ייחוס הכנסות עמותה ליושב הראש שלה לצורכי מס

ייחוס הכנסות עמותה ליושב הראש שלה לצורכי מס

רמי אריה עו"ד רו"ח

ביום 30.6.2009 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, כי יושב ראש עמותה שעשה בכספיה כבתוך שלו, ישלם מס מלא בגין הכנסות אלו שנרשמו לכאורה על שם העמותה, כאילו המדובר בהכנסותיו האישיות לכל דבר, כך נקבע ב עמ"ה 7010/03, רחמים שקלים ועמותת שערי רחמים נ' פ"ש ירושלים 3, כדלקמן:

1. המערער, רחמים שקלים, ידוע כמומחה לקבלה מעשית ונומרולוגיה, עשה במשך שנים שימוש בידע זה למתן ייעוץ והרצאות. בשנת 1990 הקים המערער את "עמותת שערי רחמים" כדי שתתן שירותים דומים. לטענתו, מאז הקמתה הוא עובד בעמותה כשכיר. המערער הינו יושב ראש העמותה ומורשה החתימה שלה.

2. המשיב, פקיד שומה ירושלים 3, טוען כי יש לראות במערער כמי שהוא בעל הכנסות העמותה, זאת משום שהוא השתמש בכספי העמותה לצרכים פרטיים וערבב את כספי העמותה עם כספו.
3. מנגד, טוען המערער כי לא עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של העמותה, ולפיכך טעה המשיב כאשר ייחס את הכנסת העמותה למערער. לשיטתו, אמנם סכומים שהיו אמורים להגיע לחשבון העמותה הופקדו לחשבונו הפרטי, אך טוען הוא, כי הפקדות אלו נעשו בשוגג ובתום לב על-ידי רעייתו. בנוסף, לפי גרסתו, כל כספי העמותה אשר הופקדו בשוגג בחשבונו הפרטי, הוצאו על-ידו לצורך שימוש למטרות העמותה.
4. לעניין ערבוב הכספים, קובע בהמ"ש כי הראיות מובילות למסקנה כי הכנסות העמותה הן הכנסות המערער. מסתבר כי בביקורת שנערכה בחשבונו הפרטי של המערער, נמצאו הפקדות שיקים ומזומנים בסכומים גבוהים, ומבירור שנערך מול מספר לקוחות אשר שקים שלהם הופקדו בחשבון כאמור, נמצא כי התשלום היה בגין שירותי הייעוץ אותם העניק המערער, לכאורה במסגרת העמותה.
5. עוד טען המערער כי ההכנסות מהייעוץ, מהברכות ומיתר הפעילויות שבוצעו על ידו הן הכנסות העמותה שהוצאו למען הגשמת מטרותיה הציבוריות, וכי המוסד פעל ללא מטרת רווח. בהמ"ש דוחה טענה זו מהטעם שמחד, העמותה לא ניהלה ספרי חשבונות כדין ולא היה ניתן לאתר את פירוט הכנסותיה ופעילותה הכספית האמיתית, מאידך, מסתבר כי המערער קנה בשנים הרלבנטיות שלוש דירות חדשות במקביל, ללא שהיה לו הסבר מהיכן מצא את מקורות המימון לרכישתן.
6. עם זאת, פוסק בהמ"ש כי השומה לפי מיטב השפיטה שנערכה למערער היא גבוהה משמעותית מהסביר. נפסק כי המשיב טעה כאשר העריך היקף פעילות זהה לאורך כל שנות השומה, מבלי להתייחס לתמורות בחיי העמותה. לפיכך, בנושא זה, פוסק בהמ"ש כי יש לקבל את עמדת המערער ולתקן את הערכת ההכנסה של המשיב לגבי השנים שקדמו לשנת 2000.
7. בבהמ"ש קובע כי עריכת השומה לפי מיטב השפיטה, אף כאשר אין ספרי חשבונות כלל, ראוי שתיעשה לפי מדדים אובייקטיביים ראויים ולא בשרירות לב. מבדיקת נסיבות הפעילות של המערער והעמותה בשנים הרלבנטיות עולה כי יש שוני מהותי בין שלוש תקופות: בתקופה ראשונה, בין השנים 1995 – 1999, לא קיבל המערער חשיפה תקשורתית רבה. לעומת זאת, בתקופה השנייה, בין השנים 2000 – 2001, חל שינוי במעמד המערער בעקבות חשיפה טלוויזיונית משנת 2000. בעקבות כך, היו למערער יותר פונים. בתקופה השלישית, עקב פרסום טלוויזיוני שלילי בתכנית התחקירים של אמנון לוי בינואר 2002, חלה שוב ירידה ניכרת בהכנסותיו. בעובדות אלו לא התחשב פקיד השומה.
8. לפיכך, ביסוס השומה על שנת 2000 תוך מידוד הסכומים לשנים שלפני כן, כפי שעשה המשיב, הוא בבחינת גישה קיצונית ובלתי הכרחית. בית המשפט קיבל את טענתו של המערער בעניין זה.
9. לגבי טענת האפליה שהעלה המערער, הגורסת במהותה כי, בדרך כלל, תרומות או מתנות שמקבלים רבנים אינם מהווים הכנסה, קובע בהמ"ש כי העניין דנן אינו עוסק בתרומות, אלא בשירותים שנתן המערער בעבור תשלום. קבלת תמורה הולמת עבור שירותי ניבוי העתיד או עבור קבלת "ברכות", מהווה שירות עסקי לכל דבר. לא מדובר בתשלום שהוא "תרומה" – אפילו אם זה המונח שננקט על-ידי המערער כלפי מקבלי העצות והברכות.