ralc.co.il

true

בהמ"ש קובע כי פיצויי פרישה כמו מענק הפרטה לעובדים יחויבו במס מופחת של 20% בלבד

31.01.2011

בהמ"ש המחוזי בחיפה קובע כי פיצויי פרישה לעובדים

כמו גם מענק הפרטה שקיבלו עובדים

ולעיתים גם תשלום פיצוי לעובד בגין אי תחרות

יחויבו במס מופחת של 20% בלבד

רמי אריה עו"ד רו"ח

בפסק דין חדשני מסוגו קובע בית המשפט המחוזי בחיפה כי מענק הפרטה שקיבלו עובדים הינו הכנסה הונית החייבת במס מופחת וכך הדין גם לגבי מענקי פיטורין שעובדים מקבלים בחלק שאינו פטור ממס.

כיצד יסווגו לצרכי מס תקבולים שמקבלים עובדים כפיצוי בעקבות עריכת שינוי מבני במקום עבודתם. האם יש לראות בתקבולים אלו כהכנסת עבודה אצל העובדים, או שמא כפיצוי הוני. זו השאלה שעמדה להכרעה בע"מ 859-08 חיים ניסים נ' פקיד שומה חיפה שהוכרעה בפס"ד של השופט רון סוקול במחוזי חיפה ביום 26.1.2011.

המדובר בפיצוי שקיבלו עובדי חברת בתי זיקוק לנפט בע"מ עם פיצול החברה לשתי חברות נפרדות ומכירתן לידיים פרטיות. בהסכם שנועד להסדיר את פיצול החברה נקבעו הוראות בעניין מתן מענקים לעובדים. נקבעה בו זכותם של העובדים למענק פיצול חד פעמי בסכום של 70,000 ₪. כן נקבע כי לעובדים שימשיכו בעבודה, יינתן מענק הפרטה בשיעור כולל של 3% מתמורת המכירה. סך מענקי ההפרטה ששולמו לעובדים על פי הוראות ההסכם היה כ-106 מיליון ₪.

חיים ניסים שהיה עובד של בז"ן והמשיך לעבוד בבז"ן גם לאחר הפיצול, קיבל 70,000 ₪ כמענק פיצול, ובשנת 2007 קיבל 90,703 ₪ כמענק הפרטה. פקיד השומה ביקש לראות בתקבולים אלו כהכנסת עבודה אצל המערער על פי הוראת סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה והוציא לו שומה בהתאם. לפי ההסכם הדיוני נקבע כי הכרעת בית המשפט בתיק זה תחול על כלל העובדים שקיבלו מענקים במסגרת הליך ההפרטה של בז"ן. סוכם, כי בז"ן תנכה במקור מס בשיעור 20% מהמענקים ששולמו לעובדים, ויתרת המס הנדרשת על ידי המשיב תוחזק בנאמנות עד הכרעה בתיק. בהתאם למוסכם העבירה בז"ן את יתרת הכספים לנאמן.

העובדים טענו כי התקבולים שקיבלו כמענקי פיצול וכמענקי הפרטה, במסגרת הליך ההפרטה של בז"ן, מהווים הכנסה הונית אותה יש למסות על פי פרק "ה" לפקודה. לטענתם, לעובדים זכויות מוקנות למקום עבודתם ולזהות מעבידם. לפיכך עומדת להם זכות מוכרת להתנגד לכל שינוי מבני, להתנגד לפיצול המעסיק לגופים נפרדים ולהתנגד להעברת השליטה במעביד לידיים אחרות. זכות זו של העובדים הינה "זכות או טובת הנאה ראויה" הנכללת בהגדרת נכס על פי סעיף 88 לפקודה.

מכירת "הנכס" – דהיינו ויתור על הזכות הראויה - מהווה על כן, לגישת המערער, "מכירה" של נכס ותקבול המתקבל עבור "מכירה" זו הינו תקבול הוני החייב רק במס רווח הון בשיעור של 20% ככל שייקבע כי יום מכירת הזכות הינו במועד ההפרטה ולא ממועד תחילת עבודת כל עובד בבז"ן. כפועל יוצא מהגדרה זו הוא פטור מביטוח לאומי.

