אן דן דינו יקל מאד על מכירות חברות וארגונן מחדש

אן דן דינו יקל מאד על מכירות חברות וארגונן מחדש

רמי אריה עו"ד רו"ח

בפסק דין תקדימי של בית הדין הארצי לעבודה, נקבע לאחרונה כי עובדים אינם זכאים אוטומטית לפיצויי פיטורין בעת שמעבידיהם שינו את זהותם המשפטית. בעקבות תקדים מהפכני זה, הוסר חסם כבד לשינוי אישיות משפטית של מעבידים ויהיה ניתן לשנות את זהותו המשפטית של המעביד ללא חשש ממהלכי העובדים בעסק הנמכר.

הלכת תקדימית זו שנקבעה בעד"מ 10/06 דנדינו מרכז טכסטיל לאופנה בע"מ  נ' ילנה ויבלי תאפשר הסרת חסמים כבדים שעמדו בפני בעלי חברות שרצו למכור את פעילותם וחששו כי העובדים ינצלו את המכירה לצורך התפטרות שתזכה אותם בפיצויי פיטורין כאילו התפטרו.

אף עצמאים רבים שרצו להתאגד כחברות, חששו כי עקב ההתאגדות, ינצלו עובדיהם את ההזדמנות לממש את פיצויי הפיטורים המגיעים להם, רק אם היו מפוטרים ולא להמתין אלא להתפטר בטענה כי המעביד התחלף. זאת למרות, שבעצם לא חל כל שינוי מעשי בתנאי עבודתם ופעמים רבות אף בזהות המנהלים של העסק.

מעתה, חילופי מעבידים לא יביאו בהכרח לזכאות עובד לפיצויי פיטורין ולכל הזכויות הנובעות מסיום יחסי עובד מעביד כדין מפוטר וכי הנסיבות יבחנו באופן סובייקטיבי בכל מקרה, להלן תקציר פסק הדין:

1.       המערערת, "דנדינו מרכז טכסטיל לאופנה בע"מ" (להלן: "החברה"), העסיקה את המשיבה (להלן: "העובדת") כעובדת שכירה.

2.       בשלב מסוים, החליטו מנהלי החברה להקים את חברת "אן דן דינו בע"מ" (להלן: החברה חדשה"), ואף הבטיחה לעובדת רצף זכויות מעבודתה בחברה ואי פגיעה בשגרת עבודתה.

3.       העובדת הודיעה למעסיקה כי לאור חילופי המעבידים היא בוחרת להתפטר וכי חל עליה הכלל של "מתפטרת כדין מפוטרת". מספר ימים לפני תום משך מועד ההודעה המוקדמת, טענה החברה כי העובדת עדיין עובדת בחברה וכי עליה להמשיך ולבוא לעבודה.

4.       בבית הדין האזורי נקבע, הגורם שהביא להתפטרות המשיבה מהחברה הוא העברת פעילות החברה ל"אן דן דינו", על כן העובדת תחשב כמי שפוטרה. העובדת זכאית לפיצויי פיטורים.

5.       משכך הוגש הערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בו החברה טענה כי המשיבה אינה זכאית לפיצויי פיטורים משום שלא התקיימו חילופי מעבידים דה-פקטו, בפועל לא התבצעה כל העברת פעילות בין החברות ולא חל כל שינוי בתנאי העסקתה של המשיבה או בזהות המעסיק בפועל.

6.       בית הדין הארצי הפך את החלטתו של בית הדין האזורי לעניין זה, בע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם –  אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם, נאמר:

"ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד..."

       בית הדין ציין את ההבחנות בפסיקה לעניין המילה ככלל:

 "דומה כי את המונח 'ככלל', שבו עשתה היא שימוש, יש להבין כפשוטו, דהיינו ככלל שבצדו חריגים. אין מדובר בהכרה 'אוטומטית' במתפטרים כמי שדין התפטרותם כדין פיטורים, כפי שסברו בעלות-הדין. הכלל העולה מדעת הרוב הוא כי חילופי מעבידים במקום העבודה מהווים, באופן רגיל, נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. ואילו עם החריג – שעל מהותו והיקפו המדויקים לא היה צורך לעמוד בפסק-הדין – נמנים אותם מקרים שבהם אין לראות בחילופי המעבידים משום 'נסיבות אחרות' מעין אלו".

7.       מכיוון שתנאי ההעסקה נותרו כשהיו, לא חל שינוי בשגרת העבודה, ומנהל החברה היה גם מנהלה של החברה אליה הועברו עסקיה הגיע בית הדין הארצי למסקנה כי בנסיבות העניין התפטרותה של המשיבה לא בוצעה בנסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה ועל כן לא יראו בה כמי שפוטרה אלא כמי שהתפטרה. על העובדת להשיב את פיצויי הפיטורים.

אנו צופים כי פסק דין תקדימי זה, יגרום למהפכה של ממש, בשאלה של התאגדות עצמאיים כחברות, או מעבר עובדים מחברה לחברה, ללא שחל בתנאי עבודתם כל שינוי של ממש. הסרת חסם שתועיל מאד לפעילות עסקית חופשית מהגבלות רגולציה, לא פחות מהסרת הגבלות רגולציה שבוטלו במשק העסקי.