עפ סעיף 39 לחוק החוזים יש להפעיל את החוזה עפ עקרון תם הלב, סעיף זה מהווה צינור לכל הדינים מתוקף סעיף 61
לאותו חוק וכן יש לו השפעה ישירה על דיני הנזיקין ולכן כאשר אנו בוחנים את מעשיה של שרון עלינו לשאול האם העובדה שניצלה את הידע שצברה במפעל זיבולית תואם או נוגד את עקרון זה. לכאורה נראה ש שרון פעלה בתם לב, וזאת לאדם אשר יבחן זאת באופן סובייקטיבי שהרי כל רצונה של שרון היה לקדם את מצבה הכלכלי ואת מעמדה ורצון זה בא לפני שעלה הרעיון לשפר את המוצר אשר אותו ייצרה חברת ‘זיבולית’ ולא היה בניגוד לחוזה. מאידך אדם אשר היה מסתכל מן הצד היה יכל לומר ש שרון נהגה בניגוד לעקרון תם הלב כאשר התעלמה מן ההסכם אשר היה בינה לבין חברת ‘זיבולית’ שכן מיד עם עזיבתה ניצלה את הידע ששימש אותה בעבודתה הקודמת, בניגוד להתחייבותה.
מבחינת הסעדים החוזיים תהיה זכאית חברת 'זיבולית' לתרופות של אכיפה, ביטול, פיצויים, או לחליפין אכיפה בנוסף לפיצויים מכיוון ש קיום חוזה בחוסר תם לב נחשב לאי קיומו כלומר להפרה.
כאשר מדובר על סודות מסחריים בד''כ יש ניגוד בין עקרונות חופש העיסוק לבין חופש החוזים ויש אשר גם מייחסים לידע מסחרי זכות קניינית. מצד אחד אך טבעי שאדם ישתמש בידע שצבר תוך כדי עיסוקו, כל עבודה כמעט מלווה ברכישת ידע, ולא ניתן למנוע זאת. בשל כך יש לבדוק היטב מהו סוג הידע שנרכש, ידע אשר ניתן לרכוש אותו בהשקעה מועטה, אין סיבה למנוע את השימוש בו, שכן הדבר עלול להוביל למצבים אבסורדיים ואף להגבלת חופש העיסוק של אותו אדם במידה רבה. מן הצד השני עומד עקרון חופש החוזים, אשר מזכיר לנו שלמעשה הייתה כאן התחייבות חוזית אשר ניתנה בהסכמה מלאה ובכל זאת לא קוימה, מה יהיה דינו של מפר ההתחייבות? האם נכון להצדיק הפרת חוזה אשר נחתם בידיעה מלאה על השלכותיו? בפס''ד עלית נ’ סרנגה נקבע שאדם אשר ניצל סוד מקצועי בניגוד להסכם סודיות חייב בדין, וזאת לאחר שלא הייתה פגיעה מתחייבת בחופש העיסוק שלו כמסגר, אך הוא ניצל דווקא את הידע שרכש על שיטות לייצור קפה.
השופט גולדברג במיעוט התנגד להגדרת שיטות הייצור הספציפיות כסוד מסחרי, ובנוסף טען שלא הוכח כלל ש סרנגה אכן יישם שיטות ייצור שהיו קיימות במפעל ‘עלית’ אלא רק הוכחה יכולתו ליישם.
במקרה שלנו שרון התמחתה כמנהלת מחסן ובאפשרותה היה להמשיך לעבוד בתפקיד זה מבלי לפגוע בהסכם אשר חתמה עליו. כאשר בחרה לייצר פחי אשפה, היא למעשה השתמשה בידע על פחי אשפה שהיה זמין לה מתוקף תפקידה יותר מאשר ניצלה את ניסיונה בניהול מחסן. אם נשפוט ע’פ הלכת ‘עלית’ שרון אכן חייבת בדין כלפי חברת זיבולית, אך יש לשפוט כל מקרה לגופו וכמו כן לבדוק מה מתחייב מן ההסכם ועד כמה שרון אכן פעלה בניגוד אליו.
