• סוגיות מיוחדות בהצהרות הון, הנחיות, טיפים, הוראות, הסברים מפורטים, התא המשפחתי, הלוואות ומתנות ממשפחה/חברים ועוד... 
    להרצאה מוקלטת מלאה – לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא פעילות עסקית - עצמאי או חברה ?


    לצפייה – 
    לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא מיסוי הכנסות בחו"ל (Relocation),  חידושי פסיקה וחקיקה, הכללים החדשים מיום 1.1.2018

    לצפייה - לחץ כאן

  • המהפכה הגדולה במיסוי הנדל"ן ומיסוי הכנסות מהשכרה למגורים ולדירות נופש בשנה האחרונה

    לצפייה בהרצאה המוקלטת ובמצגת המקיפה – לחץ כאן

true
דף הביתמדורים מקצועייםחשבונאות וכלכלהמחברת קורס חשבונאות למשפטנים

מחברת קורס- חשבונאות למשפטנים

26.04.2009

מחברת קורס- חשבונאות למשפטנים

שנת הלימודים 2008/9

"המרכז האקדמי למשפט ולעסקים"

מרצה- דר' שילה ליפשיץ

כותבת- נופר אריה

מטרת החשבונאות והמידע החשבונאי:

לספק מידע פיננסי על יחידות כלכליות , המידע הזה דרוש על מנת לקבל החלטות כלכליות אותן מקבל המשתמשים בדוחות הכספיים. המידע הוא על המצב הכלכלי של הפירמה, ולא רק מידע פיננסי אלא גם תוצאות הפעילות.

החשבונאות כוללת שלבים של- רישום, מדידה ודיווח- על ההשפעה של האירועים הכלכליים, המשפיעים על הנכסים, התחייבויות. הנכסים במאזן הם נכסי הון מצד אחד והתחייבויות מצד שני.

מי הם המשתמשים בדוחות הכספיים?

יש להבחין בין משתמשים פנימיים לחיצוניים:

פנימיים- הנהלה וגם הדריקטוריון- הם צריכים לדעת את המצב הפיננסי לצורך תכנון וניהול שוטף, וגם לצורך מעקב ובקרה למען השלמת פעולת הניהול. יש להנהלה גם דוחות פנימיים- תקציב וכו'.

החיצוניים- המשתמשים העיקריים בדוחות הכספיים. למשל- משקיעים- מקבלים החלטות- האם להשקיע או לא, להגדיל/להקטין השקעה, האם הפירמה יכולה לשלם ריבית, דיבידנד, ולדעת מהו הסיכון של החברה. ספקים- האם לתת אשראי לפירמה.

שלטונות המס- מס הכנסה, מע"מ, כיום- הרשות למיסים.

רשויות פיקוח- רשות ניירות ערך, ממונה הגבלים עסקיים, הבורסה, רשות החברות הממשלתיות- אחראית על רגולציה של החברות הממשלתיות. כל רשויות הפיקוח האלה מתעניינות בדוחות כספיים.

לקוחות- מעניין אותם האם הפירמה תמשיך לפעול.

עובדים- חשוב להם לדעת לגבי קופות הפיצויים למשל- חשוב להם לדעת מה קורה עם הכספים שלהם וחשוב להם האם הפירמה הרוויחה או הפסיקה להרוויח. אם היא מפסידה, אולי עדיף להם למצוא עבודה חדשה.

מתחרים- חשוב להם לדעת מה מצב השוק, לדעת מה מפסיד כדי לדעת היכן לפגוע, השתלטות- מיזוגים ורכישות.

משתמשים חיצוניים- רוצים למצוא מידע.

יש מגוון רחב מאוד של משתמשים, המתעניינים בדוחות הכספיים.

תפקידי הדירקטוריון- אסטרטגיה, מדיניות, ופיקוח על ההנהלה. צריך לאשר את הדוחות הכספיים במסגרת הפיקוח על ההנהלה ושאילת שאלות. במסגרת השאלות שהם שואלים- מה היה התקציב, מה היה התכנון, והיכן אנו נמצאים ביחס לתכנון מראש.

שאלות של משתמשים פנימיים (למשל- מנהלים):

האם יש לי מספיק מזומן לפרוע את החובות?

האם התוצאה עומדת במבחן התכנון.

מה העלות ליצור יחידה אחת של מוצר?

האם לתת השנה בונוסים לעובדים?

מהו המוצר הרווחי ביותר?

שאלות של משתמשים חיצוניים: ומקבלים תשובה ע"י ניתוח נכון של דוחות כספיים:

האם החברה מרוויחה?

מה היקף פעילותה?

באילו תחומים היא פעילה במיוחד?

מה מצבה של החברה ביחס לחברות דומות בענף?

האם החברה תהיה מסוגלת לשלם את חובותיה?

באיזה אסטרטגיה תנקוט החברה?.

האם צפויות הנפקות?

האם הגיע הזמן למממש?

הקוראים משתמשים במידע הכספי- כלכלי של החשבונאות כדי לקבל החלטות וכדי לדעת מה קורה עם החברה.

הסעיפים המרכזיים שיש בחשבונאות:

נכסים- נכס זהו פריט בבעלות הפירמה המייצג הטבות כלכליות צפויות. זה ניתן למדידה באופן מהימן.

התחייבויות- התחייבות להעביר נכס או לספק רכוש. למשל- לקחתי הלוואה מבנק יש לי התחייבות אליו להחזיר מזומן.

הון עצמי- זו אינה התחייבות, אלא הון קרנות ועודפים, הון מניות. מניה זו תעודת בעלות בחברה. איגרת חוב- הלוואה לחברה. מי שהנפיק את איגרת החוב חייב קרן לריבים במקרים הידועים מראש.

הון עצמי- למשל קרנות- הקרנות מכילות על חברות ציבוריות שחברה יכולה לשערך רכושים מסוימים לפי שווי הוגן. ההפרש שבנושא של רכוש קבוע הוא למעלה גידול בהון. גידול בהון יכול להיגרם מכמה גורמים: הנפקה של הון מניות, רווח תוצאתי שנוצר, קרנות הון. כתוצאה מזה שהנכס עלה, גם ההן עלה.

הכנסות

הוצאות

משוואה חשבונאית

מה הן הכנסות?

הכנסות הן נכסים שנוצרו או התחייבויות שסולקו כתוצאה ממכירת מוצרים או שירותים בתקופה החשבונאית. ההכנסות תורמות לגידול ברווח ולגידול בהון העצמי.

יש להבחין בין הכנסות עיקריות מרכזיות- ליבת העסקים, לבין הכנסות לא ליבת העסקים.

משרד עו"ד שנותן שירותים משפטיים- שירותי אלה הם עיקר העסקים שלו. יש לעשות הבחנה בין סוגי ההכנסות בעת ניתוח כספי- בין משהו שהוא מרכזי קבוע, לבין משהו שהוא מקרי ונולד בשנה מסוימת וצריך לנטרל אותו.

מה הן הוצאות?

עלויות הכרוכות בצריכות של מוצרים ושירותים שנועדו ליצור הכנסות- העסקת עובדים למען שירותי ם המשפטיים למשל.

ההוצאות כרוכות בניצול נכסים או יצירת התחייבות- שעדיין לא שילמתי. זו הוצאה מול הספק. להוצאות השפעה שלילית על הרווח וההון בניגוד להכנסות.

רווח נקי- זהו הנטו- הכנסות-הוצאות.

רווחיות באחוזים- רצון לנטרל את הגודל ולהראות את ההשוואה לשוק.

הכנסות ממכירות- 1,000,000 ₪

בניכוי הוצאות- 700,000 ₪

רווח נקי- 300,000 ₪

רווחיות מהמכירות- 30%

יכולה להיות חברה שסך ההכנסות שלה הוא מיליונים, אך ניכוי ההוצאות גדול יותר ולכן הרווח נטו יהיה אחוז קטן יחסית מסך ההכנסות. לעומת חברה שסך ההכנסות שלה קטן יותר אך ניכוי ההוצאות גם קטן יותר, ואז אחוז הרווחיות מהמכירות יהיה גדול יותר.

הדוחות הכספיים:

דו"ח רווח והפסד- מתאר את תוצאות הפעילות במשך תקופת זמן מסוימת. לא רק הכנסות והוצאות במזומן, אלא גם שלא במזומן למשל- עתידי, או קניתי משהו ועוד לא שילמתי.

דוח על השינויים בהון העצמי- מתאר שינויים בהון העצמי במשך תקופת זמן מסוימת. (רבעון, סוף שנה וכו')

מאזן- מתאר את הנכסים, ההתחייבויות וההון לתאריך מסוים. כלומר, מאזן זהו בעצם צילום של מצב החברה- נכסים מול הון והתחייבויות, צילום ונק' זמן.

דוח תזרים מזומנים- מתאר תקבולים ותשלומים במזומן במשך תקופת זמן מסוימת. כיום חברות נמצאות בבעיה של משברי נזילות. חברה יכולה להרוויח, אך אין לה מזומן ולכן תוכל לפשוט רגל. הרווח יכול להיות לא במזומן למשל- ממכירות עתידיות- טרם התקבל הכסף מהלקוחות. ניהול תזרים מזומנים במיוחד במצבי מיתון ומשבר בשווקים הפיננסיים, הופך להיות יותר ויותר חשוב.

מרכיבי הדוח השנתי לציבור:

דוחות כספיים

דוח הדירקטוריון- מכסה מספר תחומים:

סביבה עסקית, מצב נזילות, מקורות מימון, תוצאות הפעילות- אם החברה הפסידה או הרוויחה, ניהול סיכונים- למשל, סיכונים פיננסיים שהחברה עלולה להיות בהם דוגמא- חברה מייצאת לארה"ב בדולרים והדולר ירד והוצאותיה בשקלים לעובדים- יש חשיפה שנובעת מסיכון שער חליפי. חברה חייבת לפי תקנות ניירות ערך לתאר בצורה איכותית וכמותית את החשיפות שלה לסיכונים שונים- שער חליפין, עליות חומרי הגלם, שינויי ריביות וכו', תשלומי שכר ל-5 נושאי המשרה הבכירים, חלוקת דיבידנד- נושא שמעניין את המשקיע, אירועים לאחר תאריך המאזן- חברה מפרסמת מאזן ב-סוף דצמבר, שבפועל הוא מתפרסם כמה חודשים אחרי,בעלי משמעות- פסק דין שניתן כנגד החברה, דיבידנד שהוכרז וכו'.

ביאורים- הביאורים מספקים מידע שלא כלול בדוחות הכספיים, והמידע לא חייב להיות מספרי. לפעמים צריך מידע מילולי, למשל- ביאור על המדיניות החשבונאית, איך החברה רושמת מלאי/טיפול שונה בין חברות ברכוש קבוע- למשל חברה אחת מאמצת את השיטה של העלות ההיסטורית ושיטה אחרת יכולה להיות של שווי שוק- מודל ההערכה מחדש.

פירוט של סעיפים- מלאי, רכוש קבוע, הרכב, הלוואות וכו'- למשל, לקיחת הלוואה שקשורה בריבית מסוימת, תאריכי פירעון- ניתוח תזרים מזומנים עתידיים.

חוות דעת רואה החשבון- רואה החשבון הוא מבקר חיצוני לחברה בלתי תלוי, נותן חוות דעת אחרי שהוא עושה ביקורת לדוחות הכספיים. חוות הדעת היא נקייה ובלתי מסויגת. הביקורת שלו היא מדגמית ולכן, חוות הדעת היא בלתי מסוייגת כל עוד הדוחות הכספיים מוצגים באופן נאות על פי כללי החשבונאות המקובלים. כלומר, כאשר הדוחות משקפים באופן נאות את מצב העסקים של הפירמה ליום המאזן, את תוצאות הפעילות ואת השינויים בתזרימי המזומנים לתקופה שהסתיימה ביום המאזן.

