תאונת מס כאשר לא מבקשים פיצול השבח בין בני זוג

תאונת מס כאשר לא מבקשים פיצול השבח בין בני זוג

ופריסת השבח במועד

  רמי אריה ,  עו"ד ורו"ח

תכנון מס מראש גם במיסוי מקרקעין, או לפחות דרישה ועמידה על כל הזכויות לחיסכון במס שבח, חייבים להיעשות במועד הגשת ה-"שומה העצמית" או לפחות במועד סביר לאחר הגשתה. איחור בתביעת הקלות המס שניתנו לפי חוק מיסוי מקרקעין, עלול לגרום לתאונת מס.

כך קרה בעניין גפן (ו"ע 43263-02-13, שניתן ביום 5.6.2014) ועדת הערר ליד בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, דחתה את בקשת העוררים לפיצול השבח בין בני הזוג שמכרו את הנכס ולפריסת מס לבת הזוג, רק משום שהעוררים השתהו בהתנהלותם.

בני הזוג, זאב ויפה גפן, מכרו נכס. העסקה דווחה, אך לא נתבקשה פריסה של הרווח. בהתאם לנתונים שמסרו העוררים נערך חישוב המס על ידי מנהל מיסוי מקרקעין, כאשר כל השבח מהעסקה יוחס לבן הזוג בלבד.

ביום 11.8.2008 הגיש בא כוחם של העוררים השגה שהתייחסה בין היתר, לניכויי מס רכוש וניכוי הוצאות. דא עקא שהעוררים לא העלו בפני המנהל כל טיעון לעניין פיצול הרווח ולעניין פריסת השבח שהתקבל ממכירת הנכס.

חלפו ארבע שנים. ביום 14.5.2012 פנה בן הזוג - העורר 1 אל פקיד שומה 4 תל אביב וביקש לפצל את שומת מס השבח שנערכה ב-2007, כך שמחצית מהשבח שהושג ממכירת הנכס המשותף, תיוחס לבת זוגו. למרות הזמן הרב שחלף מכריתת העסקה ומהדיווח לרשויות המס, לא הסבירו העוררים מדוע נדרש הפיצול בעת הזאת. כאן המקום לציין כי ה"תיקון" שביקשו העוררים מזכה אותם בסכום של 121,863 ₪. פקיד השומה הפנה את העוררים אל המשיב וזה סרב לפרוס את השבח בחלוף זמן כה רב מכריתת העסקה.

ועדת הערר נתנה משקל רב לעובדה שבהשגה שהגישו העוררים ביום 11.08.08 לא הועלתה הטענה בדבר פריסת השבח. עתה הם מבקשים להתגבר על השיהוי הרב בבקשתם לפריסת השבח בין שני בני הזוג בהסתמכם על סעיף 85(א)(3) לחוק כפי שהיה בתוקף במועדים הנוגעים לפרשה זו. אכן הסמכות לתקן שומה סופית עקב "טעות בשומה" ניתנה למנהל. אף בפרשת יעקובוביץ פורשה סמכות זו של מנהל מס שבח כסמכות לתקן טעות מכל סוג. דא עקא שהפסיקה מתייחסת אל ה"טעות" שבסעיף 85 כאל אמצעי להשגת תוצאה צודקת, תוך שקילת הנסיבות השונות בכל מקרה לגופו.

בענייננו מדובר בשומה שתוקנה לאחר משא ומתן ב- 16.06.09 והדרישה לחישוב המיוחד לא באה לעולם אלא במאי 2012. האם ניתן לראות בנסיבות הללו משום "טעות" במובנו של סעיף 85(א)(3), ששומה עלינו לתקנה. על אף חלוף 6 שנים, הגם שיהא בכך משום שינוי לרעה במצבו של המנהל.

ועדת הערר קבעה כי לאחר שסקרה את התנהלות העוררים ואת הדיווח שהגישו בזמן אמת למשיב, היא לא מוצאת כי נפלה טעות בשומה המצדיקה את שינויה בשלב כה מאוחר. העוררים הם שמילאו את פרטי הדיווח על גבי הטופס לרשויות מס השבח ואין להם להלין אלא על עצמם בכך שלא ביקשו פריסה בין שני בני הזוג.

מכל מקום לא נפלה טעות בחישובים שערך המשיב, שכן הוא הסתמך בתום לב על הדיווח שסיפקו לו העוררים. מכאן שהחישוב אינו נופל למסגרת סעיף 85 לחוק. פירוש רחב יתר על המידה למונח "טעות", כאשר לכל היותר מדובר בשגיאה בשיקול הדעת של העוררים ובאי כוחם, ייתן בידי המשיב את הסמכות לפתוח שומות בכל מקרה ומקרה, וייתר את המגבלות של סעיף 85 כליל.

דיני היושר:

לצד פרשנות סעיף 85 לחוק, מצאנו לנכון לבחון את הערר אף לאורם של דיני היושר. האם בנסיבות שנגולו בפנינו התעשר המשיב שלא כדין, על חשבון העוררים. בבואנו לבחון האם ערר זה לוקה בשיהוי, עלינו לתן את הדעת לשלושה יסודות אשר נקבעו בפסיקה: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק.

הרכיב הסובייקטיבי: העוררים "ישנו על זכויותיהם", באופן המצביע על כך שזנחו את הזכות הנטענת או ויתרו על בירור טענתם זו בערכאות.

הרכיב האובייקטיבי: הערר הוגש באיחור. לפיכך עלולה תוצאתו לגרום לשינוי במצב הרשות לרעה, לפגיעה באינטרסים הראויים שלה ולעורר חשש כי מתן הכשר להתנהגות פסולה זו עלול להוביל אף למדרון חלקלק. לאחר שסקרנו את התנהלות העוררים ואת הדיווח שהגישו למשיב, לא מצאנו כי נפלה טעות בשומה המצדיקה את שינויה בשלב כה מאוחר. העוררים הם שמילאו את פרטי הדיווח לרשויות מס השבח. אין להם להלין אלא על עצמם בכך שלא ביקשו בעת ההיא, פריסה בין שני בני הזוג.

לסיכום , אי עמידה על זכויות במיסוי מקרקעין במועד הגשת ה-"שומה העצמית", או לפחות בעת הגשת ההשגה למנהל מיסוי מקרקעין, עלולה לגרום לשלילה הזכויות ולתאונת מס. תאונה אותה ניתן למנוע רק בהתייעצות מוקדמת עם מומחה במיסוי מקרקעין הבקיא בהכנת "שומה עצמית" ובזכויות לעניין מס שבח, לרבות לעניין פיצול בין בני זוג ופריסת השבח לצורכי זיכוי המס.