חשבונאות פיננסית א' למנע"ס

מהות החשבונאות

רישום, תמצות במונחים כספים את העסקאות והאירועים, שהם לפחות בחלקם בעלי אופי כספי.

(החשבונאות באה לתאר מה שקורה מה שקורה בשטח במספרים).

מטרת החשבונאות

המטרה היא לתת מידע כספי כמותי על העבר, על הפעילויות הכספיות של הפירמה (חברה), אשר תועיל למשתמשים.

(לא כמו בתקציב- שם מדובר על העתיד).

בעלי חברה = מייצגים את החברה, החברה שלהם בבעלותם, לא בהכרח ייסדו אותה.

מנהלים = נשכרו ע"י הבעלים, כדי לנהל את החברה.

דוחות = דוח רבעוני מתפרסם עד חודשיים לאחר תום הרבעון. דוח שנתי (מינואר ועד דצמבר).

משתמשים בדוחות שנתיים

1. בעלי עניין ישיר (בעלים/ מנהלים) – אלו הם בעלי המניות במפעל, הם נושאים
באחריות בעיקר מבחינה כספית והם אלה שנהנים מרווחיות המפעל דרך דיווידנדים
(רווחים).

2. המלווים – לדוגמא: בנק, ספקים, וכו'. לגורמים אלו יש עניין בדוחות הכספיים על מנת
שיוכלו להעריך את מידת איתנותו הפיננסית של העסק. גורמים אלו צריכים להחליט:

א) האם לתת הלוואה/ אשראי לעסק, באילו תנאים? לכמה זמן? ומה רמת
הביטחונות שהם נדרשו כדי לתת הלוואה זו?

ב) אם כבר נתנו הלוואה/ אשראי – גורמים אלו צריכים להעריך את סיכוייהם לגבות
את הסכומים אותם הילוו.

3. רשויות המם – עניינים של אלה בדוחות הכספיים מצטמצם לגביית המם.
המם הנקבע מחושב מתוך הדוחות הכספיים.

4. העובדים - אותם מעניין איתנות המפעל, הסיכוי לגדילתו, השתתפותם ברווחים וכו'.

5. הלקוחות – הלקוחות צריכים להחליט האם להיקשר לחוזים ארוכי-טווח. הלקוחות
צריכים שיהיה להם בטחון מספק באספת הסחורה.

6. הגורמים הפנימיים – ההנהלה זקוקה בד"כ לדוחות כםפיים לפרקי זמן קצרים (לדוגמא
חודש), כדי להעריך את ביצועיה.

(בין הגורמים היותר חשובים, כדי שההנהלה תוכל לדעת מה קורה בשטח ולפעול –
שלא יהיו לה "הפתעות").

מועדי הזמן לדוחות

בד"כ מועדי הזמן הינם:

פרסום דוחות רבעוניים בחברות בורסאיות – כל רבעון (כל 3 חודשים) ופרסום דוח שנתי אחד פעם בשנה.

בד"כ תקופת הדיווח היא שנה: 1.1.XX – 31.12.XX.

כללי חשבונאות מקובלים

המטרה: ליצור אחידות.

כדי שהחשבונאות תוכל לייסד את יעודה העיקרי, שהוא שפת עסקים, בדרך הנאותה ביותר, דרושים תקנים מוסכמים ומחייבים, המוכרים לא רק ע"י חוגי המקצוע, אלא גם על רשויות ממלכתיות והציבור הרחב.

כללי חשבונאות מקובלים

המוסכמות, החוקים והנוהלים, המגדירים פרקטיקה חשבונאית מקובלת, בנקודת זמן מסויימת ואשר לפיהם נמדדים מאותות הטיפול החשבוני וטיב ההצגה בדוחות הכספיים.

דבר זה מחייב כללי חשבונאות מקובלים. כללי החשבונאות כוללים לא רק קווים מנחים, אלא גם נהלים מפורטים.

חשיבות הכללים בחשבונאות

1. תרומתם לשיפור הרמה המקצועית – תקנים המתפרסמים מחייבים טיפול בדרך
נבחרה כטובה ביותר ע"י גופים מקצועיים ברי סמכא.

2. תרומתם ליתר אחידות ואובייקטיביות – הכללים מצמצמים במידת האפשר את האלטרנטיבות הקיימות ומציבים גבולות למרחב השיפוטי של עורכי הדוחות. השאיפה היא שעסקאות דומות תטופלנה בדרך אחידה.

3. אפשרות השוואה בין פירמות יכולה להיעשות רק כאשר ישנם ללי חשבונאות אחידים, שכן במידה ואין, כל פירמה היתה בוחרת לעצמה את הכללים הרצויים לה, והיה נוצר מצב של חוסר אפשרות להשוואה.

המגבלות של כללי חשבונאות מקובלים

1. צמצום מרחב שיקול הדעת של הנהלת החברה ורואי החשבון.

2. כללים חשבונאיים שנקבעו, עלולים לא להתאים לנסיבות אילו או אחרות, בעוד שהחשבונאי כבול ליישומם וחושש לסטות מהם.

3. לעיתים יש איחור רב בין קביעת כלל חשבונאי לבין הליך כלכלי, במחייב עריכת
כלל חשבונאי בנושא זה או אחר. (כגון: אינפלציה).

4. החשש מהפיכת החשבונאות למשהו טכני ולא דינמי.

(כלומר יש חשש שבעקבות זה שלכל דבר יש פתרון, לא יצטרכו "להפעיל את
הראש").

הערה חשובה: כל הכללים החשבונאים אינם מסוגלים להחליף את שיקול הדעת והשיפוט של עורכי הדוחות הכספיים. קיימים נושאים בהם אין כללי חשבונאות, או נושאים בהם יש מספר שיטות או גישות. במקרים כאלה, עורכי הדוחות הכספיים חייבים להבחין מהי הסיטואציה הכספית ולהחליט כיצד ינהגו בדוחות להבחין מהי הסיטואציה הכספית ולהחליט כיצד ינהגו בדוחות הכספים. (גם במקרים שיש כמה גישות, יש להפעיל שיקול דעת).

הגורמים שקובעים את כללי החשבונאות

1. גילוי דעת של לשכת רואי החשבון.

2. תקנים בינ"ל.

3. גילוי דעת בארצות נאורות אחרות.

4. נורמה מקצועית מוסכמת ושיקול דעת.

· (להצמיד למדד = לשמור על ערך הכסף).

· עסק שיכול להתנהל במסגרת של יחיד (לא בחומר), שותפות (לא בחומר) וחברה
בע"מ (נלמד). החשבונאות מפרידה בעיקרון בצורת הטיפול בין הגופים הנ"ל.

חברה בע"מ

חברה – גוף משפטי עצמאי, הפועל במסגרת תזכיר ותקנות והוא נפרד משפטית מבעליו.

גוף משפטי נפרד – גוף הקיים ביני החוק כיחידה עצמאית, נפרדת מבעלי המניות (הבעלים) שמהם היא מורכבת.

בעלות – לא בהכרח במנהלים אותה, אלא אלו שהיא שייכת להם.

תזכיר – באופן כללי זהו מסמך המגדיר את מטרת החברה, לצורך מה הוקמה, באיזה תחום עיסוק היא עומדת לעסוק וכו'.

תקנות – מסמך המסביר באופן כללי את אופן הניהול, קבלת ההחלטות וכו'.

חברה בע"מ (בעירבון מוגבל) – החברים או בעלי המניות אינם אחראיים לחובות החברה מעל לסכום המניות, שנפרע במלואו, למעט ערבות אישית.

הון מניות – לכל חברה חייב להיות הון מניות (= בערך הון התחלתי).

רושמים את זה עם הקמת החברה אצל רשם החברות.

1 מניה = 1 שקל חדש.

דוחות כםפיים

השלב הקודם לחשבונאות הינו מערכת הנהח"ש ודרכה נגיע בסופו של דבר לדוחות הכספיים.

הנהלת חשבונות – באה לתת ביטוי לכל פעולה עסקית בעסק.

הנהח"ש היא מערכת מידע הכוללת רישום שיטתי ביחידות כספיות של פעילות העסק, כלומר של העסקאות שהעסק ביצע.

עסקה – אירוע או התרחשות ביח' כלכלית המביא לגידול/ קיטון בנכסים, בהתחייבות ובהון הבעלים. העסקה היא אירוע חיצוני: בין היח' עצמה לגוף חיצוני, כגון: מכירת לחורה ללקוח או קניית לחורה מספק.