כללי החשבונאות:

שפה חשבונאית שנותנת לעורך הדוח ולמשתמש הבסיס מקצועי אחיד כדי שאחד יבין את השני.

הכללים מתחלקים:

הנחות יסוד

עקרונות חשבונאיים מקובלים- לפיהם עובד רו"ח המבקר. התקנים בחשבונאות בנויים על התקינה הבינלאומית. התקינה הבינלאומית חלה גם על חברות פרטיות. החל מ-2008, מחייב את החברות הפרטיות זה רק תקינה זו שהחליפה את התקנים הישראליים.

הנחות היסוד:

מדידה במונחים כספיים- שקל, דולר וכו'.

תקינה חשבונאית בינלאומית- IFRS- סטנדרטים פיננסים בינלאומיים בחשבונאות. תקן לדוגמא- IAS- למשל 39- תקן שעוסק במכשירים פיננסיים נגזרים. תקן זה מסובך כי עדיין קיים פער בין החשבונאי לאיש המימון/כלכלן. תקן זה משלב ראייה אינטר-דיספלינארית של מימון וחשבונאות ביחד שהיא מחויבת במציאות כיום יותר ויותר. וכיוון שכל אחד מהם לא מבין את התפקיד של השני, כשהתקן יצא הייתה התנגדות פוליטית ליישום שלו. יש כיום מדינות שמיישמות את IFRS בלי תקן 39 למשל.

חזרה להנחות היסוד:

מדידה במונחים כספיים- המדידה היא באמצעות מטבע, כסף.

הפירמה יישות כלכלית נפרדת מבעליה- הפירמה היא ישות משפטית נפרדת- ההוצאות הפרטיות של בעל הבית אינן נכנסות לעסק, אלא רק ההוצאות הנכנסות לפירמה.

תקופה חשבונאית- קיימת תקופת זמן לדיווח- שנה, רבעון וכו'. התקינה עצמה קובעת את התקופה.

הנחת העסק החי- כל עוד לא נאמר אחרת, מה שהיה ימשיך להיות. מדוע זה חשוב? אם אני יודעת שעסק ימשיך להתקיים, אני אמשיך לרשום את הנכסים וההתחייבויות לפי שווי שוק וכו'. אך אם אני אדע שהעסק עומד לפשוט רגל, אני ארשום אותו במחירים נמוכים מתוך הנחה שהוא עומד להיסגר.

עיקרון העלות ההיסטורית- פרדיגמה ישנה בחשבונאות- אתה קונה ציוד, שילמת עליו ותרשום אותו לפי הסכום שנרשם בחשבונית- כי ניתן לאמת את זה. בניגוד למשל לשווי שוק, שווי הוגן- למשל של קרקע, נדל"ן להשקעה.

עקרון הגילוי הנאות- הדיווח החשבונאי יכלול את כל המידע לקבל החלטות וימנע הטעיות כולל ביאורים, פירוטים, מספרי השוואה לתקופה קודמת וכו'. ביאורים למשל, עוזרים להבין את הדברים מעבר למה שמשתקף מהמאזן, או מדוח רווח והפסד שזה מספר אחד, לעומת הביאור שם אני ארצה להרחיב מידע, לבדוק יותר לעומק למשל לפי- סוגי רכוש, סוגי מלאים, סוגי הלוואות וכו'. אסתכל בזכוכית מגדלת כדי לראות מה קורה בדוח הכספי.

עקרונות נוספים- עקרונות חשבונאים מקובלים-

הקבלה- כדי למדוד את הרווח בצורה הולמת יש להקביל בין ההכנסות לתקופה לבין ההוצאות ששימשו בייצור אותן הכנסות. למשל הכנסות ב-2007 מול הוצאות ב-2007. הפחת למשל- אם יש פחת על מכונה ל-10 שנים, ואם קניתי ציוד במיליון ₪ ואפחית אותו במשך 10 שנים בקו ישר, אני אפחית כל שנה סכום שווה. כלומר, כל המיליון הזה מופחת על פני זמן בקצב של 10%. הפחת אומר- יש לך רכוש או ציוד המייצרים הכנסות, תרשום מול הוצאות. המיליון שקנית זה לא הוצאה אלא השקעה בציוד. הוצאה רלוונטית היא למשל- עשירית מהציוד שלך- כאילו שכרתי ציוד ל-10 שנים. אז אני אקבל הכנסות מהציוד.

שמרנות- בעבר רו"ח היו נתפסים כשמרנים. עיקרון זה מנחה גביית כללים ותקינה בחשבונאות. אדם שהוא שמרן- אינו מכיר בהכנסה שלא מומשה. לעומת זאת, אם יש הפסד צפוי שעוד לא קרה, אני כן ארשום אותו. כלומר, אני שמרן בהכנסות אך לא שמרן בהפסדים. את ההכנסות אכיר רק אם מימשתי.

עקביות- חשיבות לשמור על אותה שיטת הערכה משנה לשנה.

מהותיות- הדיווח החשבונאי יפרט מידע בצורה סבירה לפי מידת חשיבותו- אבחנה בין עיקר לתפל.

רישום כפול- החשבונאות היא דו צדדית. חובה מול זכות. מרכז הבקרה של איזון.

התכונות הבסיסיות של המידע החשבונאי:

מובן- ברור ללא קושי מיוחד לבעלי ידע סביר. עם זאת לא נפסול מידע חשבונאי שהוא מורכב אך חשוב. מוצגת שאלה סובייקטיבית- מיהו בעל ידע סביר- הרצון הוא לתת גילוי נאות וגילוי מלא, בייחוד בנושאים שיש בהם סיכון.

רלוונטי- מגיע בזמן, תורם ליכולת החיזוי ומאפשר איזון חוזר לגבי ציפיות בעבר. לוקח זמן לערוך דוחות כספיים. אם אני רוצה לדעת אם להשקיע במניה או לא, אני צריך אינפורמציה רלוונטית כדי להחליט אם כדאי לי להשקיע או לא.

מהימן- ניתן לאימות ואינו תלוי במעריך, ללא סתירות פנימיות, ניטראלי ולא מוטה. שיהיה אובייקטיבי, שווי שוק יותר רלוונטי, אך עלות היסטוריות יותר מהימנה.

בר השוואה- לשנים קודמות וחברות אחרות באותו ענף. החברה משווה את עצמה גם לשנים קודמות, או לחברות אחרות בענף, אך רק בנק' זמן מסוימת. לעיתים אפשר לעשות גם את שני הדברים- למשל התפתחות השוואה בין שתי חברות.

מצגת 2- הדוחות הכספיים:

המשוואה החשבונאית- יש מרכז איזון בחשבונאות שאומר= אם אני משנה את הנכסים, כדי שהמשוואה תתקיים אני צריך לרדת בנכס אחר או להגדיל הון והתחייבויות.

המשוואה היא: נכסים="התחייבויות+הון.

ההגיון הכלכלי- מול הנכסים יש מקורות שמהם נרכשו אותם נכסים.

רכישת נכס מול גיוס מקור- למשל הלוואה מבנק.

הרישום בחשבונאות:

ישנן שתי קבוצות של חשבונות:

חשבונות תוצאתיים- תוצאות של העסק, נרשם בדו"ח רווח והפסד.

מנגד יש קבוצה של חשבונאות מאזניים- קשורים למאזן, לנכסים. דוגמא לנכסים- מלאי, נדל"ן, מזומן.

חשבונות קמץ- צד חובה או זכות:

נכסים- צד חובה

התחייבויות- צד זכות

דו"ח רווח והפסד:

דו"ח רווח והפסד מתאר תוצאות עסקיות בתקופה שנסתיימה.

עלות המכירות- כוללת בתוכה 3 סעיפים- הכוונה היא לפירמה עסקית-

  1. קניות והפרשי מלאי- כלומר מלאי פתיחה פחות המלאי הסופי.
  2. מלאי פתיחה
  3. מלאי סופי

רווח גולמי- מכירות-עלות המכירות (קניות והפרשי המלאי). הרווח ברוטו

רווח תפעולי- כדי להגיע לרווח תפעולי- רווח גולמי+הכנסות נוספות-הוצאות מכירה-הוצאות הנהלה וכללית-הוצאות אחרות="סה""כ המכלול- הרווח התפעולי.

רווח מפעילות נמשכת- רווח תפעולי-הוצאות מימון נטו (העיקר ריבית על הלוואות), מורידים מס= רווח נקי מפעילויות נמשכות. (מדובר על הפעילות הרגילה של הפירמה)

רווח נקי מפעילות נמשכת- צריך להוסיף/להוריד רווח מפעילות שהופסקה, זה לא חלק מהפעילות העסקית הרגילה של הפירמה, יש לבודד ולראותו בנפרד.

רווח נקי- הוא המטרה- אחרי שמחשבים את הרווח הנקי מפעילות נמשכת- מקבלים את הרווח הנקי.

הסברים כלליים:

הרווח התפעולי הוא מימד של פעילות, הוא לא לוקח בחשבון את המימון. הוא מהווה את הרווחיות בתפעול השוטף.

רווח גולמי בתוספת/ניכוי- תוספת של הכנסות אחרות, ניכוי הוצאות מכירה, ניכוי הוצאות הנהלה וכללית, ניכוי הוצאות אחרות.

רווח גולמי- מכירות בניכוי עלות המכר.

עלות המכר- יתרת פתיחה של המלאי, קניות, פחות יתרה סופית של המלאי.

סעיפים רווח:

רווח מפעילות נמשכת- רווח תפעולי בניכוי הוצאות מימון נטו.

רווח נקי מפעילות נמשכת- רווח מפעילות נמשכת בניכוי הוצאות למס הכנסה.

רווח נקי- רווח נקי מפעילות נמשכת בניכוי רווח מפעילות שהופסקה לאחר מס.

הגדרות- דו"ח רווח והפסד:

מכירות נטו- מכירות ברוטו בניכוי החזרות והנחות מסחריות. כולל מכירות מוצרים שמייצרת החברה ו שבהן סוחרת ולא מכירות רכוש קבוע או ניירות ערך- משום שזה לא חלק מליבת העסקים של הפירמה. יש לעשות הבדלה בין מכירות עסקיות, לבין מכירות של דברים אחרים.

עלות המכר- (יתרת פתיחה מלאי סחורות+ קניות במהלך השנה)

בניכוי יתרה סופית מלאי סחורות. משקף את עלות הסחורה שנמכרה השנה בחברה שהיא מסחרית.

קניות- בתחשיב הקניות של עלות המכר ובאופן מלא יותר: מהקניות יש להפחית החזרות והנחות ויש להוסיף הוצאות הובלה למחסן, ביטוח, מכס, טעינה, פריקה וכל ההוצאות הקשורות להבאת הסחורה למחסן.

הראייה של הקניון כאן היא במבט רחב, כולל הוצאות נלוות, לוגיסטיקה הנלווית לקניות.

עלות מכר בחברה תעשייתית- כולל גם עלויות שימוש בחומרים, לפועלי ייצור, שכ"ע פחת מכונות ייצור וכו'.

הכנסות אחרות- הכנסות שאינן קשורות לפעילות הרגילה של העסק הנובעות מפעילות משנית או מקרית ולעיתים גם חריגה. הכנסות ממכירות רכוש קבוע, דיבידנד, משכר דירה וכו'.

דיבידנד- סוג של הכנסה מיוחדת, ולא רגילה של החברה.

הוצאות מכירה ושיווק- הוצאות קשורות במכירה ושיווק. למשל- פרסום, שיווק, עמלות לסוכנים.

הוצאות הנהלה וכללית- הוצאות הקשורות למשרדי ההנהלה. שכר הנהלה, פחת ריהוט משרדי, שכר דירה וביטוח בניין הנהלה ועוד.

הוצאות/הכנסות מימון- כולל הוצאות והכנסות ריבית על הלוואות, אג"ח, משיכות יתר וכו'. החשוב הוא- הנטו בין ההכנסות להוצאות.

