בתי המשפט
|
|
|
בבית המשפט המחוזי בחיפה |
א 001127/05 |
|
|
|
בפני: |
כבוד השופט עודד גרשון |
תאריך: |
28/08/2007 |
|
|
|
|
|
פסק - דין
1. לפני תובענה שבה עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי שבו נתבקש בית המשפט -
"(...) להצהיר כי על הנתבע, פקיד שומה חיפה, לקלוט ו"לשדר" את דוחות הניכויים המתוקנים אשר הגישה התובעת לנתבע בעבור שנות המס 1998 – 2002 (...)".
במסגרת ישיבת קדם המשפט הוריתי לב"כ התובע ליתן טעם "מדוע לא תמחק התובענה על הסף, בשל כך שאין לה כל בסיס בדין".
לאחר שהתובעת הגישה את טיעוניה והנתבעת השיבה עליהם, ניתנת בזה החלטתי לגוף הענין.
2. טעמי התובעת
א. התובעת טענה כי פקיד השומה סירב, בניגוד לדין, לקבל את דיווחיה המתוקנים בגין ניכויים תקופתיים.
ב. התובעת טענה כי בתחילת שנת 2003 התגלו ע"י רו"ח המייצג אותה בפני רשויות המס טעויות בדיווחי הניכויים החודשיים שלה לפקיד השומה.
לטענתה מדובר, בין השאר, בדיווחים על ניכויי מס "בגין משכורות אשר למעשה לא נמשכו בפועל".
לטענת התובעת היא פנתה, מיד עם גילוי הטעויות בדיווחיה, מיוזמתה, באמצעות רואה החשבון, אל רשויות המס והודיעה כי עקב טעות בהנהלת החשבונות שלה, יש לאפשר לה לתקן את החיובים הנובעים מהדוחות בהתאם לכך, לאפשר לה להגיע להסדר עם רשויות המס "הסדר שמטרתו לשלם את מלוא המס הנובע מן הדוחות המתוקנים לאחר שאלו יוגשו".
התובעת טענה כי דוחותיה תוקנו והיא בקשה להגישם לפקיד השומה בצירוף צ'קים לתשלום ההפרש הנובע מהתיקון. ואולם, פקיד השומה סירב לקבל, פיזית, את הדוחות המתוקנים והשיבם לתובעת יחד עם הצ'קים שצורפו אליהם. פקיד השומה סירב ליתן החלטה לגוף הענין, למהות התיקון, ונמנע מלהפעיל את סמכותו למרות שהיה חייב להפעילה. לטענתה, לו הפעיל פקיד השומהאת סמכותו כראוי, והיה מחליט לגופו של ענין, ואפילו שלא לקבל את התיקון שבו מדובר, "הרי שלתובעת היו עומדות האפשרויות להגיש השגה ו/או ערעור, כפי שיכולה לעשות כל נישומה שמרגישה כי קופחה בהחלטת פקיד השומה (...)".
ג. התובעת טענה כי פקיד השומה מחוייב היה לקבל ממנה את הדוחות המתקנים, לקלוט אותם ו"לשדר אותם" במערכת המחשב שלו. לטענתה, במועד שבו פנתה התובעת לנתבעת, בשנת 2003, לא חלה כל התיישנות לגבי דוחותיה הכספיים השנתיים.
ד. התובעת טענה כי דוחות מתקנים של חברות אחרות אכן נקלטו ע"י פקיד השומה וכי העובדה שדוחותיה המתוקנים לא נתקבלו ולא נקלטו, מהווה אפליה לרעה. כבר מטעם זה, טענה, יש לקבל את בקשתה.
ה. התובעת טענה כי היא אינה מפקפקת בסמכותו של פקיד השומה לדחות את דוחותיה המתוקנים לגופו של ענין. טרוניתה מופנית כנגד העובדה שפקיד השומה סירב לקבל, בכלל, את דוחותיה המתוקנים.
ו. על שם כך ביקשה התובעת להימנע ממחיקת התובענה על הסף.
3. תגובת הנתבעת
א. הנתבעת טענה שכנגד התובעת הוגש כתב אישום בגין אי העברת ניכויים לפקיד השומה (העתק מכתב האישום צורף לכתב ההגנה. מהעתק זה של כתב האישום עולה שהמסמך הוכן ביום 16.8.04).