העסקה לא כוללת אירועים פנימיים בפירמה, כגון: העברת לחורה בתוך קווי הייצור של המפעל.

בעסק: נכסים

התחייבויות עסקה יכולה להשפיע על 3 הגורמים.

הון

פק' יומן/ פעולת יומן: פעולות שבהן נרשמות כל העסקאות (או האירועים) עפ"י קריטריון של זמן, כלומר: המיון הוא לא לפי סוג העסקה, אלא לפי הזמן בו התרחשה.

אם כן, הנהח"ש רושמת אירועים שקורים כל יום גם אם העסקאות נרשמות בכל מיני חשבונות (סעיפים) קודם לפי תאריך ואח"כ לפי סעיף.

(פק' היומן צריכה לעבור בספרים במועד ביצוע העסקה (תאריך הח-ן) ולא במועד תשלום הכסף, כך לא יהיו "הפתעות" בדוח השנתי).

חשבון: החשבון משמש מכשיר בו מועתקות כל הפעולות/ העסקאות שנרשמו ביומן, לפי סדר כרונולוגי של התהוותן. החשבונות ממוינים לפי סוגיהם השונים. חשבון יכול להיות מאזני או תוצאתי.

הגדרת חשבונות מאזניים

מאזן – אחד מהדוחות הכספיים. המאזן תמיד נותן תמונת מצב ליום מסויים של הנכסים, ההתחייבויות וההון העצמי של הפירמה.

מאזן

זכות	חובה
התחייבויות (הלוואה, ספקים) הון עצמי	נכסים (מזומן, לקוחות, רכוש קבוע)

צד החובה צריך להיות שווה לצד הזכות.

חובה- שמשהו חייב לי כסף ç בצד החובה.

זכות – אני חייב להם – הם זכאים לכסף ממני ç בצד הזכות.

כסף שיש לי

– (פחות)

כסף שאני מוציא => התחייבות + הון עצמי = נכסים

= (שווה)

הון עצמי

ככל שיש יותר הכנסות כך גדל ההון העצמי. וככל שיש פחות הכנסות יש יותר התחייבויות וההון העצמי קָטֵן.

נכסים – מוגדרים כמשאבים הכלכליים של העסק, הכשירים לפעולה בעתיק, שערכיהם הכספיים נמדדים לפי עקרונות חשבוניים מקובלים. (להבדיל משווי שיק). ניתנים למימוש בעתיד נכסים תמיד בחובה.

דוגמאות לנכסים: לקוחות, מזומן, רכוש קבוע, מלאי.

התחייבות – כל אותם התחייבויות שיש לפירמה כלפי גורמים חיצוניים כמו: הלוואות שהפירמה לוקחת, משיכת יתר, ספקים, זכאים שונים.

הון עצמי הון מניות שנפרע + רווחים שנצברו/ מינוס הפסדים שנצברו. הון עצמי מורכב מהשקעה ראשונית של הבעלים עסק + רווחים/ הפסדים שנצברו בעסק.

הגדרת חשבונות מאזניים

אלו הם חשבונות תמידיים הנרשמים במאזן וממשיכים להתקיים כל עוד העסק קיים. (הנחת העסק החי). יתרת הסגירה של חשבון מאזני מסויים היא יתרת הפתיחה בשנה הבאה (בתקופה העוקבת).

חשבון תמידי הוא חשבון המתקיים ללא הפסקה.

היתרה תמיד נגררת מיום ליום ומשנה לשנה ותמיד מתעדכנת.

יתרת סגירה של יום X היא יתרת פתיחה של יום אחריו. כך גם בשנים.

חשבונות מאזניים הם חשבונות שכל הזמן קיימים, כל עוד העסק קיים. חשבונות אלו ממשיכים להתקיים גם כשאני תוחם את התקופה החשב' למסגרת זמן של שנה בין ה- 1/1 עד 31/12. לכן, אם אלו הם חשבונות שממשיכים להתקיים כל הזמן מצד אחד ומצד שני אנו חותכים את התקופה באופן סכמתי לחלוטין, הרי שהחשבונות הללו ממשיכים ועוברים הלאה לשנים הבאות כיתרת פתיחה.

דוחות כםפיים

מאזן דוח רווח

מאזניים תוצאתיים

(תקופה)

רווח

מאחר שהמאזן הינו תמונת מצב לנקודת זמן מסויימת, וכמו בתמונה, עוצרים בתאריך המאזן, בעוד העסק ממשך לפעול.

הגדרת חשבונות תוצאתיים

ח-ן תוצאתיים הם חלק מהדוח השני – דוח רווח והפסד. כלומר באופן מאד פשטני:

הכנסות

–

(הוצאות)

=

רווח / הפסד לתקופה

דוח רווח והפסד מורכב מחש' תוצאתיים, להבדיל מהמאזן שמשקף תמונה ליום מסויים, הרי דוח רוו"ה משקף סיכום של התקופה.

חש' תוצאתיים להבדיל מחש' מאזניים שקיומם ממשיך, אלו הם חשבונות זמניים, הנרשמים בדוח רוו"ה, בין אם התוצאה רווח ובין אם הפסד עוברת למאזן ותוצג במסגרת ההון העצמי.

חשוב: חש' תוצאתיים לא עוברים לתקופות הבאות, אלא רק יתרת הרווח או ההפסד מצטברת במאזן.

(יש קורלאציה (קשר) בין מאזן ודוח רוו"ה).

חובה/ זכות

חשבונות מאזניים: עקרונות הרישום של הפעילות – הנהח"ש.

כלל: להנהח"ש יש תחביר משלה וזוהי בעצם שפת החשבונאות.

כעיקרון, נכנסים הם תמיד בסימן חובה (כי ככה זה נקבע).

כלל: 1. הגדלת נכם = למצב שבו אנו מחייבים את החשבון המאזני.

2. הקטנת נכם = למצב שבו אנו מזכים את החשבון המאזני.

לקוח מזומן

ח ז ח ז

500

200 200

_____

300

נניח שמכרתי בהקפה : הנכם שגדל הוא הלקוחות ואז מחייבים אותם (הלקוחות).

במידה והלקוחות פרעו את חובם – יש קיטון בנכם, כלומר נזכה הלקוחות (באופן מיידי גם נגדיל את המזומן כנגד הלקוחות).

יש חשיבות למיון ולהצגה במאזן של הנכסים (ואנו נדבר על כך בהמשך).

התחייבויות

לעולם התחייבויות יהיו בסימן זכות (כי כך נקבע).

כלל : 1. הגדלת ההתחייבויות – (בזכות).

2. הקטנת ההתחייבויות – בחובה.

ספקים מזומן

ז	ח
200 י. פתיחה הגדלה 300 קניתי לחורה 500 י.סגירה א'	הקטנה שלמתי 300 י.סגירה ב' 200

ז	ח
300 שלמתי

ח: קניות ח: ספק

ז: ספקים 300 ז: מזומן 300

למשל : קיבלתי אשראי מהבנק, כלומר יש לי התחייבות כלפי הבנק ואז אני מזכה את ח-ן הבנק כדי להראות שיש לי התחייבות. כאשר אני פורע את חובי לבנק אני מחייב את החשבון.

גם במסגרת ההתחייבות יש חשיבות למיון.

ההון העצמי

1. הון מניות נפרע + יתרת רווח / הפסד.

כלומר – השקעת הבעלים תמיד יהיה בסימן זכות

2. יתרת הרווח – תמיד בחובה.

חשבונות תוצאתיים חובה / זכות:

הוצאה= זרימת מזומנים או קבלת התחייבות לזרימת מזומנים לקידום העסק, אשר תמורתה מצפה ההנהלה לתועלת בתקופה השוטפת בלבד.

כלומר, הוצאות – יתרונן הוא שהם מידיים וקצרים, להבדיל מנכסים שמיועדים לטווח ארוך.

רוו"ה הינו: הכנסות

(הוצאות)

=

רווח/הפסד

כאשר הכנסות תמיד בזכות, הפסד תמיד בחובה, רווח בזכות והוצאות בחובה.

זכות	חובה
	4000	ית. פתיחה ח-ן קניות
	2000	עוד ח-ן קניות
	6000

קניות מכירות

זכות	חובה
1000
4000
5000

במצב של הכנסה נוספת אנו נזכה את חשבון ההכנסות.

במצב של הוצאה נוספת אנו נחייב את חשבון ההוצאות.

בד"כ אנו לא מחייבים הכנסות ולא מזכים הוצאות, אלא אך ורק אם יש טעות ברישום (החזרת לחורה או הנחות).

