סוגיות בתחום הביטוח הלאומי לשנת 2017

סוגיות בתחום הביטוח הלאומי לסיום שנת 2017

אורנה צח-גלרט, רו"ח

סוגיות בתחום הביטוח הלאומי לסיום שנת 2017

אורנה צח-גלרט, רו"ח

שיעורי דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בשנים 2009 עד 2017

שיעורי דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (להלן: "דמי ביטוח"), למבוטחים בגיל 18 עד גיל פרישה, שאינם בעלי שליטה, בשיעורים הרגילים (טור 1 בטופס 102) החל מינואר 2009

בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (להלן: "חוק ההסדרים" או "חוק ההסדרים לשנת 2017"), נעשו שינויים בשיעורי דמי הביטוח של העובד העצמאי כמפורט בטבלה שלעיל.

שיעורי דמי ביטוח באחוזים לבעלי שליטה (טור 2 בטופס 102)

להלן פירוט שיעורי דמי הביטוח בעבור בעלי שליטה בחברת מעטים, המדווחים כשכירים בחברה שבבעלותם (מבוטחים בגיל 18 עד גיל פרישה בשיעורים הרגילים):

נתונים לדיווח ולתשלום דמי ביטוח

(1)  שיעור מופחת - עד הכנסה בשיעור 60% משכר ממוצע במשק

(2)  שיעור מלא - עד הכנסה מרבית

מקדמות דמי ביטוח בסכום מינימום למי שאין הכנסות חייבות בדמי ביטוח

מבוטחים במעמד של "לא עובד ולא עובד עצמאי" (ללא הכנסות חייבות בדמי ביטוח), תלמיד, תלמיד ישיבה, עובד בחל"ת, מי שמצוי בהכשרה מקצועית ומי שמשלם דמי ביטוח בריאות בלבד, משלמים מקדמות דמי ביטוח בסכום מינימום, בהתאם לסיווגם הביטוחי.

המקדמות הרבעוניות נגזרות מן השכר הממוצע במשק שהוא 9,673 ש"ח בשנת 2017. בסיס המינימום שלפיו מחושבים דמי ביטוח לאומי למבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי שאין לו הכנסות - הוא 4,353 ש"ח לרבעון (15% כפול שכר ממוצע במשק לכל חודש), ולתלמיד (לרבות תלמיד ישיבה) ולמי שמצוי בהכשרה מקצועית - 1,451 ש"ח לרבעון (5% כפול שכר ממוצע במשק בכל חודש).

דמי ביטוח בריאות מחושבים בסכום קבוע של 103 ש"ח בחודש בשנים 2014 עד 2017.

התשלום מחושב כדלקמן:

לרבעון 510 = 309 + (5% - 9.61%) x 4,353 (שהם 170 ש"ח לחודש).

לרבעון 376 = 309 + (5% - 9.61%) x 1,451 (שהם 125 ש"ח לחודש).

שינויים בשכר הממוצע במשק החל בחודש ינואר 2006 וקביעת "הסכום הבסיסי"

החל בחודש ינואר 2006 נוסף מושג חדש לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") והוא "הסכום הבסיסי". הסכום הבסיסי משמש בעיקר בסיס לתשלומי גמלאות ולחישוב ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח.

הסכום הבסיסי לגמלאות, כגון: נכות כללית, דמי פגיעה, דמי לידה, דמי תאונה וגמלאות ניידות, הוא 8,757 ש"ח לחודש (הכנסה מרבית – 43,785 ש"ח לחודש) בשנים 2015, 2016 ו-2017.

הסכום הבסיסי לגמלאות, כגון גמלאות אזרח ותיק (זקנה) ושאירים וכן חישוב ההכנסה המרבית לעניין תגמולי מילואים ולעניין דמי ביטוח, הוא 8,648 ש"ח לחודש (הכנסה מרבית – 43,240 ש"ח לחודש) לשנים 2014 עד 2017.

דמי אבטלה מרביים מבוססים על השכר הממוצע במשק (9,673 ש"ח לחודש בשנת 2017).

ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח

עד חודש דצמבר 2005, נגזר חישוב דמי הביטוח במלואו מן השכר הממוצע במשק על פי סעיף 2 בהגדרה שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. שכר זה מבוסס על נתוני השכר הממוצע למשרת שכיר, מוכפל במקדם פיצוי.

החל בחודש ינואר 2006, השכר הממוצע האמור משמש בסיס רק לחלק מהחישובים בדמי הביטוח. לא חל שינוי בשיטת עדכונו של השכר הממוצע האמור, כפי שעולה מסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי.

החל בחודש ינואר 2006, ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח (להלן גם: "התקרה" או "המקסימום") אינה נגזרת מן השכר הממוצע במשק כפי שהיה בעבר, אלא לפי חמש פעמים הסכום הבסיסי. החל בחודש אוגוסט 2009 ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח בלבד (לא לתשלום גמלאות) הייתה עשר פעמים הסכום הבסיסי, והחל מינואר 2011 ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח בלבד (לא לתשלום גמלאות) היא תשע פעמים הסכום הבסיסי (73,422 ש"ח לחודש).

ההכנסה המרבית בשנת 2012 הייתה אמורה להיות שמונה פעמים הסכום הבסיסי, אולם הוראת השעה בוטלה במסגרת החוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2011. ההכנסה המרבית בשנת 2012 היא סכום של חמש פעמים הסכום הבסיסי (בשנת 2012 סך של 41,850 ש"ח לחודש, בשנת 2013 סך של 42,435 ש"ח לחודש ובשנים 2014 עד 2017 סך של 43,240 ש"ח לחודש.

עתירה לבג"ץ שהוגשה נגד הגדלת ההכנסה המרבית - נדחתה (6304/09).

תשלום דמי ביטוח בריאות

תשלום דמי ביטוח בריאות מבוסס על אותם הנתונים שעליהם מבוססים תשלומי דמי הביטוח הלאומי. זאת, למעט סכומי המינימום שנקבעו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי ומעודכנים במועדים ובשיעורים שבהם מתעדכנות הגמלאות.

שינוי בשיעורי דמי הביטוח הלאומי של עובד עצמאי

חוק ההסדרים תיקן את שיעורי דמי הביטוח הלאומי של העובד העצמאי בלבד (אין שינוי בשיעורי דמי ביטוח הבריאות ובשיעורי דמי הביטוח הלאומי של עצמאי שאינו עונה להגדרה), כדלקמן:

1)       הוקטן חלק הביטוח הלאומי בשיעור המופחת משיעור של 6.72% לשיעור של 2.87%. כלומר, יחד עם 3.1% דמי ביטוח בריאות השיעור המופחת החדש של העובד העצמאי הוא 5.97% במקום 9.82%.

2)       הוגדל חלק הביטוח הלאומי בשיעור המלא בשיעור של 1.6%. כלומר, יחד עם דמי ביטוח בריאות בשיעור של 5% השיעור המלא החדש של העובד העצמאי הוא 17.83% במקום 16.23%.

שיעורי דמי הביטוח של עצמאים בשנת 2017 ואילך הוא כדלקמן:

"עובד עצמאי" בשיעור המופחת של דמי הביטוח – 5.97%.

"עובד עצמאי" בשיעור המלא של דמי הביטוח – 17.83%.

מי שאינו עונה להגדרת עובד עצמאי בשיעור המופחת של דמי הביטוח – 9.61%.

מי שאינו עונה להגדרת עובד עצמאי בשיעור המלא של דמי הביטוח – 12%.

בירור מידע, העברת מידע ומסמכים ותשלום דמי ביטוח

בירור מידע במוקד הטלפוני

אפשר לקבל מידע בכל נושא הקשור לביטוח הלאומי וכן להזמין טפסים ואישורים במספרי הטלפון: 6050* או 04-8812345, באמצעות קוד סודי.

מבוטחים החייבים בדמי ביטוח בעד עצמם שערכו בירור במוקד, יכולים לשלם באמצעות כרטיס אשראי בתום הבירור.

את התשלום למוסד לביטוח לאומי ניתן לבצע בדואר, בבנק, באתר התשלומים באינטרנט או בכרטיס אשראי במוקד טלפוני מיוחד (מענה קולי) שמספרו 08-6509911.

אפשר לשלם מקדמות דמי ביטוח בהוראת קבע בבנק או בהוראת קבע בכרטיס אשראי. אפשר לשלם בהוראת הקבע גם חובות, בתיאום מראש עם פקיד הגבייה במוסד לביטוח לאומי. כלומר, מבוטחים יכולים לבצע הסדר תשלומים עם חיוב חודשי בכרטיס אשראי.

תשלום באמצעות הוראת קבע לחיוב חודשי בכרטיס אשראי מאפשר למבוטח לא לחרוג מהסכם המסגרת הקיים בינו לבין חברת האשראי.

יש לשים לב שהוראת קבע חדשה מחליפה את הוראת הקבע הקיימת גם למקדמות וגם להסדר תשלומים.

אפשר לבצע תשלומים באמצעות הסדרי תשלומים בהמחאות (וחתימה על הסכם) בתיאום מוקדם עם פקיד הגבייה בסניף או באמצעות קובץ ייצוג לקוחות למייצג מורשה. את ההמחאות יש לשלוח מיד בדואר, ויש להקפיד על מועד התשלום הראשון שממנו מתחיל ההסדר.

לשם שיפור השירות, המוסד לביטוח לאומי מאפשר ייעוץ לקשישים במילוי טפסים ובהבנת החוק ומעמיד לרשות המבוטחים מתורגמנים לשפות שונות בזמני קבלת קהל.

אופן העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי

אפשר למסור מסמכים למוסד לביטוח לאומי בדרכים להלן (לאחר שהמסמכים צולמו ויש עותק בידי המבוטח). מייצג שמחובר למערכת ייצוג הלקוחות באינטרנט, יכול להודיע לפקיד באמצעות המערכת כי הוא שולח את המסמכים באמצעות הפקס או הדואר:

1.        שליחת מסמכים באתר הביטוח הלאומי באינטרנט ישירות לפקיד המטפל (לרבות צילום בטלפון חכם).

2.        באופן אישי בסניף ולקבל חותמת "נתקבל".

3.        להניח בתיבת השירות שנמצאת בכל סניף.

4.        בדואר רשום. תקנה 10 לתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 קובעת, שאם הוגשה בקשה לרישום במוסד לביטוח לאומי בדואר רשום, אזי יראוה לכאורה כאילו הוגשה למוסד בשעה 24:00 של יום המסירה לדואר.

5.        בדואר רגיל (בעת רישום מבוטח כעובד עצמאי, יש לוודא שהמעמד תוקן).

6.        בפקס.

7.        באתר שירות אישי של המוסד לביטוח לאומי (באופן חלקי).

8.        יש טפסים שאפשר לשדר באופן מקוון (לדוגמה: טופס דין וחשבון רב שנתי 6101, למעט בני זוג ביחס חלוקה שיכולים למלא את הטופס אך לא לשדר בשל מגבלות החתימה, חוזר ביטוח 1432 מיום 19.1.2016).

ככלל, המוסד לביטוח לאומי מאפשר בדרך כלל למסור מסמכים שאינם מקוריים, למעט חריגים (כמו צו ירושה, צוואה, צו קיום צוואה, אישור אפוטרופסות ועוד).

אפשר לבקש מהפקיד לקבל בחזרה את המסמך המקורי במהלך הפגישה בסניף או בדואר רשום.

תשלום דמי ביטוח בטלפון

לעיתים מתקשרים למבוטחים אנשים שמתחזים לפקידי הביטוח הלאומי כדי לקבל פרטים על מספר חשבון בנק או פרטי כרטיס אשראי.

פורסם בעיתונות כי אדם התקשר למבוטחת, הזדהה כעובד הביטוח הלאומי וביקש ממנה להגיע למשרדי הביטוח הלאומי במהירות. ברגע שעזבה את ביתה הוא פרץ עם חברו לדירה והם גנבו משם תכשיטים וכסף מזומן. הנאשם הורשע בבית משפט השלום, נידון לשנת מאסר בפועל, לקנס כספי ולפיצויים לקורבן העבירה.

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר כדלקמן:

1.     פרטי חשבון בנק יש להעביר בכתב ולא בטלפון.

2.    כדי לוודא שאכן המתקשר הוא פקיד הביטוח הלאומי מומלץ לבקש לשלוח בדואר את מצב החשבון ולבקש מספר טלפון כדי להתקשר בחזרה.

תשלום דמי ביטוח באמצעות האינטרנט

ניתן לשלם דמי ביטוח באתר התשלומים של המוסד לביטוח לאומי באינטרנט (מקדמות, חובות והפרשי שומה), בעבור כל סוגי החייבים בגבייה: מבוטחים שאינם שכירים (גל"ש), מעסיקים ומעסיקי עובדים במשק בית (אפשר לפתוח באתר תיק מעסיקים במשק בית).

התשלום באתר מתאפשר רק בעד לקוחות הרשומים במערכת הגבייה. האתר מתעדכן מדי יום ברשומות חדשות. אין צורך בשם משתמש ובסיסמה מיוחדת לצורך כניסה לאתר התשלומים.

הכניסה לאתר התשלומים היא באמצעות האתר הכללי של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il, או באמצעות הקניון הממשלתי, "שוה"ם" – שירות ותשתית התשלומים הממשלתיים www.e.gov.il. לביצוע התשלום ניתן להשתמש באמצעי התשלום הבאים: כרטיס אשראי והעברה בנקאית.

התשלום לחשבונות מעסיקים ומעסיקי עובדים במשק בית מתאפשר לאחר דיווח המתבצע באתר. הדיווח כולל את פרטי המעסיקים ואת פרטי העובדים, לרבות פרטים של עובדים במשק בית. דיווח על עובדי משק בית יכול להתבצע באתר התשלומים של הביטוח הלאומי מדי רבעון או מדי חודש. הדיווח בפנקס התשלומים על עובדי משק בית מתבצע אך ורק פעם ברבעון.

הוראת קבע והסדר תשלומים

הוראת קבע לתשלומי מקדמות שוטפים אפשר לבצע בבנק או בכרטיס אשראי. ככלל, הוראת הקבע אינה חלה באופן אוטומטי על הפרשי שומות ו/או על תשלומים אחרים שאינם מקדמות שוטפות. המבוטח אמור לבקש להחיל עליו את הוראת הקבע, לצורך הסדר תשלומים במקום הסדר בהמחאות. 

התשלום שמשולם בהוראת הקבע בחודש ינואר בכל שנה בעבור חודש דצמבר בשנה שקדמה לה, מוכר כניכוי לצורכי מס בשנה הקודמת שבעבורה שולמה המקדמה.

בקשה להוראת קבע בכרטיס אשראי יש להעביר למוסד לביטוח לאומי בכתב על גבי טופס שנמצא באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.

בחוזר מיום 22.4.2014 פרסם המוסד לביטוח לאומי שתי אפשרויות לביצוע הוראת קבע בבנק. אפשרות אחת היא לקבל את הטופס חתום מהבנק. האפשרות השנייה - לחתום על טופס הרשאה בסניף הביטוח הלאומי שיפנה לבנק במקום המבוטח.

בחוזר מיום 7.10.2015 הודיע המוסד לביטוח לאומי שבהוראת קבע בחשבון בנק אפשר לתת הרשאה כללית ללא הגבלות ואפשר להגביל את ההוראה לתקרת סכום או למועד פקיעת תוקף.

המוסד לביטוח לאומי עורך הסדר תשלומים לבקשת החייב או הסדר יזום (ללא בקשת המבוטח או המעסיק) באמצעות הקטנת קצבה שהמבוטח מקבל (קצבת זקנה, קצבת ילדים, קצבת נכות מעבודה וגמלת ניידות).

תשלום בכרטיס אשראי בעסקה בודדת

הסכום לתשלום בכרטיס אשראי מוגבל לעסקה בודדת, וניתן לביצוע במוסד לביטוח לאומי בתשלום אחד (החלוקה לתשלומים היא של חברת האשראי) או בתשלומי קרדיט. אי אפשר לבצע עסקה בהסדרי תשלום בריבית הנהוגה במוסד לביטוח לאומי, כמקובל בתשלום בכרטיסי אשראי בסניפי הביטוח הלאומי.

יום הערך של תשלומים שבוצעו באמצעות כרטיס אשראי הוא יום התשלום שבו בוצעה העסקה.

בכל הודעה על מקדמות דמי הביטוח מודפס ברקוד לסריקה בטלפון חכם. ברקוד זה מאפשר כניסה לאתר התשלומים של המוסד לביטוח לאומי, ומאפשר תשלום בכרטיס אשראי לפי פרטי המבוטח.

העברה בנקאית מחשבון הבנק של הלקוח לחשבון המוסד לביטוח לאומי

בשלב זה אין מגבלה על גובה הסכום לתשלום באמצעי תשלום זה. השירות ניתן ללקוחות הבנקים, שיש להם הרשאה מתאימה מן הבנק לביצוע העברות כספיות.

יום הערך של העסקאות שבוצעו בהעברה בנקאית, במהלך יום עסקים רגיל עד השעה 15:00, הוא יום ביצוע התשלום. יום הערך של התשלומים בהעברה בנקאית שבוצעו אחרי השעה 15:00 או ביום שאינו נחשב ליום עסקים, הוא יום העסקים הבא.

אתר האינטרנט של הביטוח הלאומי www.btl.gov.il

באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי ניתן למצוא מידע רב ושימושי, לדוגמה: מידע הקשור לתשלום דמי ביטוח, למעמד המבוטחים ולגמלאות, הורדת טפסים והזמנת אישורים, הזמנת קוד סודי לשימוש בקיוסקים ובמוקד הטלפוני, פרסום חוזרים, טיוטות חוק שהמוסד יוזם – תחת חוקים ותקנות, מידע אודות מייצגים, מידע על מעסיקים, חיילים משוחררים, משרתים במילואים ועוד. אפשר להעביר דרך האתר מסמכים ישירות לפקיד המטפל.

אתר שירות אישי באינטרנט

קיים אתר שירות אישי שבו יכול כל מבוטח לצפות בתיקו האישי בביטוח הלאומי ולהדפיס אישורים במדפסת הביתית שלו.

המערכת מאובטחת. הכניסה אליה אפשרית באמצעות קוד וסיסמה שהמבוטח מקבל בסניף הביטוח הלאומי בהצגת תעודת הזהות שלו או מזמין באתר הביטוח הלאומי.

החל משנת 2016 רשאים מבוטחים לקבל הודעות מהמוסד לביטוח לאומי למייל הפרטי שלהם. המוסד לביטוח לאומי שולח הודעה במייל למי שהצטרף לשירות ההודעות האמור בכל פעם שמחכה לו מכתב חדש באתר השירות האישי. השירות ניתן רק למבוטחים שמסרו כתובת דואר אלקטרוני ייחודי להם שאומת על ידי המוסד לביטוח לאומי, ושהסכימו להצטרף לאתר השירות האישי.

מוקד טלפוני להזמנת אישורים

המוסד לביטוח לאומי פרסם מוקד טלפוני להזמנת אישורים - 02-6709990.

אפשר להזמין במשך 24 שעות ביממה אישורים על קבלת הקצבאות האלה באותה השנה: הבטחת הכנסה, נכות כללית, זקנה ומזונות.

ההזמנה נעשית בהקשת מספר תעודת הזהות ומספר הטלפון בלבד, ואין צורך בקוד סודי. האישורים יישלחו בדואר לכתובת המופיעה ברישומי הביטוח הלאומי.

ייצוג במוסד לביטוח לאומי

הטיפול במבוטחים במוסד לביטוח לאומי (למי שמורשים לייצג) מחייב הצגת ייפויי כוח מתאימים לעניין תחום הביטוח והגבייה, ולכל תחום גמלה בנפרד.

המוסד לביטוח לאומי אינו מקבל את ייפוי הכוח שהמבוטח נותן לרשות המסים.

קיימים כמה סוגים של ייפויי כוח:

א.   ייפוי כוח למייצג/ת (בל/70) - מאפשר לייצג מבוטחים בתחום הביטוח והגבייה ומאפשר לקבל מידע על הכנסות מגמלאות.

ייפוי הכוח מתייחס למבוטח (על פי מספר תעודת הזהות) ולמעסיק (על פי מספר תיק הניכויים). אפשר למלא את שני ייפויי הכוח באותו הטופס. ייצוג מבוטח על פי מספר תעודת הזהות שלו, אינו מעניק למייצג את הזכות לייצג את המבוטח גם בתיק הניכויים של אותו מבוטח.

ב.    ייפוי כוח כללי והרשאה למסירת מידע - אינו כולל ייפוי כוח לוויתור על סודיות רפואית.

ג.    כתב ויתור על סודיות רפואית והרשאה למסירת מידע - ייפוי כוח מלא, המתאים לכל תחומי הגמלאות ולכל סוגי הטיפול בלקוחות.

ד.    ייפוי כוח למטרה מיוחדת - אישור לפעולה מיוחדת שהמוסד לביטוח לאומי מאשר לקבל את ייפוי הכוח ולפעול לפיו.

קישור למערכת ייצוג לקוחות – למייצגים הרשאים לייצג בביטוח הלאומי

לשירות המייצגים בביטוח הלאומי קיימת מערכת משוכללת ומתקדמת לייצוג לקוחות באמצעות האינטרנט, שכוללת מידע ניהולי חשוב ועדכונים אינפורמטיביים למייצגים. מייצגים המחוברים למערכת רשאים לקבל מידע ולבצע פעולות רבות ללא עלות, למעט עלות ההתחברות למערכת.

מספר הטלפון של מוקד התמיכה הוא 02-6463251.

מערכת ייצוג לקוחות מאפשרת למייצג התקשרות עם הפקיד המטפל בלקוח. המערכת מאפשרת גם לפקיד לשלוח הודעות למייצג (יש לשים לב ל"הודעה מפקיד" שמופיעה במערכת).

המערכת מאפשרת לשדר דוחות וטפסים באמצעות קישור מהמערכת לאתר האינטרנט של הביטוח הלאומי ומאפשרת להדפיס שובר תשלום ולשלם דמי ביטוח בכרטיס אשראי.

מייצג שמחובר למערכת ייצוג לקוחות שולח את ייפוי הכוח בפקס 02-6463300. אין צורך לשלוח את הטופס המקורי. הפקיד בסניף הביטוח הלאומי אינו רשאי להזין ייפויי כוח אלה במחשב. על כן, מייצג ששולח ייפויי כוח לסניפים, מעכב את קליטתם.

ייפוי כוח חדש מבטל את ייפוי הכוח שקדם לו. המבוטח מקבל הודעה על המייצג החדש.

בעת רישום מיוצג חדש אפשר לרשום את המבוטח כעובד עצמאי עוד בטרם התקבל ייפוי הכוח החתום במשרדי המוסד לביטוח לאומי. הרישום הזמני בתוקף לשבועיים, ללא ייפוי הכוח החתום.

המערכת כוללת ריכוז שנתי של כל הגמלאות שקיבל המבוטח בשנת המס, לרבות קצבאות זקנה ונכות.

הסבר בנושא מידע ניהולי – חובות מבוטחים ומעסיקים (מאת: גב' רותי מור, סגנית מנהל אגף גבייה ממעסיקים ומנהלת תחום ייצוג לקוחות במוסד לביטוח לאומי)

הדוחות במידע הניהולי כוללים את כל המעסיקים והמבוטחים שקיבלו הודעות חוב בתהליך ביקורת החוב בביטוח הלאומי. מתוך הרשימות ניתן לעבור לתיק המעסיק/המבוטח וניתן לייצא את הדוחות לאקסל.

יש לשים לב לתאריך ביקורת החוב, לתאריך חישוב החוב ולתאריך עדכון הנתונים , שבו מחושב החוב.

למעסיקים:

1.    הודעות חוב – תזכורת:

בדוח זה נכללו כל המעסיקים שבתיקם נוצרה הודעת חוב מסוג תזכורת – חובות קטנים באופן יחסי. יתרת החוב היא היתרה כפי שחושבה ונמצאה בתאריך יצירת ההודעה. רשימה זו מתעדכנת מדי חודש.

הודעות חוב – הרשאה ראשונה:

בדוח זה נכללו כל המעסיקים שקיבלו הודעת חוב מסוג הרשאה [הודעה שלפיה ניתן לבצע פעולות אכיפה והוצל"פ על פי פקודת המיסים (גבייה)] וטרם הסדירו את החוב בתאריך עדכון הנתונים.

יתרת אכיפה ועדכונה ביתרת קיזוז – יעודכנו לאחר 14 ימים מתאריך יצירת ההודעה. כאשר יתרת הקיזוז תתאפס - בעדכון הנתונים, המעסיק ייצא מהרשימה.

2.    הודעות חוב – מועמדים לביקור גובה:

בדוח זה נכללו כל המעסיקים שקיבלו לפחות 2 הודעות מסוג הרשאה [הודעה שלפיה ניתן לבצע פעולות אכיפה והוצל"פ לפי פקודת המיסים (גבייה)] וטרם הסדירו את החוב בתאריך עדכון הנתונים.

בדוח זה ניתן לראות עדכון של יתרת קיזוז - היא היתרה המעודכנת בתיק המעסיק, היא מחושבת, לעומת יתרת אכיפה. כאשר החוב מטופל, המעסיק ייצא מהרשימה.  

3.    מעסיקים בעלי קביעות בהיעדר דיווח:

בדוח זה נכללו כל תיקי המעסיקים שבהם רשומות קביעות בהיעדר דיווח. רשימה זו מתעדכנת עם הטיפול בעדכון הדוחות וביטול הקביעות.

למבוטחים:

1.    הודעות חוב – תזכורת:

בדוח זה נכללו כל המבוטחים שבתיקם נוצרה הודעה מסוג תזכורת – חובות קטנים באופן יחסי. יתרת החוב היא היתרה כפי שחושבה ונמצאה בתאריך יצירת ההודעה.

2.    הודעות חוב – הרשאה ראשונה:

בדוח זה נכללו כל המבוטחים שקיבלו הודעת חוב מסוג הרשאה [הודעה לפיה ניתן לבצע פעולות אכיפה והוצל"פ על פי פקודת המיסים (גבייה)] וטרם הסדירו את החוב בתאריך עדכון הנתונים. הרשאה יוצאת 14 ימים לאחר משלוח הודעת חוב.

3.    הודעות חוב – מועמדים לביקור גובה:

בדוח זה נכללו כל המבוטחים שקיבלו לפחות 2 הודעות מסוג הרשאה [הודעה שלפיה ניתן לבצע פעולות אכיפה והוצל"פ לפי פקודת המיסים (גבייה)] וטרם הסדירו את החוב בתאריך עדכון הנתונים.

תשלום דמי ביטוח בכרטיסי אשראי בקובץ ייצוג לקוחות

במערכת ייצוג לקוחות הוכנס שירות שבו אפשר לבצע הסכם תשלומים או תשלום אחד בכל כרטיסי האשראי (גם קרדיט וגם רב תשלומים) על חוב שקיים בתיק המבוטח או בתיק המעסיק ובמגבלות הסכום המרבי המותר לתשלום בכרטיסי האשראי.

המייצג מקבל מספר אישור שנרשם בהודעה (לא למשלוח) באובייקט הודעות.

כניסת מייצגים למשרדי המוסד לביטוח לאומי

רואי חשבון ויועצי מס רשאים להיכנס לסניפי המוסד לביטוח לאומי בשעות קבלת קהל בהליך מזורז וללא עמידה בתור, עם הצגת תעודה מתאימה ותקפה.

בהצגת תעודה בתוקף עוברים המייצגים בידוק סלקטיבי בכניסה למתקני המוסד לביטוח הלאומי על ידי אנשי מערך הביטחון, מתושאלים להמצאות נשק/ אמל"ח ובמידת הצורך (לפי שיקול דעתו של המאבטח) מתבצע בידוק מקיף. ואולם ככלל, מרבית המייצגים נבדקים באופן סלקטיבי.

קבלת דואר על יד המייצג

מייצג רשאי לקבל דואר ששולח המוסד לביטוח לאומי למיוצג במקום שהמיוצג יקבל את הדואר למענו. קישור למערכת ייצוג לקוחות מאפשר למייצג לראות את הדואר שהמוסד לביטוח לאומי שולח למיוצג.

יש לבחור את מען הדואר שאליו מעוניין המייצג שהדואר יישלח לפי סוג ההודעה.

כאשר המייצג מקבל את הדואר במקום המבוטח, ייתכן שתקופה ארוכה המבוטח לא ידע על ההתנהלות של המייצג בעניינו. לאור זאת מומלץ ליידע את המבוטח בהתנהלות של המייצג מול הביטוח הלאומי. דרישות החוב והעיקולים נשלחים למבוטח.

בירור מידע על ידי מייצגים בנושאי ביטוח וגבייה למי שאינו שכיר ולגמלאות מחליפות שכר לעצמאי

מספר הטלפון למוקד למייצגים הוא 08-6509933 ומספרי הפקס 02-6709093, 08-6509986, 08-6509987. מייצג שאינו מקושר למערכת ייצוג לקוחות יתבקש לשלוח בפקס ייפוי כוח חתום (בל/70) ולעדכן ייצוג במוסד לביטוח לאומי (בקובץ ייצוג לקוחות או בסניף) תוך שבועיים ממועד הפנייה. מייצג המקושר למערכת ייצוג לקוחות יישאל שאלות לצורך זיהוי.

נמסר מהביטוח הלאומי שלכל פנייה למוקד לעניין לקוח ספציפי אמור להיות תיעוד במערכת (תאריך, שעה ושם הנציג שעמו שוחח המייצג). היה ויוצאת פנייה לבדיקה מול המחלקה המטפלת – תוכן הפנייה והתשובה המתקבלת שמורים במערכת (אפשר לראות מי הוציא את הפנייה, את תאריך הפנייה ואת השעה וכן באיזו שעה התקבלה התשובה, על ידי מי ניתנה התשובה ומי החזיר את התשובה למייצג, לרבות תאריך ושעה).

בכל פנייה למוקדים יש לציין מספר טלפון להחזרת תשובה. חשוב לציין למי להעביר את התשובה. כדאי ורצוי למסור מספר טלפון של המייצג המברר כדי שהתשובה תתקבל אצלו (כדי למנוע אי הבנות).

אם המייצג מוסר את מספר הטלפון של המזכירות, יש לוודא כי הפקיד/ה יודעים במה מדובר. כאשר מייצג פונה בשאלה כללית, לא נשמר תיעוד במערכת.

שלילת ייצוג במוסד לביטוח לאומי ו/או שלילת זכות שימוש בקובץ ייצוג לקוחות

רואי חשבון, יועצי מס ועורכי דין זכאים לייצג במוסד לביטוח לאומי מכוח סעיף 386 לחוק הביטוח הלאומי.

מתוקף הסעיף האמור נקבעה תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ייצוג בפני המוסד), התש"ל-1970:

"מי שנתקיימו בו כל אלה רשאי לייצג אדם בפני המוסד:

1(1)  הוכיח, להנחת דעתו של המוסד, על סמך ידיעותיו ביסודות החוק ותקנותיו ובענייני דרכי הנוהל של המוסד, שיש בידיו לייצג את הזולת בפני המוסד".

המוסד לביטוח לאומי מצפה שתחול חובת נאמנות של המייצג גם כלפיו ולא רק כלפי הלקוח.

על סמך תקנה 1 לעיל ועל פי פרשנות שהתקבלה במוסד לביטוח לאומי, מזמין המוסד לביטוח לאומי מייצגים לשימוע כאשר המוסד סבור שהמייצג התנהג התנהגות שאינה הולמת מייצג.

במצבים מסוימים המוסד לביטוח לאומי שולל מהמייצג את זכות השימוש בקובץ ייצוג לקוחות. במצבים אחרים המוסד לביטוח לאומי מודיע למייצג שזכות הייצוג במוסד לביטוח לאומי עלולה להישלל ממנו.

תשלומי דמי ביטוח שמשלם מיוצג בתיק האישי של המייצג

לאחרונה פנה המוסד לביטוח לאומי למספר מייצגים אשר נוצרו להם יתרות זכות בחשבון האישי שלהם בביטוח הלאומי, שמקורן בשכר טרחה ששולם על ידי הלקוחות הפרטיים של אותם המייצגים באמצעות תשלום דמי הביטוח של המייצגים באופן אישי.

המוסד לביטוח לאומי פנה לאותם המייצגים והתריע בפניהם כי מדובר בפעולה שניתן להגדירה כסוג של "מסלקה" והדבר מנוגד לחוק ולכללים.

חשוב להבהיר כי הפעולה שנעשתה על ידי המייצגים האלה אכן מעוררת לא מעט קשיים, שכן הלקוח שמקבל שירותי ייצוג מהמייצג, משלם למעשה את חשבון שכר הטרחה שלו למייצג על ידי תשלום דמי הביטוח האישיים של המייצג.

המוסד לביטוח לאומי אינו מוכן לאפשר מצב שבו ישולמו תשלומים וייווצרו יתרות זכות בתיק הפרטי של המייצג באמצעות לקוחותיו, בשל החששות שיכולים לעלות כתוצאה מפעולות אלה.

סוגיות הקשורות לעצמאים ולבעלי הכנסות שאינן מעבודה

עובד עצמאי

"עובד עצמאי" על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי הוא מי שעוסק בשנת מס פלונית (או חלק ממנה) במשלח ידו שלא כעובד שכיר (בקשר לאותו משלח היד), ומתקיים בו אחד מאלה:

1.        הוא עוסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע, והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו היא לפחות 15% מהשכר הממוצע במשק.

2.        הוא עוסק במשלח ידו לפחות 20 שעות בשבוע בממוצע.

3.        הכנסתו ממשלח ידו היא לפחות 50% מן השכר הממוצע במשק.

מי שמתקיימת בו אחת החלופות לעיל נחשב "עובד עצמאי" במוסד לביטוח לאומי.

מבוטח מוגדר גם כעובד עצמאי על פי התוספת השנייה לצו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, לדוגמה: נהג מונית ומי שעובד רק בביתו - בתנאים שמפורטים בצו.

על פי פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בת"א מיום 4 בדצמבר 2003 (רוזנבאום חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, בל/001176/02) נקבע, שההכנסה שעל פיה נקבע מעמדו של העובד העצמאי בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, תהיה ההכנסה שלפי השומה, לפני הפחתת ההפקדה בקופת גמל ודמי הביטוח הלאומי, המותרים בניכוי. כלומר, על פי ההכנסה בשומה, ולא על פי ההכנסה החייבת בדמי ביטוח.

האחריות לדיווח ולתשלום של עצמאים במוסד לביטוח לאומי

האחריות על הדיווח למוסד לביטוח לאומי ולתשלום דמי הביטוח חלה רק על העצמאי.

אי רישום כ"עובד עצמאי", או אי תשלום דמי הביטוח במועד, או דיווח על הכנסה נמוכה מדי לצורך תשלום מקדמות, יכולים בתנאים מסוימים, לשלול זכויות לגמלאות, כולן או חלקן.

סעיף 342 – מי חייב לדווח ולשלם דמי ביטוח

"(א)       מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם; ואולם מבוטחת לפי פרק ג' בלבד מכוח היותה אשת מבוטח אינה חייבת בתשלום דמי הביטוח".

רישום עובד עצמאי

יש לבצע רישום עובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי מיד עם תחילת העיסוק, שמא המבוטח ייפגע תוך כדי ועקב העבודה ולא יהיה מבוטח. על פי תקנות הרישום, עובד עצמאי חייב אמנם להירשם תוך 90 ימים מהיום שבו החל לעבוד כ"עובד עצמאי", אך לעניין ביטוח נפגעי עבודה עליו להירשם מיד (סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי).

החיוב בדמי ביטוח של עובד עצמאי

החיוב בדמי ביטוח של העובד העצמאי הוא שנתי ומבוצע בהתאם לשומת המס של המבוטח, כאמור בסעיף 345 בחוק הביטוח הלאומי. החבות בדמי ביטוח היא על ההכנסות בשומה של המבוטח על פי סעיפים 2(1) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה") לפני כל פטור, ניכויים או זיכויים לפי פקודת מס הכנסה, למעט ניכויים בשל תשלומים לקופת גמל ודמי ביטוח לאומי, המותרים בניכוי לצורכי מס. מי שאין לו הכנסות משלם דמי ביטוח מינימליים.

כל עוד לא נערכה שומה סופית, המבוטח משלם מקדמות על חשבון דמי הביטוח על פי הצהרה, או לפי שומה אחרונה המצויה במערכת הביטוח הלאומי.

סעיף 345 - חישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר (שאינו עובד שכיר).

"(א) עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 האמור, והכול - בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן - השנה השוטפת) ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה.

(ב)   (1)   ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה (להלן - ההכנסה בשומה), בהפחתת סכומים אלה:

(א)  סכומי דמי ביטוח ומס מקביל המותרים בניכוי מההכנסה בשומה לפי סעיף 47א לפקודת מס הכנסה;

(ב)   סכום שהותר בניכוי לפי סעיף 47(ב)(1) לפקודת מס הכנסה;..."

ואולם כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לעניין חוק זה כדין דמי ביטוח; בתקנות כאמור ייקבעו גם התנאים והכללים שלפיהם תקודם הכנסה של שנות כספים קודמות, כפי שנקבעה בתקנות, לצורך תשלום המקדמות בשנה השוטפת.

(2)   לגבי מבוטח שלא נערכה לו שומה כאמור והוא חייב על פי התקנות להגיש דין וחשבון על הכנסתו, תיקבע ההכנסה לפי הדין וחשבון של המבוטח...".

פסק דין ישע פרימס ואח' – הכנסת העצמאי היא שנתית

בית הדין הארצי לעבודה פסק ביום 18.12.2007 בעניינם של עורכי דין עצמאיים (עב"ל 1353/04 ישע פרימס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי) שהשיגו על גובה המקדמות שבהן חייב אותם המוסד לביטוח לאומי, לגבי מחצית השנה השנייה של שנת 2002 (התקופה שבה בוטלה התקרה).

לטענת עורכי הדין, חלה ירידה בהכנסתם לתקופה מחודש יולי ועד חודש דצמבר 2002. בשל הקטנת ההכנסה המוסד לביטוח לאומי הקטין את המקדמות במהלך השנה, אך חישב את ההכנסה השנתית באופן יחסי ל-12 חודשים. מכיוון שהתקרה בוטלה החל בחודש יולי 2002, החישוב בוצע לפי שתי תקופות:

1.        ינואר עד יוני 2002: על פי התקרה הרלוונטית לאותה התקופה.

2.        יולי עד דצמבר 2002: על פי הוראות החוק המתוקן - ללא הגבלת תקרה.

לטענת עורכי הדין, האופן שבו חישב המוסד לביטוח לאומי את דמי הביטוח הוא שגוי, שכן הוא מבוסס על הכנסה חודשית ממוצעת. חישוב זה גורם לכך שההכנסה שהופקה במחצית הראשונה של השנה "מועברת" למחצית השנייה, שבה הייתה הכנסה נמוכה. לטענתם, החישוב של המוסד לביטוח לאומי גורם לעיוות, מאחר שהוא מתעלם מההכנסה החודשית האמיתית בפועל במחצית השנייה של השנה, שהייתה נמוכה, ומחיל את ביטול התקרה באופן רטרואקטיבי על המחצית הראשונה של שנת 2002.

עמדת המוסד לביטוח לאומי הייתה כי הכנסות המבוטח במחצית הראשונה של השנה הן חלק בלתי נפרד מההכנסה השנתית, ואין מדובר בהעברה רטרואקטיבית של הכנסות מהמחצית השנייה או בחקיקה רטרואקטיבית.

בית הדין האזורי קיבל את דרך חישוב דמי הביטוח שהציג המוסד לביטוח לאומי. עמדת בית הדין האזורי נתמכה על ידי בית הדין הארצי מן הטעם ש"הכנסת עובד עצמאי לצורך חישוב דמי ביטוח היא הכנסה שנתית ולא הכנסה חודשית", כפי שנקבע בסעיף 345(א) לחוק הביטוח הלאומי. זאת, בשונה מהגדרת הכנסת "עובד", המחושבת לפי הכנסה חודשית (סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי).

עובד לשעה

לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי ולפי התקנות, עובד לשעה הוא מבוטח שהקשר בינו לבין מעסיקו הוא לתקופה שאינה עולה על שבעה ימים רצופים.

חובת הרישום ותשלום דמי הביטוח הם כדלקמן:

1.        "עובד לשעה" בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק, משלם את דמי הביטוח בעד עצמו.

2.        "עובד לשעה" בעבודה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק, אם כלל מספר שעות העבודה אצל אותו מעסיק אינו עולה על 4 לשבוע, מדווח ומשלם את דמי הביטוח בעד עצמו. אם מספר שעות העבודה אצל אותו מעסיק עולה על 4 שעות, המעסיק חייב בניכוי ובתשלום דמי הביטוח בעדו.

עובד לשעה כפוף לחובת הרישום לעניין זכאותו לגמלאות בשל פגיעה בעבודה.

פסק דין בעניינו של יוסף אבו עאמר – המעסיק חייב בדיווח על עובד לשעה מעל 4 שעות

ביום 23.8.2015 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (בל 51434-12-13) את תביעתו של יוסף אבו עאמר וקבע כי בנסיבות עבודתו, ואף שנקבע שהוא "עובד לשעה", אין לראותו "כעובד לשעה" לצורך רישומו במוסד לביטוח לאומי אלא כעובד שכיר שזכאי לתשלום דמי פגיעה.

המבוטח נפגע ביום 18.8.2013, היום הראשון לעבודתו, במהלך עבודות הריסה ושיפוצים בבית אבות בכפר סבא מטעם הקבלן במקום.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה המשפטית – מה היה מעמדו של המבוטח בעת התאונה, כיוון שלא שולמו בגין המבוטח דמי ביטוח ואף לא נפתח תיק כעובד עצמאי או כעובד לשעה.

המבוטח טען שיש לראות בו "עובד" של הקבלן, ואילו הקבלן טען כי המבוטח הוא "עובד לשעה" או "עובד עצמאי", ולכן חובת הרישום והתשלום חלה על המבוטח.

המבוטח נשכר לעבוד בעבור הקבלן למספר ימים שלא יעלה על שבוע. טרם התאונה עבד המבוטח אצל הקבלן לימים בודדים מעת לעת.

בית הדין מציין כי אין לראות במבוטח עצמאי, כפי שטען הקבלן. המאפיין המרכזי של עצמאי הוא קיומו של עסק הכולל סיכוי לרווח וסיכון להפסד, ויסוד זה לא הוכח. העובדה כי המבוטח עסק בעבודות כלליות אינה תומכת במסקנה כי היה עצמאי בעל עסק.

התובע היה מעין "שכיר יום" שאינו עובד באופן קבוע אצל מעסיק מסוים, אלא מוצא את פרנסתו מהעמדתו לשירותים של מעסיקים משתנים, ובפועל השתכרותו תלויה בשאלה אם מצא עבודה ולכמה זמן, כך שאין בעבודתו יסוד של יציבות. התובע נשכר לביצוע עבודת הריסה, שבירת קירות ופינוי אשפה ולא היה מדובר בעבודה האורכת יותר משבוע, לכל היותר.

נוכח האמור, התובע עונה על הגדרת "עובד לשעה" שהיא - "עובד שהקשר בינו לבין מעבידו הוא לזמן פחות משבעה ימים" ויש לבחון את שאלת רישומו של התובע כ'עובד לשעה'".

המבוטח נפגע בעת שביצע עבודות ניקיון ופינוי פסולת בניין, ולכן בית הדין מגיע למסקנה כי עבודתו של המבוטח נעשתה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק. המבוטח היה אמור לעבוד אצל הקבלן לפחות יום אחד שהוא ארוך מארבע שעות.

לאור האמור הגיע בית הדין למסקנה כי המבוטח עונה על הגדרת "עובד לשעה", אך מבחינת הדיווח והרישום, כיוון שהיקף שעות העבודה עלה על ארבע שעות, לא היה חייב לרשום עצמו במוסד לביטוח לאומי.

חובת הרישום והדיווח הייתה על המעסיק והתביעה נתקבלה.

קביעת מעמד המבוטח

מעמד מבוטח במוסד לביטוח לאומי נקבע בדרך כלל על פי הצהרת המבוטח, בהתאם לחוק ולתקנות. מומלץ לבחון את ההתאמה בין המעמד האמיתי למעמד המוצהר, כדי למנוע שלילת גמלאות בעת הצורך, או לחלופין - כדי למנוע תשלום מיותר (ראה בהמשך התייחסות להחזר דמי ביטוח בעת שינוי מעמד רטרואקטיבי והתייחסות לקביעת מעמד של בעלי שליטה ובני משפחה). 

עדכון מעמד כולל, בין היתר, עדכון מעמד אישי כגון: ידועים בציבור. עדכון של ידועים בציבור נעשה בטופס שמצוי באתר הביטוח הלאומי באינטרנט, שאליו יש לצרף מסמכים מאמתים.

כלומר, מבוטח שנפגע בעבודה ולא היה רשום במוסד לביטוח לאומי כ"עובד עצמאי" או כ"עובד לשעה" בעת הפגיעה, אינו מבוטח לעניין זה. 

עב"ל 430/07 רונן הורביץ נ' המוסד לביטוח לאומי – אין רישום כעובד עצמאי ביום הפגיעה

ביום 3.4.2005 נפצע המערער פציעה קשה בתאונת דרכים, בדרכו לביתו מהעבודה. ביום 28.4.2005 שלח רואה החשבון שלו מטעמו בקשה לפתיחת תיק כעצמאי החל בחודש מארס 2005 (למס הכנסה נשלח מכתב לפתיחת תיק בחודש פברואר 2005). התביעה לדמי פגיעה נדחתה משום שהמבוטח לא היה רשום כ"עובד עצמאי" בעת הפגיעה.

בית הדין האזורי קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי. בית הדין הארצי לעבודה קיבל אף הוא את עמדת המוסד לביטוח לאומי, תוך שהוא מזכיר את ההלכה הפסוקה שלפיה מעשה או מחדל של מייצג ברישום מבוטח כעובד עצמאי - לא יועיל למבוטח. כלומר, אי ידיעת החוק לרבות "התרשלות" המייצג - אינה מועילה.

ת"א 41386-11-10 מנדז נ' בירן – אחריות חלקית של המייצג לאי רישום מבוטחת

בפסק דין זה קבע בית המשפט המחוזי שהמייצג והמבוטחת (לקוחתו של המייצג) אשמים ביחד (50%:50%) ברשלנות שהביאה לשלילת זכאותה של המבוטחת לגמלאות בשל פגיעה בעבודה מהמוסד לביטוח לאומי, לאחר שלקתה באירוע מוחי בעקבות ויכוח עם עובדת. זאת כיוון שהמבוטחת לא הייתה רשומה במוסד לביטוח לאומי כ"עובדת עצמאית" ביום קרות האירוע בעבודה.

בית המשפט המחוזי חייב את המייצג בתאריך 20.10.2015 לשלם ללקוחתו פיצוי בסכום 50% מהפסד הקצבה.

פתיחת תיק עצמאי בעקבות שומה – בעקבות פסק דין

המוסד לביטוח לאומי שלח למר יצחק חג'אג' בעקבות שומה שהתקבלה ממס הכנסה מכתב לבירור מעמדו, לרבות פירוט מקורות ההכנסה והיקף שעות העבודה. במכתב הובהר כי המבוטח אינו מבוטח לענף נפגעי עבודה כעובד עצמאי בתקופה האמורה.

בהיעדר תגובת המבוטח, שלח לו המוסד לביטוח לאומי ביום 6.4.2010 פנקס לתשלום דמי ביטוח כעובד עצמאי ומכתב שבו פורט חישוב דמי הביטוח אשר עליו לשלם.

ביום 19.4.2010 נפגע המבוטח בתאונה במסגרת עיסוקו, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ונדחה. 

ביום 9.7.2012 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 2416-06-11) את תביעתו של המבוטח וקבע כי אף שהמבוטח לא נרשם במועד כעובד עצמאי, הרי בנסיבות המקרה יש לראותו כעובד עצמאי לעניין פגיעה בעבודה.

המוסד לביטוח לאומי אימץ את החלטת בית הדין גם למקרים אחרים וקבע נוהל פנימי שעל פיו בעקבות כל שומה שמגיעה למוסד לביטוח לאומי וגורמת לפתיחת תיק עצמאי חדש, ייקבע תאריך רישום לפי יום עריכת השומה במס הכנסה.

כאשר עצמאי מקבל הודעה על קביעת מעמדו כעובד עצמאי וחולק על כך, עליו לפנות מיד למוסד לביטוח לאומי לשינוי המעמד. עמדת המוסד לביטוח לאומי בשינוי סוג מעובד עצמאי למי שאינו עונה להגדרת עובד עצמאי – שלא לתקן שינוי סוג רטרואקטיבית בשל הכיסוי הביטוחי.

יש לשים לב לחשיבות תשלום דמי הביטוח. במקרה שלעיל הורה בית הדין למוסד לביטוח לאומי להתחשב בהוראות סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה מאפשר שלילת גמלה ממבוטח שקיים לו חוב, באופן מלא או באופן חלקי.

מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי

בקבוצה זו נכללים סוגי מבוטחים החייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם, כדלקמן:

1.        מבוטח שיש לו הכנסות שאינן מעבודה או מעסק או ממשלח יד (להלן גם: "הכנסות שאינן מעבודה" או "הכנסות פסיביות").

2.        עצמאי שאינו עונה להגדרת עובד עצמאי.

3.        מובטל.

4.        תלמיד במוסד להשכלה גבוהה, או בישיבה, או במכללה, שאין לו הכנסות.

5.        תושב ישראל השוהה בחו"ל שהות של ארעי (שלא נשלח לעבוד בחו"ל אצל מעסיק ישראלי).

6.        ספורטאי - בתנאים שנקבעו בתוספת השלישית בצו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים.

7.        מבוטח שאין לו הכנסות.

8.        הכנסות מועברות מחברה משפחתית או מחברת בית.

אחריות לדיווח ולתשלום:

סוגים אלה, כמו העובד העצמאי, חייבים לדווח על מעמדם ולשלם את דמי הביטוח בעצמם (סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי). החיוב מבוסס על שומת המס השנתית, על פי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, לפני כל פטור, ניכויים או זיכויים לפי הפקודה, למעט ניכוי בשל קופת גמל ודמי ביטוח לאומי, המותרים בניכוי לצורכי מס. מי שאין לו הכנסות משלם דמי ביטוח מינימליים.

הכנסות שאינן מעבודה בגיל פרישה אינן מחויבות בתשלום דמי ביטוח לאומי כאמור בסעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי.

איחור בתשלום דמי הביטוח עלול בתנאים מסוימים לשלול מן המבוטח זכאות לגמלאות, כאמור בסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי.

עצמאי שאינו כלול בהגדרת "עובד עצמאי"

קיימים מצבים שבהם אדם נחשב עצמאי אצל רשויות המס, אך במוסד לביטוח לאומי ההכנסה מסווגת כהכנסה פסיבית. המצבים הללו מתקיימים כאשר לא מתקיימים התנאים שבהגדרת "עובד עצמאי" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

מי שלא מתקיימים בעניינו התנאים אינו מוגדר "עובד עצמאי" והכנסותיו כעצמאי נחשבות להכנסה אחרת: הכנסה של מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי (הכנסה פסיבית).

מי שבעת רישומו כ"עובד עצמאי" בביטוח הלאומי התקיימו התנאים בעניינו, ולאחר מכן שונו התנאים, המוסד לביטוח לאומי ממשיך לראות בו עובד עצמאי וכל עוד לא שינה את סיווגו במוסד לביטוח לאומי, הוא נהנה מזכויות ביטוחיות ומשלם מקדמות דמי ביטוח כעובד עצמאי.

יוזכר ויודגש כי מי שבעקבות שינוי בתנאים עומד בהגדרת "עובד עצמאי", חייב לשנות מיד את סיווגו הביטוחי (בטופס 6101). האחריות לדיווח על עיסוקו ועל תשלום דמי הביטוח חלה עליו בלבד. מבוטח שלא עשה את המוטל עליו כדי להירשם כעובד עצמאי, אינו מבוטח בענף נפגעי עבודה.

מיום 1 בדצמבר 2009 נכנסה לתוקף תקנה 5א לתקנות הרישום המאפשרת רישום תוך 90 ימים מיום שאדם החל לעבוד כעובד עצמאי. המוסד לביטוח לאומי הבהיר שבכל מקרה, כדי שעצמאי יוכר כנפגע בעבודה עליו להיות רשום במועד הפגיעה כ"עובד עצמאי" במוסד לביטוח לאומי.

החל משנת 2008, ההכנסה של מבוטח שאינו עונה להגדרת "עובד עצמאי" כאמור לעיל, חייבת בדמי ביטוח בשיעורים של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, למעט הכנסה שאינה עולה על 25% מן השכר הממוצע במשק, הפטורה מתשלום.

נניח למשל שלמבוטח בן 40 יש משכורת חודשית ממוצעת בסך של 10,000 ש"ח והוא אינו רשום כ"עובד עצמאי". הכנסתו ממשלח ידו כעצמאי בכל שנת המס היא 35,000 ש"ח ושעות עבודתו הן חמש שעות בממוצע בשבוע. מאחר שאינו עונה להגדרת עובד עצמאי, ההכנסה נחשבת להכנסה פסיבית. ההכנסה החייבת בדמי ביטוח בשיעור של 12% היא בסכום ההכנסה שעולה על סכום בשיעור של 25% מן השכר הממוצע במשק. ההכנסה שחייבת בדמי ביטוח אינה מבוטחת לעניין פגיעה בעבודה. לכן, אם המבוטח נפגע במהלך עיסוקו כעצמאי, אזי הפגיעה הזו לא תוכר כפגיעה בעבודה, והמבוטח לא יקבל דמי פגיעה גם בעבור המשכורת שלא יקבל בתקופת אובדן הכושר.

מבוטחות שאינן חייבות בדמי ביטוח לאומי ו/או בדמי ביטוח בריאות

עקרת בית היא אישה נשואה (לרבות ידועה בציבור ולמעט עגונה, כמפורט בחוק), שבן זוגה תושב ישראל המבוטח בביטוח הלאומי כחוק לענף אזרחים ותיקים ושאירים, והיא אינה עובדת כשכירה ואינה "עובדת עצמאית" על פי ההגדרות בחוק הביטוח הלאומי ("עקרת בית נכה" נחשבת "מבוטחת חובה" כמפורט בחוק הביטוח הלאומי).