גרם הפרת חוזה- עפ סעיף 62 לפקודת הנזיקין(נוסח חדש) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק, גורם לאדם להפר חוזה עושה עוולה כלפי אדם שלישי, במקרה שלנו פיני וגם דנה יכולים להיחשב לגורמי הפרת חוזה. פיני יעץ לשרון לעזוב את מקום עבודתה ולהקים עסק עם דנה, לכאורה אין בכך פסול, בפס''ד זיידנצינג נקבע שעו''ד אשר נתן יעוץ בכדי לקדם את ענייניו של לקוחו לא יחשב לגורם הפרת חוזה גם אם הפרת חוזה ע'פ ס' 62 לפק' הנזיקין נגרמה.
כל עוד פעל פיני במסגרת יחסי עו''ד לקוח חברת 'זיבולית' לא תוכל להאשימו בנרם הפרת חוזה, יהיה זה ביכולתה של שרון לתבוע את פיני על רשלנות(זיידנצינג)4 אם ברצונה לעשות כן. מחוץ למסגרת יחסי עו''ד- ממלא פיני את הדרישות של סעיף 62 לפק' הנזיקין ועל כן יכל להחשב כגורם להפרת חוזה. אבל יש לשים לב שבסעיף נאמר בהעדר צידוק מספיק בכך יכל פיני להשתמש בצידוק של תם לב. מכיוון שלא היה צד פעיל לחוזה ותיפקד כחבר מיעץ
וכמו כן לא הפיק רווח מכך ששרון עברה מקום עבודה.
אחריותה של דנה חברת זיבולית יכולה לנקוט בהליכים גם נגד דנה בעילת גרם הפרת חוזה ע'פ סעיף 62 לפקודת הנזיקין. השאלה הנשאלת היא עד כמה ידעה דנה שהיא פועלת בניגוד לחוזה שמירת סודיות בפס''ד חסיד נקבע שניתן לעשות שימוש גם בידיעה קונסטרוקטיבית וליחס לצד שלישי ידיעה על פרטי החוזה הניתנים להשלמה נורמטיבית. בפס''ד "פולי-סטיק" הועלתה אף השקפה שניתן להטיל אחריות גם על צד הפועל בתם לב אך השופטת גולדברג5 העדיפה לא לבתיחס לכך ולקבוע מסמרות מחמת חוסר צורך . חברת זיבולית יכולה לנסות להטיל אחריות על דנה ולהציגה כמי שעצמה עיניה מראות את חובת האמון המופרת על-ידי פתיחת חברה מתחרה, תוך שימוש במידע ש הביאה איתה שרון מחברת 'זיבולית'.
חברת ' זיבלית' מהווה גם כן צד שלישי לחוזה וע'פ פסד עלית5 יהיו דנה ושרון חיבות בחיוביה אם היא שותפות רשומה ואם לאו, וזאת אם אכן יקבע שהן חייבות בדין.
המסקנה היא שחברת 'זיבולית' צריכה להוסיף לכתב התביעה את פיני על גרם הפרת חוזה של שמירת סודיות, וכן על גרם הפרת חוזה העסקה. ואת דנה גם כן על גרם הפרת חוזה לשמירת סודיות, ובנוסף גרם הפרת חוזה העסקה. כמו כן לצרף את חברת 'זיבלית' על חלקה בגרם הפרת חוזה, ורווחיה כתוצאה מהעסקת שרון בניגוד ל חוזה.
עליה גם להוכיח נזק ממון ע'פ סעיף 62, וכמו כן לא יהיו החיובים על צדדים שלישיים, מעבר ל חיובים של שרון ע'פ ההתחייבות, וזאת צריכה להיות בגדר הסביר(עלית עמ 811 מול האות ה') 3. הסעד המבוקש הוא אכיפה למניעת המשך השותפות ב 'זיבלית' ובנוסף פיצויים על ניזקי ממון שנגרמו כתוצאה ממעשיה של שרון.