דוגמאות לסעיפי הכנסות: דוגמאות לסעיפי הוצאות:

הכנסות ממכירות אחזקה

הכנסות משרד קניות

הכנסות מימון חשמל

וכו' משכורות

וכו'

עקרונות פק' יומן

הנהח"ש הוא רישום פעילות בעסק. פק' יומן הוא לב הסיבה של הנהח"ש.

פק' היומן תרשם כך: (דוגמא).

תאריך ביצוע הפעולה רישום הפעולה סכום

1/2/2000 ח: ח-ן מסויים

200 עקרון הרישום הכפול

ז: ח-ן מסויים

כל פק' צריכה להתאזן: לחייב ח-ן אחד ולזכות ח-ן אחר מצד שני (באותו סכום).

עקרון הרישום הכפול

הבסיס להבנת כל הנרשם בעסק הוא שכל פעולה שנעשית בעסק, נרשמת לפחות בשני חשבונות שונים, שהאחד בזכות והשני חובה.

כל פק' יומן חייבת להיות מאוזנת, כלומר צד החובה זהה לצד הזכות.

למעט תיקוני טעות, שנעשו בפק' היומן, הכלל הוא:

בפק' היומן משתתפים א) 2 חשבונות מאזנים

או

ב) חשבון אחד מאזני ואחד תוצאתי.

* לא תיתכן פק' יומן בין 2 חשבונות תוצאתיים של רוו”ה

סיכום

זכות	חובה	סוג החשבון
הכנסות	הוצאות	תוצאתי (רוו”ה)
קיטון בנכם	גידול בנכם	מאזני (נכסים)
גידול בהתחייבויות	קיטון בהתחייבויות	מאזני (התחייבויות)
רווח + הון מניות	הפסד	מאזני (הון עצמי)

ספר ראשי ומאזן בוחן

לאחר שמנהח"ש רושם את פק' היומן מתבצעות הפעולות הבאות:

1. במערכת הנהח"ש – נרשמות פק' יומן מורכבות ומגוונות.

2. ישנם חשבונות מסוימים שאני רושמים בהם לאורך התק' החשבונאית רק פעולה אחת
ויש ח-ן אחרים שאני רושמים בהם הרבה פעולות. למשל: עו"ש בנק-מזומן, לקוחות,
ספקים, קניות וכו'.

3. כדי להגיע למצב של דוחות כםפיים, כאשר העיקרון המנחה הוא שדוחות כםפיים
מציגים בסופו של דבר יתרות של כל הפעולות ולא את סה"כ כל אותם חשבונות
מרכזים נקראים בהנח"ש כרישום מרכזי או ספר אישי.

כלומר: א. אנו רושמים בראש ובראשונה את פק' היומן לפי השיטה הכפולה.
ב. אנו מעבירים את כל פק' היומן לחשבון המרכזי.

מהי רמת הפירוט של החשבון המרכזי?!

הכלל הוא – שרמת הפירוט של הח-ן המרכזים בספר הראשי יהיה לפחות כמו רמת פירוט בדוחות הכספיים. אבל רמת והפירוט כמובן כפופה לבחירת העסק ולכמות האינפורמציה אותה הוא רוצה לקבל.

לדוגמא:

1. כל הוצאה תרשם בנפרד ולא תרשמנה סה"כ ההוצאות במספר אחד, כי כך מוצג פירוט בדוח רוו"ה.

2. ח-ן קופה, עו"ש, לקוחות, ספקים – בד"כ בפרקטיקה יפתח ח-ן אחד לכל אחד מהנ"ל בנפרד.

3. ח-ן רכוש קבוע כמו: ציוד, ריהוט, וכו', לכל אחד מאלה יהיה חשבון משלו כי כך זה מוצג במאזן.

לריכוז היתרות של הח-ן המאזניים והתוצאתיים בסוף התקופה, אנו נקרא מאזן בוחן. בגלל שיטת הרישום הכפולה, חייב מאזן הבוחן להתאזן בסוף התקופה, כלומר: יתרת החובה בניכוי יתרת הזכות הינה אפם.

עדכוני סטורנו

ביטול הרישום

פסוקי היומן נרשמים בהדפסה או בדיו, כדי שתוכן הרישומים יהא מהימן ומוחלט. מנהל החשבונות שואף בכל עת לרשום את כל הפעולות המתבקשות - בדייקנות, בשלמות, ובאופן הנכון בלבד, במטרה לשקף נכונה את ההתרחשויות העסק.

אולם, חרף השאיפה לשלמות הרישומים, יתכן שפעולה אקראית תירשם בכל זאת בשוגג, בשל רישום (פסוק) פק' יומן שגוי ומוטעה, שאינו מתיישב כהלכה עם סוג האירוע שהתרחש בעסק.

עובדת קיומו של רישום שגוי בהנהלת החשבונות, עשויה להתגלות באמצעות עריכת בדיקות תקופתיות יזומות, לדוגמא: בהיווצרות חוסר איזון בין סיכומי הטורים של היומן או של מאזן הבוחן, בהיווצרות יתרת חשבון מסויים בצד המנוגד לצד הצפוי, או בהיווצרות אי התאמה בין רישומי העסק לבין רישומי גורם חיצוני - כגון לקוח אן ספק או בנק - שאיתו מקיים העסק יחסי מסחר.

הביטול של הרישומים השגויים שנערכו ביומן ובספר הראשי, יעשה באופן הבא:

שלב ראשון: יש לאתר את פסוק היומן המסויים, שנרשם באופן שגוי.

שלב שני: יש לבטל את הרישום השגוי, באמצעות רישום פסוק יומן חדש ונוסף, ובאותם
סכומים ובאותם הכרטיסים של הרישום המקורי, אולם: בצד הנגדי של כל
כרטיס חשבון.

שלב שלישי: יש לרשום כהלכה את האירוע שהתרחש כפי שהתבקש מלכתחילה,
ובהתאם לתוכן התיעוד המבסס .

פסוק יומן שכזה, המיועד לעדכן את הרישום השגוי שנעשה קודם לכן - ביומן ובספר הראשי – נקרא "סטורנו".

דוגמא: מנהל החשבונות רשם - ללא הצדקה - את פסוק היומן הבא:

ח: חשבון קופה 150

ז: חשבון מכירות 150

התוצאה: הרישום השגוי גרם לשיבוץ סכומים ללא הצדקה בכרטיסים של הספר הראשי,
ולשינוי היתרות של הכרטיסים בהתאם.

לפיכך, פעולת ה"סטורנו" המיועדת לבטל את הרישום השגוי היא :

ח: חשבון מכירות 150

ז: חשבון קופה 150

התיקון: רישום פסוק יומן הפוך - "סטורנו מבטלת" - גורם לשיבוץ מקביל של אותם הסכומים ובאותם הכרטיסים, אולם בצד הנגדי של הרישום המקורי, ובשל כך - התנועות שנרשמו לשווא מנוטרלות ומתקזזות עד תום.

תיקוני פק' יומן

הדרך הפשוטה הנפוצה ביותר לעדכון רישומים שגויים מכל סוג, היא באמצעות ביטול הרישום השגוי, ורק אז רישום האירוע מחדש וכהלכה.

אולם, במקרה ש שגיאות חלקיות שנרשמו, ניתן לעדכן את הרישום באמצעות פסוק יומן אחד לתיקון הכולל, אשר מבטל ומתקן בו זמנית את פק' היומן השגויה שנרשמה. לשם כך, נקבעו כמה שיטות מקוצרות - לתיקון ישיר והן:

"סטורנו משלימה / מחסרת" - אם פסוק היומן נרשם כהלכה, למעט הסכום, שנרשם בחסר / יתר, אזי ניתן לתקן את הטעות באמצעות רישום נוסף של פסוק היומן המקורי בסכום החסר / העודף.

דוגמא: שולמו מיסי ארנונה בשיק ע"ס 600 ₪.

ח: הוצ' מיסים עירוניים 500

ז: עו"ש 500

התיקון: ח: הוצ' מיסים עירוניים 100

ז: עו"ש 100

"סטורנו מעבירה" – אם פסוק היומן נרשם בסכומים הנדרשים, אולם שמו של אחד החשבונות שחויב / זוכה – הוחלף, אזי ניתן להעביר את הרישום שנעשה מכרטיס החשבון המוטעה לכרטיס החשבון הנכון, באמצעות פסוק יומן מעביר. בכך ניתן לבטל את הרישום בכרטיס השגוי ולשבץ את הרישום בכרטיס הנכון.

דוגמא: שולמו מיסי ארנונה בסך 600 ₪ בשיק.

