לא להלוואות בעלים ושטרי הון, כן למימון חיצוני;

יתרון להלוואה בנקאית על ליסינג מימוני

רו"ח סינמן ;    רו"ח ארליכמן

• בעקבות הצמיחה הכלכלית של השנתיים האחרונות נוצר חלון הזדמנויות עסקי אשר הביא לשפע של מקורות מימון אפשריים להשקעה בציוד ובטכנולוגיות חדישות. תיכנון המס צריך להילקח כחלק מהשיקולים ולא כשיקול עיקרי, אומרים רואי החשבון סינמן וארליכמן.

·         ליסינג מימוני מומלץ רק לצורך הקטנת האובליגו הבנקאי. כך שניתן יהיה לנצל את האשראי הבנקאי להגדלת מלאי, או בחברה עם פוטנציאל צמיחה מהותי להגברת המכירות באמצעות הגדלת האשראי ללקוחותיה.

צמיחת המשק בשנתיים האחרונות, ושעורי הריבית הנמוכים השוררים כעת במשק, יצרו חלון הזדמנויות אופטימאלי למגזר העסקי. במקביל, אנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר חברות אשר הביאו עמן את תפיסת הניהול האמריקנית הפתוחה יותר, כלומר המנהלים צריכים להתמקד במה שהם יודעים – עולם התוכן המקצועי, בפיתוח וביישום טכנולוגיות חדישות, ובהחלפת הציוד לחדשני ויעיל יותר. 

המציאות כוללת של הפעילות העסקית בפירמות של היום, גרמה לכך שמקבלי ההחלטות בחברות,  הנם בעלי הכשרה ניהולית וראייה רחבה ביותר. הצורך בהשקעה בציוד ורכישת טכנולוגיות חדישות, לצד ההכרח במציאת מקורות המימון הרצויים, גרמו לצורך להעמיד את השיקולים הפיננסים של הפירמות בעדיפות ראשונה.

מאידך גיסה, נראה כי בקרב מנהלי חברות רבות אין מודעות לפוטנציאל העסקי הטמון בשינוי שנוצר והם ממשיכים לנהל את פעילות חברתם מכוח האינרציה, מבלי לבחון בכל נקודת זמן את מצב המשק ואת השלכותיו על החברה שבניהולם. עובדה זו מובילה למדיניות פיננסית שמרנית, אשר מנהלי החברות ובעלי מניותיה חייבים לפעול לתיקונה.

לעתים קרובות קורה, שיועצים לחברות רואים לנגד עיניהם רק את ההיבט הצר של תכנון המס, אבל נמנעים מלנתח בזמן אמת את המהלכים הפיננסיים –  אסטרטגיים של החברה.

רואי החשבון יוסי סינמן ושמעון ארליכמן , שותפים בכירים במשרד רואי החשבון ארליכמן, סינמן ושות', המתמחה בייעוץ ותכנון מס לחברות ולארגונים , מסבירים: תכנון מס נכון ומבחן מחודש של מקורות המימון בפירמה, מהווה גורם בלתי נפרד מההחלטות הדרושות בעקבות המציאות הפיננסית של התקופה האחרונה. הבנקים וחברות המימון מתחרים ביניהם במטרה "להשיג" את הפירמות בעלות סיכון נמוך, ואף משתפים עימן פעולה, לטובתם ולטובת לקוחותיהם. זהו בעצם משחק בו כמו בכל משחק, רק המתוחכמים מנצחים...

סינמן וארליכמן מחדדים, כי "בעלי המניות רואים לנגד עיניהם שני גורמים שהם רוצים בטובתם – האחת היא החברה שלהם והאחרת כיסם הפרטי. החוק מטפל בהשקעות בעלי המניות בחברה בכלים בעייתיים הפוגעים בהם, עובדה שמצריכה מהם בשנת 2007 לבחון מחדש את האלטרנטיבות הקיימות להשקעה בחברה, תוך התייחסות לתשואה נטו שיקבלו הבעלים על השקעתם".

