יסודות החשבונאות ב' 1999/2000
התחייבויות
התחייבות:
הקרבה הצפויה בעתיד של טובות הנאה כלכליות שמקורה בחובה אשר ישות חשבונאית קיבלה
על עצמה להעביר נכסים או לספק שירותים לישות אחרת בעתיד בעקבות עסקאות או ארועים
מהעבר.
התחייבות תרשם במאזן בהתקיים התנאים הבאים:
1.
נובעת מפעולות וארועים
שהתרחשו בעבר.
2.
חייבת או קרוב לוודאי שתפרע וזאת בדרך של העברת נכסים או
סיפוק שירותים בעתיד.
3.
ניתנת למדידה או להערכה
סבירה במונחים של מטבע.
סוגי התחייבויות:
1)
התחייבויות לזמן קצר
(שוטפות).
2)
התחייבויות לזמן ארוך.
3)
התחייבויות תלויות.
1)
התחייבויות שוטפות – ייפרעו במהלך התקופה העסקית (בדר"כ שנה) הבאה.
2)
התחייבויות לזמן ארוך – ייפרעו מעבר או אחרי התקופה העסקית הקרובה, כלומר זמן הפירעון מעל
שנה.
3)
התחייבויות תלויות – מדובר על הפסדים צפויים שיקבלו ביטוי עפ"י עקרון השמרנות כמו
למשל תביעות משפטיות ושיוצגו בסעיף נפרד במסגרת התחייבויות לזמן קצר או לזמן ארוך.
התחייבויות שוטפות:
ההתחייבות תוצג במלוא הסכום המוצמד (אם צריך/כלומר
היתרה צמודה). התחייבות המבטאת למעשה סכום כסף שצריך לשלם בעתיד ולכן מבחינה
מימונית כלכלית הכי נכון היה להציג את הערך הנוכחי של ההתחייבות (כנהוג
בארה"ב), ההתחייבויות השוטפות מוצגות בארץ בצורה רגילה, בערכן המלא, יש לוודא
רישום מלא של ריביות בגין התחייבויות במידת הצורך.
לדוגמא:
נעשתה רכישה מהספק בסכום של 1,000 ש"ח באשראי צמוד
לדולר ב- 1/10
שער חליפין:
דולר
ש"ח
2 :
1 1/10
2.5 : 1
31/12/97
3 :
1 31/12/98
פ. יומן 1/10/97:
ח' קניות
1,000
ז'
ספקים 1,000
31/12/97:
ח' הוצ' מימון (הפרשי שער) 250 ( 1 - 2.5/2
)1,000
ז' ספקים 250
צריכים להיות מאותו תאריך
* ערך ההתחייבות במאזן 31/12 – 1,250
31/12/98:
ח' הוצ' מימון
250 (1 -
3/2.5)1,250
ז'
ספקים 250
דוגמא נוספת לטיפול בריבית:
נלקחה הלוואה של 1,000 ש"ח צמודה לדולר, 1/10/97
לפירעון ב- 31/12/98 והיא נושאת ריבית של 12% לשנה צמודה.
1/10/97:
ח' מזומן
1,000
ז'
הלוואה 1,000
31/12/97:
ח' הוצ'
מימון 250 (1 -
2.5/2 )1,000
ז' הלוואה
250
ח' הוצ' ריבית
37.5 3% *1,250
ז' ריבית לשלם
37.5
סוגי התחייבויות שוטפות:
1.
התחייבויות מוחלטות שקיומן
ברור והסכומים ידועים. כגון: הלוואות לזמן קצר, ספקים, משכורות לשלם, שטל"פ
וכו'.
2.
התחייבויות מוחלטות שקיומן
ברור וסכומיהן אינם ידועים. כגון: הפרשה לחומ"ס, הפרשה לאחריות.
3.
התחייבויות תלויות, גם קיומן
לא ודאי וגם הסכום לא ידוע.
התחייבויות תלויות:
עפ"י עקרון השמרנות יש לתת ביטוי להפסד אם
התהוותו, גם אם טרם מומש בפועל. הבעיה היא הטיפול בהוצ'/הפסד צפוי שיש אי ודאות,
הן לגבי עצם התרחשותו והן לגבי הסכום.
המונח התחייבויות תלויות נובע מהעובדה שעצם העמידה
בהתחייבות תלויה בהתרחשות, ארוע מסוים.
מרחב אי הוודאות – הפסדים תלויים:
FASB 5:
תלויה העשויה להסתיים בהפסד, תסווג לפי אחת משלוש
התכנויות:
א.
צפויה.
ב.
אפשרות סבירה.
ג.
קלושה.
* התחייבות מתייחסת לעבר, תלויה מתייחסת לעתיד.
המבחנים סובייקטיבים, אך נדרש סיווג כאמור, בד"כ
עפ"י הסתמכות על חוות דעת של מומחים, כמו יועמ"ש, שמאי, כלכלן,
רו"ח וכו'.
השפעת אי הוודאות על הטיפול החשבונאי:
א.
התכנות צפויה:
אם הארוע העתידי בגין תלויה שקיימת במאזן צפוי להתרחש
באופן שההפסד התלוי יהיה להפסד מוחלט, יירשם ההפסד הצפוי בדו"ח רוו"ה
כנגד הפרשה להפסד תלוי, וזאת אם מתקיימים במצטבר:
1.
עד מועד אישור הדוחות
הכספיים, המידע שברשות העסק מצביע על כך, שבתאריך המאזן יהיה הפסד ההסתברות צפויה.
2.
הסכום ניתן לאמידה.
ח' הוצ'
ז' הפרשה
ב. התכנות סבירה:
ההסתברות
להתרחשות נמוכה, אין ליצור הפרשה, יש לתת ביטוי בבאור ועם זאת להדגיש את העובדה
שאנו לא עוסקים בהערכת ארוע צפוי.
ג. התכנות קלושה:
תלויה כזו אינה מחייבת הפרשה, או גילוי בבאורים, אלא אם
החברה המדווחת רוצה לתת גילוי שכזה. (בדר"כ מתעלמים).
תקנות ני"ע (תקנה 36):
בכל מקרה של תביעות נגד התאגיד, אשר בקשר אליהן לא
נעשתה הפרשה בספרי החברה יש להביא פרטים בבאורים וסכומן של תביעות אלו. מקובל שלא
ליישם את התקנה בתנאים בהם אפשרות המימוש קלושה, למעט, כאשר ההתחייבות או ההפסד
המרבי עלולים להעמיד בספק את המשך הפעילות התאגיד במתכונת הנוכחית. במקרה זה,
יובאו פרטים בדבר התלויות.
מרחב אי הוודאות – רווחים תלויים:
1. העיקרון:
על פי כלל השמרנות אין לצבור בספרי החשבונות רווחים
תלויים, למעט במקרים חריגים.
2. השפעת אי הוודאות על
הטיפול החשבונאי:
א.
התכנות צפויה – למעט במקרים חריגים, לא תעשה צבירה, אך יינתן גילוי בבאורים בתנאי
שהסכום ניתן לאמידה. אחרת יש לנקוט באמצעי הזהירות למניעת מסקנות מוטעות. (מידע
חדש לגבי הפרשות שכבר בוצעו).
המקרים
החריגים הינם: ביטול הפרשה להפסדים תלויים, ביטול הפרשה
למסים כתוצאה מהקטנת השומה.
ב.
התכנות סבירה – אם הסכום ניתן לאמידה סבירה, אזי יינתן באור תוך זהירות למניעת
מסקנות מוטעות, אחרת רמת הזהירות הנדרשת היא מירבית.
ג.
התכנות קלושה – לא מומלץ לתת ביאור.
התחייבויות שוטפות:
א. הגדרה עפ"י עת"מ מקובל לסווג התחייבות
כשוטפות אם סילוקה אמור להתבצע בתוך
שנה, או במסגרת מחזור העסקים הקרוב.
בפרקטיקה נהוג לסווג התחייבויות כשוטפות גם אם מועד
פירעונה הינה מעבר לאמור, ובלבד שבמקרה של
הפרת ההסכם נשוא ההתחייבות, תנאי ההתחייבות קובעים פירעון מיידי על פי דרישת המוטב
ובפועל הפרה כזו התרחשה.
ב. השווי הכלכלי של ההתחייבות הינו הערך הנוכחי שלה.
ואולם עפ"י עת"מ ובאופן עקבי עם כלל השמרנות, הדו"חות הכספיים
מציגים את מלוא הסכום הנקוב של ההתחייבות השוטפות ולא את הערך הנוכחי
שלהן.
ג. ד. APB 21: הוציא
במפורש מהתחולה של מדידה עפ"י ערך נוכחי את ההתחייבויות הנובעות מעסקאות עם
ספקים במהלך העסקים הרגיל, שאינן עולות על שנה. הסיבה היא כנראה, חוסר המהותיות של
סכומי הריבית והסרבול הכרוך ברישומים עפ"י הערך הנוכחי והתאמת הריבית באופן
שוטף.
ג. סוגיות של סיווג:
1.
התחייבויות שזמן פירעונן לא
נקבע תסווגנה כשוטפות, שמא יהיה צורך לפרוע אותן בסמוך לאחר תאריך המאזן זאת למעט
אם מדובר בהלוואות בעלים (מטרת הלוואות אלו למימון שוטף של העסק).
2.
התחייבויות כגון הלוואות
לזמן קצר, שלמרות אופן פירעונן הנקוב, ניסיון העבר מראה כי הן מתחדשות ע"י
המלווה (אכן קיימת סבירות לחידוש), ניתנות להצגה כהתחייבויות שאינן שוטפות, וזאת
בסעיף נפרד. 6FASB
קובע תנאים להצגה של
התחייבויות שמועד פירעונן קצר כהתחייבויות שאינן שוטפות. אלה מתייחסים להתחייבויות
שיש כוונה לממנה מחדש ע"י מקורות לטווח ארוך. קרי עתיד להתרחש אחד מהתנאים הבאים:
א. לאחר תאריך המאזן, אך בטרם פירעונה הושג מימון ע"י הנפקת אג"ח
או מניות. ב. בתקופה שבין תאריך המאזן לפרסום הושג הסכם עם מימון לטווח
ארוך.
גילוי דעת 13 של יאסק
מאמץ את התנאים הללו בהקשר של חלויות שוטפות, של הלוואה לזמן ארוך. (ניתן
לרשום חלות לא כשוטפת אם המימון שלה ממימון זמן ארוך)
3.
הכרזה של דירקטוריון על
תשלום דיבידנד במזומן הינה התחייבות כלפי בעלי
המניות
למרות שנדרש אישור של האסיפה הכללית לדיבידנד סופי (בניגוד
לביניים).
סכום ההתחייבות הוא ברוטו, ולפיכך הוא כולל את התשלום הצפוי
לבעלי
המניות ולרשויות המס כאחד.