נרשם: ח: הוצ' טלפון 600

ז: עו"ש 600

התיקון: ח: הוצ' מיסים עירוניים 600

ז: הוצ' טלפון 600

"סטורנו הפוכה כפולה" – אם פסוק היומן נרשם כהלכה אך בצדדים הפוכים, אזי ניתן לתקן את הרישום השגוי באמצעות רישום חדש של פסוק היומן המקורי, אולם בסכומים כפולים: פעם אחת לביטול ופעם שניה לרישום הנכון.

דוגמא: שולמו מיסי ארנונה בסך 600 ₪

נרשם: ח: עו"ש 600

ז: הוצ' מיסים 600

התיקון: ח: הוצ' מיסים 1200

ז: עו"ש 1200

הנחות

ישנם 3 סוגי הנחות:

1. הנחות בתוך החשבון – הנחה הניתנת או מתקבלת במעמד ביצוע העסקה. מהנחות
אלו ניתן להתעלם ולכן ניתן לרשום את הקנייה או המכירה בסכום נטו אחרי ההנחה.

2. הנחות מסחריות – הנחה הניתנת או מתקבלת במועד מאוחר יותר ממועד רכישת
הסחורה או אחרי מועד מכירת הסחורה.

הסיבות להנחה כזו: א. קשרי מסחר טובים.

ב. קניה בכמויות גדולות.

ג. התקשרויות בלעדיות וכו'.

3. הנחת מזומנים – גם הנחות אלו בדומה להנחות מסחריות ניתנות או מתקבלות במועד מאוחר יותר מרכישת / מכירת הטובין. בגלל תנאי תשלום טובין או בגין הקדמת התשלום, או בגין תשלום חד פעמי במזומן במקום שיקים דחויים, כלומר בגלל מחיר הכסף ואל בגלל קשרי מסחר (כמו בהנחות מסחריות).

יש לזכור לגבי ההנחות להלן כי:

1. הנחה בד"כ אינה מתבטאת בהחזר כסף במזומן, אלא בד"כ הקטנת חוב או התחייבות.

2. הנחה מסוג מסחרית ומזומנים תרשם בהנה"ח בחשבון נפרד. כלומר אם אני נותן הנחה
מסחרית / הנחת מזומן – נפתח חשבון בנפרד (חשבון תוצאתי).

3. כתוצאה מקבלת הנחה, קטנה התחייבות העסק כלפי הספק.

4. הנחה הניתנת ללקוח מקטינה את חוב הלקוח כלפי העסק.

אנו נרשום:

ח: לקוח

ז: מכירות

ח: הנחות מסחריות

ז: לקוח

משמעות ח-ן הנחות מסחריות שניתנו: שהמכירות יוקטנו.

ההנחות ייצרו 4 חשבונות נוספים:

1. הנחות מסחריות שנתקבלו

2. הנחות מזומנים שנתקבלו מול ספקים

3. הנחות מסחריות שניתנו

4. הנחות מזומנים שניתנו ללקוחות

החזר סחורה

יש מקרים שהעסק מחזיר חלק מהחומרים, מהסחורות שרכש, משום שהוא לא זקוק להם או שהסחורה פגומה. מצד שני, לעיתים, הלקוחות מחזירים לחורה מאותן ליבות - לעסק.

החזרת הסחורה מוסיפה עוד חשבונות במערכת הנהח"ש:

하나) חשבון החזר קניות

둘) חשבון החזר מכירות

נרשום – כשיש החזר שמחזירים לספק: ח: ספק

ז: החזר קניות

החזר מלקוח – נרשום: ח: החזר מכירות (תוצאתי)

ז: לקוח

פעולות ההתאמה

שנבצע על מאזן בוחן כדי להגיע ליתרות שיוצגו בדוחות הכספיים. את מאזן הבוחן וערך מנהח"ש כדי להגיע ליתרות הסופיות, כפי שהוא מבין אותם ממהלך העסקים השוטף על העסק.

כדי להגיע ליתרות אשר תהינה – היתרות שיוצגו בדוחות הכספיים כיתרות סופיות – יש לערוך פעולות התאמה כדלקמן:

1. תיקוני פק' יומן שגויות (סטורנו).

2. טיפול בחובת אבודים ומסופקים

3. חתך תקופתי של תקופת הדיווח

4. רישומי פחת

5. רישומי מלאי

חתך תקופת הדיווח (סע' 3)

כלל: רווח והפסד של עסק לתקופת זמן מסויימת, הוא ריכוז של כל החשבונות התוצאתיים ששייכים לאותה תקופה מסויימת.

השאלה היא, כיצד נחליט מהם ההכנסות וההוצאות השייכות לאותה תקופת דיווח, ומה שייך לתקופת הדיווח הבאה (השנה העוקבת) ?

הכלל: ההכנסות וההוצאות נרשמות עם התהוותן ללא קשר לתשלומים ולתקבולים במזומן – זהו עקרון בסיס הצבירה, שהוא אחד מעקרונות היסוד של החשבונאות.

הרעיון הוא:

1) נרשום את כל ההוצאות השייכות לתקופה – ורק אותם !

2) נרשום את כל ההכנסות השייכות לתקופה – ורק אותם !

בלים הצבירה שוזר בתוכו גם את קבלת ההכנסות וההוצאות, כלומר, אם נקבע שהוצאה שייכת לתקופה מסויימת, הרי שגם ההכנסה השייכת לאותה תקופה צריכה להירשם.

המבחן יהיה: אם הכנסה מסויימת שייכת לתקופת דיווח כלשהי, הרי גם ההוצאה המקבילה לה – תירשם בתקופה הנ"ל.

השאלה המרכזית: כיצד נרשום הכנסות והוצאות שלא רואים אותם כשייכות לתקופה פלונית, אבל התשלום באשר להוצאות והתקבול באשר להכנסות, כבר התבצע בפועל?

להלן ח-ן מאזניים שיעזרו לנו לווסת את ההכנסות וההוצאות בין התקופות:

1. הוצאות מראש – הוצאות ששולמו בשנה מסויימת, אך לא שייכים לאותה שנה. הוצאות ששולמו השנה בגין הוצאות מראש (ח-ן חובה).

2. הוצאות לשלם – הוצ' השייכות לתקופה, אך טרם שולמו (ח-ן זכות).

3. הכנסות מראש – הכנסות שנתקבלו בשנה מסויימת, ולא שייכות לאותה שנה
(ח-ן בזכות)

4. הכנסות לקבל – הכנסות השייכות לתקופה מסויימת, ולא התקבלו במזומן
(ח-ן חובה).

דוגמאות:

1. הוצאות מראש

עסק עורך את הדוחות הכספיים לשנה שנסתיימה ב-31/12/00. בתום שנת 2000 שילמו לביטוח לשנת 2001:

שנת 2000 - ח: הוצאות מראש 2000

ז: מזומן (ע"ח ביטוח לשנת 2001)

שנת 2001 - ח: הוצ' ביטוח מראש 2000

ז: מזומן

השתמשנו כאן ב-2 חשבונות מאזניים. זהו נכם שאת ערכו נקבל בעתיד בצורת ביטוח, ולכן הוא יופיע בחובה כנכם.

אין כאן חשבון תוצאתי כיוון שההוצאות שייכות לשנת 2001.

אם נרשם בעסק בטעות (ע"י מנהח"ש) שלא בקיא בנושא החתך התקופתי) פק' היומן הבאה:

שנת 2000 - ח: הוצאות ביטוח 2000 ç נעשה תיקון סטורנו:

ז: מזומן

שנת 2001 - ח: הוצאות מראש

ז: הוצאות ביטוח 2000

לא נוגעים במזומן! אם שילמנו, המזומן כן יצא ולכן לא נשנה לגביו את פק' היומן.

2. הוצ' לשלם (= רישום הוצאה, השייכת כרונולוגית לתקופה, אך טרם שלומה).

ב12/2000- לא שולמו עדיין משכורות לעובדים בגין חודש דצמבר וכמו כן לא שולם ח-ן טלפון בגין דצמבר.

המשכורת שולמה רק ב- 9/1/01 בסך 2000 ש"ח

הטלפון שולם רק ב- 30/1/01 בסך 1000 ש"ח

שנת 2000: ח: הוצ' משכורת 2000 ₪

ז: הוצ' לשלם / ספק

ח: הוצ' טלפון 1000 ₪

ז: הוצ' לשלם / ספק

שנת 2001: ח: הוצ' לשלם / ספק

ז: מזומן 2000 ₪ (משכורות)

ח: הוצ' לשלם / ספק 1000 (ח-ן טלפון)

ז: מזומן

אם מנהח"ש טעה: ח: הוצאות משכורת 2000

ח: הוצ' טלפון - 1000

ז: מזומן - 3000

נעשה תיקון: ח: מזומן 3000

ז: הוצאות לשלם

3. הכנסות מראש (=בחשבון זה מדובר על הטיפול בכספים שנתקבלו, אולם הם
שייכים לתקופת החשבון הבאה).