לעומתם טען פקיד השומה כי מענק הפיצול ומענק ההפרטה שקיבלו העובדים מהווה אצלם הכנסת עבודה רגילה החייבת במס שולי מלא. לגישתו, יש לראות בפיצוי שניתן להם כתוספת שכר חד פעמית.

בהמ"ש קובע כי רק לכאורה ניתן לחשוב כי כל תקבול שמקבל עובד ממעבידו הינו בגדר הכנסת עבודה, דהיינו הכנסה פירותית לפי סעיף 2(2) לפקודה, אך בהחלט ניתן לציין מספר דוגמאות בהן סווגו תקבולים שמקבל עובד ממעבידו כתקבולים הוניים.

כך נקבע כבר בפסיקה בעבר, כי פיצויי פרישה מעבודה הן תקבולים הוניים. אמנם, בעמ"ה (ת"א) 377/69 מרוה נ' פקיד השומה תל-אביב 3, סבר השופט אשר כי פיצויי פיטורין אינם אלא "'תוספת סוציאלית' המשתלמת לעובד תמורת הסכמתו להסתפק במשכורת שוטפת קטנה יותר ובמטרה שלא יחפש מקום עבודה אחר". אלא שדעה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט העליון.

בע"א 506/71 חפץ נ' פקיד השומה חיפה, נקבע מפיו של השופט ויתקון, כי מענק פרישה שמקבל עובד ממעבידו הינו פיצוי בשל ביטול חוזה העבודה ועל כן יש לסווגו כ"הכנסה שבהון". עם זאת סבר בית המשפט, כי תקבול העולה על הסכום הפטור לפי סעיף 9(7א)(א) הנ"ל, אף שהינו תקבול הוני, יחויב במס כהכנסת עבודה. המקור לחיוב, כך לגישת בית המשפט, אינו מצוי בסעיף 2(2) לפקודה אלא בהוראת הפטור עצמה שבסעיף 9(7א),

בפסקי הדין בעניין כבלי ציון (עמ"ה (ב"ש) 568/04 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ' פקיד שומה אילת (ניתן ביום 20/11/05) וע"א 128/06 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ' פקיד שומה אילת (ניתן ביום 26/4/07)) נדונה סוגית הטבת מס הניתנת להכנסות עבודה בהתאם לסעיף 12 לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985, ונשאלה השאלה האם הטבה זו חלה גם על תשלום פיצויי פיטורין לעובד העולים על הסכום הפטור. בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעקבות פסיקות בית המשפט בעניין חפץ ובעניין פרמה שרפ, הגיע למסקנה כי הסכום העולה על הסכום הפטור אינו בגדר הכנסת עבודה ועל כן אין מקום להחיל עליו את הוראת ההטבה.

הערעור לבית המשפט העליון נדחה, תוך שבית המשפט מעיר כי מדובר "בהכנסה פירותית" שאינה הכנסת עבודה אלא "הכנסה מיוחדת". סיווג מענק הפרישה לא היה במוקד הדיון שבו גם הנישומה וגם המשיב טענו כי מענק פרישה הינו הכנסה פירותית. יש לזכור כי פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין כבלי ציון לא ביטל מפורשות את ההלכה בעניין חפץ, שבה סווגו מענקי פרישה מפורשות כתקבול הוני,

עוד מוסיף בית המשפט בהקשר לסיווגם של תשלומים שמשלם מעביד לעובד פורש למניעת תחרות – דהיינו תשלומים בגין הסכמת העובד שלא לפנות ללקוחות מעסיקו הקודם. בתי המשפט התלבטו בסיווגם של התשלומים וקבעו כי יש להבחין בין תשלום שנועד לשמור על לקוחות קיימים, שאז יסווג כהכנסה שוטפת אצל המקבל והוצאה שוטפת אצל המעסיק, לבין תשלומים שנועדו לבסס עסק חדש על-ידי רכישת לקוחות, שאז יראו בתקבול כהכנסה הונית אצל המקבל והוצאה הונית אצל המשלם (ראה ע"א 762/00 בן-שלום נ' פקיד שומה כפר סבא (ניתן ביום 5/2/03). באחד המקרים נדון סיווגו של תשלום "דמי לא יחרץ" ששילם מעביד לעובד שפרש על מנת "לקנות" את שתיקתו. בית המשפט סיווג את התקבול כתקבול הוני (עמ"ה (ת"א) 169/87 שנקר נ' פקיד השומה כפר סבא (ניתן ביום 23/5/89).

