שומות לעסקי פלאפל ושווארמה

שומות לעסקי פלאפל ושווארמה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

ביום 30.1.2012 קבע ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בע"מ 860-08 פלאפל אוריון בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, כי בעקרון יכולה לעמוד לפקיד השומה הזכות להתבסס על הסכם שומות משנים קודמות ועל תחשיבים שנעשו בשנים קודמות לצורך קביעת שומות, כאשר אין שינוי מהותי בעסק הנבדק. עם זאת, לגבי רכיבים חדשים בעסק יש לבדוק הנתונים מחדש. הנטל להוכיח שהנישום לא עשה בהפרשי ההכנסות שהוספו בשומות שימוש עסקי אלא הוציאם באופן אישי, מוטל על פקיד השומה, כדלקמן:

1. בשנות המס שבערעור הפעילה המערערת עסק לממכר פלאפל ושווארמה במספר סניפים בחיפה: בשכונת הדר ברח' הרצלייה (להלן: "סניף הרצליה"), בנווה שאנן ובמרכז הכרמל. בסניף הרצלייה מופעל "המטבח המרכזי" ממנו מועברת עיסת הפלאפל לסניפים שונים, לרבות לזכיינים נוספים עמם עובדת המערערת.
2. ההכנסות מסניף נווה שאנן, מדווחות בתיק החברה החל מיולי 2003; לגבי ההכנסות מסניף הרצלייה והמכירה לזכיינים: עד אוגוסט 2004 מדווחות אלו ע"ש אימאן בסטוני, אחותו של המערער; בחודשים ספטמבר עד אוקטובר 2004 דווחו ההכנסות בתיק שותפות בסטוני חסאן ועודה ח'אלד; החל מנובמבר 2004 דווחו בתיק החברה. ביוני 2006 נפתח סניף נוסף ברח' הנשיא במרכז הכרמל.
3. המערערת דיווחה על צריכת חומר של כ- 71% מן המחזור בשנת 2003; 51% אחוז חומר בשנת 2004; ו- 50% בשנת המס 2005.
4. לטענת המשיב אחוז החומר מן הפדיון המקובל בענף דוכני הפלאפל, על-פי התדריך הכלכלי של נציבות מס הכנסה נע בין 23%-27%; ובדוכני "אכול ככול יכולתך" עשוי להגיע מקסימום ל-30%. בהתאם לכך דחה המשיב את הדוחות שהגישה המערערת.
5. לצורך חישוב ההכנסה והמס המתחייב, הסתמך המשיב, בין היתר, על הנתונים שהיו בבסיס השומות בהסכם לשנות המס 2002-1999 – הסכם שנחתם בשנת 2004 בין המשיב לבין אותו עסק (להלן: "הסכם השומה"), אך שהיה רשום על שם גורמים אחרים במשפחה. המשיב סבר, שלא היה שינוי מהותי באופי העסק ביחס לשנים הנדונות, עד כדי נתק מוחלט וצורך בהבאת נתונים שונים. לפיכך ביקש לקבוע שומה המתבססת על הנתונים שנקבעו בהסכם השומה.
6. לטענת המערערים לא הונחה כול תשתית עובדתית להוצאת השומות בצו, ואלה הוצאו משיקולים זרים. לכן, לעמדת המערערים יש לייחס למשיב "אלמנט רדיפה" בעצם הוצאת השומות ובמיוחד לאור קביעת שיעורן.

עוד טענו המערערים כי לא היה מקום להשתית את השומות על נתונים שהוסכמו בהסכם השומה לגבי סניף אחר, מאחר שהסניף בו עסקינן הוא עסק חדש, שפתח המערער בנווה שאנן בשנת 2003 בלבד בהיותו בן 28, כדי לבחון יכולתו להצליח בעסקים, ובפועל לא צלח. לעמדת המערערת מדובר בעסק שהתדרדר כלכלית.

המשיב תוך התעלמות מהעדר נתוני השוואה, נטל נתונים מעסק מצליח בסניף הרצלייה, המתייחס לשנות מס אחרות, ועליהם ביסס שומתו בעסק המערערת, כשעל פני הדברים, ניתן להסיק כי מדובר בשומות מוטעות.