הוצאות אחרות- הוצאות כתוצאה מאירוע זמני, מפעילות שולית, חריגה, הפסד ממימוש ניירות ערך למשל, הפסד ממימוש נכסים קבועים, הוצאות, הפרשות לירידת ערך נכסים, הפסד מרעידת אדמה וכו'.

הפרשה למס- לפי שיעור המס לאחר עריכת התאמה לצורך מס. יש להתייחס בחישוב להוצאות לא מוכרות, הכנסות פטורות וכו'.

יש כיום מדיניות להוריד את שיעור המס השולי ליחידים וחברות, אך עדיין יש הפרשה למס. יש מצב שהרווח החשבונאי לא זהה לרווח לצורך מס כתוצאה מקיומם של כל מיני סעיפים- הוצאות לא מוכרות שצריך להוסיף לרווח וכו'. לכן, עושים דף התאמה לצורך מס כדי לעשות התאמה זו.

רווח (הפסד) מפעילות מופסקת- כאשר החברה מחליטה לחסל קו עסקים משמעותי נפרד או פעילות באזור גיאוגרפי נפרד ומשמעותי, או חברת בת שנרגשה. ההצגה בניכוי המס המתייחס.

דו"ח על שינויים בהון העצמי:

דו"ח שמסתכל על סעיף ההון במאזן. הוא מתאר גריעות ותוספות שהיו במשך התקופה. דו"ח זה הוא לא לנקודת זמן, אלא לתקופה- מתאר שינויים שהיו במהלך השנה האחרונה. זה לא צילום מצב, אלא תיאור של מה שקרה בתקופה בהיבט של ההון העצמי.

תוספות- למשל, רווח נקי לשנה (שמגיע מדוח רווח והפסד) או גיוס הון עצמי.

הון עצמי כולל:

  1. רווחים צבורים- רווח שנצבר מגדיל את ההון, הגדלה זו נקראת- יתרת רווח שלא יעודה במאזן, שזה למעשה הסיכום של כל הרווחים.
  2. קרנות הון
  3. הון מניות

גריעה- למשל חלוקת דיבידנד- מתוך רווח (מבחן הרווח) ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מהחברה לעמוד בהתחייבותה (מבחן יכול הפירעון).

דו"ח על שינויים בהון העצמי:

הסה"כ של ההון העצמי כולל בתוכו חיבור של הון, קרנות ועודפים/רווחים.

כשהון גדל, מהן ההשפעות שהשפיעו עליו?

הנפקות הון- הון מופרע.

מוסיפים את הרווח לתקופה

מנכים את הדיבידנד

יוצא סה"כ הרווח הנקי לתקופה.

קטגוריות של הון:

הון רשום- הסכום המקסימאלי של הון שהחברה יכולה להנפיק.

ההון המונפק- סה"כ כמה הנפיקה, כולל כסף שהיא קיבלה/לא קיבלה עבור ההון שהנפיקה.

נפרע- ההון המונפק ששולמה תמורתו.

מאזן:

הקטגוריות הכלליות בהתאם ל-IFRS- התקינה החשבונאית:

צד ימין- נכסים בחובה, צד שמאל- התחייבויות והון- זכות.

נכסים שוטפים- סה"כ נכסים בצד ימין- זה סה"כ המאזן. סה"כ המאזן="סה""כ הנכסים.

בצד השמאלי- התחייבויות שוטפות, לא שוטפות, הון עצמי- הרי ההון זה לא התחייבויות, הוא נפרד מהן. בעלי המניות מבחינת הסיכון שלהן, יש להם סיכון שיעורי, ולכן זה מוצג בנפרד.

קרנות הון- כיום יושבים שם המון סעיפים. למשל- שיערוכים של רכוש קבוע למשל.

קרנות ההון כוללות פרמיה על מניסיות רגילות ופרמיה על מניות בכורה.

עודפים- הצטברות של רווחים שוטפים שטרם חולקו כדיבידנד.

הבדלים:

דוח רווח והפסד- מסכם תוצאות הפעילות של החברה למשך תקופה.

מאזן- מהווה צילום בנקודת זמן של נכסי החברה, הונה וכן התחייבויותיה.

מדוע הדו"ח נקרא מאזן? אם הוא מאוזן, הוא נקרא מאזן- דבר שחשוב לשמור עליו.

הגדרת הנכסים השוטפים:

נכסים נזילים שנועדו לשמש את החברה במהלך העסקים השוטפים שלה, בשנה הקרובה/ במחזור התפעולי של העסק (במקרים של חקלאות ובמצבים שונים מתקופה של שנה). בגדול מדובר על נכסים שנועדו לשמש את החברה בשנה הקרובה.

מזומן ושווה מזומן- מזומן- חשבון עובר ושב שיש בבנק, פקדונות נזילים- פקדונות שהם עד שלושה חודשים, מעבר לזה, זה ייצא מסעיף זה ויישב בפקדונות לז"ק.

פקדונות לזמן קצר וניירות ערך למסחר- יירות ערך שהכוונה לממשם בזמן הקצר, רצון להפיק מהם רווחים- לקנות ולמכור אותם למטרות רווח.

חייבים- פירמה המוכרת באשראי, כלומר, לא מקבלת הכל במזומן, לקוחות שטרם שילמו, הלוואות שניתנו לזמן קצר, חוב של מס הכנסה ורשויות אחרות שחייבות כסף וטרם שילמו, חובות עובדים, חובות בעלי עניין וכן הוצאות מראש או מקדמות לספקים- תשלום לספק, וטרם קיבלתי את הסחורה- הוא חייב לי.

לכל עסק יש סיכון אשראי שגלום בעסק שלו. בעיקר מדובר על הדברים המפורטים להלן.

מלאי שוטף- שישמש את החברה בשנה הקרובה. כולל במפעל תעשייתי: ח"ג, מלאי אריזה, מלאי בתהליך, מלאי תוצאת גמורה. בעסק מסרחי- רק מלאי תוצאת גמורה.

נכסים המוחזקים למכירה- נכסים שלא למסחר- קניות ומכירות, ולא מוחזקים לפדיון- למשל אגרת חוב שההנהלה החליטה להחזיק לפדיון וזה עומד למבחן של הגדרה מראש שההנהלה הולכת להחזיק לפדיון, עד סוף התקופה לפירעון ויש לה את היכולת לכך.

נכסים שוטפים- עומד לפירעון או לשימוש בשנה הקרובה.

נכסים לא שוטפים- מעבר לשנה, דברים קבועים שהם מוחזקים בפירעון או למימוש מעבר לשעה.

השקעות- נכסים שאינם מוחזקים לצורך הפעילות השוטפת אלא לצרכים אחרים. כולל: השקעות בחברות בנות וכלולות (השקעות לרוב מעל 20%),השקעות בניירות ערך לזמן ארוך, חייבים לזמן ארוך ופקדונות מעל שנה.

המשך:

נכסים שוטפים- בטווח של שנה, כל מה שהולך להיות ממומש תוך שנה זה הנכסים השוטפים.

נכסים בלתי שוטפים- זה לא כמו רכוש קבוע/מזומנים. למשל- פטנטים זכויות יוצרים ומוניטין.

נכס מיסים נדחים- קשור להבדלים בין כללי החשבונאות לכללי המס.

הוצאות נדחות- הוצאות מראש לתקופה ארוכה יחסית. זהו דבר שמתייחס במקרה של נכסים בלתי שוטפים להוצאות מראש לזמן ארוך. למשל- שילמתי שכר דירה מראש ל-10 שנים, או ביטוח מראש מעבר לתקופה החשבונאות וכו'.

התחייבויות שוטפות: (הצד השמאלי של המאזן)

הגדרה- התחייבויות העשויות לעמוד לפירעון תוך שנה או תוך תקופת המחזור התפעולי של העסק אם עולה על שנה.

כולל מבחינת סעיפים- התחייבויות לבנקים, לספקים- כשאני קונה לא במזומן אלא באשראי אני חייב לספקים שהם זכאים- יש לי התחייבויות כלפי הספקים, חובות לחברות בנות, הוצאות לשלם- למשל הוצאות שעוד לא שילמתי אותן אך על בסיס צבירה אני חייב לרשום אותם, לדוגמא- חשבון טלפון שאני אשלם רק בינואר, אני ארשום את ההוצאה הזו מול ההתחייבות- שהיא ההוצאות לשלם, חובות למס הכנסה, מקדמות ששילמו לי לקוחות- לקוח שילם לי מקדמה עבור שירות שטרם נתתי, קיבלתי מזומן, ויש לי התחייבות כלפי הלקוח לספר את השירות. הפרשה לחופשה ומחלה- בחשבונאות על בסיס צבירה- יש לרשום התחייבויות לעובדים וברגע שהעובד מנצל את החופשה/מחלה, צריך לשלם לו מבחינת עיקרון רישום בחשבונאות שבין הכנסות להוצאות אני אזקוף את ההוצאה למרות שעדיין לא שילמתי אותה, ומול ההוצאה יש לי התחייבות- הפרשה לחופה ומחלה וזו התחייבות שוטפת. חלויות שוטפות של הלוואות ז"א- למשל- החברה לקחה הלוואה לזמן ארוך והוא מופיע בהתחייבויות השוטפות לזמן ארוך, והחברה תפרע את ההלוואה בזמן ארוך אך היא חייבת לפרוע חלק מההלוואה בזמן קצר.

הכנסות מראש- למשל- חברה שמשכירה בניין ובדר"כ יש לה הכנסות משכר דירה, מה קורה אם היא מקבלת כסף מראש עבור 3 שנים- כמו שיש הוצאות מראש יש גם הכנסות מראש.

התחייבויות לא שוטפות:

התחייבויות שמועד הפירעון הוא מעל שנה מתאריך המאזן. דוגמאות- אג"ח משכנתא וכו'.

הטבות לעובדים לאחר העסקה- התחייבות לא ודאית של החברה לשלם לעובדיה פיצויי פיטורין בעת הצורך.

מאזן- הון, קרנות ועודפים: (הון עצמי):

הון מניות- מה שמעניין ומה שמצטבר לצד ההתחייבויות וההון במאזן זה ההון שנפרע- שהונפק והומר תמורתו. למשל- החברה הנפיקה בבורסה מניות וקיבלה את הכסף זה יהיה רשום בתקבול במועד ההפקה.

קרנות ההון- בעיקר פרמיה על מניות. דוגמא- אם החברה הנפיקה 500 אלף מניות, כל מניה של אחד ערך נקוב ב-1 ₪. מחיר המניה ביום ההנפקה היה 1 ₪ עבור ערך נקוב, והיא קיבלה עבור כל המניות חצי מיליון ₪. יכול להיות מצב שהמניה הונפקה במחיר שהוא גבוה מ-1 ₪ עבור כל אחד ערך נקוב. זה מה שהמשקיעים שילמו עבור ההנפקה ביום ההנפקה, ואז הם שילמו 1.20 ₪ על כל מניה ואז הם שילמו 600 אלף, כלומר, הוספה הפרמיה.

כלומר, יש לה עוד 100 אלף ₪ פרמיה על אותן מניות שהונפקו.

פרמיה על מניות זה ההפרש בין הערך נקוב של המניות שהונפקו לבין המחיר בו הונפקו המניות, וכן הפרשים מהערכה מחדש של רכוש קבוע.

אחד הנושאים שנכנסו במסגרת החשבונאות הבינלאומית זה לאמץ בנושא של רכוש קבוע את המודל של הערכה מחדש. ברגע שאני רושם את הרכוש קבוע לא לפי העלות ההיסטורית שלו אלא לפי השווי ההוגן שלו אני בעצם רושם את הרכוש מעבר לסכום האמיתי שלו- מגדיל את המחיר שלו.

כאשר מגדילים נכס כדי לקיים את המשוואה החשבונאית- משערכים-וכדי שהמאזן יתאזן משהו צריך לגדול בצד השני של הטבלה. כתוצאה מהשערוך החברה תהיה שווה יותר מבחינת ההון שלה.

