ralc.co.il

true

"אי תחרות" שווה מס מופחת רק אם מוכיחים קיום הזכות

17.04.2013

"אי תחרות" שווה מס מופחת רק אם מוכיחים קיום הזכות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 21.3.2013 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"מ 34229-11-09 רז נגד פקיד שומה כפר סבא, כי, על מנת שתוכר מכירת זכות "אי תחרות", יש להוכיח כי התמורה שהתקבלה לא שולמה בגין רכיבים אחרים ויש להוכיח מהו השווי של תניית אי-התחרות, כדלקמן:

  1. על פי חוזה ההעסקה של אבנר מיום 24.4.2003, היה הוא צפוי לכהן כמנכ"ל לומיניס למשך תקופה של 4 שנים. במקרים מסוימים של הפסקת ההתקשרות בין הצדדים מוקדם מיום 20.6.2007, תשלם חברת לומיניס לאבנר פיצוי השווה לסכומים אשר היו משולמים לו היה מוסיף לעבוד עד תום חוזה ההעסקה.
  2. במהלך שנת 2006 נמכרה השליטה בחברת לומיניס. ביום 18.3.2007 נחתם בין הצדדים חוזה היפרדות ( להלן: "חוזה ההיפרדות").
  3. במסגרת חוזה ההיפרדות התחייב אבנר לאי שימוש במידע סודי, הסכים כי כל קניין רוחני שיוצר או פותח על ידיו בתקופת העסקתו הוא בבעלות חברת לומיניס וכן התחייב לתניית אי תחרות למשך תקופה של 20 חודשים.
  4. יש לציין כי בחוזה העסקה שנחתם בתחילת עבודתו של אבנר נכללו תניות דומות לסעיפים הנ"ל, אך שם נקבעה תקופת אי-התחרות למשך שנה אחת בלבד. בסעיף 6 לחוזה ההיפרדות נקבע כי אבנר יקבל סך של $1,115,390, המהווים סך של 4,508,406 ₪ נכון לאותה העת. נקבע כי בתמורה לתשלום הנ"ל מוותר אבנר על כל זכויות, תביעות או דרישות שיש לו, או העשויות להיות לו, כנגד חברת לומיניס.
  5. אבנר טען כי התשלום הנ"ל מהווה הכנסה הונית, החייבת במס בשיעור 20%, מאחר שהוא ניתן כפיצוי בגין התחייבותו לאי-תחרות, שמירה על סודיות והתחייבות לא להשתמש במידע סודי. פקיד השומה לא קיבל עמדת אבנר וקבע כי התשלום הינו תקבול פירותי.
  6. הסכם ההיפרדות קובע כי החיוב של לומיניס לשלם לאבנר שלוב עם חיובי אבנר לשמירת סודיות, קניין רוחני ואי-תחרות. עם זאת, עצם העובדה שקיימים בחוזה חיובים שלובים, אין משמעו כי התשלום ניתן בגין סעיף אי-התחרות דווקא.
  7. בהמ"ש קבע, כי לנכס או לזכות יש ערך כלכלי שעה שניתן תשלום בגינם. כך, אכן קיימים מקרים בהם נכון מעסיק לשלם פיצוי בגין אי-תחרות. עם זאת, בהחלט יתכנו מצבים שלהתחייבות לאי-תחרות אין כל ערך כלכלי מבחינת המעסיק והוא אינו מוכן לשלם בגינה. מסיבה זו, עצם קיומה של תניית אי-תחרות בחוזה אינה מספיקה בכדי להוכיח כי התמורה שניתנה שולמה דווקא בגין ההתחייבות לאי-תחרות. רק אם יוכיח נישום כי התמורה, כולה או חלקה, לא שולמה בגין רכיבים אחרים, או לחילופין יוכיח בדרך אחרת מהו השווי של תניית אי-התחרות בעניינו - יוכל לטעון כי ניתנה תמורה בגין תניית אי-תחרות. זאת מבלי להביע דעה מה טיבו של אותו תשלום אם הוני הוא או פירותי.

בהמ"ש הוסיף כי אבנר לא הוכיח כי התמורה, כולה או חלקה, לא שולמה בגין רכיבים אחרים שאינם "אי תחרות". אבנר גם לא הוכיח בדרך אחרת כי לתניית אי-תחרות קיים שווי כלשהו בעניינו. לכן, הערעור נדחה. מה שמעיד כי כדי לקבל את שיעור המס המופחת במכירת "אי תחרות" או רכיבים דומים, כדאי לבסס את הזכות הנמכרת באופן חד וברור לפי המבחנים שנקבעו לכך בפסיקה.

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-3274-אי-תחרות-שווה-מס-מופחת-רק-אם-מוכיחים-קיום-הזכות.aspx

© כל הזכויות שמורות