עקרת בית כאמור פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, אף על פי שהיא מבוטחת בביטוח בריאות ומבוטחת באופן חלקי לענפי הביטוח הלאומי.

בג"ץ דחה עתירה להכיר בגבר "עקר בית" לצורך פטור מתשלום דמי ביטוח (1046/09 מיום 15.8.2010).

אלמנה בת קצבה היא אלמנה, המקבלת קצבת שאירים או קצבת תלויים מן המוסד לביטוח לאומי בישראל. כאשר אלמנה בת קצבה אינה עובדת כשכירה ואינה "עובדת עצמאית" על פי ההגדרה בחוק הביטוח הלאומי, היא אינה משלמת דמי ביטוח לאומי. דמי ביטוח בריאות מנוכים מהקצבה. לאלמנה בת קצבה יש מעמד מיוחד בתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח).

ידועים בציבור

ידועים בציבור אמורים לעדכן את המעמד במוסד לביטוח לאומי באמצעות טופס שמצוי באתר הביטוח הלאומי באינטרנט ולצרף מסמכים מאמתים. המעמד של ידועים בציבור משפיע על תשלום דמי ביטוח ועל זכויות לגמלאות.

בכל שנה מבצע תחום ילדים מדגם בדיקת ידועים בציבור למבוטחות המופיעות בתיק נפרד כחד הוריות הזכאיות לקבל מענק לימודים (חוזר 1339 מאוקטובר 2014). נשים אלה מקבלות טופס שבו הן אמורות להצהיר אם יש עמן בן זוג ידוע בציבור. המידע מועבר למחלקת הגבייה לעדכון המעמד (גם אלמנים מקבלים את ההודעות כאשר מגיע מידע למוסד לביטוח לאומי על בת זוג).

ביום 6.1.2016 פרסם המוסד לביטוח לאומי חוזר ביטוח 1431 שבו הוא קובע כללים אחידים ליצירת חובות בדמי ביטוח ובגמלאות, להחזר דמי ביטוח ולתשלום גמלאות, במקרים שבהם נקבע מעמד ידועים בציבור לתקופה רטרואקטיבית. ככלל, תחולת קביעת המעמד הרטרואקטיבי יכול להיות ללא הגבלת זמן, אולם החזר דמי ביטוח מוגבל לשבע שנים בלבד ותשלום גמלאות מוגבל לכללי השיהוי.

על פי החוזר, המוסד לביטוח לאומי יוצר בדרך כלל חובות רטרואקטיביים בגמלאות לתקופה שלא תעלה על שבע שנים מיום גילוי הטעות (עם החרגות בעיקר לגבי מבוטחים שמסרו מידע כוזב למוסד לביטוח לאומי).

פנסיה מוקדמת המשתלמת בעד חודש פברואר 2004, ואילך

בחוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, נוסף סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי.

החל בחודש פברואר 2004 חלה חובה על כל משלמי הפנסיה המוקדמת (בעת פרישה לגמלאות לפני גיל פרישה), לרבות חברות הביטוח, לנכות דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלוא הקצבה (או הפנסיה) המשולמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לגמלאים בפרישה מוקדמת, לרבות "פנסיה" המשולמת בשל נכות או בשל אובדן כושר עבודה מלא או חלקי.

הכללים לתשלום הם:

1.    דמי הביטוח מנוכים מכל הפנסיה, בגבולות ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח, בשיעורים שמשלם עובד שכיר, למעט התשלום בעד ענף אבטלה, ולפי המדרגות שנקבעו לעובד השכיר (החל מיום 1.9.2007 הכנסה מפנסיה מחויבת במלואה כאילו אין היוון והכנסה מהיוון אינה מחויבת).

2.    דמי ביטוח מנוכים מפנסיה מוקדמת על פי סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי עד גיל פרישה, על פי חוק גיל פרישה.

3.    פנסיה מוקדמת נחשבת מעסיק משני לעניין ניכוי דמי הביטוח, גם אם לצורכי מס הפנסיה היא המעסיק העיקרי.

עובד עצמאי המקבל גם פנסיה מוקדמת

מבוטח עצמאי שמקבל גם פנסיה מוקדמת - משלם דמי ביטוח על הכנסותיו כעצמאי בשלב הראשון. מהכנסותיו מהפנסיה המוקדמת מנכה המשלם דמי ביטוח לפי הכללים הנהוגים באותו מועד.

אם סך ההכנסות החייבות בדמי ביטוח עולה על המקסימום, ניתן לבקש אישור לתיאום דמי ביטוח מראש או לבקש החזר דמי הביטוח שנוכו ביתר מהפנסיה המוקדמת.

מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, המקבל גם פנסיה מוקדמת

מבוטח שיש לו הכנסות שאינן מעבודה כעובד שכיר ואינן מעבודה כעובד עצמאי, ובנוסף לכך הוא מקבל פנסיה מוקדמת, משלם דמי ביטוח בשלב ראשון מהכנסותיו שאינן מעבודה - על פי שיעורי דמי הביטוח והכללים המתאימים. מהכנסותיו מהפנסיה המוקדמת מנכה המשלם דמי ביטוח לפי הכללים הנהוגים באותו מועד.

אם סך ההכנסות החייבות בדמי ביטוח עולה על המקסימום, ניתן לבקש אישור לתיאום דמי ביטוח מראש או  לבקש החזר דמי הביטוח שנוכו ביתר מהפנסיה המוקדמת,.

בחינת הסיווג הביטוחי של המבוטח (ההכנסה המדווחת ומועד השינוי)

חשוב מאוד לבדוק התאמה בין סוגי העיסוקים של המבוטח לבין הרישום במוסד לביטוח לאומי, ולבחון את סכום ההכנסה המדווח למוסד לביטוח לאומי המהווה את הבסיס למקדמות.

אפשר לראות את הסיווג הביטוחי ואת ההכנסה האמורה בהודעה על המקדמות או במערכת ייצוג הלקוחות.

חשוב לעדכן רישום עובד עצמאי לביטוח למקרה של פגיעה בעבודה ודמי לידה, וחשוב להגדיל המקדמות כאשר הבסיס למקדמות נמוך מההכנסה האמיתית, לאור חסימת השומה כאשר מבוטח נפגע בעבודה או נפטר כתוצאה מפגיעה בעבודה וגמלתו תהא חסומה.

ההכנסה שעל פיה מחושבות המקדמות בשנה השוטפת נקבעת על פי אחת מהאפשרויות הבאות:

1.    לפי הצהרה עדכנית על ההכנסות.

2.    אם לא הייתה הצהרה עדכנית – לפי שומת המס האחרונה שהתקבלה במוסד לביטוח לאומי.

רישום עובד/ת עצמאי/ת לעניין זכאות לדמי לידה והורות (ליולדת – גם שמירת היריון)

יש חשיבות רבה לעדכון מעמד מבוטחת בהיריון כ"עובדת עצמאית" אם היא עונה על הגדרת "עובדת עצמאית" ואינה רשומה כנדרש. הרישום ובעיקר חובת התשלום חייבים להתבצע לפני היום הקובע לשמירת ההיריון או הלידה.

הדבר נכון גם לכל מי שבכוונתו לתבוע דמי לידה והורות, לרבות בן הזוג שמתכוון לצאת לחופשת לידה ולתבוע דמי לידה, להורה מאמץ, להורה מיועד ולמשפחות אומנה.

בתיקון מספר 55 לחוק עבודת נשים מיום 28.7.2015 הוחלפו כל המונחים כדלקמן: במקום "חופשת לידה" יבוא "תקופת לידה והורות". לאור זאת תוקן גם חוק הביטוח הלאומי בהתאם בתיקון עקיף.

מועד שינוי הסיווג של עובד עצמאי

בסעיף 5 לחוק הביטוח הלאומי נקבע שמי שחדל להיות עובד עצמאי והפך למבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי נחשב לעובד עצמאי עד ליום שבו הודיע למוסד לביטוח לאומי, או שהמוסד לביטוח לאומי הודיע לו, על היותו למבוטח כאמור. המוסד לביטוח לאומי רשאי, לפי שיקול דעתו ולבקשת העובד העצמאי, לראותו כעובד עצמאי או כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי למרות ההודעה האמורה או אף בהיעדרה.

כלומר, לפקיד הביטוח הלאומי יש אפשרות להפעיל שיקול דעת בתיקון מעמד רטרואקטיבי, אך הוא אינו חייב לתקן רטרואקטיבית.

ככלל, עמדת המוסד לביטוח לאומי היא שכל עוד לא פנה המבוטח לשנות את המעמד במוסד לביטוח לאומי היה לו כיסוי ביטוחי לענף פגיעה בעבודה מכוח סיווגו כעובד עצמאי, וכיסוי ביטוחי שכזה אינו מתבטל למפרע.

פסק דין בעניין שינוי רטרואקטיבי

ביום 4/1/2015 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 3593-06-13) את תביעתו של עמי הופמן, שביקש לשנות באופן רטרואקטיבי את סיווג ההכנסה מהשכרת נדל"ן שסווגה במוסד לביטוח לאומי כהכנסה מעסק לסיווג של הכנסה שאינה מעבודה.

ביום 25/2/1999 הגיש המבוטח דוח רב שנתי. הוא ציין בדוח כי הוא עצמאי מיום 1/1/1999 ועיסוקו - השכרת נדל"ן, וכך הוא מסווג מאז במוסד לביטוח לאומי ומשלם בהתאם דמי ביטוח בהוראת קבע.

בהתנהלות נוספת של המבוטח עם המוסד לביטוח לאומי לאחר שנים רבות, הוא טען כי הוא משכיר נכסים שבבעלותו משנת 1999, כי מעולם לא היה לו עסק עצמאי, וכי הגדרתו כעצמאי בשנים קודמות נבעה מטעות שלו, מאחר שלא ידע שיש הבדל בין עצמאי לבין מי שהכנסתו מנכס בית.

המוסד לביטוח לאומי שינה את הסיווג הביטוחי של המבוטח ממועד פנייתו בהתאם לחוק, אך הוחלט באופן חריג לשנות רטרואקטיבית את הסיווג הביטוחי שלו למי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי לשנה נוספת.

המבוטח פנה לבית הדין האזורי לעבודה שקבע כי המבוטח דיווח על היותו עצמאי כל השנים, שילם דמי ביטוח בהתאם והיה מבוטח לענפי ביטוח שחלים על מבוטחים עצמאים לרבות ביטוח נפגעי עבודה. לאור זאת, שינוי הסיווג נעשה אף שנה קודם למועד שפנה למוסד לביטוח לאומי, והכול לפי הוראות החוק.

גמלה חוסמת

ההכנסה החייבת בתשלום מקדמות דמי ביטוח של עובד עצמאי היא הבסיס, בדרך כלל, להכנסה שממנה מחושבת גמלה בעת פגיעה בעבודה, או פגיעה בעת התנדבות מוכרת, המזכה בדמי פגיעה לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקצבת נכות מעבודה, בקצבת תלויים או במענק לנכה ולאלמנה ("גמלה חוסמת").

בעבר נהג המוסד לביטוח לאומי במקרים שבהם הבסיס לחישוב הגמלה התפרס על שנתיים, לקבוע את השנה החסומה - השנה הקודמת לשנת הפגיעה. זאת, כפי שנאמר בחוזר משותף של אגף ביטוח ובריאות ואגף נפגעי עבודה מספר 46/06 מיום 2/2/06.

בעקבות פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 377/03 לוי סלומון נ' המוסד לביטוח לאומי) הדן בפרשנות של תקנה זו, הוחלט במוסד לביטוח לאומי כי לגבי מבוטח שנפגע בעבודה בחודשיים הראשונים של שנת מס, יופעלו כללי "גמלה חוסמת" הן על השנה שבה אירעה הפגיעה והן על השנה שקדמה לה.

שומה מיטיבה

המוסד לביטוח לאומי מגדיל את ההכנסה בשומה שעל פיה נקבע הבסיס לדמי הפגיעה כאשר נמצא בידו (עוד מלפני הפגיעה) מידע שמיטיב עם המבוטח. שומה מיטיבה זו מגדילה גם את הגמלאות. 

ביום 3 במארס 2011 התקבל ערעור המוסד לביטוח לאומי בעניינו של מנשה תעשה (עב"ל 218-10) בבית הדין הארצי לעבודה. נקבע בפסק הדין שכאשר מצויה במוסד לביטוח לאומי הצהרה מעודכנת בדבר הכנסות מבוטח בשנת הפגיעה, ומגיעה שומה לשנה מוקדמת יותר, שומה זו אינה "שומה מיטיבה" לעניין הגדלת גמלאות כתוצאה מפגיעה בעבודה, גם אם השומה הגיעה למוסד לביטוח לאומי לפני הפגיעה.

ביום 10 באפריל 2014 דחה בית הדין הארצי את ערעורו של אורי שמש (עב"ל 6584-09-12) וקבע כי יש להפעיל בעניינו את כללי הגמלה החוסמת אף על פי שהוא דיווח על הכנסותיו האמיתיות למס ערך מוסף לפני מועד הפגיעה (אך לא הגדיל את מקדמות דמי הביטוח).

פסק דין בבית הדין הארצי – שומה לא הוכרה כמיטיבה כיוון שהדוח הוגש לאחר הפגיעה

ביום 25 בפברואר 2016 דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של יורי דורושקביץ בעניין תיקון הבסיס לתשלום הגמלאות שקיבל בגין פגיעה בעבודה לפי השומה לשנת 2011, כיוון שהדוח הוגש לאחר מועד הפגיעה בעבודה.

המבוטח היה רשום במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי.

בחודש אוגוסט הוא עדכן את המוסד לביטוח לאומי כי הכנסתו בחודשים ינואר עד יוני 2011 הייתה בסך 8,450 ש"ח לחודש (97,140 ש"ח בשנה) ועל פי הכנסה זו שילם את המקדמות בשנת 2011.

בחודש ינואר 2012 נפגע המבוטח בתאונה שהוכרה במוסד לביטוח לאומי כתאונה בעבודה ונקבעו לו נכויות שונות ובאפריל 2012 הגיש לפקיד השומה דוח לשנת 2011, על פיו הסתכמה הכנסתו השנתית בסך של 208,272 ש"ח.

המוסד לביטוח לאומי שילם למבוטח דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה לפי השומה לשנת 2011 אך בהמשך, כמתחייב מתקנה 11, תוקן הבסיס לפי ההכנסה ששימשה לתשלום מקדמות, והמבוטח חויב להחזיר את הגמלאות ששולמו ביתר.

בית הדין האזורי דחה את תביעת המבוטח לקבוע את בסיס ההכנסה לפי השומה השנתית לשנת 2011 ועל כך הוגש הערעור לבית הדין הארצי, שקבע כדלקמן:

●        סבירות תקנה 11 וחוקיותה נבחנו ואושרו בפסיקה נרחבת (שפורטה בפסק הדין) ואין לסטות מפסיקה זו.

●        תכלית התקנה על פי הפסיקה:

1.        למנוע עריכת מניפולציות בשומה.

2.        הגנה על מבוטחים עצמאים שהכנסתם ירדה כתוצאה מפגיעה בעבודה.

3.        לתמרץ מבוטחים עצמאים לעדכן בזמן אמת את שיעור הכנסתם.

●        בית הדין חוזר על ההלכות שנקבעו ולפיהן השפעה על שומה יכולה להיות בצד ההכנסות וגם בצד ההוצאות.

●        המבוטח לא נתן כל הסבר מדוע לא היה ביכולתו לעדכן את תשלום המקדמות בשנת 2011 לפני מועד התאונה.

●        לבסוף, בתגובה לטענתו האחרונה של המבוטח, ממליץ בית הדין למוסד לביטוח לאומי להודיע מראש למבוטחים על כוונתו לשנות החלטה קודמת שלו, ולהגדיל את החבות של המבוטח בדמי ביטוח. במקרה דנן, אף שלא נעשה כן, אין בכוח "פגם" זה כדי לסטות מהוראות תקנה 11 כאמור.

פסק דין - קצבת נכות מעבודה מחושבת על פי ההכנסה טרם הפגיעה ולא טרם אישור הגמלה

ביום 17 באוגוסט 2015 דחה בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 4424-10-12) את תביעתו של מאיר אלמקיס וקבע כי קצבת הנכות מעבודה תשולם לו על פי ההכנסה ששימשה בסיס לתשלום מקדמות במועד ההכרה בפגיעה ולא על פי דוחות מע"מ שהוגשו קודם לכן, או על פי דוח שנתי שהוגש לפקיד השומה לאחר מועד הפגיעה.

המבוטח עובד עצמאי הוכר כנפגע בעבודה מיום 29.7.2010, הגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי ביום 2.11.2010 ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 20%. תביעתו אושרה במוסד לביטוח לאומי ביום 15.3.2011.

קצבת הנכות של המבוטח חושבה על פי שומה לשנת 2008 שעל פיה חושבו המקדמות השוטפות לשנת 2010, שנת הפגיעה.

המבוטח לא דיווח למוסד לביטוח לאומי על גידול בהכנסותיו טרם הפגיעה.

המבוטח הגיש דוח למס הכנסה לשנת 2009 בחודש דצמבר 2010. שומת 2009 הייתה גבוהה יותר משומת 2008, ומשכך היטיבה עם המבוטח.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת המבוטח ולפיה עמדה לפני המוסד לביטוח לאומי שומת 2009 לפני אישור התביעה, וקבע כי מועד אישור התביעה לנכות אינו רלוונטי.

בית הדין האזורי דחה גם את טענת המבוטח באשר לדוחות מע"מ שהוגשו, ולכאורה מצביעים על גידול בהכנסות המבוטח לפני מועד הפגיעה. בית הדין קבע כי דוחות מע"מ כשלעצמם אינם מהווים ראייה לשיעור ההכנסות, כיוון שהם מלמדים על מחזור העסקאות ולא על ההכנסה החייבת.

בית הדין הארצי תמך בקביעת בית הדין האזורי כי יש לדחות את תביעת המבוטח.

במועד שבו הוגשה שומת שנת 2009 לפקיד השומה אין כל ערובה לכך שהמערער לא שינה את הכנסותיו. יודגש כי אין באמור כדי לקבוע כי בפועל ביצע המערער שינוי כלשהו, אלא די בכך שהייתה לו אפשרות לעשות זאת.

המועד הנבחן לצורך חישוב ההכנסה שלפיה מחושבת הקצבה הוא יום הפגיעה ולא כל מועד מאוחר אחר.

בית הדין חוזר שוב וקובע כי אין משמעות לדוחות המע"מ, וכי אין כל משמעות לשינוי בהכנסות המבוטח "כל עוד לא נעשה מעשה היכול ללמד על כך שהשינוי נעשה במועד שקדם לפגיעה".

פסק דין - אין התיישנות ל"החזר" גמלאות ששולמו ביתר בעקבות גמלה חוסמת

ביום 9.6.2015 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעתו של שמואל לוי וקבע כי ניתן לקזז מתשלומים שמגיעים לו מהמוסד לביטוח לאומי חוב כלפי המוסד לביטוח לאומי בגין גמלאות ששולמו לו ביתר עקב טעות המוסד לביטוח לאומי, וזאת אף על פי שחלפו כעשר שנים.

המבוטח הוא קבלן אינסטלציה עצמאי. ביום 28.1.2000 נפגע בעבודה ושולמו לו דמי פגיעה.

דמי הפגיעה חושבו על בסיס ההכנסה ברבעון האחרון בשנה שלפני התאונה (אוקטובר עד דצמבר 1999) בסך 35,388 ש"ח.

ביום 21.10.2004 הגיש המבוטח תביעה לקצבת נכות מעבודה. לאחר התנהלות שארכה זמן רב קבעה ועדה רפואית לעררים ביום 23.4.2009 את אחוז הנכות שלו ל-19%, למפרע מיום 29.7.2000, ולכן מגיע למבוטח מענק נכות חד פעמי.

המוסד לביטוח לאומי חישב מחדש את הבסיס לגמלה ומצא כי דמי הפגיעה ששולמו בעבר חושבו על פי בסיס הכנסה גבוה מדי ולפיכך נוצרה למבוטח יתרת חוב.

לטענת המוסד לביטוח לאומי במהלך ההליכים המשפטיים התגלה כי בסיס ההכנסה שעל פיו חושבו דמי הפגיעה היה שגוי, מאחר שנתוני ההכנסה לשנת 1999 התקבלו אצלו לאחר קרות התאונה. כלומר, הבסיס לחישוב הגמלה צריך להיות לפי ההכנסה ששמשה בסיס לתשלום המקדמות ולא על פי השומה, לפי ההלכה של "הגמלה החוסמת" או לפי שומה שמיטיבה עם המבוטח שהגיעה למוסד לביטוח לאומי לפני הפגיעה. בסיס ההכנסה הנכון היה צריך להיות שומת 1997.

להלן קביעת בית הדין בשתיים מהשאלות שעלו בדיון:

1.    האם המוסד לביטוח לאומי חישב נכון את הבסיס לגמלאות?

2.    האם חלה התיישנות או שיהוי של שבע שנים על החוב?

אופן החישוב - לפני הפגיעה היו בידי המוסד לביטוח לאומי השומות לשנים 1997 ו-1998. השומה של שנת 1998 לא היטיבה עם המבוטח ולכן הובאה בחשבון שומת 1997, על פיה אף שילם המבוטח את מקדמותיו טרם הפגיעה. 

במהלך הדיון הסתבר כי המוסד לביטוח לאומי חישב את הגמלה לפי שומה עצמית לשנת 1997 ולא לפי שומה סופית, שאף היא התקבלה לפני הפגיעה. השומה הסופית הייתה גבוהה מהשומה העצמית, ובשל כך מחד גיסא הודיע המוסד לביטוח לאומי כי יגבה מהמבוטח הפרש דמי ביטוח בגין הפרש ההכנסות, אך מאידך גיסא חייב בית הדין את המוסד לביטוח לאומי להגדיל את גמלת הפגיעה המחושבת על פי השומה הסופית כאמור.

טענת ההתיישנות - בית הדין מסתמך על הלכת חג'ג' (עב"ל 1844-09-10 מאפריל 2015): 

"בהלכת חג'ג' נקבע כי חוב שהוא תוצאה של תשלום גמלת יתר אינו יכול להיחשב כחוב שניתן להחיל עליו את הוראות חוק ההתיישנות, גם אם העילה לתשלומו קמה שבע שנים לפני שדרש המוסד לביטוח לאומי את תשלומו. זאת מכיוון שאין מדובר בתביעת חוב רגילה ונוכח תכליותיו של חוק הביטוח הלאומי".

כמו כן מציין בית הדין כי הלכת חג'ג', ככל הלכה שיפוטית, חלה גם על תביעות שהוגשו לפני שניתנה.

צו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים שחל על עצמאים

אם למבוטח יש הכנסות כעצמאי שמהן מנוכים דמי ביטוח כעובד שכיר על פי צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972 (להלן: " צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים") אזי אין לכלול הכנסות אלה בחשבון בעת עריכת החישוב בדבר סך ההכנסות של המבוטח כעצמאי. זאת כיוון שהמוסד לביטוח לאומי מתייחס להכנסות אלה כעיסוק נפרד - כאילו המבוטח שכיר.

כדי להימנע ממצב של כפל דמי ביטוח על אותן הכנסות בשנים הקודמות – פעם אחת כשכיר לפי הצו, ופעם שנייה מההכנסה המדווחת ממקור עצמאי למס – יש להעביר לפקיד הגבייה בסניף הביטוח הלאומי את אישור מקבל השירות על ניכוי דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות, כדי שיפחית מהשומה את ההכנסות שמהן נוכו דמי הביטוח.

חשוב שהאישור יכלול את כל המידע הקשור להכנסות שמהן נוכו דמי הביטוח ולחודשים שבהם בוצעה העבודה. המוסד לביטוח לאומי מבקש להשתמש בנוסח של טופס 806 (אישור שנתי על ניכוי מס הכנסה מתשלומים המחייבים ניכוי מס במקור) שנמצא באתר רשות המסים (מי שמגיש תביעה לתגמולי מילואים אמור להגיש פירוט חודשי לפי מועדי מתן השירות ולא סכום שנתי).

תיקון מקדמות דמי ביטוח

אם הכנסות המבוטח בפועל שונות מההכנסה שעל פיה חושבו מקדמות דמי הביטוח, אפשר להגדיל או להקטין את המקדמות באמצעות טופס מיוחד שנועד למטרה זו, שנמצא באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.

התנאים להוכחת הצורך בשינוי בשיעור המקדמה מצויים בתקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 והם: שומה לשנה הקודמת, שינוי מקדמות במס הכנסה, שינויים במחזור העסקאות שדווחו לצורכי מס במהלך שלושה חודשים רצופים בשנה השוטפת מול הדיווחים המקבילים למס הכנסה בשנה הקודמת, או נימוקים משכנעים אחרים.

נימוקים משכנעים הם לדוגמה: אישור רפואי המצביע על ירידה בכושרו התפקודי של המבוטח, הצהרת המבוטח שחל גידול בהכנסותיו ביותר מ-10%, או הודעת מייצג על ההכנסה המשוערת הצפויה לשנה השוטפת.

מייצגים רשאים להגדיל את המקדמות באמצעות קובץ ייצוג לקוחות כאשר המבוטח רשום במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי.

מבוטח שמגדיל מקדמות באופן עקבי מדי שנה ובסוף כל שנת מס מגיש שומה נמוכה באופן משמעותי מההצהרה שמסר למוסד לביטוח לאומי, מוזמן לבירור במוסד לביטוח לאומי. כאשר ההגדלה נעשתה על ידי מייצג, המייצג מוזמן לבירור במוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי בודק אם הייתה הגדלת כיסוי ביטוחי שלא בהתאם לתקנות.

בהתאם לתקנות, שינוי מקדמות אפשרי עד 31 בדצמבר באותה השנה פעם אחת בכל רבעון: ארבע פעמים בשנה. כאשר הטופס משמש להגדלת מקדמות רשאי לחתום עליו המבוטח או המייצג, ואילו הקטנת מקדמות מחייבת בכל מקרה חתימה של המבוטח על הטופס. מייצג אינו רשאי לחתום במקום המיוצג על הקטנת מקדמות. המייצג רשאי למסור הודעה על ההכנסות הצפויות.

שינוי מקדמות אינו משנה את מעמדו של המבוטח במוסד לביטוח לאומי. כלומר, שינוי סוג מעצמאי שאינו כלול בהגדרת עובד עצמאי ל"עובד עצמאי", או ההיפך, מחייבים דיווח של המבוטח בטופס בל/6101 (דין וחשבון רב שנתי).

אי אפשר לתקן מקדמות של שנה קודמת באופן רטרואקטיבי, לכן רצוי ומומלץ לתקן מקדמות במהלך השנה. כאשר בוחנים את ההכנסה השנתית, יש להביא בחשבון את ההכנסה הגבוהה ביותר הרלוונטית (כפוף לתקנות) בשל סוגיית "הגמלה החוסמת". לעניין הגמלה החוסמת, ההכנסה המתוקנת המהווה בסיס למקדמות בשנה השוטפת - היא הבסיס למקדמות בשנה הבאה אחריה.

כאשר מבוטח משלם מראש מקדמות (בדרך כלל בחודש דצמבר), עליו לבקש מפקיד הביטוח הלאומי לעכב את החזר התשלום שבוצע ביתר, כדי שהתשלום לא יוחזר אוטומטית למבוטח. המייצג רשאי לעכב החזר במערכת ייצוג הלקוחות.

הגדלת מקדמות למי שבכוונתו לתבוע גמלה לשמירת היריון ודמי לידה והורות

יש לזכור שנשים עצמאיות בהיריון, החייבות דמי ביטוח או המגדילות מקדמות, חייבות לשלם את הפרשי דמי הביטוח ואת המקדמות עוד לפני הלידה או לפני שמירת ההיריון והדבר נכון גם לכל מי שבכוונתו לתבוע דמי לידה (היולדת, בן הזוג שמתכוון לצאת לחופשת לידה במקום בת זוגו, הורה מאמץ, הורה מיועד ומשפחות אומנה). זאת, כדי שהגמלה לא תישלל, בחלקה או במלואה, עקב פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי.

כאשר מבוטחת בהיריון, לדוגמה, מקבלת דרישה עתידית לתשלום דמי ביטוח (לדוגמה בעת שינוי סוג לעובדת עצמאית), יש לשלם את הדרישה מיד, כפי שהוסבר לעיל.

הענקה מטעמי צדק

בעת שלילת גמלה בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח או בשל אי רישום כעובד עצמאי, אפשר להגיש תביעה להענקה מטעמי צדק. לעתים המוסד לביטוח לאומי עורך מבחן הכנסות למבקשי ההענקה.

טענה כי פיגור בתשלום דמי ביטוח או אי רישום כחוק, נגרמו בשל הטעיה או מחדל של רואה חשבון, מנהל חשבונות, יועץ מס או עורך דין מטעמו של מבקש ההענקה - נדחתה בבית הדין הארצי לעבודה, ונקבע כי חלה אחריות של התובע על שלוחו.

העברת תלוש משכורת כאשר למבוטח יש הכנסות נוספות החייבות בדמי ביטוח

מבוטחים שחייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם כעצמאים או כבעלי הכנסות פסיביות, שהם גם שכירים בו זמנית, יעבירו תלושי משכורת למוסד לביטוח לאומי (לתחום גבייה מלא שכירים בסניף). זאת, כדי שהמידע הקיים במחשב הביטוח הלאומי יהיה מעודכן.

כאשר המידע אינו מעודכן או אינו מאומת, המבוטח משלם בשלב הראשון דמי ביטוח בשיעור המלא במקום גם בשיעור המופחת, או משלם דמי ביטוח בשיעור מופחת בעוד שהיה אמור לשלם רק בשיעור המלא.

התרת דמי הביטוח הלאומי בניכוי לצורכי מס

לצורך תשלום דמי ביטוח חייב המבוטח לקבל הודעת חיוב שאותה יש לשלם. דמי ביטוח המשולמים ללא הודעת חיוב, נחשבים לתשלום ביתר ואינם כלולים בתשלומים המותרים בניכוי לצורכי מס הכנסה.

יש לשים לב שרק 52% מדמי הביטוח הלאומי ששולמו בפועל מותרים בניכוי לצורכי מס. דמי ביטוח הבריאות אינם מותרים בניכוי.

תשלום דמי הביטוח באמצעות הסדר תשלומים מכל סוג (בהמחאות, בהוראת קבע בכרטיס אשראי, בהוראת קבע בבנק או בקיזוז מגמלה) מותר בניכוי לצורכי מס רק בשל התשלומים שנפרעו עד תום שנת המס. תשלום ששולם בעסקה בודדת בכרטיס אשראי מותר במלואו בניכוי במועד ביצוע העסקה (אף אם חולק לתשלומים או בקרדיט).

תשלומים בעבור הפרשי שומות בדמי ביטוח ובשל חיובי רטרו, שמשולמים עד תום שנת המס מזכים בהטבות במס באותה השנה אם הדרישה לתשלום היא עד 14 בפברואר בשנה העוקבת (לדוגמה, תשלום עתידי בסוף שנת 2017 שנדרש לתשלום רק עד 14 בפברואר 2018, מזכה בהטבות בשנת 2017).

פיגור בתשלום דמי ביטוח

סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי כולל סנקציות נגד מי שלא שילם דמי ביטוח (למעט חריגים, כגון מי שנפגע בעת התנדבות מוכרת).

על פי הסעיף, אי תשלום דמי ביטוח, לרבות הפרשי דמי ביטוח, במועד הנקוב בדרישה, יוצר עומק פיגור בדמי ביטוח שעלול לשלול גמלה באופן מלא או באופן חלקי. כלומר, כל עוד לא הוסדר החוב:

1.    במקרה של שלילה חלקית יקבל המבוטח, לדוגמה, 75% מהגמלה בקיזוז חלק מהחוב.

2.    במקרה של שלילה מלאה לא תשולם גמלה.

הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבחן מהיום שבו דמי הביטוח היו אמורים להשתלם ולא מהמועד שבו נשלחה הדרישה לתשלום.

לכיסוי החוב נדרש המבוטח לעתים לשלם 25% מהחוב מיד ואת היתרה בהסדר תשלומים.

לפי סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי, פיגור בתשלום דמי ביטוח של עובד עצמאי או של עובדת עצמאית עלול לגרום לשלילת דמי לידה והורות, דמי אימוץ וגמלה לשמירת היריון.

כלומר, בכל תביעה לגמלה (למעט באוכלוסיות מיוחדות, לדוגמה, נכים קשים בעלי הכנסות נמוכות), נערכת ביקורת גבייה כדי לבדוק אם קיים פיגור בתשלום דמי ביטוח ששולל גמלה באופן מלא או באופן חלקי.

בית הדין האזורי בעניין יצחק חג'אג' (בל 2416-06-11 מיום 9.7.2012) קיבל את טענת המבוטח וקבע שאף על פי שלא נרשם כעובד עצמאי כחוק, בנסיבות המיוחדות שבהן המוסד לביטוח לאומי הודיע לו בכתב על המעמד בטרם נפגע בעבודה – הוא ייבחן כעובד עצמאי כאילו נרשם, אולם בית הדין מורה למוסד לביטוח לאומי לבחון את חישוב הגמלאות בהתחשב בפיגור בתשלום דמי הביטוח לפי הכללים בסעיף 366 ולשלול את הזכאות לגמלה בהתאם.

תשלום דמי הביטוח בתום שנת המס

ייתכנו תקלות בקליטת התשלומים אשר משולמים ביום האחרון של שנת המס והם נקלטים באישור השנתי של שנת המס הבאה. אם המועד לתשלום הוא לפני 14 בפברואר בשנה העוקבת, אזי יש לשלוח למוסד לביטוח לאומי את צילום הקבלה, כדי לתקן את האישור.

חישוב דמי ביטוח בעבור שנים קודמות

המוסד לביטוח לאומי אמור לשלוח הודעות על הפרשי שומה לאחר קבלת השומה ממס הכנסה.

אם המעמד של המבוטח הוא של עובד שכיר וגם של עובד עצמאי, כדאי לבדוק אם סכום המשכורת מעודכן ברישומי המוסד לביטוח לאומי (סכום זה משפיע על החישוב בשיעור המופחת או המלא של דמי הביטוח).

הכנסות נכים מתקבלות במוסד לביטוח לאומי בסכום אחד ללא פירוט ובדרך כלל נשלח למבוטח מכתב המבקש את הפירוט. יש לבדוק קליטת ההכנסות כאשר הנכה הוא בן/ת הזוג. רצוי ומומלץ לשלוח את הפירוט וההסברים עם אסמכתאות.

בהפרשי דמי הביטוח בעקבות קליטת שומת מס הכנסה לשנת 2016 במוסד לביטוח לאומי נכללו גם הכנסות פטורות מדמי ביטוח (כמו קצבת ילדים ושכר דירה פטור ממס) כהכנסות חייבות. מומלץ לבדוק היטב את כל הפרשי השומה שהמוסד לביטוח לאומי שולח למבוטחים. לשכת רואי חשבון פנתה בעניין זה למוסד לביטוח לאומי.

בעבר, כאשר התקבל במוסד לביטוח לאומי מידע חדש שנובע מנתוני שכר, משינוי עיסוק כשכיר או מגמלאות, המוסד לביטוח לאומי עדכן את נתוני ההכנסות, אך ביצע במערכת הממוחשבת חישוב דמי ביטוח מחדש רק בשנה השוטפת ובשש השנים שקדמו לה ולא בשנים ישנות יותר – כלומר, בשנים הישנות המוסד חישב רק דמי ביטוח המחושבים לראשונה, הן באשר לבעלי הכנסות והן באשר למבוטחים מינימליסטים, שאין להם הכנסות (חוזר ביטוח/1395 מיום 12.5.2010), החוזר לא התייחס לשומות מס.

לאור תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי שקובע תקופות התיישנות, התאים המוסד לביטוח לאומי את הכללים לתיקון בחוק.

עדכון גמלאות בעקבות הפרשי דמי ביטוח

עדכון הפרשי השומה אמור לעדכן גם את הגמלאות שהתקבלו מן המוסד לביטוח לאומי, למעט במקרה שהשומה חסומה בשל "גמלה חוסמת" כתוצאה מפגיעה בעבודה (או בהתנדבות מוכרת).

בגמלאות: דמי פגיעה, אימהות (מאפריל 2016) ותגמולי מילואים, המוסד לביטוח לאומי עורך חישוב משולב של הפרשי דמי ביטוח והפרשי גמלאות.

פסק דין בבית הדין האזורי - שומת מס הכנסה מחייבת לעניין דמי ביטוח

בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של מאיר בן חמו (34728-06-12 מיום 9.12.2012) וקבע כי שומת מס הכנסה לשנת 2004 במסגרת הסכם פשרה משנת 2011 מהווה הכנסה חייבת לעניין תשלום דמי ביטוח.

המבוטח חתם על הסכם פשרה במס הכנסה שקיבל תוקף של פסק דין, מבלי להודות בטענות הצדדים, על תשלום מס בסך של 100,000 ש"ח בגין חובות לרשויות המס, והדבר קיבל ביטוי בנוסח ההסכם.

המוסד לביטוח לאומי חייב את המבוטח בדמי ביטוח והפנה אותו למס הכנסה לצורך בירור השומה.

המבוטח פנה לבית הדין בשלוש שאלות:

1.    האם המוסד לביטוח לאומי יכול לחייב בדמי ביטוח בשנת 2012 לפי שומה לשנת 2004?

2.    האם הסכום שבו חויב המבוטח במסגרת הסכם הפשרה מהווה תשלום בעבור "הכנסה חייבת" בדמי ביטוח?

3.    ואם זו "הכנסה חייבת" בדמי ביטוח – מהו הסכום שממנו יש לגזור את דמי הביטוח.

בית הדין קבע כדלקמן:

ההלכה נקבעה בפסק דין איציק מועלם נ' המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 82/09, 24.1.2010) ובפסק דין גילאון מתן ו-15 אחרים נ' המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 397/09 24.6.2010): "...לעניין תשלום דמי ביטוח, קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה ובעיקרו של דבר, סיווג מס הכנסה לגבי הכנסה מסוימת היא המחייבת גם לגבי תשלום דמי ביטוח לאומי".

כאשר קיימת שומה סופית מרשות המסים – למוסד לביטוח לאומי אין שיקול דעת בקביעת גובה "ההכנסה החייבת". בית הדין קבע כאמרת אגב, שהמוסד לביטוח לאומי לא היה יכול להפעיל שיקול דעת כי המבוטח לא הוכיח מה שיעור הרכיבים שאינם מהווים "הכנסה חייבת".

בית הדין דחה את הטענה החלופית שהועלתה על ידי המבוטח, ולפיה המוסד לביטוח לאומי פעל בשיהוי כאשר הוציא רק בשנת 2012 דרישה לתשלום בגין שנת 2004 ובכך הפר את כללי השיהוי המנהלי. השומה המחייבת היא השומה הסופית שהתקבלה לאחר חתימת הסכם הפשרה.

המוסד לביטוח לאומי הוכיח כי דרישת התשלום הוצאה כחודש ימים בלבד לאחר שהתקבלה אצלו השומה ממס הכנסה.

הודעות חוב ועיקולים אוטומטיים

לאחר שהמוסד לביטוח לאומי שולח למבוטח שתי הודעות חוב המתריעות על עיקול בשל חוב בדמי ביטוח, אמור להישלח עיקול אוטומטי.

כאשר חוב נמצא במהלך בירור, רשאי הפקיד המטפל למנוע פעולות גבייה ואכיפה ולמנוע ביצוע עיקולים לתקופת זמן מוגבלת (אפשר לראות אם יש הקפאת מעקבים או מניעת עיקולים במסך ריכוז מידע בקובץ ייצוג לקוחות).

החזרי דמי ביטוח לחשבון הבנק

ברוב המקרים מחזיר המוסד לביטוח לאומי את יתרות הזכות באופן אוטומטי, גם ללא בקשה בכתב מהמבוטח. לביצוע ההחזרים הללו קיימים תנאים מוקדמים. להלן ריכוז נקודות חשובות:

1.    כאשר יש למבוטח יתרת זכות במוסד לביטוח לאומי ואין בידי המוסד מידע עדכני על פרטי חשבונו בבנק, או כאשר מבוטח מבקש להחזיר אליו כספים לחשבון בנק שונה מזה הידוע למוסד לביטוח לאומי, הוא יתבקש להמציא את פרטי הבנק שאליו הוא מעוניין שתועבר היתרה.

        ככלל, החזר יתרת זכות אמור להתבצע לחשבון הבנק של המבוטח בעל יתרת הזכות ולא באמצעות תשלום בדואר מקוון, כאשר לא מתנהל חשבון בנק על שם המבוטח.

2.    המוסד לביטוח לאומי מאמת את החשבון בבנק, ללא צורך בקבלת אישורים מהמבוטח.

3.    ניתן לבקש לעכב החזרים בפנייה לסניף או בקובץ ייצוג לקוחות.

4.    תשלום דמי ביטוח ללא חיוב במקביל הופך ליתרת זכות ומוחזר למשלם באופן אוטומטי.

5.    אם החזר לא התקבל בתוך 30 ימים מתאריך ההודעה, אזי על המבוטח לפנות לסניף. בדרך כלל מדובר בסכום גבוה של החזר שעל הפקיד לבדוק לפני שמחזיר למבוטח.

6.    אם למבוטח קיים חוב עקב תשלום גמלת יתר בעבר, או חוב כמעסיק - אזי חוב זה מקוזז מיתרת הזכות.

7.    בקשה לקיזוז יתרת זכות של מבוטח עם יתרת חובה של בן הזוג או של בת הזוג, חייבת להתבצע בכתב.

8.    יש מצבים שבהם לא מתבצע החזר אוטומטי, כגון כאשר מבוטח שוהה בחו"ל.

9.    כאשר נוצרת למבוטח יתרת זכות כתוצאה מהחזר דמי ביטוח שנוכו ביתר במשכורת ויתרת חובה בחשבון, מומלץ להודיע לפקיד הגבייה כדי שיקזז את ההחזר מהחוב.

הכנסה הונית

הכנסה הונית, שהיא הכנסה שמקורה אינו בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אינה חייבת בתשלום דמי ביטוח (למעט בשנים 2008 עד 2013 כשמקור ההכנסה בחברה משפחתית, על פי עמדת המוסד לביטוח לאומי).

לעתים "העץ" נמכר (ה"פירות" לא נמכרו) ומשיקולים שונים נרשמה ההכנסה בשומה סופית של מס הכנסה כהכנסה פירותית. פקיד הביטוח הלאומי יבקש מהמבוטח לתקן את שומת המס.

בפסק הדין איציק מועלם נגד המוסד לביטוח לאומי, עב"ל 000082/09 שניתן בבית הדין הארצי לעבודה ביום 24.1.2010, התמודד בית הדין הארצי עם השאלה: אם ובאלו תנאים, ניתן להכיר בהכנסה "הונית" – להבדיל מהכנסה "פירותית" או "הכנסה ממשלח יד" – כהכנסה הפטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

לדעת בית הדין הארצי, יכול שתהיה לעובד עצמאי הכנסה ממקורות שאינם חייבים בתשלום דמי ביטוח, ובכלל זה הכנסה מ"נכס הוני", והמשמעות היא - פטור מתשלום דמי ביטוח לעניין אותה הכנסה.

הטענה העיקרית של בית הדין היא שעל פי סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי, המפתח לקביעת סכום דמי הביטוח הוא שומת מס ההכנסה. מאחר שרשות המסים לא הכירה בהכנסות כ"הוניות" - קביעה זו מחייבת גם בעבור תשלום דמי הביטוח.

למעלה מן הדרוש בחן בית הדין את המקרה לגופו באשר להסכם בין המערער לחברת הביטוח. לא הוכח טיבם של הסכומים שלהם טען המערער, ואין ראיות היכולות לקשור את הסכומים ששולמו לו כסכומים בעבור הסכמה לבלעדיות.

בפסק דין גילאון מתן נגד המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 22517-02-12 מיום 6.1.2014) קבע בית הדין הארצי שלעניין תשלום דמי ביטוח קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה ויש חשיבות גדולה לאופן שבו מוצגת ההכנסה. בונוס כשמו כן הוא - בגדר הכנסת עבודה ולא מענק פרישה.

הכנסה ממשכורת המופקת בחו"ל

בעקבות הרפורמה במס הכנסה מיום 1.1.2003 ושינוי שיטת המיסוי לשיטה הפרסונלית, גם הכנסות תושב ישראל המופקות בחו"ל נבחנות לעניין חיובן בדמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו.

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר בשנת 2004 (שמוצג בהמשך המאמר), שעל פיו משכורתו של תושב ישראל שעובד רק בחו"ל אצל מעסיק זר מסווגת בביטוח הלאומי כהכנסה של מי שאינו עובד שכיר ואינו עצמאי, על כל המשתמע: שיעור דמי הביטוח הוא כהכנסה פסיבית (12% בשיעור המלא) והגמלאות על פי החוזר האמור הן כמו למבוטח שאינו עובד כלל (יישום החוזר בגמלאות מיושם בעיקר בגמלאות מחליפות הכנסה).

כלומר, אף שבדוח המוגש למס הכנסה מסווגת הכנסה זו בדרך כלל כהכנסה ממשכורת, המוסד לביטוח לאומי מסווג את ההכנסה ככזו שאינה מעבודה, ממשלח יד או מעסק. 

מעמד מבוטחים שעובדים גם בארץ וגם בחו"ל אצל המעסיק הזר נבחן לגופו של עניין, ולעתים נעשה החיוב כמבוטח שכיר המשלם בעד עצמו.

כאשר המבוטח מודיע למוסד לביטוח לאומי על עיסוק בחו"ל, הוא מצהיר על ההכנסה שחייבת במס בארץ מעיסוק זה. הכנסה זו תתעדכן לפי השומה. בכל מצב אחר - המוסד לביטוח לאומי מחייב לפי השומות שבידו, או לעתים לפי הכנסה משוערת (לדוגמה: לפי השכר הממוצע במשק), כאשר אין שומות.

החל משנת 2014 המוסד לביטוח לאומי מחייב מבוטחים שעובדים בחו"ל באופן אוטומטי על פי השומות שהתקבלו ממס הכנסה, כפוף להתיישנות לפי סעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי.

דמי אבטלה ו"מצב אבטלה" בהקשר של עובד עצמאי

עצמאי בתקופת האבטלה 

הכנסות מעיסוק כעצמאי מופחתות מדמי האבטלה: בשלב הראשון לפי הצהרה שמצהיר המובטל בביטוח הלאומי על גובה הכנסותיו הצפויות, ובשלב השני לפי ההכנסות בפועל בשומה.

פסק דין בעניין נמרוד גרון בבית הדין הארצי לעבודה מיום 26.3.2017 (39009-02-16) קבע כי המוסד לביטוח לאומי ניכה את הכנסות המבוטח כ"עובד עצמאי" מדמי האבטלה – כדין, ודחה את הערעור.

ההכנסות כעצמאי בתקופת הזכאות לדמי אבטלה אינן שוללות את הזכאות לדמי האבטלה, אך הן מופחתות מדמי האבטלה.

מובטל שפתח עסק עצמאי ושב להיות מובטל

תיקון בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 מאפשר למובטל שפתח עסק עצמאי ושב להיות מובטל, למצות את זכותו לדמי אבטלה בתנאים שפורטו בחוק.

חשוב לשים לב שההתייצבות בלשכת התעסוקה ובחינת הזכאות לדמי אבטלה, חייבות להיות לפני פתיחת העסק.

התיקון בחוק מחייב הודעה גם לרשות המסים וגם למוסד לביטוח לאומי על תחילת העיסוק במשלח היד ועל הפסקת העיסוק במשלח היד.

"מצב אבטלה" לעצמאי בתקופה שאינו עובד והפקדות העצמאי לקופת גמל לקצבה

להלן עיקרי התיקונים בחוק ההסדרים לשנת 2017 בפרק חיסכון וסיוע לעצמאים:

הפקדה לקופת גמל לקצבה

חוק ההסדרים מחייב עצמאי להפקיד לקופת גמל לקצבה (בלי קשר לסיווגו במוסד לביטוח לאומי) לפי קריטריונים שנקבעו בחוק. הקריטריונים האלה נבחנים בתום שנת המס.

חובת ההפקדה לקופת גמל לקצבה אינה חלה על עצמאי שמתקיים לגביו בתום שנת המס אחד מהקריטריונים המפורטים להלן:

1.       טרם מלאו לו 21 שנים.

2.       הוא הגיע לגיל 60 (גיל פרישה מוקדמת כמשמעותו בחוק גיל פרישה).

3.       טרם חלפו שישה חודשים מהמועד שבו נרשם כעוסק במע"מ בפעם הראשונה (פטור חד פעמי).

4.       מי שמלאו לו 55 ביום 1.1.2017 (הוראת מעבר).

ההכנסה החייבת בהפקדה

ההכנסה החייבת בהפקדה היא ההכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(8) לפקודה, לאחר הניכויים שהותרו ממנה במגבלות מסויימות כמפורט בחוק (ללא הניכויים הקשורים בהפקדות לגמל או לתשלומים למוסד לביטוח לאומי), לפני הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כל דין, ולמעט תשלומים ממרכיב חיסכון למצב אבטלה.

סכום ההכנסה החייבת, שבגינו חייב העצמאי להפקיד לקופת גמל לקצבה, מבוסס על השכר הממוצע במשק לעניין גמלאות הביטוח הלאומי וחישוב דמי הביטוח (בשנת 2017 סכום של 9,673 ש"ח לחודש), והוא כדלקמן:

1.       על חלק ההכנסה החייבת שיש להפקיד בגינו לקופת גמל לקצבה, שאינו עולה על מחצית השכר הממוצע במשק (סך של 58,038 ש"ח לשנה בשנת 2017) - 4.45% מההכנסה (2,583 ש"ח לשנה).

חשוב לציין שמחצית השכר הממוצע במשק היא גם המגבלה לעניין הגדרת העובד העצמאי לפי חוק הביטוח הלאומי.

2.       על חלק ההכנסה החייבת שיש להפקיד בגינו לקופת גמל לקצבה, שעולה על מחצית השכר הממוצע במשק ועד השכר הממוצע במשק (מסך של 58,039 ש"ח לשנה ועד סך של 116,076 ש"ח לשנה בשנת 2017) - 12.55% מההכנסה (7,284 ש"ח לשנה).

3.       מתשלומים שחייב עצמאי להפקיד לקופת הגמל לקצבה ינוכו תשלומים שהפקיד או שהופקדו בעדו בשל הכנסתו המבוטחת כשכיר.

הגדרת "מצב אבטלה" של עצמאי

החוק קבע הגדרה ל"מצב אבטלה" של עצמאי: מצב שבו העצמאי חדל לעסוק במשלח ידו (לרבות בשל מחלה ממושכת), או סגר את עסקו, או שהגיע לגיל פרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה (גבר, לדוגמה, גיל 67, ואישה בהתאם לגיל הקבוע לגביה בחוק גיל פרישה) ואין לו הכנסה חייבת בהפקדה.

סכומים שיופקדו ל"מצב אבטלה" של עצמאי

מתוך ההפקדה של העצמאי לקופת גמל לקצבה ייוחס בכל שנה סכום מסויים למרכיב חיסכון ל"מצב אבטלה". הסכום יהיה הנמוך שבין:

1.       שליש מהתשלומים שהפקיד העצמאי.

2.       הסכום הנקוב בסעיף 9(7א)(א)(2) לפקודת מס הכנסה (12,200 ש"ח בשנת 2017).

משיכה מהקופה ב"מצב אבטלה" של עצמאי

חוק ההסדרים לא הוסיף זכאות לדמי אבטלה לעצמאים כמקובל בחוק הביטוח הלאומי, אולם החידוש שקבע החוק הוא, שעצמאי במצב אבטלה רשאי למשוך תשלום מסויים מתוך הכספים שצבר בקופת הגמל לקצבה (גם מתוך הפקדות שלפני תחילת החוק, בתנאים מסויימים) כדי שתהיה לו הכנסה בתקופה שבה הוא אינו עובד.

נקבע בתיקון לפקודת מס הכנסה כי הסכומים שמושך העצמאי יראו אותם כהכנסה שהתקבלה בידו, כאמור בסעיפים 2(1) או 2(2) לפקודה [סעיף 3(ה7) החדש לפקודה]. כלומר, סכומים אלה כפופים לחיוב בדמי ביטוח לפי חוק הביטוח הלאומי כיוון שמקורם בסעיף 2 לפקודה.

מתוך הסכום שמשך העצמאי מהקופה במצב אבטלה נקבעו סכומים שיהיו פטורים ממס [סעיף 9(7ב) החדש לפקודה].

סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי מחייב כל משלם פנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף לנכות את דמי הביטוח מהפנסיה המוקדמת, כאשר מקור הפנסיה המוקדמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד. בהתאם לפירוש זה העצמאים יהיו חייבים בתשלום דמי הביטוח בעד עצמם מהפנסיה שיקבלו בעתיד, כהכנסה שאינה מעבודה. המוסד לביטוח לאומי אמור לפרסם הנחיות.

פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על יסודי

החל מיום 1 באוקטובר 2011, תלמיד כיתה י' עד י"ב במוסד חינוכי על יסודי (שמוכר לעניין חוק זה), שהכנסתו מזערית (5% מהשכר הממוצע במשק), שאינו עובד וטרם מלאו לו 19 שנים, פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי בעד התקופה שבה הוא לומד (הפטור חל גם על תלמיד שאין לו צו גיוס). התלמיד ממלא טופס בל/670 (הצהרת עיסוק תלמיד על יסודי), שמצוי באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.

