תנאים לקבלת פיצויי מס רכוש בגין פעולות מלחמה ואיבה

תנאים לקבלת פיצויי מס רכוש בגין פעולות מלחמה ואיבה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

כדאי לכל בעל עסק באזור שעלול להיפגע מפעולות מלחמה ואיבה, ובכלל זה גם עסקים בתחומי מדינת ישראל שנמצאים בטווח אפשרי של פגיעת טילים, לעשות בדיקה עצמית או על ידי מומחה לעניין, כדי לעמוד במבחנים שיידרשו להוכחה המשפטית של הנזק, אם חס וחלילה ייפגעו עקב מלחמה או פעולות איבה. משרדנו עדיין מטפל בייצוג בערעורים של ניזוקים שנפגעו במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 , כמו גם בניזוקים בעוטף עזה ובמבצע עופרת יצוקה, בערעורים ודיונים שטרם נסתיימו עד היום בלי שנראה עדיין סוף לדיונים אלו והוכחת הקשר לנזק המלחמה או האיבה לא קלים הם, בשל אי הכנה מראש של התביעה כהלכתה.

לעניין זה נפנה את תשומת הלב לפסק דין שניתן ביום 14.5.2012 על ידי ביהמ"ש העליון ברע"א 1942/12 רהיטי עמק איילון בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן הפיצויים, כי אין די בהצבעת מיקום המפעל בסמוך לכפרים פלשתינאים ועבודות בניית גדר ההפרדה שהתבצעו באזור באותה תקופה כאינדיקציה עיקרית לכך שנזק שנגרם למערערת נגרם עקב פעולות איבה. כדי להוכיח כי הנזק נגרם מפעולת איבה, רצוי להציב מצלמות במפעל ולא לשכוח גם לעשות ביטוח, כך לשיטת בהמ"ש, כדלקמן:

1. המבקשת, רהיטי עמק איילון בע"מ (להלן: "המבקשת"), עוסקת בייצור ובשיווק רהיטים. בעבר ניהלה המבקשת את פעילותה ממפעל באזור התעשייה ארז, עד לפינויו במסגרת תוכנית ההתנתקות מחבל עזה. בעקבות הפינוי הקימה המבקשת מפעל חדש באזור התעשייה של הישוב עמנואל, הממוקם באזור יהודה ושומרון בסביבת כפרים פלשתינאיים. ביום 25.5.2006, בעוד המפעל מצוי בשלבי בנייה והקמה, אירעה במפעל שריפה, אשר גרמה לנזקים כבדים למבנה המפעל ולרכוש שבתוכו – גג המפעל קרס, המכונות יצאו מכלל שימוש וכל מלאי חומר הגלם נשרף – והנזקים נאמדו במיליוני שקלים. במועד השריפה לא הציבה המבקשת שומרים או מצלמות במפעל ואף טרם הסדירה פוליסת ביטוח למפעל ולתכולתו.

2. ביום 23.8.2006 ניתן למבקשת אישור מהמשטרה, בהתבסס על דו"ח חוקר השריפות, בו נאמר בסעיף סיכום הממצאים כי קיים חשד סביר שהנזק נגרם כתוצאה מפעולות מלחמה או איבה נגד ישראל (להלן: "אישור המשטרה הראשוני"). בהתבסס על האישור הראשוני הגישה המבקשת תביעת פיצויים למנהל מס רכוש וקרן פיצויים (להלן: "המשיב"), מכוח חוק מס רכוש.

3. ביום 3.2.2008 הודיעה המשטרה למבקשת, כי נפלה טעות בשיקול הדעת בהוצאת האישור הראשוני וכי אין בדו"ח חוקר השריפות כל אינדיקציה בדבר זהות המבצעים או המניעים להצתה. לפיכך נאמר במכתב כי "לאחר בחינה חוזרת של החומר...אין בידי משטרת ישראל ממצאים המצביעים על כך שהנזק נגרם כתוצאה מפעולת איבה, ולפיכך אין תוקף לסעיף סיכום הממצאים באישור שניתן בעבר".

4. ועדת ערר מס רכוש קבעה כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המבקשת, על פי מאזן ההסתברויות, ולא על המשיב.

5. לעניין נטל ההוכחה בתביעת פיצויים מכוח חוק מס רכוש, הפנתה הועדה לפסק הדין ברע"א 6904/07 ס.ת.ו בקעות בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (להלן: "עניין ס.ת.ו"), בו נקבע כי על אף הקושי הטבוע בתביעות מסוג זה, נותר נטל ההוכחה על התובע ונדרשת הוכחה ישירה או נסיבתית בדבר פעולת איבה ממשית כתנאי לזכאות על פי החוק. הועדה קבעה כי בהתאם למבחנים שנקבעו בעניין ס.ת.ו המבקשת לא הוכיחה "כי מדובר בהצתה שהיא תוצאה של פעולת איבה דווקא ולא מפעולת נקם או פעולה פלילית או עסקית מתחרה".