עודפים- כאשר מחשבים את העודפים בעצם מחברים את כל הרווח הנקי של כל השנים ומגיעים לאיזו יתרה מסוימת- זו יתרה שאפשר לחלק אותה כדיבידנד, ואז אותו חלק שלא חולק כדיבידנד זה יתרת הרווח שלא יועדה. ואז השיטה היא כזו- מבחינת הרישום החשבונאי- אני רושם כל פעולה עסקית בחשבונאות מבחינת חובה וזכות, נוצרים חשבונות- למשל, מזומן, רכוש קבוע וכו', שהם משקפים את הרישום הזה. היתרות הסופיות מאפשרות לי לאחר התאמות לבנות את הדוחות הכספיים. החשוב הוא לדעת שיש הבחנה בחשבונות בין סעיפים מאזניים ששייכים למאזן לבין סעיפים שקשורים לדוח רווח והפסד. אנו נבנה את דוח הרווח והפסד- הכנסות- הוצאות בניכוי הפרשות מס ונגיד לרווח הנקי- והוא יצטבר ליתרת העודפים. כלומר, הרווח הנקי בונה את העודפים משנה לשנה ומגדיל/מקטין אותם. היתרה שלא יועדה זו היתרה של רווחים מצטברים בניכוי הדיבידנד שחולק.

הדוח על תזרימי מזומנים: (הפיננסי)

דוח זה מנסה לומר משהו על מצב הנזילות. הוא מספק מידע על תקבולי מזומנים ותשלומי מזומנים במשך תקופת הדיווח.

דוח זה מוגש לתקופה מסוימת- נותן מידע על מצב נזילות של חברה לתקופה מסוימת.

איך משתמשים בדוח זה כדי לנתח את מצב הנזילות של החברה?

יש גם דוח ניהולי- שם יש הנחות וניתוח- מה צופים לעשות מבחינת תזרים המזומנים בשנה הקרובה ואיך זה מתורגם ליתרת סוף השנה בעתיד. לעומת הדוח הפיננסי, שהוא דוח שמדבר על העבר, הנזילות של החברה בתקופה שעברה.

איך התוצאות העסקיות של שנה שעברה עמדו ביחד לתחזית שלנו בתחילת שנה שעברה?

ניסיון לחבר בין הדוחות הכלכליים לדוחות הפיננסיים החשבונאים- זה לא פשוט.

בדוח יש סוגי פעילויות:

חשוב להבחין בין סוגי הפעילויות-

פעילות שוטפת:

הכי חשוב. זה הדבר שחוזר על עצמו. מעניין אותנו הרווח הנקי הכלכלי במזומן.

ישנם תיקונים בדוח זה בפעילות השוטפת שמביאים את הרווח הנקי על בסיס מזומן.

גם אם לא קיבלתי מזומן, ועדיין חייבים לי- אני רושם את זה כחלק מהקניות.

אני גם רושם פחת- שזה לא הוצאה במזומן. מהו פחת?

ביטוי ע"פ עיקרון ההקבלה. למשל- קניתי נכס במיליון ₪ ל-10 שנים אחת השיטות של הפחת זה "קו ישר"- כל שנה אני ארשום פחת של 100,000 ₪- זו הוצאה לא במזומן אלא הוצאת פחת אל מול הפרשה לפחת שנצבר. הפרשה זו הולכת וגדלה עד שהיא מכסה את כל הנכס.

מבחינת העלות המופחתת- זה עלות הנכס שהולכת ופוחתת כתוצאה מעלות הפחת עד שהיא מגיעה ל-0. כי הרי כל שנה אני מוריד עשירית מהנכס כהוצאה.

הפחת זה הרי לא מזומן, ואם אני רוצה לדעת את חישוב הרווח-

היה לי הכנסות במזומן ממכירות- 500 אלף

ניכוי פחת- 100 אלף

רווח נקי- 400 אלף

הרווח במזומן- 500 אלף- אני מתקן את ההוצאה, ומוסיף את הפחת- ומגיע חזרה לרווח הנקי של המזומן. מדוע? כי הרי הפחת הוא אינו מזומן.

גידול בסעיף זכאים-ספקים- אלה למעשה קניות שלא במזומן, קיבלתי אותן באשראי.

תזרימי מזומנים מפעילות השקעה:

הפעילות במזומנים המתייחסת לשינוי בנכסים כולל- רכישת רכוש קבוע, מתן הלוואות, רכישת ניירות ערך, תזרימים שהתקבלו ממימוש רכוש קבוע וכו'- בעצם, כל פעם שאני

תזרימי מזומנים מפעילות מימון: פעילות במזומנים הנוסעת משינויים בון עצמי ולשניויים בהתחייבויות. למשל- מזומנים שהתקבלו מהנפקת מניות או הנפקת אג"ח או מגיוס הלוואות וכו'.

מקורות מידע על החברה והענף:

כאשר אנו מבצעים ניתוח של דו"ח כספי, השאלה הראשונה-

מאיפה נביא חומר על החברה אותה אנו רוצים לנתח?

ומהם למעשה המקורות שמהם אנו ניקח חומר על החברה?

המקורות:

הדוחות הכספיים- הם שנותנים למשתמש בהם את המידע הטוב ביותר על החברה.

המידע יכול להיות כספי, או מידע לא כספי- מילולי ואיכותי.

דוחות דירקטוריון חלק מהדו"ח השנתי.

הדוחות מאפשרים למשתמש לקבל מידע בצורה זמינה יחסית, בניגוד לעבר, שמאגרי המידע לא היו זמינים באותו אופן.

ביאורים לדוחות הכספיים- ביאורים למשל- הרכב של הלוואות- מה מצב הנזילות של החברה ומה היא מתוכננת לפרוע בשנים הקרובות? כלומר, מה צפוי לקרות מבחינת תזרים המזומנים שלה?

תשקיף- מוצא כשיוצאים לבורסה. החברה מוציאה תשקיף- שהוא דוחות כספיים שהם מורחבים.

דו"ח רו"ח- דו"ח שבו רו"ח נותן חוות דעת על הדוחות הכספיים אחרי שהוא ערך את הביקורת החיצונית שלו. חוות הדעת יכולה להיות לא חלקה, ולכן, חשוב להסתכל קודם כל על דו"ח רו"ח.

פרסומים של רשויות- למשל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בורסה, בנק ישראל וכו'. זה חשוב משום שהחברה לא פועלת בחלל ריק, היא חלק מענף מסוים, שהוא נמצא במדינה מסוימת.

דרכים מקובלות לניתוח דוחות כספיים:

  1. ניתוח סדרה איטית (מבחינת אורך זמן)- אורך זמן של פירמה מסוימת ללמוד על המגמות ועל ההתפתחויות. כלומר, לוקחים פירמה ספציפית ובודקים מה קרה איתה לאורך זמן מסוים, תוך השוואה מה קרה משנה לשנה- גידול וקיטון למשל. על מנת לבחון מגמה של צמיחה/האטה וכו'. החשיבות של זה- הצורך לנתח את העבר, ולחזות קדימה את העתיד, ולנסות להעריך מה צפוי לקרות.
  2. ניתוח השוואתי בנקודת זמן- בין חברה לחברות אחרות. למשל- בין פרטנר לסלקום. כלומר, אנו נשווה חברה אחת לחברה אחרת שהיא באותו ענף, ואותם נשווה לממוצע או לנתונים מתוכננים שנקבעו ע"י ההנהלה.

כלים אנליטיים לניתוח דו"חות כספיים:

ניתוח מאונך- נתוני דוח רווח והפסד והמאזן מוצגים באחוזים במקום בסכומי כסף.

למשל- מכירות 200 100%

עלות המכר 120 60%

רווח גולמי 80 40%

ניתוח מאוזן- השווה של תקופה אחת לתקופה קודמת, מתוך מטרה לראות שינויים.

ואז נראה אם יש גידול או קיטון בכסף.

למשל דוח רווח והפסד משנת 2006, המכירות- 180

המכירות משנת 2007- 200

אנו רואים שיש גידול במכירות.

חישוב יחסים פיננסיים- שימוש בתוצאות לצורך ניתוח השוואתי לאורך שנים ובין פירמות כדי לקבוע מגמות חיזוי התפתחויות בעתיד. לוקחים בעצם סעיפים מדוח רווח והפסד או מאזן, או משלבים בניהם. היום, לאור המשבר הפיננסי, מחשבים זאת לאור דוח תזרים המזומנים.

הקבוצות שארצה לבחון מבחינת הפירמה של היחסים הפיננסים:

מהם היחסים הפיננסיים וכיצד הם מתחלקים לפי קטגוריות?

  1. נזילות
  2. יעילות
  3. איתנות פיננסית
  4. רווחיות

מהם היחסים הפיננסיים שמרכיבים את כל אחת מהקטגוריות?

ניהול רווחים- קשה לזהות אותו בהרבה מקרים. עוסק בשאלה האם היתרה של סוף שנה משקפת את היתרה בשנה כולה. למנהלים יש מוטיבציות לנהל רווחים במצבים מסוימים- למשל- התניה פיננסית מול הבנקים, יחס פיננסי שהיא חייבת לעמוד בו ולשמור עליו.

מעקב נוסף שמתקיים הו באמצעות התניה פיננסית מול הבנקים, שבמקרה שיש חריגה מההתניה הפיננסית, הבנק יכול לדרוש פירעון של האשראי, או לדרוש בטחונות נוספים, למשל- לבקש ריבית גבוהה. כי הרי הסיכון גדל בחריגה זו. ולכן, מנהלים יעדיפו לנהל רווחים כדי לעמוד באותן התניות פיננסיות, ויש להם כל מיני כלים לניהול רווחים בעוצמות שונות. כשמנהלים מתחלפים יש מצב שנקרא- מחיקה כדי שהמנהל יתחיל ממצב יותר נמוך כדי שיראה ביצועים גבוהים יותר בהתחלה.

חברה יכולה להיות רווחית ולפשוט את הרגל בגלל בעיה של נזילות. ואז היא תהיה במשבר נזילות ואז היא תתפרק ותפשוט את הרגל.

ביחסים פיננסיים אין יחס טוב או רע באופן מוחלט, יש להסתכל על הדברים בצורה שיטתית בצורה של השוואה לחברות דומות בענף. יש יחסים פיננסיים שמקובלים יותר במצבים של צמיחה לעומת יחסים שיתאימו למצבים של נפילה.

היחסים הפיננסיים שמרכיבים את קטגוריית- הנזילות:

היחס המקובל ביותר הוא- יחס שוטף- כלומר, בגלל שהסעיפים שמשתתפים בחישוב היחס הם שוטפים.

אופן החישוב- במונה- יחסים שוטפים, במכנה- התחייבויות שוטפות= יחס שוטף.

היחסים משמשים לפירעון להתחייבויות, במיוחד הנכסים השוטפים.

היחד מודד את יכולת הפירמה לפרוע את ההתחייבויות השוטפות מתוך הנכסים השוטפים.

כאשר הנכסים השוטפים גדולים מההתחייבויות השוטפות היחס יהיה גדול מ-1.

ככל שהיחס גבוה יותר- מצב הנזילות טוב יותר. אולם יחס גבוה מידי יצביע על חוסר יעילות. כלומר, הפירמה לא מנצלת את המזומן בצורה נכונה, ולכן יש לה יחס גבוה מהצריך. יש לה הרבה מזומנים שלא מנוצלים ותפקיד הפירמה זה לייצר ולהשקיע ולא להחזיק מזומן.

מלאי גבוה- יכול להצביע על בעיה- שלא מוכרים. מלאי גבוה יכול להיות- מת, אין לו קונים. הוא יכול להצביע על בעיה אם זה מעבר למה שהחברה צריכה ברמה העסקית שלה והוא נובע מהחולשה של השוק זה הוא מצביע על בעיה.

אשראי מופרז ללקוחות- אני חייב למכור ולכן אני מפריש אפשרויות באשראי, ויכול להיות שיש כאלה שאני לא צריך למכור להם.