פטור מדמי ביטוח למתגייס לצבא, או לשירות לאומי בהתנדבות, או לעתודאי

החל מיום 1 באוגוסט 2013, בעקבות תיקון תקנות הביטוח הלאומי מיולי 2013, מי שהכנסתו מזערית ואינו עובד וטרם מלאו לו 21 שנים, פטור מתשלום דמי ביטוח מיום שמלאו לו 18 שנים ועד המועד שבו החל לשרת כחייל או בהתנדבות בשירות לאומי. המוסד לביטוח לאומי פרסם ביום 26.11.2013 חוזר המפרט את תנאי הפטור ותחולתו.

עתודאי יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח עד גיל 21 בתנאים שלעיל אם סיבת הפסקת השירות היא כי הוא עתודאי.

פטור לחניך במכינה קדם צבאית ולמתנדב בשנת שירות החל מספטמבר 2011 ועד יולי 2013

סעיף 351(יא)(2א) לחוק הביטוח הלאומי תוקן החל מיום 1.9.2011. הסעיף כולל פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד בבית ספר על יסודי ולמי שמצוי בהכשרה מקצועית, והחל ממועד התיקון גם לחניך מכינה קדם צבאית ולמתנדב לשנת שירות למטרה ציבורית/ לאומית ובלבד שהחלו את השירות הסדיר או את השירות הלאומי לפני שמלאו להם 21 (יש לשלוח את אישור הלימודים או ההתנדבות למוסד לביטוח לאומי לעדכון באופן ידני).

דוגמה מתוך חוזר הביטוח הלאומי

מבוטח יליד 12/1993 הגיע לגיל 18 בחודש 12/2011. למבוטח הוזן במחשב הביטוח הלאומי עיסוק חייל חובה החל בחודש 11/2014 (לפני גיל 21). עד ליום 30/06/2012 היה המבוטח תלמיד על יסודי.

מבוטח זה פטור מדמי ביטוח בתקופות הבאות:

מגיל 18 ועד יוני 2012 פטור כתלמיד על יסודי.

מיולי 2012 ועד יוני 2013 פטור במסגרת הפטור עד 12 חודשים למי שאינו עובד ואין לו הכנסות.

בחודש יולי 2013 המבוטח חויב בתשלום דמי ביטוח, כי מיצה את הפטור.

החל מאוגוסט 2013 ועד לחודש הגיוס פטור במסגרת הפטור החדש.

פטור מתשלום דמי ביטוח למשתחרר

לפי תיקון בחוק מינואר 2015 פטור כל משתחרר מצה"ל ומשירות לאומי לאחר שירות של 24 חודשים (בתנאים שנקבעו, לרבות לאחר של"ת) מתשלום דמי ביטוח מינימליים בחודשיים הראשונים שלאחר השחרור (למי שאינו עובד והכנסתו מזערית).

פטור מדמי ביטוח למקבל גמלה ממשרד הביטחון

מי שמקבל גמלה ממשרד הביטחון שאין לו הכנסות החייבות בתשלום דמי ביטוח (לדוגמה: אלמנת צה"ל ונכה צה"ל), פטור מתשלום דמי הביטוח. אם חויב בדמי ביטוח עליו להעביר את האישור ממשרד הביטחון לקבלת הפטור.

פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות לתורם איבר

לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תורם איבר, בתנאים מסוימים, פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות לתקופה מרבית של עד 36 חודשים (חוזר בריאות/52 מיום 10.12.2013). רשימת התורמים הזכאים מועברת ממשרד הבריאות למוסד לביטוח לאומי פעם בשנה.

הכשרה מקצועית

החל מיום 1.1.2012 מבוטח המצוי בהכשרה מקצועית משלם את דמי הביטוח (למעט לענפי אימהות ונפגעי עבודה) על הכנסה בשיעור 5% מן השכר הממוצע במשק.

החבות בדמי ביטוח של "עקר בית"

בג"ץ דחה עתירה כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה, שדחה ערעור של בעל ואישה אשר ביקשו מהמוסד לביטוח לאומי להכיר בבעל כ"עקר בית" ולפטור אותו מתשלום דמי ביטוח (בג"ץ 1046/09 מיום 15.8.2010).

תשלום דמי ביטוח למשרתים בשירות אזרחי על ידי גבייה מרוכזת

החל בחודש ינואר 2010, תשלום דמי הביטוח בעבור תלמידי ישיבות המשרתים בשירות האזרחי מתבצע על ידי המנהלת האזרחית הלאומית באמצעות גבייה מרוכזת, עבור תלמידי ישיבה שמשרתים בשירות האזרחי שאין להם הכנסה או שהכנסתם אינה מגיעה לסכום בשיעור של 5% מן השכר הממוצע במשק (חוזר ביטוח/1396 מיום 28.11.2010).

בחינת מעמדם של מבוטחים המדווחים כשכירים ב"חברות חשבונית"

חברה בע"מ המטפלת בהתחשבנויות של לקוחותיה מול רשויות המס ומדווחת על הלקוחות האמורים כאילו היו עובדי החברה, נקראת במוסד לביטוח לאומי "חברה בבירור". מדובר בחברה שמציגה סממנים דומים לחברת כוח אדם, אך אינה חברת כוח אדם כהגדרתה בחוק.

בדרך כלל הבעיה נוצרת כאשר מדובר בעובד עצמאי שפונה לחברה ביוזמתו או ביוזמת החברה ומבקש לפעול כעובד שכיר. החברה משמשת "גורם מדווח בלבד" לרשויות המס והביטוח הלאומי, תמורת עמלה. פעולה זו "חוסכת" לעצמאי את פתיחת התיקים ברשויות המס והביטוח הלאומי באמצעות הדיווח כשכיר ותשלום "משכורת", אף על פי שלא מתקיימים למעשה יחסי עבודה בין העצמאי לבין החברה שמפיקה את תלושי המשכורת.

כאשר מגיע מידע על עובד עצמאי כאמור לעיל למוסד לביטוח לאומי, נבחן המעמד של העובד האמור ואם הוא מדווח למוסד לביטוח לאומי ב"טעות" כשכיר. בחינת המעמד נעשית פעמים רבות בעקבות הגשת תביעה לגמלה ובמיוחד הגשת תביעה לדמי אבטלה (עצמאי אינו זכאי לדמי אבטלה). המוסד לביטוח לאומי בוחן אם מתקיימים יחסי עבודה ומביא בחשבון אלמנטים נוספים כגון: אם תשלום השכר תלוי בקבלת תמורה מגורם אחר, אם השכר אינו קבוע מידי חודש ותלוי בתזרים המזומנים מצד שלישי, אם יש דיווח כעובד שכיר גם בחודשים שבהם העובד כלל לא עבד, ואם העובד מחליט איזו עבודה לקבל ואיזו עבודה לדחות ומחליט על גובה התשלום.

ביום 13.5.2013 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי בעניין חברת במה ותקשורת בע"מ ואחרים, ב"ל 5062/06, שקבע כעצמאיים את מעמד העובדים בחברות מעין אלה. כלומר לפי פסק הדין לא מתקיימים יחסי עבודה בין החברה לבין נותן השירות, ועמדת המוסד לביטוח לאומי התקבלה, אולם קבע בית הדין שאין מקום לתשלום כפל של מבוטחים.

המוסד לביטוח לאומי פרסם ביום 31.10.2013 בחוזר ביטוח/1413 את ההוראות לשינוי המעמד בעקבות פרסום פסק הדין במה ותקשורת.

פסק הדין לעיל מזכיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחברה דומה, שעל מנהלה נגזרו 62 חודשי מאסר בשל עבירות פליליות על חוק מס ערך מוסף, שנעשו במסגרת פעילות החברה. מעבר לעבירות הפליליות קבע בית המשפט המחוזי כי מטרת הקשר בין הצדדים חייב להיות לצורכי עבודה של המעסיק לעניין התקיימות יחסי עבודה ובמקרה הזה לא היה שום קשר כאמור [ע"פ (ת"א) 7366/09 מיום 1.5.2011].

ביום 23.06.2014 דחה בית הדין הארצי את הערעור שהגישה חברת ייעול שכיר בע"מ מטעמיו של בית הדין האזורי (עב"ל 13632-06-13). חברת עידן חדש לכ"א בע"מ הסירה את הערעור (28187-06-13).

נפסק בבית הדין הארצי כי עיקר עיסוקה של המערערת אינו "הפניית עובדים" אלא מתן פתרונות מיסוי לעצמאים בעלי מקצועות חופשיים תמורת תשלום דמי טיפול. במודל העסקה זה רשאי המוסד לביטוח לאומי לצאת מהנחה שהעצמאי אינו "עובד" של החברה. כל תבנית העסקה אחרת תיבחן לגופה.

המוסד לביטוח לאומי משנה את מעמדו של מבוטח כאמור לעיל מסיווג של עובד שכיר לסיווג של עצמאי החל מינואר 2015. המוסד לביטוח לאומי סבור כי שינוי העיסוק משכיר לעצמאי מחייב שינוי עיסוק גם לצורכי מס. חייבת להיות, לעמדת המוסד לביטוח לאומי, התאמה בין המעמד לצורך מס למעמד לצורכי הביטוח הלאומי.

עיקרי ההוראות שהמוסד מיישם בפועל

1.    החל בחודש ינואר 2015 ואילך נדרש כל נותן שירותים ש"מועסק" באופן שהוצג לעיל לפתוח תיק עצמאי במוסד לביטוח לאומי.

2.    הכלל העיקרי שעולה מההוראות הוא שהמוסד לביטוח לאומי אינו משנה מעמד בדיעבד למי שפתח תיק עצמאי במסגרת המבצע. המעמד נשאר "שכיר" מבחינה טכנית בלבד כדי לא להעביר כספים מחשבון המעסיק לחשבון המבוטח ולחסוך את הפרוצדורה הטכנית. לאור זאת, נדרשים נותני שירותים אלה להחזיר דמי אבטלה, אם קבלו אותם בעבר (למעט שכירים אצל גורם שלישי).

3.    מהאמור לעיל עולה, כי מבוטח שבחר שלא לפנות למוסד לביטוח לאומי ולא עדכן מעמדו כעצמאי, ימצא עצמו כמי שיחויב כעצמאי בדיעבד.

4.    כאשר מתבצעת העבודה כשכיר לגורם שלישי, המעסיק הישיר אמור להיות מחויב בתשלום דמי הביטוח. גם במצב כזה, לעמדת הביטוח הלאומי, החברה שמנפיקה את תלושי השכר אינה נחשבת כמעסיק ואינה מורשית לדווח על העובד כשכיר. המעסיק בפועל נחשב כמעסיק וחלה עליו חובת התשלום. כאשר המעסיק בפועל הוא תושב חוץ (ללא מען למסירת מסמכים משפטיים) או שגרירות, למשל, עמדת הביטוח הלאומי היא שלפי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו העובד הוא בגדר שכיר המשלם בעד עצמו.

5.    היבטים פליליים – המוסד לביטוח לאומי בוחן ויבחן היבטים פליליים הקשורים לדיווחים האמורים.

פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה חגי דוד נ. יגאל אורמן

בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 31110-06-14 מיום 17.7.2016) קבע שבין חגי דוד (המעסיק) לבין יגאל אורמן (העובד) התקיימו יחסי עבודה ולא יחסי שותפות לפי המבחן המעורב לקביעת יחסי עבודה וכיוון שלעובד לא היה עסק משלו. זאת, אף על פי שלטענת המעסיק הופקדו כספים בחשבונות הבנק של העובד בעד עבודות שביצע כעצמאי בבית הדפוס של המעסיק וכן שתלושי השכר שהוצאו לעובד לא שיקפו את הכנסותיו, אלא נועדו לתת לעובד "כיסוי" לרשויות המס והמוסד לביטוח לאומי, שכן העובד לא רצה לפתוח תיק של עוסק מורשה.

אסיר או עציר

כאשר מבוטח נמצא במאסר או במעצר, המוסד לביטוח לאומי מקבל מידע ומעדכן את המעמד ישירות מקובץ שירות בתי הסוהר.

בשלושה מצבים מבוטח מעדכן את מעמדו כאסיר או כעציר באמצעות אישורים, נוסף על העדכון האוטומטי משירות בתי הסוהר:

1.    ריצוי מאסר בדרך של ביצוע עבודות שירות (אישור מהמפקח על עבודות שירות).

2.    שהייה במעצר בית.

3.    אישור השלמה לתקופה שהתקבלה משירות בתי הסוהר, בדרך כלל למי שהיה עצור במשטרה עד תחילת ריצוי המאסר.

בעל הכנסות שאינן מעבודה ואינן ממשלח יד, הנמצא במאסר או במעצר תקופה העולה על שנה

על פי תקנה 18(א) להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח – עבור מבוטח שנמצא במאסר או במעצר תקופה שעולה על שנה, משולמים דמי ביטוח לאומי על ידי אוצר המדינה.

בעבר לא חויב מבוטח זה בדמי ביטוח בגין הכנסותיו שאינן מעבודה באותה תקופה.

בעקבות חוות דעת משפטית שנתקבלה במוסד לביטוח לאומי בשנת 2011, המוסד לביטוח לאומי גובה דמי ביטוח מהכנסות שאינן מעבודה ואינן ממשלח יד בסכום ההפרש שבין הכנסת המינימום שלפיה משלם אוצר המדינה, לבין הכנסות המבוטח - בגבולות ההכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח.

כספי פיצויים שהתקבלו בגין מלחמה

הנחיה של אגף הביטוח והבריאות מיום 1.8.2007 מפרטת את אופן חיוב דמי הביטוח של תשלום שניתן למבוטחים אשר הכנסתם נפגעה עקב מלחמת לבנון השנייה ואשר המדינה שילמה להם הכנסות שהיו מקבלים לכאורה אלמלא המלחמה בצפון. ההנחה היא שהוראות אלה תקפות במצבים דומים. ההנחיה היא כדלקמן:

1.    אם הפיצוי התקבל בשומה כהכנסה ממשלח יד, אזי יש לראות בפיצוי הכנסה ממקור עצמאי.

2.    אם הפיצוי התקבל בשומה כהכנסה פסיבית, בגין השכרת נכסים למשל, אזי יש לראות בפיצוי הכנסה שלא מעבודה.

3.    אם המבוטח יוכיח שהפיצוי הוני, אזי לא יראו בפיצוי הכנסה חייבת בתשלום דמי ביטוח.

המידע שמועבר למוסד לביטוח לאומי בעקבות תיקון בחוק ההתייעלות הכלכלית

המידע שאמור להיות מועבר מרשות המסים למוסד לביטוח לאומי בהתאם לחוק, לצורך קביעת חיובו של אדם בדמי ביטוח לפי סעיף 384א(א) לחוק הביטוח הלאומי:

1.    הכנסותיו של נישום כפי שדיווח לרשות המסים או כפי שדיווח מעסיקו, לפי העניין, למעט הכנסה מרווח הון לפי סעיף 88 לפקודה.

2.    מידע בדבר החזקת מניות בחברת בית ובחברה משפחתית, כמשמעותן בסעיפים 64 ו-64א לפקודת מס הכנסה, בהתאמה.

3.    מידע בדבר שומות ניכויים שרשות המסים ערכה למעסיק, כפי שהוזכר לעיל.

המוסד לביטוח לאומי אמור לבקש את המידע רק אם הוא נדרש לצורך התכליות האמורות בסעיף, ואם נדרש. הסעיף מסמיך את השרים באישור ועדת העבודה והרווחה לקבוע מידע נוסף שהמוסד לביטוח לאומי רשאי לקבל, ללא צורך בתיקון חקיקה נוסף.

המידע שאמור להיות מועבר מרשות המסים למוסד לביטוח לאומי לצורך קביעת זכאותו של אדם לגמלה מפורט בלוח י"ז.

בלוח זה מפורטים סוגי הגמלאות ומקורם החוקי, ומפורט סוג המידע שרשות המסים רשאית להעביר למוסד לביטוח לאומי לצורך קביעת זכאותו של אדם לגמלה לפי רשימת הגמלאות המפורטות.

להלן סוגי המידע הדרוש

"מידע על כל הכנסה מעבודה או משלח יד" – מידע על הכנסה לפי סעיף 2(1), 2(2) או 2(8) לפקודת מס הכנסה, ומידע כאמור בפסקאות (2) ו-(3) של סעיף 384א(א) לחוק הביטוח הלאומי.

"מידע על כל הכנסה" – מידע כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף 384א(א) לחוק הביטוח הלאומי, מידע על הכנסה מרווחי הון כמשמעותם בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, וכן מידע על בעלות של מבוטח או נישום בנכסי דלא ניידי.

"מידע על הכנסה לפי סעיף 2 לפקודה" – מידע על הכנסה לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

"מידע על הכנסות עבודה" – מידע על הכנסה מעבודה או משלח יד לפי סעיף 2(2) או (8) לפקודת מס הכנסה.

דוגמאות לסוג המידע הדרוש

לקביעת זכאות לדמי לידה לפי סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי, המוסד לביטוח לאומי דורש מידע על הכנסה מעבודה וממשלח יד, כלומר: מידע על הכנסה לפי סעיף 2(1), 2(2), 2(8) לפקודה.

לקביעת זכאות לדמי אבטלה לפי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי, המוסד לביטוח לאומי דורש מידע על הכנסה מעבודה וממשלח יד ועל הכנסה מפנסיה לפי סעיף 2(5) לפקודה.

לקביעת זכאות לקצבת נכות כללית לפי סעיף 199(1) לחוק הביטוח הלאומי, המוסד לביטוח לאומי דורש מידע על הכנסה לפי סעיף 2 לפקודה (הסבר: הכנסות מעבודה ו/או ממשלח יד עלולות לשלול את הזכאות לקצבה, והכנסות פסיביות למיניהן מפחיתות תוספת בשל תלויים).

המידע שמועבר לרשות המסים

בפרק מסים בחוק יש הרחבה לעניין המידע שרשות המסים רשאית לקבל מן המוסד לביטוח לאומי באשר לתשלומים או לגמלאות שהמוסד לביטוח לאומי משלם לפי כל דין, המהווים הכנסה בידי הנישום, ובלבד שהמידע נדרש לצורך קביעת שומה או עריכת ביקורת, ואם נדרש.

עיסוקים מעורבים והוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח

סעיף 344 קובע את כללי החיוב בדמי ביטוח של עובד שכיר וסעיף 345 קובע את כללי החיוב בדמי ביטוח של עובד עצמאי ושל מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. אופן החיוב בדמי ביטוח של מבוטח בעל עיסוקים מעורבים נקבע בסעיף 371 ובתקנות שהותקנו לפיו.

הרישה של סעיף 371(א) במתכונתו מחודש פברואר 2004:

"371(א). השר רשאי לקבוע, הן בדרך כלל והן לסוגים, הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח של המבוטחים המנויים להלן, וכוחן יפה על אף הוראות פרק זה, למעט הוראות סעיף 345ב, ובלבד שלא יחוייבו בתקנות לשלם דמי ביטוח מסכום העולה על ההכנסה המרבית שלפיה משתלמים דמי ביטוח..."

הכוונה ברישה של סעיף 371, שעל אף האמור בפרק ט"ו, רשאי השר לקבוע הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, לרבות מתן פטור ותשלום בתנאים שנקבעו בתקנות, למעט בכל הקשור לפנסיה מוקדמת (שאופן ניכוי דמי הביטוח בגינן מוסדר בסעיף 345ב לחוק).

תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 (להלן גם: "תקנות הוראות מיוחדות" או "הוראות מיוחדות") קובעות בעבור סוגים מיוחדים של מבוטחים, שפורטו בתקנות, האם הם חייבים בדמי ביטוח, על מי חלה האחריות לדווח ולשלם, מה שיעור דמי הביטוח, על אילו הכנסות חייבים המבוטחים בתשלום ואת סדר החיוב בדמי ביטוח של העיסוקים השונים. כפוף, כמובן, למגבלות המינימום והמקסימום בכל תקופה.

בסעיף 371(ב) לחוק שהוסף ביום 1.1.2008 נקבע כי מבוטח שהוא עובד שכיר ו/או עובד עצמאי, שיש לו גם הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אשר אינה הכנסה כעובד שכיר ואינה הכנסה כעובד עצמאי (הכנסה אחרת), ישלם דמי ביטוח בעד הכנסתו האחרת בשיעור החל על הכנסה זו.

חישוב הכנסתו החודשית של עובד (סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי) - ככלל, הכנסתו החודשית של עובד שכיר היא הכנסתו בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, למעט חריגים.

חישוב הכנסתו השנתית של עובד עצמאי (סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי) - הכנסתו השנתית של עובד עצמאי היא הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

מבוטח שהוא גם עובד שכיר וגם עובד עצמאי בו זמנית (תקנה 13 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) - מבוטח שהוא גם עובד שכיר וגם עובד עצמאי בו זמנית ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-2(8) לפקודה, אחרי שנוכו דמי הביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, ובלבד שלא תובא בחשבון לעניין זה הכנסה העולה על ההפרש בין שכרו כעובד שכיר באותה שנת מס לבין ההכנסה המרבית באותה השנה.

תקנות הוראות מיוחדות קובעות את סדר החיוב בדמי ביטוח למי שהוא גם עובד שכיר וגם עובד עצמאי בו זמנית במגבלות ההכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח. לפי תקנה זו מובאות בחשבון בשלב הראשון ההכנסות של העובד השכיר ובשלב השני ההכנסות של אותו מבוטח כעובד עצמאי עד ההכנסה המרבית.

תיקונים בחוק ההסדרים משנת 2008

למען הסר ספק מובהר שחוק ההסדרים משנת 2008, בתיקון מס' 103 לחוק הביטוח הלאומי, תיקן מספר מצומצם של סעיפים אך לא ביטל אותם. בעיקר בוטלה המשוואה שיצרה פטור מדמי ביטוח על הכנסות פסיביות. התקנות מסדירות את החיוב בדמי הביטוח של העיסוקים המעורבים.

חוק ההסדרים לא ביטל את הפטור מדמי ביטוח על הכנסות פסיביות שיש למבוטחים מסוימים, לדוגמה: מבוטחים שעברו את גיל הפרישה, עקרות בית נשואות וקטינים. ההכנסות הפסיביות ממשיכות להיות פטורות מתשלום דמי ביטוח כבעבר, על פי אותם הקריטריונים.

החל משנת 2008, חוק הביטוח הלאומי מגדיר מושג חדש - "הכנסה אחרת" - כך: הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אשר אינה הכנסה מעבודתו של המבוטח כעובד שכיר ואינה הכנסה מעבודתו כ"עובד עצמאי" (הכוונה להכנסות פסיביות, כשבמסגרת הכנסות אלה כלולות גם הכנסות של עצמאי, שלעניין חוק הביטוח הלאומי אינן כלולות בהגדרת "עובד עצמאי").

על פי התיקון, את דמי הביטוח משלם מבוטח שהוא עובד שכיר ו/או "עובד עצמאי" גם על "הכנסתו האחרת", גם אם ההכנסה האחרת פחותה ממחצית סך הכנסותיו. כלומר, התיקון בחוק ביטל את הפטור מדמי הביטוח על הכנסות פסיביות לפי תקנות 13, 14 ו-15 להוראות המיוחדות.

עוד נקבע בתיקון, שלא תובא בחשבון הכנסה אחרת עד סכום של 25% מהשכר הממוצע במשק, והיא פטורה מתשלום דמי ביטוח (על פי חוזר הביטוח הלאומי, חובת התשלום אינה מן השקל הראשון אלא על ההכנסה העולה על 25% מן השכר הממוצע במשק).

בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 תוקן גם נוסח חוק הביטוח הלאומי, ונקבע "גיל פרישה" על פי מנגנוני העלאה מדורגת.

על פי סעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי, מבוטח שהגיע לגיל פרישה אינו חייב בתשלום דמי ביטוח על הכנסותיו הפסיביות. המוסד לביטוח לאומי לא תיקן את נוסח התקנות וטען במשך השנים כי יש לפרש את התקנות בהתאם לחוק גיל פרישה והתיקונים שנעשו בחוק הביטוח הלאומי. אף אם הוראות התקנות עומדות בסתירה להוראות החוקים, הן אינן יכולות לגבור על הוראות החקיקה הראשית.

בית הדין הארצי דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי (46003-06-11) וקבע ביום 9.4.2013 כי על פי לשון תקנה 15 בנוסח שעד שנת 2007, מבוטח אינו חייב בתשלום דמי ביטוח בעד הכנסתו מדיווידנד עד שנת 2007, כאשר גילו היה מעל 65 שנים.

הסעיף כולל הוראות נוספות, כגון סדר החיוב בדמי ביטוח של מקבל פנסיה מוקדמת ועוד.

פסק דין בבית הדין הארצי – אשרור תקנה 13 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח

ביום 14 באפריל 2016 ביטל בית הדין הארצי בהסכמת הצדדים (17704-02-15) את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 7 בינואר 2015 (ב"ל 369-08-13).

בית הדין האזורי קבע כי בחישוב השנתי של דמי הביטוח יש לקזז את סך המשכורת השנתית מסך ההכנסה כעצמאי ולא את המשכורת החודשית.

פסק הדין פירש את סעיף 13 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח בפירוש צר, ולכן ערער המוסד לביטוח לאומי לבית הדין הארצי.

פסק דין בבית הדין האזורי – שינוי עמדה לעניין תקנה 15 בנוסח שעד שנת 2007

ביום 22.5.2016 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 2553-09-14) את תביעתו של אהרון דב מונדרי לפיה יש לבחון את מכלול ההכנסות משכר ומדמי שכירות של המבוטח בשנת 2005 לעניין תקנה 15 להוראות המיוחדות כאמור לעיל, לפי בסיס שנתי ולא חודשי, וביטל את דרישת הביטוח הלאומי לתשלום דמי ביטוח.

המבוטח עבד כשכיר בשנת 2005 בחודשים ינואר עד אוגוסט ומספטמבר לא עבד.

בו זמנית היו לו הכנסות מדמי שכירות מחברת סלולר בעבור התקנת אנטנה בנכס ששייך לו ולאשתו.

השומה לשנת 2005 הגיעה למוסד לביטוח לאומי רק בשנת 2014 ולכן המוסד לביטוח לאומי הוציא חיוב בדמי ביטוח באופן שהיה נהוג בעבר, כלומר: כיוון שלפחות 50% מהכנסת המבוטח הייתה כעובד כשכיר, בוטל החיוב בחודשים ינואר עד אוגוסט 2005 וכיוון שלא היה שכיר מחודש ספטמבר עד סוף השנה, חויב בתקופה הזאת באופן יחסי בדמי הביטוח.

המבוטח טען שהחישוב צריך להיעשות באופן שנתי. כלומר, להשוות את כל הכנסתו ממשכורת לכל ההכנסה מדמי השכירות.

בית הדין האזורי קבע שכאשר בוחנים אם לפחות 50% מהכנסת מבוטח אינה הכנסת עבודה – "אין מנוס אלא לבצע חישוב שנתי".

הכנסות פסיביות אשר אינן חייבות בתשלום דמי ביטוח על פי סעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי

בסעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי מפורטת רשימה של הכנסות אשר אינן חייבות בתשלום דמי ביטוח. בשנת 2008 חלו שינויי חקיקה בהכנסות אלה כמפורט להלן, ובמיוחד חל שינוי מהותי בחיוב הכנסות מדיווידנדים.

דיווידנד, ריבית ודמי ניכיון

על פי סעיף 350(א)(6) לחוק הביטוח הלאומי, ההכנסות שלהלן אינן חייבות בתשלום דמי ביטוח החל משנת 2008:

1.    הכנסות מדיווידנדים שחל עליהן שיעור מס מוגבל בסעיף 125ב לפקודה (למעט הכנסה בחברה משפחתית, בחברת בית ובחברה שקופה). בין היתר, פטורה מתשלום דמי ביטוח הכנסה מדיווידנד שמקבל בעל מניות מחברה (לרבות בעל שליטה).

2.    הכנסות ריבית ודמי ניכיון שחל עליהן שיעור מס מוגבל בסעיפים 125ג(ב) ו-125ג(ג) לפקודה. ריבית המחויבת בשיעור מס שולי חייבת בדמי ביטוח.

דמי שכירות והכנסות פטורות ממס

על פי סעיף 350(א)(7) לחוק הביטוח הלאומי, ההכנסות שלהלן אינן חייבות בתשלום דמי ביטוח, החל משנת 2008

1.    הכנסות מדמי שכירות שחל עליהן מס בשיעור מוגבל:

בארץ - לפי סעיף 122 לפקודה (הכנסות ממגורים בלבד, החייבות במס בשיעור 10%). מחו"ל - לפי סעיף 122א לפקודה (כל שכר דירה שבמסגרת הסעיף: הכנסות בניכוי פחת וניכוי בשל פחת החייבות במס בשיעור 15%).

2.    הכנסה שאינה הכנסה כעובד שכיר או כ"עובד עצמאי" הפטורה ממס לפי כל דין, לרבות שכר דירה פטור ממס מהשכרה למגורים, למעט הכנסה מפנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף 345ב(א) לחוק הביטוח הלאומי, ולמעט הכנסות ששר האוצר יקבע בעתיד בתנאים שבסעיף.

הרחבות בעניין שכר דירה למגורים בישראל

בחוזר הביטוח הלאומי (כללי 219/04 מיום 26.10.2004) הוצגה הבהרה בהתאם לחוות דעת משפטית, שעל פיה הכנסות משכר דירה למגורים בישראל פטורות מדמי ביטוח ללא הגבלת סכום. הכנסות מדמי שכירות למגורים בישראל פטורות ללא הגבלה, בהתאם לאותה חוות דעת משפטית, גם משנת 2008 ואילך לפי חוזר ביטוח/1368 ממאי 2008.

לגבי שכר דירה למגורים בחו"ל - הפטור מדמי ביטוח ניתן רק אם שיעור המס בישראל מוגבל, כמפורט בסעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי.

להלן הבהרות נוספות הקשורות לחוזר 219/04 ועל הטיפול בפועל בביטוח הלאומי בנושא שכר הדירה למגורים בישראל:

1.    הפטור מדמי ביטוח לפי החוזר על הכנסות מהשכרת דירה למגורים בישראל אינו מוגבל בשלב זה בגובה ההכנסה מדמי השכירות (באופן שונה מהוראות מס הכנסה), ובלבד שמדובר בדירת מגורים בישראל המושכרת למטרת מגורים. מדובר בהכנסות שאינן מעבודה, ואינן מעסק או ממשלח יד (הל"ע).

2.    הטיפול במוסד לביטוח לאומי כל עוד אין שינוי - כדי להפחית מהשומה הכנסה מהשכרת דירה למגורים שחויבה בשיעור מס שולי, המבוטח מעביר לפקיד הגבייה את העתק הדוח שהגיש למס הכנסה עם הנספח המעיד על חישוב ההכנסה משכר הדירה, את שומת המס ואת הסכמי שכר הדירה.

3.    השכרת דירת מגורים לצורך עסק לא הייתה פטורה בעבר ואינה פטורה מתשלום דמי ביטוח (לדוגמה, משרד או גן ילדים).

השפעת הכנסות פסיביות על גמלאות

יש לזכור כי ההכנסות הפטורות ממס, ו/או הפטורות מדמי ביטוח, ו/או הכנסות מחו"ל שפטורות מדיווח לצורכי מס - עלולות לשלול זכאות מלאה או זכאות חלקית של הגמלה על פי הכללים שנקבעו (הפטור בסעיף 350 בחוק הביטוח הלאומי חל רק על תשלום דמי ביטוח).

תיקון לחוק הביטוח הלאומי בתוקף מיום 1.1.2012 מטיל קנסות כבדים על מי שמעלים מידע מן המוסד לביטוח לאומי, על מי שתובע גמלאות שלא כדין ועל מי שאינו מדווח למוסד לביטוח לאומי על שינוי בתנאים המשפיעים על זכאותו לגמלאות.

דוגמאות להשפעת ההכנסות הפטורות על זכאות לגמלאות

א.   קצבת אזרח ותיק (זקנה) - לעניין בחינת הזכאות לקצבת אזרח ותיק בגיל פרישה המותנה בהכנסות (גבר, לדוגמה, בין גיל 67 לגיל 70) - נבחנות כל הכנסות המבוטח מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, למעט הכנסות מפנסיה והכנסות חריגות נוספות המפורטות בתקנות. משמע, אף שכלל ההכנסות המפורטות לעיל פטורות מדמי ביטוח, הן מובאות בחשבון בקביעת הזכאות לקצבת אזרח ותיק.

       הגדרת תלוי - מבחן ההכנסות כולל את ההכנסות המפורטות בסעיף 2 לפקודה.

גמלת אזרח ותיק מיוחדת - גמלה שניתנת על פי הסכם עם האוצר על בסיס סוציאלי למי שעלה לארץ מעל הגיל ולא מגיעה לו קצבת אזרח ותיק. הגמלה מותנית במבחן הכנסות גם אם הן פטורות מדמי ביטוח, כמפורט בהסכם.

ב.    קצבת שאירים - זכאותו של אלמן לקצבת שאירים (כל עוד אין לו ילדים כהגדרתם בחוק) מותנית במבחן הכנסה, וכל ההכנסות דלעיל יובאו בחשבון.

ג.    קצבת נכות כללית - מבוטח שמשתלמת לו קצבת נכות כללית, זכאותו האישית לגמלה נבחנת על פי הכנסותיו ממשלח יד ומעבודה לפי סעיף 2(1), 2(8) ו-2(2) לפקודה. עם זאת, הזכאות לתוספת תלויים בעבור בן/ת זוג מותנית במבחן הכנסה של בן/ת הזוג שכולל בין היתר גם הכנסות הפטורות מדמי ביטוח כמפורט לעיל, הכנסות מפנסיה והכנסות מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.

המוסד לביטוח לאומי מקזז מתוספת התלויים שמקבל הנכה בשל בן/ת זוג או בשל הילדים את ההכנסות הפסיביות שלו (גם אם הן פטורות ממס ו/או מתשלום דמי ביטוח, ואף אם הן אינן חייבות בדיווח למס הכנסה) - שקל מול שקל.

ד.    דמי אבטלה - מבוטח שמקבל דמי אבטלה והוא עובד כעצמאי שאינו עונה להגדרת "עובד עצמאי" בחוק הביטוח הלאומי – גם הכנסותיו ממשלח יד שפטורות מדמי ביטוח (עד 25% מהשכר הממוצע במשק) יופחתו מסך הגמלה.

ה.   גמלת סיעוד - הזכאות לגמלת סיעוד מותנית במבחן הכנסה, וכל ההכנסות דלעיל יובאו בחשבון.

חלוקת הכנסות שאינן מעבודה בין בני זוג

חוזר מספר 242/2004 מחודש דצמבר 2004 והבהרות נוספות של מנהל הביטוח והגבייה בביטוח הלאומי, מפרטים את דרך הטיפול בחלוקת הכנסות שאינן מעבודה המשותפות לשני בני הזוג, שמקורן מנכסים הרשומים על שם שני בני זוג, או על שם אחד מהם.

המידע האמור מגיע למוסד לביטוח לאומי באמצעות פנייה של המבוטח או ממקורות אחרים (לדוגמה, תביעה לגמלה).

החוזר עוסק בבני זוג נשואים, באלמנים ובגרושים.

תקציר הנחיות הביטוח הלאומי באשר לחלוקת הכנסות שאינן מעבודה בין בני זוג

הערות:

(1)   לבת זוג נחשבת גם "ידועה בציבור".

(2)   ההצהרות הן חד פעמיות. אין צורך להצהיר מחדש על אופן החלוקה בכל שנה.

(3)   כאשר המוסד לביטוח לאומי מקבל מידע מגורמים נוספים, הוא רשאי לנהוג במידע על

פי הכללים שבחוזר. לדוגמה: בעת ביקורת גבייה בתביעה לגמלה.

(4)   האפשרות לחלוקת הנכסים על פי החוזר ניתנת בשנה השוטפת ובשנתיים שקדמו לה (על פי מכתב מיום 17.8.2006, שהרחיב את ההוראות משנה אחת לשנתיים שקדמו לשנה השוטפת).

כאשר בני הזוג מעוניינים לחלק את ההכנסה שאינה מעבודה כאמור לעיל, על כל אחד מהם לפתוח עיסוק של מבוטח עם הכנסות שאינן מעבודה בטופס 6101 ולצרף הצהרה חתומה על ידי שניהם.

תשלום דמי ביטוח מהכנסה שמקורה מפיצוי בגין אובדן כושר עבודה

סעיפי החוק הרלוונטיים לפיצוי בשל אובדן כושר עבודה מחברת ביטוח:

1.    מכוח סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי חייב עובד עצמאי בתשלום דמי ביטוח בגין הכנסותיו מהמקורות 2(1) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה, ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי – חייב בדמי ביטוח מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה (כל עיסוק מחויב בדמי ביטוח לפי שיעורי דמי הביטוח שבחוק).

2.    מכוח סעיף 371(ב) לחוק הביטוח הלאומי – מבוטח שהוא עובד שכיר, או עובד עצמאי, או עובד שכיר וגם עובד עצמאי, שיש לו הכנסה אחרת מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, ישלם דמי ביטוח גם בעד הכנסתו האחרת בשיעור שחל על הכנסות שאינן מעבודה.

3.    מכוח סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי - מפיצוי בשל אובדן כושר עבודה מכוח פוליסה ממעסיק או מכוח חוק, לעובד או למי שהיה עובד, כאמור בהגדרה שבסעיף, משלם הפיצוי חייב בניכוי דמי הביטוח בהתאם לכללים של "פנסיה מוקדמת".

כלומר, מי שהכנסתו אינה כלולה בגדר סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי, חייב לשלם את דמי הביטוח בעד עצמו בהתאם לכללים שבחוק ובתקנות, כיוון שחברת הביטוח אינה אמורה לנכות דמי ביטוח מהתשלום שהוא מקבל.

הוראות הביטוח הלאומי

בקביעת חובת תשלום דמי ביטוח מהכנסה שמקורה בפיצוי בגין אובדן כושר עבודה, המוסד לביטוח לאומי מבחין בין שלושה מקורות חיוב. להלן הוראות הביטוח הלאומי שהופצו לסניפים:

מקור עצמאי - כאשר הפיצוי משולם לעובד עצמאי, הפיצוי מצטרף להכנסתו של המבוטח ממקור עצמאי וכל ההכנסה תחויב בדמי ביטוח בשיעורי דמי ביטוח של עובד עצמאי. חובת התשלום מוטלת על העובד העצמאי.

מקור שכיר - כאשר הפיצוי משולם על פי סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי לעובד שכיר או למי שהיה עובד שכיר, חובת התשלום מוטלת על משלם הפיצוי וכל ההכנסה חייבת בשיעור דמי ביטוח כמו של מי שמקבל פנסיה מוקדמת [למעט אם מדובר במי שזכאי ליהנות מפטור, כגון עקרת בית (שנשואה למבוטח), מבוטח שמקבל קצבת נכות כללית מלאה לצמיתות וכדומה].

מקור הל"ע (הכנסות שאינן מעבודה) - כאשר הפיצוי משולם למבוטח באופן פרטי (פוליסת פרט) תחול חובת תשלום על כל ההכנסה (ממקור הל"ע) וחובת התשלום חלה על המבוטח עצמו.

פיצוי בגין אובדן כושר עבודה מפוליסה פרטית, פסקי דין

בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 13357-04-13 מיום 2.12.2015) קבע בעניינו של אלפונס מכלוף, כי הפיצוי שקיבל מחברת הביטוח בגין פוליסה פרטית בשל אובדן כושר עבודה חייב בדמי ביטוח כהכנסה שאינה מעבודה.

המבוטח עובד עצמאי שקיבל מחברת הביטוח תשלום בגין אובדן כושר עבודה מפוליסה פרטית. המוסד לביטוח לאומי קיבל את המידע על ההכנסות האמורות משומת מס הכנסה וחייב את המבוטח בדמי ביטוח.

המבוטח טען כי כיוון שהפיצוי בשל אובדן כושר העבודה אינו נכלל בסעיפים 2(1) או 2(2) לפקודה, יש לסווגו כאנונה לפי סעיף 2(5) או 2(10) לפקודה ולפטור אותו מתשלום דמי ביטוח.

בית הדין האזורי קבע שתשלום המתקבל מחברת ביטוח בגין פוליסה פרטית הוא בגדר הכנסות מאנונה לפי סעיף 2(5) לפקודה. הפיצוי חייב בדמי ביטוח לפי שיעורי דמי הביטוח שחלים על הכנסות שאינן מעבודה, בהתאם לשילוב בין סעיפים 345 ו-371(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

ביום 19.3.2017 דחה ביה"ד בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 11043-05-16) את תביעתו של עו"ד מחמוד אבן ברי וקבע כי תגמולי הביטוח שקיבל מכוח פוליסת ביטוח מחברת הביטוח הם בבחינת הכנסה כהגדרתה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה וחייבים בדמי ביטוח.

סיווג הכנסות של חבר דירקטוריון

ביום 18.2.2013 הפיץ המוסד לביטוח לאומי הוראות לסניפים (חוזר ביטוח/1407) בנושא סיווג הכנסות של חבר דירקטוריון. להלן ההוראות כלשונן:

"בחוזר ביטוח 1315 מיום 26/10/2004, נקבע כי יש לראות בהכנסת "חבר דירקטוריון" כהכנסה שמקורה בסעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה, דהיינו הכנסה שאינה מעבודה (הכנסה פסיבית), וזאת גם אם ההכנסה סווגה במס הכנסה כהכנסה ממקור עצמאי לפי סעיף לפי סעיף 2(1) או 2(8) לפקודה.

במקרים אלה נקבע, כזכור, כי יש להפחית מהשומה שנתקבלה ממקור עצמאי את ההכנסה שנטען לגביה כי היא מהשתתפות בישיבות דירקטוריון, ולסווגה כהכנסה פסיבית.

בעקבות חוות דעת משפטית שנתקבלה בימים אלה הוחלט שהחל משנת 2012 ואילך הכנסה שמקורה מישיבות דירקטוריון אשר צורפה או דווחה במס הכנסה כהכנסה ממקור עצמאי לפי סעיף 2(1) או 2(8) לפקודה תיבחן לפי הגדרת "עובד עצמאי" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

הכנסה זו תצטרף לכלל הכנסת המבוטח שדווחה ממקור עצמאי. כך, שאם ישנה הכנסה ממקור עצמאי, הכנסת הדירקטור תתווסף אליה, ושתי ההכנסות יחדיו ייבחנו לפי הגדרת עובד עצמאי. החל משנת 2012 לא יתאפשר יותר פיצול ההכנסות כנהוג בעבר.

יצוין, שהכנסה שדווחה כהכנסה ממקור 2(10) לפקודה, תמשיך להיחשב כהכנסה שאינה מעבודה כפי שקיים היום.

הערה: ההתייחסות לשכר דירקטורים בחברה פרטית או משפחתית היא שונה, שכן שכר דירקטורים בחברה פרטית או משפחתית ממילא צריך להיכלל במסגרת דיווחי השכר. וזאת גם לפני שנת 2012, שכן מדובר בחלופת שכר לכל דבר ועניין" (עד כאן נוסח החוזר).

רקע

אגף הביטוח במוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר ביום 27 באוקטובר 2004, שזו לשונו (חוזר ביטוח לאומי מספר 04/ 220):

"על פי חוות דעת הלשכה המשפטית במוסד לביטוח לאומי, יש לראות בהכנסת 'חבר דירקטוריון' כהכנסה שמקורה בסעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה, היינו כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי בגין הכנסה זו, עם כל המשתמע מכך.

אם למבוטח, העובד כעצמאי, נכללה בשומה הכנסה כחבר דירקטוריון, יש להפחית את ההכנסה כחבר דירקטוריון מסך הכנסתו כעצמאי בשומה.

על פי אישור מרואה חשבון, מיועץ מס או מפקיד השומה, המבוטח יחויב כעובד עצמאי על פי הכנסה בסך של 300,000 ש"ח בלבד" (עד כאן נוסח החוזר).

הערות לחוזר מאוקטובר 2004

החוזר נכתב בשנת 2004 כאשר הפטור על הכנסות פסיביות לפי תקנה 15 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח עדיין היה בתוקף. ההכנסה בדוגמה ממשלח יד הייתה עיקר הכנסתו של המבוטח, ולכן ההכנסה משכר דירקטורים הייתה פטורה מתשלום דמי ביטוח עד שנת 2007, כאשר היא הכנסה פסיבית.

חוזר הביטוח הלאומי לא דן במצב שבו יש הכנסות נוספות למבוטח, או כאשר ההכנסה משכר דירקטורים היא ההכנסה העיקרית, או כאשר השתתפות בדירקטוריונים היא משלח ידו של המבוטח.

החל משנת 2008, פיצול שכר הדירקטורים מהכנסתו של המבוטח כעצמאי והצגתו כהכנסה פסיבית, אינו פוטר בדרך כלל מתשלום דמי ביטוח, ואינו מזכה בגמלאות מחליפות שכר.

המוסד לביטוח לאומי לא פרסם פטור גורף מדמי ביטוח על הכנסות אלה וכל מקרה נבחן לגופו.

החוזר אפשר הגשת אישור מהמייצג או מפקיד השומה. באפריל 2010 הוציא המוסד לביטוח לאומי הנחיה, שעל פיה מתבקש הדירקטור לצרף אסמכתאות בכל בקשה שתוצאתה שינוי בסכום ההכנסה החייבת בדמי ביטוח כפי שמופיעה בשומה, הן מבחינת סכום והן מבחינת מקור ההכנסה.

בעקבות חוזר זה, כאשר המייצג מבקש לסווג חלק מההכנסה כשכר דירקטורים כהכנסה שאינה מעבודה – המייצג נדרש להציג אישור מכל מי שמשלם שכר דירקטורים על סכום התשלום ששולם למבוטח בפועל, או לחלופין אישור מפקיד השומה, כמו שנדרש בחוזר.

פסק הדין מחודש מארס 2011

פסק דין בנושא שכר דירקטורים פורסם ביום 16.3.2011 בבית הדין האזורי לעבודה: אלון רם נגד המוסד לביטוח לאומי (ב"ל 3550-09). בית הדין קבע שמקור ההכנסה של שכר דירקטורים אינו מסעיף 2(10) לפקודה ושאי הכללת סעיף 2(10) לפקודה בתקנה 14 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, אינו מעניק פטור אוטומטי מדמי ביטוח להכנסות משכר דירקטורים.

השופטת לא קבעה במפורש את סיווג ההכנסה, אך לדעתה זו אינה הכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה. השופטת ציינה לדוגמה את פסק דין סריגי ארצי בע"מ נגד פ"ה, פד"א ט 122, כפסק דין שתומך בעמדתה [פסק דין זה שימש את המוסד לביטוח לאומי לקבוע ששכר דירקטורים הוא הכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה].

אולם, גם אם סיווג ההכנסה לא היה נבחן, טוענת השופטת כי סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי המחייב בדמי ביטוח את כל ההכנסות הכלולות בגדר סעיף 2 לפקודה, גובר על האמור בתקנה 14 להוראות המיוחדות, ועל כן ההכנסה משכר דירקטורים של המבוטח חייבת בדמי ביטוח, כיוון שהיא גבוהה מהכנסתו מהעסק.

שכר דירקטורים הכלול במשכורת – פסק דין

ביום 6 בינואר 2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 5677-07-10) את תביעתה של חברת עורכי הדין בורוכוב, קורח ושות', להכיר בתגמול ששולם לבעלי המניות במסגרת המשכורת כשכר דירקטורים (בפסק הדין לא נדון סיווג ההכנסה).

החברה הוקמה בשנת 2000 על ידי עורכי הדין בורוכוב, קורח ואליעזרי (להלן: "השותפים"). הם שימשו בעלי מניות, דירקטורים ועובדי החברה.

בעקבות פרישתו של עו"ד אליעזרי (לרבות מכירת המניות) עזבו חלק מהלקוחות וחלק מהעובדים. לטענת החברה, נדרשה היערכות מחודשת שחייבה קיום ישיבות אסטרטגיות של דירקטוריון החברה בהשתתפות רואה החשבון שלה.

החברה שילמה לבורוכוב ולקורח תגמול בגין פעילותם כחברי דירקטוריון בשנה יוצאת דופן זו. הדיווח היה כרכיב בתלוש השכר תחת הכותרת "שכר דירקטורים", בלי לשלם בגין סכום זה דמי ביטוח. המוסד לביטוח לאומי דרש מהחברה לשלם דמי ביטוח כרכיב שכר, והעניין הגיע לדיון משפטי.

לאחר הגשת התביעה לבית הדין, הפיקה החברה חשבונית עצמית בגין שכר הדירקטורים, אך לא דיווחה למס הכנסה על חשבונית זו. הדיווח נותר במסגרת רכיבי השכר.

המוסד לביטוח לאומי טען שהתגמול ששולם לשותפים אינו שכר דירקטורים מהטעמים הבאים:

החברה לא המציאה פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון שיכולים להעיד על הפרדה ברורה בין תפקוד בעלי המניות כעובדים וכחברי דירקטוריון; שכר הדירקטורים דווח למס הכנסה כרכיב בתוך תלוש השכר; מלכתחילה, שכר הדירקטורים לא דווח למע"מ ולא הוצאה חשבונית; אילו היו בעלי המניות תובעים את המוסד לביטוח לאומי לגמלה כלשהי, היו כוללים את שכר הדירקטורים במסגרת השכר הקובע לחישוב הגמלה.

נימוקי בית הדין האזורי לדחיית התביעה

1.        "ככלל וכל עוד לא נקבע אחרת, חבר דירקטוריון אינו זכאי לשכר בגין פעילותו כחבר דירקטוריון".

2.        בחברה שבה קיימת זהות בין בעלי המניות, חברי הדירקטוריון והעובדים הבכירים, סיווג התשלומים (כשכר, כדיווידנד, או כשכר דירקטורים) איננו משקף בהכרח מצב עובדתי ברור וחד משמעי, אלא נתון לשיקול דעתם של השותפים. לכן הדרישות הפורמליות שדרש המוסד לביטוח לאומי סבירות, והללו לא התקיימו עובדתית.

3.        לפי הרישום ביומן המשרד, ברוב המכריע של ישיבות הדירקטוריון השתתפו שלושת המייסדים. למרות זאת שכר הדירקטורים שולם לשותפים קורח ובורוכוב בלבד.

4.        התגמול דווח למס הכנסה בתלוש השכר, כשכר לכל דבר. במקרה של עילה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי, היה שכר זה נכלל בשכר הקובע לגמלה. תלוש השכר לא תוקן למרות הפקת החשבונית העצמית.

סוגיית מקור ההכנסה כפי שנדון בבית המשפט המחוזי

ביום 15.7.2015 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב שיש לסווג את הכנסת פרופ' גד קרן, שהוא מומחה מתחום הקרדיולוגיה, מתוקף תפקידו כדירקטור בחברת תרו תעשייה רוקחית בע"מ, כהכנסה אחרת, שהמקור לחיובה במס הוא סעיף 2(10) לפקודה. לאור זאת יש למסות את האופציות כהכנסה פירותית לפי סעיף 2(10) לפקודה במועד ההקצאה וכרווח הון במועד המימוש [ולא לפי סעיף 3(ט)(1) לפקודה, שאז כל ההכנסה מקורה בסעיף 2(1) לפקודה].

המערער לא היה בעל שליטה בתרו ולא היה עובד שכיר שלה. לכן נותר לבית המשפט לבחון אם הוא דירקטור מקצועי, שכן אז ההכנסה היא הכנסה ממשלח יד. כיוון שכהונתו כדירקטור התמקדה בפן הניהולי בלבד, לא ראה בית המשפט בפעילותו כדירקטור בתרו חלק מעיסוקו הרגיל כרופא ועיסוקו המקצועי לא תרם לתפקידו כדירקטור. לעמדת בית המשפט תפקידו המקצועי בתרו אינו עולה לכדי עסק ואינו "משלח יד" וכיוון שההכנסה נושאת אופי של פירות, נובעת ממקור כלכלי כלשהו ולא מצאה את מקומה ברשימה המופיעה בסעיף 2 לפקודה, בנסיבות אלה יש לסווג את ההכנסה כהכנסה אחרת ממקור 2(10) לפקודה.

קיזוז הפסד של עצמאי ממשכורת או מהכנסות פסיביות לעניין דמי ביטוח

ביום 3.4.2011 קבע בבית הדין האזורי לעבודה, כי לא ניתן לקבל החזר דמי ביטוח שנוכו ממשכורת, כאשר לצורך מס הכנסה נוכו מהמשכורת הפסדי המבוטחת כעצמאית (ב"ל 34797-10-10).

ביום 15.8.2016 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעת מבוטח שביקש לצורך חישוב ההכנסה החייבת בדמי ביטוח לקזז מהכנסותיו שאינן מעבודה את ההפסד שנבע מעסקו (שכנראה לא קוזז בשומה). לדעת בית הדין, המחוקק יצר זיקה הדוקה בין ההוראות הנוגעות לתשלום דמי ביטוח לבין פקודת מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי גוזר את החבות בדמי ביטוח מהשומות של מס הכנסה (ב"ל 51979-01-16).

קביעת מעמדו של עובד עצמאי – כעובד שכיר

בית הדין האזורי הבהיר באופן חד משמעי בעניינו של יובל דרור (ב"ל 20171-07-09 מיום 1.1.2012) כי צורת תשלום התמורה כעובד עצמאי במקום משכורת, אינה קובעת את מעמד המבוטח במוסד לביטוח לאומי (במקרה זה המשמעות הייתה אישור תביעת המבוטח לדמי אבטלה).

דרישת אסמכתאות ממייצגים

במסגרת הטיפול השוטף בפניות מייצגים בנושאים שונים, המוסד לביטוח לאומי מבקש אסמכתאות כמפורט בחוזר ביטוח 1392 מיום 8 באפריל 2010. להלן מתוך החוזר האמור:

בקשות שהתוצאה שלהן היא הקטנת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח

המוסד לביטוח לאומי מבקש לצרף אסמכתאות בכל בקשה שתוצאתה שינוי בסכום ההכנסה החייבת בדמי ביטוח כפי שמופיעה בשומה, הן מבחינת סכום והן מבחינת מקור ההכנסה.

