|
עמר אברהם נ' פקיד שומה חולון
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מס' תיק: בש"א 3540/06
בפני: כב' השופט מ. אלטוביה
המבקש: עמר אברהם
המשיב: פקיד שומה חולון
ניתן ביום: 27.03.2006
העובדות:
1. המערער, אשר תיקו מתנהל במשרדי פקיד שומה חולון (המשיב), הגיש מסמך אשר התיימר להיות הודעת השגה כמשמעותה בסעיף 150 לפקודה לגבי שנות המס 2001-2000, וזאת במשרד פקיד שומה ירושלים ביום 15.6.2004.
2. ביום 19.8.2004 שלח מייצגו של המערער למשיב את המסמך האמור וזאת באמצעות מכשיר הפקסימיליה, הפעם בלווית מידע לגבי זהות המערער, מספר תעודת זהות ולאחר שיחת טלפון מקדימה עם רכזת החוליה המטפלת בתיקו של המערער. יום זה נרשם במשרדי המשיב כיום הגשת ההשגה ולא המועד בו הוגש המסמך במשרדי פקיד שומה ירושלים.
3. ביום 11.8.05 הוציא המשיב צווים למערער.
4. המערער טוען, כי יש לראות במועד בו הגיש את המסמך בירושלים כמועד הגשת ההשגה (15.6.04) ולא במועד בו שלח את ההשגה בפקס למשרדי המשיב (19.8.04), ועל כן דין ההשגות להתיישן.
נפסק:
1. בפרשת פרג'וס (עמ"ה 1080/02 פרג'וס יעקב נ' פקיד שומה חולון, "מיסים" יט/4, ה-156) קבע ביהמ"ש המחוזי, כי נישום יכול לבחור להגיש מסמכים ובכלל זה השגה, בכל אחד ממשרדי המשיב ולאו דווקא במשרד בו מתנהל תיקו, ויש לראות במועד ההגשה האמור כמועד הגשת ההשגה לעניין מירוץ ההתישנות.
2. עם זאת, אומר בית המשפט, כי על הנישום הנוהג כאמור לנהוג בתום לב בעשותו כן ולעמוד בדרישות בסיסיות אשר מתבקשות מהתנהלות מול משרדי המשיב המטפלים ברבבות פונים מדי יום. מסמך אשר אינו נושא מספר תעודת זהות או אינו נושא את פרטי ההתקשרות של המשיג או של מייצגו, אינו יכול לשמש השגה, קל וחומר כשהוא מוגש במשרד אחר.
3. בלא פרטים אלו, לא ניתן לומר כי ההשגה הוגשה אלא במועד שבו אותר בסופו של דבר המשיג.
4. במקרה דנן, המכתב אשר הוגש ע"י המערער במשרדי פקיד שומה ירושלים היה חסר פרטים מהותיים, כאמור. על כן, אין מקום לראות בנייר זה כהשגה. על כן יש לראות כמועד הגשת ההשגה את המועד בו הוגשה ההשגה לפקיד שומה חולון.
הבקשה נדחית.
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בש"א 3540/06
בתיק עיקרי
עמ"ה 1217/05
בפני: כב' השופט מ. אלטוביה
המבקש: עמר אברהם
ע"י ב"כ עו"ד נ. אוחנה
נגד
המשיב: פקיד שומה חולון
ע"י ב"כ עו"ד מ. פורת מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
החלטה
המערער מעלה טענה מקדמית והיא כי שומות המשיב לשנות המס 2000 ו-2001 שבערעור, התיישנו, במובן זה שהמשיב לא עמד במועד הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה) כדלקמן:
המערער, אשר תיקו אצל המשיב מתנהל במשרדי פקיד שומה חולון, הגיש מסמך אשר התיימר להיות הודעת השגה כמשמעותה בסעיף 150 לפקודה, וזאת במשרד פקיד שומה ירושלים ביום 15.6.2004. אביא את לשון מסמך זה מפאת חשיבותה לבירור טענות הצדדים:
"לכבוד 13.6.2004
אגף מס הכנסה
פקיד שומה חולון
הנדון: ערעור שומה מיום 24.05.2004 לשנים 2000, 2001 ו 2002.
