הפסד מהפרשי שער בניירות ערך אינו הפסד מוכר למס
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
הפסד מניירות ערך הנובע מירידת שער החליפין, אינו מוכר כהפסדים המוכרים לקיזוז מרווחי הון אשר נצמחו למשקיעים. כך פסק ביהמ"ש בעניין מוזס (ע"א 3555/15 עודד מוזס נגד פקיד שומה למפעלים גדולים, ניתן ביום 12.9.2016).
מוזס מכר ניירות ערך שנסחרו במטבע חוץ בהפסד. פקיד השומה קבע כי אין לקזז את ההפסדים שמקורם בירידת ערך שער החליפין, בטענה כי לא ניתן לקזז הפסד מהפרשי שער לאור העובדה שאילו היה רווח מהפרשי השער במט"ח הוא היה נחשב כסכום אינפלציוני פטור ממס.
לשיטת מוזס, הפסד הון נמדד בערכים נומינליים והינו מיקשה אחת, כך שלא ניתן לבודד את רכיב ההצמדה למט"ח מרכיב נייר הערך הצמוד למט"ח. כיוון שרווח הון שמקורו בעליית שוויו של נייר ערך (גם כזה הצמוד למט"ח) חייב במס, כך גם הפסד הון שמקורו בשינוי שווי נייר ערך (ובכלל זה גם שינוי בערך המט"ח אליו הוצמד) הינו בר-קיזוז.
אין חולק על כך שהפסד הון מוגדר בסעיף 88 לפקודה לפי ערך נומינלי. מקור המחלוקת בין הצדדים הוא בפרשנות סעיף 92(א)(1) לפקודה, שמבקש ליצור מעין "תמונת ראי" בין רווח ההון לבין הפסד ההון, כאשר החפיפה בין השניים אינה מלאה. סעיף זה קובע תנאי סף לקיזוז הפסד הון, לפיו רק הפסד הון שאילו היה ריווח הון היה מתחייב במס הינו בר-קיזוז.
הסעיף מבקש להתחקות אחר סכומי הפסדי ההון של נישום, ולבחון האם במצב דברים הפוך, בו סכום הפסד הון ספציפי היה לרווח, היה מוטל על הרווח האמור מס.
כאשר עסקינן במיסוי ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או שערכם צמוד למטבע חוץ, סכום השינוי בשער החליפין הוא "סכום אינפלציוני". זאת, כיוון שהגדרת המונח "מדד" קובעת כי "לעניין נייר ערך בידי יחיד, הנקוב במטבע חוץ או שערכו צמוד למטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד". בהתאם, יש להתייחס לשינוי בשער החליפין כאל שינוי בשער מדד המחירים לצרכן, ובמילים אחרות, בענייננו ה-"סכום האינפלציוני" הוא סכום השינוי בשער החליפין.
סעיף 92 לפקודה מתיר לנישום לקזז הפסדים הוניים, אולם קיזוז כאמור מוגבל אך ורק כנגד הכנסות הוניות שחל עליהן מס רווח הון או מס שבח מקרקעין. קרי, הפסד הון שנוצר מנכס שאין במכירתו מס, כגון רכוש פרטי או נכס אחר הפטור ממס, לא יותר בקיזוז על-פי סעיף זה.
תכלית סעיף 92 לפקודה, היא לאפשר את קיזוז הסכום שאלמלא היה הפסד, היה בגדר רווח הון. הסעיף נועד להגן על היחיד בעת עליית הערך האינפלציוני ולפטור אותו ממס, שכן, לא מדובר ברווח הון ריאלי.
לעניין ההיגיון הכלכלי באי-קיזוז הסכום האינפלציוני שמקורו בשינוי שער החליפין, יפה קביעתו של כב' השופט מ' אלטוביה בעניין גלית (עמ"ה 1242/07 חברת גלית בריכת שחיה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3). באותו מקרה התעוררה שאלה: האם רשאי נישום לקזז הפסדים שנבעו מהפרשי הצמדה מהתמורה שנתקבלה בגין הפקעת המקרקעין, כאשר לו היה הנישום מפיק רווח מאותם הפרשי שער, הרווח היה פטור לאור הוראת סעיף 9(13א) לפקודה. נקבע כי הכרה בהפסד בכלל היא מנגנון של ביזור הסיכון הכלכלי והעסקי שנוטל נישום על עצמו במהלך ניהול עסקו ובעת שהוא מחליט לממש את נכסיו ולקבוע את תנאי המימוש, על כלל ציבור משלמי המס.
סעיף 92(א)(1) לפקודה יוצר מנגנון דו-שלבי לחישוב סכום הפסד ההון המותר בקיזוז: בשלב הראשון, יש לחשב את הפסד ההון בערכים נומינליים, כפי שמורה סעיף 88 לפקודה. בשלב השני יש "לבודד" את סכום הפסד ההון שאילו היה רווח היה חייב במס, כאשר רק סכום זה יותר בקיזוז.
לדוגמה
: רכישת נייר ערך ב-100$, בשער חליפין של 5₪ לדולר (סה"כ 500₪) ומכירת נייר הערך ב-50$, בשער חליפין של 3₪ לדולר (סה"כ 150₪). בדוגמה זו הפסד ההון הנומינלי עומד על 350₪. אולם, הגם שהפסד ההון בדוגמה זו עומד על 350₪, אין להכיר במלוא סכום הפסד ההון לצורכי קיזוז. זאת, כיוון שסכום הפסד ההון בסך 200₪, הנובע מהשינוי בשער החליפין לא היה חייב במס לו היה רווח, בהיותו "סכום אינפלציוני". משכך, סכום הפסד ההון שיותר בקיזוז בדוגמה זו עומד על 150₪ בלבד.
משקיעים בשווקי הון זרים, צריכים לקחת בחשבון בחישוב התשואה להשקעה, כי הפסד ככל שיהיה להם מירידת שער המטבע - לא יוכר למס כהפסד.
|