להלן דוגמאות לאסמכתאות שהמייצג מתבקש לצרף לבקשתו:

1.    כאשר המייצג מבקש להפחית מהשומה הכנסה שבגינה שולמו דמי ביטוח על פי צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, המייצג נדרש להציג אישור על ניכוי דמי הביטוח במקור (המוסד לביטוח לאומי מעדיף לקבל את האישור שנמסר לרשות המסים בטופס 806). 

2.    כאשר המייצג מבקש לשנות את מקור ההכנסה מפירותית להונית, המייצג נדרש להמציא אישור ממס הכנסה שההכנסה היא הונית, וששולם בעניינה מס מוגבל ולא מס שולי.

3.    כאשר מייצג מבקש לסווג את שכר הדירקטורים כהכנסה שאינה מעבודה – הוא נדרש להציג אישור מכל מי שמשלם שכר דירקטורים, על סכום התשלום ששולם למבוטח בפועל. יש לשים לב שעניין זה רלוונטי בעיקר עד השומה לשנת 2011.

בקשות שמשפיעות על דמי ביטוח ועל גמלאות ואשר אין בידי הפקיד אפשרות לבדוק את הבקשה באמצעות מערכות המידע הממוכנות

מדובר במקרים שבהם אין למוסד לביטוח לאומי מידע במערכותיו בשלב הטיפול בתיק.

לדוגמה, כאשר המידע לגבי משכורת של שכיר בטופס 126 מגיע למוסד לביטוח לאומי באיחור. לאור זאת, נדרש להציג תלושי שכר, או טופס בל/100, או טופס 106, או דיווח בטופס 126 או בטופס 102, או בטופס תשלומים לעובד/ת משק בית.

המוסד לביטוח לאומי תיקן את החוק כך שטופס 126 משודר למוסד לביטוח לאומי פעמיים בשנה (ללא הצהרת המעסיק) החל משנת 2016. מי שאינו משדר דוחות יעביר את הדיווח באינטרנט.

הפחתת דמי הביטוח הלאומי בחישוב דמי הביטוח

הפחתת ניכוי דמי הביטוח הלאומי שמותרים בניכוי מהשומה מופעלת כבר בשלב חישוב המקדמות. זאת מתוך מגמה לחשב את הבסיס לחישוב דמי הביטוח באופן קרוב ככל האפשר לחישוב העתידי שיבוצע בעת קבלת השומה מרשות המסים. בדרך זו המבוטח "נהנה" מההפחתה כבר בשלב חישוב המקדמות.

ככל שההכנסה החייבת שתיווצר בסופו של דבר בשומת מס הכנסה גבוהה יותר מההכנסה שלפיה נקבעו מקדמות דמי הביטוח, דמי הביטוח יוגדלו בהתאם להכנסה חייבת זו, וינוכו מההכנסה דמי ביטוח לאומי המחושבים תיאורטית, אף שטרם שולמו בפועל. בהתאמה יחולו הדברים על קיטון בהכנסה החייבת.

ניכוי הפקדות לקופות גמל בידי נכים הפטורים ממס

בהתאם לסעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי, דמי ביטוח לאומי, ובהתאם לכך גם דמי ביטוח בריאות של עובד עצמאי, מחושבים לפי הכנסתו החייבת מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה בשנת המס שבעדה משולמים דמי הביטוח.

ההכנסה החייבת בשנה השוטפת נקבעת על פי שומת מס הכנסה לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי הפקודה ובהפחתת סכומים שהותרו בניכוי לפי סעיף 47(ב)(1) לפקודה (להלן: "הפקדות לקופות גמל").

הפחתת ההפקדות לקופות גמל נלקחת מתוך שידור השומה המתקבל ממס הכנסה.

מבוטח שחלות עליו הוראות הפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודה אינו פטור בדרך כלל מתשלום דמי ביטוח.

בשומת מס הכנסה של נישום מצוינת הכנסתו החייבת של נכה כאמור כהכנסה פטורה בשדות 109 או 309 לדוח. בדוח ובשידור השומה לא מצוינים סכומי הניכוי בשל הפקדות לקופות גמל בגין ההכנסה הפטורה ממס.

המוסד לביטוח לאומי שואב את סכום ההכנסה הפטורה מהשומה ואינו יודע את הסכומים שהופקדו בקופות הגמל והניכוי שהיה מגיע בגינם.

מבוטחים אלה מחויבים בדמי ביטוח ללא ניכוי הסכומים הרלוונטיים בגין הסכומים שהופקדו בקופות הגמל.

הפתרונות הם כדלקמן:

1.    לבצע הדמיית שומה כך שההכנסה הפטורה תוזן כהכנסה חייבת, וממנה ינוכו ההפקדות המותרות בניכוי בקופות הגמל.

את סכום ההכנסה נטו לאחר הניכוי האמור יש להזין בשדה הרלוונטי בדוח האישי (309/109). ראוי להוסיף בדוח האישי ביאור שהסכום הוא לאחר ניכוי ההפקדה בקופות גמל אילו ההכנסה הייתה חייבת.

באופן הזה המוסד לביטוח לאומי יקבל בשומה את ההכנסה לאחר ניכוי הסכום המותר בניכוי.

2.    להמציא לפקיד הגבייה את אישור מס הכנסה על הסכום שמותר בניכוי לקופת גמל. שיטה זו מתאימה במיוחד לתיקוני שומות רטרו.

3.    למסור לפקיד הגבייה חישוב שערך המייצג בדבר הסכום שמותר בניכוי בשל הפקדות לקופות.

הגדרת "נכות" לעניין סעיף 9א לפקודת מס הכנסה

סעיף 9א לפקודה עניינו פטור לקצבה המשתלמת מאת מעסיק או קופת גמל ולקצבה המשתלמת על פי ביטוח מפני אובדן כושר עבודה. לעניין סעיף 9א יראו אדם כאילו הגיע לגיל פרישה אף אם הוא פרש פרישה מוקדמת על פי אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א) או על פי תקנות שהותקנו מכוח סעיף 9(5)(ב) לפקודה.

הוחלט ברשות המסים לנקוט פרשנות מקלה לנוכח תכלית ההטבה שבסעיף ולנוכח אי הבהירות הקיימת, כמפורט להלן:

"הקלת המס לפי סעיף 9א לפקודה תינתן לא רק במקרה בו מקבל הקצבה הינו בעל נכות רפואית יציבה בדרגה של 75% או יותר, אלא גם במקרה שלמקבל הקצבה נקבעה נכות יציבה בדרגה של 75% או יותר, על פי אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א) לפקודה, גם אם שיעור הנכות שנקבע ע"י הגורם הרפואי המוסמך, כולל נכות תפקודית, וכן במקרה שלנכה נקבעה דרגת אי כושר להשתכר יציבה, לפי סעיף 209, בפרק ט לחוק הביטוח הלאומי, בשיעור של 75% או יותר, הכול בכפוף להנחת דעתו של פקיד השומה כי פרישתו של מקבל הקצבה מעבודתו קשורה בקשר סיבתי ברור לנכות תפקודית זו".

מובהר בהוראות כי אין באמור לעיל כדי לשנות מעמדת רשות המסים כי "הנכות" לעניין הוראת סעיף 9(5) לפקודה היא נכות רפואית ולא נכות תפקודית.

שיעורי דמי ביטוח נמוכים לזכאים לקצבאות מהביטוח הלאומי

פטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודה אינו מזכה באופן אוטומטי את הנכה בפטור מדמי ביטוח לאומי.

פטור או הנחה מדמי ביטוח לאומי ניתנים רק למי שמקבל קצבת נכות כללית מלאה לשנה לפחות, או למי שמקבל קצבת נכות כללית מלאה לצמיתות (ועוד 36 חודשים בתנאים מסויימים לזכאים), או למי שמקבל קצבת נכות מעבודה בשיעור 100% לצמיתות, או שהוא מקבל קצבת אזרח ותיק (זקנה) בפועל, או שהוא זכאי לקבל קצבת אזרח ותיק אך בחר לקבל קצבת נכות מעבודה בגיל פרישה במקום קצבת אזרח ותיק.

עובד עצמאי שזכאי לקבל קצבת אזרח ותיק ובחר לקבל קצבת נכות מעבודה, פונה לפקיד גבייה מלא שכירים בסניף הביטוח הלאומי עם האישור ממחלקת אזרחים ותיקים כדי להקטין את שיעורי דמי הביטוח.

סעיף 320(ד) לחוק הביטוח הלאומי קובע שאם "היה אדם זכאי, לולא הוראות סעיף זה, ליותר מגמלה אחת, הברירה בידו לקבל אחת מהן". כלומר, כאשר למבוטח מגיעות שתי קצבאות: קצבת נכות מעבודה וקצבת נכות כללית - בו זמנית, הוא חייב לבחור באחת מהן.

ביום 8 במארס 2012 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 45021-06-11) את תביעתו של מר שלמה בנימין לפטור את הכנסותיו מהפנסיה המוקדמת שהוא מקבל מאגד מתשלום דמי ביטוח לאומי.

השאלה שנדונה בפסק הדין היא: האם המונח "מגיעה" שבסעיף 351(ד) לחוק מחייב תשלום קצבה בפועל, או שהפטור מגיע גם למי שזכאי לקצבה אך בחר לקבל קצבה אחרת.

המבוטח נפגע בעבודה בשנת 1997 וקיבל קצבת נכות מעבודה בשיעור 25%, כנראה לצמיתות. ביום 15.11.2008 המבוטח הוכר גם כבעל נכות כללית מלאה, נדרש לבחור בין שתי הקצבאות ובחר לקבל את קצבת הנכות מעבודה.

בית הדין האזורי מפרש את סעיף 320(ד) לחוק כך שכאשר מבוטח בוחר בגמלה אחת, הוא בוחר גם בסל הזכויות המתאים לגמלה זו. כלומר בית הדין הגיע למסקנה כי כוונת המחוקק היא לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי נכים אשר משולמת להם, הלכה למעשה, קצבת נכות כללית מרבית.

לדעת בית הדין, המבוטח מבקש להתיר לו ליהנות משני העולמות ולייצר סל זכויות חדש. מטרת המחוקק בדיבור "מגיעה" ומשמעותו הלשונית נבחנו בעבר, בין היתר בבית הדין הארצי בפרשת "פורת", שם נקבע שהמילה "מגיעה" מצביעה על קצבה המשולמת בפועל. "לו מטרת המחוקק הייתה לפטור מתשלום דמי ביטוח נכים שדרגת נכותם מלאה - היה אומר זאת במפורש ולא מתנה את הפטור בזכאות לקצבה" (מתוך פסק הדין פורת דב"ע מו/0-153, ששם התובע היוון את הקצבה – כלומר קיבל מענק במקום קצבה).

ביום 7.5.2017 דחה בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 21494-06-14) את תביעתו של עמוס תלמי לתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים בגין הכנסות ממשלח יד שהיו לו. בית הדין הארצי קבע כי מאחר שלא שולמה לו קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי הוא אינו זכאי להנחה בדמי הביטוח. המבוטח לא קיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי כיוון שבחר לקבל גמלת נכות לפי חוק הנכים בשל היותו נכה צה"ל. גם בפסק דין זה קובע בית הדין כי המבוטח אינו יכול להקים לעצמו "סל" המערב זכויות משני המסלולים.

התיישנות החזר דמי ביטוח

המוסד לביטוח לאומי נוהג להחזיר דמי ביטוח (למעסיקים ולמבוטחים) רק בעבור שבע שנים אחרונות, כאשר מתברר שעובד הועסק אצל קרוב משפחה כעזרה משפחתית טבעית ולא כעבודה נחוצה וחיונית, או שהוא לא עבד כלל, כפוף לכללים שנקבעו. פסק דין בבית הדין האזורי בעניין אשקר (45688-06-11 מיום 26.10.2015) קבע שיש להחזיר למבוטחת את כל דמי הביטוח.

דמי ביטוח ששולמו ביתר על ידי עובד בשל תיאום דמי ביטוח שלא בוצע בשנה השוטפת, ודמי ביטוח ששילם מעסיק (לרבות בעבור העובד) ביתר, מוחזרים רק בעבור שבע שנים אחרונות ועוד השנה השוטפת, בהתאם לחוזר מעסיקים מספר 1451 מיום 18.2.2013 שמבוסס על סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

המוסד לביטוח לאומי פרסם ביום 22.5.2016 חוזר מעודכן שמחליף את חוזר מעסיקים 1451 ובו קבע את הכללים שבתוקף לאור תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי בדבר התיישנות תשלום חוב דמי ביטוח במשך שבע שנים בתנאים שבחוק.

באופן כללי עולה משני החוזרים, שכאשר ניתן להגיש את הבקשה ולקבל את ההחזר כבר בשנה הנוכחית, ההתיישנות של שבע שנים נספרת ממועד הגשת הבקשה.

כאשר לא ניתן להגיש את הבקשה לשנה הנוכחית, ההתיישנות של שבע שנים נספרת מהשנה הקודמת לשנה הנוכחית.

על פי החוזרים שלעיל, החזר דמי ביטוח בעת ביטול תושבות אפשר לתבוע שבע שנים מיום הגשת הבקשה להחזר. דמי ביטוח בריאות אינם מוחזרים בעבור התקופה שהמבוטח נהנה מזכות ביטוחית.

ויתור על חובות נפטרים ויתרות זכות של נפטרים

חובות של נפטרים

בעקבות תיקון לסעיף 363 לחוק הביטוח הלאומי פרסם המוסד לביטוח לאומי כללים לביטול חובות של נפטרים (בחוזר גל"ש 1400, מיום 31.3.2014):

1.    כאשר לא קיימת מכוחו של הנפטר זכאות לגמלת שאירים או לגמלת תלויים, המוסד לביטוח לאומי אינו זכאי לגבות חוב דמי ביטוח שהמבוטח שנפטר היה חייב בהם בעצמו.

2.    כאשר קיימת מכוח הנפטר זכאות לגמלת שאירים או לגמלת תלויים, החל מהתיקון לחוק רשאי המוסד לביטוח לאומי להפעיל שיקול דעת. כאשר החוב מבוטל באופן חלקי, יש להסדיר את החוב שלא בוטל.

ללא הסדרת החוב או ביטולו המוסד לביטוח לאומי רשאי לשלול את הקצבה באופן מלא או באופן חלקי.

יתרות זכות של נפטרים

ככלל, כדי להחזיר ליורשים יתרת זכות של מבוטח שנפטר, הפקיד אמור לקבל מהיורשים את צו הירושה וקיום הצוואה.

המוסד לביטוח לאומי פרסם ביום 18.8.2016 שפקיד הגבייה יכול לאתר יורשים כדי להחזיר להם את יתרת הזכות של הנפטר, באמצעות קבלת מידע ממערכת המידע המקוון של הרשם לענייני ירושה במשרד המשפטים, אם הוגשה בקשה למתן צו ירושה (המידע באתר אמור להיות מעודכן משנת 1995). הפקיד יקבל את פרטי המבקש ויפנה אליו כדי לקבל את המסמכים הדרושים לצורך החזר יתרת הזכות.

הכוונה בחוזר ליתרת זכות כתוצאה מדמי ביטוח ששולמו ביתר של מבוטח או של מעסיק בעסק פרטי.

כאשר למוסד לביטוח לאומי אין מידע על יורשים חוקיים עליו לדווח לאפוטרופוס הכללי. במקרה זה יתרת הזכות מוכרזת כנכס עזוב ומועברת לרשות המדינה.

דמי ביטוח בריאות למקבלי קצבאות נפגעי עבודה

ככלל, מבוטח שזכאי לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי ואין לו הכנסה אחרת החייבת בדמי ביטוח, מנוכים מקצבתו דמי ביטוח בריאות מינימליים. מקבל קצבה שיש לו נוסף על הקצבה הכנסה אחרת החייבת בדמי ביטוח לאומי, מחויב בדמי ביטוח בריאות בגין הכנסתו זו, ולא מנוכים דמי ביטוח בריאות מקצבתו.

הקביעה אם יש לנכות דמי ביטוח בריאות מקצבאות אלה מתבצעת על ידי פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי בהתאם להצהרת המבוטח ו/או לפי כל מידע אחר שמגיע לפקיד התביעות.

המוסד לביטוח לאומי החזיר הפרשים משנת 2007 ומחזיר הפרשים מדי שנה כשמתקבלים הנתונים מטופסי 126.

עצמאי אינו מחויב בדמי ביטוח בריאות בקצבאות נכות כאשר הוא משלם מקדמות למוסד לביטוח לאומי.

סוגיות הקשורות למעסיקים ולשכירים

מבוטח שכיר במוסד לביטוח לאומי

קיימת חשיבות רבה לבחינה של מעמד העובד השכיר במוסד לביטוח לאומי לאור הזכויות שמעניק החוק לשכירים. מומלץ לשים לב למבחנים שקבעה הפסיקה ולצו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים שהתקין המוסד לביטוח לאומי, כיוון שמעמד המבוטח השכיר נבחן בעת הבקשה לגמלה ולא בעת הרישום על ידי המעסיק.

הגדרת "עובד"

הגדרת "עובד" כוללת את הסוגים העיקריים, כדלקמן:

1.    עובד העובד אצל מעסיקו כשכיר ומתקיימים יחסי עבודה (לרבות בני משפחה על פי ההגדרה שבסעיף 1 בחוק, גם כשאין מתקיימים יחסי עבודה).

2.    עובד, המועסק כעצמאי אך נחשב לעובד שכיר כלפי המוסד לביטוח לאומי בלבד, בהתאם לצו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, בהתקיים התנאים הקבועים בצו.

דוגמאות: עובד ניקיון או חצרן, מורה, מרצה או מדריך, אמנים, מורי דרך, ספורטאים ועוד סוגי מבוטחים, בתנאים שנקבעו בצו האמור.

3.    לעניין תשלום דמי ביטוח רואים כעובד גם את מי ששכרו נקבע בחוק, או בהחלטת הכנסת או על פיה,  ואת החייב בתשלום השכר רואים כמעסיקו (סעיף 334 לחוק הביטוח הלאומי).

4.    חבר אגודה שיתופית וחבר קיבוץ, כמפורט בחוק.

5.    בחבורת עובדים, בין שהיא תאגיד ובין שאינה תאגיד, רואים לעניין חוק הביטוח הלאומי את כל אחד מבני החבורה כעובדו של האדם שמסר לחבורה את העבודה, אם היו רואים כך אילו היה קיים קשר ישיר בינו לבין כל אחד מבני החבורה.

6.    עובד שכיר בארץ שמעסיקו אינו תושב ישראל מדווח במוסד לביטוח לאומי כעובד החייב בעד עצמו, משלם דמי ביטוח כעובד עצמאי ומבוטח כעובד שכיר.

7.    עובד בחל"ת (כולל עובדת בחל"ת ובחל"ד ללא דמי לידה) החל מהחודש השלישי המלא, מדווח בעד עצמו ומשלם דמי ביטוח בהתאם.

8.    עובד לשעה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק, אם כלל מספר שעות העבודה אצל אותו מעסיק עולה על ארבע שעות בתוך שבעה ימים רצופים (עובד לשעה: מבוטח שהקשר בינו לבין מעסיקו הוא לתקופה שאינה עולה על שבעה ימים רצופים, כולל בהעסקה במשק בית).

המבחנים "המסורתיים" לקביעת יחסי עבודה

המבחנים לקביעת יחסי העבודה התפתחו במהלך השנים.

בית הדין נוקט ב"מבחן המעורב", כלומר, בוחן את משקלם של מספר מבחנים כאשר החשוב ביותר הוא "מבחן ההשתלבות". בעבר, מי שהיו בידיו השליטה והפיקוח היה המעסיק, ויתר המבחנים היו חשובים פחות. כיום, חלה התפתחות רבה במבנה ההעסקה. עובדים רבים עובדים מהבית או דרך חברות העסקה, קשה לפקח עליהם, כלי העבודה שייכים להם, שעות העבודה אינן מוגדרות ובכל זאת הפסיקה מכירה בהם כעובדים.

חשוב לציין, שהעובדה שהעובד מקבל כל חודש תלוש משכורת ומדווח כשכיר, אינה, כשלעצמה, תנאי מספיק לכך שמתקיימים יחסי עבודה. כאשר מתקיימים יחסי עבודה, המעסיק חייב לפרט את רכיבי המשכורת בתלוש השכר ולדווח כחוק על העובד.

חשיבות הגדרת "יחסי עבודה"

בכל תקופה נתונה משתנים תנאי ההעסקה הקשורים למושג "עובד". מתוך כלל השכירים במשק השאלה לגבי קיום יחסי עבודה מתעוררת רק בקבוצה קטנה של עובדים, שפעמים רבות מגיעים לבתי הדין לעבודה לצורך בחינת השאלה מבחינה משפטית.

חובת המעסיק לדווח ולשלם דמי ביטוח הינה מוחלטת ואינה ניתנת להתניה. אם נכרת הסכם עבודה, ששולל מהעובד זכויות המוקנות לו בחוק, ההסכם בטל מעיקרו בהקשר להתניה זו.

יש חשיבות רבה להגדרה נכונה של מעמד המבוטח:

1.    עובד שכיר מבוטח במוסד לביטוח לאומי גם אם מעסיקו לא דיווח או לא שילם את דמי הביטוח במועד. במקרים אלה, המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לשלול גמלה.

2.    מעמדו של העובד השכיר במוסד לביטוח לאומי שונה מזה של העובד העצמאי. לדוגמה: עובד שכיר זכאי לדמי אבטלה, וזכאי לגמלאות במקרה של פשיטת רגל של המעסיק או בעת פירוק התאגיד.

קבוצות של מבוטחים בהן קיים ספק באשר לקיום יחסי עבודה

קרובי משפחה - קיימת הגדרה מיוחדת בחוק הביטוח הלאומי לבני משפחה (המוגדרים: כהורים, ילדים, נכדים או אחים): עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל, באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד.

ההגדרה אינה כוללת בן או בת זוג, ולכן לפי עמדת הביטוח הלאומי, בין בני זוג חייבים להתקיים יחסי עבודה כדי שאחד מבני הזוג ייחשב כשכיר של בן הזוג השני, שאם לא כן, כל אחד מהם יחויב בדמי ביטוח בהתאם לחוק ולתקנות.

בעלי שליטה בחברה - קיים ספק אם מתקיימים יחסי עבודה בין בעלי השליטה לבין החברה. הסוגיה נבחנת בדרך כלל בעת תביעה לגמלה.

החל בחודש ינואר 2004 לבעלי השליטה בחברת מעטים בוטלה הזכאות לדמי אבטלה ולזכויות בפירוק חברה, והם אינם משלמים דמי ביטוח בעבור ענפי ביטוח אלה.

אחרים - נותני שירותים למיניהם, ועובדים שחתמו על חוזה העסקה בלי שבחנו קיום יחסי עבודה כראוי.

חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987

באופן בלתי תלוי בחוק הביטוח הלאומי, קיימים חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן: "חוק שכר מינימום") ותקנות שכר מינימום (נוער עובד וחניכים), התשמ"ח-1987. אלו קובעים שלכל עובד מגיע שכר שאינו נמוך משכר מינימום שנקבע בחוק.

שכר המינימום יכול להיות לשעה, ליום או לחודש, ואינו כולל שעות נוספות, תוספת ותק, החזרי הוצאות, מענקים על בסיס שנתי ועוד, אלא תשלומים קבועים בלבד, כמפורט בחוק שכר מינימום. שכר המינימום שונה מעובד לעובד, ותלוי בחלקיות המשרה וברכיבי השכר השונים.

הכנסה זו היא גם ההכנסה המבוטחת לעניין גמלאות מחליפות שכר.

ככלל (לפני הגדלתו לעניין החישובים לביטוח הלאומי), שכר המינימום מתעדכן ביום 1 באפריל בכל שנה לשיעור של 47.5% מהשכר הממוצע במשק. תיקון מיוחד בחוק הגדיל את שכר המינימום מיולי 2011 בשלבים.

חוק שכר מינימום חל רק על עובדים שכירים, לרבות עובדים "תושבי חוץ", עובדים במשק בית, חברי קיבוץ או מושב שיתופי, ועובדים בחופשה ללא תשלום בחודשיים הראשונים להיותם בחופשה, בתנאים שנקבעו.

חוק שכר מינימום אינו חל על עובדים עצמאיים, על מי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים, על גמלאים בפרישה מוקדמת ועל עובדים בהכשרה מקצועית.

כאשר לא מוכח מהו השכר הראוי, נקבע בפסקי דין שיראו ב"שכר המינימום" כמשמעו בחוק שכר מינימום את השכר הראוי. דוגמה לכך מצויה בפסק דין בבית הדין הארצי לעבודה מיום 28.3.2012 (ע"ע 52949-05-10). נקבע בפסק הדין שגם שכר לפי קיבולת (שכר גלובלי), צריך להיעשות בהתאם לחוק שכר מינימום.

לפי סעיף 348(ב) ולוח י"א לחוק הביטוח הלאומי, שכר המינימום של העובד השכיר בחוק הביטוח הלאומי זהה לשכר המינימום על פי חוק שכר מינימום במשק. כיום לא ייתכן מבחינה חוקית מצב של "השלמת שכר" לעניין תשלום דמי ביטוח, מאחר שלפי חוק שכר מינימום המעסיק מחויב לשלם לעובד שכר שלא יפחת מהשכר שנקבע בחוק שכר מינימום, שזהה להכנסת המינימום לתשלום דמי ביטוח.

המעסיק חייב לדווח על המשכורות ולשלם אותן על פי חוק שכר מינימום. תשלום הנמוך משכר המינימום, על פי חוק שכר מינימום, הוא עבירה שדינה מאסר למשך שישה חודשים, ולחלופין קנס מנהלי.

ביום 1 ביולי 2011 עודכן שכר המינימום לסכום של 4,100 ש"ח לחודש למשרה מלאה, וביום 1 באוקטובר 2012 עודכן לסך 4,300 ש"ח למשרה מלאה (23.12 ש"ח לשעה) מחודש אפריל 2015 ועד יוני 2016 עודכן שכר המינימום במשק לסך של 4,650 ש"ח לחודש למשרה מלאה (25 ש"ח לשעה). בחודשים יולי עד דצמבר 2016 עודכן שכר המינימום לסך של 4,825 ש"ח לחודש למשרה מלאה (25.94 ש"ח לשעה). בינואר 2017 עודכן שכר המינימום לסך של 5,000 ש"ח לחודש למשרה מלאה (26.88 ש"ח לשעה). החל ממשכורת חודש דצמבר 2017 מעודכן שכר המינימום לסך של 5,300 ש"ח לחודש למשרה מלאה (28.49 ש"ח לשעה).

לעתים בהסכם קיבוצי בענף מסוים כלול שכר מינימום שהוא גבוה משכר המינימום שבחוק שכר מינימום. לדוגמה: בענף הבנייה והשיפוצים. שכר המינימום לנוער נמוך מהשכר שהוצג לעיל וכך גם שכר מינימום לבעלי יכולת עבודה מופחתת.

חיוב בדמי ביטוח של הכנסת עבודה

סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי מחייב בדמי ביטוח הכנסת עבודה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.

סעיף 344(א) בחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:

"344. (א)     יראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה; ..."

המקורות המנויים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה הם כדלקמן:

" 2. (2)(א)     השתכרות או רווח מעבודה, כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו, תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף; בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתן לאחר לטובתו; "

בתקנה מספר 2 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה-1995, נקבע כדלקמן:

"לא ישולמו דמי ביטוח מהכנסת עובד הפטורה ממס לפי הפקודה למעט הכנסה לפי סעיף 9(5)… לפקודה".

ניכוי הוצאות מהכנסת עבודה

המוסד לביטוח לאומי פרסם ביום 1.1.2017 את עמדתו בקשר להתרת ניכוי הוצאות של שכירים באופן כללי, ואת עמדתו בעניין התרת הוצאות דמי חבר ודמי טיפול במשכורתו של העובד לצורך חישוב דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות למעסיק ולעובד.

לפי עמדה זו, התרת ההוצאות שמותרות בניכוי לצורך חישוב מס הכנסה לפי סעיף 17 לפקודה אינה רלוונטית לעניין חישוב דמי ביטוח, בין אם ניכוי ההוצאות נעשה בתלוש המשכורת ובין אם בדוח השנתי.

הגדרות

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972 קובעות בסעיף (7) כדלקמן:

דמי חבר - דמי חבר שמשלם עובד שהוא חבר בארגון עובדים, לארגון העובדים, אשר מותר למעסיקו לנכותם מהשכר לפי חוק הגנת השכר.

דמי טיפול - תשלום המשולם לארגון עובדים יציג על ידי עובד שאינו חבר בארגון עובדים, אשר מותר למעסיקו לנכותו מהשכר לפי חוק הגנת השכר.

חוק הגנת השכר

סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובע את הסכומים אשר אותם בלבד רשאי המעסיק לנכות משכר העובד.

סעיף 25(3) קובע שהמעסיק רשאי לנכות משכר העובד דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, והניכוי מן השכר נעשה על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים לכך בכתב, וכן התשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל.

סעיף 25(3ב) קובע שהמעסיק רשאי לנכות משכר העובד דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג, והניכוי הוא לפי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאינו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי האמור.

פקודת מס הכנסה

סעיף 17 לפקודת מס הכנסה קובע כי "לשם בירור הכנסתו של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד...".

סעיף 31 לפקודה מסמיך להתקין תקנות להגבלה או לאי התרת ניכוי הוצאות מסוימות.

מכוח סעיף זה נקבע בסעיף (7) לתקנות בדבר ניכוי הוצאות מסויימות כי יותרו כהוצאה 50% מתשלום דמי הטיפול ששילם עובד משכרו, ולגבי עובד ששילם דמי חבר, יותרו בניכוי 50% מסכום דמי הטיפול שהיה משלם אותו עובד אילו היה מחויב בדמי הטיפול.

סעיף 9(א) לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), התשנ"ג-1993, קובע כי פקיד השומה רשאי, על פי בקשת העובד, להורות למעסיק להקטין את ניכוי המס כאשר לעובד מגיע ניכוי בשל הוצאה של דמי חבר או דמי טיפול כאמור בתקנות בדבר ניכוי הוצאות מסויימות [סעיף קטן (18)]. ממשיך הסעיף וקובע כי המנהל רשאי להודיע לכלל המעסיקים או לחלק מהם, שעליהם להתיר את ההנחות או הפטורים שבסעיף גם ללא אישור מפקיד השומה.

כלומר, הניכוי אשר יותר לעובד אשר שילם דמי חבר או דמי טיפול, נעשה, למעשה, לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה.

הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בעניין דמי חבר ודמי טיפול

במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת"מ 142/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נגד מדינת ישראל-רשות המסים ואח', הוסכם כי למשך 10 שנים ממועד תחילת יישום הסכם הפשרה בפועל (מחודש ינואר 2013), בהתאם לקביעת בית המשפט, יוכר כהוצאה סכום נוסף על ה-50% המותרים בניכוי בתקנות, בשיעור של 40% מדמי הטיפול המחושבים ששילם עובד לארגון עובדים יציג (החזר בגין העבר).

בתאריך 16.12.2013 פרסמה רשות המסים הבהרה בעניין ניכוי מס במקור ממשכורת של עובד המשלם דמי חבר או דמי טיפול ברוח התקנות והסכם הפשרה.

בהבהרה מודגש, כי כל המיסים והתשלומים החלים על המעסיק בשל השכר המשולם, כגון מס שכר, הפרשות לקופות גמל ולקרנות פנסיה והפרשות אחרות - יחושבו מהכנסת העבודה ללא הפחתת דמי הטיפול שהם הוצאה של העובד לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה.

פסק דין בבית המשפט העליון

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נתן את דעתו בנושא דמי החבר ודמי הטיפול האמורים בפסק דין פ"ש פתח תקוה נגד שירותי בריאות כללית (ע"א 3844/15 מיום 15.12.2016).

השאלה במוקד הערעור הייתה אם יש לראות את דמי הטיפול המקצועי או את דמי החבר עד גובה דמי הטיפול המקצועי (להלן: "דמי הארגון") אותם משלמת חברה בגין עובדיה למוסדותיה של ההסתדרות, כחלק מחישוב השכר והכנסת העבודה שבגינם מחויבת החברה במס שכר ובמס מעסיקים.

השופט רובינשטיין קבע כי דמי הארגון הם חלק בלתי נפרד מן השכר. העובדה שהכסף אינו מגיע בפועל לעובד אין פירושה כי הכסף לא שולם לו כחלק משכרו, שכן הכסף שולם להסתדרות בעבור העובד ובשם העובד לצורך מתן השירות לעובד. המעסיק משמש רק "צינור" להעברת הכספים.

אין לראות את התשלומים האלה כהחזר הוצאות מן המעסיק לעובד ולכן יש לראותם כחלק מהגדרת הכנסת העבודה, בין אם הם מותרים לעובד כהוצאה ובין אם לא.

הפרשנות הזאת אמורה, לדעת השופט רובינשטיין, להיטיב לכאורה עם העובדים כיוון שאין פגיעה בגובה ההפרשות הפטורות ממס ובתגמולי הביטוח הלאומי הנגזרים מהגדרת הכנסת העבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה.

כלומר, עולה מפסק הדין כי אין להתיר הקטנת הכנסת העבודה לעניין חישוב דמי הביטוח, כדי לא לפגוע בגמלאות הביטוח הלאומי הנגזרות מגובה הכנסת העובד.

עמדת הביטוח הלאומי

בהסתמך על פסק הדין של בית המשפט העליון מדצמבר 2016, פרסם הביטוח הלאומי ביום 1.1.2017 את עמדתו בקשר לניכוי הוצאות של שכירים.

להלן מתוך החוזר של הביטוח הלאומי:

בהתאם לסעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי, הכנסתו של עובד שכיר נקבעת על פי סעיף 2(2) לפקודה. מכאן כי ככל שמדובר בהוצאה לפי סעיף 17 לפקודה (סעיף אליו לא מפנה סעיף 344 לחוק), הרי שאין היא רלוונטית לעניין חישוב ההכנסה לעניין חוק הביטוח הלאומי.

סעיף 2(2) לפקודה כולל חריג שאינו נכלל בהגדרת הכנסת עבודה: "למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה".

הפירוש שנותן הביטוח הלאומי לחריג האמור בסעיף 2(2) לפקודה הוא, שהחריג נועד להקל על השכיר שלא יצטרך להגיש דוחות למס הכנסה כדי לנכות הוצאות המותרות לו בניכוי, ויכול לנכות אותן ישירות מהמשכורת באמצעות המעסיק.

דמי החבר ששולמו משכרו של העובד (על ידי המעסיק המשמש כ"צינור" בין העובד לבין הארגון), אינם בגדר החזר הוצאות מהמעסיק לעובד, ולכן יחויבו כהכנסת עבודה אף על פי שהן מותרות בניכוי ממשכורתו.

החוזר מביא את פסק הדין של בית המשפט העליון שלעיל כבסיס לעמדתו, שכן נקבע בפסק הדין כי יש לפרש את החריג לסעיף 2(2) לפקודה בדרך תכליתית, על פיה כל תשלום או טובת הנאה המועברים מהמעסיק לעובד כחלק מיחסי העבודה ביניהם נכנסים בגדרה של הכנסת העבודה, למעט תשלומים הבאים בגדר החריג, אשר לו יש לתת פירוש מצמצם, בשל אותה תכלית של החוק.

לעניין דמי הארגון קבע בית המשפט, כי הם אינם בגדר החריג, ויש לראותם כחלק מהכנסת העבודה של העובד, בין אם הם מותרים בניכוי לעובד כהוצאה ובין אם לא.

החוזר מפרט את דרכי הטיפול של עובד הביטוח הלאומי שבודק תלוש משכורת של עובד:

1.       ביקורת ניכויים - מבקר הניכויים יבדוק כי דמי הביטוח (חלק העובד וחלק המעסיק) שולמו משכר הברוטו, לפני ניכוי הוצאות.

2.       בקשות להחזר דמי ביטוח במשכורת – פקיד מעסיקים ידחה בקשות להחזר דמי ביטוח בגין ניכוי הוצאות דמי חבר רטרואקטיביים.

3.       בקשות להחזר דמי ביטוח בעקבות הגשת דוח למס הכנסה – פקיד מעסיקים ידחה בקשות להחזר דמי ביטוח בעקבות התרת ההוצאות לשכיר בדוח שהגיש למס הכנסה.

תזכורת לכללי פריסת שכר ותשלום הטבות

שכר החודשי רגיל

השכר החודשי הרגיל הוא השכר שנהוג לשלם לעובד מדי חודש.

תשלום חודשי לעובד שנהוג לשלמו בחודש שלאחר החודש שבעדו הוא משתלם, על פי הדיווח של העובד (כגון: פרמיות, שעות נוספות וכדומה), נחשב לשכר חודשי רגיל של העובד בעד החודש שלאחר החודש שבעדו משולם התשלום החודשי.

הפרשי שכר (הפרשים)

כשמעסיק משלם לעובד הפרשי שכר בעד תקופות קודמות, הפרשים בגין העלאה בדרגה וכדומה, יש לערוך דוח על הפרשים (הפרשי שכר אינם תשלום נוסף).

על פי תקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה-1995, ההפרשים ייחשבו לשכרו החודשי הרגיל של העובד וייזקפו על כל אחד מהחודשים, בהתאמה. לכן, הדוח יתייחס לתקופה שבגינה שולמו ההפרשים, לפי שיעורי דמי הביטוח והמקסימום שהיו נהוגים באותן התקופות. יש לשים לב לשינויים בשיעורי דמי הביטוח, לשינויים בהכנסה החייבת בשיעור מופחת ולתקרה החייבת בדמי ביטוח באותה התקופה.

תשלום נוסף

"תשלום נוסף" הוא שכר שניתן לעובד נוסף על השכר החודשי הרגיל, למעט הפרשי שכר.

ל"תשלום נוסף" נחשבים, בין היתר, רכיבי השכר הבאים: ביגוד, דמי הבראה, משכורת "13", בונוס, מענק השתתפות ברווחי מעסיק, מענק יובל, ביטוח רכב וכדומה, לרבות כל גילום מס בעבור כל אחד מהרכיבים הללו, וכן כל תשלום תקופתי שלא נהוג לשלמו מדי חודש, למעט הפרשי שכר (שאותם כאמור יש לייחס לכל אחד מהחודשים שבגינם שולמו).

כאשר השכר ברוטו כולל יותר מרכיב אחד של "תשלום נוסף", כגון: גם דמי הבראה וגם ביגוד, יש להביא בחשבון את סך כל ה"תשלומים הנוספים" באותו חודש.

כשמעסיק משלם לעובד בונוס או תשלום כלשהו נוסף על שכרו החודשי הרגיל, עליו לערוך דוח על תשלום נוסף בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח).

הפעולות שיש לבצע בעניין פריסת שכר

1.    החל ממשכורת חודש יוני 2014 יש להשוות את השכר הנוסף לרבע משכר המינימום. על פי חוזר הביטוח הלאומי מס' 1455 הכוונה לרבע משכר המינימום החודשי.

       שכר המינימום החודשי היה בסך 4,650 ש"ח החל מאפריל 2015 ועד יוני 2016, ובהתאם לכך כל סכום שכר נוסף השווה לסך 1,163 ש"ח או יותר יש לפרוס לפי התקנות, גם לעובדים יומיים, שעתיים או במשרה חלקית. החל בחודש יולי 2016 שכר המינימום הוא 4,825 ש"ח לחודש ורבע ממנו הוא 1,206 ש"ח. החל מחודש ינואר 2017 שכר המינימום הוא 5,000 ש"ח לחודש ורבע ממנו הוא 1,250 ש"ח. החל מחודש דצמבר 2017 שכר המינימום הוא 5,300 ש"ח לחודש ורבע ממנו הוא 1,325 ש"ח.

עד משכורת חודש מאי 2014 יש לבדוק מהו השכר החודשי הרגיל של העובד בחודש המסוים ולהשוות את השכר הנוסף ל-25% מן השכר החודשי הרגיל של אותו החודש (הכולל גם את הפרמיות, השעות הנוספות וכדומה).

2.    בתשלום נוסף יש לנהוג כדלקמן:

2.1  אם התשלום הנוסף נמוך מרבע משכר המינימום של העובד (לפני התיקון: רבע השכר החודשי הרגיל), אזי לא חלות הוראות הפריסה. התשלום הנוסף מצורף לשכר החודשי הרגיל, ומשולמים בגינו דמי ביטוח בחודש התשלום.

2.2  אם התשלום הנוסף עולה על רבע משכר המינימום של העובד (לפני התיקון: רבע השכר החודשי הרגיל) או שווה לו, אזי חלות הוראות הפריסה המפורטות להלן.

3.    הוראות הפריסה:

3.1  תשלום נוסף ששולם לאחר שהעובד עבד שנה לפחות ברציפות אצל המעסיק הנוכחי, יש לחלק ב-12. המנה מצורפת לשכרו החודשי הרגיל של העובד בחודש שבו חולק התשלום הנוסף ובכל אחד מ-11 החודשים שקדמו לו.

3.2  תשלום נוסף ששולם לעובד שלא עבד בכל חודשי השנה הקלנדרית, שכוללת את החודש שבו שולם התשלום הנוסף ו-11 החודשים שלפניו, יש לחלק במספר החודשים שבהם עבד העובד במהלך 12 החודשים הללו, עד וכולל החודש שבו שולם התשלום הנוסף. המנה מצורפת לשכרו החודשי הרגיל של העובד בכל אחד מהחודשים הללו.

3.3  יום עבודה בחודש נחשב לחודש שבו העובד עבד.

הפרש של תשלום נוסף

המוסד לביטוח לאומי קבע בעבר כי הפרש של תשלום נוסף יושווה לשכר הרגיל בחודש שבו שולמו ההפרשים. בעקבות חוות דעת משפטית במוסד לביטוח לאומי נקבע בחודש אפריל 2008 כי ההפרש האמור יושווה לשכר הרגיל בחודש שבו שולם התשלום הנוסף במקור. החל מיוני 2014 ההשוואה היא לרבע משכר המינימום.

לדוגמה: המעסיק שילם "משכורת 13" במשכורת חודש יולי, ובמשכורת חודש אוגוסט שילם לעובד הפרשים בשל טעות. במקרה זה יש לייחס את ההפרש לחודש יולי ולא לחודש אוגוסט. 

הייחוס למועד המקורי משמעו חישוב מחדש בחודש יולי (על פי הדוגמה), תוך עריכה חוזרת של ההשוואה, והפעלת כללי הפריסה על פי הוראת תקנה 5 לתקנות שלעיל.

ההוראות חלות על כל סוגי העילות לשינויים בתשלום נוסף, לרבות טעויות ו/או הסכמים קיבוציים רטרואקטיביים.

חובת תשלום דמי ביטוח על הטבות שכר ופריסת תשלום נוסף כאשר עובד לא עבד במשך חודש מלא

למוסד לביטוח לאומי התברר שהמעסיקים לא נהגו באופן אחיד במקרה של תשלום הטבות שכר לתקופות שבהן העובדים היו זכאים לגמלאות מחליפות שכר, כגון: דמי לידה, ולתקופות שבהן העובד לא עבד במשך חודש מלא, כגון: חופשה ללא תשלום (חל"ת).

ביום 29/06/2015 פרסם המוסד לביטוח לאומי חוזר 1458 המפרט את אופן הדיווח בעבור הטבות שכר בתקופת חל"ד וחל"ת, בתוקף ממשכורת יוני 2015 ואילך (מועד דיווח בחודש יולי 2015).

לעניין בונוסים ושכר נוסף בתקופות האמורות נקבעו בשנת 2009 הוראות כדלקמן: ככלל, תשלום נוסף יש לחלק ל-12 חודשים, חודש התשלום ו-11 חודשים אחורה שבהם עבד העובד, אולם נקבע בהוראות שיש להוציא מהספירה חודשים מלאים שבהם העובד לא עבד, גם אם קיבל הטבת שכר או גמלה.

לדוגמה: בחודש דצמבר שולם לרונית תשלום נוסף שעולה על 25% משכר המינימום. רונית קיבלה דמי לידה לתקופה מ-10 במארס עד 14 ביוני באותה השנה.

מאחר שבחודשים אפריל ומאי לא עבדה כלל, יש לפרוס את התשלום הנוסף ל-10 חודשים (ללא החודשים אפריל ומאי).

הארכת חופשת הלידה ללא זכאות לדמי לידה

המוסד לביטוח לאומי פרסם בעבר הבהרות בעניין מבוטחות בחופשת לידה, שמאריכות את החופשה ללא שמגיעים להן דמי לידה בתקופת ההארכה, לפי תיקון 46 לחוק עבודת נשים. לפי ההוראות, המעסיק מתייחס לחופשת הלידה שאין בגינה תשלום דמי לידה כחל"ת, אף שהמבוטחת נמצאת עדיין בחל"ד.

כללים ממשכורת יוני 2015 לעניין הטבות שכר בחל"ת או בחל"ד, לפי חוזר 1458

ככלל, הטבות שכר המשולמות לעובד מידי חודש גם בתקופת שהותו בחל"ת או בחל"ד (כמו: שווי טלפון, שווי רכב, שווי עיתון וכדומה), הן בגדר הכנסות עבודה ולפיכך חייבות בניכוי ובתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

החוזר מבדיל בין הטבות ששולמו בתקופת חל"ת לבין הטבות ששולמו בתקופת חל"ד. מפורטים להלן עיקרי ההוראות (כל הפרטים הטכניים מצויים בחוזר):

1.         הטבות שכר בתקופת חל"ד [לפי סעיף 351(א) לחוק הביטוח הלאומי]

ההטבה תדווח בטופס 102 בקוד מיוחד, תשויך לחודש שבעבורו שולמה וינוכו וישולמו בעבורה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בהתאם.

ניכוי דמי הביטוח מהעובד יתבצע לפי שיעורי הניכוי (מופחת ומלא) הנהוגים לסוג העובד ובהתאם לסוג המעסיק - עיקרי או משני.

החוזר מדגיש ומציין, שחודשי חל"ד (מלאים) אינם נחשבים כחודשי עבודה לעניין פריסת שכר נוסף.

2.         הטבות שכר בתקופת חל"ת

הטבה המשולמת לעובד בתקופת חל"ת (החל מהחודש הראשון של החופשה), משולמת לו למעשה מכוח תקופת עבודתו אצל מעסיקו, ועל כן ההטבה תיוחס לחודש העבודה שקדם למועד יציאתו של העובד לחל"ת.

על המעסיק לייחס את כלל ההטבות ששולמו לעובד בתקופת החל"ת לחודש העבודה האחרון שקדם למועד יציאתו לחל"ת. סכום ההטבות הוא בגדר שכר נוסף ויחולו לגביו כללי הפריסה.

ההטבה תדווח בטופס 102 כתשלום נוסף. מקרים שבהם תקופת חל"ת חרגה משנה והעובד קיבל מידי חודש הטבות שכר גם לאחר 12 חודשים, יועברו כחריגים לבדיקת המשרד הראשי.

בעבור תקופת החל"ת משולמים דמי ביטוח כבעבר (כלומר, בכל אחד משני החודשים הראשונים המלאים של החל"ת על המעסיק לדווח על העובד ולשלם דמי ביטוח מינימליים. המעסיק רשאי לנכות סכום זה מכל סכום שיגיע לעובד ממנו, הכול כמפורט בתקנות. יום עבודה אחד בחודש נחשב כחודש עבודה).

למען הסר ספק מודגש בחוזר כי סך ההטבות ששולמו לעובד בתקופת החל"ת בחודש שקדם לחודש שבו יצא העובד לחל"ת, ייחשב כבסיס לחישוב גמלאות מחליפות שכר, בהתאם להוראות החוק.

תשלום בעקבות פשרה בין עובד למעסיק

תשלומים שניתנו לעובד כפיצוי פירותי יש לייחס לתקופה שאליה התשלום מתייחס (לדוגמה: הפרשי דרגה ששולמו לעובד בגין שנתיים אחרונות יש לייחס לשנתיים הרלוונטיות). שכר נוסף יש לפרוס בהתאם לכללי הפריסה.

תשלום הוני פטור מתשלום דמי ביטוח ואינו נכלל כבסיס לגמלה.

פריסת מענק לבעל שליטה

בתנאים מסוימים מענק שמקבל בעל שליטה עד חודש מארס מיוחס לשנה הקודמת לעניין חבות המס. המענק מדווח למוסד לביטוח לאומי בחודש שבו התקבל בשנה השוטפת לפי כללי הפריסה. 

חבות בדמי ביטוח של המענקים לרופאים במקצועות במצוקה ובפריפריה

המוסד לביטוח לאומי רואה במענקים לרופאים במקצועות מצוקה ובפריפריה כהכנסת עבודה. המענק נחשב כשכר רגיל בחודש שבו שולם בפועל לרופא.

הפרשי גמלה

הפרשי גמלה בשל תשלום נוסף או הפרשי שכר

מעסיק ששילם בונוס שחייב בפריסת שכר (גם אחרי ניתוק יחסי העבודה), או ששילם לעובדים הפרשי שכר בשל תקופות קודמות, חייב לפנות למוסד לביטוח לאומי ולקבל השלמה לגמלאות שהוא קיבל בעבור העובד (לדוגמה: תגמולי מילואים), ולהפנות את העובד למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל השלמה לגמלאות מחליפות שכר שהעובד קיבל, כגון: דמי לידה. יש לשים לב למגבלת השיהוי (בדרך כלל שנה מיום מתן הבונוס).

המוסד לביטוח לאומי מזכיר למעסיקים בעקבות ביקורת ניכויים שיש להודיע לעובדים על זכאותם לתבוע הפרשי גמלה (על פי חוק הודעה לעובד), לדוגמה, לעובד שהוסיפו למשכורתו בביקורת הניכויים שווי רכב, ומשלם הפרשי גמלה בתנאים מסוימים.

הפרשי גמלה כתוצאה מאי דיווח של מעסיק על משכורת

בהקשר לאמור לעיל, מבקר המדינה הזכיר למוסד לביטוח לאומי את זכותו לתבוע השבת גמלאות ממעסיק שלא דיווח או לא שילם דמי ביטוח בעד עובדו (לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי).

בפסק דין רפאל חיון נ' המוסד לביטוח לאומי (ב"ל 57285-07-13 מיום 24.12.2015) הגדיל בית הדין את בסיס השכר הרבע שנתי שלפיו שולמו למבוטח גמלאות בגין תאונה בעבודה, כיוון שהמעסיק לא דיווח למוסד לביטוח לאומי על שכרו האמיתי של המבוטח.

המוסד לביטוח לאומי הוסיף את המעסיק כצד ג' לתביעה ובית הדין קבע כי צד ג' ישלם למוסד לביטוח לאומי את השלמת דמי הביטוח לשכר המתוקן ואת הסכומים העתידיים אשר נדרש המוסד לביטוח לאומי לשלם למבוטח בהתאם לשכרו המתוקן.

הבסיס לתשלום גמלאות מחליפות שכר כאשר השכר מורכב גם מעמלות

כאשר שכר עבודה כולל עמלות, יש לבחון מראש אם העמלות הן בונוס או שכר רגיל. הבעיה מתעוררת בעיקר בחישוב הבסיס לקביעת דמי לידה או דמי פגיעה בעבודה, שהרי בונוס נפרס לפי כללי הפריסה ל-12 חודשים.

בהתאם לתקנות, סבור המוסד לביטוח לאומי כי לאחר שהעובד או העובדת יחזרו לעבוד ויצברו בונוסים נוספים, יוכלו לתבוע את הפרשי הגמלה ולכן דמי הלידה לא ייפגעו.

בפועל, הפרשי הגמלה בדרך כלל נמוכים משמעותית. יולדת, לדוגמה, אינה עובדת בזמן חופשת הלידה ולכן לא תקבל בונוס בתקופה הזאת, כך שהבונוסים שתקבל לאחר הלידה יהיו נמוכים באופן משמעותי מאשר אלה שלפני הלידה.

לדעת המוסד לביטוח לאומי, קיימות שלוש אפשרויות על פי התקנות לרישום עמלות רבעוניות:

1.    כשכר רגיל המשולם לעובד מדי חודש. המעסיק מגיש דוחות מתוקנים לחודשים שבעבורם שולם התשלום, אם התשלום שולם באיחור.

2.    כתשלומים המדווחים בחודש שלאחר החודש שבעבורו הם אמורים להשתלם (כמו שעות נוספות).

3.    כתשלומים נוספים שיש לפרוס לפי תקנות הפריסה.

כיוון שהמוסד לביטוח לאומי פורס עמלות לפי תקנות הפריסה לצורך חישוב דמי הלידה, פנו יולדות לבית הדין והסוגיה האמורה לעיל נדונה בשני פסקי דין:

1.    בפסק דין המוסד לביטוח לאומי נגד קרן פרידמן (עב"ל 129-10) בבית הדין הארצי לעבודה ביום 20.06.2011.

2.    בפסק דין פלונית נגד המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 543-09) בבית הדין הארצי לעבודה ביום 4.5.2011.

משכורתן של העובדות בפסקי הדין התבססה על משכורת ועל עמלות ששולמו על פי הצלחה ונוכו דמי ביטוח גם בגין העמלות. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעת העובדות לדמי לידה והתייחס לעמלות כתשלום נוסף.

בעניינה של קרן פרידמן אישר בית הדין הארצי את קביעת בית הדין האזורי לעבודה כי המעסיקה ראתה בתשלום העמלות חלק משכרה של העובדת, קיבל את תביעת העובדת וקבע כי משהיו העמלות חלק משכרה הרגיל של העובדת, יש לכלול אותן בחישוב דמי הלידה, ללא פריסה.

ערעורה של פלונית נדון לאחר שבית הדין האזורי הצדיק את עמדת המוסד לביטוח לאומי. בית הדין הארצי קיבל את הערעור וראה "במענק הרבעוני", בנסיבות המקרה, חלק משכרה החודשי של המבוטחת ללא פריסה.

בית הדין הדגיש שדרך חישוב אחרת עלולה להביא להפלייתן לרעה של עובדות המקבלות את שכרן בדרך של עמלות.

צו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים

מי שמשלם תשלומים בעבור הרצאות, הדרכות, שמירה, תשלומים למורי דרך ולאחרים, יבחן אם תנאי העבודה מחייבים אותו לנכות דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מנותני השירות ולדווח עליהם כשכירים למוסד לביטוח לאומי, כמחויב בצו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים.