סינמן וארליכמן מסבירים מה האלטרנטיבות למימון:

"קיימות ארבע אלטרנטיבות עיקריות למימון פעילות החברה":

1. שטרי הון – החברה מנפיקה שטרי הון כתמורה להשקעת הבעלים.
2. הלוואת בעלים – בעלי המניות מלווים לחברתם את הסכום הנדרש.
3. הלוואה בנקאית – החברה מלווה מהמערכת הבנקאית.
4. חכירה (ליסינג מימוני) – החברה שוכרת את הציוד מחברת מימון עם אופציה לרכישה בתום תקופת השכירות.

מהם ההבדלים בין כל האפשרויות?

סינמן וארליכמן : שתי האפשרויות הראשונות, שטרי הון והלוואת בעלים מהוות השקעות מכיסם של בעלי המניות. האפשרויות השלישית והרביעית מהוות מימון חיצוני (בנקאי או חברת מימון). לגבי שטרי הון, זהו אחד מהמרכיבים שבתוספת א' לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985. הסכום שהונפק יקבל "הגנה אינפלציונית", כלומר – מכפלת סכום שטר ההון בשיעור עליית המדד תהיה הכנסה פטורה ממס בחברה. מאחר ושעור המס על חברות עומד כעת על 29%, הרי שעל כל 100 אלף ש"ח שהבעלים יפקידו בחברה בתמורה להנפקת שטרי הון, תחסוך החברה 580 ש"ח מס הכנסה (בהנחה של עליית מדד בשיעור 2%). מאידך, המס על הדיבידנד הנו 25% כך שהתשואה נטו לבעל החברה תסתכם בבוא היום ב-1.5% בלבד תשואה להון  ( 1,500 ש"ח = (1,500 = (25%- 100%)(2% X 100,000)), תשואה נמוכה ביותר לכל הדעות!".

ומה לגבי הלוואת בעלים?

סינמן וארליכמן: "לגבי הלוואת בעלים, תקנות מס הכנסה (פטור ממס על הפרשי הצמדה בשל יתרה מזכה של בעל שליטה), התשנ"ח-1998 פוטר ממס את הפרשי הצמדה בגין הלוואות בעלים שמקבל בעל מניות מחברתו. אם כן, התשואה נטו תסתכם ב-2% (שיעור עליית המדד), אולם ירשמו בספרי החברה הוצאות ריבית בסכום של 2,000 ש"ח (2,000=2% X   100,000) כך שבבוא היום, הדיבידנד שבעל החברה יהיה זכאי למשוך יקטן ב-1,420 ש"ח ברוטו (2,000 ש"ח בניכוי מס בשיעור 29%) שהם 1,065 ש"ח נטו לבעל החברה (לאחר ניכוי מס על הדיבידנד בשיעור 25%). יוצא אפוא שהתשואה נטו מסתכמת ב-935 ש"ח (1,010=1,065-2,000) – תשואהלהון של פחות מ-1% בלבד !!!"

אם כן, שתי האופציות הראשונות נראות מאוד לא אטרקטיביות מבחינת התשואה להון, מה לגבי האופציה השלישית – הלוואה בנקאית?

סינמן וארליכמן : "הבנק ישמח מאוד להלוות לחברה בריבית של פריים +1.5% (נכון להיום 6.5%), את אותו סכום שהבעלים היו מוכנים להלוות לחברתם. המערכת הבנקאית "מתפרנסת" ממהלכים כאלו ואף מעודדת אותם. במקביל בעלי החברה ישקיעו את כספם בכלים פיננסיים סולידיים אשר תשואתם הנה לפחות 10% והמס עליהם 20% (התשואה נטו תסתכם    בכ-8%).

לריבית שתשולם לבנק צריך להוסיף עמלות למיניהן כך שהעלות האפקטיבית של אותה הלוואה תעמוד על כ- 7% (עלות לחברה). מאחר ואותה עלות תירשם כהוצאה בחברה, הרי שהחברה תחסוך מס בשיעור 29%, כך שעלות הנטו מצטמצמת ל-4.97% ו"ויתור הבעלים" על דיבידנד יסתכם ב-3.73% (4.97% בניכוי 25% מס על הדיבידנד). לכן, התשואה לבעלים, לאחר השפעת המס תסתכם בכ-4.3% ( 4.27% = 3.73% - 8%) ".