יחס שוטף מקובל- בין 1.5 ל-2.5.

יחס מהיר= במונה- נכסים שוטפים בניכוי מלאי, במכנה- התחייבויות שוטפות.

אנו נרצה לנטרל את המלאי, ננכה אותו, ונראה מה נשאר לי. זה עדיף לי הרי מאשר למכור את המלאי בכל דרך שהוא- אפילו בדרך של הפסדים. הנזילות שלו נמוכה יותר, והמכירות שלו במהירות תוביל להפסדים.

הנכס הוא פחות נזיל, למרות שהוא מסווג במסגרת נכסים שוטפים.

היחס מציין כמה נכסים מדרגת נזילות גבוהה יש לפירמה כנגד כל שקל של התחייבויות.

היחס המקובל- 0.8. עד 1.5.

בגלל שאני מנכה את המלאי באופן טבעי היחס המהיר יהיה נמוך יותר מהיחס השוטף.

יחס נזילות מיידית- מקטין עוד יותר את המונה.

מזומנים ושווה מזומנים וניירות ערך מסחריים לחלק להתחייבויות שוטפות.

שווה מזומנים- דברים שהם נזילים, שהם מזומנים ודמויי מזומנים. למשל- מכ"מ ל-3 חודשים וכו'. דברים מסוימים שאפשר למכור אותם.

המזומנים ושווה המזומנים- הם הדברים שבסופו של דבר מדברים במיוחד- כמה כסף יש לחברה בקופה. מהווה סוג של סמן מינימאלי לשווי החברה, יש להסתכל על ההתחייבויות.

הון חוזר- נכסים שוטפים בניכוי התחייבויות שוטפות.

יחס נזילות, כאשר הוא נמדד ע"פ הפרש בין הנכסים השוטפים להתחייבויות השוטפות.

ניתן לחלק גם במאזן כדי למצוא יחס באחוזים.

כלומר, נכסים שוטפים בניכוי התחייבויות שוטפות חלקי סה"כ הנכסים.

אעשה את זה לצורך השוואה עם חברות אחרות. כיצד?

במונה יש לי כסף, אני אשווה עם חברות, כאשר אני אחלק בסך המאזן, ואז אני מנכה את הבדלי הגודל, ומייצר סקלה משותפת לצורך השוואה. המטרה היא לקבל יחס של הון חוזר יחסי ביחס לגודל של החברה. היחס בניהם הוא שקובע מי יותר נזיל. יכול להיות שהמונה יהיה יותר גבוה, אבל הכל תלוי במכנה.

המעניין בנזילות- האם הפירמה מסוגלת לפרוע התחייבויות שוטפות.

יחס נזילות שנגזר מדו"ח תזרימי המזומנים:

דוח תזרימי מזומנים נותן ביטוי לתזרימי המזומנים מפעילות שוטפת אחרי שתקננו את הרווח הנקי כדי לשקף את הרווח התזרימי. מעניין אותי- כמה הרווחתי במזומן. וארצה למדוד אותו ביחס לכל מיני גדלים בדוח רווח והפסד ומאזן.

ככל שהתזרימים גדולים יותר ביחס למכירות, או ביחס לנכסים, או ביחס להוצאות הריבית, גדלים סיכויי הפירמה להתמודד עם קשיי הנזילות. כלומר, זהו יחס חדש, לא מהמאזן, אלא מדוח תזרימי מזומנים- ממנו נמצא את היחסים שמודדים את יחסי הנזילות.

היחסים הם-

תזרים מזומנים מפעילות שוטפת לחלק לסך המכירות השנתיות/לחלק לממוצע שנתי של המאזן/לחלק להוצאות ריבית נטו השנתיות.

יחס נזילות מיידית- במכנה- התחייבויות שוטפות, מונה- משתנה מבחינת דרגת הנזילות.

כלומר- מונה- מזומנים ושווה מזומנים וניירות ערך מסחריים חלקי- התחייבויות שוטפות.

יחסי תזרים מזומנים- דו"ח תזרים מזומנים:

הדוח נותן בחלקו הראשון את תזרימי המזומנים מפעילות שוטפת, זהו מעין רווח נקי במזומנים. ככל שהתזרימים גבוהים יותר, גדלים סיכויי הפירמה להתמודד עם קשיי הנזילות.

3 יחסים:

תזרים מזומנים מפעילות שוטפת לחלק לסך מכירות.

תזרים מוזמנים מפעילות שוטפת חלקי ממוצע שנתי של המאזן.

תזרים מזומנים מפעילות שוטפת חלקי הוצאות ריבית נטו שנתיות.

יחסי יעילות:

היעילות של הפירמה- קשור לנושאים של מלאי, לקוחות, ספקים, המהירות שבה אני מנזיל את המלאי, כל כמה זמן הלקוחות מתמחזרים, דודמה גם לגבי ספקים, מבחינת המחזור מתי זה קורה ומהו פרק הזמן שזה קורה.

יחסים אלה מודדים את מידת היעילות שבה הפירמה משתמשת ביחסים השוטפים (מלאי למשל) ובהתחייבויות השוטפות (ספקים).

ניהול מושכל של מלאי וניהול נכון של אשראי ללקוחות וספקים קשור מאוד להוצאות המימון והוצאות החזקת המלאי. ברגע שהניהול הלוגיסטי של המלאי, ניהול האשראי של הלקוחות והתייחסות נכונה לנושא של ספקים- יש להם השלכות על ההוצאות ועל הרווח.

חברות נקלעות לקשיים בגלל צבירת מלאים ודברים נוספים שמביאים להגדלת הוצאות המימון ולהקטנת רווחים.

יחסי היעילות נקראים מחזורים- מחזור הוא מספר הפעמים שנכס או התחייבות מתחלפים במהלך התקופה. מחזור גדול יותר מצביע על ניצול יעיל יותר של הנכס.

מחזור לקוחות ותקופת הגבייה של לקוחות:

מחזור לקוחות- נכס שוטף.

הלקוחות נוצרים כשאני מוכר באשראי ולא מזומן. כמה זמן לוקח לגבות לקוחות אלה?

מכירות באשראי חלקי ממוצע שנתי של לקוחות- מצביע על מהירות הגבייה.

ככל שהמחזור גבוה יותר מצביע על יעילות גבוהה יותר של ניהול המכירות באשראי.

מס' הפעמים בשנה- מחזור הלקוחות.

מס' הימים של כל מחזור- לפי מס' הימים בשנה-365 לחלק למחזור הלקוחות.

ככל שהמספר ימי הלקוחות נמוך יותר, מצביע על גבייה מהירה יותר.

דוגמא- מכירות באשראי נטו בחברה לשנת 2007- 750,000 ₪.

יתרת פתיחה לקוחות- 90,000 ₪, יתרת סגירה לקוחות- 150,000 ₪.

מחזור לקוחות- מכירות האשראי נטו, חלקי, יתרת פתיחה+ יתרת סגירה לחלק ב-2- התוצאה היא במכנה.- ואז- מכירות באשראי לחלק לתוצאה הקודמת- מחזור הלקוחות.

ימי הלקוחות- מס' הימים בשנה, חלקי מחזור הלקוחות.

כמו שבדקנו את הלקוחות, ניתן לבדוק באותו אופן את הספקים:

מהירות התשלום לספקים, או מספק הפעמים שסכום הספקים הומר למזומן במהלך התקופה החשבונאית.

ככל שהמחזור גבוה יותר, הדבר מצביע על יעילות נמוכה יותר של ניהול הקניות באשראי.

ככל שמס' ימי הספקים גבוה יותר הדבר מצביע על ניהול טוב יותר של אשראי מספקים.

דוגמא- יתרת פתיחה ספקים- 172,000 ₪ יתרת סגירה ספקים- 80,000 ₪.

קניות באשראי נטו- 630,000 ₪.

מחזור הספקים- 5 פעמים= יתרת פתיחה + יתרת סגירה חלקי 2= המכנה. ואז- קניות באשראי נטו חלקי התוצאה של שתי היתרות.

ימי הספקים- מס' הימים בשנה חלקי מס' הפעמים של מחזור הספרים. (5 פעמים)

אנו נרצה שימי הספקים יהיו- כמה שיותר גבוהים, ומחזור הספקים- יהיה כמה שיותר נמוך.

בניגוד ללקוחות- נרצה שמחזור הלקוחות יהיה כמה שיותר גבוה, וימי הלקוחות כמה שיותר נמוך.

מחזור המלאי:

עלות המכירות לחלק לממוצע השנתי של המלאי משקף את המספק הפעמים בו נמכר המלאי וחודש.

ככל שמחזור המלאי גבוה יותר ותקופת החזקת המלאי נמוכה יותר, כך יעילות ניצול המלאי גבוהה יותר.

דוגמא- עלות מכירות ב-227, 950,000 ₪.

יתרת פתיחה מלאי- 270,000 ₪ יתרת סגירה מלאי- 230,000 ₪.

מחזור המלאי 3.8 פעמים= (המשך בשקופית)

יחסי איתנות פיננסית:

פירמה מממנת את עצמה משני מקורות- הון עצמי והון זר.

היחס שבין ההון הזר להון העצמי נקרא- מנוף פיננסי- לו יש השפעה על רווחיות והגדלת סיכון. ככל שיעור התשואה על ההשקעה גבוה משיעור הריבית לאחר מס ההלוואות- יהיה כדאי להשתמש בזה.

אני משלם על ההלוואות ריבית, שהיא מוכרת לצורך מס, תשלום הנטו שלי מהכיס זה הריבית לאחר מס, כי מס הכנסה בזה שההוצאה מוכרת הוא משתתף בחלק מההוצאה, ואז אפשר לנכות אותה לצורך מס ואז לנכות אותה.

היחסים:

צריכים לבחון את ההון של המבנה של הפירמה בכל מיני צורות: (לפי השקופית)

יחס ההון הזר (התחייבויות) לסך הנכסים- בהון עצמי יש משפחה של הון קרנות ועודפים, בדוגמא המספרית לקחנו את יתרת הרווח מתחילת השנה והוספנו את הרווח הנקי וסה"כ- יתרת העודפים לסוף השנה- וזה סה"כ ההון העצמי. כל השאר בצד ההתחייבויות וההון- זה ההון הזר. אני לוקח את כל ההתחייבויות ומחלק בסך הנכסים. ההון העצמי + ההתחייבויות= סה"כ המאזן.

יחס ההון הזר להון העצמי- פעם הון עצמי במאזן, פעם הון זר במאזן ופעם הון עצמי חלקי הון זר.

ככל שיש יותר הון עצמי, החברה יותר איתנה ויציבה. כי ההון משמש ככרית לספיגה של הפסדים בלתי צפויים וככל שהוא יותר גדול ביחס למאזן, אנו נגיד שהחברה יותר יציבה.

הרווחיות נמדדת כרווח לחלק להון.

יחסי הרווחיות:

רווחיות גולמית- רווח גולמי ביחס למכירות

רווחיות למכירות- רווח נקי לחלק למכירות

רווחיות להון- רווח נקי לחלר להון ממוצע

רווחיות לנכסים- רווח נשקי + הוצאות מימון לאחר מס, לחלק לסך מאזן ממוצע. חישוב הרווחיות הוא גם לבעלי ההון הזר.

רצוי לנטרל מהרווח הנקי סעיפים חד פעמיים.

מי שנהנה מהחברה זה גם בעלי ההון הזר- המלווה או משקיע באג"ח קונצרני וגם בעלי המניות, נרצה לדעת מה היה לפני הוצאות המימון, לכן, ננטרל אותם ונוסיף אותם לאחר מס, ונקבל רווח שהוא גבוה מהרווח הנקי שזה עומד לרשות בעלי ההון העצמי והזר.

נרצה לתת יותר משקל לדברים שחוזרים על עצמם ופחות משקל דברים חד פעמיים ולכן- ננטרל.

