• הירשמו לערוץ יוטיוב  שלנו, ותוכלו לקבל עדכונים והתראות, לצפות בין היתר בהרצאות מוקלטות, מצגות, ראיונות לתקשורת ועוד ...

    להצטרפות והרשמה  לחץ כאן

     

     

  • סוגיות מיוחדות בהצהרות הון, הנחיות, טיפים, הוראות, הסברים מפורטים, התא המשפחתי, הלוואות ומתנות ממשפחה/חברים ועוד... 
    להרצאה מוקלטת מלאה – לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא פעילות עסקית - עצמאי או חברה ?


    לצפייה – 
    לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא מיסוי הכנסות בחו"ל (Relocation),  חידושי פסיקה וחקיקה, הכללים החדשים מיום 1.1.2018

    לצפייה - לחץ כאן

  • המהפכה הגדולה במיסוי הנדל"ן ומיסוי הכנסות מהשכרה למגורים ולדירות נופש בשנה האחרונה

    לצפייה בהרצאה המוקלטת ובמצגת המקיפה – לחץ כאן

true
דף הביתמדורים מקצועייםניהול עסקיםמחלוקת בדבר חובת תשלומי שכירות בימי קורונה

מחלוקת בדבר חובת תשלומי שכירות בימי קורונה

רמי אריה עו"ד רו"ח, שחר נח עו"ד

 |  23.04.2020

מחלוקת בדבר חובת תשלומי שכירות בימי קורונה

רמי אריה עו"ד רו"ח,        שחר נח עו"ד

מסתבר שבתי המשפט חלוקים בשאלה האם מותר לשוכר עסקי לא לשלם דמי שכירות למשכיר בגין תקופת הקורונה. זאת, כאשר משבר הקורונה מונע מעסקים רבים לפעול בכלל או מאפשר רק פעילות חלקית ביותר, ומנגד הם נדרשים לשלם עבור ההתחייבויות השוטפות לרבות את שכר הדירה של העסק.

מרבית חוזי שכירות הם ארוכי טווח, אשר אינם כוללים התייחסות לכוח עליון בדמות מגיפה אשר מביאה לסגירת העסק ואובדן הכנסות משמעותי. שהרי לא ניתן היה לצפות את מגפת הקורונה. יתרה מכך, השוכרים מוצאים עצמם כאשר ידם על התחתונה. שכן, מרבית הסכמי השכירות כוללים ערבויות בנקאיות ולעיתים גם אישיות, להבטחת הוראות החוזה ובמיוחד את התשלומים לפיו.

בעניין חברת טוראי קליבר אשר נדון בבית משפט השלום בירושלים ( ת"א 20-04-10815, טוראי קליבר בע"מ נ' די.ג'יי. אסושיאטס, אינק , ניתן ביום 20.4.2020), נתן בית המשפט צו מניעה זמני כנגד כוונת המשכירה לממש את הערבות הבנקאית שניתנה על ידי השוכרת, עקב אי תשלום השכירות על ידי השוכרת.

חברת טוראי קליבר מפעילה מסבאה בשם "תרל"ח" בפתח תקווה בנכס שאותו היא שוכרת. היא שילמה את דמי השכירות לחודש מרץ 2020 במלואם, אך דמי השכירות של חודש אפריל 2020 שהיו אמורים להיות משולמים ביום 1 באפריל, לא שולמו על ידה. בהמשך לכך, הודיעה המשכירה לשוכרת כי תפעל למימוש הערבות הבנקאית בתוך 7 ימים.

השוכרת הגישה בקשה להוצאת צו מניעה זמני שימנע את מימוש הערבות הבנקאית. השוכרת טענה כי המציאות בה אנו מצויים היום בשל התפשטות נגיף הקורונה היא חסרת תקדים. שכן היא מנועה מהפעלת העסק. מצב עובדתי זה מהווה סיכול אשר יש בו כדי לפטור אותה מהתחייבויותיה. עוד טענה כי בעוד הסכם השכירות קובע כי על המשכירה להתריע 14 יום טרם מימוש הערבות הבנקאית, המשכירה התריעה רק 7 ימים קודם לפעולת המימוש.

בהמ"ש קבע כי: "....... אין ספק כי הימים אינם ימים רגילים...נכון לכתיבת שורות אלה, ישנם בישראל כבר למעלה מ-13 אלף חולים. בשעה שמהדורות החדשות נפתחות מדי ערב בספירת מתינו, ורוב מדינות העולם חדלו משגרתן ומניין הנספים עולה מיום ליום, ובמיוחד כאשר כל המסעדות במדינת ישראל, ובתוכן המבקשת, סגורות זה למעלה מחודש ועד להודעה חדשה שאינה צפויה להתקבל למצער בשבועיים הקרובים, כך שלמעשה המדינה אינה מאפשרת למבקשת לנהל את עסקיה בשום צורה שהיא, ניתן היה לצפות להתנהלות אחרת ולכל הפחות לכך שהמשיבה (המשכירה-ל.ד) תפעל בהתאם לתנאי הסכם השכירות שמכוחו מבקשת היא לממש הערבות. זאת לא נעשה, היות והמשיבה לא פעלה בהתאם להסכם השכירות ולא מסרה למבקשת התראה בת 14 יום...

אני נעתרת לבקשה ומורה כי מימוש הערבות הבנקאית יעוכב עד להכרעה בהליך העיקרי ".

