כללי התרת הפרשה בספרים עקב תביעה תלויה ועומדת

כללי התרת הפרשה בספרים עקב תביעה תלויה ועומדת
רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 19.8.2013 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בע"מ 51427-05-10 גד שרלין נ' פקיד שומה ירושלים כי, לצורכי מס תוכר הפרשה בגין חוב אפשרי רק אם ההסתברות ליצירת החוב מתקרבת ל 75%, לעומת הסתברות של 50% בלבד הנדרשת לפי תקני החשבונאות הבינלאומית.

בשנת 1997 פרץ סכסוך בין גד שרלין לבין חברת פז, לנוכח הנחות שנתן שרלין לצרכנים. בית המשפט קיבל בפסק הדין את תביעת חברת פז באופן חלקי וקבע, כי לתקופה שבין השנים 1997 ועד מועד מתן פסק הדין יחויב שרלין לשלם לחברת פז את המחיר שנקבע בהסכם. לאחר מתן פסק הדין ובעקבות זכייתה החלקית של חברת פז, נהג רואה החשבון פרידמן שנתן שירות לשרלין אותה עת ליצור הפרשה בספרים. ההפרשה שנרשמה הותאמה להפרש המחיר, דהיינו להפרש בין המחיר עפ"י ההסכם לבין מחיר הרכישה בפועל של שרלין.

ביום 27.8.08 הושג הסכם פשרה בין שרלין לבין חברת פז שהביא לביטול פסק הדין.

בדו"ח לשנת 2008, דיווח שרלין על הכנסה מביטול ההפרשה המצטברת באופן הבא –

א. סך של 7,756,382 ₪ מתוך ההפרשה נרשם כהכנסה פירותית, שכנגדה נדרשו גם הוצאות בגין הסכסוך המשפטי.

ב. לגבי יתר ההפרשה – 16,288,709 ₪, צוין בדוח ההתאמה למס כי מדובר ברווח הון שאין לשלם מס בגינו.

השאלות שבמחלוקת בערעור

1. האם היה ביד שרלין לבצע הפרשה רעיונית בנסיבות בהן בוצעה?
2. כיצד יש לדווח על ההכנסה שנוצרה עם מתן פסק הדין בבית המשפט העליון שסיים את הסכסוך והוביל לביטול ההפרשה המצטברת?
3. אם מדובר בהכנסה הונית, כיצד יש לבצע את חישוב הרווח?
4. שאלת ההכרה בהוצאות דמי הניהול שדרש שרלין בשנים 2007 ו- 2008 לחברה שבבעלות שני בניו.

באי-כוח המערער הוסיפו, כי התנהלות רואה החשבון הלמה את חוזר רשות המסים (חוזר מס הכנסה, מס'1/2013) בנושא כללי חשבונאות מקובלים, והפנו לשורה ארוכה של פסקי דין בעניין קיום התנאים להפרשה, וביניהם: ע.א 533/60 (ארקיע), ע.א. 600/75 (תל רונן)ע.א 3468/93 (דיל ומודיל רהיטים). לדבריהם, לפי הכללים שנקבעו במקורות אלו, הפרשה תותר בניכוי לצורכי מס, אם היא מתחייבת מכוחם של עקרונות חשבונאים מקובלים, לאחר שעמדה בתנאי סעיף 17לפקודה,ובהתקיים מספר תנאים מצטברים שעמדו לנגד עיני רואה החשבון כפי שעלה מתצהירו. תנאים אלו לאור טענתם הם: -

1) קיימת סבירות שהחוב התלוי יהפוך לחוב מוחלט בהיקף המחייב הפרשה.

2) ניתן לאמוד את סכום החוב.

3) ההפרשה עומדת בכללי חשבונאות מקובלים.

בהמ"ש קיבל את עמדת פקיד השומה לפיה לא ניתן לראות את ההפרשה כהוצאה עפ"י ס' 17לפקודה ככל שנדרשה גם בדוחות לשנים 2007 ו-2008, שנחתמו לאחר שהיה ברור כי עמד בין הצדדים הסכם פשרה. בשל סיבה זו לא השתכנע בהמ"ש כי התקיים תנאי הוודאות הקרובה לתשלום החוב התלוי למן פסק-הדין.

בע"א 1124/03 גני עופר בניה והשקעות בע"מ. ההסתברות הנדרשת אינה 51% בלבד, אלא "מידה הסתברותית גבוהה", כדברי כבוד השופטת ארבל בע"א 6557/01 פז גז חברה לשיווק בע"מ, מדובר בהסתברות שאינה נופלת מ- 75%.

בהמ"ש קובע כי בסופו של דבר ניתן לבדוק את מידת הוודאות או ההסתברות לתשלום החוב התלוי לפי מצב העניינים המאוחר - דהיינו "אם בשעת ההכרעה נודעו לנו העובדות עלינו להעדיפן על השערות ונבואות" (כבוד השופט ויתקון, בע"א 600/79 תל רונן הנ"ל).