ralc.co.il

true

כדאי למכור מוניטין

18.02.2004

כדאי למכור מוניטין במס מופחת

יש מוניטין לעובד שכיר, לבעל חברה ואפילו לעורכי דין, רואי חשבון ורופאים. ניתן ליחס חלק ממכירת מניות למוניטין

רמי אריה עו"ד , רו"ח

עוד לא אבד הקלח על מכירת מוניטין במס מופחת. אומנם, המיסוי על מוניטין טופל באופן מיוחד במסגרת הרפורמה, כך שלא ניתן היום ליהנות משיעור מס מופחת של 10% בלבד, על חלק מרווח ההון שנצמח על מוניטין שלא שולם בעבורו, אך גם כיום, כדאי לחתור לבניית עסקה כך שחלק ממנה יוכר כמכירת מוניטין. חלק המוניטין, ממשיך ליהנות ממס מופחת. כפי שנראה בהמשך, אופק תכנוני המס למכירת מוניטין גדל מאד, בעקבות פס"ד שלמה שרון (ע"א 7493/98 , שלמה שרון נ' פקיד השומה – היחידה הארצית לשומה) שניתן לאחרונה.

כיום, בעקבות הרפורמה במס הכנסה, הכדאיות לייחוס חלק מהעסקה למכירת מוניטין, הינה כפולה. שהרי, בעוד שבעבר, נהנה רק המוכר משיעור מס מופחת, והקונה יצא ניזוק, עקב חוסר האפשרות להכיר בהוצאת רכישת המוניטין, או להפחיתה לצורכי מס, כיום, הן המוכר נהנה ממס מופחת על מכירת מוניטין והן הקונה נהנה מהאפשרות להפחית את המוניטין לצורכי מס.

המוכר נהנה מהוראות המעבר של תחולת הרפורמה, לפיהם הרווח ממכירת מוניטין יחויב במס בשיעור של 25% בלבד, כולל על החלק מהרווח שנצמח עד דצמבר 2002 , קודם לרפורמה. זאת להבדיל ממכירת נכסים מוחשיים, או נכסים לא מוחשיים אחרים, אשר לגביהם עדיין יחול שיעור מס של 50% על הרווח שנצמח מיום רכישתם ועד לדצמבר 2002. הקונה נהנה כיום מהאפשרות הייחודית שניתנה להפחתת מוניטין כהוצאה מוכרת על פני 10 שנים.

במאמר מוסגר נציין כי לדעתנו ניתן היום להפחית גם נכסים לא מוחשיים אחרים, כגון, רכישת זכויות, פטנטים, רכישת מניות של חברות מסוימות, על פני תקופת תרומתם להפקת הכנסותיו של הרוכש, למרות שאין לגבי הפחתה זו, הוראה מפורשת בתקנות. לגבי מוניטין, ההפחתה קבועה במפורש בתקנות מס הכנסה בתחולה מיולי 2003.

בפרשת שרון שהוזכרה לעיל, קבע בית המשפט כי ניתן לייחס חלק מהתמורה שקיבל עובד שכיר בכיר מהחברה שבה הועסק, למוניטין שלו. משמע, אותו עובד שכיר, היה משלם היום מס מופחת של 25% בלבד על חלק המוניטין, במקום 50% מס הכנסה כרגיל. היתרון אף גדול יותר, במקרים מסוימים, לנוכח העובדה שרווח ממכירת מוניטין אינו חייב בדמי ביטוח לאומי ובמס בריאות, חיסכון נוסף של כ- 15% על חלק המוניטין.

באותה פרשה, מערער בהמ"ש על מוסכמות אחרות שיוחסו בעבר למכירת מוניטין. כך לדוגמה, קובע ביהמ"ש, כי אין מניעה שגם בעל מקצוע חופשי, יוכל למכור את המוניטין שלו. משמע, גם עורכי דין, רואי חשבון, רופאים וכד', כך נוקב במפורש בהמ"ש, יכולים ליהנות מהסדר המס המופחת הקיים לגבי מכר מוניטין. נזכיר שאך בשנת 2002 כשבעלי מקצועות חופשיים רבים התאגדו כחברות, נטען כי מוניטין אישי, אינו ניתן למכירה.

