ralc.co.il

true

אין להסתמך על הדיווח המקוון כטענת זכות כנגד מע"מ

רמי אריה, עו"ד רו"ח

 |  06.10.2019

אין להסתמך על הדיווח המקוון כטענת זכות כנגד מע"מ

רמי אריה, עו"ד רו"ח

האחריות המוטלת על עוסקים לבדוק, לוודא, לדווח ולשלם מע"מ כחוק, לא קטנה יותר בגלל קיומו של הדיווח המקוון. מטרת הדיווח המקוון בתיקון לחוק מע"מ היא לסייע בידי רשות המסים במלחמתה בתופעת החשבוניות הפיקטיביות, אך אין בו כדי להעביר לרשות המסים אחריות כלשהי מחובותיו של העוסק לבדוק בעצמו את כל הנדרש לפי חוק מע"מ.

בעניין בן לולו (ע"מ 53365-02-19, בן לולו ש.נ.י בניה ושיפוצים בע"מ נ' בית המכס ומע"מ ירושלים, ניתן ביום 11.9.2019), קבע מנהל מע"מ כי במהלך השנים 2014 ועד 2018 קיזזה בן לולו מס תשומות על פי חשבוניות שהוצאו על ידי חמש חברות שונות, שלטענתו היו חשבוניות מזויפות אשר אינן משקפות עסקה אמיתית. לכן, נקבע כי בן לולו לא הייתה זכאית לנכות את מס התשומות על פי אותן חשבוניות.

בן לולו טענה, כי לאחר שתוקן חוק מע"מ, המחייב עוסקים מסוימים להגיש דו"חות מקוונים, יש בידי המנהל יכולת ניטור של חשבוניות כוזבות, ויכולות חדשות אלו הופכות את המנהל לשותף של העוסקים באחריות למניעת קיזוז מס תשומות שלא כדין. בן לולו דרשה לקבל מהמנהל דוחות הצלבה שהצביעו על אי התאמה בין דיווחי החברות לבין החשבוניות הרלבנטיות שכללו את מס התשומות שנוכה ולטענתה: "עם קבלת הנתונים העובדתיים ניתן יהיה לדון ספציפית לגבי כל חברה במידת אחריותה של רשות המיסים לכשל ולנזק שארע בתיק זה".

המנהל הגיש כתב תשובה ובקשה לסילוק על הסף של הערעור. אפילו יוכח, כטענת בן לולו, כי המנהל לא הצליח לגלות "בזמן אמת" כי מדובר בחשבוניות מזויפות ולהתריע על כך בפני בן לולו, אין בכך כדי לשנות מאומה לעניין העדר זכאות של בן לולו לנכות מס תשומות על סמך אותן חשבוניות. לטענת המנהל, אין מחלוקת כי החשבוניות שהוצאו לבן לולו אינן חשבוניות מס שהוצאו כדין בראי המבחן האובייקטיבי ואף לא בראי החריג הסובייקטיבי, ולכך טענותיה הנזיקיות של בן לולו, כמפורט בהודעת הערעור, אינן רלבנטיות לשאלה שבמוקד שומת מס התשומות.

בעניין סלע (ע"א 3758/96, סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, ניתן ביום  4.7.1999), נקבע כי המבחן לניכוי מס תשומות על פי חשבונית שהוצאה שלא כדין הוא אובייקטיבי. אולם, במקרים חריגים, ניתן להחיל מבחן סובייקטיבי.

בעניין מ.א.ל.ר.ז (ע"א 4069/03, מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, ניתן ביום 23.2.2005) נקבע, כי במקרים חריגים, ראוי לאפשר לנישום לנכות את מס התשומות, אף אם החשבונית הוצאה שלא כדין, שעה שהנישום הוכיח כי לא התרשל ונקט בכל האמצעים הסבירים לוודא כי החשבונית הוצאה כדין, לרבות אימות החשבונית וזהות העוסק. נקבע כי במקרים כאלה, בהם העוסק יוכיח כי לא גילה, או יכול היה לגלות, את הפסול שנפל בחשבונית באמצעים סבירים, יותר לו ניכוי מס התשומות.

