להיות עורך דין וגם רואה חשבון

פעם היו אלה שני מקצועות נפרדים, בעלי גבולות ברורים ביניהם: רואה חשבון, ועורך דין. היו מעטים אשר נשאו בשני התארים, כגון עו"ד משה דרוקר ועו"ד יחזקאל פלומין, אולם הם היו היוצאים מן הכלל ולא הכלל. בשנים האחרונות מתרבים והולכים בעלי התואר הכפול. מספיק להזכיר שמות כגון רויטל אבירם, גרי אגרון, רמי אריה, ג'ק בלנגה, אלדר בן-רובי, אודי ברזלי, ענת טנא, דורון לוי, משה כדר, ארז שגיב. כולם עורכי דין במקצועם אבל גם רואי חשבון בהשכלתם, שהכריעו לטובת עריכת הדין. אצל רובם, תואר רואה החשבון קדם. כולם העדיפו את עריכת הדין.

"לא אחת בעבר, בהיותי מחזיק בתואר רואה חשבון בלבד", אומר עו"ד ורו"ח רמי אריה, "חשתי מתוסכל כאשר לאחר ליווי של שנים בייצוג בפני רשויות המס, שאלת המפתח בתחום המס הועברה לעורך דין לשם הגשת ערעור בהליך משפטי לפני בית המשפט המחוזי או ועדת מס שבח. כיום, כשאני מקבל לטיפול תיק המטופל שנים על ידי רואה החשבון של העסק, אני מבין לליבו של רואה החשבון. שהרי, מי כמוהו מכיר את התיק טוב יותר, לרבות מבדיקה ועריכת הדוחות הכספיים וליווי העסק במשך שנים, וכלה בניהול הדיון בפני מפקחי פקיד השומה?"

בימים אלה, 300 רואי חשבון לומדים משפטים במסלולים המאפשרים הוצאת רישיון עורך דין, בתוכניות מיוחדות שנבנו על ידי לשכת רואי החשבון בשיתוף עם גופים אקדמיים. מנכ"ל לשכת רואי החשבון, אבי פרידמן, מספר שזהו גל שני של לומדים. בשלב הראשון למדו 750 רואי חשבון לתואר שני במשפטים, מה שאינו מעניק תעודה אלא השכלה בלבד. "בשלב הראשון למדו אנשים מנוסים שנתקלו בבעיות משפטיות ובעצם רצו להרחיב את השכלתם", אומר פרידמן. ובשלב השני? "אי אפשר להגיד שזו אוכלוסייה מוגדרת גילית. כנראה שאנשים הרגישו צריך גם לתת לעצמם אופציה נוספת. זה מובן". אבל, הוא מוסיף, "זו לא עובדה דרמטית. אין נהירה אל מחוץ למקצוע. לרובם זה תורם עוד תואר ליד השם".

נהירה המונית או לא, הטרנד מתבסס והולך. תואר כפול, עו"ד רו"ח, עם קריצה חזקה לעבר עיסוק בעריכת דין. "אני דור הולך ונעלם", מציין בעצב ואולי בהגזמה קלה רו"ח נדב הכהן, הנושא בתואר אחד בלבד. צעירים רבים במשרדי רואי החשבון עושים בימים אלה תואר במשפטים, ובנציבות המס רבים מכינים לעצמם את שתי האפשרויות. הדבר שיחק למשל יפה לטובתו של ארז שגיב. רק לפני שלושה שבועות "השתחרר" מהנציבות, שבה היה מנהל המחלקה המקצועית ברשות המסים, היישר לשותפות במשרד עורכי דין פורת-שגיב-שלומי. סגן ניצב ג'קי מצא, ארז עיני שהוא עוזרו של אוסקר אבו-ראזק ורבים רבים אחרים מהנציבות למדו ולומדים משפטים.

גיא רשטיק, מפקח בכיר בפקיד שומה פתח תקווה, החליט ללמוד משפטים - יחד עם לא מעטים מחבריו למשרד. "בנוסף לידע המשפטי, שנדרש היום מרואה חשבון, בעיקר אם בחר להתמחות בתחום המסים", אומר רשטיק, "מקנים לימודי המשפטים אפשרות התמחות ולאחר מכן התעסקות כעורך דין".

רשטיק, כמו רבים אחרים, נהנה ממצב של "כל האופציות פתוחות". תיקרה בפניו האפשרות - יהיה עורך דין. אבל "במידה שבעתיד ארצה לעבוד כרואה חשבון עצמאי אוכל לתת ללקוחותיי שירות נרחב הן בתחום החשבונאי והן בתחום המשפטי". כבעל שני התארים, הוא סבור, יוכל להגדיל את מספר לקוחותיו ואת השירותים שיוכל לתת להם.

