הרשעה על העלמת הכנסה אינה פוטרת משומה סבירה

הרשעה על העלמת הכנסות אינה פוטרת את פקיד השומה

מהוצאת שומה סבירה

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

הליך פלילי כנגד נישום בגין העלמת הכנסות והרשעתו בו, יגרום כמובן גם לשומת מס לתשלום המס בגין העלמת ההכנסות. עם זאת, על שומה זו להיות סבירה למרות ההרשעה ולמרות היעדר פנקסי חשבונות לנישום.

אמנם, פקיד השומה אינו חייב להוכיח בראיות מדויקות את קביעות השומה, ואל לנישום להלין נגד פקיד השומה בהיעדר ממצאים מדויקים, כשמצב זה נובע ממחדליו שלו. עם זאת, פקיד השומה חייב בעריכת שומה סבירה, כאשר נטל השכנוע באשר לאי הסבירות שלה, מוטל על הנישום שספריו נפסלו. כך פסק ביהמ"ש בעניין דיבה (ע"מ 1220-04-12 קובי דיבה נגד פקיד שומה יחידה ארצית לשומה, ניתן ביום 19.12.2016).

השומות הוצאו לאחר חקירה של היחידה הארצית לחקירות ומאבק בפשיעה ("יהלום") בחשד להעלמת הכנסות בהיקפים של מיליוני שקלים מעיסוקו של דיבה בניכיון שיקים, מתן הלוואות חוץ בנקאיות, סוכנות הימורים ועיסוק בהימורים. חקירה זו הובילה להגשת כתב אישום והרשעת דיבה לאחר הודאתו. דיבה אינו חולק על העיסוקים שיוחסו לו ואינו חולק על כך שהעלים הכנסות, והערעורים עסקו בעיקר בסבירותן של השומות שנקבעו לו.

דיבה תקף את סבירותן של השומות שהוצאו. לדבריו, הריבית שנקבעה בשומות ביחס להלוואות החוץ בנקאיות שנתן ללווים היא בלתי סבירה ולא הגיונית.  דיבה הלין גם על כך שפקיד השומה סירב להתיר לו את ההוצאות לניכוי שביקש וכן סירב להכיר בטענתו לחובות אבודים שלא שולמו. ביחס להכנסותיו מההימורים טוען דיבה כי היו סוכנים נוספים שהשתמשו באותו אתר אינטרנט בקוד שהוא השתמש בו, כך שאין לייחס את כל מחזור ההכנסות אליו.

דיבה טען עוד, כי יחס הזכיות מול ההפסדים של הלקוחות שנקבע על ידי פקיד השומה (20% - 80%) אינו סביר, וכי היחס הוא הפוך, כך שחישוב רווחיו צריך להיעשות לפי 20% מהמחזור ולא לפי 80% ממנו. בהקשר להימורים האישיים, טוען דיבה כי על פי היחס שקבע פקיד השומה, הפסדיו היו גבוהים מזכיותיו, כך שלא נותרו לו כל רווחים.

סעיף 155 לפקודה קובע:

"חובת הראיה כי השומה היא מופרזת תהיה על המערער. אולם אם המערער ניהל פנקסים קבילים... חייבים פקיד השומה או המנהל, לפי העניין, להצדיק את החלטתם".

מכאן, כי כאשר הנישום לא הציג ולא ניהל ספרים, לא יתערב בית המשפט בשומה ככלל.

עם זאת, פקיד השומה חייב בעריכת שומה סבירה. כאשר נטל השכנוע באשר לאי סבירותן של ההנחות שביסוד השומה מוטל על הנישום שספריו נפסלו (ע"א 5324/05 שחאדה נ' פקיד שומה עכו).

בענייננו דיבה כלל לא ניהל ספרים ביחס לעיסוקו במתן הלוואות וביחס לעיסוקו כסוכן הימורים, ובאשר לעיסוקו בניכיון שיקים הוא דיווח על עיסוקו זה החל מחודש מרץ 2009 בלבד.

מפקחי המס מצדם פירטו היטב בתצהיריהם את הנתונים, עליהם התבססו, ואת אופן חישוב הריביות, סיכום ההכנסות וכל הפרטים הנדרשים לשם קביעת הרווחים וצירפו את המסמכים ואת העדויות, ששימשו בסיס לקביעותיהם.

למרות זאת, קבע בית המשפט כי יש להתערב בשומות שנקבעו, לטובת דיבה, בשלושה דברים. הראשון קשור בהפרשי הריביות שנקבעו ביחס למתן ההלוואות בין השומות שנערכו על ידי מפקח 1: ריבית חודשית בשיעור 7% לשנת 2007 וריבית חודשית בשיעור 10% או ריבית שבועית של 5% לשנת 2008, ובין השומות שנערכו על ידי מפקח 2: ריבית חודשית בשיעור 4.05% לשנים 2009 ו-2010.

בית המשפט קבע כי יהיה צודק לקבוע את שיעור הריבית הממוצעת שגבה המערער בשנים שטופלו על ידי מפקח 1 לשיעור שנקבע ביחס לשנים שטופלו על ידי מפקח 2, כך שבכולן השיעור יהיה 4.05%.

הדבר השני, שיש להתערב בו לטובת דיבה, הוא ייחוס מחצית ההכנסות מההלוואות בשנים 2008, 2009 ו-2010 לשותפו כהן. שכן, מכתב האישום עולה, שדיבה וכהן פעלו יחדיו בעסק זה. כיוון שכך, ההנחה היא שהכנסות העסק התחלקו באופן שווה בין השניים בשנים הללו. המפקחים לא ידעו להסביר מדוע ייחסו את מלוא ההכנסה לדיבה בלבד.

הדבר השלישי שיש להתערב בו הם רווחיו של דיבה מהימורים אישיים (להבדיל מהכנסותיו כסוכן הימורים), כאשר אלה הוספו להכנסתו החייבת. בית המשפט קבע כי דיבה צודק בטענתו, כי על פי המפתח שקבע פקיד השומה, לפיו יחס הזכיות מול ההפסדים בהימורים הוא: 20% - 80%, אזי ודאי שלדיבה היו בתקופה זו הפסדים אישיים בשיעור שעלה על אותם רווחים.  לפיכך, ראוי לבטל תוספת זו.

זאת ועוד, בשומות שנקבעו לדיבה הוספו תוספות הכנסה בשווי הפרשי הון בלתי מוסברים. פקיד השומה חזר בו מטענה זו. מלכתחילה לא נהג פקיד השומה כשורה כאשר הוסיף תוספות אלה על הכנסתו של דיבה במקום להציגן כאפשרות חילופית להוכחת תוספת הכנסה בשומות שהוציא. לפיכך, השומות לשנים הנדונות בערעורים הללו יתוקנו.