ralc.co.il

true

הלכת רובינשטיין

01.01.2007

 

 

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

עמ"ה000017/98

עמ"ה 1074/98

בש"א 14619/04

בפני:

שופט: אלטוביה מגן

תאריך:

16/08/2004

 

 

 

 

 

בעניין:

1 . רובינשטיין יואב

2 . חב' יואב רובינשטיין ושות' לפיתוח ומימון

ע"י עו"ד מאיר אקוניס – מיתר, ליקוורניק, גבע ולשם, ברנדווין ושות' עורכי דין

 

 

 

 

מערערים

 

נ  ג  ד

 

 

פקיד שומה למפעלים גדולים

ע"י פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

 

 

 

 

משיב

 

נוכחים:

שלא בנוכחות הצדדים

 

פסק דין

 

בית המשפט נתבקש על ידי המשיב ליתן פסק דין הדוחה את הערעורים שהוגשו על ידי המערערים (עמ"ה 17/98 ועמ"ה 1074/98) וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 31.7.03 בע"א 3415/97 פשמ"ג נ. חב' יואב רובינשטיין ושות', חברה לבניין פיתוח ומימון בע"מ, מיסים יז/4, עמ' ה- 59 (להלן-  הלכת רובינשטיין)  וכן החלטה מיום 28.6.04 בדנ"א 8349/03 יואב רובינשטיין ושות' חברה לבניין פיתוח  ומימון בע"מ נ. פשמ"ג (טרם פורסם) הדוחה את הבקשה לקיים דיון נוסף בערעור האמור.

 

משנדחתה הבקשה לקיים דיון נוסף בערעור, הפכה הלכת רובינשטיין לפסק דין חלוט וסופי. הלכה זו קבעה כי אין זכות למערערת לקזז הפסדים שנוצרו בעבר הרחוק, עת היה עיסוקה גידול דגים במסגרת "אקווריום פיש" (שם המערערת 2 קודם שמניותיה נרכשו בידי מערער 1), למול הכנסותיה מאז היתה לחברה העוסקת בקבלנות בנין. הואיל וערעורי המערערת שבכאן נסובים בדיוק על אותה שאלה הרי שנחרץ בכך גורלם – לדחייה, באשר בשנות המס שבערעור קרי 1991-1993, המשיכה המערערת 2 בקיזוז אותם הפסדים אשר נקבע לגביהם כי אין לקזזם.

 

המשיב טוען כי הייתה קיימת הסכמה שבעל פה שבין המשיב ובין מי ששימש כבא כוח המערערים עד ינואר 2004, עו"ד גבאי, כי אם יתקבל ערעור המשיב בבית המשפט העליון, תתייתר שמיעת הערעורים לשנות המס 1991-1993.

 

המערערים טענו בתגובתם כי הערעורים שבפני בית משפט זה משתרעים על יריעה רחבה יותר מזו שדן בה בית המשפט העליון וכוללים בחובם סוגיות עובדתיות ומשפטיות נוספות על אילו שנדונו בדיון הנוסף ואשר אינן קשורות במישרין למסקנותיו. סוגיות אילו קשורות למערער 1.  לטעמם בהחלטה בבקשה לדיון נוסף נקבע מפורשות כי  לא יורם המסך שבין המערערת 2 למערער 1 לפיכך בית המשפט העליון יחס את הכנסות המערערת 2 רק לה ולא למערער 1 על אף היות המערערת 2 חברה משפחתית כהגדרת סעיף 64א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961, קודם שתוקן בתיקון 132 לפקודה (להלן- סעיף 64א לפקודה).  המערערות מלינות כי המשיב הוציא שומות למערער 1 שלא בכובעו כנישום מייצג, דהיינו מי שהכנסת החייבת  של החברה המשפחתית, רואים אותה כשלו לצורך מס, אלא אף שומות עצמאיות בבחינת "ירייה לכל הכיוונים" ועל כך קמה לו לנישום זכות הערעור בלא תלות בהכרעת בית המשפט העליון בהלכת רובינשטיין ובבקשת הדיון הנוסף.

 

אלא שהמשיב מבהיר כי ככל שהוצאו שומות "עצמאיות" הרי שהן מתייתרות ונותרות על כנן רק השומות מכוח היות המערער 1 מי שמכוח סעיף 64א לפקודה מיוחסות לו הכנסות החברה המשפחתית או במלים אחרות ככל שהצווים שהוציא המשיב מבוססים על השלכות הלכת רובינשטיין בלבד.

 

לא מצאתי בהחלטת בית המשפט העליון דבר וחצי דבר הקובע בניגוד לאמור בסעיף 64א לפקודה כאילו אין ליחס למערער 1 את הכנסות החברה המשפחתית.

