מקורות א' – עמ' 27

15 נובמבר 1988

אקווינס – החוק בכללותו

1. 1. טבע החוק

החוק הוא כלל או מדידה של פעילויות מוסריות, כאשר האחד מובל להציג פעילויות ספציפיות ובאיפוק מאשר הפעילויות של אחרים. המונח חוק נובע מהמילה "רצועה\ סרט" משום שעל ידו האדם קשור למהלך מסוים של פעילויות.

אולם, הכלל והמדידה של פעילויות האדם היא הסיבה לעיקרון הראשון של פעולות האדם, זה ברור מתוך מה שאמרנו במקום אחר. זו הסיבה שמכוונת פעילויות לסיומן הנכון. וזה לפי הפילוסופים, העיקרון הראשון של כל הפעילויות.

2. 2. טענה ורצון בחוק

לטענה יש  כוח להפוך לפעולה על ידי רצון כפי שהראנו קודם לכן, הטענה מגבשת כל הנדרש למסקנה אחת, היתרון של העובדה שהמסקנה רצויה.  אולם, רצון טוב כדאי שיהיה לו סמכות החוק, חייב להיות מכוון כטענה כשהוא ניתן כפקודה.

במובן זה עלינו להבין את האמירה שלרצון הנסיך יש כוח של חוק. בכל מובן אחר רצון הנסיך הופך להיות רשע ולא חוק.

3. 3. מטרת החוק היא הרצון הכללי הטוב

מכיוון שלכל חלק יש קשר יחסי שווה לכלל כפי שקשור חוסר השלמות לשלמות, ומכיוון שהאדם האחד הוא חלק מן השלמות הכללית שהיא החברה (הקהילה), נובע מכך שהחוק חייב במטרתו הנכונה להיות רצון כל החברה.

כך שהפילוסוף בהגדרת מה מתיימר להיות חוק, מתייחס גם לאושר הכלל וגם לכללים פוליטיים. הוא אמר "אנו קוראים שהחוק והצדק ששומרים על רצון האמת של הקהילה באמצעות הפעולות הפוליטיות הרגילות". והקהילה החברה המושלמת היא העיר, כפי שנאמר בספר הראשון של הפוליטיקה.

4.  למי הזכות ליצור לפרסם חוק

חוק, מובן כמטרתו הראשונה והעיקרית לצוות לרצון הכללי הטוב. אבל להתעסק עם רצון הכללי הטוב זו מטרת כל הקהילה או של נציג אחד מתוכה. פרסום וייצור חוק זה עניין לכל הקהילה או של האדם הפוליטי שתפקידו לדאוג לרצון הכלל. כאן כמו במקרים רבים הנציג האחד שמבצע את רצון הכלל.

5.  לאדם הפרטי אין סמכות לקבוע זכויות אדם. הוא יכול רק לייעץ, אולם אם עצתו לא מתקבלת אין לו כוח לכפות אותה. אולם, החוק כדי שיהיה אפקטיבי לקידום זכויות האדם חייב שיהיה לו כוח כפיה, כפי שהפילוסוף אומר. אולם, כוח הכפייה שייך או לחברה כולה, או לנציגיה הפוליטיים שתפקידיהם לתת עונשים, כפי שנראה מאוחר יותר. לו לבדו, לכן, יש הזכות ליצור ולפרסם חוק.

6. 6. כמו שאדם הוא חבר משפחה, כך משפחה היא חלק מעיר, אך עיר היא קהילה מושלמת, כפי שנראה בספר הראשון של "הפוליטיקה".  באופן דומה כמו שקיומו הטוב של אדם אחד אינו הסוף, אלא מחויבותו לטוב המקובל, כל קיומה הטוב של כל משפחה חייב להיות תלוי באינטרס העיר, שהיא קהילה מושלמת. ראש המשפחה יכול ליצור כללים מיוחדים ונורמות, אבל לא בעלי תוקף כמו הכוח של החוק.

