ניתוח טכני

שיעור מס' 1 – 2003–10–28

אתר שעימו נעבוד בקורס – StockCharts.com. לרבות Chart School

תירגול ויישום של הקורס באתר גלובס.

פעילות המסחר במהלך הקורס יש לתעד ביומן הפעילות. יש לצלם כ-30 עותקים.

מה זה ניתוח טכני:

שיטה שקיימת כמה מאות שנים, באמצעותה מנתחים תנועת שערים היסטורית במטרה לחזות תנועת מחירים עתידית. הכלי המרכזי הוא גרף המניה. גרף המניה מייצג תנועת שערים הסטורית ועל-סמך תנועת השערים ההיסטורית הזו, בצירוף כל מיני אינדיקטורים (ממוצע נע, נפח מסחר וכיו"ב), מנסים לחזות או לתת הסתברות למגמה העתידית של הנכס.

ניתוח טכני מתאים לכל סוג של ני"ע בתנאי שנסחר בבורסה תקינה ופעילה. ניתוח טכני מתאים לכל חתך זמן טווח ארוך, תוך יומי.

השוק הוא יעיל: אחת המשמעויות אין לאף אחד מידע שלא גלום בשוק, מכאן שממסחר לא ניתן להרוויח. ברמת העקרון ולטווח הארוך השוק די יעיל, בטווח קצר ובמצבים מסויימים השוק לא תמיד יעיל.

השיטה הכלכלית:

בניתוח דוחות כספיים מקבלים את הבסיס לשיטה הכלכלית. כמות המידע לניתוח כלכלי היא עצומה ובלתי אפשרית על-מנת לבחון כדאיות השקעה בני"ע מסויים. בניתוח טכני הרבה יותר קל להגיע לתשובה. בעיה נוספת בגללה אנליסטים כשלו היא בעיה פסיכולוגית והזדהות עם החברות אותם מנתחים, והם מגיבים באיחור לאירועים בשוק. במשבר ההיי-טק אנליסטים שינו את המלצותיהם מ-strong buy להמלצה אחרת היתה מאוחרת ביותר. גם הגורם האנושי יכול להיות בעייתי, ניגוד אינטרסים של האנליסטים או בין בנקים שהם מסקרים מניה וגם חתמים שלה.

שיטה טכנית מול שיטה כלכלית: לאנליזות יש השפעה על התנהגות המניה, למרות שהשיטה הטכנית עומדת בפני עצמה שילוב של השניים יכול לסייע.

מרכיבי הניתוח הטכני:

1) זיהוי המגמה הכללית: מגמה עולה, יורדת או דשדוש.

2) זיהוי רמות תמיכה והתנגדות:

a) רמת תמיכה – רמת מחירים שיש סיכוי שהמניה לא תרד מתחתיה.           
למשל מנית בזק בשנה האחרונה רמת תמיכה לגביה היא 420, כך שנקודה טובה לרכישת המניה היא 420, אולם אם המניה יורדת מתחת לקו זה כדאי למכור כי כנראה טעיתי.

b) רמת התנגדות – רמת מחירים שסביבה מגמה עולה תעצר.

3) מומנטום: נרצה לזהות ולנתח את המומנטום של המניה. יש מניות שהן עולות אבל ניתן לראות מתחת לפני השטח שעצמת העלייה נחלשת, כלומר שהן עולות אבל שכח הקונים שדוחף כלפי מעלה הולך ופוחת. מאידך יש מניות שהן עולות בקצב הולך ועולה, והאגרסיביות של הקונים רק עולה. נרצה לראות מעבר לתרשים ולקבל אינדיקטורים לידיעה האם המניה מתחזקת או שצפויה לרדת עוד מעט.

מנתחים טכניים שונים נבדלים במשקל שהם נותנים לתרשים ביחס לאינדיקטורים.

בסך הכל מה שגורם למניה לעלות ולרדת זה ביקוש והיצע. בגרף מניה אנו רואים התפתחות הביקוש וההיצע לגבי מניה מסויימת לאורך זמן. מה שיקבע כשאני קונה מניה אם אני ארוויח או אפסיד היא האם יהיו יותר אנשים שירצו לקנות את המניה או למכור. אם הייתי יודע מראש שמחר יהיה היצע של 100 מליון וביקוש של 20 מליון אני יודע שמחר צפויות להיות ירידות במחירי המניה. מכיוון שאני לא יודע מידע זה אני מנסה לפצח מי כוחו יגבר הקונים או המוכרים, וזה מה שהמנתח הטכני מנסה לעשות.

שלושה שלבים במסחר בניירות ערך:

1) עבודת ההכנה שמתבצעת לא בשעות המסחר. אני רוצה לבוא למסחר כשאני יודע בדיוק על איזה מניות אני מסתכל, מה אני מחפש, ואיזה נתונים אני צריך. הכנת רשימת המעקב.

2) שלב המסחר. בשלב המסחר לא אמורים לחשוב אלא לבצע את התכניות שביצעתי מבעוד מועד. לא מנתחים, אלא מבצעים את המתוכנן מראש. האסטרטגיות צריכות להיות עם בטחון עצמי ושאתה מאמין בהם, שכן הרבה פעמים הם לא יהיו פופולריות.

3) ניתוח התוצאות, ניתוח מה עשיתי במהלך המסחר.

ניתוח טכני

שיעור מס' 3 – 11/11/03

תיאוריית דאו:

הדבר המיידי והמעשי שמשתמע מתיאוריית דאו הוא מגמה עולה ומגמה יורדת:

1. מגמה עולה – היא סדרה רצופה של פסגות ושפל שכל אחת גבוהה מזו שקדמה לה.
2. סדרה רצופה של נקודות פסגה ושפל שכל אחת נמוכה מזו שקדמה לה.

חשוב! גם נקודות הפסגה והשפל צריכות להיות גבוהות/נמוכות האמת מהשנייה לפי העניין.

המשתמע מכאן, היום אני בקלות יכול להגדיר מגמה. קל גם לזהות שינוי מגמה. במגמה עולה הסימן לשינוי – פסגה נמוכה מפסגה קודמת ושפל נמוך משפל קודם.

אחת הטענות של דאו היתה שעל מנת שתהיה מגמה שני מדדי השוק צריכים לנוע באותו כיוון. דאו פיתח שני מדדי מניות. דאו המציא שני מדדי מניות: האחד מדד מניות התעשייה מדד הדאו שמכירים היום, והשני מדד מניות התחבורה. דאו אמר שכדי שהעוצמה של המגמה תהיה מקסימלית שני המדדים צריכים לנוע באותו כיון. אז אלו היו המדדים היחידים בשוק. אם הם נעים באותו כיוון העצמה היא מקסימלית בהיבט הכיוון. בארץ לבחון את מדד ת"א 25 מול ת"א 100 זה חסר משמעות, אבל למשל ת"א 25 מול מדד היתר נותן אינדיקציה טובה יותר. למשל היום בארה"ב מדד הנאסד"ק ומדד ה-S&P.

טענה נוספת של דאו היא שניתוח המגמה הולך ביחד עם ניתוח נפח המסחר. כדי לקבל תמונה שלמה יש לנתח את גרף המגמה יחד עם נפח המסחר. למעט המחירים בגרפים, נפח המסחר הוא נתון העומד בפני עצמו ומקבלים אותו מהמסחר. שאר האינדיקטורים נשאבים מנתונים אלו של שערי הגרפים.

הכוונה כשמדברים על שיא חדש היא שהקונים חזקים מהקונים של השיא הקודם. לגבי שפל חדש מדובר על מוכרים חזקים יותר מהמוכרים בפעם הקודמת, ואלו סימנים שמעידים על היפוך מגמה. נפח המסחר עוזר לזהות את העוצמות מאחורי התרשים. התרשים אומר בכמה עלה, נפח המסחר מגלה את עד כמה העצמה של העלייה/ירידה.

תיאוריית גלי אליוט:

אליוט הרחיב את תורת הגלים של דאו. אליוט ראה שמחזור בשוק, ולא משנה אם זה גל ראשי, או גל משני, או גל יומי. כל מחזור של עלייה וירידה מורכב מ-8 גלים. כאשר ישנם שני סוגי גלים. גל דוחף וגל מתקן. [תרשים א']

גל דוחף – גל בכיוון המגמה הראשית, לאותו פרק זמן, וגל מתקן – גל נגד המגמה הראשית לאותו פרק זמן. במגמה עולה, מורכבת מ-5 גלים, מתוכם שלושה דוחפים ושניים מתקנים. ומגמה יורדת מורכבת משני גלים, שניים דוחפים ואחד מתקן. במגמה עולה הגלים הדוחפים הם העולים, במגמה יורדת הגלים הדוחפים הם הגלים היורדים.

היתרון – אם אני מכיר את התיאוריה ואני סופר גלים אני יודע היכן אני נמצא. אם אני סיימתי מגמת ירידה אני יודע שסיימתי מחזור, אני יודע שלפני תקופה של עליות. אפשר שגל עולה במגמה ראשית, יורכב מחמישה גלים במגמה משנית. הספירה היא לכל פרק זמן. כל מהלך מורכב משורה של מהלכים. [תרשים ב'].

בעיות עם השיטה:

בעיה ראשונה, זה לא עובד בדיוק כך. יש הרבה יוצאים מן הכלל. יש יוצאים מן הכלל שאליוט עצמו זיהה ואפיין. למשל שבמגמה עולה אחד הגלים יהיה יותר ארוך מהשניים האחרים, ואפילו בכך שמס' הגלים שמרכיבים אותו גדל ל-8. היום יש תוכנות ייחודיות לאליוט שיודעות לנתח את הגלים הללו.

בעיה שנייה, מאיפה מתחילים לספור. יש מיקרים שהבעיה מנין להתחיל לספור היא פחות בעייתית למשל כשיש נקודת שפל קיצונית היסטורית, ממנה ניתן להתחיל לספור. אבל ישנם מקרים פחות ברורים. למשל מקרה של תחתית כפולה, שאז צריך לעשות התאמות, במקום לספור מהתחתית הראשונה, מתחילים לספור מהתחתית השנייה.