ביחסים של רווחיות יש לקחת בחשבון הבחנה בין פעילות יחסית פרמננטית לפעילות שהיא חד פעמית, לא מתרחשת כל שנה.

איזה רווח לקחת בחישוב הרווחיות?

דוגמא- רווח מפעילות נמשכת לאחר מס הוא 13,325 ₪

מס בשיעור של 35%.

הרווח הנל כולל הכנסות אחרות- רווח הון בסך 5,300 ₪ וכן הוצאות אחרות 1,500- הפסד ממימוש ניירות ערך.

הרווח מפעילות נמשכת לפני מס הוא- 20,500 ₪ מסכום זה יש לנכות הכנסה אחרת ולהוסיף הוצאה אחרת. את התוצאה יש להכפיל ב-65%.

התוצאה- הרווח המייצג במונה הוא 16,700- ניקח את הסכום לפני מס (20,500 ₪) וננטרל את הרווח הון (5,300 ₪), ולהוסיף הוצאות אחרות (1,500 ₪).

את התוצאה המתקבלת יש להכפיל ב-0.65.

רווח למניה ומכפיל:

רווח למניה- רווח נקי לחלק לממוצע משוקלל של מספר המניות במחזור.

הכוח למניה חשוב למשקיעים לצורך קבלת החלטות השקעה.

מכפיל הרווח- מחיר המניה בבורסה לחלק לרווח הנקי למניה. או שווי שוק של החברה בבורסה לחלק להון העצמי שלה.

מכפיל הרווח מבטא את מספר השנים הדרושות למשקיע להחזיר את השקעתו במניה.

ככל שמכפיל הרווח נמוך יותר, כך יחזיר המשקיע את השקעתו במניה מהר יותר, ולפיכך ההשקעה במניה אטרקטיבית יותר.

נרצה מכפיל רווח כמה שיותר נמוך, כי זה אומר שיש הון עצמי גבוה יותר בספרים, ואז יותר זה יותר כדאי לחברה.

ששווי השוק של החברה בבורסה- לוקח בחשבון את המשתנים של החברה ביחס להון העצמי שלה- ככל שהרווחיות הולכת וגדלה משקיעים ימצאו את המניה כיותר אטרקטיבית.

קיים יחס הפוך בין משתנים שמייצגים סיכון לבין שווי השוק של החברה- ככל שהשווי נמוך- היא תהיה יותר מסוכנת.

מצד אחד, בהנחה שאנו משווים בין שתי חברות דומות מבחינת סיכון לפי השווי שוק, אנו נרצה או שיהיה לאחת הון עצמי גדול יותר, או שהשווי שלה יהיה נמוך יותר ביחס להון העצמי של החברה השנייה, כי יש ממוצע מקובל שבה לידי ביטוי בשווי שוק של החברה.

מכפיל הרווח יכול להיות שלילי כי חברה שיש לה הפסד, נמוך מ-1 זה אומר שאין ציפיות שהחברה תרוויח בעתיד, ומייצג בעיה שקיימת בחברה. ובעצם אומרים שההון העצמי לא כל כך מייצג את המצב האמיתי שלה.

אם יש מצב שמכפיל הון של בנקים שדומים מבחינת הסיכון שלהם, שניהם קטנים מאחד, אנו נרצה לקנות את הנמוך יותר.

מכפיל רווח אנו נעדיף את הנמוך יותר כך יחזיר המשקיע את השקעתו במניה מהר יותר ואז ההשקעה במניה אטרקטיבית יותר, אבל בשלילי יש בעיה.

הרווח שניקח בשיקולי הרווחיות זה את הפרמננטי לוקח בחשבון את הפעילות לטווח ארוך של החברה, אם אחרי נטרולים יש לי עדיין מכפיל שלילי ובמניה אחרת מכפיל חיובי- זה שונה מבחינת קבלת החלטות.

ההחלטות הן לא אוטומאטיות, הנתונים המספריים נותנים אינדיקציה להבין מה קורה בחברה לאורך זמן משנה לשנה.

אם מכפיל מאוד גבוה יש בעיה של תמחור הפעולה ביחס לענף אם לוקחים בחשבון שהחברות דומות ביחסן.

מכפיל ההון- שווי שוק של החברה לחלק להון העצמי שלה- לא יכול להיות שלילי.מכפיל הרווח מבאר את מספר השנים הדרושות למשקיע להחזיר את השקעתו במניה.

חיזוי פשיטות רגל:

יש חשיבות בניתוח דוחות כספיים לניתוח חיזוי פשיטת רגל.

המשתמשים- נותני אשראי, משקיעים, אנאליסטים, חברות דירוג אשראי, רו"ח מבקרים.

בנושא של רו"ח מבקרים- יש גילוי דעת שרו"ח חייב לבדוק את היחסים הפיננסיים כדי להגיע למסקנה אם מתקיימת בעיה של עסק חי- כלומר, גילוי הדעת מסייע לרו"ח.

בגילוי הדעת יש סימני אזהרה שונים שמסייעים לרו"ח להחליט מה מצבה של החברה:

למשל- חברה שיש לה גירעון בהון העצמי, או שיש לה יחסים פיננסיים שונים שמראים על בעייתיות. (גילוי דעת מס' 58 בדבר העסק החי- גילוי דעת שבא להנחות את מבקר החשבונות לגבי נאותות הנחת העסק החי).

דוגמאות לסימני אזהרה- גירעון בהון עצמי, גירעון בהון חוזר, תזרימי מזומנים שליליים מפעולות, יחסים פיננסיים המצביעים על קשיים כספיים וכו'.

כל אלו מופיעים גם בחקיקה מבחינת רו"ח.

מדד אלטמן:

אחד המודלים בנושא של חיזוי פשיטות רגל.

באמצעות מדד זה ניתן לנבא סימנים מוקדמים המתריעים על פשיטת רגל.

כיצד?

יש השוואה בין שתי קבוצות- קבוצה של פושטי רגל מול קבוצה של לא פושטי רגל. וע"י גילוי היחסים הפיננסיים בניהם בצורה סטטיסטית ואז מדד זה יכול לייצג הבחנה בין חברות טובות לבין חברות שיש בהן סיכון של פשיטת רגל.

Z- מדד שלוקח בחשבון ערך של כל אחד מהמדדים ומכפיל אותו במקדם- המקדמים הם קבועים ומכפילים אותם במשתנים כדי לקבל בדיוק מי פושט רגל ומי לא.

מי שיהיה לו Z גבוה- זה הטובים.

רשימת המשתנים (אותם מכפילים בZ שהוא קבע:

  1. הון חוזר נטו/סך הנכסים
  2. יתרת העודפים/סך הנכסים
  3. רווח לפני ריבית ומיסים/סך הנכסים
  4. הון עצמי/הון זר
  5. מכירות שנתיות/סה"כ הנכסים- יכולת הפירמה לייצר מכירות מהנכסים שלה.

ערך Z שלילי או נמוך מייצג סיכוי לפשיטת רגל.

בין 1.81 ל- 2.99- יש תחום אפור- אי אפשר בתחום זה לחזות בדיוק האם תהיה פשיטת רגל או לא.

בעבור חברות ציבוריות בישראל:

ערך ה-Z גדול מ-2.50- חברה יציבה ובריאה.

ערך ה-Z נמוך מ-1.00- חברה חלשה ובעלת סיכויי הישרדות נמוכים.

ערך ה-Z נמצא בניהם- תחום אפור וסיכויי ההישרדות אינם ברורים.

המגבלות של המודל- הראייה הביקורתית:

מדובר על כלי אחד בהערכת סיכון פשיטת הרגל. משתמשים בהרבה פיתוחים פנימיים של המדד הזה, כלומר, כל מיני אפשרויות שונות שלו.

תקציב:

ביטוי כמותי של מטרות הארגון והדרכים להשגתן.

התקציב משמש מס' מטרות עיקריות:

  1. תכנון- כלי לתכנון כמותי של הפעילות בפרק זמן עתידי שהוא נתון מראש.
  2. מעקב ובקרה- כלי להערכת ביצועי העסק ע"י השוואה בין הביצוע בפועל לבין התכנון שהוא התקציב. כיצד עושים את ההשוואה? גם במהלך התקופה אם זה תקציב שנתי, וגם בסוף השנה עושים בדיקה בדיעבד לראות איפה העסק נמצא ביחס לתכנון שלי- כמה הוא ביצע, וכמה הוצאה ביחס לתקציב ומהי הסטייה.
  3. כלי לניהול השוטף היומיומי- למשל הוא מסייע בהחלטות לגבי כמה להשקיע ברכוש, או למשל- איך להקצות את המשאבים, או איך לממן וכמה לממן, כאשר בנושא של תקציב לוקחים בחשבון גם את התזרים מזומנים שהוא עונה על הקטע הממוני.
  4. כלי שעוזר לתמרץ את העובדים- המטרה היא בסופו של דבר ע"י התקציב להשיג את מטרות הארגון. ברגע שעובד יודע איפה הוא נמצא ומה מצופה ממנו, הוא מותח קו עם רצונות הארגון. זה עוזר בהבנת העובדים איך להשיג את מטרות העסק.

חסרונות התקציב:

1. כאשר התקציב נעשה מטרה בפני עצמה- אתה מנסה לעמוד בתקציב, למשל- מלכ"רים שרואים שנשארה יתרת תקציב מיד מנסים לבזבז אותה. וזה לא המטרה, המטרה היא לייעל אותה. ובעצם הם ממהרים לבזבז כדי שלא יקטינו להם את התקציב בשנה הבאה.

2. עדכון אוטומאטי- יש כאלו המכינים תקציב ע"י זה שהם לוקחים את התקציב בשנה שעברה, והם מעלים אותו בגובה האינפלציה למשל. הבעייתיות בזה- זה לא עונה על המטרות העכשוויות של הארגון ממנו מצפים שהוא יכמת את מטרות הארגון, אבל לא בצורה אוטומאטית אלא בצורה מעודכנת, עכשווית לאור השינויים שקרו. אדם לא יודע לבנות תקציב חדש לפי תכניות ההנהלה, אלא הוא יודע להסתכל על מה שהיה שנה קודמת, אך ברגע שעושים את זה- נשארים מקובעים, במקום לראות את הדברים העכשוויים והמטרות החדשות.

3. לא מתאימים את התקציב לסביבה המשתנה- יש לפעמים שינויים בלתי תלויים בהנהלה. למשל- רגולציה שמשתנה, החלטות ממשלה- שהם משפיעים על עלויות ותכניות שונות ומשנים את התמונה ולכן ראוי לעשות שינוי תקציבי ולשנות את התכנון המקורי למשהו יותר מתאים לסביבה שהשתנתה.

תקציב של מכירות:

מכירות של מוצרים, שירותים וכו'.

מה קורה במקרה וההנהלה רוצה להכין תקציב מכירות, איזה פרמטרים היא צריכה לקחת בחשבון?

  1. מכירות בעבר וניתוח מגמות
  2. המצב הכלכלי- במיוחד זה בולט היום לאור הכניסה למיתון.
  3. מדיניות של מחירים
  4. פרסום
  5. אנשי מכירות- כמה אנשי מכירות יש לי, הכישורים שלהם, לאן הם יגיעו- זה משפיע על היקף המכירות.
  6. המתחרים- מיהם? כמה יש? ככל שהשוק יותר צפוף פלח השוק שלי יהיה יותר מוגבל לעומת שוק שאני מונופול בו.
  7. שינויים עונתיים- יש המון ענפים שיש בהם מכירות לפי עונתיות.
  8. יכולת היצור- כמה אני יכול לייצר, גם אם אני יכול למכור, יש הגבלה של ייצור.
  9. צבר הזמנות- כמה הזמנות יש לי כרגע שאני צריך לספק?
  10. מחקר שווקים- מאוד מקובל בשיווק כדי להעריך את גודל השוק והיקף המכירות מבחינת העסק.