חברת מיכל קיבלה בחודש דצמבר 2000 - 10,000 ש"ח דמי שכירות, בגין שנת 2001. הפקודה כדלקמן:

שנת 2000: ח: מזומן 10,000

ז: הכנסות מראש (הכנס' מראש = התחייבות כלפי הסוחר)

(2 הח-ן מאזניים)

בשנה זו אין רווח או הפסד כי ההכנסה שייכת לשנת 2001.

שנת 2001: ח: הכנסות מראש 10,000

ז: שכ"ד-הכנסות

נניח ונרשם בטעות (בשנת 2000):

ח: מזומן 10,000

ז: הכנסות משכירות

נתקן: ח: הכנסות מדמי שכירות 10,000

ז: הכנסות מראש

4. הכנסות לקבל (=רישום הכנס' שלא נתקבלו במזומן בשנת החשבון, אך שייכים
לשנה זו.)

הושכר מבנה ללקוח לשנה ב- 1/7/00 תמורת 10,000 ש"ח, ועד סוף השנה, טרם נתקבל הכסף.

מישהו חייב לי כסף

הרישום הנכון בשנת 2000: ח: הכנסות לקבל (מאזני) / לקוח

ז: הכנסות משכ"ד (תוצאתי) 5000

בשנת 2001: ח: מזומן 5000

ז: הכנסות לקבל / לקוח

ח: מזומן 5000

ז: הכנסות משכ"ד

תמיד יתקיים:

ז	ח
הוצ' לשלם	הוצ' מראש
הכנסות מראש	הכנסות לקבל

בסוף שנת המם יש יתרת חשבונות כדלקמן:

- הוצ' מראש

- הוצ' לשלם

- הכנסות מראש

- הכנסות לקבל

חשבונות מאזניים הם חשבונו שיתרת הסגירה שלהם עוברת לשנה הבאה כיתרת פתיחה (להבדיל מחשבונות תוצאתיים). כך יעשה במקרה של חשבונות החתך המאזניים שהתקבלו:

הוצ' מראש

נניח שבשנת 2000: ח: הוצ' מראש

ז: מזומן

בגין הוצאה ששולמה, אך לא שייכת לשנת 2000, אלא ל-2001. בשנת 2001 ההוצאה מראש היא כבר הוצאה בפועל.

פק' היומן בשנת 2001: ח: הוצ' שכ"ד (תוצאתי)

ז: הוצ' מראש (מאזני)

הוצ' לשלם

בשנה שעברה (2000) רשמנו הוצאות שעדיין לא שולמו והמתייחסות לשנת 2000 .

הפקודה בשנת 2000: ח: הוצ' שכ"ד

ז: הוצ' לשלם

בשנת 2001 יש לנו יתרת פתיחה בסעיף הוצ' לשלם (מאזני) והוצאות אלו שולמו בפועל ב-1/01 ולכן נרשום כך: ח: הוצ' לשלם

ז: מזומן

בכך ביטלנו את ההתחייבות (הוצ' לשלם) שנוצרה שנה קודמת מול הקטנת הנכס שכן ההוצאה כבר נרשמה בשנת 2000.

הכנסות מראש

בסוף שנה קודמת רשמנו הכנסות מראש עקב הכנסה ששייכת לשנה הבאה:

כלומר, בשנת 2000: ח: מזומן ז: הכנ' מראש

בשנת 2001: ח: הכנ' מראש

ז: הכנ' משכ"ד

זה כדי לסגור את ח-ן החתך התקופתי שפתוח לי מיתרת הסגירה (2000) שהפכה ליתרת פתיחה (ב-2001).

הכנסות לקבל

בשנה הקודמת (00) היו הכנסות ששייכות לתקופה, אך המזומנים בגינם לא התקבלו ולכן רשמנו:

בשנת 2000: ח: הכנ' לקבל

ז: הכנ' משכ"ד

בשנה שלאחר מכן (01) התקבל הסכום בגין השכ"ד ולכן:

ח: מזומן

ז: הכנ' לקבל

נכסים (רכוש קבוע), פחת, רווח הון

נכסים

כל צד החובה במאזן, אם אנו נתייחם כרגע לרכוש קבוע בלבד. רכוש קבוע כולל: מכונות, ציוד, ריהוט וכו'.

רכוש קבוע - נועד לתפעולו של העסק ליצוא ההכנסה בעסק. כעקרון, רכוש קבוע לא נועד למכירה.

עלות הנכם כולל: עלות ראשונית ואת כל ההוצאות הכרוכות בהבאת הרכוש הקבוע למצבו כנכם פעיל.

לדוגמא: מכם, הובלה, התקנה, סבלות והוצאות המימון עד להפעלתו של הנכם.

כדי להבחין בין הוצאה שוטפת שהיא סעיף תוצאתי בדוח רו"ה, לרכוש קבוע, שהוא סעיף מאזני יש לבדוק את התועלת הנוצרת לעסק כתוצאה מיציאת המזומן או מיצירת ההתחייבות:

אם התועלת היא לטווח קצר, זוהי הוצאה שוטפת.

אם התועלת היא לטווח ארוך (ארוכת שנים), זהו רכוש קבוע.

לכן, רכישת נכם זהו רכוש קבוע וירשם במאזן, ומאידך גיסא, תחזוקתו של הנכם, כגון טיפולים, תיקונים וכו', זוהי הוצאה שוטפת לדוח רו"ח.

אנו נמצא בסעיף רכוש קבוע: מבנים, מכונות, ציוד וכו'.

פחת

פחת נרשם מדי שנה עקב התכלות או בלאי הנכם. כאשר אנו רוכשים רכוש קבוע נרשום את פק' היומן כך:

ח: רכוש קבוע (ממוין לפי סוגי הרכוש הקבוע)

ז: מזומן (או זכאים במדיה ולא שולם)

מהרגע שהרכוש קבוע מתחיל לפעול בעסק - מתחילה התבלותו (פחת). מאחר שהוא מתכלה עם הזמן - נרשום פחת תקופתי, שישקף את הירידה בערך הנכם.

לכן, כאשר יש לנו חלק ממבנה שמהווה קרקע, אין לנו פחת. על החלק של הקרקע, כי קרקע אינה מתכלה, אך בהחלט יש פחת על המבנה.

פחת נרשם רק כאשר הרכוש הקבוע מתחיל לפעול. כיוון שעד שהוא לא מתחיל לפעול, הוא לא מתכלה. פק' היומן שתרשם:

ח: הוצ' פחת (תוצאתי)

ז: פחת נצבר (מאזני) לכל נכם בנפרד

מאחר והדוחות הכספיים באים לשקף אינפורמציה מלאה לקורא הדוחות הכספיים, במאזן נראה את סעיף רכוש קבוע כך:

סה"כ	ציוד	ריהוט	מבנים	מכונות
xxx	xxx	xxx	xxx	xxx	עלות (ח)
(xx)	(xx)	(xx)	(xx)	(xx)	פחת נצבר (ז)
xx	xx	xx	xx	xx	עלות מופחתת

בדוח רו"ח נראה כל שנה את הוצאו הפחת בגין הרכוש הקבוע לאותה שנה כהוצאה שוטפת נראה את יתרת הפחת שנצבר, הצוברת את כל הוצאות הפחת שנרדמו מיום הפעלת הנכס ועד לתום השנה שבה אנו נמצאים. יתרת פחת הנצבר במאזן, כמו כל יתרה מאזנית משנה לשנה וכל שנה היא צוברת את הפחת שנרשם. על אותו פריט ספציפי של רכוש קבוע.

דוגמא:

מכונות נרכשו ב- 1/1/00 והעלות עליהן היא 100. בשנת 2000 הוצ' הפחת הן בשיעור של 10% (10 ש"ח).

בשנת 2001 הפחת גם הוא 10% (10 ש"ח).

במאזן של שנת 2000 יתרת הפחת הנצבר תהיה 10.

במאזן 31/12/2001 יתרת הפחת הנצבר תהיה 20: 10 משנת 2000 + 10 משנת 2001

מי רושם פחת

הבעלים המשפטיים של הנכם הם שרושמים עליו פחת. כלומר, אם לדוגמא נמצא נכם בהשאלה בפירמה מסויימת אולם הוא לא שייך לבעלים המשפטיים של הנכם אנו לא נרשום עליו פחת.