אולם, מסתבר כי מספר ימים קודם לכן, דחה בית משפט השלום בתל-אביב בעניין רב בריח (בה"פ 12741-04-20, רב בריח (08) תעשיות בע"מ נ' פ.ל.א.ר. נהול נכסים בע"מ ואח', ניתן ביום 16.4.2020) את בקשתה של חברת רב-בריח להוציא צו שימנע מבעלת הנכס פ.ל.א.ר ניהול נכסים לחלט ערבות בנקאית שנתנה רב-בריח, כחלק מחוזה השכירות.

כאן קבע ביהמ"ש כי: "רב-בריח לא נימקה מדוע דמה סמוק יותר מדמה של המשיבה, ומדוע הנזק שייגרם לה מתשלום דמי השכירות במועד, גדול יותר מהנזק שייגרם למשיבה מדחיית תשלום דמי השכירות ופריסתם".

שתי ההחלטות הסותרות מעידות על הסוגיה המשפטית הסבוכה, לקבוע עד כמה הקורונה מהווה כוח עליון וגורם מסכל לפי דיני החוזים.

סעיף 18 לחוק החוזים תרופות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 דן בפטור מקיום חוזי, עקב אונס או סיכול חוזה, בהאי לישנא:

"18.  (א)  היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

 (ב)  במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

דהיינו, קיימים שלושה תנאים מצטברים שעל בעל העסק יהיה להוכיח כדי ליהנות מהגנה של סיכול החוזה:

1.       העדר ידיעה או צפייה של המפר בדבר הנסיבות המשכלות – ברי, השוכר לא יכול     היה לצפות את מגפת הקורונה .

2.       אי יכולת של המפר למנוע את הנסיבות הללו – ברי אין לשוכר יכולת למנוע את       המגיפה.

3.       הנסיבות מסכלות את קיום החוזה – ברי, המגיפה היא אשר מסכלת את החוזה .

לאחרונה, הקים משרד המשפטים ועדה לבחינת הדברים , ולשכת עורכי הדין שלחה למשרד המשפטים מסמך מפורט המציע לחלק את ההתייחסות לחוזי השכירות לפי מיהות השוכרים ומידת יכולתם לעשות שימוש בנכסים המושכרים בימי הסגר (לצפייה במסמך –לחץ כאן).

בנוסף, פורסם עתה מתווה פיצוי לעסקים על בסיס ירידת הכנסות והוצאות קבועות, אשר ייתכן שגם הוא ייתן מענה לסוגיה, בדרך של תשלום פיצוי לשוכר העסקי, אשר ממנו הוא יוכל לשלם למשכיר.

אנו מציעים לשוכרים ולמשכירים להמתין עם הסוגיה ועם העימותים שכבר מתפתחים או יתפתחו ביניהם, בדבר תשלום דמי השכירות בגין תקופת משבר הקורונה, עד התבהרות הפתרונות האפשריים לה בדרך של חקיקה, או פסיקת בהמ"ש או מתווה פיצוי נכון.

 

הוסף למועדפים

דרוגים

דרג

תגובות גולשים

שלח תגובה
  • דני אורדן, עו"ד (רו"ח) (כלכלן)  (27/04/2020 09:02)
    רמי היקר, הרשה לי לחלוק על הגישה ו/או הטענה ו/או התיזה העולה מסקירתך כאן. ה"אילנות הגבוהים" בהם הפסיקה החלקית הזו נתלית בדמות הוראות ס' 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ואפילו הוראות ס' 15 לחוק השכירות והשאילה (גם את זה כבר שמעתי - ד.א.), אינם אלא משענת קנה רצוץ המוכיחים דווקא את ההפך הגמור, שהרי, בין השאר ועפ"י הפסיקה, ס' 18 לחוק החוזים תרופות מכוון למקרים בהם המניעה היא מניעה של קבע ולא מניעה זמנית ובענייננו מדובר במניעה זמנית, ואילו בס' 15 לחוק השכירות והשאילה מדובר על מצב בו ה"מניעות" נגרמת מחמת נסיבות הקשורות במושכר ו/או בדרכי הגישה אליו מה שאינו רלוונטי לענייננו. כדאי שבתי המשפט יפנימו ומהר כי המשכירים אינם "סניף" של משרד האוצר ו/או ממשלת ישראל, אשר אליהם בלבד צריכים השוכרים להפנות את תלונותיהם ודרישותיהם לפיצוי כזה ו/או אחר, ככל והם חפצים בכך. הטענה המשתמעת כאילו ועל המשכירים האומללים ברובם (וחלקם אף מתקיים מדמי השכירות) "לספוג" את הנזקים, הינה חסרת כל בסיס בלשון המעטה, מקוממת ומיותר לומר כי אין לה ולו בדל של תימוכין בדין הישראלי, ולא בכדי אמר ביהמ"ש כי דמם של השוכרים אינו סמוק יותר מדמם. יתירה מכך, לא ברור כל עיקר מדוע מופלים המשכירים לרעה בהשוואה לחברות הביטוח ולבנקים? ומדוע לא "קפצו" בתי המשפט ו/או לשכת עורכי הדין המכובדת ונמנעה מלהוציא "נייר עמדה" לפיו הסיכול הנטען והמוכחש יורד גם לשורש עמלות הבנקים ופרמיות הביטוח ויש להפסיק לשלם גם אותן? האם כ"כ הורגלנו שהמוסדות הללו הם לכאורה מעל לחוק עד שאין בעניינם "סיכול" ו/או "כוח עליון"? תמהני.
הקש קוד אימות
 
לא רשומים אירועים לחודש יוני
לא רשומים אירועים לחודש יולי