בעניין בן לולו, קבע ביהמ"ש כי יש לבחון את זכאותה של בן לולו לניכוי מס התשומות בהתאם לעובדות הקונקרטיות במקרה הנדון תוך יישומם של הוראות הדין.

מתוך דברי ההסבר להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט- 2009, עולה כי מטרת התיקון לחוק מע"מ שהכניס את הדיווח המקוון, הייתה ליתן כלים טובים יותר בידי רשות המיסים במלחמתה בתופעה הנפוצה של החשבוניות הפיקטיביות. מדובר בכלי עזר אשר אמור לסייע לרשות המיסים לבצע הצלבות בין חשבוניות של ספק לבין הלקוח. התיקון לחוק מע"מ והדיווח המקוון לא נועדו לגרוע במאום מהאחריות המוטלת על פי הדין על כתפיהם של עוסקים לבדוק ולוודא את תקינותן של חשבוניות המוצאות להן.

במידה ותתקבל עמדת בן לולו, עדיף יהיה לעוסקים המקבלים חשבוניות מס לעצום עיניים, ולא לנסות לברר בזמן אמת את כשרות החשבוניות ולאחר מכן, כאשר תתקבל שומת תשומות, להעלות טענות בדבר רשלנות רשות המע"מ בהתנהלותה בזמן אמת. כך לא ייעשה.

בפס"ד נוסף אשר התקבל החודש בעניין אמגר (ע"מ 11341-09-17, יצחק אמגר נ' מנהל מס ערך מוסף, ניתן ביום 11.9.2019), נבחנה טענת אמגר, לפיה נשרפו כל ספרי חשבונותיו. לכן, לא היה באפשרותו להציג למנהל מע"מ את החשבוניות בגינן נוכה מס תשומות. אמגר טען כי כרטסת הנהלת החשבונות שהציג, מהווה ראייה תחליפית מספקת לחשבוניות, ויש בה כדי להוכיח את אמתותן של החשבוניות. עוד נטען, כי בעקבות המעבר לדיווח מקוון אין צורך להציג את החשבוניות, שכן בידי מנהל מע"מ קיימת האפשרות להצליב את המידע שברשותו ולבחון את אמתותן של החשבוניות.

מנגד, טען המנהל, כי גם אם נשרפו ספריו של אמגר בדליקה שאירעה במכליתו, עמד בפניו זמן די והותר לשחזור החשבוניות שאבדו לשם הוכחת טענותיו. בנוסף, נטען כי המעבר לדיווח מקוון אינו פוטר את אמגר מלשמור את העתקי החשבוניות והספרים, לשם בדיקת אמתותן.

ניתן להסיק, כי המעבר לדיווח מקוון לא שינה את הכללים אשר נקבעו מלכתחילה בחוק מע"מ. הדיווח המקוון לא שינה את המבחנים הקבועים לניכוי מס תשומות הקבועים בסעיף 38 בחוק מע"מ לחשבונית שהוצאה כדין, ולא העביר את הנטל למנהל לבחון את תקינות החשבונית.

ממילא אף לא שונו המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה להוכחת הוצאתה של חשבונית כדין, ולעניין החובה המוטלת על העוסק לוודא את תקינותה של החשבונית. הדיווח המקוון לא שינה גם את החובה המוטלת על עוסק לשמור על החשבוניות במשך 7 שנים, או לפחות לספק הוכחות אלטרנטיביות טובות לחשבוניות שהיו ברשותו בזמן אמת.

 

 

 


הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-5372-אין-להסתמך-על-הדיווח-המקוון-כטענת-זכות-כנגד-מע-מ.aspx

© ëì äæëåéåú ùîåøåú