לטענת הנתבעת מדובר בעבירה חמורה מאוד "שכן התובעת מואשמת בכך שניכתה מעובדיה ניכויים בהיותה נאמן של פקיד השומה, אך בחרה שלא להעביר את הניכויים אותם ניכתה מעובדיה לפקיד השומה".
הנתבעת טענה כי מטרתה של התביעה הנוכחית, "הינה לספק טענת הגנה פקטיבית להליך הפלילי המתנהל נגד התובעת". שכן התובעת מנסה לטעון כי בפועל, על אף דיווחיה לפקיד השומה, הן באמצעות דוחות ניכויים, והן באמצעות דו"ח שומה, ועל אף דיווחי עובדיה אשר נוכה מהם מס במקור ואשר קיבלו טופסי 106 ביחס לניכוי המס, על אף כל אלה, טוענת התובעת כי "בפועל לא הועברה לעובדים משכורת".
ב. הנתבעת טענה כי הטיפול בדוחותיה של התובעת אצל פקיד השומה "עבר לשלב השומה ועל כן האפשרות היחידה העומדת לרשות התובעת בשלב כה מאוחר הינה טיפול במישור השומה, דהיינו, השגה על השומה, בקשה לפתיחת שומה והכל בהתאם להוראות החוק הקבועות בפקודת מס הכנסה".
ג. הנתבעת הדגישה כי אין התובעת מכוונת את תביעתה לענין קבלתם הפיזית של דוחותיה המתוקנים. "(...) כוונתה היא כי פקיד השומה ישנה את השומות אותן קבע לתובעת עקב הגשת אותו דו"ח מתקן. מכיוון שהמשמעות האופרטיבית של הגשת דו"ח מתקן הינה למעשה תיקון השומה, ומכיוון שהחוק קובע כללים ברורים, בין היתר של התיישנות לטיפול שומתי בשומה, על התובעת לפעול, אם בכלל, במישור השומה ולא ע"י הגשת "דו"ח מתקן"".
ד. הנתבעת טענה כי אין בחוק הוראה המאפשרת לפקיד השומה לקבל "דו"ח מתוקן". אין בפקודת מס הכנסה מושג של "דו"ח מתוקן" או דבר הדומה לזה. עם זאת, במצבים שבהם הוגש דו"ח ובו טעויות סופר ו/או טעויות טכניות, ומי שהגיש את הדו"ח מבקש לתקן טעויות אלה, מייד לאחר הגשת המקורי, הרי שבמרבית המקרים, הדבר יאושר ע"י פקיד השומה.
בענייננו, טענה הנתבעת, תיקון הדו"חות איננו ענין טכני אלא ענין מהותי "הדורש קבלת הוכחות וראיות לעצם התיקון עצמו. תיקון מסוג זה, לא ניתן לבצע ע"י הגשת דו"ח מתקן אלא ע"י הגשת השגה או בקשה לפתיחת שומה, שכן המדובר בתיקון במישור השומתי".
ה. הנתבעת טענה כי הואיל ואין בחוק הוראת חוק המאפשרת קבלת דו"ח מתוקן, ממילא אין לפקיד השומה סמכות לקבל דו"ח כאמור , ממילא, על כן, קבלת דו"חות מתקנים תהיה מנוגדת לעקרון חוקיות המינהל.
לעומת זאת, טענה הנתבעת, קיים לתובעת מענה ברור בפקודת מס הכנסה, והיא יכולה היתה להגיש השגה על דו"חותיה ו/או לבקש את פתיחת השומות, והכל בכפוף למועדים הקבועים בפקודת מס הכנסה. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת, התעקשותה של התובעת ללכת בדרך שננקטה על ידה, "תמוהה ביותר".
ו. הנתבעת טענה כי התובעת הגישה דו"חות ניכויים בגין עובדיה לשנות המס 1998, 1999, 2000, 2001 ו- 2002.
דו"חותיה של התובעת לשנים 1998, 1999 ו- 2000, נמצאים בשלב של שומה סופית. לגבי הדוחות 2001 ו- 2002 עדיין אין שומה סופית.