6. ואף עולה תמיהה בכל הנוגע לבחירתה של המבקשת שלא למגן ולא לבטח את המקום בעקבות אותו אירוע. נקבע כי אילו הייתה המבקשת מציבה במקום שומרים ומצלמות, יכולה הייתה לתרום להגנה על המקום מפני הצתה בכלל ולמציאת הגורם האחראי להצתה בפרט. הועדה הזכירה כי על פי סעיף 7 לתקנות מס רכוש (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 (להלן: תקנות מס רכוש) רשאי המשיב לשלול פיצוי מניזוק שנהג ברשלנות, גם אם הגיע למסקנה שמדובר בפעולת איבה.

7. לאור כל האמור, דחתה ועדת הערר את העררים. על החלטת ועדת הערר ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

8. בית המשפט המחוזי ציין כי השאלה היחידה שעומדת לדיון במסגרת הערעור הינה שאלת נטל הראייה.

9. בית המשפט קבע, תוך הפנייה לפסק הדין בעניין ס.ת.ו, כי הוכחת המניע שביסוד הפעולה הגורמת נזק לרכוש אינה דבר קל כשברוב הגדול של המקרים מבצעי המעשים אינם ידועים כלל, ולכן בהיעדר ראיות ישירות בנוגע למניעי המבצעים ועדת הערר ובית המשפט נדרשים לבחון את הראיות הנסיבתיות. יחד עם זאת, נקבע כי אין בכך כדי להביא לשינוי בדין הרגיל שלפיו נטל ההוכחה בתביעת פיצויים לפי חוק מס רכוש מוטל על התובע על פי מאזן ההסתברויות המקובל בהליכים אזרחיים.

10. לבסוף ציין בית המשפט כי מקובלת עליו תמיהת הועדה על בחירת המערערת לא למגן את המקום, לא להציב בו שמירה ולא לבטח אותו, וכי להתנהלות מעין זו יש השלכה לפי הוראות סעיף 7 לתקנות. לאור כל האמור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת.

11. ביהמ"ש העליון לאחר שעיין בהחלטת ועדת הערר, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיב על נספחיהן, הגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה לערעור נוסף להידחות.

12. רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין.

13. המבקשת לא הצביעה על אינדיקציה ישירה כלשהי לכך שמדובר בפעולת איבה. למעשה, האינדיקציה העיקרית עליה מצביעה המבקשת לביסוס טענתה הינה מיקומו של המפעל בסמוך לכפרים פלשתינאים ועבודות בניית גדר ההפרדה שהתבצעו באזור באותה תקופה. בית המשפט המחוזי קבע, ובצדק, כי בכך לא די.

14. ביהמ"ש העליון מציין כי הוא מצטרף לתמיהה שהביעו ועדת הערר ובית המשפט המחוזי על בחירת המבקשת לא להציב שומרים או מצלמות בשטח המפעל ולא לבטחו. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה שהעלה המשיב במסגרת תשובתו – האם מדובר בנסיבות העניין ב"רשלנות בשמירת נכסים" כאמור בתקנה 7 לתקנות מס רכוש, אשר עשויה לשלול את הגדרת הנזק כ"נזק מלחמה" או להוביל להפחתת פיצויים. לשיטתו, לכל הפחות מדובר במחדל שמשליך ישירות על יכולתה של המבקשת להוכיח טענותיה בנסיבות המקרה הפרטניות, ואין למבקשת להלין אלא על עצמה.

לאור פסק הדין האמור, כדאי לכל בעל עסק באזור שעלול להיפגע מפעולות מלחמה ואיבה, ובכלל זה גם עסקים בתחומי מדינת ישראל שנמצאים בטווח אפשרי של פגיעת טילים, לעשות בדיקה עצמית או על ידי מומחה לעניין, כדי לעמוד במבחנים שיידרשו להוכחה המשפטית של הנזק, אם חס וחלילה ייפגעו עקב מלחמה או פעולות איבה.

לצערנו, משרדנו עדיין מטפל בייצוג בערעורים של ניזוקים שנפגעו במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 , כמו גם בניזוקים בעוטף עזה ובמבצע עופרת יצוקה, בערעורים ודיונים שטרם נסתיימו עד היום בלי שנראה עדיין סוף לדיונים אלו והוכחת הקשר לנזק המלחמה או האיבה לא קלים הם, בשל אי הכנה מראש של התביעה כהלכתה.