תקציר פסד ג.פ.ח.מ העוסק בתיקון דוח ובהכרה בחוב תלוי בדיעבד
חנן כהן עו"ד
בפס"ד שניתן לאחרונה בבהמ"ש המחוזי בתל אביב, פרי עטו של השופט אלטוביה מגן, נדחה ערעורה של חברת ג.פ.ח.מ (עשר) בע"מ אשר ביקשה לתקן את דוחותיה לשנת 1998, על מנת להוסיף הפרשה בגין תביעת תשלום לה נדרשה, ואשר לא נרשמה בדוחות לראשונה, ופקיד השומה סרב להיענות לבקשה ולכלול כאמור את ההפרשה כהוצאה המותרת בניכוי בהתאם לסעיף 17 לפקודה.
המערערת, שעיסוקה בתחום הבניין, הייתה מצויה בדין ודברים עם מינהל מקרקעי ישראל בקשר להיטל שעליה לשלם בגין פרויקט מגורים שנבנה על ידה.
בדוח המקורי, לא צינה המערערת גם לא בביאורים את קיומה של דרישת המינהל, למרות שזו כבר הייתה ידועה לה בעת עריכת הדוחות, וזאת מאחר וסברה כי בסופו של דבר החיוב יבוטל.
ואולם לאחר כשנתיים, משנודע לה כי המינהל עומד על דעתו, וכי הוא לא פסק מדרישתו, הוחלט על ידה להגיש דוח מתוקן כאמור, ולהוסיף את סכום ההיטל לעלות הבניינים בכך להקטין את הכנסה כפי שנשקפה מן הדוחות.
פקיד שמה טען, כי משלא הוגשה תובענה בגין החוב על ידי המינהל, לא הפך החוב לחוב תלוי. לכך ענה בית המשפט, כי הגשת תובענה איננה מהווה תנאי להכרה בחוב תלוי וקל וחומר כאשר המדובר ברשות בעלת כוח אשר באפשרותה להפעיל מנופי לחץ שונים גם מבלי לנקוט בהליכים משפטיים.
בית המשפט קבע, כי תנאי תחילי לאימוצה של הגישה המתירה תיקון הדו"ח המקורי,הינו תום ליבו של הנישום, ותום הלב נדרש, הן במועד רשום הדוח המקורי, והן במועד בו נתבקש התיקון.
כך למשל , שקיפותם של הנתונים עליהם ביסס רואה החשבון את רישומיו, הינם ביטוי לתום ליבו של הנישום בעת הרישום.אף שזה התברר בסופו של דבר כשגוי.
בית המשפט קבע, כי במקרה דנן לא נהגה המערערת בתום לב כפי שנדרש ממנה , מכיוון שבדוח המקורי, לא צוין כלל דבר קיומה של דרישת המינהל לתשלום דמי הפרשי ערך הקרקע, וכי העדר אזכור עניין זה בדוחות המקוריים על ידי המערערת הנו ביטוי לכך שסברה באותה העת כי ההסתברות לכך שתשלום זה יגבה ממנו היא אפסית.
בית המשפט הוסיף לכן, כי אין לומר כי בעת הגשת הדוחות המקוריים המערערת לא הייתה מודעת לדרישת התשלום ולכן אין להתיר לה בדיעבד את תיקונם.
בית המשפט הוסיף עוד, כי חוות דעת משפטית ו\או חשבונאית, הפכה לעניין שבשגרה ושבנוהג בקשר עם תביעת חוב תלוי, משום היותן מסייעות בידי הנישום להוכיח כי עמד בתנאים שנקבעו בפסיקה, וכי הוא נוטה להסכים עם עמדת פקיד השומה כי נוהג זה עולה כדי דרישה שבדין ומכל מקום הוא נוהג נחוץ ואף מתיישב עם כללי החשבונאות.
עוד העיר בית המשפט, כי אישור רואה חשבון את ההפרשה בלא הסתייגות,יכול ויהווה משום הבעת חוות דעתו באשר לתקפות וודאיות החוב התלוי.
במקרה דנן קיבל בית המשפט את טענת פקיד השומה, כי המערערת נהגה בלוליינות חשבונאית, וזו עומדת בעוכריה.
מכל מקום הערעור נדחה והדוחות נותרו בעינם.
המסקנה סוף מעשה (תכנון מס) במחשבה תחילה (דוחות כספיים נכונים מלכתחילה).
ניתן ביום 21/1/2010 עמ"ה 1121/05 ג.פ.ח.מ.(עשר)בע"מ נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה. |