רשות המיסים חויבה בפיצוי בגין עיקול לא מוצדק

רשות המיסים חויבה בפיצוי בגין עיקול לא מוצדק

רמי אריה , עו"ד ורו"ח

רשות מנהלית שגורמת בפעולותיה נזק לאזרח, חייבת בתשלום פיצוי לאותו אזרח. כך כאשר רשות המיסים עיקלה רכב באופן לא מוצדק, היא חויבה לשלם פיצוי לבעלת הרכב.

כך נקבע בעניין פנינה גבעון (תא"מ 33306-06-12 פנינה גבעון נ' רשות המיסים), אשר ניתן ביום 8.2.15). פנינה, אשר חזרה מקניות בקניון "הדר" בתלפיות בירושלים לחניון הרכב הסמוך בו החנתה את רכבה, גילתה כי הרכב נעלם. פנינה סברה לתומה, כי הרכב נגנב ומשכך, פנתה היא למשטרת ישראל ודווחה על אירוע הגניבה. במקביל, דיווחה פנינה על גניבת רכבה לחברת הביטוח של הרכב.

לאחר אישור התביעה על ידי חברת הביטוח, בוצע הליך העברת הבעלות על הרכב הגנוב ופנינה שופתה בגין ערך הרכב בתגמולי ביטוח.

במקביל, כשביקשה פנינה למשוך כספים מחשבון העו"ש שלה המתנהל בבנק מסד, היא גילתה לתדהמתה, כי חשבונה מעוקל ע"י מס הכנסה. לאחר בירור אשר ערכה במשרדי רשות המיסים התברר לה כי מקור העיקול מקורו בטעות אשר נפלה לפני רשות המיסים, מאחר ופנינה הייתה ביתרת זכות להחזרי מס משנת 2002, ולא כטענת רשות המיסים בגין חובותיה של פנינה כלפיה.

לא נאמר לפנינה דבר וחצי דבר אודות עיקול רכבה ע"י רשות המיסים וכי הרכב מוחזק אצלה.

בחלוף תקופה בת שנתיים לאחר מועד היעלמות כלי הרכב, קיבלה פנינה הודעה מחברת הביטוח שלה, כי עליה להשיב את תגמולי הביטוח אשר שולמו לה. זאת, הואיל ונודע לחברה, כי האירוע הביטוחי אשר דווח לה, קרי, גניבת-הרכב- לא התרחש בפועל.

פנינה הלינה כי רשות המיסים לא טרחה ליידעה אודות הליכי עיקול הרכב, תפיסתו והותרתו בחזקתה במשך כשנתיים, ועתרה נגד רשות המיסים לפסיקת פיצויים בגין נזקיה.

סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה) קובע כך:

" הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום אשר הוא חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום  אשר הוא חייב לפרעו ולא פרעו, ייתן פקיד גביה כתב הרשאה לגובה מיסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המיטלטלין של החייב"

סעיף 21ב  לפקודה דן  בהמצאת מסמכים וקובע :

" הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר אשר יש להמציאם לפי פקודה זו,  יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר"

תנאי סף, אם כן, לבצוע פעולות גביה על פי הפקודה, הוא משלוח דרישה בכתב בדואר, לכתובת מגוריו של החייב.

דבר העיקול והתפיסה היה אמור להיות מדווח למשטרת ישראל ולמשרד הרישוי באופן מיידי. אולם, מכלל הראיות והנסיבות בתיק זה עולה, כי פעולות אלן לא ננקטו כדבעי על ידי רשות המיסים. יש להניח, כי לו פעולות אלה היו מבוצעות, הרי המידע הנ"ל היה מגיע לידי פנינה עת הגישה תלונה במשטרה אודות גניבת הרכב. כמו כן, המידע היה נודע לחברת הביטוח טרם זו פיצתה את פנינה.

בית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של פנינה וקבע, כי היא שילמה את המיסים שלה לרשויות המס כנדרש ובמועד, ואף ערכה תיאום מס כדין לגבי שתי הכנסותיה. לכן, חיוב המס היה שגוי מעיקרו.

אשר על כן, חייב בית המשפט את רשות המסים לשלם לפנינה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב העיקול ותפיסת הרכב.