ד"מ 1639/03 - יואל סופיה נגד לפיד חברה להשמת כ"א

בתי הדין לעבודה

פסק דין

1. התביעה שבפנינו הינה בגין פיצויי על אי מתן הודעה מוקדמת והתנהלה בדרך של דיון מהיר.

2. עובדות הצריכות לענייננו:

א. התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מתאריך 4.1.94.

ב. התובעת נפגעה בתאונת עבודה בתאריך 8.12.02 ולאחר מכן היתה בתקופת אי-כושר.

ג. התובעת קיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בגין הפגיעה, עד לתאריך 9.3.03.

ד. התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבע במכתב מתאריך 6.2.02, שבו נאמר כי סיום העבודה ייכנס בתוקף ביום 6.3.03. התובעת לא קיבלה תשלום מהנתבעת בגין תקופה זו.

ה. התובעת הצהירה בדיון כי היא קיבלה את המכתב בתאריך 12.2.03, כאשר מנהל הנתבעת, שהעיד בדיון, הצהיר כי הוא הודיע לתובעת טלפונית על הפסקת העבודה אך אין הוא זוכר את התאריך המדויק של ההודעה. לכן, יש לקבוע כי התובעת קיבלה הודעה על פיטוריה בתאריך 12.2.03.

ו. השכר הקובע של התובעת, לגביהם הסכימו הצדדים בדיון, היה בסך 3,400 ש"ח.

3. זכאותה של התובעת לתשלום מהמעביד בגין תקופת ההודעה המוקדמת:

השאלה היחידה העומדת להכרעה בתיק היא האם זכאית התובעת לתשלום מהמעביד בגין התקופה של הודעה מוקדמת על פיטוריה, כאשר בתקופה זו היא קיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 (להלן: "החוק") קובע בסעיף 2 כי מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת.

במקרה של התובעת, אין חולק כי היא היתה זכאית להודעה מוקדמת של חודש ימים וכך ניתנה על ידי הנתבעת, אך התובעת לא היתה מסוגלת לעבוד בתקופה של ההודעה המוקדמת, כתוצאה מהפגיעה בעבודה, וקיבלה תשלום של דמי פגיעה בגין התקופה שעד לתאריך 9.3.03.

אין חובה על פי החוק כי המעביד יעסיק את העובד בתקופת ההודעה, וסעיף 6 קובע כי מעביד רשאי להודיע לעובד "כי הוא מוותר על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו".

בענייננו אין מדובר ב"וויתור" על עבודה בפועל על ידי המעביד, אלא בנסיבות שבהן התובעת לא היתה מסוגלת לעבוד. מאידך, המקרה של אי כושר של העובד לעבוד אינו מופיע בין אלה המאפשרים "פיטורים והתפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת" לפי סעיף 10 לחוק.

החוק קובע חובה על המעביד שמפטר עובד לתת הודעה מוקדמת וכי העובד יהיה זכאי לפיצוי בגובה השכר במקרה של הפרת החובה. אין העובד חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו, ויהיה זכאי לפיצוי אם לא ניתנה הודעה כדין גם אם החל לעבוד במקום עבודה אחר למחרת פיטוריו.

השאלה נשוא ההכרעה בתיק הנוכחי נדונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעניין דב"ע נו/ 9-3 נצחונה פומרנץ נ' נשיונל מוד בע"מ, פד"ע כט (1) 653, שם נקבע כי המעביד לא צריך להנות מן העובדה שהעובד קיבל מן המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה וחייב לשלם הודעה מוקדמת בתקופה זו.

כמו-כן, נפסק בע"ב 20190/95, אסתר חמאל נ' ט.מ.ל. מיקרו מחשבים בע"מ, פד"ע לה (2) 145: "העובדה כי הסיבה לפיטורים היתה תאונת דרכים שעברה התובעת אינה נימוק לשלילת ההודעה המוקדמת".

אם הנתבעת נתנה הודעה מוקדמת אך לא שילמה שכר בגינה, היא הפרה את חובתה על פי חוק, והתובעת זכאית לפיצויי בסכום השווה לשכר הרגיל שהיא היתה מקבלת באותה תקופה, על פי סעיף 7 לחוק, ללא קשר לזכאותה לדמי פגיעה שהיא קיבלה מן המל"ל.

4. לסיכום:

לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,400 ש"ח בגין הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.4.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו-כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.

5. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום כ"ח בחשון, תשס"ד (23 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.

___________________ __________________

עידית איצקוביץ-שופטת נציג ציבור (עובדים)