תרשים א':

תרשים ב':

סדרת מספרי פיבונצ'י:

סדרה מתימטית. סדרת מספרים שבה כל מס' הוא סכום של שני המס' שקדמו לו. הפרופורציות בין המספרים משקפות גם גיאומטריה של הטבע וגם גיאומטריה של החשיבה האנושית. אם ניקח מס' ונחלקו למס' שאחריו נקבל בערך 0.618 פעם מעל פעם מתחת. אם נחלק מס' בזה שלפניו נקבל 1.618 פעם למעל פעם למטה. האקרופוליס בנוי כך, ועוד מבנים. אליוט אמר שאם אנשים חושבים כך, כנראה שזה חל גם בבורסה.

כל המספרים שמחלקים את השוק לפי המודל של אליוט הם מספרים מסדרת פיבונצ'י. כל מספור הגלים מחולק למספרי פיבונצ'י.

כלי חשוב מאוד בניתוח טכני.

תיאוריית גאן:

תיאוריה נוספת היא, תיאוריית גאן. לא תילמד בשיעור.

דאו, אליוט, פיבונאצ'י וגאן הם ארבע התיאוריות שנותנות מסגרת להתנהגות השווקים.

ניתוח תרשימים:

אנו נלמד ניתוח תרשימים בשני מימדים. האחד מהתמונה הכללית רחבה של השוק עד הרזולוציה התוך יומית. והיבט שני נלמד כמה סוגים של תרשימים, מהתרשים הפשוט עד לתרשימים יותר מורכבים.

תרשים ראשון הוא תרשים הקו:

ציר ה-X הוא ציר הזמן. ציר ה-Y הוא ציר המחיר. [תרשים ג']

תרשים ג' הוא שערי סגירה שבועיים. ישנם תרשימים יומיים.

תרשים ג':

תרשים הקו מחבר בין שערי סגירה ביחידות הזמן שאני בוחר. בחירת יחידות הזמן בהתאם למשך ההשקעה הצפוי, טווח קרוב – שערי סגירה יומיים. טווח רחוק – שערי סגירה שבועיים.

[התוכנה היא Sharpcharts והיא נמצאת ב – www.stockcharts.com ].

דבר נוסף יש להחליט אם רוצים שהסקאלה תהיה לוגריתמית או לינארית.

סקאלה לינארית – נותנת מרחק שווה לכל שינוי בשער. המרחק בין 25 ל-30 זה למרחק בין 30 ל-35, ובין 35 ל-40. הבעיה שהשינוי בין 25 ל-30 הוא שינוי של 25% ובין 50 ל-55 הוא מהלך של 10%.

סקאלה לוגריתמית – מציגה את השינוי באחוזים. שינוי זהה באחוזים מקבל מרחק זהה על התרשים. כך שבשערים הגבוהים נראה שהם יותר קרובים, והשערים הנמוכים הם יותר רחוקים זה מזה.

ההבדל – פרופורציונאלית לא נכון להשתמש בלינארית, כי מהלך מ-5 ל-10 לא זהה למהלך של 50 ל-55. וסקאלה לינארית מעוותת את התמונה. אולם בסופו של דבר, משקיעים לא מסתכלים אחוזים אלא מספרים. אנשים מדברים במספרים, ולכן מכיוון שאנשים מדברים במספרים יתכן וראייתם אינה לוגריתמית. כל אחד יכול לבחור מה שרוצה. מבחינת המגמה הראשית זה לא משנה. זה משנה מבחינת האינטואיציה שהמנתח מקבל.

קו מגמה:

הכלי הראשון שאיתו ננתח תרשימים, מעבר לתיאוריית דאו ואליוט ומבנה הגלים, נקרא קו מגמה – Trend Line.

קו מגמה עולה – הוא קו שמחבר בין נקודות שפל של מגמה עולה. [תרשים ד'].

קו מגמה יורד – מחבר בין נקודות שיא של מגמה יורדת. [תרשים ה'].

תרשים ד':

תרשים ה':

קו מגמה נותן אינדיקציה לקצב שבו המגמה נמשכת. מערכת הצירים היא זמן (X) ומחיר (Y).

Trend is your Friend – ההנחה היא שכל עוד מגמה נמשכת, ההנחה הבסיסית היא שהסיכוי שהשווקים ימשיכו לנוע באותו כיוון ובאותו קצב גבוה משינוי במגמה, בשל סיבות פסיכולוגיות וכו'.

פריצה של קו המגמה, אומרת שמשהו ביחסי הכוחות בין קונים למוכרים אומרת שמשהו השתנה בקצב, ביחסי הכוחות. אם זה קו מגמה עולה שנפרץ, פריצת קו מגמה היא Sell Signal. כמובן שנצטרך ללמוד מזו פריצה מהימנה, ומה זו פריצת סרק. נצטרך לבדוק איך מציירים קו מגמה מהימן, ואיך מזהים פריצה מהימנה.

ניתוח טכני

שיעור מס' 4 – 18/11/03

קו המגמה:

על מנת שיהיה קו צריך שיהיה לפחות שתי נקודות לצייר אותו. אם יש מניית ירידה, ואולי מתחיל תהליך של שינוי מגמה, אז כדי לנסות קו מגמה עולה, צריך שתי נקודות באותו כיוון. כשיש שתי נקודות הקו הוא תחת נסיון, הוא לא קו שרוצים להסתמך עליו, כי יתכן והוא אקראי. הנקודה בה מקבל הקו תקפות היא נקודה 3. כלומר שיערתי השערה באמצעות נק' 1 ו-2, והשוק מאשר לי שהשערה זו נכונה, ואז הקו הוא קו תקף. [ר' תרשים 1].

תרשים 1:

מה עושים עם קו מגמה:

קו מגמה מגדיר את המגמה. קו המגמה מאפשר לסחור בכיוון המגמה. כלומר, אם אני בפוזיציית רכש אני אשאר בה כל עוד המניה היא מעל קו המגמה. אם אני בפוזיציית מכר אני אשאר בה כל עוד המניה יורד ת מתחת לקו המגמה.

קו המגמה יכול לעזור למסחר לטווח הקצר. אפשר לקנות בחלק התחתון למשל נק' 1, ולמכור בקצה העלייה, ושוב לקנות בשפל ולמכור בשיא.

ככל שקו מגמה נמשך יותר זמן ו/או ככל שקו מגמה עמד ביותר מבחני פריצה, המהימנות שלו גבוהה יותר.

אפשר להשתמש בקו המגמה כדי להיכנס לפוזיצייה בשלבים, למשל בנקודה 3 שמים 25, ובנקודה 4 עוד 25.

לעומת זאת כשקו מגמה נפרץ, זו אינדיקציה לשינוי מגמה. למה? הקו מאפיין יחסי כוחות ופריצה שלו מאפיינת שינוי ביחסי הכוחות, כשהסיבה לא מעניינת אותנו. פריצת קו מגמה מחייבת שינוי באסטרטגיה שלנו. למשל אם היה לנו 100 מניות אפשר למכור 200, ואז גם סגרתי פוזיצייה וגם התחלתי להרוויח, פעולה זו נקראת SAR, אולם אפשרות זו מסוכנת פעמיים כי אם טועים גם צריך לחזור לפוזיצייה וגם מפסידים בשורט. אפשרות שנייה, זה לסגור פוזיצייה ורק בשלב מאוחר יותר להיכנס לשורט אחרי בדיקות ווידוא של קו המגמה החדש.

מה זו פריצה מהימנה של קו מגמה:

נצטרך להגדיר מראש מהו הסף שעבורנו הוא סף פריצה, לא נוכל לעולם לפעול בהתאם. הבחירה של סף הפריצה תלוייה ב:

1. אופיי המסחר של כל אחד – אם אני סוחר אגרסיבי לטווח קצר אני לא יכול להמתין הרבה, ואני אבחר מסננים קטנים וספי פריצה קטנים. המחיר יהיה יותר הרבה פעולות סרק. אם אני סוחר לטווח ארוך אני אבחר מסננים עבים יותר. היתרון – ככל שאני בוחר מסננים עבים יותר, יש פחות רעשי סרק.
2. מידת התנודתיות של המניה – ככל שהמניה יותר תנודתית, אם אקח מסננים דקים וקרובים אני יהיה חשוף להרבה רעשים.

בכל מקום שקו המגמה נפרץ הוא כפוף למסנן שקבענו. אם קו המגמה היה קו מגמה לטווח קצר. אם נפרץ קו מגמה לטווח קצר משמעות השינוי היא קודם כל לטווח הקצר.

שיפוע:

קו מגמה שהוא מאוד תלול מייצג שינויי מחיר חדים מאוד, ויש סיכוי שהוא ייפרץ לכיוון קו מתון יותר. קו מגמה שהוא מאוד מתון נחשב לחלש ולכן יש סיכוי טוב שייפרץ קו תלול שנפרץ זה לא אומר שינוי במגמה אלא אולי מעבר לקו מתון יותר. פריצת קו מתון אומרת שינוי במגמה.

טווח ארוך/טווח קצר:

בספרות הטכנית טווח קצר מוגדר כשבוע שבועיים, קצר בינוני זה שבועיים עד חודש, טווח בינוני מוגדר כחודש עד שלושה חודשים, בינוני ארוך זה 3-6 חודשים, וטווח ארוך זה חצי שנה ומעלה, אולם ככל שעוברים הזמנים מתקצרים הטווחים. השווקים הפכו להיות יותר מהירים ויותר תנודתיים, מהירות תגובתם גבוהה יותר. כל הגדרות הטווחים הקלאסיות שמופיעות בספרים מתקצרות.

קו מחזיר:

קו שמקביל לקו המגמה. קו מחזיר מחבר ככל האפשר בין נקודות השיא של הגלים העולים או השפל של הגלים היורדים. קוים מחזירים יותר קשה למצוא סדרתיות ישרה ומדוייקת. הדייקנות הטובה יותר היא באזור קו המגמה ופחות טובה באזור הקו המחזיר.

