פשרה בהסכם שומות או הגשת ערעור לביהמ"ש על השומה

פשרה בהסכם שומות או הגשת ערעור לביהמ"ש על השומה
רמי אריה, עו"ד ורו"ח

הסכם שומות סופיות שנחתם בין נישום לבין פקיד השומה, מחייב את שני הצדדים ולא בקלות ניתן לטעון לפתיחתו מחדש. זאת במיוחד כאשר מתוך ההסכם משתמע כי כל אחד מהצדדים ויתר על טענותיו וההסכם נחתם לשם פשרה בין טענות הצדדים לעניין הסוגיות העומדות במרכזה של השומה. זו הסיבה שבגללה כדאי לבדוק היטב, טרם החתימה על הסכם השומות, האם הפשרה המוצעת היא הנכונה או שיש דרך מקצועית אחרת, גם אם היא כרוכה בהגשת ערעור לביהמ"ש.

הניסיון מלמד, כי לפעמים דווקא בהליכים בפני ביהמ"ש נסגרות רוב הסוגיות בפשרה שהיא מקצועית נכונה יותר לשני הצדדים, זאת לאחר שגם השופטים נותנים פעמים רבות את עמדתם הראשונית לפי הסוגיות והיא משפיעה על עמדות הצדדים בדרך לפשרה נכונה יותר משפטית.

בעניין ב.ס.ר קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (בה"פ 63495-12-12 ב.ס.ר. אירופה בע"מ (בפירוק) נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, מיום 2.9.2013) כי ב.ס.ר ויתרה על הזכות המוקנית לה בדין להביא להכרעת בית המשפט את המחלוקת שבינה לבין פשמ"ג והתקשרה בהסכם שומות עמו, למרות שהייתה לה את האפשרות להיעזר בזכות זו ובכך מנעה מעצמה את האפשרות לערער לביהמ"ש על טענותיה המקצועיות לגבי הסוגיות שעמדו במרכז הדיון.

שומת ב.ס.ר לשנת 2007נעשתה מכוח הסכמה בין ב.ס.ר לבין פשמ"ג בהסכם שומות. אולם, לטענת ב.ס.ר, אף שבהסכם השומות הביעה היא את הסכמתה לשומה, הרי שלנוכח האינטרס של תשלום מס אמת ומניעת תשלום שאיננו מבוסס על הדין, היא ביקשה לפתוח את השומה. נטען, כי ב.ס.ר התקשרה בהסכם השומות בעקבות טעות, המחייבת ביטול החוזה משיקולי צדק וזאת בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק החוזים חלק כללי.

מדובר על שומות שהוצאו ביום 19.10.10 לב.ס.ר על ידי פשמ"ג, אשר התבססו על סיווגה של חברת גיבור הולנד, חברה בת של ב.ס.ר, כ"חברה נשלטת זרה" (להלן – חנ"ז), כהגדרת מונח זה בסעיף 75ב לפקודה. לטענת ב.ס.ר, הגדרתה של גיבור הולנד כחנ"ז, הביאה לחיובה בתשלום מס נוסף בשווי נומינלי של 70 מיליון ₪. ב.ס.ר סברה, כי אין מקום לסיווגה של גיבור הולנד כחנ"ז וממילא אין מקום לחיוב המס בהיקף האמור. בעקבות זאת, התקיימו מגעים בין ב.ס.ר ומיצגיה לבין גורמים בפשמ"ג, אשר בסיומם נחתם בין הצדדים ביום 11.4.11 הסכם שומות לשנים 2004-2007.

מאוחר יותר פנתה ב.ס.ר לביהמ"ש וטענה כי הסכם השומות מבוסס על טעויות משפטיות מהותיות וכן על הנחות עובדתיות שגויות, המחייבות פתיחת השומה בידי המנהל, לפי סעיף 147 לפקודה, או ביטולה מחמת הצדק, לפי סעיף 14 לחוק החוזים, בשל הטעות שבבסיסה לפי ההלכה שנפסקה בע"א 7726/10 מדינת ישראל נ' מחלב. לטענתה, סמכות זו עומדת בתוקפה אף ביחס לשומות דנן שנעשו על פי הסכם.

ביהמ"ש קבע כי הסמכות המסורה למנהל בסעיף 147 לפקודה, לפתיחת שומות, הינה סמכות אשר יש לפרשה בצמצום ולאפשר הפעלתה רק במקרים חריגים.

הסכם השומות נעשה לאחר שבפני אנשי רשות המיסים הושמעו טענות מפורטות מצד ב.ס.ר, בסוגיה אשר ב.ס.ר ביקשה בהליך המשפטי החדש, כי תוכרע בתובענה דנן והיא סיווגה של גיבור הולנד כחנ"ז. תוך שהובהר בראש ההסכם, כי "קיימות מחלוקות בין פשמ"ג לחברה בקשר לעצם החלת הוראות סעיף 75ב לפקודה בנסיבות המקרה וגובה ההכנסות החייבות במס בידה בהתאם להוראות החנ"ז" וכי הצדדים מעוניינים לסיים את כלל המחלוקות ביניהם, מבלי שכל צד מודה בטענות הצד השני, על דרך הפשרה.

ב.ס.ר ויתרה על הזכות המוקנית לה בדין, להביא להכרעת בית המשפט את המחלוקת שבינה לבין פשמ"ג ובהתאם התקשרה בהסכם השומות.

אשר על כן, למרות הרצון הרב להגיע לפשרות בין נישומים לפקידי השומה, כדי להימנע מעינויי הדין הכרוכים בהליכים משפטיים, כדאי לשקול היטב האם בכל זאת לא כדאי להעביר את ההליך להכרעת ביהמ"ש בדרך של "ערעור מס".

הרי בסופו של דבר לפקיד השומה יש תפקיד של גובה המס והוא אינו ערכאה אובייקטיבית בהכרעות מקצועיות, בשל ניגוד האינטרסים בו הוא נתון, בין ידיעותיו המקצועיות לבין תפקידו זה. כך שגישתו מלכתחילה אינה אובייקטיבית בהכרעה בין הפרשנויות השונות של דיני המס.

במקרים של סתירות עמדה משמעותיות, כדאי לשקול דווקא העברת הדיון לביהמ"ש שישקול את מכלול העובדות ואת מכלול הטיעונים המקצועיים לעניין, באופן אובייקטיבי. מניסיוננו, דברים שאומר ביהמ"ש או מוצגים במסגרת ההליך המשפטי, מביאים פעמים רבות דווקא לפשרה נכונה יותר, גם בלי שההליך מסתיים בפסק דין. נכון שיש בכך עינוי דין נוסף, אך יש לשקול אותו לעומת תשלום מס עודף ולא צודק.