החיוב בדמי הביטוח נעשה לפי החודש שבו ניתן השירות ולא לפי חודש התשלום. חשוב שהמשלם יקפיד על מילוי האישור לעובד. בין היתר עליו לכלול באישור את הסכום שממנו נוכו דמי ביטוח, את דמי הביטוח הלאומי שנוכו, את דמי ביטוח הבריאות שנוכו, את התשלום שהמשלם העביר למוסד לביטוח לאומי ואת פרטי סניף הביטוח הלאומי.

מי שמשלם תשלום על פי הצו האמור ומנכה דמי ביטוח ממקבל התשלום, מדווח למוסד לביטוח לאומי מדי חודש בטופס 102. פעם ברבעון יש להעביר את קובץ המבוטחים הללו למוסד לביטוח לאומי, על פי הוראות שמצויות באתר הביטוח הלאומי באינטרנט (לשידור קובץ מרצים ואומנים) בטופס בל/652.

עבור קבלת תגמולי מילואים יש להעביר למוסד לביטוח לאומי אישור חודשי ולא אישור שנתי.

החל מינואר 2010 המוסד לביטוח לאומי דורש לדווח בדיווח רבעוני ממוכן את הטופס האמור באתר קשרים עסקיים של המוסד או באמצעות האינטרנט. החל משנת 2011 המוסד פרסם שלא יתקבלו דיווחים ידניים.

על סדר היום של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת הועלתה הצעה לבטל את הצו, אך לאחר דיון ההצעה נדחתה, ובשלב זה הצו חל כבעבר.

מעמד מבוטחים בענפי הספורט

ביום 13.4.2014 פרסם המוסד לביטוח לאומי חוזר ביטוח מספר 1418 שבו נערכת הבחנה בין ספורטאי מקצועי אשר עיסוקו בספורט הוא על פי רוב משלח ידו העיקרי ועל כן הוא נחשב עובד שכיר לפי צו סיווג מבוטחים, לבין ספורטאי חובב.

עובד שכיר על פי צו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים

להלן הבהרה מאת מר שלמה אשכנזי, מנהל תחום הביטוח במוסד לביטוח לאומי לשעבר:

מבוטח שהצהיר שהוא עבד כ"עובד שכיר" אצל מעסיק בהתאם לכללים הרשומים בצו לסיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, לדוגמה מרצה לפי פרט 6 בתוספת הראשונה לצו האמור, ההתייחסות אליו תהיה כאל שכיר שמעסיקו חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו, ובאחריות סניף הביטוח הלאומי להשלים את הפרטים החסרים.

בתקופת תהליך הבירור המבוטח ייחשב לפי המעמד שקיים במערכת.

צו סיווג מבוטחים בהקשר לנהג מונית

בסעיף 3 לצו סיווג מבוטחים, נקבע שמבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בתוספת השנייה לצו והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט בתוספת זו, ייחשב לעניין החוק כעובד עצמאי ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק.

בתוספת השנייה בצו סיווג מבוטחים נקבע כי נהג מונית יסווג כעובד עצמאי אם מתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי, בכל תנאי העסקה, ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס יחידת זמן.

הגדרת עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי היא: "מי שעוסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד, ומתקיימים בו תנאי הכנסה ומספר שעות עבודה מסוימים."

קביעת מעמדו של נהג מונית לפי צו סיווג מבוטחים – פסקי דין

ביום 16 במארס 2015 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 27308-05-14) את תביעתו של משה הרוש לדמי אבטלה, וקבע כי המבוטח שהיה נהג מונית ולכאורה נקבע כעצמאי לפי צו סיווג מבוטחים, נחשב לעובד שכיר. כלומר נקבע כי התוספת השנייה בצו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים חלה רק אם מתקיימים תנאי ההגדרה של עובד עצמאי ונשללים הקריטריונים של יחסי עבודה בין הצדדים.

המבוטח עבד כנהג מונית שכיר ללא חוזה העסקה בכתב כשלוש וחצי שנים, כאשר המונית הייתה בבעלות המעסיק. השכר שולם לו על בסיס גלובלי חודשי קבוע ללא דוחות שעות נוכחות. שעות העבודה השתנו בכל יום, חמישה ימים בשבוע, ללא סופי שבוע. תביעתו לדמי אבטלה נדחתה בטענה שהוא אינו עובד שכיר.

בית הדין האזורי קבע כי קיומם של יחסי עבודה לעניין חוק הביטוח הלאומי נבחנים לפי הכללים הקבועים במשפט העבודה.

תשלום שכר קבוע מביא לכאורה להחלת סעיף 5 לתוספת השנייה, ולכאורה המבוטח הוא עצמאי. ואולם על אף האמור - מבוטח העונה להגדרת עובד שכיר על פי המבחנים במשפט העבודה, גם אם הוא מועסק בסוג עבודה ובתנאי עבודה כבתוספת השנייה, לא יסווג כעובד עצמאי. זאת לאור הסיפא של סעיף 3 לצו בשילוב עם הסיפא של הגדרת עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק - כך שככל שנקבע כי מדובר בעובד שכיר, אי אפשר להחיל עליו את הצו.

בית הדין קובע כי המוסד לבטוח לאומי היה אמור לבחון אם מתקיימים תנאי ההגדרה של עובד עצמאי (לרבות בחינה כי המבוטח אינו עובד שכיר). לאור האמור לעיל נפסק כי המבוטח הוא עובד שכיר - ולכן זכאי לדמי אבטלה.

בדומה לפסק הדין שלעיל, קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של לירן פישלזון (ב"ל 18390-09-14 מיום 10.11.2015). בית הדין פסק כי יש להגדיר את עבודתו של המבוטח כנהג מונית בחברת מוניות כעבודה של עובד שכיר לצורך תשלום דמי אבטלה. נפסק כי המבוטח השתלב במפעל של חברת המוניות ולבד מלהעמיד את עצמו לרשותה הוא לא נשא בסיכונים ובהוצאות העסק ואין בעובדה ששכר המבוטח שולם על בסיס פדיון המונית או בעובדה שאת חלק מלקוחותיו הוא איתר, כדי לשנות ממסקנה זו.

המבוטח עבד כנהג מונית כשכיר בתקופה שבין יום 1.12.2010 ליום 23.5.2014. תלושי השכר הודפסו בזמן אמת ונוכו דמי ביטוח כדין. המונית שנהג בה ושעות העבודה נקבעו על ידי המעסיק. שכרו לא היה קבוע והיה תלוי בפדיון ובכמות הנוסעים שנסעו, ולא נקבע לפי יחידת זמן. דמי הבראה, חופשה וכד', שולמו לו באופן חלקי בלבד. המבוטח לא נשא בעלויות הדלק של המונית או בעלויות התיקונים ולמעסיק הייתה שליטה עליו באמצעות מכשיר ה-GPS, כך שהמעסיק ידע היכן הוא נמצא ויכול היה לשלוח אותו לאסוף נוסעים.

לא הובטח לו שכר מינימום וככל שלא היו נוסעים ביום מסוים, לא קיבל שכר בגין אותו יום.

ביום 20.4.2014 קיבל המבוטח מכתב הפסקת עבודה מהמעסיק.

תביעת המבוטח לדמי אבטלה נדחתה מהטעם שלא צבר תקופת אכשרה כנדרש בחוק, מאחר שמעמדו נקבע כעובד עצמאי.

הדיון סבב סביב השאלה אם יש להגדירו כעובד שכיר או כעובד עצמאי.

בית הדין קובע לפי הלכות קודמות כי תכלית החקיקה היא להרחיב את מעגל העובדים המבוטחים ולא לצמצמו. מכל מקום, לא הייתה כוונה בסעיפים הללו לגרוע ממעמדם של אלה שלפי הקריטריונים של משפט העבודה מסווגים ממילא כעובדים שכירים.

לדעת בית הדין, העובדה ששכר המבוטח שולם על בסיס פדיון המונית או העובדה שחלק מלקוחותיו היו לקוחות שהוא איתר, אין בה כדי לשנות מהעובדה שלמעסיק הייתה יכולת פיקוח, שהמונית הייתה בבעלות המעסיק ושימשה את המבוטח רק לנסיעות הקשורות לעבודה, שהונפקו לו תלושי שכר בזמן אמת, ששולם לו חלק מזכויותיו ושהוצא לו מכתב סיום עבודה.

בנסיבות אלו קבע בית הדין כי המבוטח היה במעמד של עובד שכיר ולפיכך זכאי לדמי אבטלה.

חובת דיווח חודשית

המשכורת המדווחת למוסד לביטוח לאומי מהווה בסיס לגמלאות. לכן, לפי סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי, יש לדווח מדי חודש על השכר הרגיל, גם אם השכר שולם באיחור.

על בעלי שליטה להקפיד לקבל שכר באופן שוטף, כפי שנהוג לשלם לשאר העובדים.

בעלי שליטה ולעתים גם בני משפחה מתבקשים לצרף לתביעה לגמלה מחליפת שכר, כמו דמי לידה, דף בנק שכולל הפקדת שלוש משכורות אחרונות.

דיווח רבעוני

החל בחודש ינואר 2010 המעסיקים חייבים לדווח למוסד לביטוח לאומי, נוסף על הדיווח החודשי, דיווח שמי מפורט באופן ממוכן בלבד, פעם ברבעון בעבור:

1)    פנסיונרים בפנסיה מוקדמת.

2)    תלמידים בהכשרה מקצועית.

3)    עובדים בחופשה ללא תשלום.

4)    דיווח לפי צו סיווג מבוטחים.

פנסיה מוקדמת - החל מפברואר 2010, משלמי הפנסיה חייבים לפרט למוסד לביטוח לאומי פעם ברבעון באופן ממוכן בלבד את שמות מקבלי הפנסיה. נוסף על דוחות אלה מוגש טופס 126. יש להמשיך ולדווח מדי חודש דיווח חודשי כמקובל.

הכשרה מקצועית ושיקום מקצועי - להלן הכללים לדיווח על מבוטחים בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, החל מיום 1 ביולי 2011 (עד יום 30.6.2011 נותן ההכשרה גבה מהתלמיד דמי ביטוח והעביר למוסד לביטוח לאומי).

חובת נותן ההכשרה המקצועית - תשלום דמי ביטוח לאומי לענפים:

●        נפגעי עבודה (בשיעור 0.4% מסכום מחצית השכר הממוצע במשק).

●        אימהות - מקומות שאושרו לכך בתקנות וקיבלו אישור מאת המוסד לביטוח לאומי (0.1% מסכום מחצית השכר הממוצע במשק).

המעסיק ממלא את השדות לענף "נפגעי עבודה" ולענף "אימהות" בלבד.

חובת התלמיד - לשלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ישירות למוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי פונה אל התלמידים לצורך עדכון חובת התשלום. המעסיק מעביר פעם ברבעון רשימה שמית של התלמידים שלמדו במוסד ברבעון החולף.

עדכונים בדיווח על משכורות

המוסד לביטוח לאומי פרסם החל מדיווח עבור חודש ינואר 2017 את השינויים כדלקמן:

1.       בוטל קוד דיווח מספר 2 (דוח נוסף). מעסיק ידווח על עובד נוסף בקוד דיווח 8 (דוח מתקן).

2.      דוח שוטף ראשון יש לדווח בקוד דיווח 1 בלבד ולא בקוד דיווח 8.

3.       מעל גיל הזכאות אין לנכות דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מעובד, למעט ממי שנעשה תושב ישראל לראשונה לאחר גיל 62 (בעבר הגיל היה 60 אך עלה בהדרגה בהתאם לחוק גיל פרישה).

העברת מידע ממוחשב

אפשר להגיש מידע באופן ממוחשב לאתר האינטרנט של הביטוח הלאומי https://b2b.btl.gov.il ברישום מוקדם. באתר יש הסבר על אופן ההרשמה (מוקד התמיכה למערכת קשרים עסקיים: 02-6463252). כניסה לאתר דרך מערכת ייצוג לקוחות חוסכת את ההרשמה.

דוח מתוקן ודוח שאינו סביר

חשוב לזכור שדוחות מתוקנים בניכויים ניתן להגיש בדרך כלל באיחור של עד שלושה חודשים. החל מהחודש הרביעי יש לצרף הסבר לדוח המתקן. לעתים המוסד לביטוח לאומי מבקש הסבר גם לדוחות מתוקנים לתקופה קצרה. תיקוני דוחות שנעשים בדיעבד, ובייחוד בשל משכורות לבעלי שליטה, נבחנים בתחום גבייה ממעסיקים במשרד הראשי שבביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי פונה למעסיקים ודורש הסבר לדוחות שאינם סבירים.

ההסבר על אי הסבירות יכול להיעשות באמצעות קובץ ייצוג לקוחות. הפקיד בסניף הביטוח הלאומי יגיב לדברי ההסבר באמצעות "התכתבות מפקיד" (יש לפתוח את מעטפית "התכתבות מפקיד" בכניסה לקובץ ייצוג לקוחות).

דמי ביטוח מופחתים בשל זכאות לגמלה

מעסיק שמדווח על עובד כמבוטח בשיעורי דמי ביטוח מופחתים בשל זכאות לגמלה, חייב לוודא שבידיו נמצא אישור מהמוסד לביטוח לאומי המעיד על התנאים המזכים בהטבה.

הנחה בדמי הביטוח ניתנת כאשר המבוטח מקבל בפועל מהמוסד לביטוח לאומי בישראל קצבת נכות כללית מלאה לתקופה של שנה לפחות או לצמיתות, קצבת נכות מעבודה בשיעור 100% לצמיתות, או קצבת אזרח ותיק (ראה הבהרה בהמשך).

נכה שקיבל קצבת נכות כללית בשיעור 100% לפי חוק לרון, וקצבתו הופסקה בשל הכנסות גבוהות, זכאי לקבל בתנאים שבחוק את השיעורים הנמוכים של דמי הביטוח במשך 36 חודשים נוספים, בהתאם לאישור שיקבל מהמוסד לביטוח לאומי בעבור המעסיק.

הבהרה בעניין זכאות לקצבת נכות כללית לשנה לפחות - הכוונה לתקופה שאינה כוללת את 90 הימים הראשונים, שבהם נקבעת הזכאות לקצבת הנכות הכללית.

המוסד לביטוח לאומי ערך הפגשה של משכורות מטופסי 126 עם הנתונים המצויים במחלקות הגמלאות, ומחייב בדמי ביטוח מעסיקים שלא פעלו כחוק (חשוב מאוד לשמור על טופס 101 החתום על ידי העובד ועל האישור שהביא מהמוסד לביטוח לאומי המעיד על זכאותו בפועל לקצבה).

יש לשים לב לסוג הקצבה שהמבוטח מקבל, כיוון שקצבה לשירותים מיוחדים, קצבה לנכה פוליו, גמלת ניידות, קצבה בשל פגיעת איבה וקצבה לנכי צה"ל, למשל, וכן זכאות לפטור ממס בשל נכות, אינם מזכים בהנחות במוסד לביטוח לאומי.

עובד שכיר בגיל פרישה שבחר קבל קצבת נכות מעבודה במקום קצבת אזרח ותיק (זקנה)

למרות ההוראות המפורשות שלעיל, המוסד לביטוח לאומי הקל על מבוטחים בגיל פרישה ופרסם בחודש מארס 2012 כדלקמן:

כדי שעל משכורתו של עובד שכיר בגיל פרישה המקבל קצבת נכות מעבודה, יחולו הכללים שחלים על מי שמקבל קצבת אזרח ותיק לעניין תשלום דמי ביטוח, עליו להגיש תביעה לקצבת אזרח ותיק, לבחור שלא לקבל את קצבת אזרח ותיק ולמסור למעסיק את אישור הזכאות העקרוני. עובד שלא מסר את האישור האמור למעסיק, ינוכו ממנו דמי ביטוח על פי החוק והמעסיק יעביר את חלקו בהתאם. 

המעסיק יחזיר לעובד דמי ביטוח שנוכו ביתר אם קיבל מהעובד באיחור את אישור הזכאות לקצבת אזרח ותיק, ואם טעה וניכה דמי ביטוח מעובד שזכאי לקצבת אזרח ותיק. הדיווח על שינוי סטטוס נעשה בקובץ זיכויים שבע שנים אחורנית.

תשלום דמי ביטוח בתקופת חופשה ללא תשלום (חל"ת)

מי שנמצא בחל"ת בהסכמת המעסיק לפחות חודש קלנדרי אחד מלא (או בחל"ד ללא זכאות לדמי לידה), ובתקופה זו אינו עובד אצל מעסיק אחר ואינו עובד עצמאי, מעסיקו ינהג כאמור להלן:

בכל אחד מהחודשיים הראשונים (2 חודשים) של החל"ת על המעסיק לדווח על העובד ולשלם דמי ביטוח מינימליים. המעסיק רשאי לנכות סכום זה מכל סכום שיגיע לעובד ממנו [כמפורט בתקנה 6(ג) להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח].

סכום דמי הביטוח המינימליים נגזר משכר המינימום כפול 6.57%. בתקופה הזו העובד בחל"ת מבוטח לכל ענפי הביטוח, למעט לענף פגיעה בעבודה ולענף זכויות בפירוק חברה ופשיטת רגל של מעסיק.

הכוונה לחודש מלא או לחודשיים מלאים, שבהם העובד נמצא בחופשה ללא תשלום. כאשר העובד עובד אפילו יום עבודה אחד בחודש, ישולמו דמי ביטוח בעד יום העבודה בלבד.

החל מהחודש השלישי של החל"ת על המבוטח לשלם דמי ביטוח בעצמו, לרבות מבוטחת בחל"ת (לפי עמדת המוסד לביטוח לאומי יחסי העבודה הושעו ולא נותקו). יש לפנות למוסד לביטוח לאומי בסניף המגורים, למחלקת גבייה ממבוטחים שאינם שכירים (גל"ש).

כל עוד לא נותקו יחסי העבודה, לא תיחשב מבוטחת כאמור שאינה עובדת לעקרת בית נשואה או לאלמנה בת קצבה לעניין הפטור מתשלום דמי ביטוח.

תקופת אכשרה לדמי לידה

בבחינת תקופת אכשרה לדמי לידה מובאים בחשבון החודשיים הראשונים של חל"ת, כאמור לעיל, אם הם לפני היום הקובע לזכאות לדמי הלידה.

מבוטחת בחופשת לידה

המוסד לביטוח לאומי פרסם הבהרה בעניין מבוטחות בחופשת לידה, שמאריכות את החופשה ללא שמגיעים להן דמי לידה לתקופת ההארכה, לפי תיקון מספר 46 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.

בגין מבוטחות אלה המעסיק משלם דמי ביטוח במעמד של חופשה ללא תשלום, ולכן החל מהחודש השלישי המלא של החל"ת חובת התשלום מוטלת על המבוטחת כפי שהוסבר לעיל.

החידוש בהבהרה של הביטוח הלאומי הוא ההתייחסות לחופשת הלידה כאל חל"ת, אף שהמבוטחת נמצאת עדיין בחופשת לידה. כיוון שלא משתלמים לה דמי לידה - רואים בה עובדת בחל"ת לעניין הביטוח הלאומי.

התשלום של המעסיק הוא בעבור חודש מלא שלא הייתה בו העסקה, ולכן המעסיק לא ישלם את המינימום בעבור חודש שבו המבוטחת עדיין מקבלת דמי לידה, אלא מהחודש העוקב. כמו כן לא ישולם המינימום בחודש שבו חזרה העובדת לעבוד, שכן בגין חודש זה ישלם המעסיק בעבורה בגין ימי עבודתה בפועל.

מבוטח שלא עבד בשל סיבה שאינה תלויה בו

לפי תקנה 11 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח - מבוטח שלא עבד מחמת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה או אבל במשפחה, עד חודשיים רצופים בשנת מס אחת, פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי, אך חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות, אם ימלא טופס וימציא למוסד לביטוח לאומי אישורים ואסמכתאות. חוזר ביטוח 1433 מיום 11.2.2016.

העסקת עובדים זרים (תושבי חוץ)

סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי קובע החל משנת 2003 כי לעניין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, את מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור בישראל (אשרות מסוג ב/1, ב/2, ב/3, ב/4, לרבות רישיון עבודה).

הדיווח על העובדים הזרים נעשה לפי שיעורי דמי ביטוח מיוחדים במוסד לביטוח לאומי או באמצעות לשכת שירות התעסוקה (להלן: "לשכת התעסוקה").

דיווח ללשכת התעסוקה

מעסיקי עובדים זרים שמקום מושבם בשטחים (למעט עובדים זרים במשק בית) שמועסקים בתחומי מדינת ישראל, מדווחים באמצעות מדור התשלומים שליד לשכת התעסוקה [תקנה 3(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954].

ביום 29 ביולי 2012 פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה הבהרה בעניין דמי הביטוח הלאומי והיטל ההשוואה. על פי ההבהרה, הגבייה לביטוח הלאומי כוללת את ענפי הביטוח: נפגעי עבודה, אימהות ופשיטת רגל והיתרה כוללת את היטל ההשוואה.

סך שיעורי דמי הביטוח הלאומי והיטל ההשוואה הנגבים מהעובדים הפלשתינים המועסקים בישראל זהים לחלוטין לשיעורי דמי הביטוח הלאומי המוטלים על עובדים ישראלים.

דיווח במוסד לביטוח לאומי

הדיווח למוסד לביטוח לאומי על העסקת עובד זר נעשה לפי קריטריונים שונים המפורטים להלן:

1.    תושבי כל המדינות, למעט תושבי מדינות שחתומות עם ישראל על אמנה לביטחון סוציאלי [לרבות פליטים ומבקשי מקלט בעלי אשרות לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952].

2.    תושבי שטחים שאינם תושבי ישראל שעובדים במשק בית – המעסיק מדווח ומשלם דמי ביטוח לאומי ישירות למוסד לביטוח לאומי ולא ללשכת התעסוקה.

3.    עובדים זרים המועסקים ב"אזור" - הדיווח למוסד לביטוח לאומי נעשה לפי תיקון בחוק הביטוח הלאומי מיום 1.10.2005.

4.    תושבי חוץ ממדינות אמנה (כמוסבר להלן).

על פי חוזר מעסיקים מספר 1451 מתאריך 18.2.2013 החזר דמי ביטוח למעסיק בעבור תושב חוץ (לרבות תושב שטחים) שדווח בטעות כתושב ישראל, ייעשה עד שבע שנים לאחור ועוד השנה השוטפת.

ביטוח בריאות ממלכתי

מי שאינו נחשב תושב ישראל בביטוח הלאומי אינו מבוטח על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בעניין זה הותקן צו הקובע הסדר מפורט המחייב מעסיק לבטח עובד זר בישראל במסגרת ביטוח רפואי פרטי, לרבות עובדים זרים השוהים בישראל שלא כדין.

גמלאות לעובדים הזרים שאינם תושבי מדינות אמנה לביטחון סוציאלי

העובדים הזרים מבוטחים לענפי הביטוח הבאים שבהם לא קיים תנאי התושבות: ביטוח מפני פגיעה בעבודה, ביטוח מפני פירוק חברה או פשיטת רגל של מעסיק, ביטוח אימהות (דמי לידה לעובדת זרה ומענקים) וקצבאות ילדים לשוהים בארץ כדין עם ילדיהם.

העסקת תושבי חוץ ממדינות אמנה לביטחון סוציאלי

החל בחודש ינואר 2010 דורש המוסד לביטוח לאומי לדווח על תושבי חוץ (שאינם אזרחי ישראל) שהם תושבי מדינות שישראל חתומה עמן על אמנה לביטחון סוציאלי - כעל תושבי ישראל, למעט תשלום דמי ביטוח בריאות.

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזרים הכוללים הנחיות בדבר תשלום דמי ביטוח לאומי בעד תושבי חוץ ממדינות אמנה שמועסקים בישראל.

בהתאם להנחיות, כל מעסיק בארץ שמעסיק עובד תושב חוץ שאינו בעל תעודת זהות ישראלית, מאחת המדינות שנכרתה עמן אמנה לביטחון סוציאלי שכוללת ענפי ביטוח מסוימים לעניין גמלאות, חייב לדווח למוסד לביטוח לאומי ולשלם דמי ביטוח לאומי (ללא דמי ביטוח בריאות) בהתאם לכללים שחלים על עובד תושב ישראל.

הדיווח על מי שאינו בעל תעודת זהות ישראלית נעשה באמצעות טופס 102 המשמש לדיווח בעד עובדים תושבי ישראל. המוסד לביטוח לאומי מנפיק לעובד האמור מספר מזהה שישמש לצורכי הביטוח הלאומי. כדי לקבל מספר מזהה, על המעסיק למלא טופס בל/1050 - שאלון לרישום נפש, שניתן להוריד מאתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי. יש לצרף לטופס את צילום הדרכון הזר וכן אישור העסקה שכולל את פרטי העובד, פרטי המעסיק ומספר תיק הניכויים במוסד לביטוח לאומי, ולשלוח את הטופס לתחום הביטוח במשרד הראשי.

להלן רשימת המדינות שכלולות בהוראות המחייבות תשלום דמי ביטוח לאומי בישראל בשנת 2017: אוסטריה, אורוגוואי, בולגריה, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, נורבגיה, פינלנד, צ'כיה, צרפת, שוודיה, שוויץ, סלובקיה, רומניה, איטליה ורוסיה (החל מיום 1.10.2017).

עובדים זרים תושבי קנדה- עובדים אלה משלמים דמי ביטוח לאומי כתושבי חוץ כיוון שהאמנה עם קנדה היא אמנה מצומצמת שאינה כוללת ענפי ביטוח לעניין גמלאות. המעסיקים חייבים לקבל מספר מזהה בגין העובדים האלה כיוון שעם קנדה (במחוזות מסוימים) ישראל חתומה על אמנה למניעת כפל דמי ביטוח.

העסקת עובדים זרים שלא כדין

על פי הערכות, כמחצית מהעובדים הזרים עובדים בישראל שלא כדין. קבוצה זו מורכבת מכמה סוגים עיקריים, כדלקמן:

1.    עובדים זרים השוהים בישראל כחוק באשרה שאינה אשרת עבודה (כגון באשרת תייר).

2.    עובדים זרים שעובדים בישראל לאחר שפג תוקף אשרת העבודה שלהם.

3.    עובדים זרים בהיתר עבודה שאינם מועסקים אצל מי שקיבל היתר להעסיקם.

4.    עובדים זרים השוהים בישראל ללא אשרה ולכן שוהים בארץ שלא כדין.

החל מיום 1 במארס 2003 לא משולמות גמלאות לעובדים זרים בעד תקופה שבה הם שוהים באופן לא חוקי בישראל.

סעיף 324ב המתוקן קובע כי "לא תשולם גמלה לשוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל (בסעיף זה - שוהה שלא כדין) בעד תקופת שהותו כאמור".

המונח "תשלום" (לפי הפירוש של המוסד לביטוח לאומי לסעיף) משמש בעיקרו למקרים שבהם מדובר בתשלום של גמלה בכסף, ולא חל על גמלאות אחרות. כלומר, גמלאות שאינן מוגדרות כתשלום בעד תקופה, ממשיכות להשתלם גם למי ששוהה בישראל שלא כדין. לדוגמה: דמי טיפול רפואי לנפגע בעבודה.

המוסד לביטוח לאומי משלם קצבאות חודשיות המשתלמות בעד תקופה (דמי פגיעה, דמי לידה, קצבת נכות מעבודה) רק כאשר פסקה השהות הבלתי חוקית (או שהעובד הזר יצא לחו"ל, או שהשהות הפכה חוקית).

כשתובע הגמלה עוזב את ישראל הוא מקבל את הגמלה בעבור התקופה שנותרה לאחר עזיבתו.

קצבת תלויים (לדוגמה: קצבה לאלמנה שבעלה נהרג כתוצאה מפגיעה בעבודה) משתלמת על פי החוק לתלויים שאינם נמצאים בישראל ולתלויים השוהים בישראל כדין.

מעסיקי עובדים זרים שלא כדין צפויים לקנסות מנהליים ולקנסות נוספים בעבור כל יום שבו נמשכת העבירה.

חשיבות הדיווח על ההכנסה הנכונה של עובד לעניין הגמלאות

משכורתו של עובד קובעת את סכום הגמלה שיקבל כאשר הגמלאות מבוססות על שכרו לפני האירוע המזכה בגמלה (כמו דמי פגיעה בעבודה).

במקרים אחרים המשכורת נבחנת במסגרת הזכאות לגמלה (כמו קצבת נכות כללית, או קצבת אזרח ותיק בגיל פרישה המותנה בהכנסות).

פסק דין - "שווי רכב" הוא רכיב שכר שעלול לשלול זכאות לגמלאות זקנה ונכות כללית

ביום 19 ביולי 2015 דחה בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 47305-10-13; 22226-11-13) את תביעתם של בני הזוג עמיחי וחדוה יעקובזון. המבוטח תבע את זכותו לקבל קצבת זקנה שנשללה ממנו בדיעבד, והמבוטחת תבעה את התוספת בעבור בעלה, בטרם הבעל הגיע לגיל פרישה.

תביעתם נדחתה כיוון שהתברר בדיעבד שהבעל קיבל שווי רכב במשכורתו ונקבע כי שווי זה הוא רכיב שכר שיש להביא בחשבון במבחן ההכנסה לקבלת קצבת זקנה ותוספת תלויים.

המבוטחת הגישה תביעה לקצבת זקנה שכוללת תוספת תלויים בעבור בעלה ותביעתה אושרה. כשהבעל הגיע לגיל פרישה אישר המוסד לביטוח לאומי את תביעתו לקצבת זקנה וזו שולמה לו במשך חודשים מספר.

מאוחר יותר התברר למוסד לביטוח לאומי כי בתלושי השכר של המבוטח יש גם רכיב של שווי רכב. רכיב זה גרם לשלילת קצבת הזקנה ששולמה לו, ונוסף על כך נשללה למבוטחת תוספת התלויים בגין בעלה, והם נדרשו להחזיר את הקצבאות שקבלו בטעות. 

בית הדין הגיע למסקנה כי חוק הביטוח הלאומי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לבחון את הכנסת המבוטח על פי סעיף 2(2) לפקודה, אשר קובע מפורשות כי שווי שימוש ברכב הוא בגדר הכנסה אשר שוויה הוסדר בתקנות.

אחריות המעסיק לדיווח ולתשלום דמי הביטוח ותיקון סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי

מעבר למיצוי הזכויות של העובד, יש חשיבות לדיווח ככלל, ולדיווח על סכום ההכנסה האמיתי בפרט, לאור האפשרות שיש למוסד לביטוח לאומי לתבוע מהמעסיק את דמי הביטוח שלא שולמו לרבות חלק העובד (מגולם) עם הצמדה וקנסות וכן את היוון הגמלה ממעסיק שלא דיווח על העובד או שלא שילם כחוק את דמי הביטוח במועד, לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי.

סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למוסד לביטוח לאומי לגבות ממעסיק שלא נרשם, שלא דיווח על עובדיו או שלא שילם דמי ביטוח בעדם, וקרה מקרה המזכה בגמלה לפני הסדרת הדיווח והתשלום, את היוון הגמלאות העתידיות בכסף שהמוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לעובד, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שהזכאי קיבל בקשר לאותו המקרה.

הגבייה לפי סעיף 369 לחוק היא נוסף על גביית דמי הביטוח שלא שולמו, כולל חלק העובד (מגולם) יחד עם הצמדה וקנסות. סעיף 369 לא הגביל את המוסד לביטוח לאומי בסוג הגמלה שבגינה הוא רשאי לתבוע את ההחזר.

לאי דיווח על עובד ו/או אי תשלום דמי ביטוח יש גם היבטים פליליים לפי סעיף 398 לחוק הביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי חייב בעבר מעסיקים לפי הוראות סעיף 369 לעיתים רחוקות, בדרך כלל בעת צירוף המעסיק כצד ג' בתביעה משפטית לתשלום גמלה, לדוגמה בפסק הדין שלהלן (24.12.2015, ב"ל 57285-07-13):

המבוטח עבד כשכיר, נפגע בעבודה בתאריך 23.8.2006 ונפסקו לו 80% נכות מיולי 2008. ביולי 2013 פנה המבוטח למוסד לביטוח לאומי וביקש לתקן את בסיס השכר לחישוב גובה הגמלה כיוון שהשכר אינו משקף את השכר בפועל ששולם לו וכי מדי חודש הוא קיבל סכום נוסף ב"שחור". מובן שהמעסיק הכחיש את העניין וטען שהתלושים משקפים את המשכורת בפועל.

המבוטח הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה והמוסד לביטוח לאומי ביקש לצרף את המעסיק כצד ג' לתביעה. בסופו של דבר נקבע כדלקמן:

1.       ביום 24.12.2015 הגדיל בית הדין את בסיס השכר הרבע שנתי של המבוטח לשנת 2006 והגדיל באופן הזה את הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות מעבודה. כלומר, השכר הרבע שנתי תוקן והמבוטח קיבל גמלה מוגדלת.

2.       תביעת המוסד לביטוח לאומי נגד צד ג' התקבלה והוא חוייב לשלם את השלמת דמי הביטוח ואת הסכומים העתידיים שהמוסד לביטוח לאומי נדרש לשלם למבוטח בהתאם לשכרו המתוקן.

3.       בית הדין לא חייב את המעסיק בהוצאות לאור השיהוי הרב בהגשת התביעה ולאור שיתוף הפעולה של העובד לגבי אי דיווח על שכרו האמיתי.

עובדי משק בית - בסעיף 369 אין החרגה לגבי מעסיקי עובדי משק בית ולכן כל עוד אין הוראה אחרת, מעסיקי משק בית כלולים בהוראות האלה בדומה למעסיקים אחרים.

חיוב שווי בגין הפרשה לפיצויים - לעניין השווי החייב בדמי ביטוח חשוב להזכיר כי חוק ההסדרים לשנת 2017 מחייב לזקוף שווי בגין הפרשה לפיצויים מעל סכום שנקבע בחוק, בתנאים שנקבעו. זקיפת השווי כאמור חייבת בדמי ביטוח.

מצבים שבהם המעסיק לא דיווח על העובד ו/או לא שילם דמי ביטוח בעדו

1.        אין למעסיק תיק ניכויים.

2.        המעסיק לא דיווח על העובד למוסד לביטוח לאומי.

3.        המעסיק דיווח על העובד אך לא שילם את דמי הביטוח.

4.        המעסיק שילם את דמי הביטוח בהסדר תשלומים אך לא עמד בהסדר.

5.        המעסיק דיווח על העובד דיווח חלקי בלבד והעובד פנה לביטוח הלאומי להשלמת גמלה.

6.        המעסיק דיווח על חלק מהשכר או על חלק מרכיבי השכר ואי הדיווח התגלה בביקורת ניכויים של מס הכנסה (שמועברת למוסד לביטוח לאומי), או בביקורת ניכויים של הביטוח הלאומי (לדוגמה: נושאי משרה הפועלים במסגרת חברות ארנק, שווי רכב, הטבות שכר ותשלומי אש"ל חו"ל).

7.        התברר בדיעבד כי חלים הכללים של צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעסיקים.

8.        נותן שירותים עצמאי פנה לבית הדין או למוסד לביטוח לאומי ונקבע שמתקיימים יחסי עבודה בינו לבין המשלם.

סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי תוקן במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2017 בתוקף מיולי 2017 בנוגע למקרה המזכה בגמלה שקרה במועד זה ואילך.

בסעיף המתוקן הוגבל בתקרה הסכום המרבי שהביטוח הלאומי רשאי לגבות מהמעסיק, כך שהחיוב יהיה אמנם לפי סכום הגמלה המהוון, אך לא יותר מסכום מרבי לפי שלוש מדרגות בהתאם למשך ביצוע העבירה. הסכום המרבי האמור לא יעלה על 20 פעמים השכר הממוצע במשק (בשנת 2017 -193,460 ש"ח) בעבור אי רישום או אי תשלום לתקופה שעולה על 12 חודשים.

בסעיף מודגש כי המוסד לביטוח לאומי חייב למצות את זכותו לתבוע שיפוי מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי לפני הפעלת סעיף 369 לחוק. סעיף 369 יחול על חלק מהסכום שלא נגבה לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי ימנה פקיד גבייה ראשי, בכיר, שיהיה מוסמך לחייב את המעסיק לפי הסעיף, ויהיה חייב לשלוח למעסיק הודעה בדואר רשום על הכוונה לחייב אותו במסגרת הסעיף. ההודעה תכלול את כל הפרטים לפי הסעיף ותיידע את המעסיק בדבר זכותו לטעון את טענותיו בכתב.

אם המעסיק אינו טוען את טענותיו בתוך 45 ימים מהמועד שבו נמסרה לו הודעת החיוב, ההודעה הופכת לדרישת תשלום שנמסרה למעסיק במועד האמור.

לפקיד הגבייה הראשי ניתנת הזכות להחליט אם לחייב את המעסיק, ולעניין סכום החיוב, אם לחייב אותו לבדו או לחלק את החיוב בינו ובין מעסיקים נוספים, שגם הם לא דיווחו ו/או לא שילמו את דמי הביטוח בגין העובד.

על גביית החוב יחולו הוראות פקודת המסים (גבייה). פיגור בתשלום החוב של יותר מ-30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום יכלול הפרשי הצמדה. אפשר להגיש תובענה לבית הדין לעבודה על קביעת החיוב לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, כאמור.

המוסד לביטוח לאומי פרסם באתר הביטוח הלאומי הודעה למעסיקים, כדלקמן:

"ב-1.7.2017 ייכנס לתוקפו תיקון בסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, לפיו יהיה רשאי המוסד לביטוח לאומי לגבות ממעסיק שלא דיווח ו/או לא שילם את דמי הביטוח בעבור עובדו, החזר קצבאות ששולמו וישולמו לעובד.

מעסיק שלא ישלם את החוב ניתן יהיה לנקוט נגדו הליכי גבייה בהתאם לפקודת המיסים (גבייה), וזאת עד ל-20 פעמים השכר הממוצע במשק – 193,460 ש"ח."

תשר (טיפ) למלצרים

ביולי 2010 קבע בג"ץ בעניין אסתר כהן (2105/06) כי לעניין תשלום קצבת תלויים לאלמנה שבעלה נהרג כתוצאה מהצלת נערים מטביעה (התנדבות מוכרת), התשר שקיבל המנוח ולא דיווח למוסד לביטוח לאומי יהיה חלק מבסיס ההכנסה שעל פיו תחושב הגמלה (האלמנה הוכיחה לבית הדין כי הסכומים השתלמו בפועל).

בית המשפט התייחס לכך שהסעיף הדן בפיגור בתשלום דמי ביטוח (סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי) אינו חל על התנדבות, והסכים כי הטיפים למלצר הם הכנסת עבודה שאינה מגיעה מהמעסיק.

ביום 14.4.2013 דחה בית המשפט העליון (ברוב של 4 שופטים מול 3) את הדיון הנוסף (דנג"צ 5967/10). לאור הדחייה נשארה בתוקף הלכת ספארי הולדינגס (ע"א 476/87).

התוצאה מדחיית הדיון הנוסף היא שטיפים שקיבל עובד באופן וולונטרי שלא נרשמו בספרי המעסיק, הם הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, אך לא מהמעסיק אלא מצד שלישי, לעניין זכאות לקצבת תלויים.

בית המשפט העליון קבע כי הכנסה מעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה אמורה לנבוע ממערכת יחסים בין עובד למעסיק, אולם השתכרות או רווח מ"עבודה" יכולים להגיע גם מצד שלישי ולא רק מהמעסיק.

המוסד לביטוח לאומי לא פרסם הנחיות בעקבות פסקי הדין.

עד פרסום פסק הדין הוראות הביטוח הלאומי היו שרק תשר שעובר דרך ספרי המעסיק הוא משכורת (ולא טיפ), כפי שנקבע בפסק הדין מלון רנסנס נגד המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 1349/01) מיום 14.8.2005, ולא פחות משכר המינימום.

תשלום לאחר ניתוק יחסי עבודה

לעתים משולם לעובד שכיר תשלום לאחר שנותקו יחסי העבודה, ויש לשלם בגינו דמי ביטוח.

יש להבחין בין תשלום שניתן לאחר ניתוק יחסי עבודה אשר מוגדר כשכר עבודה (כגון: הפרשי שכר ובונוס), לבין מצב שבו התשלום במהותו הוא פיצוי שניתן רק לאחר שנותקו יחסי העבודה ועקב ניתוקם (כגון: פיצויי פיטורין ופדיון ימי חופשה).

נקבע במוסד לביטוח לאומי שדמי הביטוח בעבור תשלום שכר עבודה למי שנותקו יחסי העבודה, ישולמו כמקובל לעניין מי שלא נותקו בעבורו יחסי העבודה, אך המועד שאליו ייוחס החיוב יהיה המועד שבו נותקו יחסי העבודה וחלוקת ה"תשלום הנוסף" תתבצע בהתאם. קביעה זו הובהרה על ידי המוסד לביטוח לאומי בבית הדין הארצי לעבודה בפסק דין שרון טופז ושרון זלצמן (עב"ל 574/07). התשלום בפועל של דמי הביטוח יהיה לפי מועד תשלום שכר העבודה.

כאשר משולמים תשלומים לאחר ניתוק יחסי עבודה, יש לדווח עליהם בדוח נפרד בקוד "03". החודש שנרשם בדוח הוא החודש שבו נותקו יחסי העבודה.

פסק דין בבית הדין הארצי בעניין תשלום בעת ניתוק יחסי עבודה של עובדי חברת אוניגמה

בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 3511-07) דחה ביום 29.1.2012 את תביעתם של עובדי חברת אוניגמה בע"מ להשיב להם את דמי הביטוח שנוכו מתשלום בונוס ששולם להם בחודש דצמבר 2006. לטענתם, הבונוס שולם בשל ניתוק יחסי העבודה ולאחר ניתוקם ולכן פטור מדמי ביטוח.

בשלב הראשון תביעתם בבית הדין האזורי נדחתה. התובעים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 397-09) שקיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית הדין האזורי כדי לבחון את שאלת הפטור לפי הנחיות מפורטות.

תקציר הנחיות בית הדין הארצי בהקשר לסוגיות דומות:

·         החלפת מעסיק מאפשרת לעתים תשלום פיצויי פיטורים, אך התשלום ששולם לעובדים שעבדו אצל המעסיק הקודם ועברו למעסיק החדש אינו בהכרח תגמול בגין הפסקת עבודתם אצל המעסיק הקודם.

·         קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה ובעיקרו של דבר, סיווג מס הכנסה לגבי הכנסה מסוימת מחייב גם לגבי דמי ביטוח ("הלכת מועלם").

·         יש לבחון כיצד סיווג פקיד השומה את ההכנסה.

·         לפסיקה יכולה להיות השלכה על זכאות לגמלאות ובית הדין הארצי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לבחון סוגיה זו בעבור כל עובד בנפרד.

הכנסה של עובד שניתנת ממעסיק עקב ניתוק יחסי עבודה

בחוזר 239 של מינהל הביטוח והגבייה מיום 5 ביולי 1995 (הכנסות חייבות והכנסות פטורות מדמי ביטוח – מעבידים), הובהר שהמעסיק פטור מלנכות ולשלם דמי ביטוח מתשלומים המשולמים לעובד עקב ניתוק יחסי העבודה. לדוגמה: פיצויי פיטורין כאמור בסעיף 9(7א) לפקודה, "פדיון חופשה", תשלום "דמי הסתגלות", פיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת (גם אם הם חייבים בניכוי מס על ידי המעסיק), ובלבד - ששולמו כשיחסי העבודה נותקו בפועל ועקב ניתוקם. בתנאים מסוימים ייתכן שהעובד ישלם דמי ביטוח על ההכנסות האמורות באופן אישי כהכנסות שאינן מעבודה (לגבי פיצוי חוקי בגין אי מתן הודעה מוקדמת – ראו להלן).

כיוון שסכומים אלה פטורים מתשלום דמי ביטוח, אין לכלול אותם בטופס 102.

כאשר משולמים לעובד פיצויים מעבר לסכום שהמעסיק חייב לשלם על פי דיני עבודה, המוסד לביטוח לאומי שומר לעצמו את הזכות לבחון את מהותם כתשלום הוני או פירותי (שחייב דמי ביטוח).

ביום 26.3.2008 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד יהודה זפרני וצבי קרויטרו (עב"ל 123/07 ועב"ל 840/06). המוסד לביטוח לאומי התאים את הנהלים לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בחוזר ביטוח/1373 מיום 19.6.2008 וקבע ש"התשלום שמשולם ע"י המעביד לעובד בגין "ההודעה המוקדמת" אף אם העובד פוטר לאלתר, יש לראותו כשכר עבודה. לפיכך, המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח כמקובל".  

כיוון שהפיצוי הוא בגדר שכר עבודה, אין לפרוס אותו לפי כללי פריסת שכר. התייחסות לפיצוי כשכר עבודה חלה רק על פיצוי המשולם לפי חוק הודעה מוקדמת. פיצוי שניתן לעובד שעולה על הפיצוי החוקי (לדוגמה: בשל הסכם עבודה אישי המחייב תשלום פיצוי של חודשיים, או בשל הסכם קיבוצי) נחשב לפיצוי כבעבר, ופטור מתשלום דמי ביטוח (בדומה לפיצוי החוקי, גם פיצוי לפי הסכם עבודה שולל זכאות לדמי אבטלה בתקופה שבעבורה ניתן) .

העובד יקבל תלושי שכר בהתאם לתקופה שבעבורה משולם הפיצוי. אם הפיצוי משולם גם בעבור החודש שלאחר החודש שבו נותקו יחסי עבודה, אזי יש למסור לעובד תלוש שכר גם בעד חודש זה, על התשלום היחסי ששולם בשל אי מתן ההודעה המוקדמת. תקופה זו תיחשב לעובד לתקופת אכשרה לגמלאות אף על פי שלא עבד בה בפועל.

פסק דין בעניין פורשי צה"ל

ביום 6.7.2107 פסק בית הדין האזורי (13954-09-15) כי תשלומים המשולמים למשרתי קבע במהלך חופשת הפרישה שלהם חייבים בדמי ביטוח.

דיווח מרוכז

אין לדווח על גילום קיבוצי ברשימה מרוכזת ללא פירוט שמי. יש לפרט את התשלום ולהכניסו בחלק ב' של טופס 126 כרשומה נוספת לעובד, על כל המשתמע מכך. דיווח מרוכז כאמור גורם לכך שתלושי השכר שנמסרים לעובדים אינם כוללים את כל רכיבי השכר (עבירה לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, להלן: "חוק הגנת השכר"). כתוצאה מכך המוסד לביטוח לאומי אינו יכול למצות עם תובעי הגמלאות את כל זכויותיהם, ואינו משלם גמלאות בשל הטבות אלה (ברשות המסים קיימת הוראה דומה). 

דוגמה לאי מיצוי זכויות בשל שיהוי בהגשת תביעה לתוספת גמלה בשל הטבת חשמל חינם (ששולמו בגינה דמי ביטוח בגילום קיבוצי) מצויה בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בעניינם של שני עובדי חברת החשמל (מיום 13.8.2014, 45477-09-11, 45521-09-11).

מילוי טופס 101 וטופס 103

יש לבקש מכל עובד למלא טופס 101 מיד עם תחילת העבודה, לצרף צילום של תעודת הזהות שלו ומסמכים הקשורים לקצבאות שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. טופס 103 ממלא מי שחל עליו צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, בייחוד אם זה מקום עבודתו היחיד כ"שכיר".

יש להקפיד לדרוש דיווח מעודכן מדי שנה, לרבות פרוט ההכנסות הנוספות באופן ברור.

כפי שיובהר בהמשך לעניין הקביעה אם מעסיקו של העובד הוא עיקרי או משני, חשוב לוודא שהעובד ממלא את הטופס כראוי וחותם עליו.

נושא משרה

נושא משרה בתאגיד הוא מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

חוק ההסדרים לשנת 2017, בפרק מיסוי רווחי חברה, קבע לעניין נושא משרה שנותן את השירות במסגרת חברה שבבעלותו את התנאים שבהם הכנסת החברה תיחשב כהכנסת היחיד אף על פי שהיחיד קיבל משכורת כדין.

חובת ניהול פנקס שכר ותלוש שכר

סעיף 24 לחוק הגנת השכר קובע את חובת המעסיק לנהל באופן מפורט את שכר העובדים.

הסעיף מפרט את כל המידע שעל המעסיק לפרט בפנקס השכר ובתלוש המשכורת שניתן לעובד. בין היתר: פרטי השכר, תקופת התשלום, מספר ימי עבודה, מספר שעות עבודה, מספר ימי חופשה וימי מחלה, השכר ששולם לפי מרכיביו, הניכויים מן השכר ופרטי הפירעון. הסעיף אינו מבחין בין העובדים, ולכן הפירוטים האמורים יבוצעו גם בעבור משכורות בעלי השליטה.

הסעיף קובע גם את אחריות נושא המשרה בתאגיד, וקובע ענישה למי שלא מקיימים את החוק. החל מיום 1.5.2009 המעסיקים חשופים לדין פלילי (תשומת לב לבעלי שליטה שעובדים כשכירים בחברה שבבעלותם).

משרד התמ"ת הגיש תביעה נגד מעסיק בגין העסקת בנו של המעסיק ביום המנוחה השבועי שלו, בלי שקיבל היתר לכך (פרסום של המשרד מיום 28.6.2011).

ביום 3.5.2011 התקבלה תביעתה של גב' קלרה שניידר שתבעה, בין היתר, פיצויים בגין הפרת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. נקבע שהפרת החוק האמור היא עבירה פלילית.

חשוב לזכור שהפרת החוק עלולה להעביר נטל הוכחה למעסיק אם קיימת מחלוקת על תנאי העבודה. ביום 11.8.2011 פורסם ברשומות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה)(תיקון מספר 4), התשע"א-2011, המטיל סנקציות נוספות משמעותיות על מעסיק שמפר את החוק האמור.

חשיבות הרישום המדויק

כאשר מדובר בזכאות לגמלה שתלויה במספר ימי העבודה בפועל, המוסד לביטוח לאומי מייחס חשיבות רבה לאימות הפרטים הרשומים בטופס התביעה לגמלה. זאת, כיוון שהמוסד מבסס על נתון זה את החלטת הזכאות לגמלה. ימי העבודה בפועל כוללים את מספר הימים שבעבורם שולם שכר, לרבות ימי מחלה, ימי חופשה וחג.

אם מספר הימים הרשום בתלוש אינו משקף את מספר ימי ההופעה לעבודה בפועל (לרבות ימי מחלה, חופשה וחג ששולם בעבורם שכר), אזי המוסד לביטוח לאומי עלול לשלם גמלה (לדוגמה: קצבת נכות כללית או דמי אבטלה) שלא כדין, או למנוע תשלום ממי שזכאי לו. כך גם כאשר אין התאמה בסוג המשרה: חודשית או יומית, חלקית או מלאה.

לכן, מומלץ להימנע ממצב שבו בתום לב יתעורר חשד שמנהל החשבונות משתף פעולה עם עובד, או עם מעסיקו, כדי לזכות בגמלה שלא כדין. מומלץ להקפיד על הרישומים הנכונים במועד הכנת תלושי השכר, ולשמור מסמכים מאמתים.

חשדות יכולים להתעורר גם במסגרת ביקורת ניכויים שעורך המוסד לביטוח לאומי. במקרים כאלה שולח המוסד לביטוח לאומי חוקרים למעסיק, או מזמין את המעסיק למשרדי המוסד לביטוח לאומי.

במסגרת ההנחיות שפרסם משרד התמ"ת ביום 4.2.2009 לתיקון חוק הגנת השכר צוין במפורש התיקון העקיף בחוק שעות עבודה ומנוחה, שלפיו כאשר מעביד אינו מנהל רישומי שעות עבודה באופן דיגיטלי, אלקטרוני או מכני, עליו לנהל רישום ידני באופן שוטף ולהחתים את העובד.

כאשר עובד תובע גמלה מהמוסד לביטוח לאומי הוא מתבקש לקבל מהמעסיק אישור על תקופת ההעסקה ועל השכר בהתאם לדרישות של כל גמלה. חשוב להקפיד למלא את הטופס בהתאם לדרישות אחרת הטיפול בתביעה יתעכב.

הגברת ההרתעה

הטלת עיצומים כספיים - בחודש יוני 2012 נכנס לתוקף החוק להגברת האכיפה של חוקי העבודה, התשע"ב-2011 באמצעות הטלת עיצומים כספיים כבדים למי שמעסיק עובדים ואינו פועל לפי החוק. עיצומים אלה באים נוסף על עיצומים בחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 וחלים גם על מזמיני עובדים מחברות כוח אדם.

ענישה פלילית- המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל ומשרד המשפטים חברו יחדיו כדי להילחם בתופעת העבירות של שימוש שאינו ראוי בכספי הביטוח הלאומי. העבריינים מובאים לדין פלילי ונענשים על פי חומרת העבירה. כך מוצאים את עצמם מנהלי חשבונות ואחרים מעורבים בחשד לעבירות פליליות או בסיוע לביצוע עבירות פליליות בתום לב, מפני שלא הקפידו הקפדה יתרה על נכונות הרישומים במועד ביצועם (גם אם בסופו של דבר לא יועמדו לדין פלילי, התהליך שיעברו יכלול בדרך כלל מתן עדות וחקירה תחת אזהרה).

מאז הקמת היחידה הארצית ללוחמה בפשיעה כלכלית במשטרת ישראל באוקטובר 2004, הורשעו נאשמים רבים בעבירות כלפי המוסד לביטוח לאומי: קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבל דבר במרמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף, והמוסד נערך להעמיד לדין פלילי גם בשל אי תשלום דמי ביטוח לפי סעיף 398 לחוק הביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי הקים יחידה ליצירת קשר עם גורמי האכיפה השונים.

היחידה האמורה מרכזת את כל מקרי ההונאה שנבדקו במוסד לביטוח לאומי, בוחנת אותם בהיבט הפלילי ומלווה את ההליך המשפטי מרגע הגשת התלונה ביחידה הארצית לחקירות כלכליות במשטרה (יאל"כ) ועד למתן גזר הדין.