קו מחזיר משמש:

1. למסחר – אם מצליחים למצוא מניה שיש לה קו מחזיר קונים בקו המגמה, מוכרים בקו המחזיר. זה נקרא שרוול מגמה.
2. לאיתותי עוצמה – פריצה של קו מגמה מלמדת על שינוי מגמה, פריצה של קו מחזיר מלמדת על התחזקות המגמה, והרבה פעמים, נצפה לשרוול מגמה תלול יותר. כשלון של המניה להגיע לקו מחזיר, זה סימן של חולשה. המניה לא הצליחה להתקדם, לטפס כפי שעשתה זאת בפעמים הקודמות, ואם מצטרף לזה גם פריצה של מגמה, זה כבר יהיה סימן החולשה השני, לעומת מצב של פריצת קו מגמה בלבד. במצב ראשון נגיב יותר מהר.

רמות תמיכה והתנגדות:

רמת תמיכה: רמת מחירים שבה ירידת המניה צפויה להיעצר לפחות לטווח הקצר.

רמת התנגדות: רמת מחירים שבה עליית המניה צפויה להיעצר לפחות לטווח הקצר.

שלושה דברים:

1. למה יש רמות תמיכה והתנגדות.
2. איך מזהים רמות תמיכה והתנגדות.
3. מה עושים עם רמות תמיכה והתנגדות.

למה יש רמות תמיכה והתנגדות:

הסיבה לקיום רמות תמיכה והתנגדות היא פסיכולוגית בלבד, אין כל משמעות כלכלית בכך. למשל בתרשים לפנינו, מי שזוכר שאמאזון ב-60$ עלתה ל-110$, ומחכים שיגיע חזרה ל-60$ כדי לקנות שוב. [תרשים 2]. מה שזה אומר שיש אנשים שמחכים לקנות את המניה ב-60$, וזה אומר שלפחות לפרק זמן קצר, יהיו קונים שיעניקו לפחות לזמן קצר תמיכה למנייה ברמה זו. אותו כנ"ל חל לגבי רמת התנגדות. רמת תמיכה/התנגדות היא סך הכול נקודת שיווי משקל שממנה נוכל לדעת מה קורה למניה – או שהמניה תתחיל לעלות או הפוך. אם רואים שהתמיכה עובדת, זה איתות קנייה עלייה. אם רמת התמיכה נפרצת כלפי מטה, המוכרים יצאו חזקים יותר. פריצה מהימנה של רמת תמיכה היא סימן די מהימן שהמניה תמשיך לרדת, פריצת קו התנגדות היא סימן די מהימן שהמניה תמשיך לעלות.

יש לשים לב שלמשל בתרשים – מצב של 61$ הוא סימן לקנייה, ו-59$ הוא סימן של מכירה, למרות שזה מנוגד להגיון כלכלי.

תרשים 2:

פריצות במהלך יום המסחר:

אם סוחרים לפי תרשים הקו, ואני לא Day Trader, יש להסתכל על הסוף, שער הסגירה הוא החשוב. תמונה של מניה במהלך היום יכולה להיות שונה לחלוטין מתמונת המסחר של סוף היום.

איך למצוא רמות תמיכה והתנגדות.

איך סוחרים.

רמת תמיכה שנפרצת שהופכת להיות רמת התנגדות – פסיכולוגי.

ניתוח טכני

שיעור מס' 5 – 25/11/03

תבניות מחיר:

צורה שמתארת את מערכת הכוחות בין ביקוש והיצע לאיזה תמונה שמסייעת למשקיע למקם עצמו בפוזיציה. תבניות מחיר יכולות להיות שימושיות גם בטווח קצר וגם בטווח ארוך.

שני סוגים של תבניות מחיר – תבניות היפוך, ותבניות המשך.

תבניות היפוך

תבנית ראש וכתפיים

3 פסגות, שתי הקיצוניות בשאיפה זהות, פסגה אמצעית גבוהה יותר. פסגה ראשונה היא הכתף השמאלית בתבנית. היא הפסגה הגבוהה ביותר במגמה העולה, ומרגע שהיא נוצרה אין אפשרות לדעת שמדובר בתבנית ראש וכתפיים. השפל של הפסגה הראשונה ימשיך את המגמה העולה. אחרי הפסגה הראשונה מגיעה פסגה גבוהה יותר והשפל שלה יפרוץ את קו המגמה כלפי מטה ובד"כ ייעצר בשפל של הפסגה הקודמת. הפסגה הבאה, הכתף הימנית נוצרת מפסגה נוספת שהשיא שלה פחות או יותר בגובה הכתף השמאלית והשפל שלה פחות או יותר בגובה השפל של פסגה ראשונה. במצב זה הושלמה התבנית ואנו בטוחים שהמגמה הולכת להתהפך. [תרשים א']. קו הצואר לא חייב להיות קו ישר, כשהקו עולה זה מצביע על ירידה קטנה יותר בהמשך ולהיפך כשקו הצואר יורד זה מחזק את הירידה הצפויה לאחר התבנית.

תרשים א:

נפחי המסחר תומכים בתבנית מגמת הראש והכתפיים. בד"כ במהלך הכתף השמאלית נפח המסחר ישאר גבוה כי מדובר בהמשך של מגמה עולה. לא מחייב נפח מסחר גבוה. במהלך היווצרות הראש נפח המסחר יעלה, וכשנוצרת הפסגה של הראש ומתחילה הירידה מהראש, נפח המסחר הולך וקטן., וכשנוצרת הפסגה של הראש ומתחילה הירידה מהראש, נפח המסחר הולך וקטן. לאורך התהוות הכתף הימנית נפח המסחר עולה ומגיע לשיא לקראת נקודת השבירה של קו הצואר.

מרגע שקו הצואר נשבר התבנית הושלמה, התהפכה המגמה. קו הצואר הוא קו תמיכה שעם השלמת המגמה הופך לקו ההתנגדות. [תרשים ב'].

יעד מחיר - המרחק מקו הצואר לפסגת הראש, ומרחק זה נמדוד מנקודת הפריצה של קו הצואר לכיוון מטה. [תרשים ב']. בתרשים המרחק היה 27 כלפי מטה וגם פחות או יותרת כלפי מטה.

תרשים ב':

פסגה כפולה

תבנית שמתאימה למעבר מעלייה לירידה. מורכבת משתי נקודות פסגה שהן פחות או יותר שוות כשביניהן יש מגמה אופקית.

זיהוי התבנית:

לפני הבדיקה יש לוודא שמדובר במגמת עלייה מובהקת. פסגה ראשונה היא הפסגה הכי גבוהה במגמה נוכחית, אין שום אינדיקציה לתבנית או להיפוך. אחרי שנוצרה הפסגה הראשונה תבוא ירידה שתפרוץ את קו המגמה הקיים העולה. [תרשים ג']. פסגה שנייה נוצרת כשקו המגמה האופקי נפרץ. אין חובה שהפסגות ייראו זהה, יכול להיות הבדל של 2-5% ועדיין זה יהא תבנית. התקופה שעוברת בין שתי נקודות הפסגה יכולה להיות מס' שבועות עד מס' חודשים. תקופת זמן אידיאלית היא שלושה חודשים. הירידה מהפסגה השנייה תהא חדה יותר ומשמעותית יותר. תלווה בנפחי מסחר גבוהים יותר. קו התמיכה יכול להפוך לקו התנגדות פוטנציאלי.

יעד מחיר: המרחק בין קו התמיכה של המגמה האופקית לפסגה, יימדד מנקודת הפריצה לכיוון מטה. [תרשים ג'].

תרשים ג':

פסגה משולשת

נוצרת משלוש נקודות פסגה שהן פחות או יותר שוות ביניהן עם סטיות קטנות. הפסגות צריכות להיות מופרדות האחת מהשנייה. התבנית יותר מתאימה לניתוח בטווח הקצר, ומתאימה להיפוך מעלייה לירידה. יש לוודא שהגענו ממגמת עלייה ברורה. התבנית תושלם כאשר קו התמיכה שמחבר בין נקודות השפל של התבנית ייפרץ כלפי מטה. [תרשים ד'].

נפח המסחר לאורך התבנית יורד, בפריצת קו המגמה יהא גבוה.

יעד מחיר: המרחק בין השפל הראשון לקו התמיכה, בכיוון ההיפוך.

תרשים ד':

תבניות המשך

משולש סימטרי. תקף גם למגמה עולה וגם למגמה יורדת. נוצר משתי נקודות פסגה שמגיעות אחרי עלייה והן נמוכות יותר מהפסגה הראשונה, ושתי נקודות שפל שהן גבוהות יותר מהשפל הראשון. [תרשים ה'].

זיהוי התבנית דורש מגמת עלייה ברורה שתימשך על פני מספר חודשים. כדי שתיווצר התבנית צריכות להיווצר לפחות 4 נקודות (בתרשים ה' – נקודות 4, 6, 3, 5) הקו שמחבר את הנקודות העליונות הוא קו עולה, הקו שמחבר את נקודות השפל הוא קו עולה.

תבניות המשך מציינות תקופה של האטה, התכנסות של מגמה, המניה צריכה להסביר עצמה ולקבל אינפורמציה מבחינת המשקיעים, לאחריה תבוא פריצה למעלה.

נפח מסחר, לאורך התבנית יהא נמוך וילך ויקטן. יש אי-ודאות. [תרשים ה']. תבנית זו יכולה להיווצר במהלך מס' חודשים, בד"כ 3 חודשים זו תבנית מהימנה. שלב הפריצה יגיע בד"כ בין מחצית ל-3/4 מזמן התבנית. [תרשים ה']. את משך הזמן מודדים מתחילת הבסיס – נק' 1, עד לנקודת המפגש בין שני הקווים. פריצה שתגיע לפני החצי לא תהא פריצה בשלה. פריצה שתבוא אחרי תום המשולש היא חסרת משמעות כי נגמרה התבנית.