7. 7. הגדרת החוק

מהאמור לעיל אנו יכולים להגדיר את החוק, זה לא אחר מאשר כללים מקובלים שכוונם הרצון הכללי הטוב, מיוצרים ומפורסמים על ידי האחראי לטובת הקהילה.

הסוגים השונים של חוק

8. 8. החוק הכללי

כפי שאמרנו, החוק הוא לא אחר מאשר טענה כתובה מסוימת "דבר הנסיך" אשר חל על קהילה מסוימת, בכל אופן זה ברור, בהנחה שהעולם נשלט על ידי מדינות שונות… שכל הקהילה של העולם נשלטת בטענות שונות. זה ההגיון המנחה ביצירת דברים ברצון האל בהיותו נסיך העולם, כפי שאיכות החוק… לכך אנו יכולים לקרוא החוק הכללי.

9. 9. החוק הטבעי

מכיוון שכל הדברים כפופים למדינות שונות נמדדים ונשלטים על ידי החוק הכללי, כפי שראינו לעיל, ברור שכל הדברים כפופים ברמה מסוימת לחוק הכללי, הם מונהגים בהתייחס לפעילויות ומטרות שמתאימים להם. אולם מכל האחרים, יצירות הגיוניות כפופות למדינות השונות בדרך מאוד מיוחדת, בהיותם מופקים במדינה עצמה, כך הם שולטים על הפעילויות שלהם על הפעילויות שלהם עצמן ועל הפעילויות האחרות. כך יש להם חלק מסוים בטענות השונות, מונהגות בטבעיות לכאלו פעילויות ומטרות המותאמות להם. המכוונות הזו בחוק הכללי נקראת החוק הטבעי.

10. 10. חוק האדם (האנוש)

כפי שבטענה ספקולטיבית אנו יוצאים מעקרונות כלליים, ידוע בטבעיות, במדעים השונים שיש מסקנות היוצאות מתוך טענות, כך גם טענת האדם צריכה לנבוע מהפרספקטיבה של החוק הטבעי, כמו גם מההגיון המקובל והעקרונות המקובלים, להנחות נוספות אחרות. והנחה מסוימת כזו, הנובעת ממאמץ הטענה נקראת חוק האדם, בהנחה שכל התנאים ההכרחיים הנדרשים בכל חוק, שעליהם כבר דיברנו, מתקיימים.

החוק הטבעי

11. 11. התקדים של החוק הטבעי

כוונת התקדים של החוק הטבעי מתייחס לכללים הטבעיים. האדם באופן טבעי מכוון לטוב שזה מקובל בכל המובנים, כפי שכל הנחה מחפשת את הוכחת קיומה בהתאם לטבעה,  ובהתאמה לתיאוריה זה החוק הטבעי מכיל כל הנדרש לקיום חיי אדם, וכל הנדרש לתכליתו. שנית, ניתן למצוא באדם דבר נוסף למטרות מסוימות, בהתאמה לטבע שהאדם מתייחס ביחס לחיות האחרות.  בהתאמה לכך הם מתייחסות  לחוק הטבעי כמו כל האינסטינקטים "המוטבעים באופן טבעי בכל החיות" כמו יחסי מין, בקיום הצאצאים וכדומה. שלישית, יש באדם שאיפה לטוב בהתאמה לטבעו, ושאיפה זו מיוחדת לאדם לבדו. לכן, לאדם יש יכולת טבעית לדעת את האמת על האל ולחיות בחברה. במובן זה נכנסות מתחת לחוק הטבעי,  כל הפעילויות הקשורות לכללים אלו, כגון שהאדם צריך להימנע מבורות וחוסר דעת, ואסור לו לפגוע באחרים שהם בחברתו ופעילויות טבעיות אחרות מעין אלו.