עם הגשת כתב האישום, החשוד מופנה למוסד לביטוח לאומי. עליו להסיר את המחדל ולהשיב את הכספים שקיבל שלא כדין, כדי לקדם הסדר טיעון עמו.

סל הענישה הצפוי למבוטח, לאחר הסרת המחדל:

1.    הרשעה פלילית (גם אם מחייב ערעור לבית המשפט המחוזי).

2.    מחצית מגובה המרמה נתבע ממקבל הגמלה שלא כדין, כקנס לטובת המדינה.

3.    מאסר על תנאי או מאסר בפועל, על פי אופי העבירה.

לעניין אדם שמסייע לקבל גמלה שלא כדין – מדובר בהרשעה פלילית, במאסר על תנאי ובקנס כספי.

להלן דוגמה להחלטה של בית המשפט: בעפ"א 237/08 – יועץ מס הורשע בכך שזייף תלושי שכר רבים בהיקף כספי גדול ביודעו כי בכוונת הרוכשים לעשות בהם שימוש במרמה (גם הרוכשים הורשעו בדין). הוטל עליו עונש מאסר של 24 חודשים וקנס של 100,000 ש"ח (או עשרה חודשי מאסר כנגדם). גזר הדין ניתן ביום 28.10.2008.

טופס 102 - הדרכים לדיווח ולתשלום

תיק ניכויים בביטוח הלאומי (שאינו תיק העסקה במשק בית) נפתח במס הכנסה והמידע עובר ממס הכנסה למוסד לביטוח לאומי. המעסיק מתבקש להקפיד על מילוי הטופס בקפידה רבה לרבות רישום הכתובת המעודכנת ומספר העובדים הצפוי.

החל משנת 2008 מעסיק שהוא חברת מעטים (לפי ההגדרה בסעיף 76 לפקודת מס הכנסה) מדווח בגב טופס 102 על בעלי השליטה השכירים בחברה ללא תלות במספר העובדים המועסקים אצלו (מעסיק שיש לו יותר מתשעה בעלי שליטה, רושם את תשעת בעלי השליטה בעלי השכר הגבוה ביותר).

מעסיק המעסיק עד תשעה עובדים בחודש (שאין לו בעלי שליטה כהגדרתם בחוק הביטוח הלאומי) – חייב לדווח בגב הטופס רק בשנים 2008 עד 2015.

מבחן מספר העובדים הוא חודשי.

טופס 102 (חזית וגב) מועבר בשלב זה למוסד לביטוח לאומי בטופס המקורי או במחשב. אי אפשר להעביר את הטופס בפקס. צילום גב הטופס או פלט מחשב אינם מתקבלים במוסד לביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי פרסם תזכיר חוק שלפיו יידרשו המעסיקים לדווח באופן מקוון, למעט חריגים.

מומלץ להעביר כבר כיום את הטפסים באופן מקוון כדי לחסוך גם את העתקת הנתונים וגם את בעיית חיסיון המידע כאשר הטופס מוגש בדואר.

ניתן לפנות למוקד התמיכה הטלפוני. מספר הטלפון של מוקד תמיכה למערכת קשרים עסקיים: 02-6463252 ושל מרכז התמיכה למייצגים: 02-6463251, בימים א'-ה' בין השעות 08:00 עד 17:00.

מעסיק שלא דיווח על פרטי העובדים בגב הטופס לתקופות קודמות וקיבל הודעה על כך, ימלא את פרטי העובדים בגב הטופס בהודעה שקיבל וימסור את הטופס בבנק, בסניף הביטוח הלאומי או בדואר. המוסד לביטוח לאומי אינו מקבל דוחות מתוקנים על פלטים של בתי התוכנה או בפקס.

דוחות 102 שהוגשו ללא גב הטופס נרשמים במוסד לביטוח לאומי כאילו לא הוגשו. כתוצאה מכך נוצרת קביעה, והמעסיק עלול להיתבע לשלם קנסות (ואף חשוף לעיקולים אוטומטיים).

להלן הבהרות בעניין אופן העברת המידע ישירות למוסד לביטוח לאומי:

באופן מקוון ממערכת השכר - המוסד לביטוח לאומי מאפשר לדווח ולשלם דוחות 102 באופן מקוון ממערכת השכר ישירות למערכת הביטוח הלאומי באמצעות W.C.F (העברת דיווחים בדרך מקוונת). אמצעי התשלום הם: כרטיס אשראי, הרשאה לחיוב הבנק או הדפסת שובר לתשלום בבנק הדואר (היתרון בשיטה הזאת – המערכת בודקת את תקינות הדוח באופן מיידי. יש תוכנות שמאפשרות העברת קבצים).

מערכת ייצוג לקוחות - אפשר לדווח את טופסי 102 באמצעות מערכת ייצוג הלקוחות למייצגים המקושרים, ולשלם את דמי הביטוח בפנקס (בקוד 12) או בהדפסת שובר תשלום - בבנק או בדואר.

למחרת שידור הקובץ המייצג מקבל משוב על תקינות הדיווחים (מומלץ לבדוק במחשב ולתקן). הוא יכול לתקן באופן מידי גם דוחות שגויים וגם פרטי עובדים בלתי מזוהים. המייצגים מתבקשים לענות להתכתבויות מהפקידים בכל פעם שנכנסים למערכת.

המוסד לביטוח לאומי עורך ימי עיון למייצגים. מידע קיים באתר.

הרשאה לחיוב חשבון בנק - מעסיקים שיש להם הרשאה לחיוב החשבון בבנק יכולים לדחות בכמה ימים את מועד התשלום (עד לסכום דמי הביטוח שרשום באתר ובתנאים שנקבעו).

אתר התשלומים באינטרנט - אפשר לדווח את טופסי 102 באמצעות אתר התשלומים של הביטוח הלאומי, אשר הקישור אליו נמצא בדף הבית של אתר הביטוח הלאומי www.btl.gov.il.

אפשר לייבא קובץ ממרבית תוכנות השכר לאתר התשלומים של הביטוח הלאומי, וכך לחסוך הקלדה של פרטי הדוחות. פרטים נוספים בנושא זה ניתן למצוא באתר התשלומים של הביטוח הלאומי.

תשלום דמי הביטוח

כאשר משתמשים באתר התשלומים או במערכת המייצגים לדיווח בלבד, התשלום מבוצע בבנק, בטופס 102 שעליו מודפס קוד 12 או בשובר תשלום שמודפס מהאתר. אם אין שובר לתשלום, אפשר לשלם בטופס 102 ריק כאשר בשדה "קוד דיווח" יש למלא קוד "12", ובשדה "תשלום בפועל" יש למלא את סכום התשלום.

מעסיקים המשלמים באופן קבוע באתר הביטוח הלאומי באינטרנט קיבלו הודעה מחליפת פנקס על חובת הדיווח החודשי.

מסרון לטלפון חכם

המוסד לביטוח לאומי פרסם שניתן לשלוח מסרון לטלפון חכם של המעסיק, הכולל קישור לתשלום באתר התשלומים.

הסבר על אי סבירות

אפשר לתת בקובץ ייצוג לקוחות הסבר על דוח לא סביר של מעסיק, ששודר בקובץ ייצוג לקוחות או באופן מקוון.

המערכת מאפשרת לפתוח חלון שנקרא הסבר, לרשום ההסבר לאי הסבירות, והפקיד המטפל בסניף הביטוח הלאומי יקבל את דברי ההסבר ויגיב.

אם מאשר - הדוח ייקלט כסביר ותקין.

אם ידחה - הפקיד שולח התכתבות באמצעות המערכת. כשנכנסים למערכת יש לפתוח את מעטפית "התכתבות מפקיד" כאשר המעטפית סגורה ומסמנת שיש דואר (המייצגים מתבקשים לפתוח את ההתכתבויות האמורות).

נמסר מהביטוח הלאומי כי פעמים רבות אי הסבירות נובעת מאי החלת כללי פריסת השכר על תשלום נוסף.

טופס 126 מקוון שמועבר למוסד לביטוח לאומי החל בחודש יולי 2016

במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015 נוסף סעיף 355(א1) לחוק הביטוח הלאומי.

הנחיות פורסמו בחוזר מעסיקים 1463 בחודש יוני 2016 ועדכון פורסם ביולי 2016.

להלן ההוראות שעולות מהחוק, מהחוזר ומהסיכומים בישיבת ועדת העבודה והרווחה שדנה בחוק:

לפי סעיף 355(א1)(1) מעסיק או מי שמשלם פנסיה מוקדמת יגיש למוסד לביטוח לאומי באופן מקוון דין וחשבון על שכר עבודה או על פנסיה מוקדמת ששילם למי שבעדו הוא חייב או היה חייב בתשלום דמי ביטוח, למעט עובד במשק בית, במועדים אלה:

(א)  עד יום 18 ביולי בכל שנה – לגבי החודשים ינואר עד יוני של אותה שנה (שידור ראשון התבצע מיום 3 ביולי 2016).

(ב)   עד יום 18 בינואר בכל שנה – לגבי החודשים ינואר עד דצמבר של השנה שקדמה לה (שידור ראשון בחודש ינואר 2017).

שידור טופסי 126 שלעיל מתבצע לפי המידע הקיים, ללא צורך בהתאמות הנדרשות בדרך כלל לפני הגשת טופס 126 למס הכנסה. הנחיות לשידור הטופס מפורטות בחוזר.

(ג)   עד יום 30 באפריל בכל שנה – לגבי שנת המס שקדמה לה, אלא אם ניתנה לכלל המעסיקים ארכה להגשת הדוח.

הכוונה בסעיף זה למבנה זהה למבנה הדיווח של טופס 126 שמשודר למס הכנסה פעם בשנה (בתוספת של מספר תיק הניכויים הפעיל במוסד לביטוח לאומי). הטופס האמור ישודר גם למוסד לביטוח לאומי במועד שהוא משודר למס הכנסה, ובגינו ממילא יתבצעו כל ההתאמות הדרושות לדיווחים השוטפים ולספרי המעסיק, כמקובל.

הגדרת עובד לעניין טופס 126 מקוון - סעיף 342 מחייב את המעסיק בתשלום דמי ביטוח בעד העובד. הכוונה לכל מי שהמעסיק חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו, לרבות בעלי שליטה, ולרבות מבוטחים הנחשבים שכירים לפי צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, למעט עובד במשק בית (שלא לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק).

פנסיה מוקדמת לעניין טופס 126 מקוון - פנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף 345ב(א) היא פנסיה המשולמת לפני גיל פרישה לפי חיקוק או לפי הסכם עבודה, לרבות תשלום המשולם בשל אובדן כושר עבודה או בשל נכות.

מעסיקים שמגישים טופסי 102 באופן לא מקוון – מעסיק שאין באפשרותו לשדר טופס 126 ידווח בטופס מקוון באינטרנט.

השפעה עקיפה על טופסי 102 למוסד לביטוח לאומי - החל מהדיווח בעד חודש ינואר 2016 בוטל הדיווח בגב הטופס בעבור עובדים שאינם בעלי שליטה. חברות ימשיכו לדווח על משכורות בעלי השליטה בגב הטופס.

שינויים במס הכנסה - בעקבות תיקון חוק הביטוח הלאומי בוטלה הדרישה של מס הכנסה לדווח דיווח שלישוני של טופס 126 (דרישה שלא יושמה בפועל).

מס הכנסה רשאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי את המידע מטופסי 126 שהועברו אל המוסד לביטוח לאומי לצורך קביעת שומה או עריכת ביקורת, רק אם נדרש, כמפורט בסעיף 140א לפקודת מס הכנסה (לדוגמה: לעריכת חישוב למס הכנסה שלילי).

בעת שידור טופס 126 יש קוד "מזהה פנקס". בשנת 2017 יש קוד שונה מאשר הקוד של שנת 2016 ויש לוודא שידור בקוד הנכון. בכל בעיית שידור טופס 126 סופי או חציוני, מומלץ לפנות למספר טלפון 02-6709970.

טופס בל/100 - פירוט שנתי של השכר וניכוי דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות לעובד ולמעסיק

טופס בל/100 הוא צילום מצב ליום מסוים והוא כולל פירוט שכר ותשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות של 12 חודשים מכל מקורות ההכנסה, כאשר "תשלומים נוספים" מיוחסים בהתאמה לחודשים הרלוונטיים. לדוגמה, כאשר שולמו דמי הבראה או שולמו הפרשי שכר לחודשים קודמים.

את הטופס (בל/100) יש לבקש מהמעסיק או ממשלם הפנסיה. תוכנות השכר מפיקות את הטופס על פי הוראות שקבלו מן המוסד לביטוח לאומי, עד שבע שנים רטרואקטיבית.

המוסד לביטוח לאומי אינו מקבל טופס בל/100 אשר ממולא בכתב יד, אלא רק טופס מודפס וחתום על ידי המעסיק, עם ציון מועד הפקת הטופס וסימון של בית התוכנה. חשוב להקפיד על סימול הרכיבים החייבים בפריסה.

החל משנת 2016 אפשר לעדכן את הטופס באופן מקוון ישירות ממערכת השכר של המעסיק לסניפי ניסוי במוסד לביטוח לאומי במקום לשלוח תלושי משכורת וגם כדי לקצר את משך הטיפול בתביעה לגמלה. בשלב זה מתבצע השירות כניסוי בסניפי ביטוח לאומי מסוימים. עדיין לא כל בתי התוכנה ולשכות השירות ערוכים לשירות.

תיאום דמי ביטוח מראש והחזר דמי ביטוח בדיעבד

מבוטח שיש לו הכנסות משני עיסוקים או יותר (לרבות מפנסיה מוקדמת המשולמת לפני גיל פרישה), משלם דמי ביטוח על פי סדר החיוב המפורט להלן ובאופן המפורט להלן, אך לא יותר מההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח וזכאי לשיעור מופחת רק פעם אחת:

1.        מהכנסותיו כעובד שכיר המעסיק מנכה את דמי הביטוח.

2.        כאשר הוא נכלל בהגדרת "עובד עצמאי" בחוק הביטוח הלאומי, הוא משלם דמי ביטוח בעד עצמו.

3.        מהכנסות "פסיביות": הכנסות שאינן מעבודה כעובד שכיר או כעובד עצמאי (ואינן פטורות מדמי ביטוח על פי החוק או על פי התקנות), הוא משלם דמי ביטוח בעד עצמו.

4.        מהכנסותיו מפנסיה מוקדמת כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, משלם הפנסיה מנכה את דמי הביטוח.

האחריות לניכוי דמי ביטוח בשיעור המלא

האחריות לתשלום דמי הביטוח במלואם מוטלת על העובד השכיר שעובד אצל מעסיקים שונים לפי סעיף 342(ד) לחוק הביטוח הלאומי. תקנות התיאום נקבעו לפי הוראות סעיף 342(ה) לחוק שקבעו בין היתר את חובת המעסיק לניכוי בשיעור המלא למי שעובד אצל מעסיק נוסף.

מעובד שכיר שהוא גם עובד עצמאי וגם מקבל פנסיה מוקדמת בו זמנית, מנכה משלם הפנסיה את השיעור המלא של דמי הביטוח לפי סעיף 345ב(ה)(1) לחוק הביטוח הלאומי, למעט אם נעשה תיאום, כיוון שמשלם הפנסיה המוקדמת הוא המעסיק המשני.

מעסיק עיקרי ומעסיק משני

כאשר למבוטח יש בעיסוקו כעובד שכיר (לרבות לפי צו סיווג מבוטחים) כמה מקורות הכנסה (לרבות פנסיה מוקדמת) או שיש לו פנסיה מוקדמת משני מקורות או יותר, יש לקבוע מי המעסיק העיקרי ומי המעסיק המשני, ובהתאם נערך ניכוי דמי הביטוח.

המעסיק העיקרי מנכה מהעובד שיעור מופחת (3.5% בשנת 2017) ושיעור מלא (12% בשנת 2017). המעסיק המשני מנכה מהעובד שיעור מלא, אלא אם נערך תיאום כפי שיוסבר בהמשך.

המעסיק העיקרי לעניין תיאום דמי ביטוח הוא המעסיק שעובדו הצהיר בטופס 101 שאצלו הוא משתכר "משכורת חודש". כלומר, אותו מעסיק מנכה מס הכנסה משכר העובד על פי לוח הניכויים של מס הכנסה.

המעסיק המשני הוא המעסיק שעובדו הצהיר בטופס 101 שאצלו הוא משתכר "משכורת נוספת" (המעסיק מנכה משכרו של העובד את שיעור המס המרבי, או שיעור מס אחר שקבע פקיד השומה). אם יש יותר משני מעסיקים, אזי העובד יבחר מי מהם הוא המעסיק העיקרי ויצהיר על כך בטופס.

בטופס 620 שנמצא באתר הביטוח הלאומי מובהר כי המעסיק ינהג לפי ההצהרה בטופס 101 ואין להפנותו למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת אישור על ניכוי כמעסיק עיקרי. העובד חייב לעדכן את כל מעסיקיו בכל שינוי בהצהרה בטופס 101.

כאשר עובד שכיר מקבל גם פנסיה מוקדמת, הפנסיה היא ה"מעסיק המשני" לעניין תיאום דמי הביטוח. כלומר, כאשר לעובד יש משכורת ופנסיה מוקדמת, תיאום דמי הביטוח נערך בפנסיה אף על פי שבמס הכנסה התיאום נעשה במשכורת.

כאשר לעובד שכיר ההכנסה הנוספת היא ממשלח יד או שהיא הכנסה פסיבית, אין לערוך תיאום דמי ביטוח במשכורת כיוון שהחישוב נערך בתחום "גבייה מלא שכירים" במוסד לביטוח לאומי. אם ההכנסה מהמשכורת נמוכה מ-60% מן השכר הממוצע במשק – אזי יש לשלוח את התלוש (או התלושים) למחלקת גבייה מלא שכירים בסניף המוסד לביטוח לאומי, כדי לעדכן את שיעורי דמי הביטוח המופחתים בהכנסה הנוספת.

כאשר אין צורך למלא טופס 101, כמו למשל בתשלום על פי צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, העובד ממלא טופס בל/103, ומצהיר אם זה מקום עבודתו היחיד כ"עובד שכיר" או שיש לנכות דמי ביטוח כמעסיק משני. ברירת המחדל של מעסיק, כאשר מבוטח הכלול בצו סיווג מבוטחים לא מילא טופס 103, היא שזה מקום עיסוקו המשני של המבוטח, ועליו לנכות מהעובד דמי ביטוח בשיעור המלא.

תיאום דמי ביטוח מבוצע לעובד בלבד ובאחריותו. אין תיאום דמי ביטוח למעסיק.

כל ההוראות הקשורות לתיאום דמי ביטוח ולהחזר דמי ביטוח למבוטח שלא ערך תיאום, מצויות בתקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים), התשנ"ז-1997 (להלן: "תקנות התיאום").

פנסיה מוקדמת (פנסיה המשולמת לפני גיל פרישה)

פנסיה מוקדמת היא פנסיה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד בטרם הגיע לגיל פרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או פרישה חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או בשל אובדן כושר עבודה מלא או חלקי.

אם אדם עובד כשכיר ויש לו גם הכנסות מפנסיה מוקדמת, אזי מקום העבודה שבו הוא עובד שכיר הוא המעסיק העיקרי ומשלם הפנסיה הוא "המעסיק המשני", גם אם בעבור מס הכנסה התיאום מבוצע באופן שונה.

אם משולמת פנסיה מוקדמת לגמלאי שהוא גם עובד שכיר, ו/או מקבל פנסיה מוקדמת ממקור נוסף, ו/או גם עצמאי, משלם הפנסיה מנכה מהמבוטח את השיעור המלא של דמי הביטוח, אלא אם המבוטח המציא למשלם הפנסיה אישור על ניכוי בשיעור שונה.

לעקרת בית שנשואה למבוטח ופטורה מתשלום דמי ביטוח, אין לערוך תיאום. עקרת הבית חייבת להודיע למשלם הפנסיה על כל שינוי שחל במעמדה במוסד לביטוח לאומי. עליה להודיע מיד על התחלת העבודה כשכירה כדי שמשלם הפנסיה ינכה דמי ביטוח מהפנסיה המוקדמת.

הדיווח בטופס 102 על תיאום דמי ביטוח

בטופס 102 המשמש לדיווח חודשי על העובדים, יש חזית וגב.

גב הטופס - בגב הטופס, ליד שם העובד, מצוין אם הוא עובד בעבודה נוספת.

חזית הטופס - בשורה ג' בחזית הטופס יש לרשום את חלק השכר של העובדים החייב בשיעור מופחת.

בשורה ד' יש לרשום את שכר העובדים העולה על ההכנסה המרבית, לרבות ההכנסה הפטורה שניתנה באישור לתיאום דמי ביטוח.

בשורה ה' יש לרשום את מספר העובדים השייכים לטור 1 (עובדים בגיל 18 ועד גיל פרישה) - לא כולל עובדים בעבודה נוספת.

בשורה ה' יש לרשום את חלק השכר החייב בשיעור מופחת למעסיק.

בשורה ו' יש לרשום את שכר העובדים העולה על ההכנסה המרבית, שהמעסיק אינו חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו.

מקבלי שכר בעבודה נוספת אינם רשומים בנפרד. ההבדלים בנתוני השכר בין שורה ג' לשורה ה' ובין שורה ד' לשורה ו' יכולים להיות רק אם קיימים עובדים בעבודה נוספת.

תיאום דמי ביטוח מראש בשיעור המופחת

עובד אצל שני מעסיקים או יותר (לרבות מי שמקבל פנסיה מוקדמת ממקור אחד או יותר), שהכנסתו אצל המעסיק העיקרי נמוכה מ-60% מהשכר הממוצע במשק, זכאי לתיאום דמי ביטוח.

המעסיק (או משלם הפנסיה המוקדמת) מתבקש לערוך את התיאום בשיעור המופחת בעבור העובד לפי טופס בל/644 או לקבל מהעובד אישור שהופק באינטרנט, כדי לוודא שלא ינוכו מהעובד דמי ביטוח עודפים.

העובד מתבקש להגיש למעסיק המשני, ומקבל הפנסיה מתבקש להגיש למשלם הפנסיה, נוסף על ההצהרה בטופס 101, הצהרה על ההכנסה אצל המעסיק העיקרי בטופס בל/644, בעבור תיאום דמי ביטוח בשיעור המופחת באותה שנה – מחודש ינואר (או מתחילת העבודה באותה השנה) ועד סוף חודש דצמבר של שנת המס.

כאשר העובד ממלא טופס בל/644, המעסיק המשני מזין את נתוני ההכנסה מחודש ינואר של השנה הנוכחית, או ממועד תחילת העבודה באותה השנה. אין לשלוח את העובד למוסד לביטוח לאומי כדי לתבוע החזר בעבור השנה הנוכחית.

על פי הצהרות אלה, המעסיק המשני או משלם הפנסיה יזינו בתוכנת השכר את סכום ההכנסה של העובד או של מקבל הפנסיה אצל המעסיק העיקרי, וכך יתקבל אצלו אישור אוטומטי על ניכוי דמי ביטוח בשיעור המופחת (כאשר ההכנסה אצל המעסיק העיקרי נמוכה מסכום של 60% מן השכר הממוצע במשק).

תיאום דמי ביטוח לפי טופס 644 מבוצע מהחודש שבו העובד החל לעבוד אצל המעסיק המשני, או מחודש ינואר בשנה הנוכחית, או לפי התקופה שבאישור מהאינטרנט.

אם לא בוצע תיאום בשנה שחלפה, אזי ההחזר ייעשה בשנה הבאה בפנייה של העובד באמצעות אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי (כמוסבר בהמשך).

כאשר המעסיק מזין את ההכנסה רטרואקטיבית, נוצרת יתרת זכות. דיווח על הפרשי שכר שליליים של עובדים מתבצע באמצעות שידור קובץ בלבד. 

אישור לתיאום דמי ביטוח בשיעור המופחת לעובד אצל יותר משני מעסיקים כולל פנסיה מוקדמת אפשר להפיק באמצעות אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי.

אם העובד או מקבל הפנסיה אינם מגישים את ההצהרה על ההכנסה אצל המעסיק העיקרי (בל/644) או אישור שהפיקו באינטרנט, אזי על המעסיק המשני או על משלם הפנסיה לנכות דמי ביטוח בשיעור המלא, כמוסבר בדוגמה הבאה.

דוגמה (שני מעסיקים):

משכורת ברוטו חייב לביטוח הלאומי אצל המעסיק העיקרי - 3,000 ש"ח

משכורת ברוטו חייב לביטוח הלאומי אצל המעסיק המשני - 1,000 ש"ח - העובד מצהיר על המשכורת בסך 3,000 ש"ח שהוא משתכר אצל המעסיק העיקרי בטופס בל/644.

המעסיק המשני ינכה דמי ביטוח בשיעור המופחת עד לסכום של 60% מן השכר הממוצע במשק. כלומר, ינכה מסך ה-1,000 ש"ח את השיעור המופחת (3.5%).

ללא התיאום האמור המעסיק המשני ינכה מסך ה-1,000 ש"ח את השיעור המלא (12%).

המשך הדוגמה למעסיק שלישי (או מעסיק משני שני):

משכורת ברוטו (חייב לביטוח הלאומי) אצל המעסיק השלישי - 500 ש"ח - העובד מצהיר בשני טופסי בל/644 על שתי המשכורות שלו: האחת אצל המעסיק העיקרי בסך 3,000 ש"ח, והשנייה אצל המעסיק המשני בסך 1,000 ש"ח. סך הכול העובד מצהיר על 4,000 ש"ח בטופסי בל/644. המעסיק השלישי (המשני השני) יחייב בשיעור המופחת סך של 500 ש"ח במקום בשיעור המלא.

טופס בל/644 נמסר כדלקמן:

1.    למעסיק השני (המשני הראשון) - 3,000 ש"ח, בהתאם למשכורת אצל המעסיק הראשי.

2.    למעסיק השלישי (המשני השני) - 4,000 ש"ח, בהתאם למשכורות אצל המעסיק הראשי והמעסיק המשני הראשון. המעסיק השלישי (המשני השני) יזין למערכת 4,000 ש"ח.

החישוב הוא כדלקמן: 1,804 = 4,000 – 5,804 (בשנת 2017).

כלומר, עד משכורת בסך 5,804 ש"ח המעסיק המשני השני יכול לחייב בשיעור המופחת. מסך 5,805 ש"ח - החיוב יהיה בשיעור המלא.

מועד מילוי טופס בל/644

●        בתחילת כל שנת מס (אם ההצהרה ניתנת באיחור, אזי אפשר להצהיר מחודש ינואר בשנה הנוכחית, כפי שהוסבר לעיל) .

●        לעובד חדש או למקבל פנסיה חדש – מיום תחילת העבודה או תחילת קבלת הפנסיה, ולאחר מכן בתחילת כל שנת מס.

●        למי שקיים כבר אישור לתיאום דמי ביטוח לתקופה הקרובה – כשיפוג תוקפו של האישור, ולאחר מכן בתחילת כל שנת מס.

העובד מתחייב לעדכן את המעסיק המשני אם שכרו אצל המעסיק העיקרי משתנה באופן מהותי.

במקרים שבהם השכר אצל המעסיקים אינו קבוע, עדיף לא לבצע תיאום לפי טופס בל/644.

תיאום דמי ביטוח בשל הכנסה שעולה על ההכנסה המרבית

עובדים או מקבלי פנסיה מוקדמת שהכנסתם מעל ההכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח מקבלים אישור לתיאום דמי ביטוח לשנה השוטפת במוסד לביטוח לאומי לפי טופס בל/753 שנמצא באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.

לצורך קבלת אישור התיאום יש לפנות לאגף גבייה ממעסיקים בסניף שאליו שייך המבוטח על פי כתובת מגוריו. לבקשה יש לצרף טופסי בל/100 מודפסים וחתומים של השנה השוטפת והשנה שקדמה (או לפחות 12 חודשים שקדמו לחודש הבקשה), מכל מקורות ההכנסה, ולהצהיר מי המעסיק העיקרי של העובד.

האישור אינו ניתן רטרואקטיבית ולכן כדאי לפנות כבר בסוף שנת 2017 עם טופסי 100 לכל שנת 2017 ולבקש אישור לתיאום לשנת 2018.

ביקורת המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי שומר לעצמו את הזכות לבדוק את הצהרת העובד או מקבל הפנסיה על הכנסתו אצל המעסיק העיקרי או משלם הפנסיה, על פי טופס 126 המדווח על ידי המעסיקים או משלמי הפנסיה. לכן המעסיק המשני או משלם הפנסיה אינם חייבים לבדוק את ההצהרה של העובד או של מקבל הפנסיה, אך הם חייבים לשמור את ההצהרות האמורות עם טופס 101 (או טופס 103), המעידים על הצהרת העובד על עבודה יחידה או על עבודה נוספת.

החזר דמי ביטוח בשיעור המופחת

כאשר לא נערך תיאום דמי ביטוח באופן שוטף, המבוטח רשאי לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי החזר של דמי הביטוח ששולמו ביתר החל משנת המס הבאה.

בקשה להחזר דמי ביטוח בשל הכנסה בשיעור המופחת יש להזמין מהמוסד לביטוח לאומי באמצעות האינטרנט בלבד (למעט במקרים חריגים למי שאין לו אינטרנט). ההחזר מתבצע באמצעות טופסי 126 שקיימים במוסד לביטוח לאומי. יש לעקוב אחר ההוראות באתר האינטרנט.

כאשר קיימת בקשה באינטרנט וחסר טופס 126, המוסד לביטוח לאומי שולח למבוטח הודעה שחסר טופס 126. המבוטח אמור לשלוח טופס 106 לכתובת הרשומה בהודעה. עם קליטת הטופס, חישוב ההחזר יתבצע אוטומטית ואין צורך לשלוח בקשה נוספת.

אם מתברר שיש טעות בנתונים המצויים במוסד לביטוח לאומי, אפשר לשלוח טופס 106 מתוקן לכתובת האמורה.

החזר דמי ביטוח מעל ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח

החזר דמי ביטוח מעל ההכנסה המרבית ששולמו ביתר בשל תיאום שלא נערך מראש, מבוצע בסניפי המוסד לביטוח לאומי בתחום גבייה ממעסיקים (טופס 752). מבוטח שיש לו חשבון דמי ביטוח בגבייה בשל הכנסות מעסק, ממשלח יד או הכנסות פסיביות – אמור לקבל את ההחזר לאחר חישוב דמי הביטוח על הכנסות אלה. 

יש לבקש מהמעסיקים טופסי בל/100 לצורך החזר דמי ביטוח ששולמו ביתר מעל ההכנסה המרבית. מי שאין לו חשבון במחלקת הגבייה במוסד לביטוח לאומי, ושולח את הטופס למוסד לביטוח לאומי, מתבקש לצרף המחאה מבוטלת לצורך אימות חשבון הבנק.

ככלל, ההחזר מתבצע רק בעבור שנה שלמה ולא בעבור חלקי שנה. החזר בעבור השנה השוטפת מתבצע באמצעות קובץ זיכויים על ידי המעסיק אך ורק בהתאם לאישור שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

התיישנות של החזר דמי ביטוח

החזר דמי ביטוח בשל תיאום שלא נעשה מראש ניתן עד שבע שנים לאחור (לא כולל את השנה השוטפת). המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזרים המפרטים את אופן הטיפול בהחזרים (התיישנות החזרי דמי ביטוח).

החזר דמי ביטוח למקבל פנסיה מוקדמת

"פנסיה מוקדמת" (לרבות תקבול בשל אובדן כושר עבודה) כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי נחשבת "מעסיק משני", אף על פי שבמס הכנסה הפנסיה המוקדמת נחשבת למעסיק עיקרי לעניין תיאום מס.

מבוטח שהוא עובד שכיר במקום אחד או יותר וגם מקבל פנסיה מוקדמת, או מבוטח שמקבל פנסיה מוקדמת מכמה מקומות, שלא ביצעו תיאום דמי ביטוח מראש, פונים לקבל החזר דמי ביטוח בשיעור המופחת באמצעות אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי. ההחזר הוא עד שבע שנים לאחור (לא כולל השנה השוטפת).

עובד עצמאי (או עובד שכיר ועצמאי) ו/או מי שיש לו הכנסות פסיביות, שיש לו גם פנסיה מוקדמת, פונה לתחום גבייה ממעסיקים בסניף המוסד לביטוח לאומי שאליו הוא שייך לפי כתובת המגורים, כדי לקבל החזר דמי ביטוח ששולמו ביתר מהפנסיה המוקדמת, לחשבונו בגבייה, לאחר שתיערך התאמה על כל הכנסותיו.

מדור התשלומים של צה"ל

מקבל פנסיה מוקדמת ממופ"ת יבדוק באתר מופ"ת באינטרנט את הכללים החלים עליו בעניין תיאום דמי ביטוח והחזר דמי ביטוח בגין שנים קודמות.

חישוב דמי ביטוח של עצמאי שהוא גם שכיר

מי שהוא עובד שכיר במקום עבודה אחד והוא גם עובד עצמאי (או שיש לו הכנסות פסיביות החייבות בדמי ביטוח), חישוב דמי הביטוח עד התקרה מבוצע בהפרשי השומה בתיק העצמאי שלו בביטוח הלאומי. אם נעשתה טעות במשכורת, אזי יש לפנות למוסד לביטוח לאומי כמקובל.   

החזר דמי ביטוח למעסיק ודוחות שליליים – "קובץ זיכויים"

כאשר מעסיק אמור לדווח על שינוי מעמד של עובד או להגיש תביעה להחזר דמי ביטוח, עליו לפנות למוסד לביטוח לאומי ולתבוע את החזר דמי הביטוח הלאומי ששילם (חלק המעסיק) וגם את חלקו של העובד בדמי הביטוח הלאומי ובדמי ביטוח הבריאות. את חלקו של העובד הוא מעביר לעובד.

החל מהדיווח של משכורת חודש יולי 2012 (ב-15 באוגוסט 2012), המעסיק מבצע כל שינוי סטטוס (כמו שינוי מעובד רגיל למקבל קצבת זקנה) וכל החזר דמי ביטוח, בשידור למחשב של הביטוח הלאומי לשנה השוטפת ועוד שבע שנים אחורה, למעט החזר בשל ביטול תושבות ולמעט החזר מעל התקרה למעסיק משני בשנים קודמות.

תיקון הדיווח בעבור משכורת של בעל שליטה אפשרי בשידור למחשב רק בשינוי סטטוס. המוסד לביטוח לאומי אינו מאפשר לבעלי שליטה לתקן משכורת או לעדכן דמי ביטוח באמצעות שידור למחשב. דרישת החזר בשל שיעור מופחת או שיעור מלא של בעלי שליטה ניתן לבצע באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.

לשכות השירות ובתי התוכנה פיתחו בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי קובץ זיכויים המתבצע באופן אוטומטי לפי כללי ההתיישנות.

הקובץ מכיל את פרטי העובדים כך שעובד שאינו מזוהה אינו מזוכה.

כל דיווח לפי הסיבה המתאימה נבדק מול מערכות המוסד לביטוח לאומי. עובד שמדווח כמקבל קצבה ולא נמצא זכאי לפטור, המעסיק מקבל הודעת שגיאה.

המוסד לביטוח לאומי מאמת את הנתונים, ולאחר אימות הנתונים בודקים את המעמד. הבדיקה מיידית וכל עובד נבדק. כל אישור מהביטוח הלאומי תקף למעסיק ומאפשר לזכות העובד במערכת זו. ההחזר נרשם כזיכוי בחשבון המעסיק בביטוח הלאומי. המעסיק מחזיר לעובד את חלקו במסגרת המשכורת בחודש ההתחשבנות.

האמצעים לשידור הקובץ:

1.    מערכת B2B – מעסיק או לשכת שירות המקושרים ל-B2B דרך מערכת W.C.F (העברת דיווחים בדרך מקוונת) שהוכנה על ידי בתי תוכנה או לשכות השירות.

2.    דרך מערכת ייצוג לקוחות. כל המייצגים במערכת זו מקושרים למערכת B2B. בראש המסך יש כפתור B2B שניתן לעבור אליו אוטומטית ולבצע את שידור הקובץ.

מוקד תמיכה מקצועי בביטוח הלאומי: 02-6463346, 02-6463348, פקס 02-5386520.

בחינת ההיבט הביטוחי

הגשת בקשה להחזר דמי ביטוח כאמור מחייבת בחינה של ההיבט הביטוחי של המשכורת, כאמור בפסקי דין בבית הדין הארצי לעבודה. רצוי לבחון היטב כל בקשה להחזר, כיוון שקיימת חשיפה לפגיעה בגמלאות שהעובד זכאי להן.

החזר דמי ביטוח לעובד במקרים חריגים

המוסד מחזיר את דמי הביטוח בגין שינוי סטטוס של עובד למעסיק. המעסיק מעביר לעובד את חלק העובד בדמי הביטוח הלאומי ואת כל דמי ביטוח הבריאות.

כאשר מעסיק נפטר או בעת פשיטת רגל או פירוק של המעסיק, העובד מתבקש לפנות למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל את חלקו בהחזר באופן אישי.

תיקון סעיף 351(א) וביטול סעיף 351(ה) לחוק הביטוח הלאומי בשנת 2008

החל משנת 2008 בוטל הפטור מדמי הביטוח הלאומי למבוטח שמקבל שכר בתקופה שבעדה הוא מקבל דמי לידה, או דמי פגיעה, או תשלומים בקשר לשיקום מקצועי. כלומר, שכר (לרבות הטבת שכר) המתקבל בתקופה זו חייב בדמי ביטוח, כמקובל.

המעסיק מנכה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מהעובד ומעביר למוסד לביטוח לאומי גם את חלקו בדמי הביטוח הלאומי (אם הוא מעסיק עיקרי, אזי הוא מנכה מהעובד גם דמי ביטוח מופחתים). את הדיווח ואת התשלום יש לבצע בטופס 102.

תקנה 22 - מעסיק המורשה לשלם דמי פגיעה לעובדיו על פי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, נוהג כדלקמן:

החל ממשכורת חודש מארס 2008 המעסיק משלם שכר רגיל לעובד בתקופת דמי הפגיעה (שלא יפחת מדמי הפגיעה), מנכה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלוא שכרו של העובד, ומשלם את חלקו בדמי הביטוח הלאומי (חלק המעסיק) על כל השכר. דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות אינם מנוכים מדמי הפגיעה שהמוסד לביטוח לאומי מחזיר למעסיק.

החזר דמי ביטוח למעסיקים הכלולים בתקנה 22

תקנה 22 בתקנות בדבר ביטוח מפני פגיעה בעבודה מאפשרת למעסיק (שחתם על ההסכם עם המוסד לביטוח לאומי) לשלם בשם המוסד לביטוח לאומי את דמי הפגיעה לעובד שנפגע בעבודה אצל אותו המעסיק, במועד תשלום המשכורת, תמורת עמלה בשיעור 2.5% מדמי הפגיעה. המעסיק מקבל מהמוסד לביטוח לאומי את הסכומים ששילם.

בבדיקות שערך המוסד לביטוח לאומי התברר כי מעסיקים מורשים לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי שילמו בעבר דמי ביטוח לאומי וניכו מהעובדים דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, בתקופה שבה הם שילמו את דמי הפגיעה לעובד על פי התקנה האמורה. המעסיקים לא פנו למוסד לביטוח לאומי לבקש החזר דמי ביטוח בעבורם ובעבור העובדים. 

במשך השנים החוקים השתנו וביצוע ההחזר הפך לפעולה מורכבת ולכן פיתח המוסד לביטוח לאומי מערכת אוטומטית שמבצעת את ההחזר באופן המיטבי החל משנת 1997, בהעברה ישירה לחשבונות הבנק של המעסיקים שפנו ומלאו את השאלון ושל עובדיהם, תוך כדי חלוקה בין יתרות הזכות שמגיעות לעובדים ולמעסיקים.

חוזר בנושא מפורסם באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.

על פסק הדין בעניין מגן דוד אדום בעניין שלעיל הוגש ערעור על יד המוסד לביטוח לאומי.

מימוש ניירות ערך ואופציות לעובדים

הרפורמה במס שינתה את כללי החיוב במס של הכנסות ממימוש מניות ואופציות לעובדים בהקצאות חדשות שמבוצעות החל מיום 1 בינואר 2003.

בחירה של מסלול מיסוי שיחול על תוכנית ההקצאה - מסלול הכנסת עבודה או מסלול רווח הון - משפיעה על החבות בדמי ביטוח ועל הזכאות לגמלאות בשל הכנסה זו (סעיף 345א לחוק הביטוח הלאומי).

להלן שני פסקי דין בעניין הכנסה מאופציות במסגרת סעיף 102 לפקודה הקודמות לרפורמה במס:

בפסק דין בנק המזרחי ובנק טפחות נגד המוסד לביטוח לאומי (בל 010133/06, בל 10134/06) מיום 11 במאי 2008, בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נקבעה עמדה לעניין סעיף 102 לפקודה. את בנק המזרחי ובנק טפחות ייצגו עורכי הדין עמנואל גבאי ואליעזר צוקרמן.

כב' השופט אייל אברהמי קבע חד משמעית כי הכנסת עובדי הבנק מההטבה שניתנה להם במסגרת ההפרטה של הבנק ובמסגרת סעיף 102 לפקודה, בנוסחו לפני הרפורמה במס, "אינה הכנסת עבודה, כי אם רווח הון, הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ומס בריאות. מועד המיסוי הינו המועד בו מסתיימת תקופת חסימת המניות, היינו תקופת ההפקדה בידי הנאמן".

בבית המשפט העליון ניתן פסק דין (ע"א 6161/05) חגי כץ נגד פ"ש ת"א 3, שקבע את ההלכה כי הרווח שנקבע לעובד ממימוש אופציות ומניות שהוקצו לפני ינואר 2003 לפי סעיף 102 לפקודה – הוא רווח הון.

ביום 30.07.2014 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 44372-09-11) את תביעתה של חברת אורמת מערכות מידע להשבת דמי ביטוח ששילמה בגין מימוש מניות עובדים לפי סעיף 102 הישן לפקודת מס הכנסה רטרואקטיבית גם לתקופה שקדמה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין לפיד וכץ מיום 31.12.2008, בניכוי גמלאות מחליפות שכר.

בית המשפט העליון קבע כי ככלל, הלכה חדשה חלה גם רטרואקטיבית. בעניין שבנדון, פסיקת בית המשפט בעניין לפיד וכץ היא פירוש ראשון שניתן להוראת החקיקה ולא שינוי של הלכה קודמת.

נמסר מהמוסד לביטוח לאומי כי המוסד הגיש ערעור על פסק דין אורמת מערכות מידע.

דמי אבטלה

החל מיום 1.4.2013, בתיקון 141 לחוק הביטוח הלאומי, נקבעה תקופת אכשרה אחידה לכל סוגי העובדים השכירים, שנמנית בחודשים (ולא בימים). הזכאות לדמי אבטלה מושגת לאחר צבירת 12 חודשי עבודה מתוך 18 החודשים שקדמו לתקופת האבטלה, שבהם עבד העובד יום אחד או יותר מהימים בחודש.

החל מאפריל 2013 דמי האבטלה מחושבים על בסיס ממוצע השכר בששת חודשי העבודה האחרונים, כך שהשכר היומי הממוצע משקף את השכר הריאלי של העובד.

בדצמבר 2015 פרסם המוסד לביטוח לאומי הוראות הקשורות לחישוב בסיס ממוצע השכר בששת החודשים הקלנדריים האחרונים שלפני התאריך הקובע:

1.        אפשר "לדלג" על חודש שבו השכר מופחת בשל מחלה או תאונה, ואף עקב טיפול בבן משפחה שחלה, עם המצאת אישורי מחלה או תאונה.

2.        אפשר להכליל את חודש העבודה האחרון שלפני התאריך הקובע במניין ששת החודשים הקלנדריים, אף אם העובד לא עבד עד סוף החודש, ובלבד שהעובד לא התייצב בלשכת התעסוקה באותו החודש.

תנאי הזכאות לדמי אבטלה לעובדים שהוצאו לחל"ת כפוי, שאינו בהסכמת העובד

העובד זכאי לדמי אבטלה רק אם מתקיימים כל התנאים המפורטים להלן:

1.        התקיימו יחסי עבודה עד יום היציאה לחל"ת.

2.        יש תקופת אכשרה של 12 חודשים לפחות שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 18 החודשים שקדמו לתחילת תקופת האבטלה. עבודה בחלק מהחודש נחשבת לחודש עבודה מלא.

3.        העובד נרשם בלשכת התעסוקה כדורש עבודה ולא הוצעה לו עבודה חלופית.

4.        משך תקופת החל"ת לא יפחת מ-30 ימים רצופים.

5.        לא ישולמו דמי אבטלה בעד הימים שבעדם מגיעים לעובד ימי חופשה, אף אם בחר העובד שלא לנצל את ימי החופשה הצבורים המגיעים לו, ואף אם הוא אינו מקבל תשלום בגינם מן המעסיק.

6.        בתקופת החל"ת העובד אינו זמין למעסיק לביצוע עבודה. אם המעסיק יזמן את העובד לעבודה אפילו לימים ספורים, הזכאות לדמי אבטלה עלולה להישלל לכל החודש.

תביעות שיבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ממי שאינו המעסיק

בתביעת שיבוב תובע המוסד לביטוח לאומי את מי שגרם נזק, כדי להחזיר לעצמו את התשלום ששילם לנפגע, למעט אם הוא "המעסיק" או מבטחו של "המעסיק".

לעתים יכול להיווצר קושי להבחין בין הגוף שמעסיק את העובד בפועל (לפי דיני עבודה) לבין הגוף שמשלם לעובד את המשכורת, ובשל כך גוף זה מדווח למוסד לביטוח לאומי ומשלם את דמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי (כאשר המעסיק לפי דיני העבודה משלם עבור ההעסקה לגוף זה).

חברת קוקה קולה (להלן: "החברה המעסיקה") העסיקה עובד באמצעות חברת כוח אדם. שכרו של העובד לרבות העלויות הנלוות שולם לחברת כוח האדם. לעובד האמור אירעה תאונה במהלך עבודתו, שבה נפגע מרכב שבוטח על ידי החברה המעסיקה.

הערכאות השונות בפסק הדין רע"א 10453/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח' דנו בשאלה אם לצורך זכות השיבוב יש לראות בנפגע כמי שהיה עובד של חברת כוח האדם, שאז קמה למוסד לביטוח לאומי זכות לתבוע את חברות הביטוח של החברה המעסיקה (להלן: "המשיבות"); או – אם יש לראות בנפגע עובד של החברה המעסיקה, אזי לא קמה למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב.

בית המשפט העליון קבע כי מעסיקו של אדם לעניין תביעת השיבוב הוא מי שמשלם למוסד לביטוח לאומי את תשלומי דמי הביטוח בעד העובד. כלומר, חברת כוח האדם היא המעסיק לצורך הביטוח הלאומי, ולא החברה המעסיקה, ואין כל מניעה מהמוסד לביטוח לאומי לתבוע בתביעת שיבוב את המשיבות, כמי שביטחו בעבור המעסיקה בפועל (קוקה קולה) את הרכב שממנו נפגע המועסק. 

כלומר, עולה מתוצאת פסק דין זה, שכאשר חברה מעסיקה עובדים באמצעות חברת כוח אדם – במקום העסקתם כשכירים "ישירים" שלה – הרי במכלול השיקולים הכספיים שהיא עורכת, היא אמורה להביא בחשבון גם חשיפה לתביעת שיבוב מן המוסד לביטוח לאומי, עת קרות מקרה ביטוח דוגמת פגיעה או נכות לעובדי כוח אדם אלו במסגרת עבודתם בפועל אצלה. 

בתיקון חוק הביטוח הלאומי במסגרת התכנית הכלכלית לשנים 2013-2014 נקבע שצד שלישי שניכה או שיכול היה לנכות סכום כל שהוא מהפיצויים שחב בהם כפי שהוסבר לעיל, ידווח תוך 60 ימים למוסד לביטוח לאומי על הניכוי האמור. אי דיווח ייחשב להונאה לעניין תקופת התיישנות.

מעסיקי עובדים במשק בית

עד חודש יולי 2005 קיבל המוסד לביטוח לאומי גם דיווחים שנעשו בלי שנמסרו פרטים מלאים על עובדי משק בית. כיום, על פי הוראת המוסד לביטוח לאומי אי אפשר לדווח על העסקת עובד משק בית ללא פרטים מלאים של העובד. יש לבקש מן העובדים את הפרטים המלאים כדי שניתן יהיה לדווח ולשלם את דמי הביטוח.

יש לדווח גם על עובד תושב חוץ ולרשום את מספר הדרכון במקום מספר תעודת זהות. יש לחשב את דמי הביטוח בשיעור המתאים בעד עובד תושב חוץ.

החל בחודש ינואר 2014, מטופל סיעודי שמעסיק עובד זר דרך חברת כוח אדם שמשלמת שכר לאותו העובד, פטור בתנאים מסויימים מתשלום דמי ביטוח לאומי על השלמת השכר שהמטופל משלם לעובד הזר (בין התנאים: התשלום לעובד הזר נעשה בהעברה בנקאית לחשבון העובד או בהמחאה לפקודת העובד, התשלום אינו עולה על סך של 3,000 ש"ח לחודש וקיים תיק העסקה במשק בית לאותו מטופל סיעודי).

מומלץ לוודא שלעובד האמור יש אשרת עבודה תקפה לעבוד באותו משק הבית (לא מומלץ להעסיק עובד שאינו חוקי אך מי שמעסיק עובד כאמור חייב לבטח אותו במוסד לביטוח לאומי).

יש לזכור שמעסיק שאינו משלם דמי ביטוח בעבור עובד עלול להידרש לשלם את דמי הביטוח בצירוף הצמדה וקנסות, ולעתים אף להיתבע להחזיר גמלה שהמוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לעובד. כאשר העובד תובע גמלה, אשר ייתכן שלא היה זכאי לה בשל העובדה שהוא עובד במשק בית, עלול המעסיק להיחשד כמי שסייע לעובד לקבל גמלה שלא כדין אם לא דיווח כדין על העובד.

החל מהדיווח של חודש יולי 2010, מעסיקי עובדים במשק בית נדרשים לדווח על העובדים פעם ברבעון בעד הרבעון שקדם: ביום 20 ביולי, ביום 20 באוקטובר, ביום 20 בינואר וביום 20 באפריל. הדיווח כולל את פרטי העובד וכן את פירוט השכר ושעות העבודה בכל חודש.

באתר הביטוח הלאומי באינטרנט אפשר לדווח מדי חודש.

מי מוגדר עובד משק בית

המוסד לביטוח לאומי פרסם הוראות בחודש נובמבר 2008 כדי ליצור אחידות בטיפול במשק בית בין סניפי הביטוח הלאומי. ההוראות מופיעות באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.

עובד במשק בית מוגדר במוסד לביטוח לאומי כמי שמועסק בעבודות שוטפות ורגילות במסגרת ביתו הפרטי של המעסיק או בעבודות ניקיון בבניין משותף. נכללים גם מי שעוסקים בטיפול בילדים, במבוגרים, בקשישים ובסיעודיים.  לא נכללים מי שעוסקים בעבודות לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק.

מדובר בעבודות שבטבען נחוצות לשמירה על אחזקה תקינה ועל תפקוד משק הבית הפרטי (ולא העסק) ו/או הבניין המשותף וסיוע לבעל הבית הפרטי ו/או לבני ביתו בניהול משק הבית.

בין היתר נקבעו בהוראות מי שאינם כלולים בין העבודות במשק הבית: הוראה פרטית והנחיית סדנאות, גננים שעיקר עיסוקם בגננות וכן ניקיון ואחזקת עמותות, לרבות בתי כנסת.

הרשימה שמוצגת להלן אשר מופיעה באתר הביטוח הלאומי באינטרנט היא רשימה סגורה ויש לפעול לפיה בכל מקרה של ספק אם העובד עצמאי או עובד שכיר במשק הבית. לדוגמה, הזמנת עבודת סיוד בבית אינה כלולה בין העבודות המוגדרות כעבודות במשק הבית.

עבודה בבית העובד

בדרך כלל עובד שכיר מבצע עבודה אצל המעסיק. לעתים העבודה מתבצעת בביתו של העובד וסביר שהוא מנהל עסק עצמאי. דוגמה לכך ניתנה בפסק דין פרפרה נגד המוסד לביטוח לאומי (ב"ל 41382-08-11, מיום 9.5.2012).

על פי ההוראות שפרסם המוסד לביטוח לאומי, כאשר העבודה מתבצעת בביתו של מבצע העבודה, הוא ייחשב עצמאי ולא עובד שכיר.

צו הרחבה לביטוח פנסיוני במשק

בצו ההרחבה לביטוח הפנסיוני נקבעו העובדים שהצו חל עליהם, לרבות עובדים שלא חלה עליהם חובת ביטוח על פי חוק או הסכם כלשהו. בדרך כלל עובדי משק בית נמנים על עובדים אלו ולכן צו ההרחבה חל עליהם. ההפקדה לביטוח פנסיוני היא נוסף על התשלום למוסד לביטוח לאומי.

להלן סוגי העבודות המוכרות במשק הבית בעבור הדיווח למוסד לביטוח לאומי

להלן העקרונות המצטברים שעל פיהם נחשב מבוטח לעובד במשק בית, על פי המוסד לביטוח לאומי:

1.        המעסיק הוא אדם פרטי (או ועד בית, או קבוצת הורים) והעבודה אינה לצורך עסקו או משלח ידו.

2.        העבודה נחוצה וחיונית, ואילולא היו מעסיקים את העובד אזי היו מעסיקים עובד אחר במקומו.

3.        לעובד במשק הבית משולם שכר ריאלי (ולא סמלי) והוא אינו עובד בהתנדבות או ללא שכר.

4.        העובד במשק הבית אינו מבצע את העבודה במסגרת עזרה הדדית טבעית בין בני המשפחה או בין חברים.

5.        העבודה שמבוצעת נמדדת בכסף ומוערכת כשכר עבודה במסגרת קשר חוזי להסדרת זכויות וחובות בין עובד למעסיקו.