נקודת הפריצה – הנקודה שבה המניה עושה מהלך משמעותי בכיוון המגמה.

התבנית תושלם רק לאחר הפריצה. מאוד מסוכן לנחש מה יקרה לפני זה. נפח המסחר בפריצה בד"כ יהיה יותר גבוה, לפחות כפול ממה שהיה באמצע התבנית.

יהיו מקרים בהם המגמה תשאף לחזור לנקודת קודקוד המשולש.

כשתבוא הפריצה והיא תהיה חדה היא תבוא בפערי מחיר.

דגש: בסיס המשולש הוא הבסיס הכי רחב שיוצר משולש סימטרי.

יעד מחיר: שתי דרכים: (1) מודדים את גודל הבסיס, ולוקחים גודל זה מנקודת הפריצה למטה או למעלה תלוי בכיוון; (2) בניית קו מגמה מקביל לקו המגמה וזה היעד מחיר [תרשים ה'].

תרשים ה':

תבנית דגל

לבנית המשך שיכולה להגיע גם מעלייה וגם מירידה. יותר שימושית לטווח קצר. בגלל שיותר מתאימה לטווח קצר, תגיע אחרי מגמות חדות, עלייה חדה, ירידה חדה. כדי להתחיל לזהות תבנית כזו צריך מגמה ברורה עלייה או ירידה מח משמעותיות.

מוט הדגל – מהנקודה שבה פורצת המגמה, כלומר עלייה או ירידה ברורות מרגע התחלתן.

הדגל הוא מגמה אופקית, והיא תמיד מנוגדת למגמה הקיימת. אם היתה מגמה עולה, הדגל יורד, מגמה יורדת הדגל עולה.

טווח זמן אידיאלי להיווצרות התבנית – בין שבוע לארבעה.

בד"כ דגל שהוא דובי מצביע על תבנית המשך של ירידה, כשזה דגל שורי מצביע על תבנית המשך של עלייה.

באזור מוט הדגל נפחי המסחר יהיו גבוהים. המוט מצביע על העלייה האחרונה לפני התבנית. בנקודה זו נפח המסחר גבוה מאוד שהולך ויורד לאורך התהוות התבנית.

התבנית מושלמת כשטווח המסחר שלה נפרץ, קו המגמה נפרץ. נחכה לוודא שהפריצה מהימנה.

בפריצה יהיו נפחי מסחר יחסית גבוהים

יעד מחיר: אורך מוט הדגל שמחשבים אותו מנקודת הפריצה בכיוון קו המגמה. [תרשים ו'].

תרשים ו':

פער מחיר: טווח מחיר שהמניה לא נוגעת בו.

ניתוח טכני

שיעור מס' 6 – 02/12/03

בוחן אמצע – 23/12/03. בתחילת השיעור רבע שעה עשרים דקות.

תרגול הקורס – הרשמה למע' התרגול באתר גלובס.

קוד קורס: 200311400.

תיק אישי.

מניות ישראליות בארה"ב + מניות שמרכיבות את הדאו ג'ונס בזמן אמת. לפני שעושים את העסקאות יש להפקיד 500,000 ₪. מאותו רגע לא מפקידים ולא מושכים כסף.

יש לקחת מניות הדאו ג'ונס, ומניות ישראליות סחירות ביותר, כ-50 מניות. קבוצה זו יש להתחיל לנתח ניתוח טכני באמצעות www.stockcharts.com. אפשר לעשות פעולות לרבות מכירה ב-Short.

תהליך העבודה:

1. יש כ-50 מניות – דאו ג'ונס + ישראליות נסחרות.
2. בד"כ מה שעושים זה סוחרים רק במניות פעילות. הולכים לאינדקס ומתחילים באינדקס הזה כרשימה למעקב. נאסד"ק 100 זה בסיס טוב. ואז פותחים מניה מניה, או רק עשר מניות הכי סחירות – most active, ומחליטים ללכת על מניות טכנולוגיה או הכי סחירות.
3. יש שני סוגי מניות שרוצים לקנות long או שנרצה מתישהו למכרם. מניות שנמצאות מעל קו מקמה עולה אני רוצה לקנות, ומניות שמתחת לקו מגמה יורד אני רוצה למכור. ועושים רשימה.
4. מניות שרוצים לקנות/למכור השאלה מתי. לפי כללי הניתוח הטכני. אפשרות שנייה, המניה לא מעניינת אותי עכשיו, היא מעניינת אותי כשתגיע לשער 38$ ואז מוסיפים את המניה לתיק מעקב. מנהלים שני תיקים – תיק השקעות בפועל ותיק מעקב. באתר גלובס אפשר להכניס יישום הערות אישיות ואפשר להכניס הערה. יש מערכת התראות – שלח לי מייל כשהמניה עולה מעל מחיר מסויים.
5. בזמן המסחר מסתכלים על המניות שמעורבים בהם. אחרי המסחר מסתכלים במניות אחרות. אנליזה, עדכון תיקי מעקב וכיו"ב. אפשר ללכת ל- www.bigcharts.com שם יש ניתוחים סקטוריאליים, לראות איזה סקטור מעניין ולבחור את המניות ששייכות לסקטור, ולקחת את המניות הכי סחירות.
6. כ-3 פעולות בשבוע לפחות. מוצע לפחות עשר פעולות. לתעד פעולות ביומן פעילות.
7. לא לעשות פעולות עם יותר מ-20 אלף ₪ לערך.
8. הכלים שמשתמשים הם הכלים שלמדנו עד אותו רגע.

תמיכה והתנגדות

רמת תמיכה – רמת מחירים שירידות צריכות להיעצר בו לט"ק, ולהיפך לעליות.

תופעה של היפוך משמעות – רמת תמיכה שנפרצת הופכת להיות רמת התנגדות.

הרבה פעמים נחפש רמות תמיכה והתנגדות לא בנקודות קיצון אלא באזור. יש יותר מאפשרות אחת גם כן.

רמת התנגדות היא נקודה פוטנציאלית למכירה, ורמת תמיכה היא נקודה פוטנציאלית למכירה. לכן חשוב להגדיר מראש מה עושים עם המנייה, לאתר את ההזדמנות ולחכות שההזדמנות תקרה. אינדיקטור בודקים לאורך זמן. למשל רמת תמיכה התנגדות בודקים לאורך זמן, עד כמה הרמה סיפקה נתון משמעותי למניה.

פריצה של מגמה – Trade or Wait: האם אני סוחר בפריצה, על האיתות האירוע, או שאני קונה לאחר התיקון ואז קונה. היתרון של המתנה הוא שאני מקבל מחיר יותר טוב. אני אקנה בנוחיות עד שהמניה תגיע לרמת התמיכה/התנגדות. לא רודפים אחרי המניה, המניה באה אלי. החסרון בהמתנה, הוא שלפעמים יש מניות שתופסות תאוצה מהירה, לפני שהן מבצעות תיקון, ואז כל המהלך שבונים עליו לא נוצרת הזדמנות קנייה.

פריצה מהימנה:

יש מסנני פריצה – זמן ומחיר. הפריצה צריכה להיות מעל אחוז מסויים שמגדירים, ומעל יחידות זמן, למשל ב-day trading שתי יחידות זמן של 10 דקות, במסחר לטווח ארוך יותר שתי יחידות זמן של יומיים למשל. אם המנייה מאוד תנודתית, ופחות סחירה צריך מרווחי זמן גדולים יותר, ואם המניה פחות תנודתית ויותר סחירה אפשר לקצר את משך הזמן לאינדיקטורים של הפריצה.

אפשר גם להגדיר כמה מוכנים להפסיד, למשל 1%, שם שמים stop loss.

יש לקחת בחשבון, שאם סוחרים בנקודות ההשקה לקווי תמיכה/התנגדות, שהן נקודות קריטיות ברורות לכל, יהיו מספיק צ'ארטיסטים שידעו את מה שאנו יודעים, לכן פעולות בנקודות קריטיות תהיה תנודתיות גדולה מאוד.

יש אינדיקטור טכני שנקרא – Prabolic SAR. אינדיקטור שעוקב אחרי המניה וקובע את הנק' להפיכת הפוזיצייה.

יעדי פיבונאצ'י

גם מהלך עלייה וגם מהלך ירידה מורכב מגלים. השאלה האם הקו האחרון מראה על שינוי במגמה, אות תיקון והמשך המגמה היורדת.לפי הפרופורציות בין מספרי פיבונאצ'י, תיקון קטן יחזיר 38% מהגל אותו הוא מתקן. תיקון מקסימלי יחזיר 62% מהגל אותו הוא מתקן, לרוב המספר, וההזדמנויות יהיו באזור ה-62%.

למשל אם מניה ירדה מ-50 ל-40. אני אצפה שבמינימום היא תגיע ל-43.8, ובמקסימום ל-46.2. אם זה עובר רמות אלו זה סיכוי להיפוך מגמה. המסר הוא שאם המניה ב-40, ובמגמה יורדת, עד שהיא מגיעה ל-43.8 זה תיקון מינימלי, הגיע לשם ומתחילה לרדת, מגמת הירידה נמשכת. אגב, יש עוד נקודות פיבונאצ'י באמצע מתחת ומעל. הנקודה החשובה הבאה היא 46.2. אם המניה במגמת ירידה, הנחת המוצא היא שהמניה תמשיך לרדת. והנחת המוצא שהמניה רק מתקנת. לכן ברגע שהמניה עושה תיקון מקסימלי אפשר לעקוב אחריה ולראות בתוך היום איך היא מתנהגת. או להחליט שליתר בטחון ב-46 אני מוכר. אם המגמה נמשכת,  אם זה לא יקרה והמניה תפרוץ, אני חוזר למניה וקונה אותה בשל עליות. הרווחתי בטחון.

על הגל של העלייה, עושים סדרת פיבונאצ'י חדשה, וכן הלאה. שיטה זו ממפה בכל יחידת זמן.