12. 12. האוניברסליות של החוק הטבעי

כפי שכרגע אמרנו, כל הפעילויות האלו מתייחסות לחוק הטבע שהאדם הוא בעל נטייה אליהם, וביניהם שנכון לאדם לפעול לפי הכללים.  הכללים, בכל אופן, בהמשך לעקרונות הכלליים לפרטניים… הטענה המעשית והספקולטיבית, עוברת בתהליך זה בדרך שונה. הטענה הספקולטיבית מונעת מהאמת ההכרחית, שלא יכולה להיות אחרת מאשר היא, כך האמת תימצא במסקנות הפרטניות כמו בכלליות. טענה מעשית מונעת מהעניינים המעשיים, אליהם מעשי האדם נכנסים, זאת למרות שיש צורך בעקרונות הכלליים, ככל שהטענה מתרחקת יותר מהכלליות  כך הטענה נפתחת לשאלות.

כך שברור שבהתייחס לעקרונות הכלליים הספקולטיביים או המעשיים, יש סטנדרט אחד של אמת וצדק לכלום וזה ידוע באופן שווה לכולם. בהתייחס למסקנות המקובלות של הטענות הספקולטיביות, שוב יש סטנדרט אחד לאמת לכולם, אולם במקרה זה לא ידוע באופן שווה לכולם, זו האמת האוניברסלית, שהזווית החיצונית למשולש שווה לשתי הזוויות הפנימיות האחרות, אולם מסקנה זו אינה ידועה לכולם. כאשר מגיעים לכלל מסוים וספציפי, אולם יש כללים אחידים של אמת וצדק לכולם שלא כמו כל הכללים האלו ידועים לכולם. כל האנשים מודעים לכך שנכון וצודק לפעול לפי הכללים, ומעיקרון זה אפשר להסיק כמסקנה מיידית שחובות יש לשלם. כלל זה מחזיק במקרים רבים. אבל יכול לקבוע במקרים מסוימים שהיא יפגע, ולכן לא יהיה תקף, להחזיר חוב, אם למשל, הכסף שהוחזר שימש למלחמה נגד מחזיר החוב. יוצא מן הכלל כזה יקרה יותר כאשר נרד למקרים ספציפיים, ניקח למשל את שאלת החזר חוב בביטחון מסוים, או בדרך מסוימת. ככל שהפרטים מפורטים יותר כך האפשרות גדולה יותר שיוצא מן הכלל יעלה שיאפשר או לא יאפשר הכלל.

כך שאנו חייבים להניח שחוק הטבע, בהתייחס לכללים הראשוניים שווה לכולם כנורמה וידוע באופן שווה לכולם, אולם במקרים פרטניים שהם מסקנות מהעקרונות הכלליים זה נכון לכולם רק ברוב המקרים, גם כנורמה וכיוצא מן הכלל למי שזה ידוע. למרות שבמקרים פרטניים אפשר להודות ביוצאים מן הכלל, גם בקשר לנכון וצודק בקשר למקרים מיוחדים (כמו שבטבע התורשה היא נושא לתאונות שנגרמות על ידי מחלות), ובהתייחס לידע שלנו. זה יכול לקרות מכיוון שבאנשים מסוימים, הטענות מונעות על ידי רגשות, או רשעות טבעית, כמו קיסר בגרמניה, שבזמן מסוים לא ראו גניבה כרעה למרות שברור שהיא נגד המשפט הטבעי.

     הקביעות של החוק הטבעי

יש שתי דרכים שבהם החוק הטבעי יכול להיות מובן כמשתנה. האחת כאשר מוסיפים לו משהו מסוים, ואז אין סיבה שלא לשנותו. גם את החוק הכללי וגם את החוק האדם, למעשה מוסיפים לחוק הטבע באופן מועיל לפעילויות האדם.

או שחוק הטבע יכול להשתנות על ידי הוצאת משהו ממנו. אם למשל משהו מתיימר להיות החוק הטבעי באשר היה פורמלית חלק ממנו. בהיבט זה כפי שהעקרונות הראשוניים הם לא משתנים.