תקנות ני"ע מבחינות בין דיבידנדים, שמקורם ברווחי
התקופה שהסתיימה בתאריך המאזן לבין אלה שמקורם ברווחי התקופה המאוחרת. דיבידנדים
שהוכרזו בתקופה שבטרם פרסום הדו"חות הכספיים ואשר מקורם ברווחי התקופה
המדווחת יוצגו בהתחייבות שוטפות אחרת יהיה זה ארוע שלאחר תאריך המאזן
(ארוע מסוג ב').
התחייבויות לזמן ארוך:
א.
הגדרה:
התחייבות לזמן ארוך הינה התחייבות שאינה שוטפת. יש המבחינים בין התחייבויות לזמן
בינוני (1-5 שנים) ולזמן ארוך (למעלה מ- 5 שנים)
ב.
גילוי:
תקנות
ני"ע קובעות סדרה של הוראות באשר לגילוי מודע אודות התחייבויות לזמן ארוך.
במיוחד, באשר לסיווגן במסגרת של סעיפים פנימיים במאזן ופירוטים בהקצבות שונות בביאורים.
ג. הפרשי הצמדה והפרשי
שער:
הצמדה אינה מוגבלת רק להתחייבות לזמן ארוך, אם כי היא
יותר אופיינית להן. בדו"חות נומינליים, הפרשי הצמדה למדד או הפרשי שער
מצטרפים לסכום הנקוב של ההתחייבות; וזאת, על בסיס רישום התאמות תקופתיות או על פי
מועד התשלום, המוקדם מבין השניים.
לצורך חישוב הפרשים כאמור יש להגדיר:
1.
מדד או שער הבסיס, יסומן ב- Bo
2.
המדד הקובע – ידוע או בגין,
או השער הקובע יסומן ב- B¹
יחס התיאום : Bо - B¹
Bо
סכום
ההתאמה = יחס התיאום * C (יתרת הפתיחה לתאום)
(ידוע – ידוע בעת הביצוע, מדד החודש הקודם. בגין – החודש הרלוונטי)
הרישום בספרים של סכום ההתאמה הינו:
ח' הוצ' מימון (הפרשי שער הצמדה) XX
ז'
התחייבות XX
סוגי התחייבויות לזמן ארוך:
·
הלוואות לזמן ארוך.
·
אג"ח.
·
מקדמות מלקוחות לתקופה
ארוכה.
המידע שיינתן בביאורים לגבי התחייבויות לז"א, הינו
תקופות הפירעון השונות. סוגי הצמדות, לציין בנפרד כל הצמדה. ריביות שונות לציין
(לתת מידע הרבה יותר פרטני). יצויינו הלוואות עם שעבודים (רכוש על תנאי).
יש לוודא שההתחייבויות לז"א מוצגות בניכוי החלויות
השוטפות. הטיפול בהתחייבויות לז"א תלוי באופן פירעון ההתחייבות.
ישנם 4 סוגי פירעונות:
1.
לפי לוח סילוקין שפיצר
2.
לפי לוח סילוקין רגיל.
3.
פירעון בתשלום אחד בסוף.
4.
פירעון עם ריבית לפדיון.
4. כאשר הריבית נצברת ונפרעת רק בתום התקופה ביחד עם
הקרן, זה נקרא ריבית לפדיון. פקודות היומן לצבירת הריבית יהיו:
ח' הוצ' ריבית XX
ז'
הלוואה XX
1-2. לוחות סילוקין:
תאריך
י. פ. סה"כ
פירעון ע"ח קרן ע"ח ריבית קרן י. ס.
שפיצר – קבוע
- PMT = קרן * מ.ה.ה
חישובים ורישומים לאורך חיי ההלוואה:
1. קבלת הלוואה: ח' מזומן XX
ז' הלוואה
לז"א XX
2.
לאורך חיי ההלוואה: ח' הוצ' מימון ריבית תקופתית
שוטפת
ז' מזומן/ריבית לשלם
ח' הוצ'
מימון בגין הצמדת
הקרן
ז'
הלוואה לז"א
3.
יום פירעון ההלוואה: ח' הלוואה ע"ח קרן
ז' מזומן
דוגמא:
ב- 1/1/90 קיבלה חברה הלוואה בסך 250,000 ש"ח.
ההלוואה תיפרע ב- 5 תשלומים חצי שנתיים (שפיצר) ההלוואה צמודה למדד ונושאת ריבית
צמודה של 4% לשנה.
מדדים:
1/1/90
= 120
30/6/90
= 150
תאריך
י. פ. סה"כ
פירעון ע"ח קרן ע"ח ריבית קרן י. ס.
250,000 53,040 48,040
5,000 201,960
53,040 = PMT (במחשבון הפיננסי)
פקודות יומן:
1/1/90: ח'
מזומן 250,000
ז' הלוואה לז"א 250,000
30/6/90:
ח' הוצ' ריבית 5,250 150/120 * 5,000
ז' מזומן 5,250
ח' הוצ' מימון 62,500 ( 1 - 150/120 )
250,000
ז' הלוואה לז"א 62,500
ח' הלוואה ז"א 60,050 ( 150/120 ) 48,040
ז' מזומן 60,050
אג"ח
א. כללי:
על פי סעיף 1 בפקודת החברות
אג"ח הינה מסמך שהנפיקה חברה או אגודה שיתופית ובו היא מתחייבת לשלם כסף
בתאריך קבוע או בהתקיים תנאי פלוני ומשעבדת לכך את נכסיה או מפעלה, כולם או מקצתם,
ולרבות אגרות חוב סטוק.
האיגרת משעבדת לצורך התשלום נכסים שלה – בניגוד לשטר.
פרק ח' סימן ב' לפקודה
עוסק בהוראות בדבר הסמכות של החברה לשעבד באג"ח.
דרכים נפוצות לגיוס הון בדרך של אג"ח:
1. הינו פניה לציבור עפ"י תשקיף (במקרה זה סחירות בבורסה) או
2. פניה למוסדות כספיים כמו קופ"ג בנקים וכו'.
הנפקת אג"ח: מחייבת
מתן שיעבוד על נכסים, אך אין חובה לכיסוי מלוא ערך ההנפקה ע"י שיעבוד כזה.
לכן שיעבוד בערך סימלי של 1 ש"ח, שהחברה משעבדת, בשעבוד קבוע לטובת הנאמן
בדרגה ראשונה הוא חיזיון נפוץ.
הגדרה (נוספת): מסמך המשקף
חוזה בין משקיע לחברה בעקבות הלוואה לז"א שנתן המשקיע לחברה. המשקיע שרכש את
האג"ח הוא נושה של החברה. הוא מובטח ע"י שעבוד על רכושה. התשואה (הרווח)
מההשקעה באג"ח הינה ריבית תקופתית מובטחת. האג"ח הינה למעשה הלוואה
לז"א.
כדאיות של משקיע באג"ח:
* הכנסות הריבית מההשקעה באג"ח הינן בטוחות ללא
קשר לתוצאות פעילותה של החברה. בעוד
הכנסות מדיבידנד מותנות בכך שהחברה תרוויח ושתתקבל ותאושר ההחלטה.
·
בעיקר אג"ח מדינה,
הריבית המתקבלת פטורה ממס, לעומת זאת דיבידנד זו הכנסה החייבת במס.
כדאיות הנפקת אג"ח ע"י החברה
לעומת הנפקת מניות או לקיחת הלוואה:
* מאפשרת תכנון עלויות המימון לטווח ארוך.
* כשחברה מנפיקה מניות היא מחלקת את החברה שבעלי המניות
יכולים להשתתף
בהחלטות.
* הוצאות הריבית מוכרות לצורך מס בעוד שדיבידנד אינו
הוצאה.
סוגי אג"ח:
1.
אג"ח המובטחות בשעבוד
ושאינן מובטחות.
2.
אג"ח שנפדות לשיעורין,
בתשלומים לעומת אג"ח שנפדות במועד אחד.
3.
אג"ח נושאות ריבית
לפדיון.
4.
אג"ח צמיתות, אג"ח
שלא אמורות להיפרע, מונפקות לבעלי מניות קיימים ומקנות זכות עדיפה בעת פירוק.
5.
אג"ח להמרה, אג"ח
לכל דבר שיש בו אופציה להפוך אותו למניות בתנאים מסוימים.
הנפקת אג"ח:
בהנפקת אג"ח החברה פונה לציבור בהצעה לרכוש את
האג"ח ומפרטת את ההצעה ותנאי ההנפקה בתשקיף שפרסומו הותר ע"י הרשות
לני"ע.
תשקיף – מעין ת. ז. של החברה, ספר על החברה, משמש כמידע עבור משקיע סביר.
הערכת אג"ח:
נתונים רלוונטיים:
ערך נקוב – ערך שמופיע על האג"ח, ערך לפירעון (בסכום אחד או
בתשלומים). הסכום אותו תפרע
החברה בסוף התקופה בכל מקרה.
שער ריבית נקוב – מועד תשלום הריבית, מועדי פירעון הערך הנקוב. החברה קובעת את
הריבית אותה תשלם. תשלומי הריבית = ריבית נקובה * ערך נקוב.
מחיר ההון להיוון – שעור התשואה על האג"ח מסוג דומה.
תנאי הצמדה – במידה וישנה הצמדה.
ביום ההנפקה:
המשקיע יעשה בדיקה של הריבית שהחברה קבעה לבין הריבית
בשוק.
ביום ההנפקה קיימים שלושה תרחישים אפשריים:
1. הריבית הנקובה באג"ח המונפק נמוכה מריבית השוק.
במקרה זה המשקיע באג"ח נפגע מכיוון שהוא מקבל בכל תקופה ריבית נמוכה מזו שהיה
מקבל בשוק אם היה משקיע בתנאי השוק. כדי שהמשקיע בכל זאת ירכוש את האג"ח יש
לפצות אותו בגובה הפגיעה בו. הפיצוי ניתן ע"י תשלום מזומן עבור האג"ח
בסכום הנמוך מהערך הנקוב אותו יקבל המשקיע בסוף התקופה בכל מקרה.
ח' מזומן = הסכום המתקבל (שווי שוק של האג"ח לאותו
יום )
ח' ניכיון = (הפסד, מימון מראש)
ז' אג"ח = התחייבות בגובה הערך הנקוב
·
האג"ח מוצג בספרים,
אג"ח בניכוי ניכיון ( נטו ).
2. כאשר הריבית הנקובה באג"ח המונפק גבוהה מריבית
השוק. במקרה זה החברה משלמת בכל תקופה ריבית גבוהה מזו המשתלמת בתנאי השוק, כלומר
בתנאי הנפקה אלו החברה נפגעת, ובכדי שההנפקה תצא לפועל בכל זאת החברה צריכה לקבל
פיצוי בדיוק בגובה הפגיעה בה. כלומר המזומן שהתקבל ביום ההנפקה תמורת האג"ח
יהיה גבוה מהערך הנקוב אותו החברה תפרע בכל מקרה בסוף.
ח' מזומן = הסכום שמתקבל – שווי האג"ח
ז' אג"ח = ערך נקוב
ז' פרמיה = מעין רווח מראש שיתקזז בכל תשלום. בסוף
התקופה הוא יגיע ל- 0.