עפ סעיף 39 לחוק החוזים יש להפעיל את החוזה עפ עקרון תם הלב, סעיף זה מהווה צינור לכל הדינים מתוקף סעיף 61
לאותו חוק וכן יש לו השפעה ישירה על דיני הנזיקין ולכן כאשר אנו בוחנים את מעשיה של שרון עלינו לשאול האם העובדה שניצלה את הידע שצברה במפעל זיבולית תואם או נוגד את עקרון זה. לכאורה נראה ש שרון פעלה בתם לב, וזאת לאדם אשר יבחן זאת באופן סובייקטיבי שהרי כל רצונה של שרון היה לקדם את מצבה הכלכלי ואת מעמדה ורצון זה בא לפני שעלה הרעיון לשפר את המוצר אשר אותו ייצרה חברת ‘זיבולית’ ולא היה בניגוד לחוזה. מאידך אדם אשר היה מסתכל מן הצד היה יכל לומר ש שרון נהגה בניגוד לעקרון תם הלב כאשר התעלמה מן ההסכם אשר היה בינה לבין חברת ‘זיבולית’ שכן מיד עם עזיבתה ניצלה את הידע ששימש אותה בעבודתה הקודמת, בניגוד להתחייבותה.
מבחינת הסעדים החוזיים תהיה זכאית חברת 'זיבולית' לתרופות של אכיפה, ביטול, פיצויים, או לחליפין אכיפה בנוסף לפיצויים מכיוון ש קיום חוזה בחוסר תם לב נחשב לאי קיומו כלומר להפרה.
כאשר מדובר על סודות מסחריים בד''כ יש ניגוד בין עקרונות חופש העיסוק לבין חופש החוזים ויש אשר גם מייחסים לידע מסחרי זכות קניינית. מצד אחד אך טבעי שאדם ישתמש בידע שצבר תוך כדי עיסוקו, כל עבודה כמעט מלווה ברכישת ידע, ולא ניתן למנוע זאת. בשל כך יש לבדוק היטב מהו סוג הידע שנרכש, ידע אשר ניתן לרכוש אותו בהשקעה מועטה, אין סיבה למנוע את השימוש בו, שכן הדבר עלול להוביל למצבים אבסורדיים ואף להגבלת חופש העיסוק של אותו אדם במידה רבה. מן הצד השני עומד עקרון חופש החוזים, אשר מזכיר לנו שלמעשה הייתה כאן התחייבות חוזית אשר ניתנה בהסכמה מלאה ובכל זאת לא קוימה, מה יהיה דינו של מפר ההתחייבות? האם נכון להצדיק הפרת חוזה אשר נחתם בידיעה מלאה על השלכותיו? בפס''ד עלית נ’ סרנגה נקבע שאדם אשר ניצל סוד מקצועי בניגוד להסכם סודיות חייב בדין, וזאת לאחר שלא הייתה פגיעה מתחייבת בחופש העיסוק שלו כמסגר, אך הוא ניצל דווקא את הידע שרכש על שיטות לייצור קפה.
השופט גולדברג במיעוט התנגד להגדרת שיטות הייצור הספציפיות כסוד מסחרי, ובנוסף טען שלא הוכח כלל ש סרנגה אכן יישם שיטות ייצור שהיו קיימות במפעל ‘עלית’ אלא רק הוכחה יכולתו ליישם.
במקרה שלנו שרון התמחתה כמנהלת מחסן ובאפשרותה היה להמשיך לעבוד בתפקיד זה מבלי לפגוע בהסכם אשר חתמה עליו. כאשר בחרה לייצר פחי אשפה, היא למעשה השתמשה בידע על פחי אשפה שהיה זמין לה מתוקף תפקידה יותר מאשר ניצלה את ניסיונה בניהול מחסן. אם נשפוט ע’פ הלכת ‘עלית’ שרון אכן חייבת בדין כלפי חברת זיבולית, אך יש לשפוט כל מקרה לגופו וכמו כן לבדוק מה מתחייב מן ההסכם ועד כמה שרון אכן פעלה בניגוד אליו.
