ralc.co.il

true

שינויים הכרחיים בהפקת אישורי ניכויים במקור

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

 |  28.01.2014

שינויים הכרחיים בהפקת אישורי ניכויים במקור


רמי אריה, עו"ד ורו"ח

 

רובם ככולם של החברות והעסקים בישראל חייבים בחובת ניכוי במקור מכל תשלום שהם משלמים בגין רכישת נכסים או שירותים. ברירת המחדל לניכוי במקור שיש לנכות מהתשלום שישולם עומדת על ניכוי של 30% מסכום התשלום. אלא, אם בידי מקבל התשלום יש אישור שקיבל מפקיד השומה לאישור ניכוי מס במקור מוקטן או לפטור מלא מניכוי מס במקור.

אלא, שקבלת הפטור מניכוי מס במקור או הקטנתו, דורשת התדיינות לא קלה עם פקיד השומה. זאת כאשר אי קבלת הפטור ממס, עלול לגרום לקריסה כספית של עסקים שלא יוכלו לעמוד בדרישות פקידי השומה בעניין זה.

הגיע הזמן לרפורמה ושינוי כולל בשיטת הפקת אישורי הפטור מניכוי במקור או הקטנת שיעור הניכוי במקור, בהתאמה לשיעורי המס הנוכחיים ובהתאמה להוראות פקודת מס הכנסה, כדלקמן:

1.        הפחתת שיעור הניכוי במקור הקבוע בתקנות

יש לשים לב לעובדה, כי שיעור הניכוי במקור של 30% מתשלומים בגין נכסים או שירותים, הנקוב כברירת מחדל בתקנות המס, אינו מתאים לשיעורי המס החלים כיום על יחידים ובעיקר על חברות בישראל.

היות ומס החברות שיחול בשנת 2014 הינו בשיעור של 26.5% בלבד, הרי ניכוי במקור בשיעור של 30% מהווה הטלת מס בשיעור גבוה יותר מחבות המס המקסימאלית האפשרית היכולה להיות מוטלת על חברה בגין הכנסותיה. זאת במיוחד לאור העובדה שהניכוי במקור מנוכה מהתשלום בפועל הכולל מע"מ בשיעור של 18%.

ונדגים: ניכוי במקור כקבוע כיום בתקנות, בשיעור של 30% מתקבול שיקבל ספק או נותן שירותים הכולל מע"מ (118%) – גורם לתשלום מס עבור אותו ספק בשיעור של כ- 35% מההכנסה, דהיינו: תשלום מס העולה בכ- 10%  אחוזי מס על המס המקסימאלי שיוטל על אותה חברה, אף אם לא תוכר לה כל הוצאה שהיא !!!!.

מוצע, להשתמש בסמכויות הקיימות כיום להקטין את שיעור הניכוי במקור, ולקבוע ככלל כי שיעור הניכוי במקור המרבי לחברות, לא יעלה על 10% (וליחידים 20%).

מדובר בשיעור המהווה את מחצית המס האמור להיות משולם, כפי שבשעתו נקבע השיעור של 30%, כאשר מס החברות עמד באותן שנים על 61% מהרווח (וליחידים 60%).

אמנם יש סמכות למהלך גורף כזה בתפעול מערך הניכויים במקור אולם אך ראוי גם לעדכן  את  שיעורי הניכוי בחקיקת המשנה  לאחר שנים כה רבות שלא עודכנה.

2.        הטלת חובת הבדיקה של שיעור הניכוי במקור אחת לחודש, או סמוך לפני ביצוע כל תשלום, היא הטלת חובה בירוקרטית קשה שתטיל עומס קשה על משלמי התשלומים. חובה כזו מטילה אחריות פלילית ואזרחית על משלמי התשלומים באופן שלא כל עסק יוכל לעמוד בה, במיוחד לא עסקים בינוניים וקטנים שיש להם תשלומים רבים לספקים וכעת מוטלת עליהם מטלה חדשה לבדוק לפני כל תשלום את שיעור הניכוי במקור של הספק במערכת האינטרנט של רשות המיסים.