3. הריבית הנקובה באג"ח זהה לריבית השוק. במקרה זה
אף צד לא נפגע ולכן הסכום (שווי האג"ח) יהיה זהה לערך הנקוב.
ח' מזומן = שווי האג"ח
ז' אג"ח = ערך נקוב
·
יש לבצע ערך נוכחי של תזרים
המזומנים הצפוי מהאג"ח לפי ריבית השוק:
(מענ"ס, n,i )[% ריבית נקובה * ערך נקוב] + ערך
נקוב באג"ח = P.V
^n(i1+)
דוגמא:
ביום 1/1/90 הנפיקה החברה 1,000 ע"נ ש"ח.
האג"ח נושאות ריבית שנתית של 4% המשולמת בכל שנה. מועד הפירעון הוא 1/1/95
כאשר ריבית השוק היא: 4%, 6%, ריבית אג"ח 6% וריבית השוק 4%
1.
(מענ"ס, 6% , 5 ) 40
+ 1000 = 916
5 ^ (0.06 + 1)
84
= [מענ"ס, 6% , 5 ]*20
ח'
מזומן 916
ח'
ניכיון 84
ז' אג"ח 1,000
2.
(מענ"ס, 4% , 5 ) + 1,000 = 1,000
5^ (1.04)
ח'
מזומן 1,000
ז' אג"ח 1,000
3. (
מענ"ס, 4% , 5 )* 60 + 1,000 = 1,089
5
^ (1.04 )
ח' מזומן 1,089
ז' פרמיה 89
ז' אג"ח 1,000
ריבית על אג"ח:
הריבית מחושבת על יתרת הערך הנקוב לפירעון על פי שער
הריבית השנתית הנקוב על האיגרת. לרוב הריבית משתלמת מידי תקופה קצובה ובדר"כ
ימים אחדים לאחר מועד הצבירה, באמצעות בנק מרכז. בד"כ, תשלום ריבית כרוך
בניכוי מס במקור.
אם מחיר ההון גבוה משעור הריבית הנקוב, אזי מקבל ריבית
נמוכה יותר, הפער בין הערך הנקוב לערך השוק נקרא ניכיון.
מחיר הון ריבית אפקטיבית גבוהה יותר. אני כמלווה לחברה
נותן לה סכום נמוך יותר מהסכום הנקוב. הריבית גבוהה יותר.
ריבית אפקטיבית – אותה ריבית על סכום ההשקעה באופן שתנאי אג"ח ימומשו לפי מה
שרשום עליה.
ניכיון ופרמיה על אג"ח:
כאשר קיים פער בין מחיר ההון – שעור התשואה בשוק על אג"ח מסוג דומה – לבין הריבית הנקובה על האג"ח, יהיה שווי האיגרת נמוך או גבוה
מהערך הנקוב על האיגרת.
אם בעת ההנפקה, השווי נמוך מהערך הנקוב נוצר ניכיון
על האג"ח. ניכיון מייצג ריבית אפקטיבית גבוהה מהריבית הנקובה, והוא בבחינת
ריבית נדחית.
כאשר השווי גבוה מהערך הנקוב נוצרת פרמיה על
האג"ח. פרמיה מייצגת ריבית אפקטיבית נמוכה מהריבית הנקובה והיא בבחינת הקדמת
ריבית.
ניכיון ופרמיה יופחתו בספרים לאורך חיי האיגרת. הפחתה
זו תטופל בספרים במקביל לרישומי צבירת ותשלומי ריבית על סכומי האג"ח שהונפקו.
על פי כלל השמרנות יש להחיש את ההפחתה של הניכיון (הגדלת הוצ' מימון), אך עקרון
ההקבלה של הוצ' להכנסות מכוון להפחתה לאורך חיי האג"ח.
ייתכן מצב ששיעור התשואה בשוק נמוך, מהשיעור הנקוב ואז
נשלם יותר בהתחלה מהערך הנקוב, במקום שיהיו חייבים לי לכיסוי ההפרש, וזאת בכך
שאקבל פחות בסוף התקופה, הפרש זה הוא פרמיה.
אם יש פרמיה צריך להקטינה בכל תקופה לאורך חיי
האג"ח, אם יש ניכיון צריך להוסיף כל שנה סכום כך שבסוף התקופה נגיע לערך
הנקוב.
דוגמא לאג"ח בתשלומים:
1,000,000 ש"ח ע"נ אג"ח, 10% ריבית
נקובה, ריבית שוק 6%. 500,000 ל- 5 שנים, ו500,000 ל- 10 שנים
[מענ"ס, 5, 6%]*500,00 + [מענ"ס, 10,
6%]*500,00 + 500,000 + 500,000 = P.V
10^(1.06) 5 ^(1.06)
ליום ההנפקה אין עדיין הצמדה, כלומר הערך הנוכחי הוא
ערך הבסיס.
ח' מזומן = P.V (ריבית שוק ביום ההנפקה)
ז'
אג"ח = ערך נקוב אג"ח שהונפק
ח' ניכיון / ז' פרמיה
לאורך חיי האג"ח:
1. ריבית תקופתית (נקובה) ח' הוצ' מימון 40
ז' מזומן/ריבית לשלם 40
2. הפחתת ניכיון/פרמיה:
[מענ"ס, 4 , 6%]*40 + 1,000 = P.V = 931
4^(1.06)
1/1/90
31/12/90
(1000)
1000 אג"ח ע"נ
(84)
(69) ניכיון
---------
----------
916 931
ערך נוכחי
ההפרש של הפחתת הניכיון הוא בין הערך הנוכחי ליום
ההנפקה לבין סוף השנה.
ח' הוצ' מימון
15
ז'
ניכיון 15
הניכיון חושב על בסיס המזומן שקיבלתי בפועל על
האג"ח: 55=916*6%
סה"כ הוצ' מימון בשנת 90' 55=40+15
תקופה י. פ.
P.V סה"כ הוצ'
מימון הוצ' ריבית הפחתת
י. ס.
תקופתית ניכיון
-------
---------
------------------ ----------- --------------
31/12/90
916 55 40 931
31/12/91
931 56 40 947
* דרך נוספת לחישוב:
947 =1.06*931
1/1/90 1,000 ע"נ אג"ח ל- 5 שנים ריבית שוק
4% , ריבית אג"ח 6%
1/1/90:
ח' מזומן 1,089
ז'
אג"ח 1,000
ז'
פרמיה 89
31/12/90:
ח' הוצ' מימון
60
ז'
מזומן/ריבית לשלם 60
ח' פרמיה 16
ז' הכנסות
מימון 16
תקופה י. פ.
P.V סה"כ הוצ'
מימון הוצ' ריבית הפחתת י. ס.
תקופתית פרמיה
-------
--------- ------------------ ----------- -------- --------
31/12/90
1,089 44 60 (16) 1,073
31/12/91
1,073 43 60 (17) 1,056
1,073 =
[מענ"ס, 4% , 4]*60 + 1,000 =
P.V
4^(1.04)
1/1/90
1,000 + 89 = 1,089
1,000 + 73 = 1,073
------
(16) – הפחתת פרמיה
P.V = פרמיה + אג"ח ע"נ
סה"כ הוצ' מימון לשנת 96':
44
= 4% * 1,089 44 = 16 - 60
הטיפול באג"ח לאורך תקופת חיי האג"ח מחייב
הצגת היתרות הקשורות לאג"ח במאזן וגם הצגת הוצ' מימון בגין האג"ח
בדו"ח רוה"פ.
1. הצגה במאזן – האג"ח יוצג בערכו הנקוב בתוספת יתרת פרמיה או בניכוי יתרת
הניכיון ליום המאזן.
לשם מציאת היתרות נחשב P.V לאותו יום עפ"י ריבית השוק שהייתה
ביום ההנפקה. (שינוי ריבית השוק אמנם משפיעים על שינוי האג"ח בשוק, אך לא על
הטיפול בהתחייבות אצל החברה המנפיקה).
יתרת הפרמיה/ניכיון לכל תאריך הינה ההפרש בין הערך
הנקוב לבין ה- P.V שחושב באותו יום.
2. דו"ח רוה"פ
– סה"כ הוצ' המימון בדו"ח רוה"פ צריכות לבטא את
המימון האמיתי שעמדה בו החברה, כלומר יתרת פתיחה, התחייבות (P.V) מוכפל בריבית השוק. הוצ' מימון אלו
מורכבות משני מרכיבים:
א.
הוצ' בגין הריבית התקופתית
הנקובה.
ב.
הוצ' מימון נוספות בגין
הפחתת הניכיון/הכנסות מימון (הוצ' בזכות בגין הפחתת הפרמיה).
הטיפול בהוצאות הנפקה:
חת"מ תפקידו
לרכוש את כל ניירות הערך אשר מוצאות ע"י התשקיף ושלא ניקנו בפועל ע"י
הציבור.
פעולה זו מהווה סימן למשקיע, כאשר גוף זר לוקח סיכון,
כלומר מאמין בחברה. פעולה זו של החת"מ מתבצעת עבור עמלות חיתום.
תהליך הנפקת אג"ח מלווה בהוצ' שיכולות להגיע עד
לכדי 10% מתמורת ההנפקה.
ביום ההנפקה:
ח' הוצ' הנפקה נדחות (נכס במאזן, במסגרת רכוש אחר )
ז' מזומן
לאורך חיי האג"ח:
ח' הוצ' מימון
ז' הוצ'
הנפקה נדחות
הוצ' ההנפקה הנדחות יופחתו לאורך חיי האג"ח כנגד
הוצ' מימון. לרוב לפי שיטת הקו הישר. ( הערה: גם את הפרמיה/ניכיון ניתן להפחית לפי
שיטת הקו הישר, אם כי שיטה זו פחות טובה).
פדיון האג"ח:
פדיון במועד:
ח' אג"ח
ז' מזומן
פדיון מוקדם: ישנה
אפשרות עליה הוסכם מראש שהאג"ח תפרע לפני המועד המתוכנן.
ח' אג"ח – ערך נקוב
ח' פרמיה / ז' ניכיון (יתרה ליום הפדיון)
ז' מזומן
* האג"ח בספרים ב- P.V
אג"ח בתור היותה מכשיר פיננסי שמבטא תזרים מזומנים
עתידי, ערכה יקבע עפ"י ריבית השוק ביום הפדיון.
אג"ח P.V ליום הפדיון לפי ריבית השוק באותו היום.
עליה בריבית השוק מורידה את שווי האג"ח, המזומן
יהיה קטן יותר ואז החברה מרוויחה, כלומר היא משלמת פחות מהערך הנקוב בספרים.
* המזומן שתשלם החברה נמוך מערך ההתחייבות בספרים
ולחברה נוצר רווח – רווח
מפדיון מוקדם.
ז' רווח מפדיון
מוקדם
* במקרה וריבית השוק יורדת נוצר הפסד
ח' הפסד מפדיון מוקדם
אג"ח צמודה:
·
ליום ההנפקה אין הבדל.