ז. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מקום שבו נישום רשאי לערער על שומה, אין הוא רשאי ללכת בדרך אחרת אלא אם החוק עצמו קבע זאת. על הנישום לפעול בדרך הקבועה בחוק.
ח. עוד טענה הנתבעת כי התובעת אינה יכולה לעקוף את ההוראות בדבר התיישנות הקבועות בפקודת מס הכנסה, ע"י הגשת "דו"ח מתקן", מושג שאינו קיים כלל בפקודה. ממילא גם לא נקבע מועד להגשתו של דו"ח כזה.
ט. הנתבעת טענה כי התובעת מעולם לא הוכיחה את טענותיה בפני פקיד השומה.
י. הנתבעת טענה כי אין בחוק הוראה המעניקה לנישום זכות אוטומטית להגשת דו"ח מתוקן.
4. דיון
א. לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות הענין, הגעתי למסקנה כי אין כל בסיס בדין להגשת התובענה ועל כן דינה להמחק.
ב. בסופו של דבר למרות הטיעונים המפורטים בכתב שהגיש בא כוחה המלומד של התובעת, עו"ד שי מויאל, הוא לא הצביע בסיס בדין שמכוחו ניתן לחייב את פקיד השומה לקבל דו"חות מתוקנים המשנים באופן מהותי ומשמעותי את הדו"חות הקודמים שהוגשו (להבדיל מדו"חות מתוקנים העוסקים בטעויות טכניות או טעויות סופר).
ג. עיון בפקודת מס הכנסה מלמד כי אכן אין בה הוראה כלשהי המתיחסת לדו"ח מתקן. הלכה למעשה מבקשת התובעת לפעול בפרוצדורה שאינה מוכרת בדין תוך עקיפת הוראות החוק הרלוונטיות בדבר הגשת השגה על שומה, ערר וכיוצ"ב הקבועים בפקודה.
הלכה פסוקה היא כי נישום המבקש סעד שלגביו קבע המחוקק הליכים מיוחדים להשגה ולערר אינו רשאי לנקוט בהליך של תביעה אזרחית ועליו לפעול על פי המנגנונים שנקבעו בחוק: ע"א 367/85 מדינת ישראל ואח' נגד יהונתן קיטאי, פ"ד מ"א(3) עמ' 398; וראו גם את ע"א 306/78 פרומה קרוליק נגד עזבון המנוח פנחס ואח', פ"ד ל"ג(1) עמ' 496 בעמ' 498.
ד. צודקת ב"כ הנתבעת, עו"ד גב' רונית ליפשיץ, בטענותיה על כך שפקיד השומה מנוע מלפעול בדרך שהמחוקק לא הסמיכו לפעול בה. החוק אינו מתיר את הפרוצדורה שמבקשת התובעת לנקוט וממילא אין פקיד השומה מוסמך לפעול בדרך שלא הותוותה לו ע"י המחוקק.
משמעות הדבר היא כי במקרה דנן שומה על התובעת לפעול במישור השומתי, ולא בדרך שהתכוונה לפעול.
ה. יש לזכור כי בעניננו לא מדובר בהגשת דו"חות הכנסה מתוקנים. מדובר בדו"חות ניכויים. על שום כך הפסיקה שאליה הפנתה התובעת איננה רלוונטית לעניננו.
ו. מסקנתי בדבר העדר עילה המזכה בסעד במסגרת ההליך הנוכחי אינה פוגעת בתובעת. זו יכולה לפעול במישור השומתי ואם הטיפול וההחלטות שיתקבלו בענינה במישור האמור לא יניחו את דעתה היא תוכל לפנות לביהמ"ש על פי הפרוצדורה הקבועה בפקודה. ואולם, כאמור, אין הצדקה לקיצור הדרך שנעשה ע"י התובעת בעצם הגשתו של ההליך הנוכחי לביהמ"ש.
5. אחרית דבר
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
א. א. אני מורה על מחיקת התביעה שבתיק אזרחי 1127/05.
ב. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום בלווית אישורי מסירה כדין.
ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ז (28 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.
מותר לפרסום מיום 28/8/07.