גרם הפרת חוזה- עפ סעיף 62 לפקודת הנזיקין(נוסח חדש) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק, גורם לאדם להפר חוזה עושה עוולה כלפי אדם שלישי, במקרה שלנו פיני וגם דנה יכולים להיחשב לגורמי הפרת חוזה. פיני יעץ לשרון לעזוב את מקום עבודתה ולהקים עסק עם דנה, לכאורה אין בכך פסול, בפס''ד זיידנצינג נקבע שעו''ד אשר נתן יעוץ בכדי לקדם את ענייניו של לקוחו לא יחשב לגורם הפרת חוזה גם אם הפרת חוזה ע'פ ס' 62 לפק' הנזיקין נגרמה.
כל עוד פעל פיני במסגרת יחסי עו''ד לקוח חברת 'זיבולית' לא תוכל להאשימו בנרם הפרת חוזה, יהיה זה ביכולתה של שרון לתבוע את פיני על רשלנות(זיידנצינג)4 אם ברצונה לעשות כן. מחוץ למסגרת יחסי עו''ד- ממלא פיני את הדרישות של סעיף 62 לפק' הנזיקין ועל כן יכל להחשב כגורם להפרת חוזה. אבל יש לשים לב שבסעיף נאמר בהעדר צידוק מספיק בכך יכל פיני להשתמש בצידוק של תם לב. מכיוון שלא היה צד פעיל לחוזה ותיפקד כחבר מיעץ
וכמו כן לא הפיק רווח מכך ששרון עברה מקום עבודה.
אחריותה של דנה חברת זיבולית יכולה לנקוט בהליכים גם נגד דנה בעילת גרם הפרת חוזה ע'פ סעיף 62 לפקודת הנזיקין. השאלה הנשאלת היא עד כמה ידעה דנה שהיא פועלת בניגוד לחוזה שמירת סודיות בפס''ד חסיד נקבע שניתן לעשות שימוש גם בידיעה קונסטרוקטיבית וליחס לצד שלישי ידיעה על פרטי החוזה הניתנים להשלמה נורמטיבית. בפס''ד "פולי-סטיק" הועלתה אף השקפה שניתן להטיל אחריות גם על צד הפועל בתם לב אך השופטת גולדברג5 העדיפה לא לבתיחס לכך ולקבוע מסמרות מחמת חוסר צורך . חברת זיבולית יכולה לנסות להטיל אחריות על דנה ולהציגה כמי שעצמה עיניה מראות את חובת האמון המופרת על-ידי פתיחת חברה מתחרה, תוך שימוש במידע ש הביאה איתה שרון מחברת 'זיבולית'.
חברת ' זיבלית' מהווה גם כן צד שלישי לחוזה וע'פ פסד עלית5 יהיו דנה ושרון חיבות בחיוביה אם היא שותפות רשומה ואם לאו, וזאת אם אכן יקבע שהן חייבות בדין.
המסקנה היא שחברת 'זיבולית' צריכה להוסיף לכתב התביעה את פיני על גרם הפרת חוזה של שמירת סודיות, וכן על גרם הפרת חוזה העסקה. ואת דנה גם כן על גרם הפרת חוזה לשמירת סודיות, ובנוסף גרם הפרת חוזה העסקה. כמו כן לצרף את חברת 'זיבלית' על חלקה בגרם הפרת חוזה, ורווחיה כתוצאה מהעסקת שרון בניגוד ל חוזה.
עליה גם להוכיח נזק ממון ע'פ סעיף 62, וכמו כן לא יהיו החיובים על צדדים שלישיים, מעבר ל חיובים של שרון ע'פ ההתחייבות, וזאת צריכה להיות בגדר הסביר(עלית עמ 811 מול האות ה') 3. הסעד המבוקש הוא אכיפה למניעת המשך השותפות ב 'זיבלית' ובנוסף פיצויים על ניזקי ממון שנגרמו כתוצאה ממעשיה של שרון.