|
פיצוי לניזוק בהפגנות פוליטיות בעלות אופי של סיוע לאויב
רמי אריה, עו"ד רו"ח
ועדת ערר מס רכוש החליטה לאשר פיצוי בשל נזק רכוש שנגרם בעת הפגנה סוערת פוליטית נגד מבצע עופרת יצוקה שנערכה בוואדי ערה. למרות עמדתו של מנהל מס רכוש כי מדובר בנזק שאינו נובע מפעולות איבה כנגד המדינה. שוב ניתנה פרשנות מרחיבה נוספת בעניין פיצויים לניזוקי פעולות מלחמה ואיבה.
כך נקבע בהחלטת ועדת ערר מס רכוש במחוז ירושלים (ערר פ 3/09) בראשותו של עו"ד אמיר שושני, שנתקבלה לאחרונה, בדבר הזכות לפיצוי אוטובוס שנרגם באבנים בעת נסיעתו בואדי ערה ביום 28.12.08. באותו יום התקיימה הפגנה בצומת ערערה בכביש ועדי ערה. בעת ההפגנה נכחו במקום ניידות משטרה. אוטובוס שהיה שייך לעוררת עבר במקום, כשעל סיפונו נוסעים, ואבן שהושלכה לעברו ניפצה את השמשה הימנית.
חברת ההסעות העוררת הגישה תביעה לתשלום נזקיה בטענה כי מדובר בהפגנה שכוונה כנגד מבצע "עופרת יצוקה" ואינה חוקית ומשכך מדובר בפעולת איבה.
התביעה נדחתה על ידי מנהל מס רכוש בטענות הבאות:
1. על פי הפסיקה על הניזוק להוכיח כי מדובר בפעולה המכוונת נגד ישראלים כישראלים, וכי לפגיעה צריך להיות אופי של "איבה נגד ישראל".
2. נטל ההוכחה על העוררת והיא לא עמדה בו.
3. אישור המשטרה מהווה רק ראיה לכאורה, אך אין כל ראיה תומכת אחרת לכך שהנזק היה, אכן, תוצאה של פעולות איבה.
4. העובדה שההפגנה, גם אם נערכה כנגד מבצע "עופרת יצוקה", הרי אין בה מניע לפגיעה בריבונותה של ישראל או לפגיעה באזרחיה.
ועדת הערר בראשותו של עו"ד אמיר שושני הפנתה לפסיקה, לפיה על הפעולה המזיקה להיות מונעת מעוינות או שנאה לישראל ומטרתה לפגוע בקיום המדינה, בריבונותה או באינטרסים חיוניים שלה בכדי שתבוא בגדרה של "פעולות איבה". כמו כן, בגדר "פעולות איבה" נכללות פעולות אשר מטרתן להפחיד את אזרחי המדינה או להפעיל עליהם כפייה, או להשפיע על מדיניותה של פעולותיה של ישראל על ידי הפחדה או כפייה. המכנה המשותף לפעולות ממניעים אלו הינו פגיעות ברכושם של אזרחים או תושבים ישראליים, כמו גם של יישובים ותאגידים ישראלים, בשל היותם ישראלים. (ס.ת.ו. בקעות בע"מ נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד נב(4) 1).
קיומו של מבצע "עופרת יצוקה" בתאריך המדובר הינו עובדה שנמצאת בתחום ידיעת חברי הועדה, היא מוכחת גם מאישור המשטרה, ולכן אינה צריכה הוכחה נוספת.
עובדת קיומה של הפגנה במקום המדובר, כנטען, לא נסתרה על ידי המשיב, ומכל מקום - עובדת נוכחותן של ניידות משטרה בצומת היא הנותנת שלא רק שהייתה קיימת שם הפגנה, אלא שהכוונה לבצע הפרעות במקום אף היא הייתה ידועות לשלטונות, וצופייה. לא נשמעה טענה מצד המשיב, לפיה ניידות משטרה שוכנות דרך קבע באותה צומת.
הועדה החליטה להגיע למסקנות הנכונות בדרך של אינדוקציה - שלילת המסקנות שאינן הגיוניות.
מאחר שעצם קיומה של ההפגנה אינו מוכחש (שהרי מנהל מס רכוש טוען שלא הוכח המניע שמאחרי ההפגנה, אך לא מכחיש את עצם קיומה), ועצם קיומו של הנזק הוכח גם על פי חוות דעתו של שמאי מטעם המשיב.
האזור בו הייתה הפגנה הוא אזור בו רובה המוחלט של האוכלוסייה הוא ערבי. חלקם של אנשי האזור רואים עצמם כפלסטיניים עם רגשי הזדהות שאינם מוכחשים ואינם מוצנעים, עם אחיהם, תושבי יו"ש וחבל עזה. רגשי הזדהות אלו, טבעם שיתעוררו במיוחד בשעה שאחיהם, תושבי עזה, נמצאו תחת מתקפה ישראלית, שלא זכתה לתמיכה בקרב ערביי ישראל. סמיכות האירועים – ההפגנה ומבצע "עופרת יצוקה" - מוביל למסקנה שהמבצע היה הסיבה להפגנה. הועדה לא ראתה כל הבדל בין אירוע זה לבין עמדת מס רכוש לפיה משולם פיצוי למי שנפגע כאשר מיידים עליו אבנים בכבישי יו"ש.
בנוסף, העוררת המציאה אישור ממשטרת ישראל, בו צוין, כי נסיבות האירוע מעלות יסוד סביר להניח כי הנזק נגרם מפעולות איבה נגד ישראל. אמנם, לא צוין בו כי נמצאו הוכחות ברורות שהנזק נגרם כתוצאה מפעולות איבה נגד ישראל אך די בכך, לדעת הועדה, כדי לאשר פיצוי לחברה בעלת האוטובוס שנפגע.
|