השיטה עובדת מצויין. רוב האנשים לא מכירים את השיטה.

ניתוח טכני

שיעור מס' 8 – 16/12/03

נפח מסחר:

נתון חשוב כי למעט מחירי המניה זהו הנתון העצמאי היחיד. נפח מסחר צריך לעלות עם גל דוחף ולרדת עם גל מתקן. גל דוחף – גל שהולך בכיוון המגמה, גל מתקן גל שמנוגד למגמה. במגמה עולה נצפה שבכל שיא חדש יהא שיא בנפח המסחר, ובירידה להיפך.

כל הדברים הטכניים עובדים טוב יותר בעלייה מאשר בירידה, ירידות הן  יותר פראיות, חדות ומהירות, ומבחינת נפח המסחר לא צריך הרבה כסף כדי שיהיו ירידות, אפשר גם שיהיו ירידות מחוסר עניין. למשל יום אחרון בחודש הוא מועד להיות יום דליל, וכך יכולות להיות ירידות סתם מחוסר פעילות. ינואר נחשב חודש טוב בשווקים.

נפח מסחר כאינדיקטור זה לא חד משמעי כי על כל קונה יש מוכר, אבל בוחנים את העוצמה של כל צד, מי יותר נחוש. ההנחה היא שבשוק עולה הקונים הם הדומיננטים כי כדי לגרום לשוק לעלות צריך שיבואו עוד ועוד קונים, וההיפך בירידה. מכאן שעלייה בנפח המסחר בשוק עולה היא אינדיקציה חיובית, הקונים הם הדומיננטיים. ירידה של נפח נמסחר בשוק עולה זה אומר שהדלק של העלייה – הקונים הולך לאזול. זה ההבדל בין אינדיקטורים בפועל – מנייה עולה, לבין אינדיקטורים שמציעים על שינוי קרוב במגמה. אם מניה עולה נפח המסחר יורד, והמניה קרבה לרמת התנגדות – הסיכוי שההתנגדות תעבוד ותבלום את המניה גבוה, יש שני אינדיקטורים שתומכים אחד בשני, אם מחיר המניה עולה ונפח המסחר עולה, והמניה מתקרבת לרמת התנגדות, יש סיכוי שהמניה תפרוץ את רמת ההתנגדות, לכן מסתכלים על כל רמת התנגדות איך המניה מגיעה אליה מבחינת נפח המסחר. את הסיכוי לפרוץ רמת התנגדות יש לבחון לפי נפח המסחר שיהיה באותו זמן.

מה קורה כשהמניה מגיעה לשיא חדש והנפח מסחר לא הגיע לשיא חדש: תופעה זו נקראת התפצלות. כלומר, האינדיקטור מתפצל מהמגמה מתחיל לרדת. התפצלות כזו היא רמז לשינוי מגמה קרוב. המניה יכולה להמשיך לעלות כי לא יודעים מתי המגמה תסתיים, וזה החלטה של כל אחד מה לעשות אפשר להקטין פוזיציות, אפשר לעקוב בקפדנות ובאינדיקטור נוסף אז למכור, אפשר גם למכור כבר היום.

פמוטים – נרות יפניים

התרשים הכי שימושי, ויזואלית הכי ברור.

כל יחידת זמן מקבלת נר שמורכב מגוף ופתילים. גוף הפמוט מתאר את המרחק בין הפתיחה לסגירה, אם הסגירה היא מעל הפתיחה – הגוף חלול, אם הסגירה מתחת לפתיחה – הגוף הוא מלא. הנקודה העליונה ביותר היא השער הגבוה, הנקודה הנמוכה ביותר היא השער הנמוך.

יכולות להיות וריאציות של הנר יש כ-30 וריאציות של נר בודד. כל נר יש לו מסר.

בשיטת הנרות הדבר שהכי בולט הוא הגוף, השיטה נותנת את מירב הדגש לפער בין פתיחה לסגירה, במקלות הכי בולט הפער בין גבוה לנמוך. אם יש שתי אינטרפרטציות זה אומר שניתן להגיע למסקנות שונות תוך שימוש בתרשימים שונים.

כל מה שלמדנו על ניתוח תרשימים תקף גם כאן. היפה בשיטה הוא שלנר אחד, צירוף של 3, 4, 5 נרות לצירופים אלו יש משמעות סטטיסטית. וכל מה שצריך לעשות זה לזכור את הצירופים ולהבין את הרציונאל של הצורות הללו.

Hammer ו-Hanging man

שתי תבניות שנראות אותו דבר, כאשר כל ההבדל ביניהם היא ש-Hammer מופיע אחרי מהלך עליות חד, ו-Hanging Man מופיע אחרי מהלך ירידות חד.

התבנית מתאפיינת בכך שיש גוף קטן ופתיל ארוך, והגוף ממוקם בחלק העליון. הגוף יכול להיות או שחור או חלול, אם זה היפוך מירידה לעליה עדיף שהגוף יהיה חלול, ואם ההיפוך הוא מעליה לירידה עדיף שהגוף יהיה מלא.

שינוי המגמה הוא ביחס לגודל המגמה שמשתנה. אם ה-Hammer מופיע על קו תמיכה זה טוב יותר.

הרציונאל של הסימן, הוא שזה יום שנראה כמו כל הימים אבל בסופו של דבר הקונים הם אלה שהצליחו לדחוף מעלה. יש סיכוי טוב שהיום יתחיל לעלות. אם נפח המסחר יהיה גדול, עוד יותר טוב. אם רואים Hammer אבל עם נפח מסחר מזערי, בימים אלו לא נתייחס לתבניות, אבל אם זה נפח מסחר גדול, זה תומך בתבנית.

אם יש ירידות, ונפח המסחר יורד גם כן, ורואים Hammer, זה אינדיקציה לקניה מהברורות שיש.

Engulfing

תבנית של שתי נרות. אם זה היפוך מירידה לעליה נראה גוף שחור קטן שנבלע על-ידי גוף לבן גדול.

לשבוע הבא: לקרוא על points & figures.

ניתוח טכני

שיעור מס' 9 – 23/12/03

איך נשרטט קו מגמה: שאלה פתוחה, אין תשובה חד-משמעית. יש מערכת של כללים לשרטוט קווי מגמה. יש שיטה שנקראת pivot day מחברים את הקו בין ימים שיום לפניהם ויום לאחריהם המקל גבוה יותר. בכל אופן את רוב קווי המגמה יש לעשות על ה-Line Chart. יש נטייה לשרטט קווים משמאל לימין, למרות שעדיף בדרך כלל לשרטט קו מימין לשמאל.

Candlesticks

תבניות היפוך מגמה

ענן שחור מכסה

גרסה קלה יותר לתבנית ה-Engulfing, מצב שבו הגבוה גבוה מיום קודם, אבל הוא לא בלע את כל הגוף הלבן, אלא את חלקו. הכלל הוא שגוף הנר השחור צריך לחדור לפחות ל-50% מגוף הנר הלבן.

בפסגה זה נקרא ענן שחור, בירידה זה נקרא התבנית החודרת.

ענן שחור – Dark Cloud Cover:

תבנית חודרת – Piercing Pattern:

כוכב הבוקר וכוכב הערב

תבניות היפוך של שלושה נרות.

כוכב הבוקר זה תבנית היפוך ממגמת ירידה למגמת עלייה. אם יש פער מחיר בין הנר הקטן לנר הלבן שאחריו, התבנית היא הרבה יותר חזקה. אם יש פער מחיר גם בין הכוכב לנר שלפניו זה נקרא אי של היפוך נקודת קיצון. סימן טוב מאוד לשינוי מגמה. הכוכב מלמד על נקודת שיווי משקל בין הקונים והמוכרים.

כוכב הבוקר – Morning Star:

כוכב הערב – Evening Star:

תבניות המשך

תבניות אלה הן פחות חשובות כי הנחת המוצא הבסיסית היא שהמגמה תימשך, ואני צריך אינדיקציות לכך שהמגמה הולכת להשתנות. אולם תפקיד תבניות המשך הם לאשר לנו שהמגמה תימשך, כי אנחנו רואים שמניה עולה ומפחדים שהיא הולכת לרדת. תבניות המשך מאשרים שניתן להמשיך להחזיק במניה. כי מניה כמו אגיס שעלתה כ"כ הרבה אם אין תבניות המשך יתכן והיינו יורדים ממנה עוד קודם. אבל תבניות ההמשך מאפשרות לנו להמשיך להחזיק במניה.

חלונות

פער מחיר עולה ופער מחיר יורד: ישי ללכת בכיוון החלון. גם בגרסה היפנית נקודת המבחן היא נקודת סגירת החלון. רואים חלון אומרים שרוצים לקנות את המניה – מתי – כשנסגר החלון. החלון הוא תבנית המשך, אם במהלך המגמה העולה יש חלון הוא תומך במגמה, והוא יוצר הזדמנות מסחר.

תבנית המשך של 5 חלונות – שלושה מעלים

נר לבן גדול, הנר הראשון, שלושה נרות שחורים קטנים יורדים שמה שמאפיין אותם הוא שהם כלולים בתוך הגוף של הנר הגדול, הנר שאחר כך הוא נר לבן גדול שבגודלו מכיל את שלושת הנרות הקטנים, שאפילו יוצר קצת עליה.

Points & Figures

תרשים שנועד לתת מגמה לטווח ארוך יותר, פרספקטיבה ארוכת טווח ללא רעשים. הפחתת הרעשים נעשית שהתרשים לא מתעדכן כפונקציה של זמן אלא כפונקציה של מחיר. בתרשימים הקודמים bar, Line Chart, ו-Candle Sticks מתעדכנים לפי יום. יש תרשים שנקרא Kaji שהוא יותר טוב מ-P&F. התרשים הזה מנטרל רעשים.

כל עוד המניה עולה ולא יורדת מעל לסף מסוים שקבעתי לא עוברים עמודה. החסרון של התרשים שהוא מעכב תגובה מאוד. מעבר לקו עולה קו יורד ושינוי מגמה, יש לתרשים תמיכה והתנגדות, תבניות וכיו"ב.

