דין הכנסות מפנסיה לעניין ביטוח לאומי
עו"ד רו"ח רמי אריה
בעקבות השינויים שנתקבלו לאחרונה בחוק הביטוח הלאומי ובזכויות לפנסיה מקרנות פנסיה, כדאי לרענן את הידע בדבר ההוראות בדבר חבות בדמי ביטוח לאומי על הכנסות מפנסיה המקבלים גמלאים. לפנסיה המתקבלת ממעביד לשעבר, מכוח הסכם עבודה או חיקוק, מעמד מיוחד לעניין החבות בדמי ביטוח לאומי. שכן, חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) מכיר בשלושה סוגי מבוטחים לעניין ביטוח לאומי:
- העובד השכיר – החייב בתשלום דמי ביטוח על הכנסותיו לפי סעיף 2(2) לפקודה, מכוח הוראת סעיף 344 לחוק.
- העובד העצמאי – החייב בתשלום דמי ביטוח על הכנסותיו לפי סעיף 2 (1) ו- 2(8) לפקודה, מכוח הוראת סעיף 345 רישא לחוק.
- מי שאינו עובד כשכיר ואינו עובד עצמאי – החייב התשלום ביטוח לאומי על כל הכנסותיו לפי סעיף 2 לפקודה, מכוח הוראת סעיף 345 סייפא לחוק.
לכאורה, לפי מתכונת החוק האמורה, פנסיה תהיה חייבת בדמי ביטוח רק בידי מי שאינו עובד או עובד עצמאי. שכן, הכנסה מפנסיה הנה הכנסה החייבת במס הכנסה מכוח סעיף 2 (5) לפקודה.
אולם, המחוקק אפשר במסגרת החוק סמכות לשר העבודה לקבוע תקנות לעניין סוגי מבוטחים וסוגי הכנסות מסוימות. במסגרת הסמכות נעשתה הסדרת החבות בדמי ביטוח, ב"תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א - 1971 ( להלן – התקנות).
תקנה 12א לתקנות קובעת את החבות בדמי ביטוח על פנסיה לפי העקרונות הבאים:
הגדרת "מבוטח" לעניין החיוב על פנסיה
כל תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים, למעט מבוטח ברשות, חייב בתשלום דמי ביטוח על הכנסותיו מפנסיה ובלבד שטרם מלאו לו 65 שנים בגבר או 60 שנים באישה.
הגדרת "פנסיה"
סעיף קטן ח' לתקנה 12א מגדיר פנסיה כ-:
" "פנסיה" - קצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית.
לעניין זה "עובד" - לרבות כל מי ששכרו או קצבת הפרישה שלו נקבעו בחוק או על פיו " .
בהגדרה הוכללה כל קצבה המשתלמת מכוח חיקוק, בכלל כך, כל קצבה המשולמת לפי החוק עצמו, או חוקים סוציאליים אחרים, אלא אם ניתן לגביהם פטור בסעיף 350 לחוק וכל קצבה המשולמת לפי הסכם עבודה לעובד שעדיין עובד (כגון – קצבה מיוחדת שנקבעה בהסכם עבודה), או למי שהיה עובד (כלומר, לפחות בעבר התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין משלם הקצבה).
הגדרת הפנסיה הורחבה גם לגבי מי שהוא ספק עובד ובלבד ששכרו או קצבת הפרישה שלו נקבעו בחוק או על פיו (כגון, פורשי צבא קבע).
שיעור דמי הביטוח על הכנסות מפנסיה
דמי הביטוח הנם בשיעור של 2.95% מהסכום השווה למחצית הפנסיה, או מסכום השווה להכנסה המזערית החייבת בדמי ביטוח לפי לוח י"א לחוק, לפי הסכום הגבוה יותר. אך לא יותר מההכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח.
במילים אחרות, דמי ביטוח ישולמו רק על מחצית ההכנסה מפנסיה, וגם זו בשיעור מופחת של 2.95% בלבד. הכל בגבולות הכנסת המינימום והמקסימום שנקבעו לעניין תשלום דמי ביטוח.
חבות תשלום דמי הביטוח
המשלם את הפנסיה, הוא החייב בניכוי במקור של דמי הביטוח החלים על הפנסיה, כפי שחלה חבות הניכוי במקור לגבי מעבידים המנכים במקור משכר עובדיהם.
מועד התשלום
תשלום דמי הביטוח על ידי המעביד, יהא לפי המועד לתשלום דמי הביטוח החל לגבי עובדיו, כאמור בסעיף 353 לחוק.
מועד הדיווח
להבדיל מתשלומים וניכוי במקור מעובדים שכירים המדווחים אחת לשנה, חייבים המנכים מדמי ביטוח להעביר אחת לרבעון דיווח מפורט על שמות ופרטי זהותם של מקבלי הפנסיה מהם ניכה דמי ביטוח.
פנסיונר שיש לו הכנסות אחרות
לעולם, ההכנסה מפנסיה תמוקם לעניין החיוב בדמי ביטוח, לאחר ההכנסות האחרות שיש לאותו מבוטח. במילים אחרות, במידה ויש למבוטח הכנסות אחרות הן יחויבו ראשית לכל בדמי ביטוח לפי השיעורים הרלבנטיים לאותן הכנסות ורק לאחר מכן תיבחן החבות בדמי ביטוח על הפנסיה. שכן, במידה וההכנסה הכוללת עולה על ההכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח – לא יוכל המבוטח ליהנות מחבות מופחתת בדמי ביטוח על הפנסיה, לעומת חבות מלאה בדמי ביטוח על הכנסות אחרות.
פנסיונרים הפטורים מתשלום דמי ביטוח מהכנסתם מפנסיה
ואלו הפטורים מתשלום דמי ביטוח על הכנסתם מפנסיה:
- מבוטחים שמלאו להם 65 שנים בגבר או 60 שנים באישה.
- אלמנה המקבלת מהמוסד לביטוח לאומי קצבת שארים או קצבת תלויים.
- מבוטחים המקבלים קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור של 75% לפחות לצמיתות, או קצבת נכות מעבודה בשיעור של 100% לצמיתות, או קצבת נכות בשיעור של 75% זמנית לתקופה של שנה לפחות.
- עקרת בית כהגדרתה בסעיף 238 לחוק.