ניתן להכיר גם בחשבוניות פיקטיביות כהוצאות מוכרות למס הכנסה

ניתן להכיר גם בחשבוניות פיקטיביות כהוצאות מוכרות למס הכנסה

רמי אריה , עו"ד ורו"ח

לפעמים נדרשות הוצאות על סמך חשבוניות שהתברר בדיעבד שהן היו חשבוניות פיקטיביות והוצאו שלא כדין על ידי מי שהוציא אותם. אולם, אין זה אומר שעבודה לא בוצעה. ככל שכן, יש לקחת את השווי הממשי של העבודה שבוצעה כהוצאה מוכרת למס.

כך קבע בית המשפט בעניין בן ארוש, ע"מ 26715-02-13 בן ארוש נ' פקיד שומה 3 ירושלים , אשר ניתן ביום 16.6.2014). בית המשפט דחה את הערעור בכל הנוגע לשנת המס 2006, אך קיבל את הערעור לגבי לשנת המס 2007 אשר לגביה הוצאותיו של המערער לקבלני המשנה הוכרו.

בן ארוש, המערער, הינו קבלן שיפוצים. בדוחות הכספיים לשנים 2006 ו-2007 דרש בן ארוש הוצאות בגין עבודות חוץ שבוצעו על ידי קבלני משנה למיניהם שעבדו עבורו. בן ארוש  נחקר בחשד לשימוש בחשבוניות פיקטיביות ולא הוכיח כי אכן בוצעה עבודה על ידי מספר קבלני משנה. לאור זאת, פקיד השומה  פסל את ספרי בן ארוש לשנת 2006.

בסופו של יום, פקיד השומה לא הכיר בהוצאותיו  לקבלני משנה בשנת 2006 בסך של 494,000 ₪ ובהוצאות בסך של 473,235 ₪ לקבלני משנה בשנת 2007.

בן ארוש  מצדו טען כי הקבלן שמסר לו את החשבוניות היה אדם שהציג עצמו כבעליה של חברת שיפוצים. הוא קיבל ממנו אישורים שהוצאו כדין מרשויות המס, אשר נבדקו על ידי יועץ המס שלו. לפיכך, הוא לא יכול היה להעלות על דעתו שמדובר בחשבוניות מזויפות.

בהמ"ש קבע כי בן ארוש למעשה לא עשה מאומה כדי להוכיח כי ההוצאות ששילם לאותו אדם לטענתו, הוצאו בפועל - והוא יכול היה לעשות כן בנקל, אף אם לא עלה בידו לאתר את בצלאל.

למשל, הוא יכול היה להביא את מזמיני העבודה כדי שימציאו את אותו תיעוד שהמערער טוען שאבד לו בשריפה שאירעה במשרדו. אותם מזמינים יוכלו להמציא את הזמנת העבודה, חוזה העבודה, חשבוניות תשלום לבן ארוש, ועוד כיו"ב. למשל, בן ארוש יכול היה להביא לפני פקיד השומה (ולמצער לפני בית המשפט) את מנהלי העבודה והמפקחים שפקחו על עבודתו כדי שימציאו את יומני העבודה, ספרי אישור החשבונות שהגיש לתשלום וכיו"ב.

אם בן ארוש היה מביא הוכחות לביצוע העבודות אזי ההוצאות היו מוכרות, למרות שמדובר בחשבוניות פיקטיביות שנתקבלו מאותו קבלן. זה קו התואם גם את עמדת רשות המיסים עצמה בחוזר בעניין "הכרה בהוצאות ללא אסמכתאות" שהוציאה בשנת 2012 וכן את הפסיקה לפיה אין להוציא שומות אף בהיעדר ספרי חשבונות כלל או כשספרי החשבונות נפסלו, ללא בחינה ממשית של הרווחים וההכנסה החייבת שיש לייחס לאותו נישום.