יש כלים שונים כדי לבנות את תקציב המכירות וזה משתנה מעסק לעסק, פרמטרים שונים משפיעים על התכנון ועל התחזית שלי. כמובן כשמדובר על כמה מוצרים- אז נשים את היקף המוצר מול מחירו.

עושים את זה בדר"כ עם העובדים הקשורים לענף המכירות- סמנכ"ל, משווקים וכו'.

תרגיל:

חברת התקציב עומדת להתחיל בפעילות לאורך תקופה בת 4 רבעונים. בעת הכנת התקציב התברר כי היקף ההכנסות ברבעון הראשון הוא- 50,000 ₪. והיקף ההוצאות הוא- 80% מכך.

רמת ההכנסות אמורה לגדול ב-10% לרבעון. כלומר, אם ברבעון הראשון זה 50, ברבעון הבא זה 55 וכו'.

תזרים המזומנים:

תקבולים של הכנסות – התשלומים.

תקבולי ההכנסות הם- 50% ברבעון הביצוע והיתרה ברבעון הבא.

תשלומי ההוצאות- 50% ברבעון הביצוע, והיתרה של ה-50% הנותרים מתפצלת באופן שווה על פני שני הרבעונים הבאים.

על סמך מידע זה, הציבו תקציב כללי ותזרים מזומנים ל-4 הרבעונים הראשונים בלבד.

פיתרון:

שלב 1- בניית תקציב:

רבעון

1

2

3

4

5

סה"כ

הכנסות

50,000

55,000

60,500

66,550

232,050

הוצאות

40,000

44,000

48,400

53,240

185,640

עודף

10,000 זה העודף התקציבי ברבעון הראשון

11,000

21,100

13,310

46,410 העודף השנתי כתוצאה מהתכנון

הסברים על הפיתרון:

הרמה השנתית ראוי לעשות סיכום לרוחב של כל ארבעת הרבעונים ולקרוא לזה- סה"כ.

כלומר, מחברים את כל הרבעונים.

כשרושמים הכנסות והוצאות של עסק זה לאו דווקא במזומן.

שלב 2- תזרים מזומנים:

תקבולים

1

2

3

4

סה"כ

1

25,000

25,000

50,000

2

27,500

27,500

55,000

3

30,250

30,250

60,500

4

33,275

33,275

סה"כ- כמה כל רבעון תורם לי במזומן

25,000

52,500

57,750

63,525

198,775

הסבר לגבי טבלת תקבולים:

ה-50 של הרבעון ה-1 של ההכנסות מבחינת התקבולים- מתחלקים חצי חצי.

חצי ברבעון הנוכחי של הביצוע של המכירה וחצי ברבעון הבא.

ברבעון הרביעי- רק חצי ממנו אני לוקח בתזרים, כי החצי השני ישולם ברבעון הראשון של שנה הבאה. והתזרים פונה רק לשנה אחת. אז נתפוס רק 50% ממנו.

תשלומים

1

2

3

4

סה"כ

1

20,000

10,000

10,000

40,000

2

22,000

11,000

11,000

44,000

3

24,200

12,100

26,620

4

סה"כ

20,000

32,000

45,200

49,720

146,920

הסבר לגבי טבלת תשלומים:

ברבעון השלישי- אנו רושמים נתונים, והנתון השלישי נוגע לרבעון הבא, לכן, לא מכניסים אותו.

3 שורות כדי לסיים את התזרים:

שורה 1 תיקרא- עודף רבעוני

שורה 2 תיקרא- העברה רבעונית- העברה מרבעון לרבעון, כי זו יתרה מצטברת, ובסופו של דבר היא כסף מזומן בקופה.

שורה 3 תיקרא- יתרה

1

2

3

4

עודף רבעוני

5,000

20,500

12,550

13,805

העברה רבעונית

-

5,000

25,500

38,050

יתרה

5,000

25,500

38,050

51,855- סה"כ

אין לי העברה רבעונית, לכן, נשארת לי אותה יתרה מהעודף הרבעוני. את היתרה מעבירים לרבעון הבא. מה שנשאר לי ברבעון הראשון בקופה- 5,000 הוא מצטבר, ועובר לרבעון השני.

היתרה שאני מגיעה אליה בתום הרבעון ה-4, זו גם היתרה המסכמת- 51,855- זה הסכום שצפוי לשבת בקופה בסוף השנה.

תרגיל מס' 3:

אותה דוגמא- במקום 10% עלייה בהכנסות, נציב- 80%.

מבוא להערכת שווי:

השיטות המקובלות- יש למעשה 4 שיטות מקובלות להערכת ושוי של עסק/פירמה:

  1. שיטת השווי הנכסי
  2. שיטת שווי שוק או עסקאות דומות
  3. שיטת המכפילים
  4. שיטת היוון תזרימי המזומנים DCF- השיטה המקובלת להערכות שווי של חברות.

שיטת השווי הנכסי:

שיטה מאזנית שאומרת שיש לקחת את הנכסים במאזן להפחית את ההתחייבויות= שווי נכסי, שווי בספרים- כי זה בעצם ההון במאזן. המשוואה החשבונאות: נכסים-התחייבויות= שווי נכסי.

היתרון- קל לביצוע- כי מוציאים מהמאזן את ההון החשבונאי ועושים עליו התאמות ומוסיף להון החשבונאי את תוספת השווי של הרכוש הקבוע שנתן לי השמאי שעשה הערכה שמאית על רכוש קבוע מסוים, ואת זה אני מוסיף. בספרים זה מופיע לפי העלות ההיסטורית- אחרי ההתאמה נוסיף להון החשבונאי ונגיע לשיטה של שווי נכסי.

בדרך כלל בהערכת שווי משתמשים ביותר משיטה אחת כדי לקבל אומדן מסוים של טווח המחירים. ממוצע בין השיטות יכול לגלם שווי רלוונטי.

נשתמש בה- לחברות בקשיים, לחברות אחזקה בנדל"ן, כדי לקבל חסם תחתון לשווי.

שיטת שווי השוק:

תמיד כשיש שוק הולכים גם לשוק- כלומר, אם המניה נסחרת בבורסה, יש לה שווי שוק בבורסה ולכן זה מדד אפשרי בהערכת השווי מאחר והוא מייצג עסקה בין קונה מרצון למוכר מרצון. יש הנחה שבין המוכר והקונה יש יחסי תום לב.

כאשר המניה היא לא סחירה ואין לה נזילות, אז צריך לקחת את זה בעירבון מוגבל.

כאשר המניה סחירה- שווי השוק הוא מאוד מייצג.

אם אין מחיר בורסה- הולכים לעסקאות דומות.

יתרון- משקף שווי כלכלי בעל אחיזה במציאות, מבוסס על עסקאות שבוצעו בסמוך למועד הערכת השווי.

חיסרון- במקרים מסוימים קשה לאתר עסקאות דומות.

נשתמש בה- תמיד אם החברה נסחרת או כשהצלחנו לאתר עסקאות דומות רלוונטיות.

שיטת המכפילים:

מחיר מניה חלקי רווח למניה = שווי שוק חלקי רווח

מכפיל הרווח- לכל ענף יש נתונים סטטיסטיים מה מקובל בו.

אם מכפיל הרווח הוא- 12

הרווח השנתי המייצג הוא- 2,000,000 ₪

כמה שווה החברה הזו לפי שיטת מכפיל הרווח?

שווי החברה לפי מכפיל הרווח- זה הרווח כפול המכפיל.

אם המכפיל הוא 12, מכפילים אותו ברווח- 12 חלקי 2= 24 שווי שוק.

אפשר להשתמש במכפילים נוספים:

מכפיל מכירות- לא צריך לדעת.

מכפיל הון- שווי שוק חלקי הון עצמי בספרים. אם החברה למשל שווה 1,500,000 וההון העצמי בספרים הוא 1,000,000 המכפיל הוא 1.5.

יתרונות- בחברות מסוימות לא ניתן לבצע שיטות אחרות.

חסרונות- התעלמות מגורמים ספציפיים לחברה. אם למשל- הפרמטר הנבחר הוא שלילי, יש בעיה אם יש הפסד, גם אם ההפסד הוא מייצג במיוחד יש בעיה.

זו שיטה לצורך קבלת אומדן ראשוני לגבי שווי החברה או כמדד השוואה לשיטות נוספות- שהן אמורות יחס לקבל טווח מחירים של השווי של החברה.

שיטת היוון תזרימי המזומנים:

מבוסס על הערכת יכולת החברה להפיק מזומנים בעתיד.

נכס = התזרימים העתידיים שלא מובנים לערך של היום. כלומר, אני מייחס ערך לזמן.

למשל- 100 ₪ היום, זה לא כמו 100 ₪ שבעוד שנה, שהם יהיו שווים פחות.

תהליך זה נקרא- היוון.

אחרי שמהוונים, מוסיפים לשווי את שווי השוק של נכסים לא תפעוליים (למשל ני"ע סחירים או רכוש קבוע שלא משמש את החברה בפעילותה השוטפת) ומפחיתים את שווי השוק של ההתחייבויות הלא תפעוליות (למשל הלוואות).

השווי שמקבלים בסוף נקבע לפי היוון תזרימי המזומנים.

יתרונות- שיטה נכונה מבחינה כלכלית, בעל רמה גבוהה של דיוןק.

חסרונות- מצריכה ידע רב, מבוססת על הנחות רבות.

השימוש בה- תמיד. שיטה זו היא המקובלת ביותר- לוקחים היוון תזרימי מזומנים 5 שנים, עושים עוד היוון אחד, מוסיפים נכסים שלא משתמשים בהם, מפחיתים את החוב של החברה ומקבלים את הערכת השווי- זה הרעיון ברמה המושגית.

איזה גורמים מעורבים ביישום התקינה החשבונאית- IFRS

המנכ"ל, מנהל הכספים, מבקר הפנים, סמנכ"ל תפעול, היועץ המשפטי.

מנהל הכספים- מכין את דוחות הכספיים. יש לחשבונאות הבינ"ל השלכות על יחסים פיננסיים ויש השפעה בתחום של קשרי משקיעים. כי מנהל הכספים אמון על הקשר בין החברה למשקיעים בחו,ל. למשל- כשהחברה מפרסמת את הדוחות הכספיים הוא אמור להיות איתם בקשר.

לאור המעבר הזה וההשלכות על היחסים הפיננסים ועל ההבנה של הדוחות, מנהל הכספים הוא מאוד מעורב.

המנכ"ל- מדוע צריך להיות מעורב? מעבר לצד המשפטי, מדובר על תהליך של אימוץ התקינה הבינלאומית וזה תהליך שעולה כסף- יש להקצות לו משאבים כדי להניע אותו ולהתקדם איתו.

מבקר הפנים- עושה בקרה על תהליך היישום- בקרה מרכזית בארגון. מהווה גם שומר סף מבחינת האחריות שלו לוודא שההליך הזה מבוקר.

תפעול- אם אנו עובדים בשיטה חדשה, יש לזה השלכות על המחשוב- יש להגיש בקשות עבודה, ולתקצב את זה, לספק נתונים חדשים.

ייעותץ משפטי- בדיקה של השלכות משפטיות לכל נושא המעבר לתקינה החשבונאית, קשור לנושאים של הון- האם ההון גדל כתוצאה משיערוך של נכסים גבוהים, האם ההון גדל כתוצאה מגידול ברווח בעקבות מעבר למדידה. ההון גדל כתוצאה משיערוך ולא מפעילות שוטפת ולכן מתועררת השאלה- אם ניתן לחלק דיבידנד כתוצאה משיערוך נכסים? זו סוגיה משפטית מורכבת. אם זה גידול בהון כתוצאה מייבוא תזרימי מזומנים למשל- נדל"ן ברוסיה, ובשנת 2007 הייתה עלייה ושנה אח"כ ירידה- יש השפעות וזעזועים בהון והשאלה- האם זה עומד במבחנים המשפטיים. חלוקה של דיבידנד- נושא שעדיין נמצא במחלוקת, וראוי שהחברה תתן את הדעת על העניין.