6.        עיקר העבודה נעשה באופן סדיר וקבוע במסגרת שעות עבודה או ימי עבודה קבועים.

7.        העובד במשק הבית מחויב לבצע את העבודה באופן אישי.

8.        העובד במשק הבית אינו מעסיק עובדים בביצוע העבודה.

9.        היקף העבודה ריאלי וסביר ביחס לסוג העבודה.

פנסיה מוקדמת (פרישה לגמלאות לפני גיל הפרישה)

"פנסיה מוקדמת" מוגדרת בסעיף 345ב לחוק כקצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד בטרם הגיעו לגיל פרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או בשל אובדן כושר עבודה מלא או חלקי.

משלמי הפנסיה המוקדמת, לרבות חברות הביטוח, חייבים לנכות דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלוא הפנסיה שנכללת בהגדרת "פנסיה" שבסעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי. כאשר אין חובת ניכוי במקור של דמי ביטוח, ההכנסה חייבת בדמי ביטוח באופן אישי על ידי המבוטח.

להלן מפורטים המקרים שבהם משלם הפנסיה פטור מלנכות דמי ביטוח מהפנסיה המוקדמת (מבוסס על פרסומים של הביטוח הלאומי):

1.    גמלאים שהגיעו ל"גיל הפרישה" על פי חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004.

2.    פנסיה לשאיריו של גמלאי (כגון אלמן/ה וילדים).

3.    מבוטח שפרש לגמלאות ב-2 לחודש ואילך – לא ינוכו ממנו דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מהפנסיה באותו החודש, אלא רק מהחודש שלאחריו ואילך.

4.    המוסד לביטוח לאומי רואה במענק שנים עודפות בפנסיה כהכנסה פטורה מתשלום דמי ביטוח.

5.    הכנסה מהיוון פנסיה אינה מחויבת בדמי ביטוח החל מיום 1.9.2007 כיוון שההכנסה מהפנסיה המוקדמת מחויבת במלואה כאילו אין היוון.

6.    "עקרת בית" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי פטורה מתשלום דמי ביטוח – אישה נשואה (או ידועה בציבור) היא "עקרת בית" על פי חוק הביטוח הלאומי, אם אינה עובדת כעובדת שכירה או כ"עובדת עצמאית", ושבעלה (או בן זוגה) מבוטח לפי פרק י"א לחוק (מבוטח לענף אזרחים ותיקים ושאירים).

משלם הפנסיה מקבל הצהרה בכתב מ"עקרת הבית" בתחילת כל שנת כספים על מעמדה כאמור. בגוף ההצהרה עליה להתחייב להודיע למשלם הפנסיה כאשר תתחיל לעבוד כעובדת שכירה או כ"עובדת עצמאית", או על כל שינוי שיחול במעמדה האישי. באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי יש טופס בל/619 למטרה זו.

יש לשים לב שבטופס 619 עקרת הבית מצהירה שבן זוגה "תושב ישראל". הכוונה היא שבן הזוג תושב ישראל ומבוטח לפי חוק הביטוח הלאומי לעניין קצבאות זקנה ושאירים. כלומר, אם הבעל או הידוע בציבור עלו לארץ מעל גיל 62, הם אמנם תושבי ישראל, אך אינם מבוטחים לעניין הפטור מדמי הביטוח.

משלם הפנסיה מנכה דמי ביטוח מהפנסיה המוקדמת בכל חודש שבו המבוטחת אינה כלולה בהגדרה לעיל ואינה "עקרת בית", לדוגמה: אם היא עובדת שכירה.

7.    כאשר הגמלאי אינו תושב ישראל, הוא פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (אופן החזר דמי ביטוח ששולמו ביתר מפורט בחוזר הביטוח הלאומי מתאריך 18.2.2013).

8.    אלמנה המקבלת קצבת שאירים או קצבת תלויים מן המוסד לביטוח לאומי בישראל. האלמנה מקבלת טופס 618 מהמוסד לביטוח לאומי בעבור משלם הפנסיה המוקדמת.

9.    מבוטח נכה המקבל מהמוסד לביטוח לאומי בישראל קצבת נכות כללית זמנית מלאה לתקופה של שנה לפחות, או קצבת נכות כללית מלאה יציבה, או קצבת נכות מעבודה בשיעור 100% לצמיתות.

יש לשים לב לסוג הקצבה שמקבל המבוטח מהמוסד לביטוח לאומי. גמלת ניידות, גמלה לשירותים מיוחדים וגמלה לנכי פוליו, לדוגמה, אינם מזכים בפטור האמור. המבוטח הנכה מקבל אישור מהמוסד לביטוח לאומי למסירה למשלם הפנסיה.

10.  מבוטחת ברשות (שעדיין מבוטחת, אף על פי שהזכות לביטוח ברשות בוטלה).

11.  מבוטח שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי אישור לתיאום דמי ביטוח כיוון שהכנסותיו הנוספות עולות על התקרה החייבת בדמי ביטוח.

פנסיה מוקדמת מחו"ל

ככלל, פנסיה מוקדמת מחו"ל היא הכנסה שמקורה בסעיף 2 לפקודה ולכן היא חייבת בדמי ביטוח לפי הכללים החלים על הכנסה שאינה מעבודה. לסוג הכנסה זה אין פטור בסעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי. בהתאם לכך, גם עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים חייבים בדמי ביטוח על פנסיה מוקדמת אף שהם פטורים ממס ומדיווח על הכנסה זו לפי תיקון 168 לפקודה.

נציגי לשכת רואי חשבון נפגשו עם מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ועם הנהלת אגף הביטוח בעניין זה. הובטח לבחון את הנושא ולתקן את חוק הביטוח הלאומי.

הקבלן - כמעסיקם של עובדי קבלן-המשנה (בעבודות בנייה)

על פי סעיף 355 לחוק הביטוח הלאומי הותקנו תקנות בדבר חובת קבלן להודיע על ביצוע עבודה באמצעות קבלן-משנה ובדבר דינו של קבלן שלא קיים את החובה האמורה. תקנות אלו הן: תקנות הביטוח הלאומי (דינים וחשבונות של קבלנים), התשי"ח-1957.

התקנות קובעות כי קבלן המבצע עבודות בנייה באמצעות קבלן-משנה, יודיע למוסד לביטוח לאומי תוך שבוע מיום עריכת החוזה עם קבלן-המשנה, או מהיום הראשון להעסקתו של קבלן המשנה, לפי המוקדם, על ההעסקה. אם לא הודיע הקבלן על העסקת קבלן-המשנה, יראו אותו כאילו הוא המעסיק של עובדי קבלן המשנה.

עבודות "בנייה" לעניין זה, הן כל העבודות שבמסגרת הנדסה אזרחית: בניית מבנים, עבודות חפירה, סלילה, גישור, הנחת צנרת וכדומה.

כדי שהמוסד לביטוח לאומי יוכל לבחון אם הקבלן עומד בדרישות שבתקנה, הקבלן מתבקש למלא טופס בל/648 (שמצוי באתר המוסד לביטוח לאומי באינטרנט), לצרף העתק מהסכם העבודה ולצרף את חלק ב' של הטופס חתום ומאושר על ידי כל קבלני-המשנה.

אם קבלן-המשנה מעסיק עובדים זרים ו/או תושבי שטחים, יש לצרף לטופס גם אישור מתאים על רישיון להעסקת העובדים.

בהתאם לחקיקה האמורה קבלן בניין שאינו מדווח למוסד לביטוח לאומי על קבלני-המשנה שהוא מעסיק, מקבל עליו - במודע - את האחריות כמעסיקם של עובדי קבלן-המשנה. אם קבלן-המשנה מביא לקבלן אישור מהמוסד לביטוח לאומי שהוא מדווח ומשלם דמי ביטוח על פי החוק והתקנות, אין צורך לדווח על פי סעיף 355 לחוק והתקנות שהותקנו לפי סעיף זה.

בשלב זה המוסד לביטוח לאומי לא הרחיב נוהל זה גם לקבלני משנה בענפים אחרים (כפי שמאפשר החוק), וטרם נקבעו תקנות המאפשרות את הרחבת הנוהל.

פסק דין – הקבלן הוכר כמעסיק

ביום 21 ביוני 2011 נדונה בבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 6664-05) תביעתו של אברהים רבעי (להלן: "המבוטח") נגד המוסד לביטוח לאומי, להכיר בפגיעה מיום 2.8.2004 שבה נפל מפיגום בקומה 7 כתאונת עבודה.

המבוטח טען כי מעסיקו היה מיכאל לסרי (להלן: "הקבלן"), ועל כן המוסד לביטוח לאומי שלח הודעת צד ג' כנגד הקבלן.

הקבלן טען כי לא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין המבוטח וכי המעסיק בפועל בזמן התאונה היה קבלן-המשנה בשם אברהים אבו מדיגם, שאליו הקבלן שלח הודעה לצד ד'.

המוסד לביטוח לאומי שלח הודעה לצד ה' כנגד קבלן-המשנה (אברהים אבו מדיגם) למקרה שבית הדין יקבע כי הוא היה מעסיקו של המבוטח, ועל כן הוא זה שחייב בתשלום דמי ביטוח בגין העסקת המבוטח.

בית הדין קבע בדיון קודם כי התקיימו יחסי עבודה בין המבוטח לבין הקבלן (מיכאל לסרי), וכי האירוע הוא פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

בדיון הנוכחי התקבלה הודעת צד ג' ששלח המוסד לביטוח לאומי כנגד הקבלן, ונדחו הודעות צד ד' שהגיש הקבלן כנגד קבלן-המשנה והודעת צד ה' שהגיש המוסד לביטוח לאומי כנגד קבלן-המשנה.

השלכות מעשיות

דרישה להחזר גמלאות ממעסיק שלא שילם דמי ביטוח כחוק - במקרה זה חל סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, שלפיו המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע ממעסיק שלא נרשם במועד או לא שילם במועד דמי ביטוח בעד עובדיו, ואירע מקרה המזכה בגמלה, את שווי כל הגמלאות בעין ובכסף ששולמו וישולמו בעתיד לעובד על ידי המוסד לביטוח לאומי בקשר לאותו מקרה.

דרישה מהמעסיק לשלם את דמי הביטוח - המוסד לביטוח לאומי יפנה למעסיק לתבוע ממנו את דמי הביטוח שלא שולמו לו (מגולמים), בצירוף הפרשי הצמדה וקנסות (היבטים פליליים אפשריים אף הם).

הקבלן – כמעסיק קבלן-המשנה - במקרה הנדון בפסק הדין, גם אילו היה נקבע בבית הדין כי קבלן-המשנה (אברהים אבו מדיגם) הוא המעסיק בפועל של המבוטח, כך שלכאורה סעיף 369 לחוק היה חל על קבלן-המשנה ככל הנראה, יכול היה המוסד לביטוח לאומי ליישם את הוראות התקנות מכוח סעיף 355 לחוק ולהחיל על מר מיכאל לסרי (הקבלן) את כל החבויות, לאור העובדה שהקבלן לא הודיע למוסד לביטוח לאומי על העסקת קבלן-משנה.

ביטול ועדת שומה ומינוי "פקיד השגות"

סעיף 359 לחוק הביטוח הלאומי מסדיר את אפשרות הערר על קביעת דמי הביטוח. מסוף שנת 2015 ועד סוף 2016, מנגנון ההשגה היה באמצעות ועדת שומה כמפורט בסעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי, שחייב את המוסד לביטוח לאומי להקים ועדת שומה ליד כל סניף של הביטוח הלאומי.

ועדת השומה דנה בהשגות של מבוטחים ומעסיקים על קביעת דמי ביטוח, בנושאים המפורטים בסעיף 359 לחוק הביטוח הלאומי (לדוגמה, סעיף 373א אינו כלול בין הנושאים המפורטים בסעיף 359 לחוק). על החלטת ועדת שומה אפשר לערער בבית הדין לעבודה בשאלות משפטיות בלבד ולא בשאלות עובדתיות.

מנגנון הערעור באמצעות ועדת שומה יושם בפועל באופן מצומצם.

חוק ההסדרים לשנת 2017 ביטל את סעיף 372 וביטל לחלוטין את האפשרות לערער על קביעת דמי ביטוח לוועדת שומה. עם זאת, תוקן סעיף 359 לחוק ובמקום ועדת שומה ממנה המוסד לביטוח לאומי פקיד גבייה ראשי המוסמך לדון בהשגות (פקיד השגות).

מועד תחילת התיקון הוא כדלקמן:

התיקון לחוק חל על קביעת דמי ביטוח שהודעה עליה נמסרה לחייב ביום 1.1.2017 ואילך, וכן על מי שטרם הגיש ערר לוועדת שומה ביום 1.1.2017, או שהגיש ערר אך טרם הוחל בשמיעת טענות הצדדים. בכל אלה יטפל פקיד ההשגות.

כאשר ועדת השומה החלה לשמוע את טענות הצדדים לפני 1.1.2017, היא תמשיך לדון בערר בהתאם לחוק שלפני התיקון בחוק ההסדרים.

סעיפי חוק הביטוח הלאומי הרלוונטיים

סמכות קביעה לפי סעיף 347 לחוק – פקיד גבייה ראשי רשאי לקבוע את דמי הביטוח של מבוטח ששינה את סיווגו הביטוחי על בסיס מקור הכנסתו בתקופת התשלום. לפי התיקון בחוק ההסדרים לשנת 2017 פקיד הגבייה חייב לנמק את החלטתו (סעיף 359 לחוק).

קביעת דמי ביטוח בהיעדר דוח לפי סעיף 357 לחוק – פקיד הגבייה רשאי לקבוע את סכום דמי הביטוח של מי שהיה חייב בהגשת דוח למוסד לביטוח לאומי ולא הגיש. סוגי הדוחות הרלוונטיים המעניקים לפקיד הגבייה את הסמכות מפורטים בסעיפים 342 ו-355 לחוק וכוללים את מרבית הדוחות שעל יחידים ומעסיקים להגיש. פקיד הגבייה חייב לנמק את ההחלטה (סעיף 359 לחוק).

קביעת דמי ביטוח בניגוד לדוח לפי סעיף 358 לחוק – פקיד הגבייה רשאי לקבוע את סכום דמי הביטוח למבוטח או למעסיק, אם הוא משוכנע שהכנסת המבוטח או שכר העבודה של עובדי המעסיק עולים על הסכומים המפורטים בדוח שהוגש. פקיד הגבייה חייב לנמק את ההחלטה (לפי סעיף 359 לחוק).

ערר על קביעת דמי ביטוח לפי סעיף 359 לחוק – עד שנת 2016, החייב בתשלום דמי הביטוח היה רשאי לערער על הקביעה לפני פקיד הביטוח הלאומי או לערער לוועדת שומה תוך 30 יום מיום שנמסרה לו הודעה בדואר רשום על קביעת דמי הביטוח. אם הוא לא ערער, הקביעה הייתה סופית.

חוק ההסדרים לשנת 2017 ביטל את סעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי וכך בוטלה לחלוטין האפשרות לערער על קביעת דמי ביטוח בוועדת שומה. עם זאת, תוקן סעיף 359 לחוק ובמקום ועדת שומה ממנה המוסד לביטוח לאומי פקיד גבייה ראשי המוסמך לדון בהשגות (פקיד השגות).

פקיד ההשגות חייב להיות פקיד גבייה ראשי, בעל ניסיון רב בקביעת הסכום המגיע כדמי ביטוח או בכל הנוגע לתשלום דמי ביטוח בעת עריכת ביקורת אצל מעסיק. פקיד גבייה ראשי שהוא רואה חשבון יהיה בעל ניסיון של חמש שנים לפחות ופקיד גבייה ראשי שאינו רואה חשבון, יהיה בעל ניסיון של עשר שנים לפחות.

פקיד ההשגות לא ידון בהשגה על קביעת דמי ביטוח שנעשתה על ידו או על ידי הממונה עליו.

את ההשגה המנומקת יש להגיש בכתב בתוך 30 יום מהיום שבו נמסרה לחייב ההודעה על קביעת דמי הביטוח בדואר רשום. מותר לפקיד ההשגות להאריך את המועד להגשת ההשגה.

חוק ההסדרים קבע שיש להחליט בהשגה בתוך שלושה חודשים מהיום שבו נמסרו כל המסמכים והפרטים הנדרשים לצורך ההחלטה בהשגה, עם אפשרות הארכה לשלושה חודשים נוספים מטעמים מיוחדים.

אם ההשגה נדחתה באופן מלא או באופן חלקי, החייב יקבל את ההודעה על כך בדואר רשום. עליו לשלם את הדרישה או להגיש תובענה על הקביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

דין הערעורים שהוגשו עד יום 31.12.2016:

אם ועדת השומה החלה לשמוע את טענות הצדדים לפני 1.1.2017, תמשיך הוועדה לדון בערר על פי החוק שלפני התיקון בחוק ההסדרים. בכל מקרה אחר הועבר הערעור שהוגש לפקיד ההשגות.

המוסד לביטוח לאומי פרסם באתר שלו ביום 28.2.2017 הוראות לעניין הגשת השגות על קביעת דמי ביטוח בהתאם לסעיפים347, 357, 358. לפי ההוראות האלה יש להגיש את ההשגות בדואר רשום.

דגשים בביקורת ניכויים של המוסד לביטוח לאומי

בסוף חודש יוני 2017 הסתיימה התקופה בת חצי השנה שבה היה על המוסד לביטוח לאומי להשיב להשגות בתחום ביקורת ניכויים של הביטוח הלאומי. מעסיקים רבים קיבלו הודעות על קבלת ההשגה שהגישו באופן מלא או חלקי, או על דחיית ההשגה.

כמה מעסיקים הגישו השגה נוספת. המוסד לביטוח לאומי בחן את האפשרות הזו והחליט שלא תינתן אפשרות להגיש השגה נוספת לאחר קבלת החלטה בהשגה.

לאור האמור לעיל, כדאי להקפיד על כמה הוראות בסיסיות בעת טיפול בביקורת ניכויים ולהבין את התהליך, כיוון שבכל שלב של התהליך אפשר להוסיף מסמכים ולתקן טעויות כדי שלא יהיה צורך להגיש השגה.

ניכוי דמי הביטוח מהעובד

לפי סעיף 342(ג) לחוק הביטוח הלאומי מנכה המעסיק את דמי הביטוח מהעובד (למעט בגיל זכאות או למי שמקבל קצבת אזרח ותיק). זאת, בשונה מתקנה 8(ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971, לעניין העסקה במשק בית, שם כתוב במפורש כי מעסיק "יהיה רשאי לנכות משכרו של עובד 1%...".

ביצוע ביקורות ניכויים בביטוח הלאומי

ביקורת ניכויים במוסד לביטוח לאומי מבוצעת בדרך כלל כל 3 עד 5 שנים. נוהגים לבדוק עד 5 השנים המוקדמות מתוך שבע השנים האחרונות (למעט חריגים).

הנושאים העיקריים שנבדקים בביקורת הניכויים של הביטוח הלאומי הם:

חיוב כל רכיבי השכר בדמי ביטוח [למעט החזרי הוצאות הפטורים ממס לפי סעיף 2(2) לפקודה, וכן רכיבים פטורים בעת ניתוק יחסי עבודה], התאמה בין טופס 126 לטופס 102, בדיקת התאמות בין הדוחות לבין התשלומים, סיווג עובדים בטור הנכון בטופס 102, פריסת שכר נוסף, זקיפת הטבות שכר לעובדים (לרבות הוצאות שלא נזקפו), בדיקת שכר מינימום, ביקורת הכנסות מחברה משפחתית וחברת בית, תיאום דמי ביטוח (ניכוי דמי ביטוח בשיעור המופחת למי שעובד בעבודות נוספות), איתור תשלומים לאוכלוסיות שונות ללא דיווח לרבות מחברות ארנק, איתור דיווחים כוזבים, סיווג עובדים על פי צו סיווג מבוטחים ותשלום דמי הביטוח בעדם ועוד.

נבדקים גם גילומים קיבוציים שדווחו לרשות המסים ולא שולמו בגינם דמי ביטוח, ודיווחים של נאמן על הכנסות שמקורן בהקצאת מניות ואופציות במסלול הפירותי.

דוח מבקר המדינה לשנת 2016 הנחה את המוסד לביטוח לאומי לבחון אם המעסיק מדווח כחוק על העובדים ומשלם את דמי הביטוח בעבור כל העובדים, כולל נושאי תפקידים בכירים שהתגמול בעבור עבודתם משולם באמצעות חברת ארנק.

המוסד לביטוח לאומי אמור לבחון (בין היתר במסגרת ביקורת ניכויים) אם מתקיימים יחסי עבודה בין החברה לבין נושאי המשרה שלה שפועלים במסגרת חברות ארנק, לפי המבחנים המסורתיים של יחסי עובד ומעסיק.

מבקר הניכויים בודק דרישת החזרי דמי ביטוח וזקיפת שווי רכב. מעסיקים שזקפו שווי רכב חלקי לפי חישוב מדויק של הנסיעות הפרטיות – מחויבים בהפרש.

ביקורת ניכויים מבוצעת גם לגיבוי תביעת גמלאות, או כאשר המעסיק תובע החזרים, או מתקן דוחות, או כאשר יש צורך לבחון יחסי עבודה.

ביקורת הניכויים היא המועד שבו אפשר לתבוע החזרים בשל טעויות שנעשו בתשלום דמי ביטוח לאומי ו/או דמי ביטוח בריאות מפני שספרי המעסיק נבדקים. הגשת תביעות להחזר דמי ביטוח לאחר שנערכה ביקורת מחייבת בדיקה חוזרת.

בשלב זה, תיקון של סיווג מבוטחים שיוצר החזר דמי ביטוח למעסיק ולעובד מחייב תיקון טופסי 102 ושידור דוחות שליליים בעת הצורך. המעסיק מקבל בחזרה את כל דמי הביטוח שהוא העביר למוסד לביטוח לאומי ואמור להחזיר לעובד את חלקו בדמי הביטוח הלאומי ואת כל דמי ביטוח הבריאות.

שומות ברשות המסים

כאשר מבוצעת ביקורת ניכויים של רשות המסים, ומבקרי הביטוח הלאומי מגיעים לביקורת בגין אותן השנים, תיתכן ביקורת כפולה בנושא הטבות שכר.

הכלל על פי הלכת "גדות" תעשיות פטרוכימיות בע"מ (דב"ע נה/0-14 מתאריך 18.07.1995) לעניין הטבות השכר האמורות שלא נזקפו במשכורת: אם הייתה ביקורת ניכויים של רשות המסים על אותן שנים – אזי מחייבים בדמי ביטוח את המעסיק בהתאם להסכם עם רשות המסים.

המוסד לביטוח לאומי אינו מקבל טענות על טעות בהסכם ניכויים של רשות המסים. המוסד לביטוח לאומי יסכים לתקן רק לאחר תיקון שומת הניכויים.

חשוב לשמור את ניירות העבודה של הסכם שומות הניכויים ברשות המסים כדי להציגם למבקר הביטוח הלאומי כדי להוכיח שיעור מס שולי, התייחסות לעובד מסויים מבחינת שיעורי דמי ביטוח או הכנסה מעל המקסימום ועוד.

עמדת הביטוח הלאומי היא, כי שומות ניכויים בלבד מחייבות את הביטוח הלאומי בעת ביקורת. זאת, על בסיס פסק דין אמי פרטס, שניתן בבית המשפט העליון.

המבקר מגיע לביקורת מצויד בנתוני השומות שהתקבלו מרשות המסים (המוסד לביטוח לאומי אינו מתייחס בדרך כלל לשומות שהתקבלו לאחר הביקורת). מהסיבה הזאת בוטל בשנת 2013 המבצע של ביטול הקנסות למעסיקים שהעבירו למוסד לביטוח לאומי את שומות הניכויים של רשות המסים בתוך 60 יום ממועד השומה.

הפעולות שנוקט המבקר במהלך הביקורת

1.       המבקר שולח למעסיק הודעה על עריכת הביקורת עם פירוט המסמכים שהוא מבקש.

2.       המבקר עורך את הביקורת.

3.       בעקבות ממצאי הביקורת המבקר מכין גיליון אקסל ובו הממצאים ומעביר אותו לנציג החברה שישב איתו במהלך הביקורת (בדרך כלל מתמנה איש קשר אחד ששמו נמסר למבקר).

4.       בשלב הזה הממצאים עדיין אינם רשומים במחשב הביטוח הלאומי.

5.       כדאי לבדוק את הממצאים בתשומת לב רבה. בין היתר כדאי לבדוק את החיובים ואת שיעור הגילום, את מספרי הרכבים ואת השווי שגולם לכל עובד, את התקופות שבהם חוייבו הרכבים בשווי רכב ואת הסכומים ואת שמות העובדים שנסעו ברכבים. כדאי בשלב הזה לבדוק שהמבקר התייחס לעובדים להם שיעורי דמי ביטוח מיוחדים, כמו מקבלי שכר מקסימום, בני נוער, מקבלי קצבאות מהביטוח הלאומי ועובדים זרים. זה הזמן לבדוק אם כל החישובים הטכניים והעובדות תואמים למידע שהוגש למבקר.

6.       אחרי שגיליון האקסל חזר מהמעסיק למבקר, ולאחר התיקונים שנעשו, הממצאים מועברים לממונה על המבקר.

7.       הממונה רשאי להחזיר את הגיליון למבקר לצורך תיקון במקרה שהסכם שנעשה עם המעסיק אינו מקובל עליו, או שלא נערך חיוב ברכיב מסויים, או שחסר מידע רלוונטי.

8.       המבקר חוזר למעסיק מצויד בגיליון אקסל מתוקן ומבקש מידע נוסף, אם נדרש.

9.       אם  נערך שינוי, גיליון האקסל המתוקן נשלח לאיש הקשר לבדיקה נוספת.

10.   לאחר אישור סופי של הממונה, המבקר מזרים את הקביעה למערכת (אפשר לראות אותה בקובץ ייצוג לקוחות), שולח את הקביעה בדואר רשום למעסיק ומזרים חיוב כספי תוך 45 ימים מיום הקביעה.

11.   המערכת רושמת את מועד מסירת הדואר הרשום למעסיק, כיוון שתוך 30 יום ממועד זה אפשר להגיש את ההשגה או את הבקשה להארכת המועד (או בתוך 12 חודשים ממועד זה אפשר להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה).

כללים לביטול קנסות – בביקורת רגילה

חוק הביטוח הלאומי מטיל קנסות והפרשי הצמדה על מי שלא שילם דמי ביטוח במועד התשלום (נוסף על תשלום דמי הביטוח), כמפורט בסעיף 364 לחוק הביטוח הלאומי.

הקנס מחושב לפי שיעור מסכום דמי הביטוח שבפיגור לכל שבוע של פיגור או חלק ממנו.

הפחתה בקנסות כתוצאה מביקורת ניכויים אפשרית למעסיק ששיתף פעולה עם המבקרים במהלך הביקורת ובהתאם לכללים שקבע המוסד לביטוח לאומי, בין היתר:

-        ממצאים בביקורת ראשונה למעסיק קטן/מלכ"ר – 100% מהקנסות מבוטלים.

-        ממצאים בביקורת ראשונה למעסיק גדול – 70% מהקנסות מבוטלים.

-         ממצאים חוזרים בביקורת שנייה – 50% מהקנסות מבוטלים.

-        ממצאים חוזרים בביקורת שלישית ואילך – אין הפחתה.

החל משנת 2016 הוגבל מספר השנים לעניין ספירת ביקורות בביטול הקנסות לעשר שנים שקדמו לשנה השוטפת. לדוגמה, בשנת 2017 נספרות ביקורות ניכויים שהסתיימו החל מיום 1.1.2007 ואילך לעניין מספר הממצאים בביקורות שבגינן מבוטלים הקנסות.

התיישנות בקביעת דמי ביטוח בביקורת ניכויים

בחוזר ביקורת ניכויים מספר 7 מיום 15.5.2016 מפורטים הכללים בעניין התיישנות קביעת חוב בדמי ביטוח בעקבות ביקורת ניכויים שעורך המוסד לביטוח לאומי.

בעקבות פנייה של לשכת רואי חשבון נעשתה חשיבה מחודשת במוסד לביטוח לאומי בעניין מועד ההתיישנות של שומות סופיות. ההוראות נבחנות בימים אלה גם בגין שומות סופיות של מס הכנסה לעניין ביקורת ניכויים של הביטוח הלאומי.

להלן מספר הדגשים מתוך החוזר:

כאשר לא הוגש טופס 126 או כשאין מידע – אין התיישנות. לדוגמה – כאשר רכיבי ההטבות אינם כלולים בשכר כי לא קוימה חובת הדיווח לגבי ההטבות האלה. דוגמה נוספת – כאשר שכר לא נפרס לא קוימה חובת דיווח להגשת דוח הפרשים (מועד הגשת גב הטופס אינו רלוונטי להתיישנות בחיוב פריסת שכר).

הובהר בעל פה, כי טופס 126 הקובע לעניין מועד ההתיישנות משנת 2016 ואילך הוא הטופס המקוון שמוגש בחודש יולי ובחודש ינואר ובתנאי שהוגש ולא השתנו הנתונים.

עוד הובהר, כי התיישנות לפי טופס 126 רלוונטית לנכונות הניכוי ולנתונים העובדתיים. אין התיישנות כאשר חובת הדיווח לא מולאה כדין, כגון כאשר שווי רכב לא נזקף כדין.

על פי החוזר, רשאי המוסד לביטוח לאומי לחייב את המעסיק בדמי ביטוח בעקבות שומת ניכויים של מס הכנסה בתוך שבע שנים מהמועד שבו נקלט המידע במערכות הממוכנות של המוסד, או שהמידע נמסר לאגף ביקורת ניכויים על ידי המעסיק או מייצגו, כמוקדם (לפי עמדת לשכת רואי חשבון ההתיישנות חלה בתוך שבע שנים ממועד קביעת השומה במס הכנסה).

כאשר מעסיק מבקש לדחות את הביקורת או שהוגשה השגה על שומות ניכויים של מס הכנסה, המשמעות היא, כי מניין שבע השנים נדחה גם הוא לגבי קבלת מידע חדש שישליך על קביעת ממצאים ביחס לשנה מבוקרת.

מעסיק המבקש החזרי דמי ביטוח ביחס לשנים "ישנות", או כאשר המוסד לביטוח לאומי צד להליך שמחייב ביצוע ביקורת ניכויים כדי לשלם גמלאות או כדי להחזיר דמי ביטוח בגין שנים מוקדמות לשבע שנים - תבוצע ביקורת ניכויים בגין השנים האלה.

החוזר קובע את בסיס עיקרון סופיות הדיון במקרים שבהם התקבל מידע חדש מרשות המסים אך הביטוח הלאומי כבר ערך ביקורת ניכויים על בסיס אותם נתונים. במקרים אלה אין מקום לפתוח את הביקורת (גם להוראה זאת יש החרגות המפורטות בחוזר).

תשלום הפרשי גמלאות מחליפות שכר בעקבות ביקורת ניכויים

במסגרת ביקורת ניכויים מתברר אי דיווח בגין עובד מסוים, או מתגלה אי דיווח על הטבות שוות כסף שניתנו לכל העובדים או לקבוצות עובדים.

בעקבות הביקורת מחייב המוסד לביטוח לאומי את המעסיקים לשלם את דמי הביטוח בגין העובד המסוים, או באופן גלובלי, ללא ייחוס פרטני של כל רכיב ששולם בפועל לכל עובד.

כיוון שהטבות אלה מגדילות את הבסיס לתשלום גמלאות מחליפות שכר, משלם המוסד לביטוח לאומי הפרשי גמלה (גלובליים, בדרך כלל) בעקבות ביקורת הניכויים בגין תגמולי מילואים, דמי פגיעה, דמי אבטלה ודמי לידה.

לעניין הפרשי גמלה פרטניים לעובד מסוים ולגמלאות נוספות, מוסיף המוסד לביטוח לאומי בסוף כל דוח ביקורת ניכויים פיסקה לתשומת לב המעסיק, שעפ"י חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, חובתו להודיע לעובדיו על שינוי בתנאי עבודתם ובכלל זה כל שינוי בקשר לתשלומי שכר עבודה, בתוך 30 ימים מהיום שנודע לו על השינוי. הפרת הוראות חוק זה היא עבירה פלילית עפ"י חוק העונשין.

בהתאם לכך, המעסיק מחויב להודיע לעובדים על זכאותם להפרשי גמלה עקב הגדלת ההכנסות החייבות בדמי ביטוח.

המוסד לביטוח לאומי בוחן בימים אלה את גביית התגמול מהמעסיקים לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי בעקבות תיקון הסעיף בחוק ההסדרים לשנת 2017.

השגה על ביקורת ניכויים

סעיף 359 לחוק הביטוח הלאומי מסדיר את אפשרות הערר על קביעת דמי הביטוח. על קביעת שומת ניכויים של הביטוח הלאומי אפשר להגיש השגה.

בהשגה, למעשה, הביקורת נפתחת מחדש ולכן כדאי לשקול היטב אם להגיש אותה. פקיד ההשגות רשאי להפחית את החיוב או להגדיל אותו (בדרך כלל כשיש טעות בקביעת השומה המקורית), וגם לבטל הסכם פשרה שהמבקר והמעסיק הגיעו אליו במהלך הביקורת.

לעיתים השגה מביאה להרחבת הביקורת, לרבות על ידי חוקרים שמגיעים למעסיק.

השגה על ביקורת ניכויים נועדה לתקן טעות שלא התגלתה בביקורת או לשנות עמדה. ברוב המקרים אפשר היה לגלות את הטעויות במהלך הביקורת, עוד לפני שהמבקר הוציא את הקביעה. כלומר, עדיף לבקש אורכה לבדיקת הממצאים במהלך הביקורת מאשר להגיש השגה.

בעקבות תיקון סעיף 359 לחוק הביטוח הלאומי בחוק ההסדרים, מינה המוסד לביטוח לאומי פקיד גבייה ראשי המוסמך לדון בהשגות (פקיד השגות).

את ההשגה המנומקת יש להגיש בכתב בתוך 30 יום מהיום שבו נמסרה לחייב ההודעה על קביעת דמי הביטוח בדואר רשום. מותר לפקיד ההשגות להאריך את המועד להגשת ההשגה.

חוק ההסדרים לשנת 2017 קבע שיש להחליט בהשגה בתוך שלושה חודשים מהיום שבו נמסרו כל המסמכים והפרטים הנדרשים לצורך ההחלטה בהשגה, עם אפשרות הארכה לשלושה חודשים נוספים מטעמים מיוחדים.

עולה מהאמור לעיל כי כל עוד ההשגה נמצאת במהלך דיון בין המייצג לפקיד ההשגות, טרם נמסר לפקיד ההשגות כל המידע ותקופת ההתיישנות טרם החלה.

כל הערעורים שהוגשו עד יום 31.12.2016 הועברו לבדיקת פקיד ההשגות, למעט מקרים שבהם החלה ועדת השומה לשמוע את טענות הצדדים לפני 1.1.2017.

אגף ביקורת ניכויים פרסם באתר הביטוח הלאומי נוהל הגשת השגה לפקיד השגות על ביקורת ניכויים. הנוהל כולל בין היתר את הפרטים שיש לכלול בהשגה ואת המסמכים שיש לצרף אליה וכן את המועדים הקשורים בהשגה, הן למשיג והן לביטוח הלאומי.

הנוהל מסב את תשומת הלב לכך שבכל מקרה שבו המשיג אינו עומד במועד הגשת ההשגה תוך 30 ימים, או במועד האחרון להמצאת מסמכים הדרושים לטיפול בהשגה, הוא חייב לבקש את הארכת המועד בכתב ולצרף את הנימוקים, אחרת ההשגה תידחה.

כאשר המוסד לביטוח לאומי מבקש הארכת המועד בשלושה חודשים נוספים מטעמים מיוחדים, עליו להודיע למשיג בכתב.

אם ההשגה נדחתה באופן מלא או באופן חלקי, החייב יקבל את ההודעה על כך בדואר רשום ועליו לשלם את הדרישה.

ניתן לערער על החלטת פקיד השגות לבית הדין לעבודה בתוך 12 חודשים מיום קבלת ההחלטה בדואר רשום.

גביית חוב דמי ביטוח בנסיבות מיוחדות

גביית דמי ביטוח מחייב שהעביר נכסים או פעילות, לרבות הרמת מסך ההתאגדות

המוסד לביטוח לאומי גובה חובות לפי פקודת המסים (גבייה). בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה מצויים כמה כלים לאכיפת הגבייה על ידי מס הכנסה, שלא היו מצויים בחוק הביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי התקשה לפעול נגד חייבים שמשתמשים בישות משפטית נפרדת (כמו חברה), לצורך התחמקות מתשלום דמי הביטוח, על ידי הברחת נכסים או העברת פעילות לאחרים.

כדי לגבות חוב של דמי ביטוח בגין משכורת של בעל מניות בחברה שעובד כשכיר בחברה שבשליטתו, שינה המוסד לביטוח לאומי את מעמדו של בעל השליטה לעצמאי. הכנסת העובד העצמאי הייתה בסכום המשכורת של בעל השליטה. המוסד לביטוח לאומי לא חייב בעבר את בעל השליטה בחבות החברה בדמי ביטוח בגין משכורות העובדים האחרים.

חוק ההסדרים לשנת 2017 הוסיף סעיף חוק חדש לחוק הביטוח הלאומי (367א) החל מיום 1.1.2017, המבוסס על סעיף 119א לפקודת מס הכנסה בשינויים המחויבים. הגדרת בעל שליטה היא אותה ההגדרה שבסעיף 119א לפקודה גם לעניין חוק הביטוח הלאומי. חבר בני אדם כמשמעותו בסעיף 1 לפקודה. קרוב כהגדרתו  בסעיף 88 לפקודה.

חוב דמי ביטוח אינו כולל חוב שנובע ממקדמות בשנה השוטפת. חוב דמי ביטוח סופי הוא חוב דמי ביטוח שחלפו לגביו 30 הימים מהמועד האחרון להגשת ההשגה כאמור בסעיף 359 לחוק הביטוח הלאומי בנוסח המתוקן וההשגה לא הוגשה במועד, או שההשגה לגביו נדחתה.

לגבי חבר בני אדם שחייב דמי ביטוח ושלא נותרו לו אמצעים לסילוק החוב נקבע בחוק ההסדרים כדלקמן:

1.       אם חבר בני אדם העביר נכסים בלי תמורה או בתמורה חלקית, יהיה רשאי הביטוח הלאומי לגבות את החוב ממי שקיבל את הנכסים.

2.       אם חבר בני אדם העביר פעילות לחבר בני אדם אחר שבו אותם בעלי שליטה או קרוביהם (במישרין או בעקיפין) ללא תמורה או בתמורה חלקית, יהיה רשאי הביטוח הלאומי לגבות את חוב דמי הביטוח הסופי מחבר בני האדם האחר.

3.       אם חבר בני האדם התפרק או הפסיק את פעילותו, יראו את הנכסים שיש לחבר בני האדם כאילו הועברו לבעלי השליטה ללא תמורה וניתן יהיה לגבות את חוב דמי הביטוח הסופי מבעלי השליטה, אלא אם הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד גבייה ראשי בביטוח הלאומי.

עוד נקבע בחוק ההסדרים לשנת 2017 כי לגבי עובד עצמאי או מעסיק יחיד שהעבירו נכסים ללא תמורה או בתמורה חלקית לאחר שהוא קרוב, או לחברה שהיחיד הוא בעל השליטה בה, ולא נותרו ליחיד אמצעים לסילוק החוב, יהיה רשאי הביטוח הלאומי לגבות את החוב ממי שקיבל את הנכסים, בתוך שלוש שנים כמפורט בסעיף.

מובהר בסעיף 367א החדש כי הביטוח הלאומי רשאי לגבות את החוב לפי פקודת המסים (גבייה), רק עד שווי הנכסים או הפעילות שהועברו ללא תמורה, או ההפרש שבין התמורה החלקית ששולמה לשווי הנכסים או הפעילות.

הביטוח הלאומי יהיה רשאי לגבות חוב דמי ביטוח של חבר בני אדם ממנהל החבר, שהוא גם בעל השליטה באותו החבר, והורשע בשל אי תשלום דמי הביטוח שנוכו ולא הועברו לביטוח הלאומי, כמפורט בסעיף.

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר מעסיקים/1471 ביום 19.7.2017 בשם גביית דמי ביטוח בנסיבות מיוחדות. החוזר מפרט את התנאים שבהם ניתן לעשות שימוש בהוראות סעיף 367א לחוק הביטוח הלאומי, לרבות דוגמאות.

מובהר בחוזר הביטוח הלאומי כי בכל סניף של המוסד לביטוח לאומי ימונה לפחות נציג אחד של תחום הביטוח והגבייה (פקיד מוסמך), אשר יעבור הכשרה וישמש איש קשר מול פקידי המוסד לביטוח לאומי בסניף ובמשרד הראשי.

הפקיד המוסמך אמור לזהות את המקרים שבהם בוצעו העברות נכסים במערכות היחסים המפורטים בסעיף ולהעביר את המידע לפקיד גבייה ראשי שיבחן את התיק (לרבות בחקירה) ואם צריך, יתן הנחייה להוציא דרישות תשלום.

תשומת לב מיוחדת צריך להקדיש לעניין ההשגה והערעור לבית הדין – על החלטה לגבות חוב לפי סעיף זה ניתן להשיג בתוך 21 ימים מיום שנמסרה ההודעה עליה.

המנהל שרשאי לדון בהשגה חייב להיות רואה חשבון או עורך דין, או בעל ניסיון של חמש שנים לפחות כפקיד גבייה וגם בעל תואר ראשון בראיית חשבון או במשפטים ממוסד מוכר להשכלה גבוהה.

אפשר לערער לפני בית הדין האזורי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שנמסרה ההחלטה.

עיקולי רכבים ברשות הרבים

חוק ההסדרים לשנת 2017 הוסיף לחוק הביטוח הלאומי את סעיף 367ב, המאפשר החל ביום 1.1.2017 לעקל רכב שחונה ברשות הרבים לשם אכיפת תשלום דמי ביטוח, אם הרכב חונה סמוך לחצריו של החייב על פי הוראות סעיף 5(1) לפקודת המסים (גבייה).

אם הרכב אינו חונה סמוך לחצרי החייב נקבעו מגבלות שונות, נוסף על קיום הוראות סעיף 5(1) לפקודת המסים (גבייה).

ערב לתשלום חוב בדמי ביטוח

המוסד לביטוח לאומי נוהג להחתים את החייב בתשלום דמי ביטוח על ערבות צד ג' כדי להבטיח שהחוב ישולם.

חוק ההסדרים לשנת 2017 הוסיף את סעיף 367ג לחוק הביטוח הלאומי. הסעיף החדש קובע כי החל ביום 1.1.2017, יכול המוסד לביטוח לאומי לאכוף על בעל שליטה את מילוי הערבות שנתן כהבטחת תשלום חוב בדמי ביטוח של חברה שבשליטתו, שעשתה הסכם תשלומים עם הביטוח הלאומי ולא עמדה בהסכם, במגבלות שבסעיף.

בעל השליטה (הערב) אמור לחתום על טופס שקבע המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהוסבר לו בעל פה ובכתב שהוא יודע כי מילוי הערבות ייאכף בדרך זו.

הגדרת "שליטה" בסעיף זה היא לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.

עסקים משפחתיים ובעלי שליטה

על פי חוק הביטוח הלאומי, תקנותיו והלכות מפסקי דין, מפורטים להלן סוגי המבוטחים בעסקים משפחתיים, כדלקמן:

-       העובד השכיר;

-       העובד העצמאי;

-       מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי;

-      עזרה הדדית טבעית בין בני משפחה - באותם המקרים בהם בני משפחה עוסקים בעבודה אצל בן המשפחה האחר והם אינם נחשבים כעובדים, כיוון שמדובר בעזרה בין בני המשפחה.

בפסק דין - פד"ע כ"ו 283 פייגלשטוק נ. המוסד לביטוח לאומי, דב"ע נג/ 78-0, מיום 11.11.93, נקבע:

             "כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכדומה".

המבחנים לקביעת המעמד של בעל שליטה בחברה שבשליטתו נקבעו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה - עב"ל 20182/97, דב"ע נז/02-182 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף - שניתן באפריל 1999. פסק הדין מהווה בסיס להחלטות בביטוח הלאומי לעניין מעמד ולעניין סכום ההכנסה המזכה בגמלה.

בית הדין הארצי קובע בפסק דין גרוסקופף את המסקנות שלהלן:

1)    הכלל הוא - שאדם המבצע עבודה בעבור חברה הוא "עובד" החברה.

2)    על החריגים לכלל מוטלת חובת ההוכחה לעניין קיום יחסי עבודה, בין היתר במצבים שבהם קיימת קרבה משפחתית.

בפסק הדין גרוסקופף ערך בית הדין מבחנים, ובעזרתם קבע שהמבוטח שהוא בעל שליטה בחברה היה עובד שכיר בחברה. מבחנים אלו הפכו למבחנים מובילים בפסקי הדין בבתי הדין לעבודה, והמוסד לביטוח לאומי משתמש בהם כדי לקבוע את אופן ביטוחם של בעלי השליטה בחברות.

המבחן הראשון - האם ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של בעל השליטה כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה.

המבחן השני - האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה. כלומר האם בעל השליטה עובד בחברה בפועל.

המבחן השלישי - האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האדם כ"עובד":

א.   האם היה לתשלומים אופי של שכר?

ב.    האם יש עירוב נכסים? כלומר, האם נשמרת ההפרדה בין החברה לבין בעלי המניות בנכסים, בחובות ובהכנסות (האם יש הפרדה בפועל בהנהלת החשבונות בין חשבון משכורת לחשבון הלוואה, לחשבון משיכות וכדומה).

יישום הלכת גרוסקופף

מומלץ לשלם שכר וסוציאליות ולהתנהג כעובד שכיר ולא כבעלים, כדי שהביטוח הלאומי יכיר בפעילות הזו כמשכורת שמקנה גמלאות. כאשר המשכורת בסכומים שונים ואינה קבועה, בדרך כלל על פי רווחי העסק, עמדת הביטוח הלאומי שמדובר בשכר בסיס ובונוסים שיש לפרוס בהתאם לתקנות.

סעיף 348 ולוח י"א לחוק הביטוח הלאומי, קובעים שדמי ביטוח בעד עובד שכיר ישולמו לפחות לפי משכורת בסכום שכר המינימום במשק לפי חוק שכר מינימום (חודשי, חלקי, יומי או שעתי). אין החרגה בסעיף האמור לבעלי שליטה או לבני משפחה.

שינוי מעמד מבעל שליטה בחברה לעצמאי

לפי הוראות שפרסם המוסד לביטוח לאומי בשנת 2009, כאשר בעל השליטה מדווח על משכורת כשכיר בחברה בשליטתו, והחברה אינה משלמת דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי באופן עקבי, ממושך ושיטתי, המוסד לביטוח לאומי רשאי לשנות את מעמדו של בעל השליטה לעצמאי ולגבות ממנו חובות שהחברה חייבת בגין משכורתו כאילו הייתה זו הכנסתו כעצמאי.

הנחיה זו אושרה ביום 15.8.2010 בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (2725/09), וקיבלה תוקף מחייב בבית הדין הארצי ביום 12.7.2012 (יוסף מזוז נגד המוסד לביטוח לאומי עב"ל 41787-10-10).

בפועל, בעל השליטה מקבל התראה לפני שינוי המעמד, ואם אינו מסדיר את חוב החברה, המוסד לביטוח לאומי משנה את מעמדו לעצמאי.

בפברואר 2016 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל54328-12-14, 26120-05-14) את תביעתם של בני הזוג גיא לבטל את החלטת המוסד לביטוח לאומי שעל פיה הם חויבו כעצמאים למרות שדווח עליהם למוסד לביטוח לאומי כעובדים שכירים, אך החברה לא שילמה בגינם את דמי הביטוח באופן עקבי.

הרמת מסך ההתאגדות בחברה

בחוק ההסדרים לשנת 2017 נוסף סעיף 367א לחוק הביטוח הלאומי שלפיו  הועמדו לרשות המוסד לביטוח לאומי מספר אמצעים אשר מקנים למוסד לביטוח לאומי אמצעי אכיפה אפקטיביים. בין היתר יכול המוסד לביטוח לאומי להרים את מסך ההתאגדות ולגבות חוב בדמי ביטוח במקרים שבהם חברה שהיה לה חוב בדמי ביטוח העבירה נכסים או פעילות ללא תמורה או בתמורה חלקית במטרה להתחמק מתשלום דמי הביטוח.

המועד שבו נבחן עובד שכיר לעניין זכאותו לגמלאות

להבדיל מהעובד העצמאי שמעמדו נבחן בעת פתיחת התיק במוסד לביטוח לאומי, מעמד העובד השכיר נבחן על פי רוב בעת הגשת תביעה לגמלה. כתוצאה מכך, ייתכן שמבוטח יראה עצמו במעמד של עובד במשך שנים רבות וכשיגיש תביעה לגמלה יתברר שמעמדו לא תאם לדיווח.

לדוגמה: חברה דיווחה על אישה נשואה כשכירה בחברה שהיא ובעלה הם בעלי השליטה בה. אם יתברר שלא התקיימו יחסי עבודה בין האישה לבין החברה ואין היא נכללת בהגדרת "עובד עצמאי", היא אינה מבוטחת לגמלאות מחליפות הכנסה וייתכן שהיא תקבל קצבת אזרח ותיק (זקנה) כעקרת בית ולא כמבוטחת שעבדה.

ככלל, מי שעובד בפועל זכאי לקבל דמי לידה, דמי פגיעה, תגמולי מילואים וכדומה, בין שמתקיימים יחסי עבודה ובין שהוא נכלל בהגדרת "עובד עצמאי". דמי אבטלה מקבל רק שכיר שמתקיימים לגביו יחסי עובד ומעסיק ושאינו בעל שליטה בחברת מעטים.

דמי אבטלה לבעלי שליטה ולבני משפחה של בעלי שליטה

החל מיום 1.1.2004 קובע סעיף 6ב בחוק הביטוח הלאומי, שבעלי שליטה בחברת מעטים אינם זכאים לגמלאות דמי אבטלה וזכויות בעת פירוק חברה, ולכן אין לשלם דמי ביטוח בעד גמלאות אלה. לצורך תיקון החוק הוספו שתי הגדרות לסעיף 1 בחוק הביטוח הלאומי:

"בעל שליטה - כהגדרתו בסעיף 32 בפקודת מס הכנסה".

"חברת מעטים - כמשמעותה בסעיף 76 בפקודת מס הכנסה".

הרישום הפורמלי ברשם החברות מחייב את המוסד לביטוח לאומי בבחינת הזכאות של בעל המניות לדמי אבטלה.

זכאות לדמי אבטלה של בני משפחה שעובדים בחברה

בפס"דפ"ש באר שבע נ. יוסף ואליהו שלם (ערעור אזרחי 6357/99 בבית המשפט העליוןבשבתו כביתמשפט לערעורים אזרחיים, שניתן ביום 10/4/2002) נקבע כי "קרוב" ייחשב "בעל שליטה" גם ללא החזקה כל שהיא במניות.הכרעתושל בית המשפט, יוצרת תוצאה בלתי סבירה כיוון שלפי תוצאה זו, כל בני המשפחה, המקיימים את ההגדרה של "קרוב", גם אם אין להם קשר לחברה, נחשבים בעלי שליטה (ובעקיפין בעלי שליטה גם לעניין חוק הביטוח הלאומי).

לאור הנ"ל קבע הביטוח הלאומי כי כאשר לאחד מבני המשפחה אין מניות בחברה, רק העובדה שהוא קרוב של בן משפחה שיש לו מניות בחברה לא תשלול זכאות לדמי אבטלה, כפוף לבחינת שליטה במישרין או בעקיפין וכפוף לבחינת יחסי עבודה (פסק דין דוד יהודית, ב"ל 3145-11-10 מיום 24.4.2013, פסק דין פליקס יער, ב"ל 1813-09 מיום 19.3.2014 ופסק דין אפרים וגימה ב"ל 45410-02-15 מיום 29.12.2015).

חוזר המוסד לביטוח לאומי (כללי 123/06) קובע לעניין זכאות לדמי אבטלה כי בן זוג שאינו מחזיק במניות חברה בה בן זוגו נחשב כבעל שליטה, יכול בתנאים מסויימים להיחשב כעובד ולא כבעל שליטה.

כאשר בת זוגו של בעל השליטה מועסקת בחברה שבשליטת בעלה (נכון גם כאשר בן הזוג עובד אצל בעלת השליטה) ואין לה מניות (או שליטה) בחברה במישרין או בעקיפין (הכוונה בפסיקה לשליטה בעקיפין: לפי התנהלות בני הזוג ומידת השפעת בת הזוג וסמכויותיה בחברה), אין לדווח עליה כבעלת שליטה בטופס 102 המדווח למוסד לביטוח לאומי מדי חודש, אלא כעובדת שכירה, כפוף לקיום יחסי עובד ומעסיק כהלכתם בין בת זוגו של בעל שליטה שאין לה כלל מניות בחברה, לבין החברה.

לעיתים לבני משפחה יש פחות מ-10% ממניות החברה. במקרים אלה כל מקרה נבחן לגופו (פסק דין שביט חיים נגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה ב"ל 1059-09 מיום 3.10.2010).

ככלל, כאשר לכמה בני משפחה יש מניות בחברת מעטים, מחברים את אחוזי המניות של כולם ומחלקים במספר בני המשפחה. אחוז נמוך מ-10% מאפשר לקבל דמי אבטלה, כפוף כמובן לקיום יחסי עבודה וליתר התנאים המזכים בדמי אבטלה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין אמיר שוורץ

בפסק דין בעניין אמיר שוורץ מיום 3.2.2017 (ב"ל 26658-09-15), דחה בית הדין האזורי את תביעתו של העובד לדמי אבטלה בטענה כי שלילת הזכאות מעוגנת בחוק הביטוח הלאומי ובפסיקה בהיותו בעל שליטה בחברת מעטים. קובע בית הדין כי לו רצה המבוטח, יכול היה במהלך שנות עבודתו לבקש משותפיו לבטל את מעמדו בחברה כבעל מניות, או לממש את זכויותיו בחברה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין אסף מקס בירנצוייג

ביום 13.3.2017 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 60451-12-14) את תביעתו לדמי אבטלה של אסף מקס בירנצוייג בהיותו בעל שליטה בחברת מעטים, אף על פי שהעביר את מרבית מניותיו לחברה אחרת. בית הדין קובע כי מבוטח שהוא בעל שליטה מבחינה פורמלית לא יוכל להיחשב בדיעבד כמי שלמעשה לא היה בעל שליטה.

