"שומה כלכלית" לסיגריות וממתקים, האמנם?

"שומה כלכלית" לסיגריות וממתקים, האמנם?

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 23.06.2013 קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"מ 31756-10-11 מישל ביטון נ' פקיד שומה אשקלון כי, יש לקבל את ערעורו של בעל חנות סיגריות וממתקים ולבטל את השומות שהוצאו לו, מאחר והתקבלו הסבריו להפרשי ההון שנתגלו בהשוואה בין הצהרות ההון שהגיש, כדלקמן:

1. בשנות המס הרלבנטיות היה למישל ביטון עסק של חנות לממכר סיגריות וממתקים במרכז מסחרי באשדוד. פקיד השומה ערך השוואה בין הצהרות ההון שהגיש מישל ביטון למועדים 31.12.2000 ו- 31.12.2007 ומצא גידול הון, לא מוסבר (לשיטתו) בסכום של 285,960 ₪. בשומה, זקף פקיד השומה מחצית מסכום זה כהכנסה נוספת לשנת 2006 והמחצית השנייה כהכנסה נוספת לשנת 2007.
2. בהמשך בדיקותיו מצא פקיד השומה כי ביטון השמיט מדו"ח 2009 קניות סחורה. בהתבסס על נתון זה ערך פקיד השומה " שומה כלכלית " בעקבותיה קבע " תוספת מחזור " לביטון. פקיד השומה קבע ממצא של תוספת מחזור גם לשנים 2006-2007. אולם ביחס לשנתיים האלה קבע את תוספת המחזור הנ"ל כ"שומה חלופית" לשומתו העיקרית לאותן שנתיים, המתבססת כאמור לעיל על הפרשי ההון הבלתי מוסברים.
3. בפתח הדברים יש לציין כי פקיד השומה לא פסל את ספרי ביטון ביחס לשנות המס שבנדון. לטענת ביטון, בהינתן זאת ונוכח הוראת סעיף 155 לפקודה, נטל ההוכחה בערעור זה הינו על פקיד השומה.