בהתאם להודעת פקיד השומה שנתקבלה אלי מיום 7.06.2004.
הריני מבקש להגיש ערעור על שומות שנקבעו לי לשנים 2001, 2002 ו-2002 (כך בגוף המכתב - מ.א.)
מסרתי הסבר לגידול הון על ידי המיצגים, אך המפקחת לא קיבלה זאת.
בכבוד רב,
אבי עמר"
ביום 19.8.2004 שלח מייצגו של המערער לפקיד שומה חולון את המסמך האמור וזאת באמצעות מכשיר הפקסימיליה הפעם בלווית מידע לגבי זהות המערער, מספר תעודת זהות ולאחר שיחת טלפון מקדימה עם רכזת החוליה המטפלת בתיקו של המערער. יום זה נרשם במשרדי המשיב כיום הגשת ההשגה.
בהמשך להחלטת בית משפט זה בעניין פרג'וס (עמ"ה 1080/02 פרג'וס יעקב נ' פקיד שומה חולון, מיסים יט/4, ה-156) טוען המערער כי מועד הגשת ההשגה הוא ביום בו הוגשה בפקיד שומה ירושלים. כיוון והצו נשוא הערעור נקבע מעל לשנה מיום הגשת המסמך שצוטט לעיל הרי שעל פי הוראת סעיף 152(ג) לפקודה, השגתו התקבלה. המערער טוען כי אם מועד הגשת ההשגה הוא במועד שבו הועבר הפקס לפקיד שומה חולון ולא במועד שהוגשה בפקיד שומה ירושלים, הרי שהמשיב יכול היה שלא לדון בהשגה משום שזו הוגשה 43 יום לאחר המועד הקבוע בסעיף 150(א) לפקודה. משדן המשיב בהשגה כהשגה, הרי, כך המערער, המשיב אישר מכללא כי ההשגה הוגשה במועד שבו הוגשה בירושלים.
המשיב סבור כי המסמך האמור אינו השגה משום שאינו נושא מידע המאפשר לזהות את המשיג או למצער מספר טלפון המאפשר לאתר את הנישום וכי אין בו די פרוט כנדרש בסעיף 105(ד). אם ניתן לראות במסמך משום השגה הרי שמועד הגשתה הוא המועד בו היא התקבלה בפקיד שומה חולון קרי ביום 19.8.2004. לכן הצווים נקבעו בתוך המועד. עוד טוען המשיב כי הקביעה בעניין פרג'וס באשר למניין הימים בקשר עם הגשת השגה לפקיד שומה אשר אינו פקיד השומה המטפל בתיקו של המשיג, היא בבחינת אוביטר בלבד וכי יש פסיקה אחרת הקובעת כי מועד הגעת ההשגה לפקיד השומה הרלבנטי הוא המועד הקובע לצורך סעיף 152(ג).
דיון
בעניין פרג'וס הבעתי דעתי כי בעידן זה יכול נישום לבחור להגיש מסמכים ובכלל זה השגתו, בכל אחד ממשרדי המשיב (דעה חולקת ראו עמ"ה 1172/00 מושביץ ואח' נ' פשמ"ג, מיסים טו/6, ה-185 ועמ"ה 8024/04 איקאפוד בע"מ נ' פקיד שומה, מיסים יט/2 ה-33). עוד ציינתי שם כי על המבקש לעשות כן, לנהוג בתום לב בעשותו כן ולעמוד בדרישות בסיסיות אשר מתבקשות מהתנהלות מול משרדי המשיב המטפלים ברבבות פונים מדי יום. הגשת מסמך אשר אינו נושא מספר תעודת זהות או אינו נושא את פרטי התקשרות של המשיג או של מייצגו, אינם יכולים לשמש השגה קל וחומר כשהיא מוגשת במשרד אחר. אין המשיב יכול לאתר ואין הוא חב חובה כזו, נישום משיג, מתוך רבבות הנישומים בהם הוא מטפל. כל עוד פרטים בסיסים אלו אינם כלולים במסמך המוגש כהשגה, הרי שאין הוא בבחינת השגה. על ההשגה לכלול את מירב הפרטים לשם זיהוי המשיג ותיקו. בלא פרטים אלו לא ניתן לומר כי ההשגה הוגשה אלא במועד שבו אותר בסופו של דבר המשיג. המשיב, מכוח הסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 150(א) האריך למעשה את המועד להגשת ההשגה עד למועד שבו מייצגו של המערער יצר קשר והעביר בסופו של דבר את פרטי המערער, לחוליה המטפלת בתיקו. על כן אין לקבל את טענת המערער כאילו בשל עצם הדיון בהשגה מאשר המשיב כי זו הוגשה במועד שבו הוגשה בירושלים. משאמרנו כך אבהיר כי לו היתה ההשגה מוגשת כראוי הרי שהמועד לדידי לקבלתה היה המועד שבו הוגשה לפקיד שומה ירושלים. השגה חסרה אינה השגה ועל כן המשיב הדן בה בכל על אף פגמיה יראה כמי שהאריך בפועל את המועד להגשתה עד להשלמת אותם פגמים.