7. בעיקרון, ביהמ"ש קבע כי יש לקבל את עמדת המשיב, לפחות בחלקה, ולפיה מדובר במערערת המוכרת 'פלאפל אוריון', שגם המערערים עצמם מכנים את העיסה הנמכרת לצורך יצירת כדורי הפלאפל כ'מותג', משמשת את כל סניפי העסק, ועוד אין להתעלם מן העובדה כי מדובר בעסק ממנו מתפרנסות 7 משפחות, כאשר באופן מהותי מבחינת נתונים בסיסיים כמו מספר כדורי הפלאפל, מספר הפיתות, כמה כדורי פלאפל ניתן ליצור מ-1 ק"ג עיסה וכו', הם נתונים המשליכים לכלל העסק, ללא קשר למיקומו של הסניף, במיוחד כאשר המערערים מבקשים לשמור את המוניטין לו הם טוענים, בכל אחד מהם.
8. יתר על כן, כפי שפורט, ההכנסות ממכירת העיסה שנמכרת על ידי סניף הרצלייה, הועברו בהחל מנובמבר 2004 לתיק החברה. לכן, בעיקרון, העובדה כי מדובר בנישומים שונים ובשנות מס אחרות, אין בהם לכשעצמם כדי לנתק את הקשר בין נתוני הסכם השומה לנתונים שעמדו בבסיס הוצאת השומות למערערת.
9. בהתייחס לזן הבולגרי של החומוס, טוענים המערערים כי החיסרון בכך שהוא מגיע מהספק עם כמות "נכבדה" של לכלוך ושארים, ולכן טוענים הם כי שיעור הפחת לגביו נע בין 10-8% כפי שהעיד מר חסון בסטוני. כמו כן טוענים הם שמקדם התפיחה של גרגירי החומוס אינו עולה על 1.6 - 1.8.

בנוגע למקדם התפיחה שקבע המשיב טוענים המערערים כי הוא מקדם שגוי, ויש לו משמעות על קביעת השומה אשר נעשתה על בסיס שנת 2005.

10. לעניין חישוב המחזור הצפוי משתייה, ביסס המשיב תחשיבו על קניות מספקים. מאחר שהמערערת מוכרת גם כוסות שתייה חד פעמיות עשויות מתרכיז, העמידה את הרווח המופק ממכירות השתייה על 50%.
11. תוך השוואה לקביעות בפס"ד פאר (ע"מ (חי') 828/07 דוד פאר נ' מדינת ישראל - מנהל מס ערך מוסף ומס קניה חיפה בדבר אחוז החומר במכירת משקאות קלים שהועמד שם על 41%, קרי; רווח גולמי של 59%, ותוך השוואה לתדריך הכלכלי לגבי מכירה של משקאות קלים, שם נקבע (נכון ל-2004) רווח גולמי של 57%, ותוך שהמשיב לקח בחשבון כי במקרה דנן מדובר גם במכירת משקאות של שתייה מתרכיז, שיש בו להפחית את אחוז הרווח הגולמי, נראה כי יש לאשר את קביעתו של המשיב גם בנושא זה.
12. לעניין מכירת שווארמה טוענת המערערת כי סניף הרצלייה מעולם לא עסק במכירת מנות שווארמה, הסניף במרכז הכרמל שנפתח ב-2006 רק הוא החל למכור מנות שווארמה באותה שנה, ורכישת כמות בשר בשנת 2005 אינה יכולה לשמש מדד לקביעת מכירת מנות השווארמה בשנה הרלוונטית. בהעדר אישור על כמות בשר שנרכשה, וככל שמדובר ברכיבי פחת לבשר הרי שאלה ממילא לא נלקחו בחשבון.
13. בהסתמך על פס"ד דגמין (ע"א 10088/09 מוחמד דגמין נ' פקיד שומה באר- להלן: ("פס"ד דגמין"), בעקרון יכולה לעמוד למשיב הסמכות לזקוף הכנסות שהן למעשה ההוצאות של החברה, שלא כתוצאה של הרמת מסך אלא מבוססת על תיאור עובדתי לפיו המערער, כמנהל יחיד בחברה ובעל המרבי (99% שם) או היחיד ממניותיה (במקרה דנן), הוא שמשך בפועל את הסכומים האמורים. במקרה כזה הנטל להוכיח שלא עשה באותם כספים שימוש אישי אלא הוציאם בכובעו כמנהל, למימון הוצאות החברה, מוטל עליו, ומשלא הוכיח האמור, המסקנה היא, שאותם כספים נותרו בידיו.
14. בעניין פס"ד דן מרום (ע"א 976/06 דן מרום נ' נציבות מס הכנסה פקיד שומה ב"ש אוחד עם ע"א 4998/06 נציבות מס הכנסה פקיד שומה ב"ש נ' חב' מסעדה וקפיטריה (המצודה בע"מ), אישר בית המשפט החלטת המשיב לייחס הכנסות החברה שהושמטו כהכנסותיו של מרום.
15. שונה המצב במקרה דנן, אכן עקרונית גם במקרה דנן מדובר במערער שהוא למעשה הגורם היחיד המוסמך לפעול בשם החברה - מנהלה ובעל מניותיה, ואולם לא הוכח ולא הובאה כול ראייה כי נעשתה משיכת כספים מהחברה.

יתר על כן, אין להתעלם מן העובדה כי המערער הגיש הצהרת הון ולא נמצאו הפרשים לא מוסברים.