תקדים והכרעה משפטית חדשה בני זוג העובדים יחד זכו בערעור לחישוב מס נפרד

תקדים והכרעה משפטית חדשה

בני זוג העובדים יחד זכו בערעור לחישוב מס נפרד

רמי אריה עו"ד רו"ח

סוף סוף קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 11.6.2009 באופן נחרץ וברור את דעתו בעניין סוגיית חישוב המס הנפרד/מאוחד. בהלכת שקורי (עמ"ה 1250/05) דחה בית המשפט המחוזי את דעת פקיד השומה שיוצג ע"י עו"ד אמנון סמארה מפרקליטות מחוז מרכז וקיבל את דעת החתום מעלה שייצג את בני הזוג שקורי בערעור במלואה. בהמ"ש קובע כי לכל אחד מבני הזוג הזכות לחישוב מס נפרד. משמעות חישוב המס הנפרד היא בחיסכון מס של כ- 50,000 ש"ח נטו לכל שנת מס, סכום לא מבוטל בעליל.

למרות הלכת קלס (ע"א 900/01) שניתנה בשנת 2003 בזכותו של ד"ר אבי אלתר מורי ורבי ז"ל, לא אפשרו פקידי השומה ליישם את החישוב הנפרד לבני זוג שעובדים יחד בעסק או בחברה שבבעלותם. זאת למרות שעבודה יחד של בני זוג בימינו היא מקובלת ושגרתית. כך לגבי זוג אדריכלים שעובדים יחד, זוג עורכי דין או זוג נשוי שמנסה למקסם את יתרונות השליטה יחד בעסק המשותף.

בני הזוג שרה ושחר שקורי מנהלים במשותף את חברה העוסקת במוצרי טיפוח לשיער, קוסמטיקה וציוד נלווה למספרות. החברה היא בשליטה מלאה של בני הזוג שקורי. שחר מחזיק ב-51% ממניות החברה ושרה ביתרת 49% מן המניות. שני בני הזוג מכהנים כמנהלים בחברה.

בהמ"ש מפרט את המבחנים שהצגתי כבא כוח בני הזוג שקורי בערעור המס, במאמרי "המבחנים הרצויים להתרת חישוב נפרד", רואה החשבון, כרך נ"ב חוברת 2 עמ' 442 יוני ,2003 , כמבחנים שיש בהם, לאור הלכת קלס, להחליף את מבחני הפסיקה שנהגו קודם לפסק דין זה.

בהמ"ש קובע כי זכותם של כל אחד מבני הזוג לשוויון, בינם לבין עצמם וכשווים בהתייחס לנישומים אחרים שאינם בני זוג, זכותו של כל בן זוג להגשים את שאיפותיו לרבות בתחום הקריירה והעיסוק, זכותו לבחור באמצעי, בכלי משיא ההכנסה מיגיעה אישית, באופן שמביא בחשבון את היעילות הכלכלית, את שאיפותיו האישיות ובחירותיו. החישוב המאוחד על פי אמות הבחינה קודם להלכת קלס, יוצר הטיה משיקולים פיסקאליים וחוסר שוויון.