·
הצמדת הקרן, סה"כ הוצ'
מימון:
א.
ריבית צמודה
ב.
"השינוי"
בניכיון/פרמיה
ג.
הצמדת הקרן.
עוברים שני תהליכים הפוכים: האג"ח צמודה ולכן
הניכיון/פרמיה צמודות והגדלת היתרה מגדיל אותם, והפחתה שלהם מקטינה אותם. יש צורך
לחשב גידול/קיטון "נטו".
בשלב הבסיס יש לחשב P.V צמוד לאותו יום.
[מענ"ס,
n, i]* ריבית תקופתית צמודה + ערך נקוב צמוד = P.V
^n (i1+)
P.V צמוד לסוף תקופה פחות P.V צמוד תקופה קודמת שווה "הפרש"
– ההפרש מורכב משני מרכיבים:
א.
הצמדת הקרן.
ב.
השינוי בניכיון/פרמיה.
בשלב הראשון מחשבים מקדמי הצמדה. מקדם הצמדה כאשר
הריבית והקרן מוצמדים בצורה שונה.
לדוגמא:
הקרן צמודה למלוא עליית המדד והריבית צמודה ל- 90%
מהמדד. נתונים: 1,000 ע"נ, הונפק ב- 1/1/90 ריבית נקובה 4%, ריבית שוק 6%
הוצ' הנפקה 100
תאריך מדד
--------
-----
1/1/90 100
31/12/90 120
1/1/90 (אין הבדל בין אג"ח מוצמדת
לאג"ח לא מוצמדת ביום ההנפקה):
1. ח'
מזומן 916
ח'
ניכיון 84
ז'
אג"ח 1,000
2. ח' הוצ'
הנפקה נדחות 100
ז'
מזומן 100
* מקדם הצמדה קרן -
1.2 = 120/100
* מקדם הצמדה ריבית - 1.18=0.1 + 0.9*120/100
1,114 = [מענ"ס, 4 , 6% ]* 1.18 * 40 + 1.2 * 1,000 = P.V
4^(1.06)
31/12/90:
1,200 –
אג"ח ע"נ
(86) - ניכיון – אחרי הצמדה והפחתה
------
1,114 - P.V
* כאשר האג"ח צמוד גם הניכיון צמוד, כלומר הניכיון
הוא בהתאם לתנאי האג"ח.
31/12/90:
1. ח' הוצ'
מימון 47.2
ז' מזומן/ריבית לשלם 47.2
2. ח' הוצ'
מימון 200
ז'
אג"ח 200
3. ח'
ניכיון 2
ז'
הכנס' מימון 2
4. ח' הוצ'
מימון 20 ( קו ישר ל- 5 שנים )
ז'
הוצ' הנפקה נדחות 20
* הוצ' הצמדה = 200
הכנס' משינוי
בניכיון = (2)
------
198
198 = 916
–
1,114
(P.V התחלה) (P.V סוף)
** כאשר יש הצמדה חלקית יש לקחת את המדד לחלק למדד
המקורי, כלומר לבצע
הצמדה
חלקית כל שנה.
סה"כ הוצ' המימון בדו"ח רווח
והפסד כאשר האג"ח צמודה:
1. ריבית תקופתית צמודה: ח'
הוצ' מימון
ז' מזומן
2. הפחתת הוצ' הנפקה נדחות: ח' הוצ'
מימון
ז' הוצ' הנפקה נדחות
3. הצמדת קרן האג"ח: ח' הוצ' מימון
ז' אג"ח
4. השינוי נטו (הצמדה פחות הפחתה בניכיון/פרמיה): ח' ניכיון/פרמיה
ז'
הכנסות מימון
לצורך חישוב מרכיב השינוי בניכיון/פרמיה נחשב P.V צמוד לסוף
התקופה. לשם כך נחשב מקדמי הצמדה לקרן ולריבית עפ"י מדדים/שערי חליפין לסוף
השנה.
האג"ח תופיע במאזן עפ"י הערך הנקוב הצמוד
בניכוי ניכיון/בתוספת פרמיה אחרי הצמדה והפחתה ( כלומר בסכום ה- P.V הצמוד ).
פדיון מוקדם של אג"ח:
ח' אג"ח
{ P.V ליום הפדיון במאזן החברה,
r - מיום ההנפקה }
ז'
ניכיון
ז' מזומן – שווי
שוק של האג"ח לפי r שוק ליום הפדיון
ז' רווח / ח' הפסד
(P.N)
דוגמא:
31/12/92 הוחלט לפדות את האג"ח. ריבית השוק באותו
יום הייתה 5%. P.V
31/12/92: (עדכון הטיפול באג"ח
לפני הפדיון)
1. ח' הוצ'
מימון 40
ז'
מזומן/ריבית לשלם 40
2. ח' הוצ'
מימון 20
ז'
הוצ' הנפקה נדחות 20
3. ח' הוצ'
מימון 16 =
947 - 963
= P.V
31/12/92
ז'
ניכיון 16
פקודת פדיון:
ח' אג"ח
1,000
ח' הפסד הון 58
ז'
מזומן 981 (חישוב P.V כאשר ריבית השוק 5%)
ז'
ניכיון 37 = 963
- 1,000
ז' הוצ'
הנפקה נדחות 40
פדיון מוקדם בין שתי תקופות ריבית:
נניח שהפדיון המוקדם הוא כעבור שנה וחצי 30/6/91 מה
קורה מבחינת הספרים.
יש לרשום רישומים מלאים לכל חצי השנה "כאילו"
הוא לשנה שלמה.
ישנן שתי שיטות:
1. שיטת הריבית הפשוטה:
20 –
1.03 * [מענ"ס, 6% , 4 ]* 40 + 1,000 = P.V
4^(1.06)
* מורידים את הריבית לשלם לחצי תקופה 40/2.
2. שיטת הריבית האפקטיבית:
[מענ"ס,
6% , 3.5]* 40 + 1,000 = P.V
3.5^(1.06)
הבדלים:
ריבית פשוטה 6% לשנה, 6% לחצי שנה - 6%/2=3%
ריבית אפקטיבית לחצי שנה 2.95% = 1.06
בחישובי אג"ח בין שתי תקופות ריבית יש לתת ביטוי
נפרד לריבית לשלם שנצברה מסוף תקופה קודמת ועד ליום החישוב. ישנן שתי שיטות לחישוב
ה- P.V לאותו יום. שיטת הריבית הפשוטה לפיה נחשב את ה- P.V לתחילת
התקופה ונכפיל (חלק היחסי מריבית השוק + 1 ) כדי לקדם ליום החישוב/פדיון ונפחית את
הריבית לשלם בגין התקופה שכבר חלפה.
בשיטת הריבית האפקטיבית מחשבים ישירות לאותו יום בהתחשב
ב- n האמיתי ואז אין צורך
להוריד את הריבית לשלם.
שיטות הפחתת ניכיון/פרמיה ורישומם בספרים:
1.
שיטת הקו הישר
2.
הריבית האפקטיבית – שיעור הריבית הנדרש לפי שעור התשואה המקובל לאג"ח מסוג זה של
השקעה בפועל. וזאת, מידי תקופה.
3.
שקלול שעור ההפחתה על פי
תקופות של פירעון חלקי (מקביל לסכום ספרות בפחת).
4.
שקלול תקופות וערך נקוב.
הפחתה על פי ריבית אפקטיבית:
גישה זו מניחה שהפרמיה/ניכיון בשנה מסוימת מבטאים את
התועלת הכלכלית המופקת מן האיגרת באותה שנה, באופן שככל שמועד הפירעון רחוק יותר,
הגורם של הערך הנוכחי משפיע על הערך הריאלי של יתרת האיגרת.
ריבית שנצברה בטרם ההנפקה:
יש שההנפקה מתבצעת במועד, שלפי תנאי האג"ח נצברה
בו ריבית נקובה. במקרה זה, החברה תקבל תמורה במזומן שתכלול גם את הריבית שנצברה
והניכיון/פרמיה יביאו צבירה זו בחשבון.
הוצ' הנפקה של אג"ח:
הנפקת אג"ח כרוכה בדר"כ בהוצאות נלוות כגון: שכר
טרחה לעו"ד ורו"ח, עמלת חתמים, עלויות הדפסה, אגרות, וכו'. שיעור הוצ'
אלו מסה"כ ההנפקה 5%-10%.
הוצ' ההנפקה יירשמו כהוצ' נדחות, והן תופחתנה במהלך
השנים, על פי עקרון ההקבלה. אם ההנפקה בניכיון בנוסף נוסיף הוצ' ניכיון, אם ההנפקה
בפרמיה ניתן לקזז את הוצ' ההנפקה בסכום הפרמיה.
3FASB גורס אחרת, הוצאות הנפקת אג"ח יוכרו כהוצאה
של תקופת ההנפקה, או הפחתה מסכום האג"ח.
פדיון מוקדם של אג"ח:
כללי: מועד נקוב
על האיגרת, פדיון הינו פירעון ההלוואה שהחברה קיבלה כנגד אגרות החוב וביטולן של
אג"ח אלו.
פדיון מוקדם: עשוי
להיווצר כאשר משתנים התנאים בשוק ההון, או משתנה מדיניות של החברה, או משתנה
מדיניות הדילול של בעלי השליטה בחברה, וזאת שמדובר באג"ח להמרה.
פדיון אפשרי, אפשרות אחת כאשר ישנה אפשרות עפ"י
האג"ח לפדיון מוקדם כל שנתיים לדוג'. החברה רוכשת את האג"ח בבורסה,
הפעולה הזו כפדיון מוקדם.
פרמיה/ניכיון בפדיון מוקדם של אג"ח:
כל היתרות הרלוונטיות אמורות להתאפס ביום הפדיון. אם
הפדיון של חלק מהסדרה נאפס את היתרה באופן יחסי.
אם הוצ' ההנפקה הנדחות נרשמו במועד ההנפקה בנפרד, אזי
בפדיון מוקדם יותאמו גם הוצ' ההנפקה הנדחות לסכום האג"ח שנותרו במחזור.
התחייבות לפדיון בפרמיה:
חברה רשאית להציע תנאי פדיון, כך שהתמורה בפדיון שיקבל
בעל האיגרת תהיה גבוהה מערכה הנקוב. וזאת, גם בנוסף לריבית הנקובה. במקרה זה
התחייבות החברה היא לפדיון בפרמיה והטיפול החשבונאי הינו על פי אחת משתי חלופות.
זה כמו להחליט לא לשלם ריבית במשך התקופה, אלא לשלם בסוף התקופה ריבית + קרן.
הפרשי הריבית ישולמו בסוף – זהו
פדיון בפרמיה.
א.
סכום יחסי של הפרמיה לפי
מספר השנים לפדיון של האיגרות יופרש מדי שנה,
כך שעד
מועד הפדיון ההפרשה תגיע כדי סכום הפרמיה לתשלום.