ממכלול הדברים, ניתן לסכם ולומר כי תקבול שמקבל עובד ממעבידו יסווג בשים לב למהותו וטיבו ובהתאם לעילת תשלומו. תקבולים שמקבל עובד בגין עבודתו למען מעסיקו יסווגו כהכנסת עבודה ואילו תקבולים שמקבל העובד עבור זכויות המוקנות מעבר לזכותו לתשלום שכר או כפיצוי בגין פגיעה בזכויות שכאלו, לא יסווג כהכנסת עבודה ואם התקבול מהווה מכר של זכות או פיצוי בגין פגיעה בזכות של העובד, יסווג התקבול כתקבול הוני.

זכויות עובדים בשינויים מבניים הינן "זכות קניינית" המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו והוכרה בפסיקת בית הדין לעבודה ובית המשפט. מכוח זכותו זו של המעסיק עומדת לו הזכות לנהל את מפעלו על פי שיקול דעתו.

עמדת פקיד השומה התעלמה מהכרעת הרוב בעניין תעשייה אווירית (בג"צ 8111/96, הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האוירית ואחרים, ניתן ביום 2.6.2004), בה נפסק כי מקום שבו מבקש מעביד לבצע שינוי אורגני (שינוי חוץ ארגוני) עומדת לעובד הזכות להמשיך בחוזה העבודה עם מעסיקו הקודם ואם המעסיק אינו מוכן להמשיך ולהעסיקו, עומדת לעובד הזכות לקבלת פיצויי הפיטורים. עובד המסכים לשינוי המבני, ומסכים להמשיך לעבוד אצל המעסיק החדש, מוותר על זכותו החוזית לעבוד אצל מעסיקו הקודם ומוותר על זכותו לפיצויי פיטורים מהמעסיק הקודם.

בית המשפט קובע כי תשלום בגין ויתור של עובד על זכותו להמשיך לעבוד קרוב יותר במהותו "למענק פרישה" מאשר לשכר בגין תקופת עבודתו של העובד בעבר ועל כן לא נכון לסווגו כהכנסת עבודה אצל העובד.

נכון כי מיד עם תחילת עבודתו קמות לעובד זכויות שונות כלפי מעבידו. עם זאת הזכות שבה עסקינן, דהיינו הזכות לדרוש מהמעסיק להמשיך להעסיק את העובד בעת שינוי מבני ולהתנגד לשינויים אורגניים, קמה לעובד רק מרגע ההחלטה על אותו שינוי. כל עוד לא הוחלט על שינוי שכזה, לא עומדת לעובד כל זכות בת-מימוש והיא נותרת כזכות ערטילאית היפותטית.

המסקנה כי זכותם של העובדים לא נרכשה ביום תחילת העסקתו של כל עובד אלא רק בעת ההחלטה על השינוי המבני בבז"ן.

סוף דבר קובע בית המשפט כי מענק בגין ויתור על זכות זו הינו תקבול הוני. מועד רכישת הזכויות היה רק במועד קבלת ההחלטה על השינויים המבניים ועל כן יש לחייב את העובדים רק במס על רווחי הון בשיעור של 20% בלבד. לצורך חישוב רווח ההון יראו במועד החלטת ההפרטה, 26/12/2004, כמועד הרכישה. צפוי כי רשות המיסים תערער לבית המשפט העליון על פסיקה זו, אך אין הדבר מונע הגשה מיידית להחזרי מס לעובדים שקיבלו מענקי מכירה או מענקי פרישה עד שבע שנים לאחור.

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-2620-בהמ-ש-קובע-כי-פיצויי-פרישה-כמו-מענק-הפרטה-לעובדים-יחויבו-במס-מופחת-של-20-בלבד.aspx

© כל הזכויות שמורות