|
רמי אריה עו"ד רו"ח
תשלומים המשולמים לעובדים לא במסגרת יחסי עובד-מעביד, לא ייחשבו בהכרח כהוצאות מוכרות, אלא בכפוף לנסיבות של כל תשלום כזה. היות ותשלומים אלו אינם משולמים במסגרת יחסי עובד-מעביד, הם אינם באים בגדר הכנסת עבודה בידי העובד וממילא הם לא ייחשבו כתשלומי משכורת בידי המעביד המשלם, כדלהלן:
1. תשלומים הוניים – תשלומים לעובדים בגין רכישת נכסים מהם, לרבות ויתור על זכות שלהם לתביעה או זכות אחרת, כגון: תשלומים בגין אי תחרות, תשלומים בגין רכישת פטנטים, בגין רכישת מוניטין אישי, הם תשלומים במישור ההוני ולכן לא יוכרו כהוצאות פירותיות שוטפות למעביד, אלא כהוצאות הוניות אשר יותרו בניכוי רק כנגד רווחי הון שייווצרו למעביד המשלם.
2. תשלומי נזיקין לא ממוניים הפטורים ממס – תשלומים כאלו שמשלם מעביד לעובד אינם כלולים בגדר "מקור הכנסה" לפי הפקודה, ולכן הם פטורים ממס בידי העובד. זאת מכיוון ותשלומים אלו שולמו במסגרת פרטית-אישית שאינה נכנסת למסגרת הכנסה חייבת למקבל. כך נקבע לגבי הכנסות בגין עגמת נפש ופיצויי נזיקין לא ממוניים שנגרמו לעובד על ידי מעבידו.
אולם, בעוד שהתשלומים המפורטים בפסקה הקודמת, לא יוכרו כלל כהוצאות למשלם, בשל היותם תשלומים שלא הוצאו לצורך יצירת הכנסה, הרי תשלומים שמשלם המעביד לעובד עקב נסיבות טבעיות הרלבנטיות לעבודה, כגון: תשלומים בגין חבלת גוף או נפש שנגרמו עקב אירועים במהלך או עקב העבודה, הם הוצאות מוכרות למעביד, בשל היותן משולמים כחלק אינטגראלי מיחסי עובד-מעביד, למרות שהם פטורים ממס בידי העובד.
3. תשלומים אחרים – אין מניעה כי מעביד ישלם לעובדו, תשלומים נוספים שאינם בהכרח תשלומים בגין קיומם של יחסי עובד מעביד ביניהם. כגון: תשלומים בשל שירות שנתן העובד בכובע של נותן שירותים עצמאי או מכר מוצרים למעביד או תשלומי שכירות, תמלוגים וכיוצא באלו. לגבי תשלומים אלו יש לבחון האם מדובר בהוצאות שוטפות של המעביד המשלם עבור יצירת הכנסותיו בשנת המס ואז מדובר בהוצאות פירותיות מוכרות או מדובר ברכישת שירותים או מוצרים שישמשו את המעביד המשלם לטווח ארוך ולכן מדובר בהוצאות הוניות. המינוח "מעביד" בא כאן לשם נוחות בלבד, היות ומדובר בשני צדדים שיש ביניהם גם יחסי עובד-מעביד אך גם יחסים נוספים ומקבילים שאינם קשורים ליחסי עובד-מעביד שיש ביניהם. לכן, לעניין יחסים מקבילים אלו, מחד אין מדובר בהכנסות עבודה, מאידך אין מדובר בהוצאות שכר.
בפסיקה נקבע כי יש לשמור על הקבלה בין סיווג ההכנסות בידי מקבל התשלום לבין סיווג ההוצאות בידי משלם התשלום. כך שככל שבידי צד אחד נקבע כי מדובר בהכנסה פירותית ולא בהכנסה הונית, יש לקבוע זאת גם לעניין ההוצאה בידי הצד השני ולראות בהוצאה בידיו כהוצאה פירותית ולא כהוצאה הונית. מכאן, שככל שייקבע כי תשלום מסוים מהווה הכנסה פירותית בידי מקבל התשלום, הרי בידי משלם התשלום מדובר בהוצאה פירותית המוכרת לניכוי במס. עם זאת, לא מדובר בכלל דווקני המיושם בכל מקרה.
|