התבנית הבסיסית ביותר למהלך עלייה זה double top וזה סימן לקנייה. תבנית חזקה יותר הוא triple top, תבנית חזקה יותר היא ה-catapult (בליסטרה) פסגה משולשת שנפרצה, לדורסי יש מערכת של כללים שבאה ומודדת עד איפה זה ייחשב תיקון למהלך ועד איפה לא.

ספר של Dorsi – על P&F וגם Price Relative.

ניתוח טכני

שיעור מס' 10 – 30/12/03

אינדיקטורים טכניים

אינדיקטורים טכניים אלה הם כלי עזר למעקב ולניתוח ומשתמשים בהם ביחד או בתוספת לניתוח התרשימים. ישנם אנשים שהופכים את האינדיקטורים לכלי המרכזי שלהם, אולם האינדיקטורים הם כלי עזר ולא כלי מסחר עיקריים.

כך למשל אחת הבעיות עם אינדיקטורים היא שמדובר בנוסחאות ובאתרים השונים מציבים ברירות מחדל בתוך האינדיקטורים. רוב האנשים שעובדים עם ניתוח טכני לא משנים את ברירות המחדל של האינדיקטורים, בעוד שבפועל ברירות מחדל אלו נועדו לכוונון. מה שיוצר יתרון למי שמבין בזה.

אינדיקטור טכני הוא נוסחה שמפעילים על הנתונים של המניה – שער או נפח מסחר. באמצעות הנוסחה מקבלים גרף/תרשים שמציג את תוצאות הנוסחה ואת התרשים משווים ומנתחים יחד עם תרשים המניה.

התרומה של האינדיקטורים:

• התרעה – שמשהו עשוי להשתנות, שינויי מגמה.
• אישור - האינדיקטור יכול לאשר.
• חלק מהאינדיקטורים יכולים לתת אלמנט של תחזית.

יש אינדיקטורים מקדימים, כמו הריבית שיורדת לפני שהמשק יוצא מיתון, ואינדיקטורים מאחרים כמו מדד מכירות מטוסים שמחר את המגמה. ההתחלה היא תמיד בעייתית, עם התמשכות המגמה רוב האינדיקטורים יסתדרו בהתאם, וגם סיום המגמה היא בעייתית.

אינדיקטורים מקדימים:

• היתרון של אינדיקטור מקדים – נותן רמז לפני שרואים משהו בתרשים שמשהו הולך להשתנות.
• חסרון – שבשטח רואים משהו אחד, וקשה ליישם את מה שהאינדיקטור אומר. בד"כ ניישם את האינדיקטור קצת מוקדם מידי, והמניה תמשיך לרדת ותהיה בעיה אם להמשיך בפוזיציה או לא, אם זה באופציות זה יותר בעייתי.

אינדיקטורים מאשרים:

• מחד קל לקבל אותם כי הם מתארים משהו קיים. מאידך הם באים באיחור.
• בנוסף הם יכולים לאשר המשך של מגמה, וזה דבר טוב שיכול לאשר להחזיק מניה מסויימת.

לכן צריך לדעת לעבוד עם שניהם. לבנות את האסטרטגיה במחירים נוחים, וככל שהאינדיקטורים מצטרפים ומאשרים את האינדיקטור המקדים, מגדיל פוזיציה, מחכה.

אין אינדיקטור שהוא מושלם.

לא משנים שיטה כשאנחנו בתוך הפוזיציה. אפשר לבחון את השיטה מחוץ לפוזיציה.

 ממוצע נע

זהו קו שמציג את השקע הממוצע של המניה ב-X ימי המסחר האחרונים. כלומר בכל יום הנקודה שהממוצע הנא מציג הוא השער של ה-X ימים אחרונים.

לשיטה זו של חישוב ממוצע נע קוראים ממוצע נע פשוט – Simple Moving Average.

ככל שניקח מספר ימים קטן יותר הקו יהא יותר צמוד לגרף. ככל שניקח מספר ימים גדול יותר הקו יהא בפער גדול יותר.

כמה שיטות לעבוד עם ממוצע נע פשוט:

1. השיטה הבסיסית: מכור כשהמניה חוצה את הממוצע כלפי מטה; ונשארים בחוץ כל עוד המניה מתחתיו. קנה כשהמניה חוצה את הממוצע כלפי מעלה; ונשארים בפנים כל עוד היא נשארת מעל הממוצע. חציה צריכה לעמוד במבחן פריצה – 1%.
2. ממוצע משקף הרבה מאוד נתוני עבר, בעיקר ממוצעים ל-50 יום, 100 יום. אבל זה הרציונל של האינדיקטור. חציה כלפי מטה אומר שהיא יותר נמוכה מהשער שלה ב-50 הימים האחרונים. הירידה היא לא לרק בהשוואה לאתמול או שלשום אלא ביחס לממוצע 50 ימים אחרונים. ניתן להסיק מירידה זו מסקנה של מסחר. בודקים את השינוי בהשוואה לשער ממוצע והסיגנל הוא משמעותי.
3. עם איזה ממוצע נעבוד: אם ניקח ממוצע של 200 ימים הפריצות יתבצעו באופן נדיר יותר. ככל שניקח ממוצע קצר יותר כמות האיתותים גבוהה יותר אבל גם רעשי הסרק.
1. השאלה מה הרזולוציה תלויה בסוג הסוחר – סוחר אקטיבי יקח ממוצע קצר יותר. סוחר לטווח ארוך ייקח ממוצע נע לזמן ארוך יותר.         
   סוחר ותיק אמר שהממוצע הטוב יותר הוא 89 יום. אם אין הבדל בין 200 ל-89 עדיף לעבוד עם ה-89.
2. הדבר תלוי גם בסוג המניה – תנודתית ממוצע נע ארוך יותר למניעת רעשים, יציבה, ממוצע נע קצר יותר.
3. עושים אופטימיזציה – מסתכלים מה מתאים למניה עצמה. למשל לאינטל מתאים ממוצע נע של 50. כשבודקים מתחילים עם משהו שנראה פחות או יותר מתאים ואז משחקים עם זה עד שמוצאים את הממוצע שנראה הולך הכי טוב עם המניה. יש הנחה שמה שעבד בעבר יעבוד גם בעתיד. ולא ניתן לומר שכל עוד המניה מעל הממוצע זה ממוצע מתאים וכשהיא יורדת אז פתאום הממוצע לא עובד. האסטרטגיה היא לפני שרוכשים את המניה.
4. כללי אצבע: יש להחליט טווח ההשקעה:
1. טווח קצר – ממוצעים ל-3 – 10 ימי מסחר.
2. טווח בינוני ממוצעים באזור ה-21 – 50 יום.
3. טווח ארוך ממוצעים באזור ה-100 – 200.
4. מקובל לבחור מספרים שהם מספרי פיבונאצ'י:
5. טווח קצר – 3,5,9.
6. טווח בינוני – 21, 50.
7. טווח ארוך – 89.

שיטת החצייה הכפולה

בשיטת החצייה הכפולה אנחנו מחליפים את המניה בממוצע נע קצר. כלומר במקום מניה וממוצע עובדים עם ממוצע קצר וממוצע ארוך יותר למשל 3 ימים ו-10 ימים, 5/21. האיתות מכירה יהיה כשהממוצע הקצר חוצה את הארוך כלפי מטה, ואיתות קנייה יהיה כשהקצר חוצה את הארוך כלפי מעלה. זה מנטרל רעשים. החלפת המניה בממוצע קצר 3, 5 ימים.

ב-StockCharts ברירת המחדל היא 50/200. עדיף 8, 21, 50, 89 או 100.

ניתוח טכני

שיעור מס' 11 – 06/01/04

אינדיקטורים טכניים

ממוצע נע

שיטת האזור הנייטרלי

בשיטה זו עובדים עם שני ממוצעים נעים למשל אחד ארוך יותר ואחד קצר יותר, למשל 50 ו-21 יום. האזור הנייטרלי הוא הרווח שבין הממוצעים. ברגע שמניה נכנסת לאזור הנייטרלי יוצאים מהפוזיצייה. אם היא נכנסת מלמטה אני יוצא מפוזיציית LONG ולהיפך, וזה במקום להפוך את הפוזיצייה. ואז יוצאים מסנן רעשים, נכנס לאזור נייטרלי צא מהפוזיציה הקיימת אבל פוזיצייה חדשה צורך רק כשמניה יוצאת מהאזור הנייטרלי בכיוון שבו היא יוצאת מהאזור הנייטרלי. כך מקטינים את הנזק של שינוי פוזיצייה כל פעם שהמניה עוברת את קו הממוצע הקצר. למשל בעליות, המניה יורדת מתחת לקו ממוצע נע קצר, סוגרים את פוזיציית ה-LONG, וברגע שהיא יורדת מתחת לקו הממוצע הארוך פותחים פוזיציית SHORT, או אם המניה עולה מעל קו המוצע הקצר חוזרים חזרה לפוזיציית LONG.

אחת הבעיות שאנשים מייחסים לממוצעים פשוטים היא שהם מושפעים באותה מידה מהוספת ימים חדשים ומגריעה של ימים ותיקים. כלומר אם עושים ממוצע ל-5 ימים ומוסיפים את הנתון של היום ומורידים את היום שלפני 5 ימים, והממוצע מושפע באופן זהה מהיום שהוסף ומהיום שנגרע. למשל אם גרענו 495 שהיה לפני 5 ימים, והוספנו 517 כשהדד הוא על 518 אז הממוצע יעלה למרות שהמדד ירד כי הורדנו נתון נמוך יחסית והוספנו נתון גבוה אבל נמוך במעט מהרמה היום. בשביל לפתור את זה יש ממוצע אקספוננציאלי

ממוצע אקס' נותן משקל גבוה יותר לנתון האחרון ולא מעיף נתונים ישנים אלא שוחק אותם באופן אקספוננציאלי:

ממוצע אקספוננציאלי = מחיר היום * K + (K-1)*EMA

הממוצע נותן משקל גבוה יותר למשל 10% או 15% ליום אחרון ושאר המשקל לממוצע יום קודם. את ההבדל מרגישים בממוצעים לטווח קצר.

