עמ"ה 9039/05 - בן דוד אליהו נגד פקיד השומה ירושלים

בתי המשפט

פסק דין

1. המשיב הוציא למערער שומה על פי מיטב השפיטה על פי סעיף 52(ב) לפקודת מס הכנסה, ובערעור שלפני העלה המערער טענותיו כנגד קביעות המשיב. הערעור מתייחס לשנות המס 2001, 2002, 2003, בהן הפעיל המערער מונית, והעסיק לצורך זה שני נהגים, אליהם הצטרף מדי פעם בנו. לטענת המערער, בתקופה זו גר אצל אמו שהיתה חולה ונכה סיעודית, הוצאות המחיה והדיור שולמו על ידה, ודיווחיו שיקפו את הכנסותיו.

2. ביסוד קביעות המשיב עומדים שני חישובים חלופיים, כעולה מדברי עדי המשיב, גב' שולי מזרחי ומר אורי הרוש:

א. חישוב המבוסס על ניתוח נתונים מתוך ספרי המערער עצמו. כך, ההשוואה בין דיווחי המערער ביחס להוצאות על קניית סולר ובין הקילומטרז' אותו נסע המערער בפועל, לימדה כי המערער לא דיווח על עיקר הוצאות הדלק שלו (תצהיר הגב' שולי מזרחי, סעיפים 20-22). בנוסף, ההכנסה החודשית הממוצעת עליה דיווח המערער נמוכה, עומדת על כ-2,800 ש"ח. בנוסף, התחוור כי המערער לא דרש את כל הוצאות הפחת להן היה זכאי. דרישת מלוא הפחת המגיע, היתה מביאה להכנסה של כ-2,000 ש"ח, ומצב דברים זה הניח מקום לחשד שהמערער מנסה לחפות על העלמת הכנסות (סעיף 8 לחוות דעת הרוש). כמו כן, התברר כי ביטולי הנסיעות (וכך התקבולים, על פי סרטי הקופה) חרגו בצורה משמעותית מהמקובל בענף. בנוסף, דיווחי המערער ביחס לפדיון בשנים האמורות נפל באופן משמעותי לעומת המקובל בענף.

ב. חישוב שני שהביא לאותה מסקנה מבוסס על בחינת הפרשי ההון, שלימדה כי למערער גידול הון בלתי מוסבר. הצהרות ההון שנבחנו היא ההצהרה ליום 31.12.95 מול ההצהרה לתאריך 31.12.02. גידול ההון הבלתי מוסבר עמד על 249,923 ש"ח (החישוב פורט בתצהיר המפקחת שולי מזרחי).

עדויות העדים הנ"ל נמצאו מהימנות וחישוביהם נמצאו סבירים.

3. על פי הסבר המערער, חלק מאי-ההתאמה בין הקילומטרז' שביצעה המונית לבין דיווחיו מוסבר ע"י נסיעות פרטיות בשבת. המערער טען, בין השאר, כי המונית לא עבדה מכניסת השבת ועד מוצאי השבת, ולדבריו, בשבתות נסע במונית בנו בנסיעה פרטית לנהריה. עם זאת, טען בו בזמן, כי נהג נוסף, מר חיים לוי, נסע כל שבת שניה עם הרכב ליקנעם. בגרסה בלתי מתיישבת זו אין כדי לערער את מסקנת המשיב, שבוססה על בדיקה מדגמית של המונה, ואשר לימדה על עבודה בשבת.

4. הסברי המערער לא הועילו לפתור את הקושיות שמעלים הנתונים שעלו בראיות, בין לגבי היקף השימוש בדלק והיקף ההכנסה הנטען, ובין לגבי השינוי בהון.

כך, המערער טען כי קיבל את כספי הזכות הציבורית מאמו – סך 90,000 ש"ח. טענה זו לא הוכחה בתיעוד הולם, כגון דפי הבנק של חשבון האם. המערער גם טען כי גר אצל אמו והיא נשאה בעיקר הוצאות מחייתו, ואולם, גם טענה זו נשענה אך ורק על דברי המערער, ללא ראיה תומכת. בנוסף, נותרה ללא הסבר משכנע העובדה שהמערער נסע בשנת 2001 תשע פעמים לחו"ל, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טענת המערער בדבר רמת הכנסתו באותה תקופה.

5. פועלת למערער לרועץ גם עובדה נוספת שאינה במחלוקת, והיא שהמערער לא החליף קופה רושמת למשוכללת יותר במועד, כנדרש בתקנה 9 להוראות מס הכנסה (נהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973. על פי הוראה זו, היה על המערער להחליף את הקופה עד ליום 31.12.00, אך הוא עשה כן רק ביום 28.6.01.

6. לאור האמור, אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם הוצאות הערעור בסכום כולל של 6,500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ב בתמוז תשס"ז (8 ביולי 2007).

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.