הקדמת הפדיון ע"י הנפקה של סדרת
אג"ח חדשה:
תשלום עמלה מהותית עבור סילוק מוקדם של הלוואה לזמן
ארוך באמצעות העמדת הלוואה חדשה בתנאים עדיפים יסווגו את העמלה כהוצאה ברווח
והפסד.
חישוב P.V בין שתי תקופות ריבית:
5
4 3 2 1 0
יום ההנפקה – לא חייב להיות
1/1/ יכול להיות כל
תאריך.
הפרש הוצ' מימון = {צמוד לסוף תקופה} P.V
1.
הפרשי הצמדת קרן.
2.
השינוי בניכיון/פרמיה.
3.
ריבית תקופתית נקובה צמודה.
4.
הפחתת הוצ' הנפקה נדחות.
·
יש להביא את האג"ח
אחורה לתקופה השלמה, וקדימה בערך עתידי לתקופה שבה יש להציג מאזן.(..XX31.12.)
ריבית
לשלם i
אחורה
שנצברה - + 1 * לתקופה =P.V
חלקי התקופה
האחרונה
השלמה
i
ריבית - + 1
* ריבית + קרן תשלום =
P.V
לשלם חלק יחסי סדרה ראשון
פקודות היומן:
1.
ח' הוצ' מימון
ז'
ריבית לשלם
2. ח' הוצ' מימון
ז'
ניכיון
3. ח' הוצ' מימון
ז'
אג"ח
4. ח' הוצ' מימון
ז'
הוצ' הנפקה נדחות
בחישוב אג"ח בין שתי תקופות ריבית (אם לצורך פדיון
מוקדם או הצגה בדו"חות כשהאג"ח הונפק במהלך השנה) נשתמש לרוב בשיטת
הריבית הפשוטה, כלומר נביא ערך נוכחי לתום התקופה השלמה האחרונה וקדימה ונכפיל
בערך עתידי ליום החישוב, ומחישוב זה נוריד את הריבית לשלם בגין התקופה מתום התקופה
האחרונה ועד ליום החישוב, אחרי שמצאנו P.V לאותו יום, נבצע את הרישומים הבאים:
1. ח' הוצ'
מימון
ז'
ריבית לשלם
בגין הריבית שכבר נצברה וטרם שולמה, זו שהורדנו בחישוב
ה- P.V הצמוד ליום החישוב.
2. ח' / ז'
הוצ'/הכנס' מימון
ח'/ז' פרמיה/ניכיון
בגין השינוי בפרמיה/ניכיון מתום התקופה האחרונה ועד
לחלק שהבאנו קדימה.
3. ח' הוצ'
מימון
ז'
אג"ח
בגין הצמדת הקרן, הפרשי הצמדה מסוף התקופה הקודמת.
4. ח' הוצ'
מימון
ז'
הוצ' הנפקה נדחות
מפחיתים על אותו חלק תקופה, אותו חלק יחסי את ההפחתה
(כלומר אם שנתי 100, חצי שנה 50 וכו').
אם יש לנו פדיון מוקדם יש צורך לבצע פקודת
פדיון:
ח' אג"ח – ערך נקוב צמוד לאותו יום (יום הפדיון)
ח' ריבית לשלם
ז' ניכיון
– יתרה ליום הפדיון
ז' מזומן – עומד כנגד פירעון שתי התחייבויות (אג"ח + ריבית לשלם)
ז' הוצ'
הנפקה נדחות
ח'/ז' הפסד/רווח מפדיון מוקדם
כאשר באים לבצע פדיון מוקדם בספרים קיים:
1.
יתרת אג"ח P.V ספרים (ז).
2.
ריבית לשלם (ז).
3.
יתרת הוצ' הנפקה נדחות (ח).
* במקרה של פדיון חלקי נבצע בדיוק את אותן פעולות.
פדיון אג"ח באמצעות הנפקת אג"ח
חדשה:
דוגמא:
אג"ח
ישנה בספרים, P.V 325,000 , ריבית
שוק לאותו יום 10%,
P.V שוק 340,000
פדיון מוקדם:
ח' אג"ח "נטו" 325,000
ח' הפסד מפדיון מוקדם 15,000
ז'
מזומן 340,000
הנפקת אג"ח חדשה:
{מענ"ס, n=5 , r=10% }* ריבית
נקובה + קרן
= 340,000
n ^(1.1)
ח' מזומן 340,000
* לצורך הפדיון המוקדם של האג"ח הנפיקה החברה
אג"ח חדשה בריבית נקובה
12% לתקופה
של 5 שנים.
{מענ"ס,
n=5 , r=10%
}*X0.12 + X = 340,000 316,039 = X
5^(1.1)
הוצ' הנפקה חדשות הינם 20,000₪, כדי לחשב את הערך הנקוב ה- P.V יהיה 360,000₪, יש להוסיף
לחישוב גם את ההוצ' הנפקה לסכום שאנחנו צריכים להנפיק.
עתודות והפרשות
הגדרה:
מדובר בהתחייבויות שמועד פירעונן אינו מוגדר וסכומן
בדר"כ ניתן לחישוב רק ע"י אומדנים. התחייבות זו תוצג במסגרת התחייבויות
לזמן ארוך.
למשל:
1.
התחייבויות לסיום יחסי עובד
מעביד (עתודה לפיצויים/פיטורין/פרישה). ראה
גילוי דעת
20 .
2.
הפרשה
לחופשה. ראה גילוי דעת 19 התחייבויות
3.
הפרשה לאחריות לזמן קצר
4. עתודה למסים.
הפרשה לאחריות:
עפ"י עקרון הקבלת הוצ' להכנסות יש לרשום במועד
ההכרה בהכנסה את כל ההוצ' הכרוכות והקשורות באותה הכנסה. מתן אחריות למוצר הינו
חלק מעסקת המכירה שעלול לגרום בעתיד הוצאות/הפסדים.
** כלל בסיס צבירה אומר: לא משנה מתי יוצא כסף, כלומר
ברגע שנתתי אחריות,
אני חייב
לרשום הוצ' לאחריות שנתתי, אומדן סביר.
כאשר הוצ' התיקונים אינן מהותיות יחסית למחיר המכירה
(אם כן מהותיות הרי שעפ"י יאסק 18 לא ניתן להכיר בהכנסה), נבצע הפרשה לאחריות
בגין ההוצאה העתידית הצפויה.
ביום המכירה:
ח' הוצ' אחריות
ז' הפרשה
לאחריות
ביום התיקון בפועל:
ח' הפרשה לאחריות
ז' מזומן
כלומר, חשבון ההפרשה לאחריות הוא מעין חשבון מעבר מיום
הכרה בהוצאות ועד ליום התשלום בפועל.
שאלה 3 פרק 2, עמ' 63:
31/12/92
ח'
הוצ' אחריות 50,000 = 5% * 1,000,000
ז' הפרשה
לאחריות 50,000
ח' הפרשה לאחריות
40,000
ז'
מזומן 40,000
31/12/93
ח'
הוצ' אחריות 75,000 = 5% *
1,500,000
ז' הפרשה
לאחריות 75,000
ח' הפרשה לאחריות
80,000
ז'
מזומן 80,000
עתודות והפרשות:
1. כללי:
עתודות והפרשות מבטאות התחייבויות מוחלטות שסכומן או
מועד סילוקן אינם ודאיים. כאלו הן הפרשות לכיסוי התחייבויות שטרם התגבשו באופן
סופי, או שסכומיהן טרם ידועים בתאריך המאזן או שמועד פירעונן מינה באירוע, בעתיד
שעיתויו אינו ודאי.
1.
עתודה לחופשה.
2.
עתודה לפיצויי פיטורין.
3.
עתודה למסים נדחים.
(עתודה) – הפרשה לדמי חופשה סיווג כהתחייבות שוטפת
גילוי דעת מס' 19 של לר"ח:
עוסק בטיפול החשבונאי של התחייבות מוגדרת עפ"י חוק או הסדרי עתודה שקיימים.
ההתחייבות הזו מוחלטת, אך מימושה הספציפי איננו מוגדר בכל רגע נתון (יציאה לחופשה
תלויה בהבנה בין העובד למעביד), ישנה צבירה של ימי חופשה שאינה עוברת תקרה מסוימת.
יש לתת לזה ביטוי מלא בספרים, הרישום המקביל לצבירת
התחייבות רישום בחובה להוצ' שכר עבודה, הרישום הינו בעצם תחת הכותרת של הוצ' נלוות
לשכר. בדר"כ אנו מחלקים את הרישום לשניים כשכר עצמו והוצ' נלוות; תשלומי
מעביד עבור העובד כמו הפרשה לחופשה, ביטוח לאומי וכו'. בדר"כ מס הכנסה לא
יכירו בהפרשה אלא כאשר היא תמומש. (פדיון ימי חופשה, או יציאה לחופשה ). מצד שני
ייתכן מצב שישולמו דמי חופשה לעובד, אך לא מגיע לו עדיין חופשה, ולכן לא הופרש
בגינו, מבחינת מס הכנסה יכירו בהוצאה ואז נוצר חסכון במס. החסכון במס יהיה מתאים
לספרי העסק רק כאשר תבוצע הפרשה מתאימה כשיגיעו לעובד דמי החופשה. (יופיע בספרים
כנכס שוטף, או כקיזוז מעתודה להשוואת מסים בעתיד המוצגת כהתחייבות שוטפת).
הרישומים החשבונאים נוגעים להפרשה לדמי חופשה דומים
במהותם לאלה הנוגעים להפרשה לחומ"ס עפ"י גישת המאזן. ההפרשה לרוב מחושבת
עפ"י השכר האחרון, כיוון שאם יצא עכשיו לחופשה – יקבל עפ"י השכר השוטף. אנו בוחנים את יתרת הפתיחה של ימי
החופשה, הסכום ירשם עפ"י הנטו של הימים כפול הסכום ליום. בסוף התקופה לאחר
רישום ההתאמה דו"ח רווח והפסד יכלול את השינוי בהפרשה שנעשה השנה, במאזן י.
ס. סה"כ ההפרשות –
התחייבויות העסק לימי חופשה בגין כל ההיסטוריה שעדיין מגיע לעובדים.
דומה הדבר בעתודה לפיצויי פיטורין, פיצויי פרישה
ופיצויי פנסיה:
גילוי דעת 20 של לר"ח:
כולל את חבות המעבידים לשלם פיצויי פיטורין לעובדים,
ההפרש בדר"כ בשיעור 100% של מה שמגיע, אלא אך בהסכם העבודה כתוב אחרת. (שכר
אחרון * מספר השנים). העסק יכול באופן שוטף, לשלם את החוב לקופות גמל או קופות
פנסיה, הסכום שיצטבר עפ"י תשלום זה יהיה יעודה – סעיף נכסי במאזן בניגוד לעתודה – סעיף התחייבותי.
ההפרשות השוטפות לכיסוי החבות, שזה הפרשות בגין שנה
שוטפת, בנוסף לעדכון בגין שנים קודמות, יכללו כעלות שוטפת של השכר. כלומר מידי שנה
שני סוגי הפרשות; הפרשה בגין השכר של אותה שנה (זכויות נוספות לעובדים) בנוסף
ייתכן שתווצר חבות בגין הוצ' השלמה (אם השכר עולה, ההתחייבות לפיצויים גדלה).