יש נוסחת מעבר למציאת K.

זיו מעדיף לעבוד עם ממוצע נע רגיל, כי הפרספקטיבה משתבשת, מנסיון השימוש בממוצע אקספוננציאלי לא תורם יותר מדי, ובד"כ כשמשהו מסובך יותר לא משפר מעדיף לעבוד עם דברים פשוטים.

רצועות בולינגר

אינדיקטור ששמים על התרשים. ברירת המחדל בד"כ היא 20/2. 20 יום ממוצע נע ו-2 סטיות תקן.

בולינגר שילב בין סטטיסטיקה וממוצעים נעים. הוא לוקח ממוצע נע, בד"כ ל-20 יום וסביב הממוצע נשרטט שתי רצועות אחת מלמעלה ואחת מלמטה במרחק ± שתי סטיות תקן כל הזמן. הרעיון הוא שמבחינה סטטיסטית ברוב המקרים המניה צריכה להיות בתחום של ± 2 סטיות תקן, ומבחינה סטטיסטית המניה צריכה להיות בתחום הזה. כשמניה מגיעה לגבול התחתון אז מבחינה סטטיסטית אין כמעט סיכוי שהיא תמשיך לרדת, ואז קונים בתחתון ומוכרים בעליון.

אבל, בולינגר  עצמו לא התכוון שהאינדיקטור יהיה אינדיקטור יחיד. יש לשלבו עם אינדיקטורים אחרים, ורמות תמיכה והתנגדות. בנוסף, יש מצבים בהם הרצועות נפרצות. לפי הרצועות זה סימן שיש משהו חריג בכיוון הפריצה. אבל יש מצבים שהמניה הולכת ליד רצועה עליונה או תחתונה.

אם מניה נסחרת בין הממוצע לרצועה עליונה, זה אינדיקציה לכך שהמגמה חזקה. ואם המניה במשך תקופה היא היתה בחצי העליון ועוברת לזיגזג בין הממוצע הנע לשתי הרצועות, זה אינדיקציה להיחלשות המגמה.

באופציות חלק גדול מהמסחר הוא על סטיית תקן, והמרחק בין הרצועות נותן אינדיקציה על סטיית התקן, ואפשר להוסיף אינדיקטור של המרחק בין הרצועות. אם האינדיקטור יראה שהמרחק בשיא, אני אהיה יותר בעד כתיבת אופציות כי מכאן יש סיכוי שהסטיית תקן תלך ותרד.

איך סוחרים עם רצועות בולינגר: מסתכלים עליו יחד עם הגרף, ואז כדאי לראות היכן המניה נראית מבחינה סטטיסטית אם בקצה תחום סטיות התקן או באמצע.

זיו אישית מעדיף אינדיקטור שנקרא Parabolic SAR.

אינדיקטורים שעוזרים לזהות את עוצמת המגמה

אינדיקטורים שקשורים בנפח המסחר

נפח המסחר הוא אינדיקטור חשוב כי מראה כמה כסף עומד מאחורי המגמה. הוא חשוב כי הוא אינדיקטור עצמאי. שאר האינדיקטורים זה על השערים. שני אינדיקטורים שעובדים על נפח המסחר:

OBV – On Balance Volume

מתחילים מנקודת התחלה מסויימת, הערכים לא משנים, אין סקאלה. מהנקודה שמתחילים, אם המניה עלתה מוסיפים את נפח המסחר לנק' ההתחלה או לסכום שהצטבר, בימים שהמניה יורדת מורידים את נפח המסחר מהסכום שהצטבר. בכל יום יש סכום מצטבר שאליו מוסיפים או גורעים את נפח המסחר לפי מגמת המניה עליה או ירידה, לפי שערי סגירה.

הרעיון הוא שאם המניה יורדת וה-OBV יורד זה אומר שבימים של הירידות נפח המסחר היה גבוה ובימים של עליות נפח המסחר היה נמוך יותר, זה תומך במגמת ירידה. זה מחזק את המגמה מבחינת נפח המסחר. אם ה-OBV מתנהג בכיוון המניה, הוא תומך במגמה, אם ה-OBV מתנהג הפוך מהמניה (למשל מניה יורדת וה-OBV עולה) זה אינדיקטור מבחינת נפח המסחר לשינוי במגמה.

הבעיה ב-OBV הוא לא מתחשב בשאלה כמה המניה ירדה או עלתה. בעיה נוספת היא שה-OBV לא מתחשב במבנה המסחר התוך יומי. אם מניה ירדה במהלך היום 3% ובסוף היום סגרה ב- 0.1%-, זה אומר שמבחינת המבנה התוך יומי המניה היתה חזקה, נפח המסחר עדין יקבל את הסימן "-". זה אינדיקטור קצת בעייתי.

Accumulation Distribution – איסוף או הפצה

אינדיקטור זה פותר את שתי הבעיות של ה-OBV. הוא לא תמיד נותן את אותו המשקל, כלומר לא מפחית ומוסיף את כל נפח המסחר. בנוסף הוא מתייחס למסחר התוך-יומי.

השיטה היא כמו ב-OBV, מתחילים מהיכן שהוא ומוסיפים או מורידים. הוא מחלק את תחום יום המסחר ל-2, אם המניה בחצי העליון נפח המסחר מקבל סימן "+" ואם היא סגרה בחצי התחתון נפח המסחר יקבל סימן "-". לפי המרחק בסגירה בין הגבוה לאמצע ולגבוה או לנמוך, מחליטים כמה מנפח המסחר מוסיפים. אם המניה סוגרת באמצע – לא מוסיפים כלום. אם סוגרת בגבוה היומי מוסיפים את כל נפח המסחר, אם סוגרת בנמוך היומי מורידים את כל נפח המסחר. ובאמצע – אז באופן יחסי.

האינדיקטור נותן יחס מה קורה בתוך היום וגם לפי המשמעות של הנפח ביחס למשמעות המחיר.

בעזרת האינדיקטור ניתן לראות מתי מתחילים לאסוף סחורה. לפי האינדיקטור ניתן לראות שידיים חזקות צוברות את המגמה, וזה אינדיקציה מקדימה לזה שהמניה עשויה לעלות. אם יש תקופה ארוכה של צבירה, הפריצה תהא מאוד דרמטית.

זה אינדיקטור מקדים טוב מאוד.

ניתוח טכני

שיעור מס' 12 – 13/01/04

אינדיקטורים טכניים

מדדי עוצמה

מדד עולות/יורדות – Advance/Decline

המדד מודד עוצמה של שוק, ושואל האם העלייה/ירידה של השווקים היא בעוצמה חזקה ומתחזקת או חלשה ונחלשת. המדד עושה משהו פשוט – בכל יום מתפרסם נתון של מס' מניות שעלו לעומת מספר מניות שירדו. המדד מתחיל מנקודה כלשהי וכמו ה-OBV, מוסיף או מוריד לאותה נקודה את ההפרש בין מספר המניות שעלו למספר המניות שירדו, ומוסיף לסכום הקודם.

המדד הרי מורכב ממניות, הוא יכול לעלות 2-3% על קב' קטנה של מניות שעלו הרבה או כי קב' גדולה של מניות עולה מעט. מהלך עם עצמה הוא מהלך שבו רוב המניות עולות בכל יום ופחות ופחות מניות יורדות בכל יום. רוב האנשים מחזיקים מניות ולא מדדים. אם המהלך הוא מהלך שוק אין מה להתאמץ לבחור מניות, אז אין מה להתאמץ יש לבחור מניות אינדקס ולשבת. אם המהלך הוא לא מהלך שוק, זה מרמז על העצמה שלו, וזה אומר שכדאי להיות סלקטיבי בבחירת המניות.

יש אפשרות לעשות את המדד לא עם מספר מניות עולות/יורדות אלא עם נפח המסחר של עולות/יורדות.

New Highs New Lows

האינדיקטור בודק באותה שיטה את מספר המניות שהגיעו לשיא של 52 שבועות בהשוואה למספר המניות שהגיעו לשפר של 52 שבועות.

מדד העצמה ההשוואתי – Price Relatvie

זהו מדד שמשווה בין העצמה של ניי"ע מסויים בהשוואה למדד, או בהשוואה לנייר ערך אחר. המדד הוא אחד החשובים ביותר שיש. הוא מדד שמבחינה מתימטית הוא הכי פשוט. הוא די לא מוכר. מחלקים את שער המניה במדד הרלבנטי. מתקבל מס' שהוא ה-Price Relative. ערך המספר הוא לא משנה. את המספר שמים כל יום על גרף. אם המניה יותר חזקה מהמדד, האינדיקטור יעלה, אם המדד עולה והאינדיקטור יעלה אבל יותר לאט – המדד עדיין יעלה. אם המדד ירד 10% והמניה תרד 1% עדיין המדד יעלה. המדד מציג את היחס בין נייר ערך למדד.

אחד הדברים שמחפשים הוא לבנות תיק תא-25 שיעשה תשואה עודפת על המדד, ממיינים את המניות שיש להם עצמה ביחס למדד ולכאלה שיש להם עצמה יורדת, אם רואים מנייה שהיתה בירידה וגם ה-Accumulation/Distribution Line עולה ז"א שאספו את המניה וכעת היא יכולה לפרוץ. בנוסף אם מצליחים לעשות כזה דבר באופן מהימן לאורך זמן אפשר לעשות ארביטראז'ים על העיוותים.