בסעיף רכוש קבעו במאזן נציג גם תשלומים ע"ח רכוש קבוע, כלומר: שולם ע"ח רכוש קבוע, אך עדיין הבעלות המשפטית עליו, לא עברה לרשות הפירמה (כמובן שאין עליו עדיין פחת, שכן הוא עדיין לא מופעל).

שיטות לחישוב פחת

1. אנו מחשבים פחת עד לגובה עלות הנכס ולא מעבר לכך.

2. אם הרכוש הקבוע נרכש במהלך שנה מסויימת יש לקחת בשנת הקניה פחת מתאריך
הרכישה ועד תום השנה.

3. אם הרכוש הקבוע נמכר במהלך שנה מסויימת, אזי אנו בשנת המכירה ניקח פחת רק
עד לתאריך המכירה.

4. ערך גרט - ישנם מקרים שבנכסים מסוימים יש ערך גרט. הכוונה היא לחלק מסויים מהנכס, שערכו נקבע בדומה לקרקע שאינו מופחת. כלומר לא ניקח עליו פחת, כיוון שככלי הנראה ניתן עדיין להשמיש את אותו חלק, כמו למשל: ברזל שהיה חלק ממכונה, כמובן שלאחר "מות" המכונה ניתן יהיה להשתמש בברזל לייצור דברים נוספים. לכן נקבע כי ערך גרט ברכוש ספציפי לא יופחת לעולם.

השיטות:

פחת לפי קו ישר (השיטה המקובלת)

לפי שיטה זו מחשבים את הפחת השנתי לפי אחוז מסויים הנקבע ע"י ההנהלה. האחוז
הנ"ל נשמר קבוע לארוך כל שנות חיי הנכם.

יתרונות השיטה חסרונות השיטה

א. השיטה פשוטה א. לא תמיד משקפת את ההתבלות

האמיתית של הנכם.

ב. יש פחת שווה לאורך כל

תקופת השימוש.

דוגמאות:

· רכוש קבוע נרכש ב- 1/1/00 עלותו 200 ש"ח והפחת מחושב עפ"י שיטת הקו הישר
(10% לשנה). אין ערך גרט.

בעשר השנים הבאות החל 2000 ועד סוף 2009 - נרשום כל שנה פחת של: 20 ₪

(20=10% * 200).

פק' היומן: ח: הוצ' פחת 20

ז: פחת נצבר

· אותם הנתונים + נקבע שיש ערך גרט של 20 ש"ח וכל שנה הפחת יהיה כדלקמן: 18 ₪.
((200-20) * 10% = 18)

ח: הוצ' פחת

ז: פחת נצבר 18

· רכישה במהלך השנה – נרכש רכוש קבוע ב- 30/6/01 ב-100₪. הפחת לשנה הוא
20% ואין ערך גרט.

06	05	04	03	02	01
10 – יתרת הפחת ל ½ שנה. הפחת מסתיים ב- 30/06/06 = התכלה הנכם לחלוטין.	20	20	20	100*20% = 20	100*20%* ½ = 10

· מכירה במהלך השנה – הנכם נקנה ב- 30/6/01. עלותו היא 200 ש"ח ואין ערך גרט.
הפחת לשנה 20%. נכם זה נמכר ב 30/6/03.

2003	2002	2001
(200*20%) / 2 =	200*20% =	(200*20%) / 2 =
20	40	20
(½ שנה)	(שנה)	(½ שנה)

מהרגע שהנכם נמכר אין לקחת עליו פחת, כי הוא כבר לא בבעלות הפירמה.

חובות אבודים וחובות מסופקים

חובות אבודים:

לקוח מכירות מזומן .

(1) 20,000 (1) 20,000 20,000 (3)

20,000 (2)

הוצ' חובות אבודים____

(2) 20,000

20,000 (3)

1. לקוח קנה ממני לחורה בסך 20,000

2. הלקוח לא משלם נגדיר כחוב אבוד בסך 20,000.

3. מסתבר שזה לא חוב אבוד והלקוח משלם את ה- 20,000.

חובות מסופקים

לעומת חובות אבודים שם ברור שהחוב הוא אבוד ואין סיכוי לגבות אותו חוב מסופק כשמו כן הוא – הוא חוב בעייתי אך אינו אבוד.

ישנם מספר שיטות להעריך את סכום בחובות המסופקים, כדלקמן:

1. אחוז ממכירות החברה.

2. אחוז מהחייבים.

3. שיטה ספציפית (לקוח ספציפי שברור לי שלא ישלם והסכום מוגדר בבהירות).

פק' היומן תהיה: ח: הוצ' חומ"ס

ז: הפרשה לחומ"ס

בניגוד לפק' של חובות אבודים שבהם אני מזכה לקוחות כיוון שמדובר בחוב אבוד, הרי שבמקרה זה של חובות מסופקים אנו מזכים הפרשה ולא לקוחות כיוון שעדיין אין ודאות להפיכת החוב לאבוד.

דוגמא ל-% מהלקוחות:

באופן כללי נתונה לו י.פתיחה של הפרשה לחובות מסופקים כיתרה מאזנית בתחילת השנה ויש צורך להעמיד אותה באופן נכון כאחוז מהלקוחות העדכני בסוף השנה.

· למשל: יתרת חשבון הלקוחות במאזן 31.12.98 עומדים על 100,000 - אחוז הפרשה
לחומ"ס הינו 5%.

אם כך, יתרת פתיחה של הפרשה לחומ"ס הינה:

י.פ. הנתונה ממאזן 31.12.98: 100,000*5% = 5,000
(1,000)
יתרת ההפרשה לחומ"ס 4,000

פק' היומן: ח: הוצ' חומ"ס (ת) 4000
ז: הפרשה לחומ"ס (מ)

· למשל: אותם נתונים + בנוסף לחובות המסופקים יש חוב אבוד של 1500 ש"ח
שטרם קיבל ביטוי בהנהח"ש.
פק' היומן תהיה: ח: הוצ' חובות אבודים
ז: לקוחות 1500

יתרת הלקוחות לסוף השנה: 100,000
פק' נוספת כתוצאה מחוב אבוד 1,500__
יתרת לקוחות לסוף השנה 95,500

יתרת סגירה של הפרשה לחומ"ס לסוף שנה כ- % מכלל הלקוחות:

98500*5% = 4925
יתרת הפתיחה לשנה הבאה הינה 1000 ופק' היומן תהיה:
ח: הוצ' חומ"ס
ז: הפרשה לחומ"ס 3925

לעיתים יש חובות אבודים ש:

1. נרשמו כבר כמסופקים (בשלב הראשון היו מסופקים ואח"כ הפכו לאבודים)

2. חובות שלא נרשמו קודם לכן כמסופקים.

אם כן נרשמו קודם לכן כחובות מסופקים, כלומר נרשמה פק':

ח: הוצ' חומ"ס

ז: הפרשה לחומ"ס

אם החוב לא נרשם קודם לכן כמסופק, פק' היומן תהיה:

ח: הוצ' חובות אבודים

ז: לקוחות חייבים

כאשר הפך החוב לאבוד, פקודת היומן תהיה:

(אין צורך לרשום אותו שוב כח-ן תוצאתי בדוח רוו”ה, כי יש ביטוי לכך ב"הוצ' חומ"ס").

ח: הפרשה לחומ"ס

ז: לקוחות

סוגיה נוספת היא כאשר הלקוח לא משלם את חובו עקב ויתור מרצון על חוב הלקוח מצד הפירמה. במקרה זה גם כן אנו רואים את החוב כחוב אבוד ופק' היומן תהיה:

ח: הוצ' חובות אבודים

ז: לקוחות

מלאי

מלאי = אותן יחידות שניקנו (בעסק מסחרי) או יוצאו (בעסק תעשייתי) וטרם נמכרו לסוף התקופה ונמצאים בבעלות העסק.

המלאי הינו נכם מאוד פעיל עקב התנועה והתחלופה שלט, ומכאן נוצרות בעיות קשות של בערכת מלאי.

מהם סוגי המלאי?

