דילמת הלקוח המשקר

ס' 54 לחוק לשכת עו"ד קובע חובה כפולה של עו"ד לפעול לטובת לקוחו בנאמנות ובמסירות ולעזור לבהמ"ש לעשות משפט. ס' 61 (1) לחוק קובע כי הפרת ס' 54 הינה עברת משמעת.

ס' 2 לכללי האתיקה המקצועית מקביל לס' 54 לחוק ומאמץ את החובה הכפולה כאמור.

ס' 34 (א) לכללי האתיקה קובע איסור מפורש על הטעייה של עו"ד, בקבעו כי אסור לעו"ד לטעון בע"פ או בכתב, טענה משפטית או עובדתית, ביודעו שאינה נכונה.

1. סעיף 34 (ב) לכללי האתיקה קובע כי מותר לעו"ד להכחיש טענות בהליך אזרחי, או לכפור בעובדות בהליך פלילי למרות האמור בסעיף 34 (א). היות שבמקרה שלפנינו מדובר במשפט פלילי, מותר לכפור – כבקשת הנאשמת שבתרגיל - בעובדות שבכתב האישום.

אם כל רצונה של הנאשמת הוא לכפור בעובדות שבכתב האישום, אין מניעה לקבלת ייצוגה כאמור, ולהגן עליה ובלבד שלא ניטען אנו אקטיבית טענות שקרית – וזאת מן הראוי להבהיר לדעתי לנאשמת לפני קבלת ייצוגה.

2. עדי התביעה ייחקרו כרגיל, שכן ייתכן ויתגלו סתירות בעדותם או עובדות חדשות שאפילו לא ידועות ללקוח. ייתכן שעצם הסתירות שיתגלו, או העדות עצמה, תבהיר כי אין כלל בסיס לאישום ויסודות העברה אינם מתקיימים, או יש צידוקים או חלים סייגים לאשמה (כגון הגנה עצמית).

לדעת פרופ' פרידמן – על עו"ד לנקוט בכל האמצעים להגנת לקוחו, כולל לתת ללקוח להעיד כרצונו.

שאר המלומדים – סבורים כי אסור לעו"ד להיות שותף לדבר עברת עדות שקר ועדיף שיתפטר מתפקידו, או יגלה לבהמ"ש את השקר.

לדעתי הטוב ביותר לנסות לשכנע את הלקוח לאמור אמת שכן ייתכן וכך גם יוקל עונשו (אם גם יביע חרטה), או להכחיש במשפט האזרחי או לכפור בעובדות במשפט הפלילי ושהתביעה תתאמץ להוכיח אשמה, או לטעון no case בתום פרשת התביעה.