אינדיקטורים מסוג מתנדים - Oscilator

מתנד הוא אינדיקטור שסוג אחד שלו זה אינדיקטורים שנעים סביב ציר אמצע אבל ללא גבולות מוגדרים. סוג שני של מתנדים זה אינדיקורים שנעים סביב אמצע אבל יש להם גבולות מוגדרים מבחינה מתימטית. המתנד הוא חישוב שמבוסס על השערים של המניה ומציגה את ההתפתחות של השערים בלוגיקה שונה. השורה התחתונה היא שכל המתנדים מראים אותו דבר וצריך להבין את הנוסחא מאחוריהם.

עדיף להשתמש במתנדים כאשר מניה או שוק הוא פחות או יותר בתנועה אופקית כאשר השוק במגמה אופקית, ולא כאשר השוק במגמה חזקה.

לא כל האינדיקטורים טובים לכל פרק זמן. כשהשוק הוא מגמתי עובדים עם אינדיקטורים עוקבי מגמה – למשל ממוצע נע, ועדיף להישאר בפוזיציה כל עוד השוק מעל/מתחת לממוצע הנע. אם אני בשוק תנודתי ניתן יותר משקל למתנדים. שוק תנודתי – שוק אופקי או במגמה עולה/יורדת מאוד מתונה.

כלומר ראשית יש להגדיר באיזו תקופה אני נמצא אם אני נמצא בשוק מגמתי או בשוק תנודתי.

ההבדל בין המתנדים הוא:

1. הבדל בנוסחה.
2. הבדל במבנה – עם גבולות ובלי גבולות. אינדיקטורים עם גבולות קל יותר לנתח כי יש מצבי קיצון, מה שאין באינדיקטור ללא גבולות.

מומנטום

אינדיקטור שנועד למדוד את קצב המגמה. הנוסחה שלו היא

שער המניה היום

---------------------------  x 100  =  M

שער המניה לפני n ימים

הרעיון של המתנד הוא ההשוואה בתקופה נוכחית מול תקופה לפני n ימים. באופן רציף משווים הווה לעבר. מניה שעולה ביחס לתקופה שאני משווה אליה נראה את המתנד עולה. משווים חלון של זמן היום מול חלון של זמן עבר ורואים האם חלון זמן היום הוא מאיץ או מאט. מספר הימים המקובל ל-n הוא 10 או 12. האינדיקטור יכול לנוע סביב ה-100 או ה-1 (תלוי אם כופלים או לא), אבל אין לו גבולות.

כשמסתכלים על האינדיקטור רואים שני דברים:

1. בהרבה מקרים במשך פרק זמן של מספר ימים המומנטום עולה, יורד שוב עולה ושוב יורד. כלומר אם אני בפוזיציית רכש והמומנטום עולה, אם המומנטום מתחיל לרדת, זה אומר שעוצמת העלייה נחלשת זה לא אומר שהמניה מתחילה לרדת, אלא שעצמת העלייה מתחילה להיחלש כלומר שכח הקונים במניה הולך ונחלש. זהו אינדיקטור מקדים.
2. לאינדיקטור אין גבולות, אולם ניתן לאבחן רמות פסגה, כלומר שלא נשתמש במתנד ל-Trading כי כשהוא מגיע לפסגה הוא עדין יכול לעלות. יש לשים דגש ל-n כי בהשוואה ל-n ימים קודמים העלייה נחלשה. יש לשים לב ל-n, ויש לקרוא את המתנד יחד עם התרשים.

מדד העצמה היחסי - RSI

אינדיקטור מאוד פופולרי. כשמו כן הוא, נועד לבדוק את העצמה של המניה ביחס לתקופה מסוימת להבדיל מהמומנטום שהוא משווה יום חלקי יום מה שעושה אותו רגיש לנקודות זמן ספציפיות ה-RSI בודק עצמה על-פני ממוצע של תקופה, והוא הופך להיות אינדיקטור יותר רך. היתרון השני של ה-RSI הוא שיש לו גבולות מוגדרים – לא יכול לעלות יותר מ-100, ולא יכול לרדת מ-0.

RS – סך העליות בתקופה מסוימת לחלק לסך הירידות באותה תקופה. התקופה הקלאסית היא 14 יום.

לשבוע הבא לקרוא על RSI

ניתוח טכני

שיעור מס' 13 – 20/01/04

אינדיקטורים מסוג מתנדים - Oscilator

מדד העצמה היחסי - RSI

RSI שייך לקבוצת המתנדים שיש לו גם קו אמצע וגם גבולות. גבול אחד זה ה-0 וה-100 שאלו הגבולות המתימטיים של המתנד. הגבולות הסטטיסטיים שלו הם ה-30 ו-70. לכל מתנד שנראה כמו ה-RSI ניתן לעבוד במס' אופנים:

1. מצב של רכישות יתר ומכירות יתר: אלה הם מצבים הנחשבים למצבים קיצוניים, כלומר מניה שהיא מעל 70 ז"א שמתוך ה-14 ימים אחורה היא עלתה מאוד חזק, ונמצאת במצב קיצוני, ויש סיכוי שיהיה תיקון. מניה שנמצאת מתחת ל-30 נמצאת במצב של מכירות יתר והיא ירדה חזק מידי ומבחינה טכנית ניתן לצפות לתיקון. רוב האנשים שמחפשים פתרונות מהירים עושים שימוש ב-RSI משתמשים בו באופן הזה. יש שתי סיבות לא לעשות זאת:
1. מתנדים מנתחים יחד עם התרשים. אין כוונה לשימוש האמור, אלא: כשהמניה במגמה עולה וה-RSI עולה גם כן, הכל בסדר כי ה-RSI הולך איתי. כשאני באזור של ה-70 זה אומר שאני לא רגוע אני עירני ליציאה, יש סיכוי שהמניה קרובה למיצוי. אם יש לי פוזיציות ענק זה אומר שאני לא אחכה עד הסוף אלא יתחיל לצאת, כלומר עירני ליציאה זה תלוי בגודל הפוזיציה.
2. לפי ווילדר, האיתות הקונקרטי מגיע אחרי התפנית כלומר כשהמדד מגיע לנקודה ומסתובב, ועדיף שהמדד חצה את הנקודה וירד מתחתיה, זה נכון הן לגבי חציית קו ה-70 והן לגבי קו ה-30.
2. מסתכלים על תופעה של התפצלות: התפצלות זה כשהמניה למשל עולה וה-RSI כשמניה עלתה לשיא חדש לא עבר את השיא הקודם שלו, אלא מתפצל מהמניה כלפי מטה, זה איתות מקדים לשינוי מגמה. כי על המניה רואים שיא חדש, ועל האינדיקטור רואים שהשיא הושג בעצמה סטטיסטית של 14 ימים הרבה יותר חלשה. זה אומר שהשיא חלש, לא רואים את זה על הגרף, אלא על המתנד.
3. שימוש במתנד בהתאם לאופי המניה: לכל מניה יש דפוסי התנהגות משלה, יש מניות שבהן ה-30 עובד מעולה, וה-70 עובד פחות טוב. יש לבחון את הרקורד של המניה מול האינדיקטור, לבדוק ב-30 או למשל ב-40 ולכל מניה להתאים את רמות המתנד המתאימות לה.
4. שימוש ב-RSI במסייע לזיהוי המגמה: בספרות הקלאסית מתייחסים למתנדים כאינדיקטורים למסחר ולא לזיהוי מגמות, אבל אפשר גם להשתמש באינדיקטורים גם לאבחון מגמות. למשל אם יש מגמה עולה מאוד חזקה, נראה ב-RSI, כשהוא יורד, הוא מגיע ל-50 למשל, או ל-40 ולא ל-30 ועולה למעלה. כלומר ה-RSI נסחר 40-80, או 50-80, ואם ה-RSI יורד מתחת לרצועה זו ניתן להבין שיש כאן שינוי במגמה. ואם ה-RSI יורד נניח ל-30 אני אקנה אבל בזהירות, כי אני קונה בעליות בניגוד למגמת הירידה.
5. RSI בתחילת מהלך חדש: כשמתחיל מהלך חדש הוא בדרך כלל בעל עוצמה יוצאת מן הכלל. והוא מביא את המתנדים למצבים קיצוניים שנמשכים הרבה מאוד זמן, חודש-4 חודשים. לכן לא רצים להשתמש במתנדים בתחילתו של מהלך חדש. מאידך במניה מדשדשת, המתנדים הם כלים מעולים.

אינדיקטור MACD

הפרש של שני ממוצעים נעים (הקו העבה) לוקחים ממוצע נע אקספוננציאלי ל-12 ימים ומפחיתים ממנו ממוצע נע אקספוננציאלי ל-26 ימים. אם ה-MACD הוא חיובי ז"א שהממוצע הקצר של ה-12 ימים גבוה יותר וזה אומר שהמניה היא במגמה עולה לטווח הבינוני. אם ה-MACD שלילי ז"א שהממוצע הקצר נמוך מהממוצע הארוך וזה אומר על מגמת ירידה.

זהו אינדיקטור שעוזר לנטרל רעשים ולעקוב אחרי המגמה בצורה נוחה. זהו גם אינדיקטור מקדים. כל עוד המניה יורדת וה-MACD יורד, זה אומר שהממוצע הקצר מתרחק מהממוצע הארוך וזה מעיד על החרפת המגמה. כשהממוצעים מתקרבים זה אומר שהממוצע הקצר מתקרב לממוצע הארוך, זה מעיד על שינוי קרוב של המגמה.

קו האיתות Signal Line: ממוצע נע ל-9 ימים שמחשבים על ה-MACD עצמו. קו זה עוזר להחליט האם מגמת ה-MACD השתנתה או לא. אם הקו יחצה את ה-MACD זה יאותת על שינוי מגמה.

המרחק בין ה-MACD לממוצע הנע שלו יש לו משמעות זה מראה האם המגמה בתהליך של אצה או תהליך של האטה, והקווים הירוקים הקטנים הם הקווים שמראים את המרחק בין ה-MACD לממוצע שלו. ה-MACD עוזר ויזואלית לנתח מרחק בין ממוצע לשני, הקווי הירוקים עוזרים לנתח ויזואלית את המרחק בין ה-MACD לממוצע ה-9 ימים שלו.