|
ערבות ובטחונות בעל חברה יוכרו כהפסד הון רק בעת המימוש
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
ביום 28.11.2012 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ה 8045/04 פרץ גיורא בן ציון נגד פקיד שומה ירושלים 3, כי לא ניתן להכיר בהפסד מערבות או חילוט בטחונות שנתן בעל חברה לחברה שבשליטתו בטרם התממש, אך ורק על יסוד הערכה שיתרחש בעתיד, אפילו אם מדובר בהפסד שהסתברותו גבוהה. קיום הערבות לכשעצמה וקבלת הזכות (להיפרע מהחברה) בתמורה, איננה יוצרת פעולת מכירה, כדלקמן:
- בשנת 2000 העמיד המערער ביטחונות לפירעון חובות חברת פרץ מהנדסים ( עפ"י גרסתו, הוזרמו לבנקים באותו מועד גם כספי בני משפחה אחרים). הבטוחות לא מומשו באותה שנה.
- בשנת 2002 ממשו הבנקים את הערבות האישית שהעמיד המערער עבור חברת פרץ מהנדסים, ועל-כן רק אז נעשה המערער מטבע העניין נושה של פרץ מהנדסים בסכום שפרע.
- בשנת 2003, נכנסה חברת פרץ מהנדסים להליכי פירוק ולא היה בידה להשיב למערער את החוב שהיא חבה לו, בגין מימוש הערבות ע"י הבנקים וההלוואות שקיבלה מהמערער.
- ע"פ חוות דעת מומחה מטעם המערער, כבר בשנת 1998 היה בחברה זו גרעון תזרימי מפעילות שוטפת. בשנת 2000 ניתן לזהות התדרדרות של הפרמטרים - גרעון תזרימי בפעילות שוטפת גדול וקבלת אשראי חיצוני.
- לשיטת ב"כ המשיב, מהלכת זיסו גולדשטיין עולה כי מועד היווצרות הפסד ההון, הוא אך ורק המועד בו הזכות שהייתה לנישום התפוגגה לחלוטין ונעשתה נטולת שווי. בעניין זיסו גולדשטיין, הנישום חתם על ערבויות להלוואות חברה שנעשה אחד מבעליה. החברה נכנסה לקשיים ולא יכלה לפרוע את ההלוואות, וכתוצאה מכך נדרש כערב לפרוע את חלקו בהלוואות. באותה שנת מס מכר הנישום ברווח הון חלקת אדמה שבבעלותו והוא חפץ לקזז הפסדיו מהערבות כנגד רווח זה. בית המשפט העליון קבע, כי לאחר שהנישום שילם את הערבות, הומחתה אליו זכות השיפוי של הנושה, ומדובר בזכות שהיא "נכס". על-כן נכנסת היא לגדר ס' 92(א) לפקודה הקובע כתנאי לקיזוז הפסד הון - "ואילו היה רווח הון היה מתחייב עליו במס". ולאור העובדה שהחברה נכנסה לפירוק "הפכה את הלוואת הנושה, שהומחתה לערב, להפסד הון".
המשיב מפנה להוראת ביצוע 39/92 להוראות מס הכנסה אשר עומדת ביסוד עמדתו, ואשר בה לטענתו תורגמה הלכת זיסו: "הפסד ההון חל, כאמור, רק לאחר המימוש. קיום הערבות לכשעצמה וקבלת הזכות (להיפרע מהחברה) בתמורה, איננה יוצרת פעולת מכירה".
- טענת המערער לעניין מועד הפסד ההון נשענת על חוות הדעת המומחה שהביא. ברם, גישת המומחה אינה מתמודדת עם קשים הנובעים מהעובדה שבשנת 2000 לא היו עדיין כספי הביטחונות בבחינת ערובה שמומשה. רק מאוחר יותר, בשנת 2002 מימשו הבנקים את הבטוחה, וממועד זה, עמדה לכאורה למערער הזכות לשיפוי כנגד פרץ מהנדסים שאז עדיין הייתה פעילה, חרף קשייה. ואולם, גם בשנת 2002 טרם התברר סופית, כי לא היה ביד פרץ מהנדסים להשיב את הסכומים שהמערער הוציא בגינה. כאמור, רק בשנת 2003 נכנסה החברה לפירוק, ולמעשה רק בשנת 2004 הובהר כי אפסו הסיכויים לקבל את ההחזר.
|