לא לכל עסק יש גישה למערכות הממוחשבות שמאפשרות העברה ישירה של הנתונים למערכות הנהלת החשבונות ולא בכל עסק, במיוחד לא בעסקים קטנים ובינוניים, הנהלת החשבונות נמצאת בתוך העסק עצמו. נדמה כי כאשר קיימת ועדה  להקלת הנטל הבירוקרטי על עסקים קטנים לה שותפה רשות המיסים יש למצוא איזון ראוי יותר. כך למשל, ברוב העסקים הקטנים ניהול החשבונות נעשה על ידי מייצג חיצוני.

כאשר ניתן אישור ניכוי במקור שנאמר עליו במפורש, כי הוא בתוקף עד ליום 31.3.20015, כפי שמפורט בטיוטה, נוצרת  הסתמכות של משלמים. מאידך רק כאשר בדרך עקיפה של הוראת ביצוע שאין כל ביטחון שתגיע לידיעתם של המשלמים,   והקובעת כי האמור באישור אינו נכון ועליהם לבדוק בכל חודש מחדש את שיעור הניכוי במקור של מקבל התשלום קיימת פגיעה נסתרת בהסתמכות הנישומים..

3.        קביעת הנחיות בהוראת הביצוע בדבר לוח זמנים לטיפול בבקשות לניכוי במקור, ואף את אופן ההשגות על החלטות בעניין זה. המשמעות של היעדר אישור של ניכוי במקור, היא קריטית למצבו הכספי של כל עסק, ולכן הטיפול בבקשות להפחתות ניכוי במקור באופן מיידי הינו חיוני ויש לקבוע כללים ולוחות זמנים לטיפול, כמו גם לקביעת קריטריונים להשגות על החלטות בעניין זה, בפני פקידי השומה סגניהם ורכזי החוליות המרכזיות.

4.        צמצום הליקויים המהווים עילה לאי אישור הפחתת הניכוי במקור בצורה משמעותית. סעיף 165 (א) לפקודה, קובע כי מטרת הניכוי במקור הינה להתקזז כנגד המס שיוטל על הכנסתו החייבת של מקבל המס בשנת המס שבה נעשה הניכוי או בשנת המס שלאחריה. לפיכך, אין כל סמכות לרשות המיסים לקבוע קריטריונים המונעים אישור ניכוי במקור שמטרתם אינה גביית מס לפי ההכנסה החייבת הצפויה מהנישום באותה שנת מס, או לכל היותר בשנה שלאחריה.

מרבית הליקויים במערכי מס הכנסה, בניכויים, במע"מ, במיסוי מקרקעין ובמלכ"רים, המוזכרים בטיוטה, כלל אינם רלבנטיים לגביית מס על חשבון ההכנסה החייבת באותה שנת מס, ולכן אין סמכות בדין להתחשב בהם במניעת אישור הפחתת ניכוי במקור. המחוקק לא התיר בשום מקום, שימוש בשיטת הניכוי במקור כסנקציה עונשית לשמה, ושלא כדרך לגביית מס בגין ההכנסה החייבת באותה שנת מס.

לעניין זה, נחזור ונפנה לאמור בסעיף 1 לעיל, בדבר השיעור המופרז מאד של הניכוי במקור כברירת מחדל, העולה לעין שיעור, על הנדרש לצורך גביית מס בדרך של ניכוי במקור, על חשבון המס השנתי בגין ההכנסה החייבת לאותה שנת מס.