בהמ"ש קובע כי בהתבסס על התכליות שמנה בית המשפט בעניין קלס, הרי שכל אימת שבני הזוג מוכיחים כי לא נעשית מניפולאציה בהכנסותיהם לשם ניצול לרעה של החישוב הנפרד, אף אם בני הזוג משיאים הכנסה מיגיעה אישית מאותו מוקד אין לראות בהכנסת מי מבני הזוג כתלויה במקור של בן הזוג האחר. כאשר משולמת משכורת למי מבני הזוג בגין עבודתו, בגין תפקיד המוכח כנחוץ, אשר אלמלא היה ממלא בן הזוג תפקיד זה או משרה זו, היה נדרש לשכור את שרותיו של אחר לשם ביצוע המטלות ובאותו שכר, מתקיימת אי תלות במקור ההכנסה. משכך יוכח, הרי שכל אחד מבני הזוג משיא הכנסה ממקור בלתי תלוי במובן זה שעצם קיומו של המקור או של ההכנסה נובע משיקול עסקי, כלכלי , מסחרי, מתנאי השוק ומצרכי הפעילות משיאת ההכנסה. במובן זה אין ההכנסה תלויה ברצונו או גחמתו של בן הזוג האחר או בני הזוג יחדיו, אלא בצורך כלכלי עסקי ממשי. המסקנה המתבקשת היא כי סעיף 66(ד) הוא סעיף אנטי תכנוני. משעה שעומדים בני הזוג במבחן נחיצות המשרה ונאותות השכר והתנאים (מה שיכונה מבחן הנחיצות והנאותות) נושאים הם בנטל להדוף ולסתור את חזקות התלות שבסעיף 66(ד).

סעיף 66(ה) קובע אמות מידה אנטי תכנוניות מובהקות: מספר שעות עבודה בשבוע, מקום העבודה, מועד בחירת מסלול החישוב הנפרד קודם לשנת המס שבה יערך, אי היכולת לעבור מחישוב נפרד למאוחד ובחזרה אלא לאחר עבור פרקי הזמן הקבועים בסעיף.

העולה מן המקובץ הוא כי על בני הזוג שקורי היה לשאת בנטל לשכנע כי תפקיד כל אחד מהם נחוץ ושכרם סביר ולא נגוע במניפולאציה שנועדה לעשות שימוש ברעה בחישוב הנפרד. בקשר עם השכר, הנתונים שהציג ב"כ המערערים מספקים. ברור הוא כי גם אם חלו שינויים בשכר כל אחד מבני הזוג לאורך השנים, היו אילו שינויים שנובעים מצרכי העסק והמשרה. העובדה כי הגב' שקורי קבלה שכר גבוה יותר מאשר נציגי המכירות והסוכנים, אינה צריכה לשמש לה לרועץ הן משום התפקיד המרכזי שהיא ממלאת בעסק, והן משום שבכל שנות המס, השכר עלה על סכום הכנסה שמביאה לניצול מקסימאלי של ההטבות שבחישוב הנפרד, כפי שפורט לעיל בטענות המערערים בקשר לכך.

כל אילו מעידים כי בני הזוג מפיקים הכנסה ממרכז רווח אחד, כי אין מוסבת או מיוחסת הכנסה אל מי מהם על מנת לעשות שימוש לרעה בחישוב הנפרד. כי אין המדובר במשרה של מי מהם שהיא פיקציה. אין בקיומו של מקור אחד כדי לשלול את העובדה כי המשכורות שמושכים בני הזוג אינן משכורות אמת המהוות התמורה לתרומתם לעסק. משכך שני בני הזוג משיאים הכנסה ממקור שבסעיף 2(2) לפקודה. משנחיצות שניהם הוכחה לשם שגשוג העסק, ונמצא כי גובה השכר לא נקבע בשל שיקולים של ניצול לרעה של החישוב הנפרד, עמדו הם במבחן הנחיצות והנאותות.

באשר לטענה כי בני הזוג מלאו הדו"חות תוך ציון כי צריך שיחול עליהם חישוב מאוחד ורק לימים בקשו לתקנם, הרי שבהמ"ש אינו מייחס לכך משמעות לאור המצב המשפטי החדש שנוצר עם מתן פסק הדין בעניין קלס.

מהטעמים האמורים, דינו של הערעור להתקבל. בהמ"ש קובע כי על פקיד השומה לקבל את בקשתנו בערעור ולערוך לבני הזוג שקורי חישוב מס נפרד. זכינו בערעור זה וכמונו זכו כל בני הזוג העובדים יחד ליהנות ממס אמת על הכנסת כל אחד מהם בנפרד, למרות עבודתם יחד, כמו כל בני זוג שאינם עובדים יחד.