1. מלאי חומרי גלם

2. מלאי תוצרת בתהליך

3. מלאי תוצרת גמורה

4. מלאי חומרי עזר

5. מלאי חומרי אריזה

מלאי סגירה לשנת XX.31.12 יהיה כמובן מלאי הפתיחה ל- (1+XX).1.1

שיטות מלאי:

1. מלאי תקופתי – לפי מלאי תקופתי אין מעקב צמוד אחרי כמות המלאי במחסני העסק. אחת לתקופה (בד"כ בסוף שנה) אנו סופרים את כמות המלאי במחסנים שבד"כ הספירה מתבצעת ביום המאזן.

ספירת מלאי: כוללת מלאים שנמצאים בעסק ושלא בעסק אך בבעלות העסק. לא
כוללים מלאי שנמצא בעסק אם הוא בבעלות אחרים.

כיצד יתכן מלאי ששייך לאחר ונמצא אצלי ולהפך?

לדוגמא – מלאי במישגור. הכוונה היא שאנו נותנים לאדם פלוני מלאי ששייך לי על מנת שינסה למכור אותו עבורי, המלאי הזה למרות שלא נמצא ברשותי כרגע שייך לי, כל עוד הוא לא נמכר.

הכלל: בספירת מלאי כוללים את המלאי שבבעלותי מלאה ללא קשר למיקומו הפיזי.

פק' היומן המלאי תקופתי:

1. ח: קניות (ת)
ז: מזומן/ ספק (מ) במועד הרכישה בגובה העלות.

2. ח: מזומן/ לקוח
ז: מכירות בגובה התמורה מהמכירות.

3. ח: מלאי מאזן
ז: מלאי סגירה בזמן ספירת המלאי – בעלות המלאי שנותר

עלות מכירות/מכר

+

מלאי פתיחה 1000

קניות 5000

מלאי סגירה (2000)

עלות המכר (4000) סה"כ מכירות שעלו לי ב- 4000 ש"ח השנה.

בדו"ח רוו"ה

מכירות 10,000 מכרתי ביותר מהעלות (כדי להרוויח).

עלות המכירות 4,000 כמה עלה לי לקנות את המוצרים שאני מוכר.

רווח / (הפסד) 6,000

איך תחושב עלות המכר?

מלאי פתיחה + (ועוד) קניות במהלך השנה – (פחות) המלאי שנשאר לי = סה"כ מכרתי השנה.

פק' היומן תהיה:

ח: קניות

ז: מזומן העלות

ח: מזומן

ז: מכירות תמורה מהמכירה

ח: מלאי מאזן

ז: מלאי סגירה לאחר ספירת המלאי

2. שיטת המלאי התמידי – להבדיל ממלאי תקופתי.

שם ספירת המים הוא רק פעם בתקופה בים המאזן, הרי שבשיטת המלאי יש מעקב צמוד אחרי המלאי במחסני העסק.

הרעיון הוא ששיטה זו נותנת לנו את היכולת לדעת בכל נק' זמן את ערך המלאי הפיזי הנמצא במחסני החברה במחירי עלות בשיטת המלאי תמידי אין צורך בביצוע לפירה בסוף התקופה.

פקודות היומן:

1. ח: מלאי

ז: מזומן/ ספק בעת הרכישה

כל רכישה נרשמת כנכם מאזני בהתחלה.

כאשר המלאי יימכר מיד יועבר לרווח.

2. ח: מזומן/ לקוח

נעשות ז: מכירות בסכום התמורה

ביחד!

3. ח: עלות המכר

ז: מלאי העברת עלות המלאי הספציפי שנמכר, מח-ן מאזני

לח-ן תוצאתי ברוו"ה.

* מיד עם מכירת המלאי אנו זוקפים את העלות
הספציפית לעלות המכר.

מהפק' הנ"ל אנו רואים שכרטיס הנהח"ש: מלאי – ניתן בכל נק' זמן את יתרות בעלות, כיוון שבכל מכירה מיד נרשמת פק' יומן לחובת עלות המכר:

מלאי

חובה זכות

כל הרכישות כל המכירות במחירי עלות

____________________

יתרת המלאי

במידה ויש החזרות פק' היומן תהיה:

ח: ספק במחיר

ז: מלאי עלות

* היתרה בכרטיס מלאי משקפת את יתרת המלאי במונחי עלות.

השפעת חשבונות המלאי על הדוחות הכספיים

במאזן - מלאי יופיע כנכם ברכוש שוטף לפי סוגיו

ברוו”ה – מכירות

(עלות המכירות) יופיע כמספר 1 כי מבחינת דוח רוו”ה אין סעיף

רווח / הפסד גולמי קניות ואין סעיף מלאי פתיחה וסעיף מלאי סגירה.

יתרונות השיטה התמידית:

שיטה זו מאפשרת ביקורת שוטפת על כרטיסי המלאי והמלאי הפיזי וכך ניתן לערוך את הדוחות הכספיים מבלי לערוך ספירה פיזית. בד"כ כן מתבצעת ספירה בעסקים שמנהלים את המלאי לפי מלאי תמידי על מנת שתהיה במקרה השוואתית טובה.

חסרונות השיטה התמידית:

שיטה שאינה מעשית כ"כ, מהווה מטרד, מסובכת ופותחת פתח לטעויות.

דוגמת השוואה תקופתי לעומת תמידי:

נניח ב- 1.1.98 י.פ. 100 יח' לפי 10 ש"ח ליחידה.

במשך התקופה קנו 100 יח' לפי 10 ש"ח, ונמכרו 50 יח' לפי 13 ש"ח תמורה ליחידה.

תמידי	תקופתי
ח: מלאי ז: ספק/מזומן 1000	ח: קניות ז: ספק/מזומן 1000 (=10*100)	במועד הקניה
ח: מזומן/לקוח ז: מכירות 650	ח: מזומן/לקוח ז: מכירות 650 (=13*50)	במועד המכירה
ח: עלות המכר ז: מלאי 500 (=10*50)	ח: מלאי מאזן ז: מלאי סגירה רוו”ה 1500 (=10*150)	במועד ספירת המלאי
(1500)	(1500)	יתרה בסוף שנה בגין מלאי
500	500	עלות המכר

חישוב ח-ן מלאי: מאזן XX.31.12____ חישוב עלות המכר:

י. פ. 1000 מ.פתיחה 1000

קניות 1000 קניות 1000

500 מ. סגירה (1500)

יתרת מלאי: (1500) עלות מכר 500

מדידת ערך המלאי

בעיות:

1. עד כה דיברנו על מצבים בהם כל יח' המלאי שנרכשו, נרכשו במחיר זהה. בעיה
מתחילה כאשר המהלך השנה נרכשו סחורות במחירים שונים ויש צורך להחליט מה
נמכר ומה נשאר.

לדוגמא: נניח קנינו 10 יח' במחיר 10 ש"ח – עלות וגם 10 יח' במחיר של 12 ש"ח –
עלות, נניח שנמכרו 10 יח' יש 2 אפשרויות:

1. נמכרו 10 יח' המחיר של 10: עלות המכר 100 ומלאי הסגירה 120.
2. נמכרו 10 יח' המחיר של 12: עלות המכר 120 ומלאי הסגירה 100.

2. בעיית מחיר השוק – לעיתים אנו רוכשים מלאי מסוים וערך השוק יורד מתחת למחיר העלות. נשאלת השאלה האם לרשום את המלאי בעלות או במחיר שוק הנמוך מהעלות?

הפתרונות: שיטות להערכת מלאי:

1. השיטה הספציפית – שיטה זו מתאימה למחשבים, מכשירי חשמל וכו'. כאשר מדובר בפריטים גדולים ויקרים ניתן לייחם ספציפית מחירים ששולמו בפועל בעד אותם פריטים. אם כך ערך מלאי הסגירה יהיה בגובה עלויות המלאי של הפריטים הספציפיים במלאי. (לא משתמשים בה)

2. שיטת FIFO – (FIRST IN FIRST OUT) – ההנחה היא כי העלויות של הסחורות שניקנו או יוצרו לראשונה הן עלויות שיש ליחס לסחורות שנמכרו לראשונה. כלומר המלאי שנשאר מורו בקניות האחרונות.

הגיון השיטה: דרך העסקים הקונבנציונליות היא למכור ראשית את הקניות הישנות. תוצאת השיטה, שמאחר והמלאי מקורו בקניות אחרונות, שווי המלאי מתקרב למחירי חידוש, כלומר, למחירי הקניות האחרונות.

חסרונות השיטה: עלות המכר אינה משקפת עלות חידוש, כיוון שלעלות המכר אנו זוקפים את בקניות הישנות ומכאן שאין תמיד בקבלה בין הכנסות להוצאות. תוצאת השיטה היא שמאחר והעלויות קטנות מכר ומלאי הסגירה גדול – זה מגדיל לעסק את הרווח ולכן מ"ה אוהב להשתמש בשיטה זו.