האם תוכלו, כסיכום ביניים לציין את ההשלכות לתשואה להון?

אין ספק שבמציאות הפיננסית הנוכחית, רצוי להחליט על האלטרנטיבה של מימון חיצוני.

 

 

  חברות מימון מציעות לחדש את הציוד ע"י השכרתם לחברה עם אופציה לרכישה בתום התקופה. מה דעתכם בנושא?

סינמן וארליכמן: " חברות מימון מציעות תוכניות שונות ומגוונות. העיקרון בשיטה זו טמון בכך שחברת המימון היא זו שרוכשת עבור החברה את הציוד. אותו ציוד מושכר לחברה לתקופה נקובה מראש (בדרך כלל לחמש שנים). מרבית התוכניות כוללת את המרכיבים הבאים:

·         תשלום מראש של שלושה או ארבעת התשלומים האחרונים.

·         תשלום מראש בשיעור 1.5% - 1% בגין דמי הקמה התוכנית (בתוכניות בסכומים גבוהים אנו רואים בדרך כלל סכום נקוב מראש אשר מהווה שיעור נמוך ביותר).

·         אופציית רכישת הציוד בתום תקופת השכירות (בדרך כלל תמורת תשלום של 1% מערך העסקה).

סינמן וארליכמן ממשיכים להסביר: תוכניות הליסינג המימוני היו נפוצות מאוד בשנות ה-80 וה-90. התעוררו אז מחלוקות מרובות עם שלטונות מס הכנסה לגבי ההכרה בהוצאת דמי השכירות. מחלוקות אלו באו על קיצן ב-27/8/1989, מועד אשר פורסמו תקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר), התשמ"ט – 1989. באותן תקנות נקבעו הכללים להכרה בהוצאת דמי השכירות. להלן הנקודות העיקריות:

1.        החוזה עם חברת המימון טמון אישור נציב מס הכנסה. בחוזה ייקבע סכום דמי השימוש, התקופה, וכל פרט אחר שיורה הנציב.

2.        תקופת הזמן שבין תשלום לתשלום לא יעלה על שלושה חודשים.

3.        התשלום לא יעלה על עלות הציוד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

4.        תקופת השכירות הינה לתקופה של לפחות 75% מהתקופה לגביה הייתה זכאית החברה לתבוע פחת, במידה והייתה רוכשת את הציוד.

מאחר והלוואה בנקאית וכן ליסינג מימוני נראות כאופציות הרצויות ביותר, איזה מהן עדיפה?

סינמן וארליכמן:

לשם השוואה, נבחן רכישת ציוד בסך 1.5 מליון ש"ח בשלוש האלטרנטיבות העומדות בפני מקבלי ההחלטות:

ריבית שנתית אפקטיבית (מדד 2% - פריים 5%)

האם קיימים שיקולים אחרים, פרט לגובה הריבית, בהחלטה איזה מהמסלולים לבחור?

 

סינמן וארליכמן: "אם בוחרים במסלול של ליסינג תפעולי, התשלום החודשי המשולם, יוכר לצורי מס הכנסה (בכפוף לתקנות השכר מכר כמצוין לעיל).

מאידך, במסלול הרכישה באמצעות הלוואה בנקאית, החברה תוכל לתבוע פחת על הציוד שנרכש, בהתאם לשיעורים הקבועים בתקנות. שיעורי הפחת הניתנים לניכוי נקבעים לפי סוג הציוד, המפעל והעסק.

לדוגמא?

·         הפחת על מחשבים (חשוב בעיקר לחברות היי-טק וסטארט-אפ): 33.3%.

·         ציוד לבניה: 20% .

·         כלי רכב : 15%.

·         ציוד בבעלותה של חברה תעשייתית, המשמש במפעל תעשייתי:

1.        אם הציוד מופעל במשמרת אחת:    20%.

2.        אם הציוד מופעל בשתי משמרות:    30%.

3.        אם הציוד מופעל בשלוש משמרות: 40%.