זאת ועוד, בהמ"ש לא הבדיל בין מוניטין לבין מכירת תיקי לקוחות. זאת בניגוד מפורש לפסקי דין קודמים שניתנו לעניין זה, בבהמ"ש המחוזיים, ולהנחיות נציבות מס הכנסה בעניין זה. היפוכו של דבר, בהמ"ש קובע כי מכירת מוניטין, כרוכה באופן הדוק במכירת תיקי הלקוחות של המוכר, שהרי תיקי לקוחות אלו, הם המוניטין עצמו. הם אותו "שם טוב" שרכש המוכר ועתה הוא מעוניין למכרו לאחר.

וגולת הכותרת בקביעות בהמ"ש בפרשת שרון, הינה כי המוניטין יכול להישמר ולהיות מזוהה עם האדם הנושא איתו את המוניטין, למשך תקופה ארוכה. אפילו אותו אדם התאגד בינתיים כחברה, והיה בעל שליטה בה. בהמ"ש קובע כי המוניטין נשמר לאדם גם לאחר כ- 15 שנים, שבהם פעל במסגרת חברה שבה הועסק. קביעה זו מובילה למסקנה כי אותו חלק מהתמורה בגין מכירת מניותיו, שיקבל בעל מניות כזה, ניתן לייחוס למוניטין. משמע, מס מופחת אפשרי על מכירת מניות. ייחוס שמקנה, כאמור, יתרונות מס גדולים הן למוכר והן לקונה.

הקושי שמוצא בהמ"ש במכר מוניטין, הוא בעיקרו בנטל ההוכחה בדבר קיומו של המוניטין, ובקביעת ערכו הכספי של המוניטין. הוכחת קיומו של המוניטין תלויה לשיטת בהמ"ש בקיומם של מבחנים כגון, מכירת מרשם הלקוחות, התחייבות להפסקת פעילותו של המוכר, וניגוד העניינים הקיים בין הקונה למוכר בשאלת המיסוי, שהיה משמעותי מאד בעבר. רשימה זו אינה סגורה, ויכול שניתן להראות סממנים נוספים שיוכיחו את קיומו של המוניטין, כגון, מכירת עסק חי בשלמותו.

לעניין קביעת ערכו הכספי של המוניטין, קובע בהמ"ש כי השיטה השיורית היא המתאימה ביותר לחישוב ערכו של המוניטין. דהיינו, ערכו של המוניטין ייקבע לפי ערך התמורה ששולמה, בניכוי ערכם של הנכסים המוחשיים ולא מוחשיים האחרים שנרכשו. שיטה זו תואמת את העקרונות החשבונאים המקובלים לגבי חישוב שווי ורישום של רכישת עסקים וחברות. הפרש השווי הוא המוניטין. תיאורטית יתכן מצב, כך קובע בהמ"ש, לפיו למרות שאין לעסק מוניטין לכאורה, הרי ייווצר הפרש שווי. הפרש זה יוגדר כמוניטין. מצב כזה הינו מצב מקובל בפרקטיקה, כאשר משולמות תמורות בגין רכישת עסק מפסיד, או שהתמורה המשולמת עולה על שוויו של העסק בספרי חשבונותיו ושווים הכלכלי של נכסיו.

כאמור, הייחוס של רווח למוניטין, כדאי גם כיום. פרשת שרון מרחיבה מאד את היריעה של תכנוני המס האפשריים לייחוס של חלק מהמכירה למוניטין החייב במס מופחת. מסתבר כי מוניטין קיים גם לעובד שכיר, גם לבעל מניות שהלקוחות של חברתו מזוהים דווקא איתו אישית. המוניטין יכול להוות חלק מהתמורה ששולמה לאותו בעל מניות עבור מכירת מניותיו. יש מוניטין אישי לבעלי מקצועות חופשיים, אך גם מוניטין אישי זה ניתן למכירה. למרות היותו אישי.

קביעות בהמ"ש בעניין זה יפות לדעתנו ליישום במצבים מגוונים, הגם שעל הרוצה לעשות שימוש בהם, לעמוד בנטל ההוכחה של קיומו של המוניטין שלו ולהוכיח את שוויו. נטל זה מסתבר קשה להוכחה. שכן, בפרשת שרון נדונו חמישה ערעורים שונים בנושא מוניטין, בארבעה מתוכם פסק בהמ"ש, שלא הוכח קיומו של מוניטין.

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-60-כדאי-למכור-מוניטין.aspx

© כל הזכויות שמורות