הוצאות שוחד ששולם בחו"ל לא יוכרו

הוצאות שוחד ששולם בחו"ל לא יוכרו

רמי אריה עו"ד רו"ח

ביום 5.6.2008 קבע בית המשפט העליון בע"א 6726/05 הידרולה בע"מ נ. פקיד שומה ת"א 1 כי אין להתיר ניכוים של סכומים שהועברו לסוכנים וששימשו לתשלומי שוחד וזאת מחמת אי חוקיותן של ההוצאות ומכוח חוסר ראיות להוכחת ההוצאה. להלן תקציר פסק הדין:

1         חברת הידרולה בע"מ (להלן: "המערערת") טענה כי סכומי כספים שהעבירה לסוכניה מחוץ לארץ הוצאו לצורך ייצור הכנסתה ועל פקיד השומה (להלן: "המשיב") להתיר ניכויים כהוצאה, משסורבה על ידי המשיב פנתה לבית המשפט המחוזי.

2         בית המשפט המחוזי קבע, בהתאם לראיות שהובאו להוכחת ההוצאה כי ניתן להתיר חלק מההוצאות וזאת בהתאם להוצאות שהצליחה המערערת להוכיח. בית המשפט לא דן בסוגיית חוקיותו של השוחד.

3         כעת הגישה המערערת ערעור לבית המשפט העליון כאשר המשיב הגיש אף הוא ערעור שכנגד. עיקר טענותיה של המערערת הינם כי המדובר הוא בתשלומי עמלות לסוכנים ולא בתשלומי שוחד, גם אם יוכח כי היה זה תשלום שוחד אין מניעה מכיוון שתשלום זה אינו מהווה עבירה בישראל ולא היווה עבירה ברוסיה וכי התצהירים שהציגה יכולים לשמש כראיות.

4         בית המשפט העליון קבע, הערעור נדחה, הסכומים שהגדירה המערערת כ"עמלת סוכנים בחו"ל" לא שימשו רק כשכר לסוכנים אלא שימשו כשוחד. אומנם סעיף 32 לפקודה אינו אוסר התרה בהוצאות אולם, ניתן לאסור על ניכוין של הוצאות הכרוכות בעבירה על החוק, סוגייה זו כבר נדונה במשפט בעבר.

אי ההכרה בהוצאה איננו פוגע בעקרון של גביית "מס אמת". "תשלום מס אמת הוא נשמת החוק ותכליתו" העיקרון של מס אמת נועד לשרת את הצדק, אולם מה צדק יש בהכרת החוק, הכרה במובן התרה, בהוצאות שנעשו בעבירה?

לעניין ההיבט המסחרי, גם אם שוחד במדינות מסוימות עשוי להניב פירות כלכליים לישראל אין לאפשר זאת מפירות "העץ המורעל" השיקול של הרווח הכלכלי לנישומים ולמדינה עצמה, לאחר מיסוים  אין בו כל עיקר כדי להתיר את הניכוי.

5         דעת רוב בביהמ"ש העליון: בכל מקרה, הראיות לקיומם של ההוצאות לא הוכחו כראוי ועל כן אין ההוצאות מותרות בניכוי, בלי להיכנס לעצם שאלת ההכרה בהוצאות שוחד כהוצאות מוכרות למס.

התייחסות לפס"ד הידרולה

בעניין הכרה בהוצאות שוחד ששולם בחו"ל

רמי אריה  עו"ד רו"ח

עם כל הכבוד, שימו לב כי הגישה של השופט רובינשטיין, לפיה הוצאות שוחד ששולמו בחו"ל, לא יוכרו לצורכי מס, לא אומצה על ידי שני חבריו להרכב: השופטת חיות והשופט אלון. שניהם דוחים את הערעור רק בשל חוסר יכולת המערערת להוכיח את תשלום ההוצאות בעובדות ומסמכים. שניהם מדגישים, כי הם מעדיפים להשאיר את השאלה הערכית בצריך עיון ולא להתייחס אליה. כך שעם כל הכבוד לפסק הדין המפורט של השופט רובינשטיין, בעניין השוחד – הוא אינו מהווה תקדים מחייב בפני עצמו.

לדעתי, אי ההכרה בהוצאות לא חוקיות בחו"ל, תיפגע פגיעה קשה בפעילות עסקית וביכולת התחרות של יזמים ישראלים בחו"ל, עלולה להוות תמריץ נוסף להגירת אילי הון בישראל אשר משקיעים במדינות שבהם שוחד הוא תופעה מקובלת. האיסור מבטא גישה פטרנליסטית העלולה לשמש כחרב פיפיות, כאשר מדינות זרות ינסו כפי שכבר ניסו בעבר, לכפות את דעותיהם הסובייקטיביות בעניין זכויות אדם על ישראל על כל המשתמע מכך.

לאור דעת הרוב בפס"ד הידרולה, הרי לדעתי עדיין שרירה וקיימת, ההלכה שנקבעה בזמנו בעניין ורד מיחזור, הקובעת כי לעניין ההכרה בהוצאות לא חוקיות יש לאבחן את רמת הפגיעה בתקנת הציבור. רק כשמדובר בפגיעה קשה בתקנת הציבור כגון בעברות הדורשות לפי דיני העונשין כוונה פלילית, ההוצאות בגינן לא יוכרו למס.  כאשר מדובר בפגיעה קלה, כגון בעברות רשלנות או אחריות קפידה או כאשר לא מדובר כלל בעברה לפי דיני עונשין בישראל, אין להפוך את פקיד השומה לבוחן לב וכליות ברמה הפלילית.