עוד בחר המשיב, לפנים משורת הדין, שלא להחמיר עם המערער ודן בהשגה למרות שחסרה הייתה נימוקים מהותיים. המחוקק הבהיר מפורשות בסעיף 150(א) לפקודה כי על ההשגה לכלול את מכלול נימוקיו של המשיג. הלכה היא כי הנמקות אלו צריך כי יתלוו מירב המסמכים והראיות עליהן מתבסס המשיג. כבר נאמר כי בלא אלו הרי המסמך אינו אלא "פיסת ניר" (ראו ע"ש 808/95 מדינת ישראל נ' חיים גבאי, מיסים י/3, ה-33, עמ' 253). משעה שהמשיב ראה במסמך, הודעת השגה, לאחר שהתקבלו פרטים באשר לזהות המערער, הרי שאין צורך לדון בשאלת העדר הפרוט שבמסמך זה. מה גם שהמשיב הצהיר באמצעות מר בוינגיו מונל, מפקח בחולית עצמאים בפקיד שומה חולון, כי התקיימו פגישות מרובות עם המערער ומייצגו בקשר עם ההשגה (סעיף 4 לתצהירו). יש להניח כי טענות הצדדים נדונו אם כך בהרחבה.
יוער למעלה מן הנדרש כאן כי שאלת יכולתו של המשיב להאריך המועד להגשת ההשגה כאשר זו מוגשת בהעדר הנמקות או מסמכים ראויים, היא שאלה המצריכה עיון. בחינת שאלה זו תעשה לאור תכלית הפקודה לרבות הצורך לברר את שומת האמת ובתוך המועדים הקבועים בה, תבחן מידתיות הפעלת ומתחם הסבירות בה הופעלה, בהקשר של כל מקרה ומקרה. עקרון תום הלב והצורך ביצירת תשתית של שיתוף פעולה שבין הנישום לרשות המס, ישמשו אמת מידה לבחינת שאלה זו, הן באשר להתנהלות הנישום המבקש למעשה הארכת מועד בהחסירו מידע דרוש או הנמקות ומסמכים ובאשר לשקול דעת המשיב שעה שהוא מתיר או מסרב להאריך המועד. מכל מקום אין להתערב בשקול דעתו של המשיב במקרה זה, בלשון המעטה, שעה שבחר להאריך המועד ולדון בהשגה ולא לחסום את המערער על בסיס טענה "טכנית".
מן המקובץ עולה כי הוארך המועד להגשת ההשגה הלכה למעשה עד ליום 19.8.2004. המערער אינו חולק כי המשיב הוציא את הצווים ביום 11.8.2005. אשר על כן הוצאו אלו בתוך המועד הקבוע בפקודה ודין הבקשה להדחות.
המערער ישא בהוצאות המשיב בקשר עם בקשה זו בסך 500 ש"ח ובשכר טרחת עורך דין המשיב בסך 3,000 ש"ח. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית אלא אם ישולמו בתוך 45 יום.
התיק נקבע לקדם משפט ליום 7.6.2006 שעה 9:10.
ניתנה היום כ"ז באדר, תשס"ו (27 במרץ 2006) שלא במעמד הצדדים.
( ‑ ) שופט |