במאזן אנו נרשום את סכום העתודה, וסכום היעודה באופן
שהביטוי יהיה של ההפרש ביניהם. אם העתודה גדולה מהיעודה יופיע בהתחייבות, ולהפך
יופיע בצד נכסים.
גם כאן יכול להיווצר חסכון במס, הקטנה של הנטל במס
בעתיד אם היעודה גדולה מהעתודה, יש לתת ביטוי של מסים נדחים או הקטנת העתודה
הנובעת מסוגיות אחרות.
הרישומים החשבונאים הינם של עדכון עתודה. יש לתת ביטוי
כאילו כל העובדים היו פורשים ביום המאזן.
אג"ח
APB 21 - אגרת חוב מקביל להלוואה, מנפיק האג"ח הוא אנלוגי
ללווה הכסף והמחזיק באג"ח אנלוגי למלווה/משקיע. ההבדלים בין אג"ח
להלוואה:
1.
אם הלוואה בדר"כ נלקחת
מספק אחד, אז באג"ח החברה מגייסת סכום כסף
גדול מציבור
גדול של מלווים.
יתרון,
החברה לא ניצבת מול נושה אחד, התחלקות בין הרבה אנשים להם פחות
השפעה
בחברה.
2.
החסרון, נייר ערך לכל דבר,
ברגע שמנפיקה אג"ח היא נסחרת בבורסה, ואז
כפופה
לכללי ני"ע, מחויבת בדיווח לציבור.
3. תזרים
המזומנים שונה – בהלוואה נקבע הסכום, ואז התזרים שנצטרך
לשלם
בעתיד נקבע
בהתאם לסכום ההלוואה, וכך בהתאם לסיכון הפיננסי.
באג"ח
קובעים מראש תזרים עתידי, לא נקבעת הקרן – ידוע מה תקבל עפ"י זה
קובע כמה
כסף החברה תגייס או כמה מוכנים לשלם.
אג"ח מצריך טיפול חשבונאי בצד המנפיק, ובצד המחזיק. אצל
המנפיק אג"ח
התחייבות,
ובצד המחזיק אג"ח הוא נכס.
אנו נדבר
על צד המנפיק.
לכל אג"ח:
ערך
נקוב – V ערכים אלו קובעים את
התזרים העתידי
ריבית נקובה – i
שמחזיק האג"ח יקבל מהחברה.
מספר תקופות הריבית - n
i*v i*v
i*v i*v יום
ההנפקה
n 3 2 1 0
קונה האג"ח עושה חישוב של סיכון האג"ח
ועפ"י חישוב זה יודע מה הריבית שדורש עבור סיכון כזה.
R - ריבית שוק ביום ההנפקה.
תמורת ההנפקה P מחיר – זה הסכום שהמשקיע ייתן ביום ההנפקה:
P= ∑ i*v +
V
J (1 + r)^n ^1+r))
הקרן שלנו היא בעצם הסכום שנתנו בהתחלה.
ריבית אפקטיבית:
i*p=
1
+ v
(1+r)^n (1+r)^j
I = r ריבית נומינלית שווה
לריבית שוק ואז P=V השקעה מפה:
R>I אזי V>P
הריבית נמוכה מהריבית הנדרשת ולכן לא מוכנים לשלם את כל
הסכום עבורה. זוהי הנפקה בניכיון.
הנפקה בניכיון:
המשמעות של הניכיון: בתזרים העתידי הקרן נמוכה מהערך
הנקוב. כאשר יחזירו לנו את הקרן, לא כולו החזר של קרן.
הריבית האמיתית בכל תקופה הינה גבוהה מהנתון, חלק ריבית
שמשולמת במזומן I*V וחלק ריבית שנצברת, שתשולם בסוף.
כלומר החלק השני, ריבית שנצברה לאורך כל התקופות, ובסוף
מחזירים אותה = הפחתת ניכיון.
הנפקת פרמיה:
R<I בתוך הקרן ישנו ערך נקוב V, ופרמיה.
V<P הפרמיה הינה מרכיב בקרן.
פרמיה=V – P בסוף תקופה נחזיר V, זהו החזר קרן חלקי, את השאר החזרנו
במהלך התקופה.
זוהי הלוואה לשיעורים, בסוף התקופה נפרע מה שלא נפרע
במהלך התקופה.
הוצ' הריבית מתקופה לתקופה יקטנו.
הפרשה לחופשה גל"ד 19:
לעובדים יש זכאות לחופשה בתשלום מלא, עפ"י חוק
חופשה שנתית והסכמי עבודה. יש לתת ביטוי בדו"חות הכספיים לחבות המעביד על
בסיס צבירה (כלל הקבלת הוצ' להכנסות).
גובה החבות יהיה לפי השיעורים הקבועים בחוק, הסכמי
עבודה או כמקובל אצל המעביד. הבסיס לחישוב ההפרשה לחופשה הינו השכר האחרון של
העובד בתוספת הוצ' נילוות. {פ. יומן: ח' הוצ' שכר, ז' הפרשה לחופשה}.
יתרת ההפרשה לחופשה תוצג במאזן במסגרת התחייבויות
שוטפות. (סוג של התחייבות שתתממש עד שנה).
באפשרותו של העובד לפדות את החופשה בשתי דרכים:
1.
גישת הפדיון – העובד ממשיך לעבוד ופודה בכסף את החופשה.
2.
גישת הניצול – העובד מנצל את החופשה.
התחייבות לסיום יחסי עובד מעביד (עתודה
לפיצויים) גל"ד 20:
מעביד חייב עפ"י חוק פיצויי פיטורין (התשכ"ג
1963) לשלם לעובד בהתקיים תנאים מסויימים בשיעור שנקבע בחוק. אמנם התשלום בפועל
יבוצע בתאריך עתידי (פיטורי העובד או פרישתו לפנסיה), אבל מבחינה חשבונאית
עפ"י בסיס הצבירה ההתחייבות לתשלום הפיצויים מתהווה עם כל שנת עבודה.
הזכאות לפיצויים מחושבת עפ"י משכורת אחרונה * שנות
הותק.
מעביד יכול למלא את חובתו לתשלום הפיצויים ולתת ביטוי
בספרים באחת מהדרכים הבאות:
1. הפקדות המשחררות את המעביד מהתחייבות
עתידית:
הפקדות
חודשיות לקרנות, קופות פנסיה, קופות גמל או ביטוחי מנהלים (חב'
ביטוח)
בגובה 1/3% 8 ממשכורת כל חודש. הפקדה זו משחררת את המעביד מכל
התחייבות
עתידית לתשלום, כלומר העובד יקבל את הכספים המגיעים לו ישירות
מהקופה.
פ. יומן:
ח' הוצ'
פיצויים (דו"ח רוה"פ כחלק מהוצ' שכר)
ז'
מזומן
בדו"ח
רוה"פ אנחנו נראה את הוצ' הפיצויים השנתית, כחלק מהוצ' השכר ע"י
פ. היומן
שנרשמות כל חודש.
במאזן לא
יהיה כל ביטוי להתחייבות/נכס בגין הפיצויים. "כאילו" שהוא שילם
לעובד את מה
שמגיע לו כל חודש.
* יינתן מידע מלא בביאורים.
2. המעביד בוחר לא להפקיד כנ"ל ואז חייב לצבור את
ההתחייבות בספרים
(במאזן).
פ. יומן:
א.
ח' הוצ' פיצויים
ז'
עתודה לפיצויים
כנגד צבירת
ההתחייבות יפקיד המעביד כספים באיזושהי קופה על שם המעביד
ובשליטתו.
כספים אלו קרואים "יעודה" לפיצויים.
ב. ח' יעודה
ז'
מזומן
תשלום הפיצויים בפועל:
ג. ח' עתודה
לפיצויים
ז'
יעודה לפיצויים
* ישנה אפשרות לשלב בין שתי השיטות. נניח להפקיד כל
חודש 6% ולצבור התחייבות בספרים על 1/3% 2 הנוספים.
במאזן XX31/12/:
גובה עתודה לפיצויים= שכר אחרון * מס' שנות ותק * מספר
העובדים
בדו"ח רוה"פ:
בכל שנה הוצ' פיצויים בגין אותה שנה אשר מורכבות משני
מרכיבים:
1.
הוצ' הפיצויים השוטפות,
כלומר משכורת אחרונה בגין אותה שנת ותק.
2.
עדכון יתרת פתיחה עתודה
לפיצויים בגין שינויי השכר השנה.
במאזן תוצג יתרת העתודה שמשקפת לגבי כל העובדים נכון
לסוף אותה שנה את משכורתם האחרונה * שנות הותק.
יתרת היעודה לפיצויים הינה נכס שמופיע בחובה, צורת
ההצגה היא כאשר העתודה גבוהה מהיעודה במסגרת ההתחייבויות לזמן ארוך נציג את היתרה
נטו (עתודה פחות יעודה) ולהפך, אם היעודה גבוהה מהעתודה תוצג היתרה נטו במסגרת
קבוצת ההשקעות.
הטיפול ברווחי היעודה עפ"י גל"ד
20:
הגישה שנבחרה היא כנגד חיוב היעודה בכל גובה הרווח נזכה
את סעיף הוצ' הפיצויים עד מקסימום גובה מרכיב עדכון יתרת הפתיחה. במידה והרווחים
היו גבוהים יותר נזכה גם הכנסות אחרות על ההפרש.
דוגמא:
חברת דניאל הוקמה ב- 1/1/96 והעסיקה 3 עובדים. להלן
המשכורות החודשיות שלהם בשנים 96,97,98.
שנת
1996 שנת 1997 שנת 1998
עובד א' 5,000 7,000 8,000
עובד ב' 8,000 10,000 10,000
עובד ג' 7,000 10,000 12,000
בשנים 97, 98 הפקידה החברה ביעודה לפיצויים סכום של
20,000₪ בכל
שנה (96 לא הפקידו). בשנת 98 נצברו רווחים ביעודה בסך של 5,000₪.
רשום פקודות יומן לשנים 96,97,98 והצג את היתרות
בדו"חות הכספיים בכל שנה.
שנת 96:
ח' הוצ' פיצויים
20,000
ז' עתודה
20,000
שנת 97:
1.
ח' הוצ' פיצויים 34,000 עדכון י. פ + הוצ' שוטפות השנה
ז'
עתודה 34,000 7,000 + 27,000
31/12/97 יתרת עתודה לפיצויים:
צריך להיות: 54,000=27,000 * 2
קיים י. פ. :
(20,000)
34,000
2.
