החלת דיני התיישנות בתביעות לפיצויי נזקי מלחמה לפי חוק מס רכוש

החלת דיני התיישנות בתביעות לפיצויי נזקי מלחמה לפי חוק מס רכוש

רמי אריה עו"ד רו"ח שחר נח, עו"ד

במספר החלטות שניתנו לאחרונה על ידי ועדת ערר מס רכוש וקרן פיצויים - אזור תל אביב, עולה כי הוועדה אינה מכירה בזכותם של ניזוקים לקבל פיצוי ממס רכוש בשל נזקי המלחמה שנגרמו להם, למרות שמנהל מס רכוש מרשה לעצמו יד חופשית לא לתת החלטות בתביעות נזק בתוך התקופה הנקובה בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) התשל"ג – 1973 - להלן: "התקנות"), אלא מאוחר הרבה יותר.

סעיף 8 (ב) לתקנות קובע את המועד בו על המשיב ליתן החלטתו בהאי לישנא: "הודעה על החלטת המנהל לפי תקנה משנה (א') תישלח לניזוק תוך ששה חודשים מיום הגשת התביעה...". דהיינו: החלטת המנהל צריכה להינתן תוך שישה חודשים מיום הגשת התביעה.

ביום 11.6.2012 ניתנה החלטת ועדת ערר מס רכוש וקרן פיצויים מחוז תל אביב בעניין מרגלית ש.א רכב בע"מ. באותו עניין הגישה העוררת תביעה לפיצויים בעניין נזקים שנגרמו לה. לא הייתה מחלוקת כי החלטת מנהל מס רכוש ניתנה באיחור של שנתיים וחצי מעבר למועד שנקבע בתקנות. לפיכך, העוררת ביקשה לקבל את תביעתה על הסף, עקב אי מתן החלטת המנהל בתקופה שהוקצבה לכך בתקנות. ועדת ערר מס רכוש וקרן פיצויים במחוז תל אביב, בהמשך להחלטתה בעניין עדירן פיורה (נ.ז 627/10 עדירן פיורה נ' מנהל מס רכוש), דחתה את טענת העוררת.

הוועדה קבעה כי יש לפרש את הוראת תקנה 8 לתקנות כ"הוראה מנחה" אשר אין בה במתן החלטה באיחור כדי להפוך את החלטת מנהל מס רכוש לחסרת תוקף. לדעת הוועדה, רק הוראת חוק "מצווה" כזו הקובעת שאם לא בוצעה פעולה במועד שהוגדרה היא בטלה, אולם כאשר מדובר ב"הוראה מנחה" שאינה מלווה במילות שלילה לאי עשיית המעשה, אין לקבל את טענת הניזוק להתיישנות כאשר בתקנה 8 אין סנקציה מפורשת.

דעתנו, אינה כדעת הוועדה הנכבדה. העדר סנקציה בתקנה 8 (ב) לתקנות אינה מאיינת אותה. אחרת, אין כל נפקות למסגרת הזמנים והמועדים אשר נקבעו בחוק ובתקנות. ונבהיר את טיעוננו:

1. תכלית חוק מס רכוש וקרן פיצויים והתקנות שהותקנו מכוחו, הינו לתת פיצוי מהיר, מתוך הכרה כי מדובר בנזק מהותי בלתי צפוי מראש שארע לניזוק בעת מלחמה. לכן, קובע החוק ותקנותיו מסגרת זמנים קצובה.

2. בפסיקה נקבע כי תקופות הזמן שנקבעו לעניין החלטות רשות מנהלתית מוכתבות בהוראות החוק בצורה דווקנית, ויש לפרשם תוך צמצום מרבי ואולי אף מוחלט. מדובר בהוראות מהותיות ולא בהוראות פרוצדוראליות גרידא.

3. אינטרס ההסתמכות של הניזוק באשר לקבלת החלטה בעניין הפיצויים מקבלת משנה תוקף במיוחד לאור תכלית חקיקת חוק מס רכוש וקרן פיצויים הבא לפצות כלכלית ניזוקים בגין פעולות מלחמה. רק כאשר משך זמן ההחלטה מוגדר ותחום מראש יכול הניזוק לתכנן את צעדיו ולדעת, לפחות, החל מאיזה יום תהיה לו שוב האפשרות להחזיר את מצבו לקדמותו למרות נזקי המלחמה שנגרמו לו.

4. תקדים מחייב לעניין זה ניתן בהלכת משה סמי ואיקפוד (ע"א 5954/04) - בשני ערעורים שלגביהם ניתנה החלטה ע"י פקיד השומה באיחור, קבע בית המשפט העליון כי איחור של 14 יום במתן החלטת המנהל, מהווה התיישנות מהותית.

" 9. תכליתה של קביעת פרק זמן בו צריכה הרשות המנהלית לקבל החלטה, היא, בין היתר, צמצום חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי אדם כאשר טרם ניתנה בעניינו החלטה....... "

5. אשר על כן, החלטת המשיב בוטלה והשומה העצמית נתקבלה כשומה סופית – בלא כל קשר לשאלה האם הייתה הצדקה לגופו של עניין לשומת המשיב. לאחרונה, בהחלטה בדיון נוסף בהלכה זו (עניין איקאפוד, דנ"א 3993/07 שניתנה לאחרונה ביום 14.7.2011) הגדיל בית המשפט העליון והחיל את הוראת ההתיישנות רטרואקטיבית מיום 23.5.2004.

6. בהלכת סורוקין (ע"א 1721/92) נקבעה התיישנות לגבי שומה עצמית, למרות שבסעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה לא כלולה סנקציה מפורשת לפיה יראו את השומה העצמית כשומה שהתקבלה לאחר חלוף הזמן שהוקצב לפקיד השומה לתת החלטתו.

7. בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שניתנה בחודש פברואר 2012, נקבעו הוראות מפורשות להחלת דיני ההתיישנות ודיני השיהוי, גם על רשויות המס, בעניין גביית חובות מס על פי פקודת המיסים (גביה), אף על פי שבפקודת המיסים (גביה) אין כל נורמה כתובה בדבר התיישנות או שיהוי. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ניתנה בעקבות פסיקה רבה בעניין החלת דיני ההתיישנות והשיהוי בדינים המנהליים לסוגיהם השונים, כמפורט בהנחיה.

8. בהלכת נעמה נסייר (רע"א 187/05) – קבע ביהמ"ש העליון כי יש להחיל את חוק ההתיישנות האזרחי גם על הדין המינהלי. נקבע כי התיישנות אינה טענה טכנית. יש ליצור איזון בין האינטרס של התובע לבין האינטרס של הנתבע, גם כאשר מדובר באובדן של כספי ציבור.

9. בעניין חג'ג' (ב.ל. 4142-09) – דן בית הדין לעבודה בחוק ביטוח לאומי שגם בו אין הוראת התיישנות. בית המשפט, בהתאמה להלכת נעמה נסייר, קבע כי למרות שבחוק הביטוח הלאומי אין מניעה לכאורה לחיוב בדמי ביטוח באופן רטרואקטיבי, אין להטיל חיוב רטרואקטיבי צודק ככל שיהיה. נקבע כי יש גבול ותיחום לתקופה ולאפשרות של המוסד לביטוח לאומי, לקבוע חיובים רטרואקטיביים עד שבע שנים לאחור בלבד, בהתאמה לדיני ההתיישנות האזרחיים הרגילים.

10. בהלכת מוחמד דגמין (ע"א 10088/09, שניתנה ביום 14.4.2011). בית המשפט העליון קבע כי למרות שהמערער הורשע בפלילים בשל פעילות בחשבוניות פיקטיביות, עדיין כאשר המחוקק קבע הסדר כמעין התיישנות, יש להעדיף הסדר זה על שיקולים אחרים ובכללם האינטרס הציבורי (ראו סעיף ט"ו לפסה"ד של כב' השופט א. רובינשטיין).

11. מסקנה זו תואמת את המצב החוקי השורר בכל דיני המס, אשר חוק מס רכוש הינו חלק מהם. לפיהם, כאשר הגיש אדם "שומה עצמית" והמשיב (פקיד השומה/מנהל מס רכוש) לא הפעיל את סמכותו להוציא לאותו אדם "שומה לפי מיטב השפיטה" בתוך התקופה שהוצבה לכל בדין המס הרלבנטי, יראו את ה-"שומה העצמית" כמתקבלת כפי שהיא.

12. במסגרת טיעוניה הטעימה הוועדה כי מאחר ומדובר בקופה הציבורית יש לפרש בצמצום את טענת הניזוקים להתיישנות. לדעתנו הטענה בפגיעה בתקציב המדינה לא רלבנטית לשאלת ההתיישנות. שהרי אף אם ההחלטה הייתה ניתנת במועד כפי שנקבע בתקנות, היא יכלה להיות חיובית או שלילית.

13. תמוה הכיצד מנהל מס רכוש אשר הקפיד על קוצו של יוד, בעניין הגשת תביעות לפיצויים רק עד המועד שנקבע לכך בחוק, פסל ומחק תביעות פיצוי צודקות רק בגלל שהוגשו באיחור, מרשה לעצמו לוח זמנים לא מוגבל להוצאת החלטה בעניין תביעות שהוגשו במועד, הרבה מעבר למועד שנקבע לכך בחוק.

14. זאת ועוד, וועדה ערר מס רכוש דחתה ערעורים שהוגשו באיחור, כדרישת מנהל מס רכוש, ללא כל דיון לגופו של עניין בנזק שנגרם לעוררים ותוך העדפת לוחות הזמנים המינהליים על פני מתן פיצוי לנזקי המלחמה לעוררים, הרי הדין הוא לשמור על סימטריות גם במקרה ההפוך שבו יש לקבל ערעור על הסף, כאשר החלטת המנהל ניתנה באיחור ללא כל סיבה מספקת.

15. ככל שמדיניות מנהל מס רכוש גרמה לכך כי תקציב המדינה התעשר כתוצאה מדחיית תביעות מוצדקות עקב הגשתן באיחור, אותה מדיניות, על בסיס עיקרון השיוויון והצדק, צריכה להביא לקבלת תביעות על הסף, כאשר מנהל מס רכוש עצמו לא ציית להוראות המחוקק שהנחה אותו להזדרז בהחלטותיו ולא הוציא החלטותיו במועד שנקבע בחיקוק לעניין זה.

דעתנו היא כי העדר סנקציה מפורשת בתקנה 8 (ב) אינה מאיינת את המועד בו על מנהל מס רכוש ליתן החלטה במסגרת הסמכות שנתן לו המחוקק. הכלל הוא כי: "אין המחוקק משחית מילותיו לריק" ואינו מחוקק דבר חקיקה כברכה לבטלה. אנו סבורים כי אין ליתן לנורמה פלונית פירוש אשר תוצאותיו יביא לחוסר יכולת של אותה נורמה לפעול לפי תכליתה. אחרת, אין כל נפקות למסגרת הזמנים והמועדים אשר נקבעו בחוק. אין ספק כי על החלטות ועדת ערר מס רכוש אלו יוגשו ערעורים לבית המשפט וטרם נאמרה המילה האחרונה בעניין.