5.        חובת ה-"שימוע" בטרם חסימת או שלילת אישור באופן יזום על ידי פקיד השומה. הסמכויות הניתנות לפקיד השומה לחסום או לשלול אישורי ניכוי במקור לנישומים, הן דרקוניות, באשר הן נותנות זכות לפקיד השומה לפגוע בזכות הקניין של הנישום, אשר מסתמך על אישור ניכוי במקור מופחת שכבר ניתן לו על ידי פקיד השומה, ללא כל מתן הזדמנות הוגנת לנישום להשמיע את טענותיו לעניין החשדות הקיימים כנגדו בעניין החשבוניות הפיקטיביות לפני שלילת האישור.

אף אם המטרה של מניעת הפצת חשבוניות פיקטיביות הינה חשובה במערך הכללי ואין על כך כלל עוררין, הרי די כי פקיד השומה ישגה ולו במספר מועט של חשדות לכאורה אלו, ללא כל ביסוס, חקירה, או כתב אישום שלא לדבר על הרשעה, כדי לחרוץ גורל של עסקים חשודים שלבסוף יתברר כי היו כשרים למהדרין.

כפי שהוזכר בסעיף 1 לעיל, ביטול אישור מופחת לניכוי במקור, חורץ את דינו של העסק לשבט חדלות פירעון במהירות רבה, היות וברירת המחדל הנוכחית של שיעור הניכוי במקור, עולה בהרבה על חבות המס הצפויה ממנו ולמעשה כורתת את האפשרות להמשך קיום העסק. לכן, ראוי כי בטרם יבוטל אישור ניכוי במקור שכבר ניתן, תינתן לנישום הזדמנות הוגנת לטעון את טענותיו לעניין זה, בהתאמה להוראת סעיף 158א לפקודה.

פתרון זה מהווה לטעמנו את האיזון הראוי בין הצורך במאבק נחרץ בהפצת חשבוניות פיקטיביות ושימוש בהן, לבין חיסול שגוי של עסקים תוך כדי מאבק לגיטימי זה

כמו כן, יש לקבוע כללים ברורים בדבר לוח זמנים ובדבר הגשת השגות על החלטות פקיד השומה בעניין זה.

6.        ביטול ההוראה לפיה יחידים לא יכולים לקבל אישור ניכוי במקור מוקטן בגין הכנסות משוק ההון. מדובר בהוראה הסותרת חזיתית את האמור בסעיף 165(א) לפקודה. שכן, ככל שליחיד יש הפסדים הניתנים לקיזוז כדין מהרווחים משוק ההון שיהיו לו באותה שנת מס לרבות מדיבידנדים או ריבית מניירות ערך (לאלו שאינם בעלי שליטה), אזי אין כל סיבה כי ישלם ניכוי במקור המקסימאלי, רק כדי לקבל החזרי מס חודשים רבים לאחר תום שנת המס.

מדובר בהוראה שאין לה כל בסיס לחוק ולשיטתנו סותרת את האמור בפקודת מס הכנסה בדבר תכלית שיטת הניכוי במקור.

7.        יש לכלול הוראות בדבר היחס שבין תשלום המקדמה לפי סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין, לחובת הניכוי במקור. כאשר הקונה משלם עבור המוכר את המקדמה על חשבון מס השבח, מדובר בתשלום שהוא חלף הניכוי במקור שעל הקונה לנכות במקור מהתשלומים למוכר. חובת ניכוי במקור מהתשלום לקונה תהווה במקרה כזה כפל תשלום מס בגין אותו תשלום. לפיכך, יש לקבוע כי כאשר הקונה משלם את המקדמה למס שבח עבור המוכר, הוא פטור מניכוי במקור בגין התשלום למוכר, לפחות עד גובה שיעור המקדמה ששולמה. 

 

כל האמור במאמר זה, קיבל ביטוי במכתב מיום 14.1.2014 שנשלח על ידי פורום המיסים של לשכת עורכי הדין בישראל, למנהל רשות המיסים עו"ד ורו"ח משה אשר, במטרה כי יפעל לתיקון הליקויים האמורים.

 

 

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-3590-שינויים-הכרחיים-בהפקת-אישורי-ניכויים-במקור.aspx

© כל הזכויות שמורות