רו"ח שרון אהרוני, מפקח מס בכיר בפקיד שומה למפעלים גדולים, החליט גם הוא ללמוד משפטים. לדבריו, בנוסף לכך שהמדובר במקצועות משלימים זה את זה, בעיקר בתחום המסים ודיני מקרקעין, הרי ש"מקצוע עריכת הדין מאפשר לתת שירותים שרואה החשבון מנוע מלתת אותם על פי החוק, ללא קשר לידע שלו. לשם כך כיום מספר רב של רואי חשבון לומדים גם עריכת דין , ולאור 'מרוץ החימוש' הזה, לא כדאי להזדנב מאחור".

עו"ד ג'ק בלנגה, שבעצמו עשה את בחירה לכיוון עריכת הדין, מזכיר שגם טכנית, הרבה יותר קל לרואה חשבון להוסיף להשכלתו עריכת דין מאשר ההפך: לימודי החשבונאות ארוכים יותר וקשים יותר, הסטאז' ארוך יותר (שנתיים לעומת שנה) ובחינות הלשכה קשות יותר. הוא עצמו הקדיש לטרנד החדש מחשבה רבה, והוא תוהה אם אנחנו לא מדברים כבר על מקצוע חדש, ומספר שיש החושבים שיש לשקול הקמת לשכה נפרדת עבורו.

הלקוח מוכן לשלם הרבה

מדוע עריכת הדין קורצת כל כך לרואי החשבון? מובן שישנה קרקע המאפשרת זאת: "מקורה של העלייה במגמה בלימודי משפטים", אומר עו"ד בלנגה, "היא בתיקון שחל בחוק יסוד חופש העיסוק וכן בתיקונים נוספים בחוק לשכת עורכי הדין וחוק רואי חשבון; עד התיקונים הללו, היה איסור מוחלט לעורך דין לעסוק בראיית חשבון ולהפך, כך שכל מי שהחזיק בעבר בשני הרישיונות היה חייב לבחור באחד מהתחומים בלבד. בעקבות חוק היסוד, הבג"צים ותיקוני החוקים הנ"ל, היום אפשר לעסוק בשני המקצועות במקביל, ובלבד שאין ניגוד עניינים". ניגוד עניינים יכול להיווצר בעיקר כאשר מנסים לתת שירות כפול לאותו הלקוח, באותה סוגייה.

אבל תכל'ס, קודם כל, זה הכסף. או, במלים אחרות, שיטת התגמול: על פי שעות, או באחוזים. מפגש רציף, או נקודתי שבו הלקוח ממהר אל עורך הדין כאל מושיע ומוכן לשלם הרבה. רואה חשבון בכיר יוכל לגבות בעבור שעת עבודה 200-250 דולר. זה לא מעט, אבל קשה שלא להחוויר מקינאה כאשר שכר הטירחה של עורכי דין בתחום המיסוי נגזר מאחוזים בחיסכון במס שהשיגו ללקוח, בין 10%-20%. המספרים שמתפרסמים בעיתון מטפסים למיליונים. למשל, עו"ד אבי אלתר הוריד למפלגת העבודה לפני כשנתיים 7 מיליון שקל מהשומה, ותבע בתמורה 1.4 מיליון.

שנית, ההבדל בין מה שנתפס כפנקסנות, לעומת התדמית הזוהרת של עורכי הדין המלהטים באולם המשפט. "אני חושב שכל העוסקים במלאכת החשבונאות הקלאסית מכירים בשיממון המקצוע ושעמומו", אומר עו"ד פיני רובין. "זאת עבודה טכנית שלא מוערכת על ידי הלקוחות אלא נכפית עליהם. מעט מהלקוחות משכילים להבין עד כמה חשובה עבודת הביקורת. רוב ציבור הנזקקים רואה בזה כורח ולא בחירה.

"לעומת זאת, למקצוע המשפטים בתחום הפיננסים יש קסם מיוחד. שקיים כמובן רק אצל אלה שמצליחים להשתלב בתחום פיננסים ועסקים במשפט. אבל אם תשאלי רואה חשבון מהשורה שהוא גם עורך דין מהשורה מה אתה רוצה להיות כשתגדל, התשובה הברורה ב-99% תהיה, אני חפץ להיות עורך דין. רואה חשבון שעובד הרבה שנים, יתקשה לעשות את המעבר, הוא מצוי במקצוע, יש לו מעמד. אבל בתחילת הדרך, כשצריך לבחור, אין לי ספק מה הבחירה. יש העדפה בולטת לתחום המשפטים. אני רואה את זה אצל יוצאי נציבות מס הכנסה. בעלי ההשכלה בשני התחומים, העדיפות הראשונה שלהם להיות עורכי דין, אפילו במחלקת מסים של משרד רואי חשבון".

