לא בקלות שנה רביעית לבדיקת פקיד השומה

בסוף שנת 2013 הייתה אמורה לחול התיישנות על הדוחות השנתיים לשנת המס 2009 ככל שהם הוגשו במהלך שנת 2010. אולם, במקרים לא מעטים מרשה לעצמו מנהל רשות המיסים להאריך את תקופת ההתיישנות, על דעת עצמו, לשנה נוספת רביעית.

סמכות זו להארכת תקופת ההתיישנות אשר ניתנה למנהל רשות המיסים בתיקון 134 לפקודה, יוצרת מגמה המתגברת לאחרונה בתום שנת המס 2013 אצל פקידי השומה להפעיל את הסמכות באמצעות הרפרנט המקצועי שלהם, בהתאם לסעיף 145 (א) (2) לפקודת מס הכנסה ולהאריך את תקופת הבדיקה של דוחות שנתיים המוגשים להם בשנה נוספת, לשנה רביעית.  

לדעתנו, הארכת תקופת השומה, יכולה שתעשה רק בנסיבות מיוחדות וחריגות כגון: גילוי עובדות חדשות שלא ניתן היה לגלותן במועד, אי שיתוף פעולה מצד הנישום וטעמים מיוחדים אחרים.

בע"א 976/06 דן מרום ואח' נ' נציבות מס הכנסה ואח' נידונו שני ערעורים בסוגיית הסמכות לעשיית השימוש בסעיף 147 לפקודה. הרלבנטי לענייננו הוא ערעורה של חברת "מסעדה וקפיטריה "המצודה" בע"מ" (ע"א 4998/06) בה קבע בית המשפט כי יש להפעיל סמכות זו במשורה, כדלקמן:

"....ששומה הפכה לסופית לנישום קיים אינטרס להסתמך על השומה, ופתיחת שומה זאת על ידי הנציב תיעשה רק כאשר השיקולים והאינטרסים הציבוריים יצדיקו פגיעה בהסתמכות זו. את האיזון יש לבצע על רקע כלל הנסיבות, ובהן אינטרס ההסתמכות של הנישום על סופיות השומה, הנזק שנגרם לנישום או שעלול להיגרם לו כתוצאה מפתיחת השומה, מהותו של האינטרס הציבורי שאנו מבקשים לקדם, וכמובן נסיבות פתיחת השומה המבוקשת. במהותו איזון זה הינו אותו איזון שנקבע בעבר על ידי בית המשפט בנוגע לשינוי החלטה מנהלית.."

לדעתנו, המנגנון הקיים בסעיף 145 לפקודה בדבר הארכת תקופת ההתיישנות הינו זהה במהותו למנגנון הקיים בסעיף 147 לפקודה ויש להפעילו במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות ולאחר מתן הזדמנות הוגנת להשמעת טיעונים ונימוקים לפני הפעלת הסמכות להארכה לשנה רביעית.

דהיינו: אין להפעיל את סמכות המנהל להארכה בכל מקרה שבו פקיד השומה "לא הספיק" לבדוק את הדוחות בשלוש השנים שהוקצבו לכך.

האמור מקבל חיזוק ומשנה תוקף גם לדעת רשות המסים עצמה כפי שהובאה בחוזר מס הכנסה 3/2009 "הארכת תקופת התיישנות שומה" מיום 11.11.2009, כדלקמן:

"..הואיל והארכת תקופת השומה הינה החריג ולא הכלל, השימוש בסמכות זו תעשה במשורה. לפיכך, פניה להארכת תקופת השומה תעשה במקרים מיוחדים בלבד תוך התחשבות בעקרון סופיות השומה. פניה להארכת תקופת השומה, תעשה זמן סביר לפני תום תקופת ההתיישנות הרגילה של השומה.."

לדעתנו, גם כאשר המנהל החליט לעשות שימוש בסמכותו יש ליתן לנישום זכות שימוע והזדמנות הוגנת לטעון את טענותיו לעניין ההליך החריג שבוצע כלפיו.

זכות השימוע הינה זכות בסיסית המגיעה לנישום בכל הליך אשר נערך בנוגע אליו אשר עלול לחרוץ את גורלו. כך ראוי לנהוג גם בעניינו, במסגרת הארכת תקופת התיישנות לפי סעיף 145 לפקודה.

זכות הטיעון, בהליכי מס, נובעת גם מכללי הצדק וגם מכללי המשפט המנהלי. על רשות המסים לתת לנישום הזדמנות סבירה והוגנת להשמיע את טענותיו בפניה, כמתחייב מכללי המשפט המנהלי.

לסיכום בכל הכבוד למנהל ומי מטעמו, הרי את הסמכות שניתנה למנהל בסעיף 145 (א) (2) לפקודה יש להפעיל במשורה במקרים חריגים ומצומצמים ביותר בדומה להפעלת הסמכות להארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 147 לפקודה. ככל שלא נעשה כך, יש להעמיד לביקורת שיפוטית את החלטת המנהל. כפי שראינו בעבר בפסיקה בפרשת משה סמי ובפרשת שירצקי, בתי המשפט אינם מהססים לקבל ערעורים בעניין התיישנות, גם כאשר סכומי מס ניכרים עומדים בבסיסו של הערעור.

בקשתנו מפקידי השומה כי יתנו לנישומים לנשום. תנו להם את גבולות השלוש שנים לבדיקת הדו"ח שלהם, הרי מרביתם של הנישומים כמעט ככולם מדווחים אמת וזכאים לדעת בברור שהדוחות שהוגשו יוכרו במס הכנסה כפי שהוגשו בהחלט כך.