3. שיטת LIFO (נאי"ר) – (LAST IN FIRST OUT) – נכנם ראשון יוצא אחרון.

השיטה אינה מוכרת לצורכי מם שכן היא מקטינה את הרווח. כלומר המלאי שנשאר
מקורו בקניות שישנות.

LIFO: עלות המכר -

מלאי פתיחה 400

קניות 500

מלאי סגירה (100)

רווח 800

עלות המכר גבוהה יותר הרווח נמוך יותר ובמם הכנסה משלמים מם לפי הרווח.

(מלאי הסגירה יהיה נמוך יותר).

FIFO: עלות המכר -

מלאי פתיחה 400

קניות 500

מלאי סגירה (120)

רווח 780

הנחה: הקניות האחרונות הן אלו שנמכרות ראשונות. כלומר המלאי מקורו בקניות
הישנות יותר.

היגיון השיטה: להראות כנגד ההכנסות ממכירה שוטפת עלות מכר במחירים
שוטפים. –ישנה הגבלה נאותה של הכנסות והוצאות.

חסרון השיטה: המלאי מוערך לפי מחירים ישנים מאוד.

4. שיטת הממוצע: שיטה זו היא שיטת הביניים בין FIFO לביןLIFO - כל יח' מלאי
שנמכרה או נשארת, מקבלת מחיר ממוצע של הקניות.

3 השיטות: LIFO, FIFO, וממוצע מהוות בעתם 6 שיטות שכ"א יכולה להיות כמלאי תמידי ומלאי תקופתי.

השוואה בין השיטות

תמידי	תקופתי
בכל מכירה ומכירה מוציאים את היחידות הראשונות ומשאירים את היח' האחרונות.	מנק' מבט של סוף שנה, אנו משאירים במלאי את היחידות שנרכשו אחרונות.	FIFO
בכל מכירה ומכירה מוציאים את היחידות החדשות שנכנסו למחסן לאחרונה.	מנק' מבט של סוף שנה, אנו מוכרים את היחידות שנרכשו אחרונות. (המלאי מורכב מהיחידות הישנות).	LIFO
1. אין הבדל בערך המלאי בין 2 השיטות. 2. בין 2 השיטות יכול להיווצר הבדל בתוצאות מלאי סגירה.	1. אין הבדל בערך המלאי בין 2 השיטות. 2. בין 2 השיטות יכול להיווצר הבדל בתוצאות מלאי הסגירה.	FIFO לעומת LIFO
ממוצע נע א. בשיטה זו מחשבים את הערך הממוצע של יח' המלאי לאחר כל קניה במשך השנה. ב. בזמן המכירה אנו רואים את עלות המלאי שנמכר לפי העלות הממוצעת החדשה, רגע לפני המכירה. ג. כל קניה חדשה יוצרת ממוצע חדש ולכן זהו ממוצע נע. הנוסחה לחישוב ממוצע נע עם כל קניה: קניה חדשה שבוצעה+ י.מ. קודמת (בש"ח) קניה חדשה שבוצעה+ י.מ. קודמת (בכמות)	ממוצע משוקלל א. בסוף השנה אנו קובעים את ערך המלאי לפי שיטת הממוצע כך: מחיר ממוצע ליח' במלאי = סה"כ עלות המלאי (מ.פ+קניות בש"ח) סה"כ יחידות במלאי (ערך כמותי ביח') ב. אנו מחשבים: מחיר ממוצע ליחידה * מם' היחידות שנותרו = מלאי סגירה אם כך, מחיר ממוצע * מם' היח' שנמכרו בשיטת המלאי התקופתי = עלות המכר.	ממוצעת

עלות או שוק? הנמוך מביניהם.

עקב עקרון השמרנות בשילוב עקרון העלות, אנו רושמים את המלאי במחיר עלות אלא אם נוצרה ירידת ערך. כלומר, המלאי בעצם נרשם בערכו בעלות/ במחיר שוק שלו - הנמוך מביניהם!

כלומר, אם נוצר רווח מעלות ערך המלאי, רושמים אותו עוד לפני שהמלאי נמכר ---> שיטת השמרנות.

במלאי תקופתי:

א. בסוף שנה סופרים את המלאי, מעריכים אותו לפי אחת השיטות ואז מקבלים עלות
מלאי.

ב. בסוף שנה לאחר שקיבלתי עלות מלאי, משווים את מחיר העלות למחיר השוק
ורושמים את הנמוך מביניהם.

במלאי תמידי:

א. בסוף שנה בוחנים מה לעשות עם המלאי ואז משווים לשוק. אם השוק נמוך מעלות –
נאמוד את ערך המלאי לפי ערך השוק.

ב. אם אפשר אנו נבצע מבחן עלות/ השוק – הנמוך מביניהם, עבור כל פריט ופריט, כיוון שכך נקבל את התוצאה המדויקת ביותר.

ג. ניתן גם לבצע עלות/ שוק – הנמוך מביניהם, עבור כל מחלקה ומחלקה. זה כמובן יותר נוח אך זה לא נותן בהכרח את אותה תוצאה (פחות מדוייק).

לדוגמא:

במחלקה מסוימת יש 3 פריטים:

ספציפי (הנמוך מביניהם)	שוק (בש"ח)	עלות (בש"ח)	פריטים
9	9	10	פריט א'
10	10	12	פריט ב'
14	20	14	פריט ג'
33	39	36

דוחות כםפיים

נק' המוצא להכנת דוחות כםפיים אולי הם יתרות הסגירה של שנה מסוימת, שנערכו ע"י של החברה.

על מנת להגיע להכנת הדוחות הכספיים, יש לבצע פקודות נוספות: פעולות התאמה.

פעולות אלו נערכות בד"כ ע"י רו"ח שבקיא בחשבונאות יותר ממנהח"ש. מטרתם לבצע את כל הפעולות שיתרנו את יתרת הסגירה ויתאימו אותן למצב של יתרות מייצגות נכונות עפ"י כללי חשבונאות מקובלים.

רק לאחר ביצוע פעולות ההתאמה, על היתרות שערך מנהח"ש, ניתן להציג את הדוחות הכספיים.

מאזן לסוף שנה

התחייבות לזמן ארוך = אותם התחייבויות שיש לפירמה שזמן פירעונם הוא מעבר לשנה הקרובה, דהיינו שנה ומעלה מתאריך המאזן.

לדוגמא: סעיף הלוואת לזמן ארוך.

דוגמא: במאזן ליום XX.31.12 הלוואות לזמן קצר 10,000 ההלוואה תפרע במהלך השנה העוקבת.

במאזן ליום 31.12.99 – הלוואה לזמן ארוך:

יתרת ההלוואה ל- 31.12.99 : 400

יפרע במהלך שנת 2000 : 100

יפרע לאחר תום שנת 2000: 300

ההצגה במאזן:

סעיף: התחייבויות לזמן ארוך

= הלוואות לזמן ארוך

הלוואות 400

תלויות שוטפות (100)

300

חלק זה מייצג

את ההלוואה שתפרע

לאחר שנה, כלומר החל מ- 1/1/01.

סעיף: התחייבויות שוטפות

= התחייבות לזמן קצר – הלוואה 100

סעיף חלויות שוטפות = מה שנפרע בשנה הקרובה (2000)

סעיף הלוואות לזמן ארוך = מה שיפרע בעוד שנה (2001).

יתרת רווח שלא יועדה לסוף שנה = יתרת עודפים לסוף שנה מורכבים מיתרת סגירה של רווחים שלא יועדו לסוף שנה קודמת/ יתרת פתיחה של רווחים שלא יועדו לתחילת שנה (= עודפים שנה קודמת/ עודפים תחילת שנה) נלקח מההון העצמי שנמצא במאזן לסוף שנה קודמת.

יתרת רווח / עודפים לסוף שנת 99, שכוללת בתוכה את כל הרווחים וכל העודפים משנים קודמות + הרווח הנקי של כל שנת 2000, נותן את יתרת סגירה/ יתרת עודפים לסוף שנת 2000.

דוח רוו”ה

XXX	מכירת נטו
(XXX) YYY	עלות המכירות רווח גולמי
(XXX) (YYY)	הוצאות מכירה, הנהלה וכלליות הפסד תפעולי
(XXX)	הוצאות מימון
YYY / (YYY)	רווח/ הפסד

מאזן XX.31.12

חובה זכות

נכסים

התחייבויות

- שוטפת

- לזמן ארוך

הון עצמי

כולל הון מניות