סינמן וארליכמן מדגישים, כי בכלכלה המודרנית, קיימת דרישה בלתי פוסקת לחידוש הציוד, זאת בעיקר בעקבות הטכנולוגיות החדישות והשיפורים הטכנולוגיים הבלתי פוסקים של הציוד. זאת ועוד, שלטונות המס מתירים בניכוי שיעורי פחת אשר מגבירים את הכדאיות בחידוש הציוד. לכן, הכרת התשלום החודשי כהוצאה, במסלול הליסינג המימוני, הופך אותו ללא רלוונטי. מכאן, שרכישת ציוד באמצעות מימון בנקאי, זו הדרך המומלצת.

האם בכל אופן אתם יכולים להצביע על מצב בו החברה תבחר במסלול הליסינג המימוני?

חברה אמורה לבחור בליסינג מימוני מהסיבות הבאות:

1.        פינוי מסגרת אשראי בבנק לטובת מימון חוץ בנקאי.

2.        ניצול האשראי הבנקאי לשם הגדלת מלאי סחורות וחומרי הגלם (מימון הציוד יהיה במסגרת חוץ בנקאית – ליסינג מימוני).

3.        בחברה עם פוטנציאל של גידול מהותי במכירות: החברה תגדיל את האשראי שמעניקה ללקוחותיה.

סינמן וארליכמן מציינים: האשראי המוענק לחברה על ידי המערכת הבנקאית מוגבל. לעיתים הביטחונות העומדים לרשות החברה, אינם מאפשרים לה השקעה מסיבית בציוד או בחידוש הציוד. כמו כן, ישנן חברות בהן יתכן ונמליץ להן להיעזר במימון חוץ בנקאי (כגון ליסינג מימוני), עקב מגבלות אשראי בנקאי, ובמקביל לנצל את מקורות המימון הבנקאי הקיימים להגברת הפעילות העסקית (באמצעות הגדלת מלאים והאשראי המוענק ללקוחותיה).

לגבי אשראי בנקאי. איזה מהמסלולים מומלץ, צמוד מדד או צמוד פריים?

סינמן וארליכמן: התשובה טמונה בכושר ההחזר של הפירמה. ריבית הפריים עומדת כיום על 5%.

בהלוואות קצרות מועד (עד 24 חודש), ניתן לקבע את הריבית, ואז ההלוואה תשא בריבית נמוכה לכל הדעות (בין 6% ל-6.2% לשנה, תלוי בכוח המיקוח של החברה וטיב הביטחונות). בהלוואות לתקופה ארוכה יותר, צריך לצפות לריבית גבוהה יותר, מאחר ולהערכתנו, ריבית הפריים עומדת היום על המינימום האפשרי למשק.

מאחר והמדיניות המוצהרת של הממשלה, בגיבוי בנק ישראל, היא להעמיד את האינפלציה השנתית על שיעור של 2%, הרי שככל שתקופת ההלוואה ארוכה יותר, נראה שהלוואה צמודת מדד עדיפה מכמה סיבות:

·         ריבית הפריים בעתיד יכולה רק לעלות.

·         הצמיחה הכלכלית המוגברת מקטינה את הלחצים האינפלציוניים (המדד בשנים 2005 ו-2006 יחד עלה ב-2.3% בלבד).

·         המשך הצמיחה פועל לטובת הציפייה למדדים נמוכים.

מה אם כן המסקנה המתבקשת מהניתוח לעיל?

בראייה פיננסית לטווח קצר בלבד, הלוואה צמודת פריים היא העדיפה. ככל שתקופת ההחזר הולכת וגדלה, הלוואה צמודת מדד תהיה יותר ויותר כדאית. מאידך, אסור לפסול לגמרי את אופציית הליסינג המימוני. זו אמנם אופציה יקרה יותר, אולם לעתים, מסגרת האשראי של הפירמה "תפוסה" כך הבנק אינו מוכן להעמיד לרשותה את האשראי הדרוש לרכישת הציוד, ולכן נאלצת להעזר במימון חוץ בנקאי.

 

רו"ח סינמן ורו"ח ארליכמן הם שותפים בכירים במשרד רואי החשבון – ארליכמן, סינמן ושות', המתמחה בתכנון מס לחברות וארגונים