גבולות סמכות בית המשפט להטיל חיוב שומה
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
בעניין
סלע
(ע"א 4160/13 סלע בנגב חברה לעבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע
, אשר ניתן ביום 10.5.2015), נקבע כי סמכות בית משפט מוגבלת בעניין חיוב הנישום במס כאשר החיוב לא נעשה במקור על ידי רשות המס בעצמה.
בדרך כלל, יש לבית המשפט הדן בערעור מס סמכות רחבה. כך בעניין שהינו (ע"א 734/86 מנהל מס ערך מוסף נ' שהינו) החזיר בית המשפט את השומה לפקיד כדי להוציא שומה אחרת במקומה. בעניין פיקנטי (ע"א 73/89 פיקנטי תעשיות מזון) אף קבע הנחיות שונות, על פיהן יוציא פקיד השומה, שומה חדשה.
ואולם, סמכות בית המשפט בהקשר זה תחומה לשומה הנדונה בפניו. אין הוא מוסמך להורות על חיובו של הנישום במס בגין אירוע אשר אינו קשור בשומה הנדונה בפניו.
אמנם שיקול הדעת ממנו נהנה בית המשפט בהקשר זה, נרחב יותר מאשר במסגרת עתירה מנהלית "רגילה", ורשאי הוא להיכנס לגדרי שיקול הדעת של פקיד השומה. ואולם, את שיקול דעתו רשאי הוא להפעיל אך באותו תחום אשר עמד לפני פקיד השומה באותן החלטות מושא הערעור, וככלל אין בידו "לשים עצמו כפקיד השומה".
הרציונל לתיחום סמכות בית המשפט הוא לאפשר לנישום הזדמנות נאותה להתגונן טרם קביעה שיפוטית המגדילה את חבותו במס.
נקבע כי אין להפתיע את הנישום בפסק הדין על-ידי הגדלת השומה על יסוד נימוקים אשר לגביהם לא ניתן לו מעולם לנקוט עמדה (ע"א 495/63 מלכוב).
המנהל לא הוציא לסלע שומת עסקאות לשנת 2004, ולצורך חישוב מחזור העסקאות לשנה זו, קיבל את הצהרותיה כפי שהוגשו לו בדו"חות התקופתיים. משכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעור סלע וקבע כי כאשר השומה הזו לא הובאה לפתחי בית המשפט, ולא ניתנה האפשרות לסלע להתגונן כלפיה, לא הייתה סמכות לבית המשפט לקבוע שומה בעצמו.
יתכן כי סלע נהנית במידה מסוימת מן ההפקר. אולם, חרף האינטרס הציבורי החשוב, של חיוב הנישום במס אמת, בדרך זו אשר ננקטה לא נשמרו זכויות הנישום דיין. על כן קובע בית המשפט העליון כי אין בסמכותו של בית המשפט קמא להורות על הוצאת שומה חדשה, במקום המנהל, ובכך לחייב את הנישומה במע"מ.
|