 

מעבר לאמירה בעלמה כי גדר המחלוקת בשנות המס שבפני רחבה מזו  שהוכרעה בהלכת רובינשטיין לא הציגו המערערות כל פירוט בקשר עם גדר זו מלבד סוגית היות המערער 1 מה שמכונה "נישום מייצג". הואיל ולא הוגשו נימוקי הצדדים בהסכמה ובאישור בית המשפט  בשל ההליכים שהיו תלויים ועומדים בינם בבית המשפט העליון בקשר עם הלכת רובינשטיין, היתה זו עתה ההזדמנות הראויה לעלותם במידה והעובדות שבבסיסם הועלו בהליך השומתי.  לחלופין, לו היו באמתחת המערערים טענות רחבות מגדר המחלוקת שהוכרעה בהלכת רובינשטיין, היה מקום לבקש כי הדיון בבקשה ידחה למועד לאחר שהצדדים יגישו את נימוקיהם, דבר זה לא נתבקש. זאת ועוד, מה טעם היה בדחיית הדיון בערעורים אילו עד עתה ולא בשמיעת שאר טענות המערערים כששאלת קיזוז ההפסדים הייתה נותרת פתוחה עד להכרעה. מלשון התשובה עולה כי נימוקי המערערים מתמצים בקשר עם הטענות בנוגע למערער 1 כאמור בלבד.

 

הלכה היא כי לאחר שנקבעת הכנסת החברה המשפחתית כמו גם הפסדיה, מיוחסת זו לנישום המייצג, לזכות ולחובה ראה ע"א 869/90 פקיד שומה חיפה נ יהושע לוי, פ"ד מט(א)865 וכן ראה ע"א 3573/92 פקיד שומה גוש דן נ. צבי פרג, פד"י נ(3) 690. בעניין פרג נקבע כי החברה המשפחתית שומרת על אופיה כתאגיד אף לצורכי מס ללא צורך בהרמת מסך. יחוס הכנסתה החייבת לרבות הפסדיה אינו אלא יציר סעיף 64א לפקודה, קודם תיקונו. גם אם משתמע, כטענת המערערים, כאילו נקבע כי לא יורם המסך, הרי שאין צורך בהרמת מסך זו כדי לבצע את פעולת הייחוס שבבסיס שומות המערער 1.

 

משנקבע כי אין להתיר קיזוזם של הפסדים קודם לרכישת החברה בידי המערער 1 והחלפת עיסוקה מהטעמים שפורטו, אותם הפסדים שאינם מוכרים בידי המערערת 2 אינם יכולים להיות  "שמישים" בידי המערער 1 .  הכנסתה החייבת של המערערת 2 בלא קיזוז ההפסדים, מיוחסת למערער 1 מכוח הוראת סעיף 64א לפקודה.

 

זאת ועוד, כבר הבעתי דעתי בקשר עם אי היכולת לעשות שימוש בהפסדי חברה משפחתית שנצמחו קודם להפיכתה לכזאת בידי הנישום המייצג והרציונאל הפיסקלי שבסיס קביעה זו (ראה עמ"ה 1222/02 שקלרש נ. פקיד שומה רמלה, מיסים יח/2 ה- 195). הלכת רובינשטיין במשולב עם הרציונאל שבעניין  שקלרש מייתרים את הדיון בערעורם של המערערים. הואיל ושומות אחרות – אין, וכי הצווים אשר נותרו, נותרו רק על בסיס השלכות הלכת רובינשטיין,  אין מקום לשמיעת ערעור המערערים בנסיבות אילו.

 

באשר לטענה כי היתה הסכמה בין הצדדים כי החלטת בית המשפט העליון  תיתר את הדיון שבכאן, זו הועלתה על ידי המשיב רק בתגובתו בלא שלמערערות הייתה הזדמנות להגיב על כך. אולם אין אני נצרך לטענה זו לאור האמור לעיל ורק אעיר כי עיון בבקשות שהוגשו במהלך השנים בהסכמה לדחיית הגשת נימוקי הצדדים בערעורים אילו, יש בהן תמיכה לכאורה בגרסת המשיב.

 

אני מקבל את בקשת המשיב לדחיית הערעורים.

 

הואיל והמשיב הבהיר רק בתגובתו לתשובת המערערים לבקשה, את עמדתו בנוגע להיות הצווים הנותרים בעינם רק ככל שהם מתבססים על הלכת רובינשטיין, אינני עושה צו להוצאות.

 

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ד (16 באוגוסט 2004) שלא במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

אלטוביה מגן, שופט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

000017/98עמה052 אלטוביה מגן

 

 

 

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-1832-הלכת-רובינשטיין.aspx

© כל הזכויות שמורות