ח' יעודה
20,000 הפקדה בפועל
ז'
מזומן 20,000 של 20,000
בדו"ח רוה"פ הוצ' פיצויים השנה 34,000 במאזן
במסגרת התחייבויות לזמן ארוך:
עתודה לפיצויים:
54,000
בניכוי
יעודה : (20,000)
נטו : 34,000
שנת
1998:
ח' הוצ' פיצויים
36,000 עדכון י. פ + הוצ'
שוטפות השנה
ז'
עתודה 36,000 6,000 + 30,000
3000*2 ההפרש עבור שנתיים
יתרת עתודה 31/12/98:
צריך להיות
: 90,000=30,000 * 3
קיים י. פ
: (54,000)
נטו : 36,000
הפקדה:
ח' יעודה
20,000
ז'
מזומן 20,000
ח' יעודה 5,000
ז' הוצ'
פיצויים 5,000
* אפשרות שניה – במקרה והרווחים היו 10,000:
ח' יעודה 10,000
ז' הוצ' פיצויים 6,000
ז' הכנסות
אחרות 4,000
בשנת 98 דו"ח רווח והפסד:
א. הוצ' פיצויים
31,000 = 5,000 –
36,000
ב. הוצ' פיצויים
30,000 = 6,000 -- 36,000
* במסגרת הכנסות אחרות: 4,000 (באפשרות השניה)
במאזן התחייבויות לזמן ארוך:
א. 45,000 =
45,000 -- 90,000
ב. 40,000
= 50,000
-- 90,000
הון עצמי
בעסק של יחיד קיימת זהות משפטית בין העסק לבין
בעליו. (עסק הוא אישיות כלכלית נפרדת). כלומר שהאחריות של בעל העסק הינה אישית
ואינה מוגבלת, זה אומר אם העסק נקלע לקשיים ונכסיו לא מספיקים לכיסוי ההתחייבויות,
יכולים הנושים "לרדת" לנכסים האישיים של בעל העסק.
ההון של בעל העסק= הפקדות ועוד רווחים פחות משיכות.
שותפות הינה התקשרות חוזית בין שני
אנשים או יותר כדי להגיע למטרה משותפת של השגת רווחים. גם בשותפות הערבות היא בלתי
מוגבלת.
הון השותפות מורכב מהון של כל שותף שמבטא את השקעותיו
בניכוי משיכותיו וכו'.
חברה(בע"מ) – רוב החברות הן חברות בע"מ. חברה בע"מ כפופה לפקודת
החברות הקובעת הן את צורת ההתאגדות והפעילות של החברה. בפקודת החברות ישנן הוראות
בתחום הניהול הכספי והדיווח לבעלי המניות.
החברה הינה אישיות משפטית נפרדת מבעליה. יש מסך משפטי
בין החברה לבעלי המניות, החברה היא זו שעומדת למשפט. כלומר היא בעלת מעמד עצמאי
מבחינת החוק.
עירבון מוגבל – בעלי המניות אחראיים להתחייבויות החברה רק עד גובה סכום המניות
שהונפקו להם והם טרם פרעו את התמורה במזומן.
חברה שמוקמת צריכה להירשם אצל רשם החברות. ישנם טפסים
שהחברה ממלאת (שם החברה, ייעוד החברה, תחום, מי בעלי המניות שמקימים אותה, חלקו של
כל אחד, כמה הון החברה מתכוונת להנפיק), ויש לה תזכיר ותקנון.
התזכיר מבטא את חוקת החברה והתקנון
מסביר ותוחם את אופן ניהול החברה, סמכויות המנהלים וכו'.
החברה פועלת באמצעות שני ארגונים עיקריים:
1.
אסיפה כללית – שמורכבת מבעלי מניות החברה.
2.
הדירקטוריון – מנהלי החברה שהם בעלי סמכויות המוגדרות בתקנון.
הון עצמי של החברה מורכב מ: הון מניות, קרנות ועודפים.
מאזן
נכסים התחייבויות
הון עצמי
הון עצמי = נכסים פחות התחייבויות.
הון מניות:
מבטא את השקעת הבעלים בחברה ולא ניתן להחזירו אלא בעת פירוק. זאת אומרת ברגע
שבעלים משקיע בחברה הוא לא יכול להתחרט.
מניה: מסמך
(נייר ערך) המעיד על בעלות בחברה כאשר משמעות הבעלות הוא חלק בנכסים ובהתחייבויות.
לכל מניה יש ערך נקוב.
מה מבטא הערך הנקוב:
אחוז הבעלות על החברה נגזר מהיחס בין הערך הנקוב שמחזיק בעל מניות מסוים לבין סך
הערך הנקוב של הון מניות החברה.
זכויות שמקנות מניות למחזיק בהן (הערה:
תלוי בסוג המניה):
מניות רגילות:
1.
זכות הצבעה, זכות לקבלת
החלטות, כלומר שליטה. הזכות היא עפ"י מספר המניות, כל מניה היא קול אחד
בהצבעה.
2.
הזכות לקבל חלק ברווחים,
דיבידנד. הזכאות נקבעת לפי הערך הנקוב שמוחזק ע"י בעל המניות.
3.
הזכות לקבלת נכסים בעת
פירוק.
הון עצמי:
הון מניות:
כללי:
החברה היא אישיות משפטית עצמאית בעלת כשירות כלכלית,
הנושאת מיום הקמתה ועד יום חיסולה. יש לה כשרות משפטית ללא כל קשר לבעלים.
החברה מוקמת ע"י יזם, יזם יכול שיהיה הן חברה והן
יחיד.
חברה יכולה להיות גם דירקטור (כחברה מנהלת חברה אחרת).
בקיום חברה חותמים על שני מסמכי יסוד: תזכיר חוקת החברה
כולל מטרות סוגי המניות והון רשום. בנוסף ישנו תקנון
ספר הנהלים החיצוני של החברה. קובע את כללי המשחק היסודיים של איך מתנהלת החברה,
מה הסמכות של כל גופי החברה, של האסיפה הכללית. לחברה יש מקום רב לבחור נהלים
עצמאיים.
בדר"כ הבעלות על החברה תתבטא במניות. כשם שאמרנו
שהחברה ישות עצמאית, לבעלי המניות של החברה אין אינטרס ישיר בנכסי החברה
והתחייבויותיה, יש להם אינטרס עקיף ברווחי החברה, ובה שיוותר לה במקרה של פירוק.
האינטרס העקיף פועל באמצעות דיבידנד וכן עודף
נכסים על הרכוש ביום פירוק, זהו דיבידנד פירוק.
הזכויות הבסיסיות העיקריות של בעלי המניות:
1.
השתתפות ברווחי החברה
באמצעות דיבידנד (ביניים – מוכרז
ומוחלט ע"י דירקטוריון החברה. או סופי – גושפנקא של האסיפה הכללית של החברה). כאשר מחולק דיבידנד ביניים,
ייתכן שיוחלט שהוא יהיה הדיבידנד הסופי.
2.
השתתפות באסיפה הכללית,
ולהצביע בהן על החלטות שונות שבאות על סדר היום. בד"כ לאסיפה הכללית יש סדר
יום מוגדר. (אסיפה רגילה, עוסקת בפעילות שוטפת; אסיפה מיוחדת דנה בנושאים
ספציפיים, אסיפה של מן המניין דנה בשינוי הון מניות, דורשת הון מיוחס).
3.
זכויות בפירוק, חברה מתחילה
את חייה ביסוד תזכיר ותקנון, ורישום אצל רשם החברות, ומסיימת את חייה בפירוק. מבדילים בין פירוק מרצון, ופירוק לא מרצון
(באמצעות בית משפט). בסופו של יום אם נשארים נכסים, מעבר להתחייבויות, בזמן פירוק
הם מתחלקים בין בעלי הזכויות.
עפ"י סעיף 46 (ב) לחוק ני"ע, חברה ציבורית לא
יכולה לרשום את ניירותיה למסחר, אלא אם יש לה סוג אחד של מניות. חברות שבעבר
הנפיקו יותר מסוג אחד, לא יכולות יותר להדפיס מניות מהסוג הנחות, אלא רק מהסוג
העדיף.
בד"כ המניה העיקרית של חברה זו מניה רגילה. בעלי
המניות הרגילות זכויותיהם, בממוצע הם האחרונים בתור. הם אלו שנושאים בעיקר הסיכון
של החברה. זכויות בקבלת דיבידנד, פירוק, ובאסיפה, אך לא זכויות ראשוניות לעדיפות.
מניות רגילות מבורכות:
מניות שלהן זכויות נוספות לאלו של המניות הרגילות. למשל זכות של רוב עודף,
בד"כ מניות אלו מונפקות בחברות חדשות.
מניות בכורה:
מניות שמזכות את בעליהן בזכויות בכורה מסוימות בד"כ בקבלת דיבידנד.
מרווחי החברה:
1.
יכול להתפלג לזכויות משנה
שונות, דיבידנד ראשון מכל המניות בשנה נתונה. במקרה כזה אם לא מחולק דיבידנד כלל
באותה שנה - הזכות אבדה, אין צבירה של זכויות אחרונים, אלא אם מניות הבכורה הן גם
צוברות.
סכום קבוע:
2.
מניה צוברת פרושה אם בשנה
מסוימת לא חולק דיבידנד, הזכות נצברת לשנה שלאחר מכן. הזכות
לצבור דיבידנד שנתי קבוע שישולם לפני כל דיבידנד לבעלי המניות האחרים.
חלוקה לבעלי המניות האחרים:
3.
זכות להשתתף בדיבידנד שיחולק
לבעלי המניות האחרים. (אם נותרו רווחים לאחר חלוקה הם מקבלים חלק יחסי שווה).
4.
בזכות קדימה להשתתף בנכסי
החברה במקרה של פירוק.
מניות פדיון:
שניתנות לפדיון, מונפקות ע"י חברה, הכסף בגינן
מגיע לחברה ונשאר שם עד הפירוק.
אך החוק מכיר גם במניות שניתנות לפדיון שהינם כמו
אג"ח בד"כ לא יהיה להם תאריך פדיון קבוע. יחד עם זאת כהגנה על נושים,
החוק אינו מותיר הפחתת הון מניות.
צריך להחליף את הסכום שנפדה במקור פרמננטי אחר, כדי שסך
הון המניות לא יקטן, אנו עושים זאת ע"י:
1.
מנפיקים מניות אחרות במקומן.
או
2.
מהוונים רווחים לקרן שמורה לפדיון מניות, מחליפה את הסכום שנפדה.
מניות יסוד/הנהלה:
קבוצה שיש לה זכויות יתר בהצבעה ומינוי מנהלים.
מניות נדחות:
מניות עם זכויות חסר, במקרים רבים אחרונות בתור לקבלת
דיבידנדים, במקרים אחרים מקבלות זכויות רק בעת פירוק. זכויותיהם נדחות משל בעלי
מניות אחרות.
מניות סטוק:
מניות ללא ערך נקוב. הן בד"כ לא מונפקות, אלא הן
כלי לארגון מחדש של ההון. מניות אלו מהוות חטיבה הניתנת לחלוקה ולפירוט ליחידות כספיות
שונות לפי ההסכם בין החברה לבין בעלי המניות.
סוגי הון מניות בחברה:
1.
