חובת ההוכחה לכשרות "חשבוניות פיקטיביות"

חובת ההוכחה לכשרות "חשבוניות פיקטיביות"

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 27.08.2012 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"מ 1145/09 קמר כח אדם והשקעות בע"מ נגד מנהל מס ערך מוסף פתח תקווה, כי בניכוי מס תשומות, "נטל השכנוע" מוטל על העוסק המבקש לנכות את המס. כחלק מנטל זה, מוטל על העוסק "נטל הבאת הראיות" להוכיח כי חשבוניות המס שבגינן הוא תובע החזר מע"מ אינן פיקטיביות.

חברת קמר - המערערת היא חברה העוסקת בעבודות בנייה, שיפוצים ואספקת כוח אדם אשר תבעה החזרי מע"מ בגין חשבוניות שהוצאו על ידי שתי חברות שנתנו לה שירותים. מע"מ טען כי לא עמדה מאחורי החשבוניות האמורות כל התקשרות אמיתית בין המערערת לבין מי משתי החברות הנ"ל, וכי עסקינן בחשבוניות פיקטיביות.

המערערת טוענה כי בוצעו עסקאות אמת, וכי היא עשתה כל הנדרש ממנה על מנת לוודא ששתי החברות עוסקות רשומות המדווחות כדין על פעילותן.

המשיב טוען בנוסף כי המערערת לא המציאה פירוט כנדרש לרבות באשר להתחשבנות שנערכה בינה לבין ספקיה, כדי לשכנע בדבר קיום עסקאות אמת בין צדדים אלה. עוד נטען כי לא הובאו כל אסמכתאות על ביצוע תשלומים כלשהם למי מהשתיים.

השאלה הדרושה לעניין הינה האם הרימה המערערת את הנטל המוטל עליה להוכיח קיומן של עסקאות אמת בינה לבין איה צפון ובינה לבין אפיק, והאם עשתה הנדרש הימנה כדי לברר את היותן של שתי אלה עוסקות רשומות, או שמא עסקינן בחשבוניות פיקטיביות ואין לפנינו עסקאות אמת בין הצדדים האמורים.

בית המשפט העליון פסק ברע"א 3646/98 כ.ו.ע לבנין בע"מ נ' מס ערך מוסף (2003), כי נטל השכנוע חל על העוסק באומרו:

"בערעור מס ערך מוסף לעניין ניכוי מס תשומות "נטל השכנוע" על העוסק המבקש לנכות את המס. נטל זה מלווהו מתחילת הדרך עד סופה, ואתו מוטל על העוסק "נטל הבאת הראיות". "נטל הבאת הראיות" עובר למנהל כאשר הפנקסים נוהלו כדין, ולא נפסלו, והמנהל הוציא שומה לפי מיטב השפיטה. נטל זה עובר אל המנהל כאשר השאלה שבמחלוקת היא פנקסית, או שהצדדים חלוקים בשאלה אם המחלוקת היא כזו. כאשר המחלוקת היא לבר‑פנקסית, "נטל השכנוע" ו"נטל הבאת הראיות" על העוסק."

עוד הורה בית המשפט העליון כי יש להחיל את המבחן האובייקטיבי לצורך בחינת ניכוי התשומות (ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ ו- ע"א 4069/03 מ.א.ל.א.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ), שאמץ את המבחן האובייקטיבי, תוך שהודגש כי הפרטים בחשבונית צריכים לשקף עסקת אמת, הן ביחס לזהות הצדדים לעסקה, והן באשר למהות השירות והסכומים ששולמו,

המשיב הציג שלל ראיות המעוררות יותר מספק באותנטיות של ההתקשרות שבין המערערת לבין ספקיה שהעידו כי אינם עוסקים בתחום הבנייה אלא בתחומים אחרים וכי אינם מכירים את המערערת וכל הפועלים מכוחה.

על המערערת היה להראות כי נקטה באמצעים הסבירים כדי לוודא שהוצאת החשבונית נעשתה, לאחר בחינה כדבעי של מוציא החשבונית ואמיתותה של חשבונית. המערערת לא ערכה את הבדיקות שמצופה היה כי ייערכו על ידי עוסק בטרם התקשרותו בעסקה למתן שירותים.

לא די בהסכם שנערך על ידי עורך דין וקבלת העתק הדיווחים למע"מ, העתק של מסמכי ההתאגדות של החברה כמו גם העתק תעודת הזהות של מנהל החברה, אין באלה כדי לשכנע בעמדת המערערת כי ביצעה את הבדיקה כנדרש. לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.