הקלות הבלתי נסבלת של פגיעה באפשרות לתכנון מס לגיטימי ע"י בית המשפט העליון

הקלות הבלתי נסבלת של פגיעה באפשרות לתכנון מס לגיטימי ע"י

בית המשפט העליון

גידי קוכמן, רו"ח -שותף במשרד קבקוב בלאס ושות'

שני פסקי דין שניתנו השנה ע"י בית המשפט העליון, פס"ד מלכיאלי מיום 1/2/2012 (בנוגע לחישוב מס מאוחד לבני זוג נשואים העובדים ביחד בעסק שבבעלותם) ופס"ד ריכנבך ואח' מיום 26/8/2012 (בנוגע לפטור ממס על חלק מ"קיצבה מזכה" בהתאם להגדרת "גיל פרישה") מעוררים תהיות ותמיהות מדוע בית המשפט הנכבד אינו נותן העדפה, במכלול השיקולים להחלטותיו, לזכותו הבסיסית של הנישום להסתמך על תכנון מס לגיטימי בקבלת החלטות לגבי העתיד.

נתמקד בפסק הדין המאוחר יותר שהתפרסם לאחרונה בעניין הפטור ממס על 35% מ"קיצבה מזכה". פורש לו אדם מעבודתו לאחר למעלה מ-30 שנה. פקודת מס הכנסה קבעה באותה עת (שנת 1996) כי יראו אדם כאילו הגיע לגיל פרישה, בין היתר, אם עברו 30 שנה (ו- 25 שנה לאישה) מהשנה הראשונה שבעדה משתלמת הקצבה. בפני אותו אדם (כבן 50 במקרה הנדון) עמדו 2 אפשרויות (א) לקבל מענק פרישה מוגדל שחלקו פטור ממס לפי סעיף 9 (7א) לפקודה או (ב) לקבל קצבה חודשית לכל החיים ולהנות מפטור ממס על 35% מהקצבה המזכה.

סביר להניח שהפטור ממס על הקצבה היווה מרכיב מהותי במערכת השיקולים שגרמה לו לבחור בחלופה (ב). ולכן, שלילת הפטור ממס לאחר שכבר החל לקבלו עקב העלאת גיל הפרישה ל-67 (תיקונים 135 ו- 136 לפקודה) גורמת לו עוול. אילו ידע בזמן שפרש שהמשך קבלת הפטור יידחה עד הגיעו לגיל 67 יתכן מאוד שהיה בוחר בחלופה (א) דהיינו קבלת פיצויי פרישה מוגדלים תוך ניצול הפטור ממס. נוצר מצב אבסורדי שהאדם לא נהנה מפטור ממס על הפיצויים וגם צריך להמתין כ- 10 שנים (מ- 2004 עד 2013) בכדי לקבל את הפטור על הקצבה!

האם מדובר בתכנון מס לגיטימי? בוודאי שכן. אותו אדם עשה חשבון שהפטור ממס של 35% שיהנה ממנו במשך עשרות שנים החל מגיל 50 משתלם לו יותר מפטור חד פעמי ממס על חלק מהפיצויים. האם שינוי גיל הפרישה (החל מ- 1/1/04) ל-67, לגבי מי שכבר החל להנות מהפטור, הינו רטרואקטיבי ולכן פסול? בית המשפט המחוזי סבר שכן. בית המשפט העליון הפך את ההחלטה בנימוק שהחבות במס מתגבשת במועד קבלת הקצבה, דהיינו מידי חודש בחודשו ולכן אין מדובר כאן בחקיקה רטרואקטיבית (שלא צריכה לחול על מי שכבר החל לקבל את הפטור לפני השינוי בחוק).

אין לנו כוונה לחלוק על נימוקי בית המשפט, למרות שניתן לדעתנו להגן גם על השקפה מנוגדת, דהיינו שאירוע המס מתגבש ביום הפרישה ולא שבמשך עשרות שנים קדימה מידי חודש נוצר אירוע מס חדש.

לפיכך, גם אם נקבל את הנימוקים כפי שמובאים בפסק הדין, עדיין נמצאת מולם על כף המאזניים זכותו של הנישום להסתמך על מצב חקיקה קיים בבואו לקבל החלטות לגבי עתידו. למה הדבר דומה? שוו בנפשכם יזם שקיבל אישור לבנות מגדל בן 70 קומות ולקראת סיום הבנייה, כשהגיע לקומה ה-60, שונה החוק ובאותו אזור מותר לבנות רק 40 קומות. האם יעלה על הדעת שהיזם יידרש כעת להרוס 20קומות?

אם בפס"ד מלכיאלי (בנוגע לחישוב מס מאוחד), שבו הפך בית המשפט העליון החלטה קודמת שלו עליה הסתמכו הנישומים, לפחות קבע בית המשפט שלשון החוק מאלצת אותו לקבוע שהתלות בין בני הזוג הינה חזקה חלוטה (שאינה ניתנת לסתירה) והמליץ מפורשות למחוקק לשנות את נוסח סעיף 66 (ד), הרי שבנושא הפטור ממס על הקיצבה אין בהחלטה זו כל התחשבות בפגיעה בנישומים שנהגו כדין. יתרה מכך, בנושא החישוב המאוחד הכירה רשות המיסים בבעייתיות של גבייה רטרואקטיבית של מאות אלפי ₪ כתוצאה מפסק הדין ופרסמה הקלות (ביטולי ריבית וקנסות, פריסת תשלומים, אפשרות להינות רטרואקטיבית מחישוב נפרד על סכום מינימלי בתנאים מסוימים) הרי שבמקרה של הקיצבה לא פורסמו עד עתה הקלות כלשהן. לנו נראה שנכון יהיה לפחות "להמתיק את הגלולה" במקצת ולתת הקלות דומות גם במקרה זה.