הפרשי ההון

4. בהליכי ההשגה, בנימוקי הערעור ובתצהיר עדותו הראשית מסר ביטון הסברים שונים לתוספת גידול ההון. לאחר בחינת הדברים מצא בהמ"ש כי לחלק מאותם ההסברים יש אחיזה של ממש בראיות, מכוחה יש להתערב ברכיב זה של השומה.
5. פקיד שומה הוסיף להצהרת ההון של ביטון (ליום 31.12.07) סכום של 100,000 ₪ כשווי עלות מכונית הונדה, הרשומה על שם אמו וסכום נוסף של 70,000 ₪ בגין הוצאות החזקת הרכב הנ"ל בתקופת השומה. זאת מאחר ובבדיקותיו מצא פקיד השומה כי לאמו של ביטון אין רישיון נהיגה, כי מכשיר הטלפון הסלולארי שהותקן במכונית הינו על שם מספר המנוי של ביטון ברשת הסלולארית וכמו כן אמו נתנה לו ייפוי כוח להסדרת הטיפולים והרישוי הנדרשים במכונית.
6. בהמ"ש לא מצא כי די בנתונים האמורים להביא למסקנת פקיד השומה לפיה ביטון הוא שרכש את המכונית מכספו, כי הוא הבעלים האמתי של הרכב וכי הוא הנושא בהוצאות המכונית. פקיד השומה לא הביא ראייה לשימוש בפועל שעושה, או שעשה, ביטון במכונית, לא דרך קבע ואף לא דרך ארעי. לעומת זאת, רשומים כמבוטחים בגין הרכב, אחיו של ביטון ואמו יחדיו. יתרה מזאת, בפוליסת הביטוח המקיף של המכונית מצוין מפורשות כי חיים ביטון הנ"ל וכן גברת קרן ביטון, הם היחידים המורשים לנהוג באותה מכונית.
7. ביטון הסביר בעדותו כי ניצל מבצע מכירות של חברת הסלולארי, בה הוא מנוי, שאפשר התקנת מכשיר חינם במכונית והתקין את המכשיר הנוסף במכונית של אמו. בהמ"ש לא מצא כי התקנה זו של מכשיר הפלאפון יש בה כדי לבסס ממצא שומתי ולפיו המכונית נרכשה מכספי ביטון והיא בבעלותו.
8. בהסבריו להפרשי ההון טען ביטון כי סכום של 99,562 ₪ ניתן לו ולרעייתו על ידי חמיו כמתנה לאחר נישואיהם. ביטון הציג בפני פקיד השומה בהליכי השומה וצירף לתצהירו בערעור זה, אישורי הפקדות בנקאיות מיולי 2005 בהן רשום כי אמנם במהלך אותו החודש הועבר מחשבון חמיו לחשבונו שלו הסכום האמור. בנוסף, מצורפים לתצהיר של ביטון דפי חשבון הבנק של חמיו המפרטים את ההעברות הנ"ל. מדפי החשבון הנ"ל שצורפו לתצהיר של ביטון עולה כי ימים ספורים בטרם ביצוע אותן ההעברות (ביולי 2005) השתחררו לחשבון חותנו של ביטון כספי פיקדון, סכומים דומים מאד לסכומי ההעברות.
9. בהמ"ש קבע כי בנתונים האמורים הניח ביטון תשתית ראייתית מספקת, כי המדובר בתקופה סמוכה יחסית לנישואיו וכי המקור הכספי לאותן העברות נוצר משחרור כספי פיקדונות של החותן.
10. לגבי השמטת קניות הסחורה, מסתבר כי מדובר על 4.84% מעלות המכר השנתית שלו באותה השנה. לא נטען כי נמצאו השמטות קניות בשלוש שנות המס האחרות (2006 – 2008). בהתבסס על נתון זה שנמצא ב – 2009 ולאחר ניתוח כלכלי לפיו כ- 75% מהמוצרים הנרכשים (והנמכרים) על ידי ביטון בעסקו הינם סיגריות וכ- 25% ממתקים, הניח פקיד השומה בשומתו שיעורי השמטות מכר זהות גם לשנות השומות הנוספות ובהתאם לכך: "קבעתי תוספות מחזור בהתאם לשיעור החומר ובהתחשב בקניות שהועלמו גם לשנים 2006-2009.
11. ביטון טען כי מדובר בטעות והשמטה מקרית של הוצאות רכישת סחורה (בהיקף של כ- 4% מכלל הרכישות אותה שנה). עוד טוען ביטון, כי החלטת פקיד השומה לגזור גזירה שווה מהשמטת הטעות המקרית הנ"ל של 2009, גם לשלוש השנים הקודמות 2006 – 2008 הינה שרירותית וחסרת אחיזה.
12. בהמ"ש קבע כי מקובלת עליו הטענה, כי עריכת ה"שומה הכלכלית" לשלוש השנים 2006 – 2008 איננה במקומה. המפקחת אישרה כי בדקה את ספרי המערער בשלוש השנים 2006 – 2008 ולא מצאה בהם חוסרים כלשהם בדיווחי הקניות. לכן, אין אחיזה לניתוח ולשומה הכלכלית שביצע פקיד השומה ביחס לאותן שלוש השנים.
13. אין מנוס גם מביטול ה"שומה הכלכלית" לשנת 2009, תוך החזרת העניין לפקיד השומה לערוך השומה מחדש, במנותק מנתוני 2006 – 2008 כמפורט לעיל ובהתבסס על נתוני שנת 2009.
14. בהמ"ש הציע כי טוב יעשו הצדדים, אם יגיעו להסכמה בעניין זה של תוספת המחזור שתיקבע לאחר הבחינה מחדש, לשנת 2009. לאור תוצאת הערעור חויב פקיד השומה לשלם לביטון הוצאות הערעור בסכום של 12,000 ₪.