נכתב ונערך ע"י:              מכללת רמת גן, מסלול אחה"צ

מרצה:  מירי גור אריה

מתרגלת:  ענת חולתא

דיני עונשין

תרגיל מס'  2  -  היסוד הנפשי

חלק א' –   הניתן להרשיע את שמשון בעבירה לפי סעיף 108 (א) או סעיף 108 (ב)?

1. 1. נורמה אוסרת

             סעיף 108 (א) – מי שגרם בזדון נזק לרכוש שהוא בשימוש כוח מזוין.

      או   סעיף 108 (ב) – מי שגרם ברשלנות נזק לרכוש שהוא בשימוש כוח מזוין.

      וכן  סעיף 104      -  כוח מזוין =  צה"ל.

2. 2. התנהגות

      יסוד עובדתי – כל התנהגות שגרמה נזק

      יסוד נפשי     - חזקת מודעות לנהג ותיק שנהיגת רכב ללא שמני מנוע עלולה לגרום נזק לרכב.

3. 3. נסיבות

      יסוד עובדתי – רכוש בשימוש כוח מזוין (צה"ל)

      יסוד נפשי – הנסיבות הרלבנטיות:

א. א. בעבר הוגשו נגדו תלונות לאחר שנתקע עם רכבים ללא טיפול.

ב. ב. עבר קורס בנושא "אי טיפול ברכב ונזקים צפויים".

ג. ג. נאמר לו שיש להחליף שמני מנוע ברכב בבוקר הנסיעה.

ד. ד. היה ידוע לו שצפויה נסיעה ארוכה של מספר שעות.

ה. ה. הינו חייל צה"ל, משמש כנהג, ונהג בשליחת צה"ל, ברכב צבאי.

4. 4. תוצאה

      יסוד עובדתי – גרימת נזק

      יסוד נפשי    – צפה לאפשרות שייגרם נזק, ועצם עיניו לכל הנסיבות שתוארו  לעיל.

5. 5. קשר סיבתי

      יסוד עובדתי – לולא נהג ברכב בנסיבות האמורות לא היה נגרם נזק לרכב.

      יסוד נפשי      - על סמך הנסיבות האמורות יכול היה לצפות שהתנהגותו תגרום לתוצאות הנזק.

6. 6. דיון בעבירה (זדון או רשלנות)

       באם היה מודע להתנהגותו, לנסיבות, לתוצאה ולקשר הסיבתי, הרי ניתן להרשיע לפי סעיף 108 (א).  לפי חזקת מודעות נהג ותיק בנסיבות שתוארו לעיל יכול היה לצפות שהתנהגותו תגרום לתוצאה.  ראה עמדת הפסיקה בפס"ד בן ברוך, כי הנסיבות מעידות על עצימת עיניים למרות שהחשד מזדקר לעין. או במקרה הספציפי של שמשון לפי הנסיבות הוא בוודאי יכל לצפות בוודאות מאד מאד גדולה שיגרם נזק למנוע הרכב – הלכת הציפיות, והסיכון שלקח הינו לא סביר.

לפיכך, היסוד הנפשי יהיה מחשבה פלילית מסוג פזיזות. 

       ואין זה משנה אם זו אדישות – צפה והיה אדיש לתוצאה

       או קלות דעת – צפה ולא רצה שתקרה

      (למרות שלי נראה יותר שזו אדישות במקרה זה, כי כבר נענש בעבר בעניין זה, וכנראה לא התרגש    מכך).

באם לא היה מודע לכל הרכיבים של העבירה, אלא הנהג - האדם מן הישוב - היה יכול להיות מודע, נרשיע בסעיף 108 (ב) – מה שלא נראה לי סביר במקרה זה לאור התנהגותו ונסיבות העבירה.                                     

…2/

-2-

חלק ב' –    הניתן להרשיע את שמשמון בעבירה לפי סעיף 413 י' לחוק עונשין?

1. 1. נורמה אוסרת

      סעיף 413 י'  - קבלת חלק של רכב ביודעו שהושגו בעבירה לפי סימן ה'  1 לחוק העונשין.

      סעיף 413 א' – הגדרת רכב

      סעיף 413 ד' – גניבה מרכב  - או -  סעיף 413 ו' – פריצה לרכב.

2. 2. התנהגות

      יסוד עובדתי – מקבל או נוטל שליטה, קנה שליטה על ידי קניית מכשירי הרדיו.

      יסוד נפשי     - מודע לשליטה שרכש בעקבות קנייתם.

3. 3. נסיבות

      יסוד עובדתי – חלק של רכב = מכשיר רדיו, הושג בעבירה – ראה להלן.

      יסוד נפשי    -  מודעות לכך שזה מכשיר רדיו חלק מרכב וכן לנסיבות הבאות:

א. א. קרא בעיתון על שרשרת פריצות לרכב

ב. ב. גנבו לפי העיתון מכשירי רדיו מכלי הרכב שנפרצו.

ג. ג. לדליה כמות גדולה של מכשירי רדיו.

ד. ד. דליה חיילת שאינה אמורה לעסוק במסחר במכשירי רדיו.

ה. ה. מכשירי הרדיו במחירים נמוכים מאוד למרות איכותם הגבוהה.

4. 4. דיון בעבירה

       המקרה דומה מאוד לפס"ד בן ברוך, הייתכן שאדם לא יהיה מודע לכך שהנסיבות מראות שמכשירי הרדיו הושגו בעבירה. הרי קרא בעיתון על הפריצות, וגניבת מכשירי רדיו בכמות גדולה, במחירים נמוכים, באיכות גבוהה והוא מכיר את דלילה ויודע שאין לה חנות למכשירי רדיו לרכב. כלומר סביר להניח שעצם עיניו מלראות למרות שהחשד הזדקר לעין, ולא סתם חשד סביר וכללי.

       לפיכך, ייתכן שיש כאן מחשבה פלילית ביסוד הנפשי, או שניתן לומר שאדם מן הישוב היה מודע בכוח לאפשרות שמכשירי הרדיו הושגו בעבירה אולם בעבירה זו לא ניתן להאשים ברשלנות.

       נראה לי שלאור ההתנהגות והנסיבות יש מודעות בפועל לכל מרכיבי העבירה, ולכן מחשבה פלילית ואפשר להרשיעו הן ביסוד העובדתי והן ביסוד הנפשי.