המעבר לתקינה הבינ"ל מחייבת פיקוח ובקרה ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהיינו רגילים בעבר. התקינה מבוססת על עקרונות ולא על כללים מדויקים וקשיחים. ברגע שיש עיקרון ולא מפלט מדויק עם דוגמא מספרית שנותנת את התשובה- יש המון מקום לשיקול דעת. ברגע שיש שיקול דעת והדברים לא אובייקטיביים אז זה שונה ממצב של רישום חשבונאי של פעילות שהיא למשל במזומן, או רישום של ציוד לפי עלות הסטורית- זאלו דברים ברורים. ברגע שמדברים על עקרונות מבחינת הרישום החשבונאי ונותנים את שיקול הדעת למנהל הכספים- זה משתנה.

הדבר החשוב הוא- המעבר לערכים של שוק. עוברים מעלות היסטורית- הפרדיגמה הישנה, לפרדיגמה חדשה לגמרי של- שווי הוגן שזה ערכים יותר כלכליים.

אם יש שוק- מוצאים את המחיר בשוק. אם אין שוק- הולכים בשלב הבא לעסקאות דומות שבוצעו בתקופה דומה, ואם אין כאלה, אז הולכים לאומדן (לפי היוון תזרימי מזומנים). יש בהיוון זה המון הערכות סובייקטיביות שנובעות מכך שמדובר באומדנים. למשל- לגבי תזרים המזומנים העתידי שהוא באי וודאות, לגבי מחיר ההון שצריך להוון את אותם התזרימים שדיברנו עליהם (שיעור שעבר). זה נושא שכרוך בהנחת הנחות שהן מטבעם סובייקטיביות. ואז, ההנהלה נדרשת להרבה יותר שיקול דעת מאשר בעבר- להעריך את השווי ההוגן הזה. ולא רק זה, אם היא לא מבינה מה שהיא תעשה היא תסתמך על מומחים- כמו שמאים, מומחים לשוק ההון- כשיש מכשירים פיננסיים מורכבים, אופציות, עסקאות עתידיות- אותם מומחים למימון הם אלה שעוזרים לנו לקבל את הערכת השווי- המומחים הם כל מי שיכול לתרום בהיבט של הבנה בערכים יותר כלכליים של נכסים והתחייבויות.

הדירקטוריון- אחריות של נושאי משרה ובמיוחד חובת הזהירות, חוק החברות.

הדירקטוריון דרוש ממנו מעורבות גדולה יותר, ופיקוח יותר רציני על היישום, וכמובן, באישור הדוחות הכספיים.

ס-253 לחוק החברות- חובת הזהירות- "נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר..."יש לנקוט באמצעים סבירים לקבלת מידע, לקבל את כל המידע שיש לו חשיבות לנושא של הפעולות, וכן, המשמעות היא שהוא צריך להבין את הפירמה, את הפעילות שלה, המבנה הפיננסי, הרווחיות, הוא צריך לקבל את הדוח הכספי לפני הישיבה למשל, לברר עם הרו"ח שאלות לגבי שיקולים בקביעה של שיטה חשבונאית או בהחלטה לעבור משיטה לשיטה וכו', נדרשת בדיקה של אומנים שהם הרי סובייקטיביים, צריך להיות מעורב ביישום התקינה, להבין את החלופות השונות- כלומר, החלטה על שיטה בחשבונאות- אמרנו שרכוש קבוע אפשר לבחור בשיטת העלות או שיטת שווי שוק- הערכה מחדש.

בכל שיטה יש לה משמעות כמו שאמרנו מבחינת השפעה על המספרים החשבונאיים, גדל ההון וכו'. ולכן הדירקטור צריך להבין את החלופות השונות, מה עדיף, ומה בסוף יביא את החברה להחלטה באיזה שיטה לבחור, צריך להבין את הנושאים המרכזיים בתקינה, את החלופות, המשמעויות המהותיות- אי ידיעה אינה פותרת. כלומר, הדירקטור נדרש במקצועיות גדולה יותר מבעבר בכל הקשר לקריאת דוחות ומאזן.

הדירקטור חייב להבין את משמעות הדוחות מבחינת רווחיות- ממה כל גידול או גירעון נובע.\

היתרונות הגדולים של התקינה החשבונאית הבינ"ל:

האפשרות לגייס הון בצורה הרבה יותר טובה בשווקים הבינלאומיים- היכולת למשוך משקיעים זרים, היכולת להוזיל את עלויות המימון. מדוע זה קורה?

כולם מדברים באותה שפה ולכן קל למשקיע בחו"ל להבין את הדוח הכספי לעומת העבר שלא היו התאמות, והיה יותר קשה להבין, וגם הייתה תקינה ישראלית שהיא למעשה הייתה העקרונות החשבונאיים המקובלים בארץ, ברגע שעברו לבינ"ל מדברים באותה שפה.

זה יוצר גם יותר רלוונטיות מבחינת המשקיע- שהיא נמדדת במידה רבה מבחינת יכולת האינפורמציה להיות כלכלית ומשמעותית, לתת מוטיבציה למשקיע לקנות/למכור מניה.

מחקרים אמפיריים בעולם הוכיחו שהמעבר לשווי הוגן- שהתחיל בסוף שנות ה-80 בארה"ב כתוצאה ממשברים בענף הבנקאות- משבר 1- בנקים למשכנתאות שפשטו רגל, משבר 2- משבר של מתן אשראי למדינות מתפתחות בעיקר בדרום אמריקה מתוך תפיסה שמדינות לא יכולות לפשוט רגל ובסופו של דבר פשטו רגל והאשראי שלהם נמכר ב-10% מהשווי האמיתי שלהם.

הייתה בעצם חשיפה גדולה לסיכון ריבית- נתנו הלוואות ארוכות למשכנתא והריבית עלתה, ואז לא היה ניתן להתאים את הריבית למשכנתאות- גרם להרבה בנקים להיזהר לגבי ניהול ובקרת סיכונים כולל שיטות לצמצום הפרשי משך חיים ממוצע של הנכסים לעומת ההתחייבויות, והצורך לאזן בניהם.

הרלוונטיות גוברת בעקבות המעבר לשווי שוק- רואים את זה במחקרים אמפיריים- אם לשווי הוגן מעבר לשווי בספרים, להפרש זה היה ערך חיובי רק במחיר המניה. אם נמצא אמפירית שיש לזה משמעות ורלוונטיות, התוצאה היא- משפיע על מחיר המניה. אם זה חסר משמעות, לא יהיה שינוי, אנשים לא יקנו מניות.

כלומר, מצאו במחקרים שההפרש בין השווי ההוגן לשווי בספרים תרם בצורה חיובית ומובהקת למחיר של המניה- וזה המשמעות של רלוונטיות.

יש לזה השפעה על יחסים פיננסיים- בין היתר בנושא של תגמול מנהלים. אחת הסיבות המרכזיות למשבר הפיננסי זה ראיית קצרת הטווח של המנהלים, הרצון להרוויח מעסקה מבלי לראות את הסיכונים הגלומים בה. כתוצאה מזה, הבנקים נחשפו לסיכונים, רשמו את ניירות הערך מגובי המשכנתאות לפי ערך שוק, וכאשר הנדלן עלה גם מחירי הניירות ערך עלו, אבל כאשר זה נפל- היו ירידות של מחירים בשווי הוגן בנכסים רעילים- הנכסים שהם היו מגובי המשכנתאות- ברגע שזה נופל התחילו לרשום הפסדים שהם שחקו את ההון, והגדילו את המנוף הפיננסי. מעבר למשבר זה, היה משבר של נזילות ואמון והכל ביחד גרם בסופו של דבר למשבר במשמעותי שאנו חווים היום שבנקים גדולים ועולמיים, נדרשים בהצלה כספית של הממשלה.

אם מדברים על מדדי ביצוע ותגמול- יש לשים לב שהיחסים הפיננסיים האלה נגזרים בין היתר כתוצאה משיערוך של כל מיני נכסים. אז אם משלמים למנכ"ל לפי אחוז מהרווח שהוא נובע משיערוך של נדלן להשקעה- עלולה להיות בעיה מבחינת מוטיבציית המנהל להגדיל רווחים וגם מבחינה זו שזה לא משקף את הפעילות העסקית האמיתית שלו.

תביעות ייצוגיות בארה"ב:

רוב התביעות בארה"ב הייצוגיות זה בגין של הפרה של חוקי ניירות ערך. 90% מתוך אותן הפרות בגין ניירות ערך זה בגלל הדיווח הכספי- מראה כמה נושא של הבנת דוח כספי צוברת תאוצה גם בהיבט של רמת התביעות.

כאשר מדברים על תביעות בגין דיווח כספי- מוגשת תביעה כספית על הצגה מחדש של דוחות כספיים- זה גרם לגידול בתביעות הייצוגיות. בתוכן, יש גידול בתביעות נגד דירקטורים משום שרואים את זה גם בחקיקה ובפסיקה העכשווית, שיותר ויותר מצפים מהדירקטור לפעול ברמה גבוהה ומקצועית מאשר בעבר. הציפיות מהדירקטור הסביר הולך וגודל.

תובעים בגלל הדוחות הכספיים- מה אפשר למשל לתבוע? למשל- הצגת שווי לא נכונה- ניפוח השווי של הנכסים למשל של מלאי, או חייבים.

מתוך 90% מהתביעות, רוב התביעות הן בגין- הכרה מוקדמת בהכנסות- כשמכירים בהכנסה מוקדם מידי- זו סוגיה חשבונאית בפני עצמה. יש תקן חשבונאות ישראלי מס' 25- דן בנושא של הכרה בהכנסות.

הוסף למועדפים

דרוגים

דרג

תגובות גולשים

שלח תגובה
  • מר דרק דאגלס  (13/02/2019 01:16)
    שלום האם אתה מחפש הלוואה דחופה? יש לי חדשות טובות בשבילך! אנו מציעים הלוואות החל 1,000 $ ל 50 מיליון דולר בריבית של 2% בשנה. אנו מציעים הלוואות לפיתוח עסקי, הלוואות אישיות, הלוואה אוטומטית וכו ' אנחנו מוסמכים, אמין, אמין, יעיל, מהיר ודינמי.   אם מעוניינים ליצור איתנו קשר בכתובת: דוא"ל: easyloanfirm2020@gmail.com WhatsApp: +14062845321 בברכה דרק דאגלס easyloanfirm2020@gmail.com
  • 3% הלוואה ההצעה  (11/09/2017 13:09)
    קבלת הלוואה לגיטימית מאז ומתמיד בעיה גדולה ללקוחות אשר זקוקים נואשות לעזרה כספית. נושא האשראי והביטחונות הם משהו כי הלקוחות תמיד מודאגים כאשר מחפשים הלוואה ממלווים פרטיים. מיקרו האוצר לעזור לחברה כבר מוכר על ידי המלווה של המועצה לתת הלוואות ללקוחות מקומיים ובינלאומיים בריבית 3%. צור קשר באמצעות דוא"ל: clark123156@gmail.com 3% הלוואה ההצעה
  • demetrios  (23/08/2017 23:21)
    אתה בכל סוג של קשיים כלכליים? האם אתה צריך הלוואה כדי לנקות את החובות? האם אתה הולך להגדיל את הכספים שלך? אתה איש עסקים שרוצה להרחיב את החברה שלו. אתה מתבקש בזאת ליצור קשר עם הגיבור האמיתי, אמון ההלוואות יעיל ההלוואות החברה אשראי. למדתי הן את האנשים והן את הממשלה על היעילות הגבוהה שלנו. חזור אלינו אם אתה מעוניין, דרך (gkfinance01@gmail.com) בכנות, דמטריוס דניאל Gkfinance01@gmail.com 3% הלוואה ההצעה
  • yoel@gmail.com  (07/03/2012 23:21)
    חומר מתאים לעורכי דין העוסקים בתחומי המס ושוק ההון
הקש קוד אימות