בהיבט שני, כפי שאמרנו משתמש מהעיקרון הראשון לעיל, החוק הטבעי אינו משתנה, במובן שהוא החוק הכללי לגבי רוב המקרים שלגביהם החוק הטבעי צודק. אולם ניתן לומר שניתן לשנותו במקרים ספציפיים, או במספר מקרים מוגבל, בשל סיבות מיוחדות שהופכות אותו לבלתי אפשרי כפי שאמרנו לעיל.

חוק האדם

     הנחיצות של חוקי האדם

מהאמור לעיל ברור שלאדם יש גישה טבעית לפעילויות שונות. אולם האדם יכול להשיג שלמות בגישה זו על ידי אימון בהתייחסות הספציפית. והאדם שמאומן בהתייחסות זו בלי גורמים אחרים הינו נדיר באמת. לכן אנו חייבים לעזור זה לזה להשיג התייחסות זו שמובילה לחיים נכונים. יש אנשים צעירים הפונים לאמת בגישה טבעית בעזרה, ולגביהם עזרה כללית ועצה מספיקים. אך יש אחרים בעלי גישה רעה שלא בקלות ניתן לשנות גישתם במילים. וזה נחוץ להשיבם ממעשים רעים לשקט הקהילה, והם בעצמם על ידי כוח הנוהג לעשות בהתנדבות מה שקודם עשו מפחד, נוהג אחד שנערך תחת פחד מעונש הוא הפרת החוק. לכן הגדרת החוק הכרחית לשקט חיי האדם. והפילוסוף אמר "אדם כשמגיע לשלמות מעשיו הוא הטוב מכל החיות, אולם אם הולך בלי חוק וצדק הוא הופך להיות הגרוע מכל חיות הטרף". מפני שהאדם בניגוד לחיות אחרות מצויד בנשק הדעת להגשים משאלותיו ורשעותו.

     כפיפות חוקי האדם לחוקי הטבע

אוגוסטין הקדוש אמר "אין חוק אלא אם הוא צודק". כך שכשרות של חוק תלויה בצדק שלו. אולם בענייני  האדם נאמר להיות צודק כשיוצא יחד עם כלל הסיבות, וכפי שראינו הכלל הראשון הוא חוק הטבע. זה מכל חוקי האנוש שהם נובעים מחוקי הטבע, ואם חוק האדם סותר בצורה כלשהי חוק טבע, הוא כבר לא חוקי.

אולם צריך לשים לב שיש שתי דרכים שבהם יוצאים מחוקי הטבע. הראשונה כמסקנה מהעקרונות הכלליים, והשניה כפרשנות של העקרונות הכלליים. הראשונה דומה למתודה של מדע אשר מסקנות נובעות מהעקרונות הראשוניים, השניה כמו באומנויות שבדרך כללית מתרגמות משהו מיוחד כמו למשל, כאשר ארכיטקט שמתחיל מרעיון כללי על בית, עובר לתכנון את התכנית הספציפית של הבית. לכן כמה פרשנויות נעשו מתוך חוקי הטבע על ידי מסקנות, כמו המסקנה "אל תרצח" שנובעת מהכלל "אל תזיק לאף אדם". מסקנות אחרות נובעות כפרשנות של מקרים ספציפיים. לכן חוקי הטבע מיישמים את הכלל שמה שפוגע בהם ייענש, אבל אדם ייענש על ידי עונש מסוים זו פרשנות ספציפית של חוקי הטבע.

שני סוגים אלו ניתן למצוא בחוקי האדם, אולם אלו שבאו בדרך הראשונה הם מקובלים לא רק בחוקי האדם אלא גם על ידי חוקי הטבע בעצמם, בזמן שאלו שהגיעו בדרך השניה הם מעשי חוקי האדם לבדו.