בנוסף, מערכת המס עברה שינוי משמעותי מאוד, חלק ניכר מהחקיקה השתנה ברפורמות, עד כדי כך שיש האומרים, שכמחצית מהחקיקה בתחום הזה היא פרי השנתיים האחרונות. ובמלים אחרות, מערכת המס נהייתה מורכבת יותר, נתונה יותר לפרשנות, ויש לעיתים שהפרשנות הזאת נעשית בבתי המשפט. "מערכת המס מסובכת מדי", אומר הכהן, "ועם רמת אי ודאות בלתי נסבלת שלא היתה כמוה בעבר. מוסיפים לכך את ההבדל בשכר הטירחה. מוסיפים את האופנה החדשה שפשטה, לתבוע את המייצג שלך בין אם תכנון המס היה אגרסיבי יותר מדי, או פחות מדי". בנוסף, רואה החשבון סובל מנחיתות יחסית לעמיתו עורך הדין בכל הנוגע לחיסיון: רואה החשבון "נאמן", על פי ההגדרה, לא רק ללקוח שלו אלא גם לבעלי המניות, למדינה, לציבור וכד'. הוא גם חייב גילוי מלא של מסמכים לפקיד השומה. כך שמי שלא מעוניין שנציגי המדינה יראו מסמכים מסוימים, יילך לעורך דין, שבמגבלות החוק נאמן רק ללקוח שלו ונהנה מחיסיון שרק צו בית משפט יכול לבטלו.

בנוסף, ההתמודדות של עורך הדין בבית המשפט היא בעלת סיכויים טובים יותר מאשר זו של רואה החשבון מול פקיד השומה, אומר הכהן. גם אם נתעלם מהעובדה שלא כל השופטים בקיאים במסים, הרי "השופט נותן את החלטותיו בלי קשר לתוצאות שאר התיקים עתירי המס. הוא לא עושה שיקול כמה כסף זה עולה למדינה, או איך זה ישפיע על יעדי הגבייה. בעוד למפקח יש אינטרס אישי, והקידום שלו קשור לתוצאות. השופט לגמרי משוחרר ממערכת השיקולים הזאת. הוא אדיש לחלוטין לשיקול הכספי.

"הצעירים האינטליגנטים מבינים את המסר", מסכם הכהן: "תהיה עשיר ומאושר יותר אם תהיה עורך דין".

זליגה בין המקצועות

עורך הדין ורואה החשבון דדי עטיה החליט ללמוד משפטים לאחר שהתקבל בכנסת חוק יסוד חופש העיסוק. "ראיתי בעיני את האפשרות שרואה חשבון שמייצג את הלקוח בדיון במס ההכנסה יוכל לייצג את הלקוח גם בערעור מס הכנסה בבית משפט. ההנחה שזמן הלימוד של התיק תהיה קצרה יותר והייצוג יהיה יעיל יותר".

לדברי עו"ד בלנגה שאף היה שותף ומנהל מחלקת מיסים במשרד רואה חשבון מהגדולים בארץ, במשרדים הגדולים לראיית חשבון מועסקים רואי חשבון שהם עורכי דין ובמקרים מסוימים מועסקים רק עורכי דין. אם מגמה זו תימשך משרדי רואי חשבון יהיו מסוגלים לתת את כל השירותים המשפטיים הנדרשים ללקוחותיהם במישרין או בעקיפין באמצעות משרדים אשר יהיו בבעלותם; "האם תופעה זו רצויה? - צריך לקיים דיון ציבורי ולהסיק מסקנות ולא להתעורר למציאות חדשה".

עו"ד אבי אלתר סבור שתהיה זליגה בין המקצועות, אבל "במספרים הכוללים של המקצוע זה לא יהיה משמעותי. יש תמיד הקסם לפתוח משרד עצמאי, כי רואה חשבון לא ישתכר כמו עורך דין. אלא שהרבה מאוד רואי חשבון מעדיפים את הביטחון שבלקוחות הקבועים על פני ההסתכנות בלקוחות מזדמנים על פי תוצאה. 'להיות עורך דין' מהלך קסם בעיקר על אנשים בנציבות".