ralc.co.il

true

זכות המעביד לקבל פיצוי מעובדים שגנבו את סודותיו המסחריים

23.08.2009

זכות המעביד לקבל פיצוי מעובדים שגנבו את סודותיו המסחריים

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 16.8.2009 קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו בעב 010908 עופר יחזקאל ואחרים נ' ס. כחילה בע"מ, כי עובדים שעשו עוולות של גניבת דעת ולקוחות של המעביד אינם זכאים לפיצויי פרישה ולדמי הודעה מוקדמת ואף חייבים לפצות את המעביד בשל הנזקים שגרמו לו בעקבות עוולותיהם כלפיו.

להלן תקציר פסק הדין:

  1. עופר יחזקאל ועובדים אחרים (להלן: "העובדים") אשר עבדו בחברת ס. כחילה בע"מ (להלן: "המעביד") בתפקידים בכירים של מנהלי שיווק וקשרי לקוחות, הגישו תביעות כנגד המעביד לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת והפרשי שכר בגין עבודתם אצל המעביד.
  2. המעביד הגיש מצידו תביעה נגדית כנגד העובדים לפיצוי הנזקים שנגרמו לו עקב פעולותיהם של העובדים לגניבת סודותיו המסחריים לרבות שימוש ברשימת הלקוחות שלו לצורך פתיחת חברה חלופית בבעלותם (להלן: "החברה"). חברה זו, כך נטען, התחרתה בעסקי המעביד, הן במקביל לעבודתם של העובדים אצלו והן לאחר גמר עבודתם אצלו.
  3. הוסיף המעביד וטען כי עוולותיהם אלו של העובדים שוללות מהם את הזכות לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורין, בין משום שהם לא פוטרו אלא רצו לעזוב את מקום העבודה מרצונם כדי לפתח את החברה שלהם ובין משום שמדובר בעוולות המהוות הפרת משמעת חמורה ששוללת זכאות לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת.
  4. המעביד ציין כי העובדים חתומים על חוזי עבודה אישיים בהם התחייבו לשמירת סודיות ונאמנות. עוד נטען כי החברה שהוקמה על ידי העובדים במקביל לעבודתם אצל המעביד, הוקמה מראש כדי להתחרות בעסקי המעביד ונרשמה בבעלות אנשי קש שלא היה להם כל ידע או סמכות ניהולית אמיתית, רק כדי להסוות את עובדת היותם של העובדים הבעלים בפועל בחברה שהקימו.
  5. בית הדין מסתמך, לעניין אי תחרות והשימוש בסודות מסחריים על ידי העובדים, על פסקי הדין המנחים לעניין הגבלת חופש העיסוק: פסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 6601/96 AES SYSTEM UNC נ' משה סער ואח' (להלן: "הלכת סער") ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ. רדגארד בע"מ (להלן: "הלכת צ'ק פוינט").
  6. בהלכת סער נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה"), היא בטלה. האינטרס הלגיטימי של המעביד הוא, בין השאר, בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו. עוד נקבע, כי יש להתחשב ביחסי האימון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב. בהיקף ההגבלה יש להתחשב גם בסבירות ובמדתיות.
  7. בהלכת צ'ק פוינט קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי להגבלת חופש העיסוק אין ליתן שלעצמה משקל רב. תינתן להגבלה זו נפקות רק אם היא סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. ניתן להגביל את חופש עיסוקו של עובד בין השאר, במקרים הבאים: משהוכח סוד מסחרי, כשניתנה הכשרה מיוחדת, כשניתנה תמורה מיוחדת וכן כשהופרה חובת תום הלב. רשימה זו אינה רשימה סגורה ויש לשקול כל מקרה לגופו ולנסיבותיו.
  8. בע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' אביב ואח', דן בית הדין הארצי לעבודה בפרשה בה עובדים בכירים במהלך עבודתם אצל המעסיק קשרו קשר עם הסוכן הראשי של מעסיקם לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה. בית הדין קובע, כי בהתנהגותם זו הפרו העובדים את ההתחייבות שנטלו על עצמם בחוזה העבודה והפרו את חובת האימון ותום הלב במהלך תקופת עבודתם.
  9. בע"ע 01141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח', סקר ביה"ד הארצי, את התנאים המהותיים הנדרשים להגדרתה של רשימת לקוחות כסוד מסחרי . כך נקבע בין היתר, כי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית... וכי מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
  10. בית הדין קובע כי הוכח כי העובדים פנו ללקוחות להם נתנו שירות כעובדיה של חברת כחילה ולמעשה עשו שימוש במידע סודי שנמסר להם. הוכח כי עקב הימצאות המידע בידיהם נחסכו מהם זמן, הוצאות ועבודה לשם השגתו של המידע וכי השימוש במידע השיג להם יתרון בלתי הוגן. העובדים לא הציגו ולו ראשית ראיה כי השקיעו כספים משלהם בהוצאות פרסום. מסקנת הדברים היא כי העובדים עשו שימוש במידע סודי של המעביד וחסכו זמן, טרחה והוצאות ובכך הפרו את חובות האמון ותום הלב שהם חייבים לה כעובדיה וכעובדיה לשעבר.
  11. לעניין סכומי הפיצוי למעביד, קובע בית הדין כי היות והמעביד לא הביא ראיות מספיקות וחוות דעת מומחה מספקת, לגובה הנזקים שנגרמו לו בפועל על ידי העובדים בעוולותיהם, הרי הוא מגביל את הפיצוי לפי סכום התקרה בחוק העוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 בסך של 100,000 ש"ח. בית הדין מדגיש כי לו הייתה בפניו חוות דעת מומחה נאותה של מומחה כלכלי/משפטי היה פוסק פיצויים בפועל לפיה.
  12. בנסיבות שהוכחו אשר פורטו בהרחבה לעיל, העובדים אינם זכאים לפיצויי פיטורים ולא לדמי הודעה מוקדמת, גם נדחתה טענת אחד העובדים לתוספת הפרשי שכר שהגיעו לו בגין עבודתו. העובדים לא פוטרו ועל כן, לא היו זכאים לפיצויי פיטורים. פיצויי הפיטורים ששולמו להם, שולמו על סמך נתונים שהוכחו כלא נכונים. מדובר בטעות מצד המעביד אם לא בהטעיה לה היו שותפים העובדים. משכך, זכאי המעביד להחזר הסכומים ששולמו בגין מענק הפרישה אשר כאמור ניתנו בטעות. זאת ועוד, מציין בית הדין, כי גם אם היה מדובר בפיטוריהם של העובדים, הרי היה מקום להשבת פיצויי הפיטורים עקב הפרת משמעת חמורה וגרימת נזק למעסיק.

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-2224-זכות-המעביד-לקבל-פיצוי-מעובדים-שגנבו-את-סודותיו-המסחריים.aspx

© כל הזכויות שמורות