אירוע גיבוש לעובדים אינו מהווה "טובת הנאה"

אירוע גיבוש לעובדים אינו מהווה "טובת הנאה" חייבת במס

רמי אריה , עו"ד ורו"ח

מה דינו של אירוע גיבוש שעורך ומממן המעביד האם הוא מהווה "טובת הנאה" ולפיכך הינו בגדר "הכנסת עבודה" המחייבת בתשלום דמי ביטוח ?  או שהוא פטור ממס ?

ביום 25.5.2014 בב"ל 30052-07-12 דה נשון טרפי ק בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו כי אין מקום לחייב את החברה בדמי ביטוח לאומי בגין אירועי גיבוש לעובדים שנעשו על חשבון החברה.

טרפיק מעסיקה כ- 250 עובדים. מדי שנה מארגנת טרפיק אירוע גיבוש לעובדיה, ללא בני משפחתם, הכולל לינה וארוחת ערב באחד מבתי המלון בארץ, וכן פעילויות חברתיות שונות. בנוסף לכך, מדי שנה מארגנת טרפיק "אירוע חברה" המיועד לעובדיה בלבד. אירוע החברה כולל ארוחת ערב ותקליטן, וכן נאומים קצרים של מנהלים בכירים בה.

טרפיק לא זקפה שווי לעובדיה במשכורתם, בגין פעילויות הגיבוש, ובהתאם לא שילמה דמי ביטוח לאומי בגינן.

ב"כ המוסד לביטוח לאומי טען, כי האירועים שערכה טרפיק הינם טובת הנאה לעובד, ומשכך מהווים הכנסה מעבודה לכל דבר ועניין על פי סעיף 2 (2) לפקודת מס הכנסה. לכן חייבת ההכנסה מאירועי הגיבוש בדמי ביטוח מלאים לפי סעיף 344(א) לחוק הביטוח הלאומי.

בית הדין פנה לפסק הדין בע"א 3501/05 פקיד שומה ירושלים 1 נגד בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ, (ניתן ביום: 28.11.07), אשר דן במשמעות ההטבה שניתנה לעובד. בפסק דין זה נקבע, כי "יש לבחון את ההטבה דנא בשני מבחנים באורח מצטבר, כפי שהשתרש בבתי המשפט המחוזיים: ראשית, האם טבע התפקיד שממלא העובד מצריך אותו להיזקק להנאה בה מדובר, כלומר האם הנאה זו חיונית למילויי תפקידו של העובד. שנית, האם גורמת ההטבה לעובד להנאה ניכרת".

עוד נקבע בפס"ד בנק יהב, כי הן מבחן "נוחות המעביד" והן מבחן "הנאת העובד" אינם נבדקים במשקפי המעביד כי אם במשקפיים "אובייקטיביים". לאחרונה קבע בית הדין לעבודה בעניין פרויליך, כי חופשות שנתיות בחו"ל שארגן ומימן המעביד לעובדיו, חרגו מגדרי "נוחות המעביד" – הגם שבוודאי הפיק מהם גם המעביד יתרון כלשהו, שכן הם אינם עומדים במבחן החיוניות לצורך ביצוע התפקיד ומנגד, לעובדים ניתנה "טובת הנאה" שהיה בה ממש (ב"ל (ת"א) פרויליך נ' פרחיחברת עורכי דין נ' המל"ל, ניתן ביום 15.11.12).

אולם, טרפיק עורכת את אירועי הגיבוש רק בישראל; אירועי הגיבוש נערכים אך ורק במהלך השבוע, על חשבון ימי עבודה. ימי הגיבוש נחשבו כימי עבודה לכל דבר ועניין - העובדים מקבלים משכורת בעבור השתתפותם בימי הגיבוש וכך גם ההתייחסות מן ההיבט הביטוחי.  לעובדי טרפיק אין כל אפשרות להזמין לאירועים אלה את בני משפחתם. טרפיק מממנת את מלוא העלויות; טרפיק שוכרת לצורך ארגון והכנת ימי הגיבוש חברה ייעודית המתמחה בכך.

עוד עולה כי טרפיק מחייבת את עובדיה להגיע לימי הגיבוש. עובד שנעדר צריך לספק הסבר סביר, ומנוכה לו יום חופש עקב היעדרות מיום עבודה. טרפיק היא שקובעת לעובדים את סדרי ישיבתם באוטובוסים בהתאם לצרכי הגיבוש שלה והיא הקובעת את הרכב העובדים עת מתחלקים לקבוצות בפעילויות השונות. העובדים לנים שלושה בחדר אחד ולאורך ימי הגיבוש (פרט למספר שעות מנוחה בודדות) מתקיימת פעילות גיבוש לכל עובדי החברה, ואין לעובדים זמן חופשי לעצמם.

לאור הנסיבות האלו הגיע בית הדין למסקנה, כי אין העובדים מפיקים "טובת הנאה ניכרת" מאותם אירועים. עובדי טרפיק באים מרקעים שונים וכשליש מהם מקורם אינו בישראל, דהיינו מדובר בציבור מאוד הטרוגני של עובדים. הממשק בין המחלקות השונות כמו גם ההרכב ההטרוגני של עובדי התובעת הם אלה שלטענת טרפיק מחייבים את ההשקעה בגיבושם של העובדים.

בית הדין הגיע למסקנה, נוכח חשיבות הגיבוש של העובדים לתפקודה היעיל של טרפיק ובשילוב הנתונים שהובאו לעיל באשר לאופן התנהלות אירועי הגיבוש ומתכונתם עולה כי טרפיק היא הנהנית העיקרית מאירועים אלו ואילו ההנאה הנגרמת לעובדים אגב ההטבה היא מוגבלת ולא ניכרת.

בית הדין מציין, כי מסקנתו דלעיל, עולה בקנה אחד עם הלך הרוח בפסיקת בתי הדין, בסוגיות של תאונת עבודה, פסיקה אשר הכירה באירועים שיוזם המעביד שמטרתם גיבוש חברתי כ"פעולה נלווית לעבודה" באשר הם חלק אינטגרלי מחיי העבודה ואף חיוניים לעבודה.

בעב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המל"ל: "אף אירוע נופש לשימוש מקיים המעביד, או אירוע שהדגש בו מושם על גיבוש חברתי של העובדים. זאת, מבלי שיהיה לאירוע גוון של השתלמות או מבלי שבמארג הפעילויות המוצעות לעובדים יכללו הרצאות שיש בהן כדי להשליך על קידומו של העובד בעבודתו, באופן ישיר או עקיף".

לפיכך נקבע כי אין מקום לחייב את התובעת בדמי ביטוח לאומי בגין אותם אירועי גיבוש ואין לכלול את הוצאות אירועי הגיבוש בסכומים המהווים בסיס לחישוב דמי הביטוח שעל התובעת לשלם עבור עובדיה.