הון מניות רשום:
זה שמופיע בתזכיר שנשלח לרשם החברות, בעת רישום החברה או שנקבע מעת לעת ע"י
האסיפה הכללית להגדלת ההון. (הון מקורי + תוספות שהתקבלו באסיפות).
* החברה לא יכולה להנפיק
הון מניות מעבר לסכום ההון הרשום.
2.
הון מניות מונפק:
בתוך מסגרת ההון הרשום יכולה להנפיק כמה שרוצה. ראשית מציעים את המניות, מי
שמעוניין במניות חותם על כך. אם מבקשים לחתום על יותר מניות ממה שהחברה מציעה אז
זהו אינו הסכום המונפק. מנפיקים עפ"י מפגש רצונות בין החותם והמבצע. אם סך
ההצעות גדול מחלקים זאת עפ"י מנגנון שנקבע מראש.
3.
ההון שהנפיקה לאותו ציבור
שחתם, והודיעו לו שמקבל מניות זהו הון מונפק אם התשלום בגין מניות אלו שולם במלואו
הופך להיות להון מניות נפרע. ייתכן מצב
שהחברה מוכנה לקבל סכומים בתשלומים, ואז ההון הנפרע יהיה נמוך מההון המונפק.
4.
רישום ההון
בספרים: ההון הרשום לא נרשם בצורה מסודרת
בספרים, אלא רישום ממוריאלי (שנדע כמה הונפק).
הרישומים בהנפקת מניות – הון מונפק ונפרע
ההנפקה משולמת ממזומנים, שווי מזומנים, בפרמיה או
בניכיון. ההחלטה ע"י מנגנוני החברה. בד"כ הנפקה קשורה בהוצ' לרו"ח,
עו"ד דמי ביול וכו'. ההוצ' הללו קשורות בהנפקה ולכן בד"כ תוכרנה כהוצ'
נדחות להפחתה. ואז הן ניתנות לקיזוז כנגד חשבון הפרמיה על מניות. (אם אין הפחתה
דרך רוה"פ).
עפ"י תקנות ני"ע הוצ'
הנפקה שלא הופחתו חייבות בגילוי מלא אודותם. הגישה להתייחס להוצ' הנפקה שלא יצאה אל הפועל כאל הוצ' תקופתיות כיוון
שדו"ח רוה"פ בא לשקף את הישגי/כישלונות ההנהלה, וניתן לראות בה כשל של
ההנהלה.
סוגי הנפקות:
1. הנפקה בתמורה לתשלום
מזומן מיידי:
ח' מזומן XX
ז' הון
מניות XX
2. הנפקה בפרמיה:
כלומר הסכום שנקבל תמורת כל מניה, מעבר לסכום הערך
הנקוב שלה. הנפקה בפרמיה מתארת מצב בו סה"כ שווי החברה גבוה יותר מהערך הנקוב
של המניות שלה לפני ההנפקה.
ח' מזומנים XX
ז' הון מניות נפרע XX (ע.נ שהונפק)
ז' פרמיה
על מניות XX
עפ"י החוק החברה רשאית להשתמש בפרמיה לכל מטרה שהיא
לרבות תשלום דיבידנד במזומן. וזאת בכפוף להוראות התקנון. ואולם מקובל לעשות שימוש
בפרמיה לחלוקת מניות הטבה ולהפחתת הוצ' הנפקה.
3. הנפקה בניכיון:
הנפקה הניכיון אפשרית רק אם התקנון מאפשר זאת, ואם יש
החלטה מיוחדת באסיפה וניתן אישור ביהמ"ש.
ואז הון המניות יירשם במלוא הערך הנקוב.
מקובל עפ"י עקרונות חשבונאים מקובלים לרשום את
הניכיון כהוצ' נדחות ולהפחית אותה.
ח' מזומנים XX
ח' ניכיון XX
ז' הון
מניות XX
דילול החזקות:
בעיית דילול קיימת כאשר השווי הכלכלי של החברה גבוה
מהערך הנקוב שלה. אם שווי החברה זהה לערך הנקוב, אזי כל הנפקה נוספת בערך נקוב, כל
אחד ישלם את חלקו הראוי עפ"י ערכים כלכליים. לא רק כאשר של החברה גבוה מסך
ההון המונפק לפי ערך נקוב.
100,000 הון מניות זהו ערכה הכלכלי – 100,000.
ננפיק 10,000 מניות חדשות כדי שכל בעל מניות ישלם ערך
ראוי, ערך המניה צריך להיות 10,000.
110,000 = 1
זהו הערך הכלכלי והערך הנקוב שלה.
110,000
אם לפני ההנפקה שווי החברה 200,000 ויש 100,000 שקל ערך
נקוב. ואז כל מניה תונפק ב2 ₪,
ההנפקה תהיה בפרמיה.
כדי למנוע דילול מקפח של בעלי המניות הנוכחים מחיר
ההנפקה צריך לשקף את השווי הכלכלי של מניה בטרם הנפקה. היה והמחיר גבוה מערך נקוב,
ההפרש בין מחיר כלכלי לערך הנקוב זוהי פרמיה.
הנפקה בשווי של זכויות:
תפקידה העיקרי מניעת דילול מקפח. חברה יכולה להציע את
המניות שלה לציבור או לבעלי המניות הנוכחיים. אם מציעה את המניות באופן פרופורציונאלי
לבעלי המניות, היחס ישמר.
זהו מצב שבו חברה מציעה לבעלי המניות מניות נוספות, על
בסיס שוויוני, ואז גם אם המחיר נמוך יותר, עדיין כולם מקבלים את אותה ההזדמנות.
המקובל כאשר יש הנפקה בדרך של זכויות, לכל בעל מניות יש
את הזכות עפ"י יחס ההמרה שנקבע. את הזכות יכול לממש, או למכור את הזכות בשוק.
לבעל המניות הנוכחי לא משנה אם הוא מממש את הזכות או
מוכר אותה ומקבל שווי הזכות, והשני משלם את השווי שלה בשוק.
(מבחינה כלכלית אדיש בין השניים).
הנפקה בתשלומים לשיעורין:
(1) כללי:
לא ניתן להנפיק בתשלומים לשיעורין חברה ציבורית, ניתן
לעשות זאת עפ"י דין רק בחברות פרטיות. התשלום הראשון יחל בעת ההקצאה,
והתשלומים האחרים לפי קביעה מראש.
צריך להשלים את התשלומים עד תאריך מסוים.
כאשר אלו שחתמו על המניות, שילמו את הסכומים הראשונים
ובסופו של דבר לא עמדו בדרישות התשלום, אזי ניתן להפקיע את המניות שלהם. הפקעת
המניות יכולה להתבצע תוך החזר הסכום ששולם, או החזר חלקי, הכל בהתאם לתנאי ההנפקה.
בד"כ החברה תטה לא להחזיר את הסכום, כיוון שהחוק
אוסר להפחית את הסכום של ההון בלי אישור ביהמ"ש. ישנו אישור כלפי העולם שכבר
הנפקנו את הסכום.
מניות חלוטות:
ניתן להנפיק מחדש, השאלה באיזה מחיר ננפיק אותם מחדש ?
כדי לעמוד בהוראות חוק של לא להפחית הון, הערך שלהם צריך להיות 10,000. אנו יכולים
להנפיק בכל סכום של 5,000₪ ומעלה
ולעמוד בדרישות החוק, יש לנו כרית בטחון של 5,000₪. (בהתאם
לדוגמא).
הנפקת מניות בתמורה לנכסים ושירותים:
מבחינה חשבונאית אין הבדל ביחס למזומן. הסוגיה הכרוכה
בהנפקה זו היא של השווי היחסי של הנכסים והשירותים מחד ושל השווי הכלכלי של החברה
מאידך בהקשר זה, נהוג לאמוד את יחס ההמרה עפ"י השווי
ההוגן, כשאלו מוערכים באופן סביר באמצעות חוות דעת בלתי תלויה.
הערך הרשום בספרי המוכר אינו יכול לשמש כקנה מידה יחיד
או מכריע.
עפ"י גילוי דעת 36 של יאסק:
השווי של נכסים קבועים בד"כ (מניות, השקעות) יוכנס
עפ"י שווים ההוגן. כאשר יש עדיפות לשווי הנכסים, כיוון שיש להם ראיה לערכם,
ביחס למניות שמונפקות כנגד.
רק כאשר שווי המניות שמונפק כנגד ניתן להערכה, עושים בו
שימוש.
ההפרש בין השווי שמונפק לערך הינו פרמיה.
עפ"י פקודת החברות, הנפקת המניות שלא במזומנים
מחייבת חוזה בכתב, וכן את רשימת המניות שהוקצו. המטרה של פעולה זו היא להפוך את
הדברים לאינפורמציה ציבורית, ההגיון הינו של גילוי נאות.
הון עצמי המשך…
סוגי מניות:
1. מניות רגילות:
א.
פשוטות
ב.
צוברות.
ג.
משתתפות.
2. מניות בכורה.
מניות בכורה פשוטות:
מזכות את בעליהן בעדיפות לקבלת דיבידנד על פני בעלי
מניות אחרים, העדיפות הינה לקבלת דיבידנד בשיעור קבוע מתוך ערכו הנקוב של המניות.
למניות בכורה בד"כ אין זכות הצדקה.
לעיתים יש להן גם זכות עדיפה לקבלת ערכן הנקוב בעת
פירוק.
דיבידנד: הינו
חלוקת רווחי החברה לבעלי המניות שלה. כדי לחלק דיבידנד חייבים להתקיים שני תנאים:
1.
לחברה יש רווחים.
2.
צריכה להתקבל החלטת
דירקטוריון שתאושר ע"י האסיפה הכללית. בכל מקרה מניות הבכורה יקבלו את
הדיבידנד המגיע להן רק אם דיבידנד אכן יחולק.
מניות בכורה צוברות:
בעלי מניות בכורה צוברות זכאים בשנה בה מחולק דיבידנד לקבל את כל הדיבידנד שהיו
זכאים לו בגין כל השנים בהם לא חולק דיבידנד.
דיבידנד שנצבר בגין שנים קודמות נקרא צביר בפיגור.
עדיפות בחלוקת דיבידנד
1.
דיבידנד צביר בפיגור בגין
שנים קודמות. לבעלי מניות בכורה צוברות.
2.
דיבידנד בכורה השנה לבעלי
מניות בכורה (שוטף).
3.
א. אם אין מניות בכורה
משתתפות כל היתרה לבעלי מניות רגילות.
ב. אם יש מניות בכורה משתתפות בשלב ראשון יקבלו
בעלי המניות
הרגילות השוואת זכויות כלומר, יקבלו קודם כל לפני ההשתתפות
עם
המניות בכורה אחוז מסוים מערכן הנקוב.
4. השתתפות מניות רגילות + מניות בכורה משתתפות.
מניות בכורה משתתפות:
מניות בכורה שיכולה שמקבלות בנוסף לדיבידנד השנתי הקבוע
שלהן גם השתתפות ביתרת הדיבידנד שנותרה לבעלי המניות הרגילות.