עוד קובע בית הדין במקרה הזה כי המבוטח לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה ולכן לא השלים את תקופת האכשרה הדרושה בחוק לזכאות לדמי אבטלה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין ספטני מריה

ביום 17.11.2016 קבע בית הדין האזורי (ב"ל 43732-11-14) כי ספטני מריה שעובדת כשכירה בחברה שבעלה הוא בעל שליטה בה, אינה נחשבת כבעלת שליטה בחברה שבבעלות בעלה והיא זכאית לדמי אבטלה.

בית הדין קובע על פי פסקי דין קודמים שלא קיימת חזקה חלוטה לפיה בן זוג של בעל שליטה בחברה הוא בהכרח בעל שליטה. מדובר בחזקה שניתנת לסתירה והנטל הוא על התובעת להוכיח שהיא עובדת מן המניין ואין לה שליטה, לרבות שליטה עקיפה בחברה. בית הדין בחן את התנהלותה ואת מידת השפעתה ואת סמכויותיה בחברה וקבע כי היא שימשה בעסק כעובדת מן המניין בלי שתהיה בעלת שליטה, לא פורמלית ולא בפועל.

 פסק דין בבית הדין האזורי בעניין אמירה סגל

בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 20894-05-13) דחה ביום 12 באפריל 2015 את תביעתה של אמירה סגל לתשלום דמי אבטלה.

לדעת בית הדין, תשלום דמי הביטוח בעבורה במשך שבע שנים אינו יוצר עילה לקיומם של יחסי עבודה כיוון שמעורבותה בעסק נבעה ממעמדה כשותפה בעסקו של בעלה.

המבוטחת דווחה כעובדת של סוכנות הביטוח שניהל בעלה המנוח ואחר כך עבדה אצל מעסיק אחר.

בני הזוג ניהלו חשבון בנק אחד ולא הופקדו כספי המשכורת שדווחה. ביוני 2012 הגישה המבוטחת תביעה לדמי אבטלה, שנדחתה בטענה שיש חוסר בתקופת אכשרה כיוון שהמוסד לביטוח לאומי לא הכיר בשנות העבודה בסוכנות הביטוח של הבעל כתקופת אכשרה.

בית הדין חוזר על ההלכה הפסוקה לפיה שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם מתקיימים יחסי עובד מעסיק או שמדובר בעזרה משפחתית. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר עזרה משפחתית חייב לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי.

השכר המדווח בתלושים היה בשיעור קבוע ללא קשר להיקף העבודה, ללא זיקה לשהותה בימי חופשה או מחלה ולא שולמו לה זכויות סוציאליות. לא היו עדויות חיצוניות של לקוחות, ספקים וכדומה, דבר שפגע מאוד בטענת המבוטחת. המבוטחת סייעה לבעלה במתכונת "גלובלית - בהתאם לצורך".

בית הדין מייחס חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר "מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה" ומייחס חשיבות רבה לעובדה כי הסיוע של האישה לבעלה בניהול העסק התקיים במשך שנים רבות ורק בחלקן היא קבלה משכורת, אף על פי שלא היה שינוי של ממש בפעילות ובהתקשרות.

בית הדין הגיע למסקנה כי היחסים שבין המבוטחת לבעלה בעסק היו בגדר עזרה משפחתית – אף על פי שהונפקו בעבורה תלושי שכר. נפסק כי לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין בעלה, וכי מעורבותה בעסק נבעה ממעמדה כשותפה, ולפיכך אין היא זכאית לדמי אבטלה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין ציונה בן גיגי

ביום 7.8.2017 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 7649-03-16) את תביעתה של ציונה בן גיגי לדמי אבטלה, לאחר שבית הדין קבע כי היא שכירה בחברה שבבעלות בעלה ואינה בעלת שליטה בחברת מעטים.

הקביעה נעשתה בשני שלבים:

1.       בשלב הראשון קבע בית הדין כי המבוטחת אינה בעלת שליטה בחברת מעטים.

2.       בשלב השני קבע בית הדין כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק (המוסד לביטוח לאומי לא טען אחרת במקרה הזה), ולכן המבוטחת זכאית לקבל דמי אבטלה.

עולה מפסק דין זה כי לו הייתה המבוטחת ממלאה בקפידה רבה את הטפסים והשאלון שמסרה לביטוח הלאומי, סביר שמלכתחילה הייתה זכאית לדמי האבטלה, ללא צורך בהגשת תביעה לבית הדין.

זכאות בעלי שליטה לגמלאות הביטוח הלאומי

מאז התיקון בחוק שהוציא את בעלי השליטה מהביטוח בענף אבטלה ובזכויות בפירוק חברה המוסד לביטוח לאומי ובתי הדין כמעט ואינם נדרשים לקבוע את מעמדם של בעלי השליטה. כל זאת כאשר ברור מעל לכל ספק שההכנסה המהווה בסיס לגמלה מקורה בעבודה, וכאשר המשכורת שמושך בפועל בעל השליטה היא משכורת ראויה, שמקורה בעבודה האמורה ומשולמת לפי כללים ברורים, ואין שינויי שכר קיצוניים סמוך לפני הגשת התביעה לגמלה.

לצורך החלטה בתביעה לגמלה של בעלי שליטה, פקיד התביעות שולח שאלון לתובע הגמלה לבירור אופי העבודה על פי המבחנים בפסק דין גרוסקופף ומבקש דף בנק עם הוכחה על הפקדת 3 משכורות אחרונות (לשאלון זה יש להתייחס כחלק מהתביעה. אי מתן מענה במועד ישלול את הזכאות, והתביעה תידחה).

המוסד לביטוח לאומי ממשיך לבדוק ולחקור כאשר קיים ספק באשר לעצם עבודתו של בעל השליטה, וכאשר המשכורת אינה סדירה או אינה משולמת בפועל לבעל השליטה.

פקיד הביטוח הלאומי בודק בין היתר את הזכאות לגמלה כאשר תקופת העבודה קצרה; במצב של עזרה משפחתית; כאשר משולמים תשלומים שאינם כנגד עבודה; כאשר העבודה אינה חיונית; או שאינה נחוצה (במקום בעל השליטה אין צורך להעסיק עובד בשכר); כאשר יש שינויים גדולים במשכורתו של בעל השליטה; כאשר בעל השליטה אינו מושך את המשכורת בפועל והוא ביתרה גדולה בחברה; וכאשר החברה חייבת דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי.

להלן הבהרה מטעם מר שלמה אשכנזי, מנהל תחום הביטוח במוסד לביטוח לאומי לשעבר, בעניין בעלי השליטה (ההבהרה הוצאה לפני פרסום פסק דין סגנון הכרך בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי, שנתן לה משנה תוקף):

א.   פסק דין ויפג בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי עב"ל 00376/06:

כאשר מדובר בבעל שליטה – עליו לשלם דמי ביטוח לפי ההכנסה שמדווחת למוסד לביטוח לאומי.

כאשר בוחנים במוסד לביטוח לאומי את ההכנסה לעניין תשלום גמלאות, בוחנים את ההכנסה האמיתית שנמשכה בפועל על ידי בעל השליטה.

בשל הלכה פסוקה שלפיה תכלית חוק הביטוח הלאומי היא לשמור על רמת החיים שהאדם היה רגיל אליה, קובעים את הבסיס לתשלום הגמלה לפי ההכנסה האמיתית שנמשכה בפועל ערב האירוע המזכה בגמלה.

כמו כן, בעת בחינת הבסיס לגמלה של מקרים שבהם משיכות השכר לא היו סדירות אך בסופו של דבר נמשך השכר הנקוב בתלוש, תיבחן התאמה בין סך כל ההכנסות שנמשכו על ידי המבוטח בתקופה של 12 חודשים שקדמו לתאריך העילה, לבין ההכנסות שדווחו למוסד לביטוח לאומי (הובהר בעל פה כי בדיקת המשכורת ומשיכתה בפועל על ידי בעל השליטה תיבחן, בין היתר, גם לפי כרטיס החו"ז).

ב.    המוסד לביטוח לאומי יוציא הנחיה אחידה ושאלון אחיד לסניפים.

המוסד לביטוח לאומי הוציא הנחיות לסניפים, כפי שהובטח, וגם הוסיף לטופסי התביעה שאלות הקשורות לבעלי שליטה ולבני משפחה. אם התשובות שבשאלון אינן מספיקות, המבוטח והמעסיק מקבלים שאלון נוסף. לעתים יש צורך בחקירה לברור יחסי העבודה בין הצדדים.

המוסד לביטוח לאומי בוחן לעומק כל גידול בשכר שאינו מוסבר סמוך למועד העילה לגמלה.

פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה בעניין רויטל בן נתן

ביום 26.12.2016 דחה בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 4990-07-14) את ערעורה של רויטל בן נתן, בעלת מניות יחידה בחברה למתן שירותי ייעוץ וניהול, לתשלום דמי לידה בהתאם לשכרה ברבע השנה שקדם ללידה. בית הדין קבע שהתנודות בשכרה לא שיקפו את עבודתה ומטרתן הייתה להגדיל את דמי הלידה.

קובע בית הדין כי "התנודות בשכרה של התובעת יוצרות רושם של התנהלות לא שגורה כשכירה, טשטוש גבולות בין התנהלותה והכנסותיה כשכירה, כבעלת מניות וכעצמאית, ונראה שתנודות השכר אינן נובעות מעבודתה, אלא משיקולים אישיים של התובעת והיותה בעלים של החברה". עוד קבע בית הדין כי "עולה חשד שהתנודות בשכר הן פיקטיביות ולא משקפות את שכרה כעובדת שכירה".

פסק דין בעניין יישום כללי הגמלה החוסמת גם לבעל שליטה שכיר

ביום 22.1.2017 דחה בית הדין האזורי (ב"ל 31640-09-14) את תביעתו של רחמים משולם, שהיה בעל מניות יחיד בחברה, לשלם לו גמלה המתחשבת גם במענק שקיבל מהחברה לאחר התאונה בעבודה, נוסף על השכר הרגיל.

בית הדין מייחס חשיבות לכך שהמבוטח היה העובד היחיד שקיבל מענק ולא שולם לו מענק בשנים קודמות. כלומר, מדובר בבונוס שהמבוטח החליט להעניק לעצמו.

המבוטח הוא זה שהעלה את הטענה שתקנה 11 בעניין הגמלה החוסמת אינה חלה עליו. בית הדין ממנף את תקנה 11 כנגדו ומאזכר הלכות קודמות שקבעו שתכלית תקנה 11 היא לחסום דיווח בלתי נכון מצד מבוטחים שינסו להעלות את גובה הכנסתם לאחר התאונה, על מנת להגדיל את שיעור הגמלה שהם זכאים לה.

מעמד אשת בעל השליטה

עובד ככלל הוא מי שמתקיימים בינו לבין מעסיקו יחסי עבודה, וכך נדרש גם כאשר אישה מועסקת בחברה שבשליטת בעלה (או בעל שמועסק בחברה בבעלות אשתו).

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין קרפל בת שבע

בפסק דין ב"ל 10731/08, קרפל בת שבע נגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי, נדחתה תביעת המבוטחת, שהייתה אשתו של בעל השליטה בחברה, להגדלת דמי הלידה לאחר שפקיד התביעות טען שהמשכורות שמשכה לפני הלידה היו פיקטיביות, ואישר לשלם דמי לידה לפי שכר נמוך בהרבה. להלן מתוך פסק הדין:

"המסגרת המשפטית

הזכות לדמי לידה נקבעה בסעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 50 לחוק קובע את התקופה בעדה זכאית יולדת לדמי לידה. סעיף 53 לחוק קובע כי דמי לידה ליום הם "שכר העבודה הרגיל" של המבוטחת, בכפוף לתקרה שנקבעה. סעיף 54 לחוק קובע כי "שכר העבודה הרגיל" לעניין סעיף 53 הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ל"יום הקובע", בתשעים.

סעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המנהלה (להלן – פקיד התביעות), והוא יחליט אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן". מכוח סמכותו של פקיד התביעות להחליט "אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן", מוסמך הוא לחקור ולדרוש אם הנתונים שהמבוטח מדווח עליהם כבסיס לתשלום הגמלה הנתבעת הם אמיתיים או פיקטיביים (דב"ע מא/115-0 פיקהולץ נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 46). בהקשר זה נקבע בדב"ע נב/140-0 אודט ברכה נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע עד 523, כדלהלן:

בענפי הביטוח שבהם שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגמלה (כגון, דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה), יש חשיבות רבה לקביעה "אמיתית" של השכר. לחשיבות זו מטרה כפולה. מחד גיסא, על הגמלה, שנועדה להחליף הכנסה שפסקה, להתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך גיסא, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראת החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם אין הוא מושתת על נתונים בלתי נכונים".

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין ליטל חגי

ביום 25.8.2011 התקבלה בבית הדין האזורי (ב"ל 22362-11-10) תביעתה של ליטל חגי לתשלום דמי לידה.

המבוטחת עבדה בעבר אצל מעסיקים שונים. לאחר שפוטרה מהמעסיק האחרון בחודש ספטמבר 2008, ובמקביל ללימודים במכללת צפת, החלה לסייע לבעלה בניהול שוטף של מסעדה שבבעלות חברה בשליטתו, בעבודות משרד.

בשעות הפנאי וכתחביב הכינה בביתם עוגות וקינוחים למסעדה, כדי שיימכרו ללקוחות המסעדה.

בתקופה זו לא דווח בעבורה כעובדת משום שהפעילות הייתה במסגרת "עזרה משפחתית" מקובלת.

כאשר הביקוש למוצריה הלך וגבר, צמצמה את פעילותה בעבודות המשרד והקדישה את מרב הזמן להכנת הקינוחים והעוגות. המסעדה החזיקה באופן קבוע מלאי של מוצרים שהכינה המבוטחת.

מחודש פברואר 2009 החלה להיות שכירה בחברה, והוצאו לה תלושי שכר על סך 3,000 ש"ח לחודש (בתוספת שווי רכב). כן החלה קורס להכנת דברי מאפה לצורך התמקצעות. הביקוש היה תלוי במספר ההזמנות, ובהתאם לכך נעשתה העבודה בדרך כלל 4-3 ימים בשבוע בבית. את המוצרים קנתה החברה. בהמשך רכשה החברה למבוטחת תנור ומקרר.

ביום 30.7.2009 ילדה המבוטחת ויצאה לחופשת לידה. טרם הלידה דאגה להכין מלאי קינוחים שיספיק לחודשיים, ולאחר מכן לא הוגשו במסעדה קינוחים עד חזרתה לעבודה. לאחר חופשת הלידה שבה המבוטחת לעיסוקיה. בשל הגדלת הביקוש למוצריה, בכוונת החברה לשכור שטח נוסף ולהפוך אותו לקונדיטוריה, כך שלא תעבוד עוד מהבית.

תביעתה לדמי לידה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בטענה כי לא נתקיימו יחסי עבודה.

בית הדין חוזר ומדגיש כי קיום יחסי עבודה ייבחן בקפידה יתרה כאשר מדובר בהעסקת בני משפחה, לרבות קשר עם תאגיד בשליטת קרוב משפחה, ולשם כך ייבחנו בין השאר סדירות העבודה, קיום תשלום שכר ריאלי וקיום חובות מכוח דיני עבודה (תוספת יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה וכדומה), בהתאם לתנאי העבודה באותו המקרה.

סדירות העבודה - עבודת המבוטחת לא הייתה סדירה במובן של שעות עבודה קבועות, כיוון שהעבודה הייתה תלויה במלאי הקינוחים ובמספר ההזמנות.

שכר - השכר היה ריאלי ביחס להיקף העבודה (3-4 ימים). השכר שולם בפועל ואין מדובר בהתחשבנות עם הוצאת התלושים.

העסקת עובד אחר במקום המבוטחת - התפקיד שביצעה המבוטחת נבנה על ידה, היא הייתה אשת המקצוע ולא הייתה סיבה כלכלית להעסיק עובד אחר במקומה.

מקום ביצוע העבודה - לדעת בית הדין, אין זה סביר שהחברה תשקיע בשלב ראשוני את מה שהיא משקיעה היום. השימוש בכלי העבודה הפרטיים אינו בעל משקל כדי לשלול את יחסי העבודה.

מחויבות הדדית - בתחילת הדרך, כניסתה של המבוטחת לעסק הייתה בבחינת תחביב ועזרה משפחתית. משהניסוי הצליח והביקוש גבר, התגברה התלות של המסעדה במבוטחת "והיה טעם כלכלי ממשי בכך שהתובעת תהיה עובדת של החברה, וייווצרו יחסי עובד-מעביד של ממש, עם מחויבות הדדית". זו דרך טבעית של התפתחות עסקית.

לאור הקביעות העובדתיות לעיל נקבע כי נתקיימו יחסי עבודה, ותביעת המבוטחת לדמי הלידה נתקבלה.

פסק דין בבית הדין הארצי בעניין ימית אתר

בית הדין הארצי לעבודה דחה ביום 19.4.2017 (עב"ל 26582-06-15) את תביעתה של ימית אתר לתשלום דמי לידה.

בית הדין הארצי קבע כי המבוטחת עבדה במאפיה של בעלה בהיקף מסויים, אך לא במסגרת יחסי עבודה לביצוע עבודה תמורת שכר, אלא כשותפה של בעלה, או כ"עזרה משפחתית" לעסקו.

תיקון שכר בעלי שליטה באופן רטרואקטיבי

ביום 21 במאי 2007 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין ויפג בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 000376/06), שעניינו בקשה לתקן דיווח על שכר חודשי לבעל שליטה שמשך בפועל שכר נמוך יותר.

החברה המערערת דיווחה על תשלום שכר לבעל השליטה בסך 20,000 ש"ח, אף שבפועל נמשך שכר נמוך יותר. השכר שדווח עליו נקבע מתוך הנחה וצפייה שיאושרו מענקי מחקר ופיתוח על ידי המדען הראשי, ומשלא אושרו המענקים – החברה ביקשה להקטין רטרואקטיבית את שכר העבודה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע שלא ניתן לעשות כן, שכן השכר שהוצהר עליו וששולמו ממנו דמי ביטוח היה השכר הקובע לעניין גמלאות מחליפות שכר, לו העובד היה זכאי להן במועד הרלוונטי. כב' השופט יגאל פליטמן קבע בין היתר, בסעיף 7 בפסק הדין, כדלקמן:

"טענתה העיקרית של המערערת, היא כי אין לגבות דמי ביטוח לאומי משכר אשר לא שולם בפועל. עפ"י טענתה, המשיב גבה כספי שכרו של ד"ר שדה שלא כדין. אין בידי לקבל טענה זו...

בתקופה הנטענת השכר המוסכם היה בסך של 20,000 ש"ח. על פי שכר זה בוטח העובד למשל לעניין פגיעה בעבודה ולעניין דמי אבטלה. לכן על פי שכר זה צריכים היו להשתלם דמי הביטוח ואין המערערים (החברה ובעליה) יכולים להקטין רטרואקטיבית את שכר העבודה המוסכם באופן שיפחית את החיוב בדמי הביטוח לאחר שהתברר שלא קמה זכאות לגמלה בתקופה הרלבנטית".

פסק דין סגנון הכרך בע"מ בבית הדין הארצי

בעלי השליטה בחברת סגנון הכרך בע"מ הפחיתו את שכרם באופן רטרואקטיבי בשל מצוקה כלכלית. החברה פנתה לפקיד השומה שהסכים להפחית את השכר. החברה פנתה עם האישור מפקיד השומה למוסד לביטוח לאומי, שסירב להפחית את השכר.

התובעים פנו לבית הדין האזורי לעבודה - שדחה את התביעה, וערערו לבית הדין הארצי לעבודה, שדחה אף הוא את התביעה מטעמיו של בית הדין האזורי (פסק דין חברת סגנון הכרך בע"מ ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי, בבית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו בל 003881/05 מיום 11.9.07 ובבית הדין הארצי לעבודה עב"ל 000748/07 מיום 28.1.2009). 

השיקולים לדחיית פסק הדין:

1.    שיקול ביטוחי – לדעת בית הדין, בלתי סביר לאפשר קבלת זכות ביטוחית ולהקטין בדיעבד את מחירה כשמתברר שהזכות לא מומשה.

2.    פירוש חוק הביטוח הלאומי – בסעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי נקבע שההכנסה היא לפי סעיף 2(2) לפקודה, אך לא נקבע כי ההכנסה היא לפי מה שקבע פקיד השומה, אף על פי שראוי ורצוי כי קביעת הרשויות המנהליות יהיו אחידות, אלא שכלל זה אינו מוחלט וזוהי רק נקודת המוצא.

יש טעם לסטות מקביעת פקיד השומה בשל העיקרון הביטוחי.

מבחנים בהעסקת בן משפחה

כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם בני משפחה, בית הדין בוחן בקפידה רבה את טיב היחסים. לכן, במקרים של העסקת בני משפחה, יש לדאוג לקיומם של מספר עקרונות מצטברים שפורסמו על ידי המוסד לביטוח לאומי:

א.   מתבצעת עבודה בעסק או במפעל. יש לוודא שלא מדובר ביחסים וולונטריים התנדבותיים במסגרת עזרה טבעית בין בני משפחה, אלא בקשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות בין עובד ומעסיק.

ב.    העבודה מתבצעת באופן סדיר (ולא מדי פעם בפעם כשיש צורך).

ג.    העסקת בן המשפחה מתבצעת בעבודה שאילולא עשה אותה בן המשפחה – הייתה נעשית בידי עובד אחר. כלומר, העבודה נחוצה וחיונית.

יש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי ולא "סמלי" וכדומה.

הדיווח למוסד לביטוח לאומי מבוצע באופן שוטף, ולעתים אין המבוטח או מעסיקו מודעים לכך שאין התאמה בין הדיווח כפי שהם רואים אותו לבין המעמד במוסד לביטוח לאומי. בעניין זה, מעמדם ובסיס השכר הקובע של מבוטחים שכירים נבחנים רק בדיעבד, בדרך כלל בעת בקשת גמלה מן המוסד לביטוח לאומי.

קרוב משפחה שטוען שהיחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, חובת ההוכחה מוטלת עליו, ועליו לשכנע את המוסד לביטוח לאומי כי קיימת מערכת חוזית של חובות וזכויות המאפיינת עובד שכיר.

כאשר מוגשת תביעה לגמלה מחליפת שכר (כגון, תביעה לדמי לידה), בוחן המוסד לביטוח לאומי את המתאם בין השכר המדווח לבין הפקדת הכספים. אם טרם הפסקת העבודה הייתה העלאת שכר לעובדת, אזי יש להביא ראיות מתאימות המעידות כי העלאת השכר אמיתית, לדוגמה: כתוצאה מגידול בעבודה או גידול במכירות וכדומה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין מוריס רווח

ביום 23 בדצמבר 2015 קיבל בית הדין האזורי (ב"ל 46711-11-14) את תביעתו של מוריס רווח לתשלום דמי אבטלה, וקבע כי השכר בתלוש השכר הוא הקובע לעניין דמי אבטלה למרות שלבנק הופקד סכום קטן בהרבה מתוך כלל השכר ששולם כולו במזומן. זאת, לאחר שהמבוטח עבד כמה שנים בחברת בנייה בבעלות ביתו ובעלה, פוטר בשל צמצומים ולא קיבל פיצויים.

בית הדין קבע שאין די להראות כי המבוטח נהנה משכר גבוה מזה המגיע לו או מזה ההולם את אופי תפקידו – אלא על המוסד לביטוח לאומי להראות כי הוא לא קיבל את השכר בפועל או שמדובר בשכר פיקטיבי.

"גם אם יוכיח הנתבע את טענתו לפיה משרתו של התובע אינה מצדיקה תשלום שכר בהיקף ששולם, הרי... בעניין זה נפסק, לא אחת, כי שעה שמדובר בהעסקה בין קרובי משפחה אין מתום בכך כי שכרו של העובד ה"מקורב" יהיה גבוה משכרם של עובדים אחרים, ואין בכך כדי לעמוד לו לרועץ".

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין רותם פורת

ביום 21.6.2011 קיבל בית הדין האזורי (ב"ל 25055-07-10) את תביעתה של רותם פורת לתשלום דמי לידה, בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלם לה דמי לידה על בסיס שכר נמוך, אף על פי שבפועל דווח עבורה על שכר גבוה יותר.

המבוטחת היא חברת מושב שהקימה עסק במשק השייך לאביה. בהתדיינות משפטית קודמת נפסק כי מתקיימים ביניהם יחסי עבודה.

דמי הלידה אושרו על בסיס שכר חודשי בסך של 5,000 ש"ח בלבד (ככל הנראה זו הייתה רמת השכר בתקופה הקודמת). לטענת המוסד לביטוח לאומי, המבוטחת לא הוכיחה כי בפועל שולם לה הסכום הנקוב בתלושי השכר (8,500 ש"ח לחודש) ובשל הקשר המשפחתי הקרוב "אין לראות בתלושי השכר חזות כל ואין מקום לקבוע את זכותה של התובעת לתשלום דמי לידה על יסוד האמור בתלושי השכר בלבד".

לטענת המבוטחת, בשל ריחוק מגוריה ממוסד בנקאי משולם לה חלק מהשכר במזומן, מאחר שאביה עובד על בסיס מזומן ("כסף במגירה"). כך נעשה גם עם עובד תאילנדי נוסף, לטענתה. כמו כן, שכרה עלה באוגוסט 2009 כתוצאה מגידול בעסק שבא לידי ביטוי בכמות העבודה ובעלייה במכירות (שכרו החודשי של העובד התאילנדי הסתכם בסך כ-6,000 ש"ח לחודש).

בית הדין האזורי קיבל את עמדת המבוטחת, שלפיה תלושי השכר בסך של 8,500 ש"ח משקפים את המציאות כהווייתה בעקבות הגידול בפעילות העסק.

פסק דין בבית הדין הארצי בעניין יהושוע אוסקין

בפסק דין יהושוע אוסקין נגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין הארצי לעבודה (17.2.2010), התקבל ערעורו של בן המשפחה (עב"ל 701/08) ונקבע שהתקיימו יחסי עבודה.

פסק דין בבית הדין הארצי בעניין אמיליה מנשה

ביום 9 באוקטובר 2011 התקבל בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 9142-09-10) ערעורה של גברת אמיליה מנשה לתשלום דמי לידה.

המבוטחת עברה קורס גמולוגיה (תורת אבני חן) בשנת 2005, ומאפריל 2006 ועד 16.02.2007 (היום שבו ילדה את בנה) הועסקה בעסק לתיווך יהלומים השייך למר מנשה.

המבוטחת הייתה בתקופת התלמדות בתיווך ובמכירת יהלומים עבור עסקו של מר מנשה, כאשר רוב זמנה התלוותה לבעלה (שלא היה שייך לעסק) בבורסה ליהלומים ברמת גן לצורך המכירה והתיווך האמורים.

מר מנשה לא קלט עובד אחר במקום המבוטחת בזמן חופשת הלידה.

לאחר חופשת הלידה המבוטחת חזרה לעבוד אצל מר מנשה אך לאחר חודש וחצי נאלצה לעזוב בשל המצב הכלכלי הרעוע שאליו נקלע העסק.

תביעתה של המבוטחת לדמי לידה במוסד לביטוח לאומי ובשלב מאוחר יותר לבית הדין האזורי, נדחתה.

לדעת בית הדין הארצי אין להסכים לקביעה שהתלמדות כשלעצמה פוסלת קיומם של יחסי עבודה, ויש חשיבות לכך שהיהלומים היו שייכים לעסקו של מר מנשה ושההתלמדות בוצעה לצורך השתלבות בעסק של מר מנשה.

העובדה שהמבוטחת למדה את התחום בקורס מקצועי ושרצתה לעבוד לאחר חופשת הלידה, מראה שהייתה מעוניינת להשתלב בתחום היהלומים ובעסק, ומחזקת את גרסתה בדבר קיומם של יחסי עבודה.

יצוין כי בית הדין הארצי בחן את מהות היחסים ולאו דווקא את צורתם ובין השאר לא ראה בעין שלילית את העובדה כי העובדת עבדה טרם הלידה תקופה של כ-11 חודשים, שהיא כמעט זהה לתקופת האכשרה המינימלית המזכה בדמי לידה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין ליטל צרפתי בוזגלו

ביום 12 במאי 2015 קבע בית הדין האזורי (ב"ל 53326-01-14) כי ליטל צרפתי בוזגלו הייתה עובדת שכירה בחברה שבבעלות אביה והיא זכאית לתשלום דמי לידה. זאת, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה בהיעדר יחסי עבודה, בטענה שלא עבדה באופן סדיר ולא הוחלפה על ידי עובד אחר.

לחברה שבבעלות אבי המבוטחת יש עסק של פיצוחים בשוק נתניה ועסק של קבלנות בניין. המבוטחת טענה כי היא עבדה במשך תשעה חודשים בחברה בעבודות פקידות ובסיוע לאב בהסעות ובליווי, בשל נכותו שהיא ליקוי ראייה (100% נכות).

למבוטחת שולם שכר החל מהחודש החמישי לעבודתה ושכר זה דווח למוסד לביטוח לאומי בסך 32,500 ש"ח (6,500 ש"ח לחודש). בחודשים הבאים טרם הלידה הועלה שכרה החודשי לסך של 10,000 ש"ח, בשל אינטנסיביות העבודה.

התובעת ילדה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לדמי לידה בטענה כי לא התקיימו יחסי עבודה ובשל כך הוגשה התביעה לבית הדין.

לטענת המבוטחת, בתום עבודתה במקום הקודם, חיפש האב עובד שיסייע לו בעבודה בבניין. בשלבי סיום הבנייה היא עבדה חמישה ימים בשבוע, בין שש לשמונה שעות ביום, מביתה שהיה באותו הבניין ושימש מקום מפגש ללקוחות ולמבקרים.

לטענת המוסד לביטוח לאומי, פעילותה הייתה לכל היותר בבחינת עזרה משפחתית: לא היה הסכם עבודה, לא היו שעות מסודרות והיא לא החליפה עובד אחר. המבוטחת והאב אמנם הצהירו כי הצורך בהעסקתה הסתיים היות והחברה לא החלה בפרויקט חדש, אך זאת בניגוד להודעתו של האב לחוקר המוסד לביטוח לאומי כי הוא אכן בונה בניין חדש.

עוד טען המוסד לביטוח לאומי השכר טרם הלידה אינו הגיוני, בין היתר כי לאם לא שולם שכר על אף שעבדה בחברה. המבוטחת לא הכירה עובדים אחרים, וביתה לא הפך ל"משרדי החברה" אלא היא עברה לגור בתוך "משרד החברה".

בית הדין קובע כי יש שני תנאים מצטברים שלפיהם בן משפחה נחשב לעובד: עבודה באופן סדיר וחיוניות העבודה.

בית הדין קבע כי המבוטחת סיפקה שירותים נחוצים לחברה בהיקף נרחב ובאופן קבוע, גרסתה וגרסת אביה הותירו רושם מהימן והיא הביאה עדים שחיזקו את גרסתה. התשלום והנפקת התלושים הרטרואקטיביים היו כתוצאה מקשיים כספיים בחברה. לאור מצבו הרפואי של האב, המבוטחת מילאה תפקיד נחוץ בחברה ולא הובא לה מחליף לאחר הלידה משום שלא היה בכך צורך.

בית הדין השתכנע כי התקיימו יחסי עבודה: היא עבדה בפועל, הייתה בקשר משמעותי ושוטף עם גורמי חוץ והשכר שקיבלה היה ריאלי, אף אם חלקו שולם באיחור.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין סיון סלע סנדרס

בית הדין האזורי דחה ביום 9.7.2016 (ב"ל 26074-05-14) את תביעתה של סיון סלע סנדרס לקבלת דמי לידה בהתאם לתלושי השכר שקיבלה בעסק המשפחתי. זאת, כיוון שתלושי השכר לא שיקפו העברות כספיות תואמות בפועל.

לא הייתה במקרה הזה מחלוקת בדבר קיום יחסי העבודה. המחלוקת התעוררה באשר לגובה השכר האמיתי של העובדת בעסק המשפחתי.

בית הדין קובע כי באיזון בין עמדת העובדת לבין עמדת המוסד לביטוח לאומי בקשר לגובה השכר, יש לבחון רק מרכיבים שהמבוטחת הוכיחה בפועל, ולא לקבל את תלושי השכר ואת הסכם העבודה ככתבם וכלשונם. התנהלות ההשתכרות בעסק לדעת בית הדין היא "שעטנז" של הכנסת עבודה ושל תמיכות ברמה המשפחתית שאינן כלל הכנסה לעניין הפקודה.

תכלית תשלום דמי הלידה היא תשלום למבוטחת שעבדה, ואשר לרגל ההיריון או הלידה נכרת מקור פרנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה.

בית הדין קבע את השכר ההולם לדעתו שלפיו יש לשלם את דמי הלידה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין יובל רחום

ביום 20.8.2017 דחה בית הדין האזורי (ב"ל 34078-04-14) את תביעתו של יובל רחום וקבע כי הוא זכאי לדמי פגיעה לפי שכר המינימום ולא לפי השכר בתלושי השכר.

המבוטח עבד בעסק משפחתי, שנקלע לקשיים. בית הדין קבע שאין מתאם בין השכר שצויין בתלושי השכר לבין תשלום השכר בפועל וכן שתלושי השכר אינם אותנטיים באופן שאין קשר בינם לבין העבודה בפועל.

בני זוג העובדים בעסק משותף (שאינו מאוגד כחברה)

תקנה 24 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח מחייבת יחס חלוקה בין בני זוג העובדים בעסק משותף. ההכנסה של כל בן זוג שמובאת בחשבון לעניין דמי ביטוח כפופה להכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח.

עמדת המוסד לביטוח לאומי היא שחלוקת הכנסה בין בני זוג על פי תקנה 24 האמורה אפשרית רק אם בת הזוג עונה לכללים של "עובדת עצמאית".

בני זוג המדווחים על הכנסתם על פי תקנה 24 האמורה וההכנסה מחולקת ביניהם, רשאים להצהיר על יחס החלוקה (לפי התקנה) עד ליום 30 באפריל בכל שנה, למעט בעת זכאות לקצבת אזרח ותיק.

בעבר היה נהוג שלא לאפשר חלוקת הכנסה בין בני זוג שהם "עובדים עצמאיים" כאשר לבן הזוג יש מקצוע מיוחד (כגון: רואה חשבון, עורך דין, שמאי, יועץ מס או רופא), לבת הזוג אין מקצוע זהה, היא עובדת כשכירה אצל בן הזוג ומתקיימים ביניהם יחסי עבודה. בת הזוג נחשבה לעובדת שכירה. כיום ניתן לבקש "יחס חלוקה" גם במקרים אלה, לפי תקנה 24.

כאשר שני בני הזוג הם "עובדים עצמאיים" ללא תלות במקור הכנסתם, לכל אחד מהם אמור להיות תיק נפרד בביטוח הלאומי כעובד עצמאי. על בני זוג אלה תקנה 24 האמורה אינה חלה. לסוגיה זו השלכות משמעותיות לאור תיקון סעיף 66(ד) לפקודת מס הכנסה וביטול סעיף 66(ה) לפקודה מינואר 2014 ואילך.

לעניין העסקת בן/בת הזוג כעובד/ת שכיר/ה חשוב לזכור שהמוסד לביטוח לאומי קובע מעמד מבוטחים על פי דיני עבודה, ולא על פי אופן תשלום דמי הביטוח או על פי אופן תשלום המס.

לפני ביטולו של סעיף 66(ה) לפקודה, לא אפשר המוסד לביטוח לאומי שינוי עיסוק של אחד מבני הזוג למעמד "שכיר" בעקבות עריכת החישוב הנפרד. לעמדת המוסד לביטוח לאומי, במקרה זה העיסוק חייב להיות של "עובד עצמאי". זאת, כיוון שבני זוג הצהירו לרשות המסים ששעות העבודה של בת הזוג הן 36 שעות בשבוע בממוצע. עולה מכך שבת הזוג עונה להגדרת "עובד עצמאי" לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

במקרה זה, בת הזוג מבוטחת בכל ענפי הביטוח שבהם מבוטח עובד עצמאי: ביטוח נפגעי עבודה, דמי לידה, גמלה לשמירת היריון ועוד, אם דיווחה למוסד לביטוח לאומי לפני קרות אירוע המזכה בגמלה ושילמה את דמי הביטוח כחוק.

בסיכום ישיבה מיום 2.10.2013 הוחלט במוסד לביטוח לאומי באשר לבני זוג שהחילו עליהם את הוראות סעיף 66(ה) לפקודה, כי כאשר בן זוג אחד משלם במהלך השנה מקדמות כעצמאי ומתקבלת במוסד שומה שבה גם לאישה יש הכנסות ממשלח יד, לא יתקבלו בקשות להעביר את ההכנסה על שם הבעל.

נוסף על כך, אם בת הזוג הצהירה למוסד לביטוח לאומי כי היא עובדת פחות מ-12 שעות שבועיות, לא מתקבלת ההצהרה ומספר השעות שנרשם הוא 36 שעות בשבוע בממוצע, בהתאם להצהרה לצורכי מס הכנסה לפי סעיף 66(ה) לפקודה.

סעיף 66(ה) לפקודה בוטל החל מיום 1.1.2014.

הכרה רטרואקטיבית באישה כעצמאית לפי יחס חלוקה להשלמת זכאות מינימלית לקצבת אזרח ותיק

המוסד לביטוח לאומי פרסם ביום 30.7.2012 הוראות שלפיהן הוא אינו מאפשר הכרה רטרואקטיבית של חלוקת הכנסות מעבר לשנה השוטפת ולשנה שקדמה לה. ואולם, בעניין תביעה לקצבת אזרח ותיק של אישה שעבדה בעסק משותף עם בעלה תוכר תקופה מוקדמת יותר, כפוף להמצאת ראיות, אך רק עד כדי השלמה לתקופת האכשרה המינימלית הנדרשת לקבלת קצבת אזרח ותיק. זאת, לצורך איזון בין הזכות הביטוחית ותשלום דמי הביטוח לבין מיצוי הזכויות וצבירת תקופות ביטוח לענף אזרחים ותיקים ושאירים.

המוסד לביטוח לאומי יוזם פניות לנשים כדי ליידע אותן על תקופות האכשרה שצברו אך מומלץ לבחון אם בעסק משותף, כאמור, הנשים מבוטחות לפי החוק והתקנות, בין היתר לצורך צבירת זכויות לגמלאות הביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי אימץ את ההכרה הרטרואקטיבית בעקבות מקרים שבהם האישה עבדה בעסק משותף עם בעלה אך הדיווח למוסד לביטוח לאומי נעשה רק על שם הבעל. לדוגמה בפסק דין (ב"ל 1875-09) שיתואר להלן:

מלכה כתב עבדה כשכירה בשנים 1961 ועד 1992 וצברה תקופת אכשרה של 143 חודשים. לטענתה, בשנים 1980 ועד 2008 היא עבדה עם בעלה בעסק המספק שירותי הסעות, אך הדיווח למוסד לביטוח לאומי בנדון נעשה על שם הבעל בלבד.

בשנת 2009 ביקשה לדווח על היותה עובדת עצמאית בעסק המשותף רטרואקטיבית, כיוון שהיו חסרות לה תקופות ביטוח לזכאות לקצבת זקנה.

המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתה בשל היעדר ראיות חד משמעיות על עבודה בפועל ובשל הזמן הרב שחלף (29 שנים) מיום תחילת העבודה ועד ליום ההצהרה, וטען כי ייתכן שפעילותה בעסק המשותף הייתה בגדר עזרה משפחתית מקובלת של אישה לבעלה בלבד ולא כעובדת עצמאית.

בית הדין האזורי לעבודה התרשם מתיאורי המבוטחת והעדים מטעמה, שנתמכו בעדות רואה חשבון ונתקבלו כמהימנים על ידי בית הדין, שאכן המבוטחת עבדה בעסק.

ביום 7.8.2012 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעתה של מלכה כתב והכיר בה כעובדת עצמאית בעסק של בעלה אף שלא דווח כך מעולם.

מצבים שבהם בת זוג שכירה בעסק של בעלה (בעסק שאינו מאוגד כחברה)

אין מניעה חוקית כי אישה תיחשב עובדת שכירה של בעלה (בעסק פרטי). בת זוג נחשבת לשכירה בעסק של בעלה אך ורק אם מתקיימים ביניהם יחסי עבודה כהלכתם. המוסד לביטוח לאומי פרסם הבהרות בעניין זה עוד בשנת 1995 באיגרת למעסיקים.

עם זאת, לאור מיעוט המקרים בפסיקה שבהם אישה הוכרה כשכירה של בעלה, אימץ המוסד לביטוח לאומי מספר מבחנים מצטברים שנקבעו בפסיקה, נוסף על המבחנים לקיום יחסי עבודה (הכללים זהים גם למקרים שבהם בן הזוג מועסק בעסק של אשתו):

1.        שכר קבוע ויציב שמתקבל בפועל, שאינו מותנה במצב הכלכלי של העסק ושאינו מושפע ממנו. העובדת (האישה) אינה חשופה לסיכון כלכלי.

2.        קיימת מסגרת קבועה של שעות עבודה.

3.        בת הזוג מקבלת שכר ריאלי בתוספת התנאים הסוציאליים, כגון: חופשה, הבראה ותוספת יוקר כמו כל העובדים.

4.        האישה אינה נוהגת מנהג בעלים בעסק, ובעלה הוא זה שמקבל את ההחלטות המהותיות במקום העבודה.

באותם מקרים שבהם האישה עובדת בפועל והוגשה תביעה לגמלה, ייבחנו יחסי העבודה ויתכן שהיא בגדר עובדת עצמאית, לצורך בחינת הזכאות לגמלאות והיא תהיה זכאית לגמלה בהתאם לכללים במוסד לביטוח לאומי.

בפסק דין עליזה בן אלישע (עב"ל 535-09 מיום 15.9.2010) נדחתה תביעה של המבוטחת לדמי לידה משני טעמים עיקריים:

1.    לא הוכח תשלום בפועל של שכר, וסכומו של הדיווח לא השתנה במהלך התקופות השונות.

2.    לא הוכח כי עובד אחר עשה את העבודה בתקופות שבהן נעדרה המבוטחת מעבודתה.

אך בית הדין הארצי ציין כי תקופות העבודה ייבחנו לגופן על סמך הנסיבות של כל תביעה (כלומר ייתכן שבלידות הבאות המבוטחת תוכר כעובדת שכירה של הבעל).

בפסק דין (ב"ל 5923/08) נדחתה תביעתה של חכימי ספח איריס לדמי לידה אף על פי שבעלה שילם דמי ביטוח בעדה כעובדת שכירה.

דוגמה לאישור קיום יחסי עבודה של אישה בעסק משותף עם בעלה נמצאת בפסק הדין נינט לוי בבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 3792-06-11 מיום 7.8.2012). במקרה זה אישר בית הדין האזורי דמי אבטלה לאחר שהאישה פוטרה, אף על פי שלא שולם לה שכר בחודשי העבודה האחרונים.

גם בפסק דין בעניין אביגיל גילה חזן קבע בית הדין האזורי (350-05-11, 11.8.2013) כי בין המבוטחת לבין בעלה התקיימו יחסי עבודה לעניין דמי אבטלה.

כאמור, חוק הביטוח הלאומי מאפשר מצב שבו אישה תהיה שכירה אצל בעלה, אולם כדי שהדבר יתאפשר, צריכים להתקיים יחסי עבודה בין הצדדים.

דיווח טכני על האישה כשכירה כאשר היא מתנהגת כעצמאית לכל דבר אינו יכול "להכשיר" את המעמד כ"שכיר" כשלא מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים, שכן שינוי במעמד האישה מעובדת עצמאית (או עצמאית שאינה עונה להגדרה) לעובדת שכירה שלא על פי דיני עבודה בשל תכנוני מס, טומן בחובו הוספת זכויות ביטוחיות למי שאינו מבוטח בהן, כגון ביטוח בענף אבטלה ובענף פשיטות רגל.

אשר על כן, המוסד לביטוח לאומי מקפיד על בחינת מעמדה של אישה המדווחת כשכירה של בעלה, כדי שלא תוכל ליהנות מזכויות אשר אינן מגיעות לה.

תיקונים בסעיף 66 בפקודת מס הכנסה משנת 2014

סעיף 66 לפקודת מס הכנסה תוקן בתחולה מיום 1.1.2014. החל מיום זה, רשאים בני זוג שעובדים ביחד באותו העסק לתבוע שייערך חישוב נפרד על הכנסותיהם מהעסק המשותף, אם מתקיימים הקריטריונים שבסעיף 66(ד) החדש לפקודה, כדלקמן:

1.    יגיעתו האישית של כל אחד מבני הזוג נדרשת לייצור ההכנסה מהעסק המשותף.

2.    כל אחד מבני הזוג מקבל הכנסה התואמת את תרומתו לעסק המשותף ועומדת ביחס ישיר לתרומתו לייצור ההכנסה מהעסק המשותף.

3.    כאשר ההכנסה מהעסק מופקת מבית המגורים – בית המגורים משמש דרך קבע את מקור ההכנסה ואת הפעילות.  

תיקון נוסף בסעיף 66 לפקודה ביטל את האפשרות לסכום הכנסה קבוע שחייב במס נפרד בתנאי שבני הזוג הצהירו על עבודה משותפת של 36 שעות בממוצע בשבוע ולא בבית המגורים [בוטל סעיף 66(ה) לפקודה].

"תקנה 24"

כפי שהוסבר לעיל, תקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) קובעת את אופן חלוקת ההכנסה בין בני זוג שעובדים ביחד בעסק משותף שאינו מאוגד כחברה (שלא כעובדים שכירים) ואת הכללים לחלוקה. התקנה חלה גם בשנים 2014 ואילך על בני זוג שאינם תובעים חישוב נפרד לפי סעיף 66(ד) החדש לפקודה.

המצב בפועל כאשר אחד מבני הזוג שכיר של בן הזוג השני

כאשר אחד מבני הזוג מקבל משכורת מבן הזוג השני, הסיווג הביטוחי כשכיר נבדק בדרך כלל רטרואקטיבית, כאשר אחד מבני הזוג מגיש תביעה לגמלה.

המוסד לביטוח לאומי קבע (כפי שהוסבר לעיל) מבחנים לבחינת קיום יחסי עבודה בין בני זוג, ומאשר את ההעסקה רק כשברור מעל לכל ספק שבן הזוג באמת עובד בעסק, עבודתו נחוצה, מסגרת השעות קבועה, בן הזוג השכיר אינו מתנהג כמנהג בעלים והוא מקבל בפועל שכר קבוע ויציב שאינו מותנה במצב הכלכלי של העסק וכולל את כל התנאים שמקבל עובד שכיר, לרבות העברת תשלום השכר לחשבון הבנק של בן הזוג השכיר. המוסד לביטוח לאומי נוהג לבחון אם יש התאמה בין השכר שנקוב בתלוש לשכר ששולם בפועל, כיוון שלעמדתו, תכליתה של גמלה מחליפת שכר היא לשמור על רמת החיים בהתאם להכנסה שהמבוטח הורגל אליה.

לעמדת הביטוח הלאומי, דיווח "טכני" של בן הזוג כשכיר אינו מכשיר את הסיווג הביטוחי כאשר אין מתקיימים יחסי עבודה כהלכתם לקבלת זכויות של עובד שכיר, בין היתר לזכאות לדמי אבטלה ולזכויות בעת פשיטת רגל של המעסיק.

המצב משנת 2014 ואילך בהיבט הביטוח הלאומי

כאשר בני הזוג שעובדים ביחד עומדים בתנאי סעיף 66(ד) החדש לפקודה, ייתכנו האפשרויות כדלקמן:

1.        שני בני הזוג עובדים במסגרת חברה: אין שינוי לעומת המצב הקודם.

2.        שני בני הזוג עובדים בעסק שאינו מאוגד כחברה, ועד שנת 2013 אחד מבני הזוג היה עובד שכיר של בן הזוג השני: אין שינוי לעומת המצב הקודם.

3.        בני הזוג עובדים ביחד בעסק שאינו מאוגד כחברה ועד דצמבר 2013 חילקו את ההכנסה ביניהם לפי "תקנה 24". המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר ביטוח 1416 בעניין זה כמפורט להלן:

דיווח כשני עצמאיים בהתאם לדרישות סעיף 66(ד) לפקודה - כל אחד מבני הזוג אמור לפתוח תיק במוסד לביטוח לאומי לפי ההכנסה הצפויה בשנה השוטפת ומספר שעות העבודה בממוצע לשבוע. פקיד הביטוח הלאומי אמור לסגור את יחס החלוקה ב-31 בדצמבר של השנה הקודמת ולפתוח לכל אחד מהם עיסוק עצמאי בנפרד בהתאם להצהרתו מיום 1 בינואר של אותה השנה.

אם אחד מבני הזוג עובד שכיר בעסק המשותף - עליו לוודא שמתקיימים יחסי עבודה כפי שהוסבר לעיל. סגירת יחס חלוקה במקרה זה אפשרית גם במהלך השנה השוטפת.

כאשר מוגשת תביעה לגמלה - החוזר מבהיר כי המוסד לביטוח לאומי ימשיך לפעול לפי הנוהל הקיים ויבחן אם בוצעה עבודה בפועל ואת סבירות ההכנסה שמשמשת בסיס לגמלה. בתביעות לאבטלה ייבדקו יחסי עבודה בקפידת יתר, לרבות הוכחות לקבלת שכר בפועל לאורך כל התקופה.

עולה מהחוזר שמאחר שהמוסד לביטוח לאומי משלם גמלאות אופן החלוקה ייבחן בדיעבד, עלולים להיווצר חובות בדיעבד ואף עלולים להיבחן היבטים פליליים. אם יתברר למוסד לביטוח לאומי שאין עמידה בתנאי סעיף 66(ד) לפקודה, הפקיד יקבע את בסיס החלוקה הנכון ויעביר את ממצאי החקירה למס הכנסה. לכן רצוי תמיד להתאים את הכנסות בני הזוג ככל שניתן למצב בפועל.

להלן טבלה המפרטת את אופן הפעולה מחודש ינואר 2014 ואילך מתוך החוזר של המוסד לביטוח לאומי:

החזר דמי ביטוח כתוצאה משינוי מעמד בדיעבד

אדם שמועסק על ידי בן משפחה שלא באופן סדיר (יותר כעזרה משפחתית מאשר עבודה נחוצה וחיונית), שככל הנראה לא היה מועסק במקומו עובד אחר בשכר, אינו נחשב עובד שכיר על פי חוק הביטוח הלאומי. מכאן, שאין מקום לדווח על בן המשפחה כעל עובד שכיר, שכן העובד לא ייהנה מגמלאות הביטוח הלאומי, ולא יוחזרו למעסיק ולעובד דמי הביטוח, אלא לפי כללים שפורטו בחוזר פנימי של הביטוח הלאומי מיום 21 באוגוסט 2007.

העיקרון המנחה בגיבוש הכללים הוא שהכנסה אשר דווחה כהכנסת עבודה של בן משפחה שלא הוכר כשכיר - היא הכנסה חייבת של המעסיק, שכן היא הוכרה כהוצאה מוכרת. דמי הביטוח יוחזרו כפוף לאישור מתאים ממס הכנסה כי הוצאות השכר של המעסיק הופחתו, כפוף להגשת דוחות מתוקנים במוסד לביטוח לאומי וכפוף לתקופת ההתיישנות.

התיישנות לעניין החוזר היא תקופה שאינה עולה על שבע שנים רטרואקטיבית מהמועד שבו נדרש המוסד לביטוח לאומי על ידי המעסיק להשיב את דמי הביטוח, או מהמועד שבו הודיע המוסד לביטוח לאומי למעסיק ו/או למבוטח על זכאותם להחזרי דמי הביטוח, והכול לפי המוקדם.

שינוי מעמד של עובד עצמאי - כאשר מתברר כי בוצעה בפועל עבודה והמבוטח עונה לכללים שנקבעו ל"עובד עצמאי" - משתנה המעמד לעובד עצמאי, בדרך כלל לא רטרואקטיבית.

שינוי מעמד של עובד שכיר - כאשר מבוטח הוא "עובד עצמאי" ומתברר בדיעבד שמתקיימים יחסי עבודה בפועל בינו לבין מקבל השירות, מבוטל הרישום כעובד עצמאי. דמי הביטוח שמופיעים כיתרת זכות אצל המבוטח מועברים במלואם לתיק הניכויים של המעסיק.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין בדרי

בפסק הדין יחזקאל בדרי נגד המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין האזורי בפ"ת (בל 007486/06 מיום 15.6.2008) כי המוסד לביטוח לאומי נהג בהתאם למדיניות הנוהגת שעה שההכנסה שדווחה כהכנסת עבודה של התובע יוחסה למעסיק, ומשכך התובע אינו זכאי לקבל את דמי הביטוח (חלק מעסיק) חזרה מהנתבע. ואילו ביחס לחלק העובד, על המעסיק להחזירו ישירות לתובע.

התביעה להחזר דמי הביטוח (חלק עובד וחלק מעסיק) נדחתה, והמוסד לביטוח לאומי קיבל גיבוי לחוזר האמור.

הובהר בעל פה כי על פי הבנת המוסד לביטוח לאומי את פסק הדין, העובד והמעסיק לא יקבלו את חלקם בדמי הביטוח בחזרה, גם אם החברה תמציא אישור מרשות המסים שהוצאות השכר הופחתו, כיוון שהמשכורת ששולמה כביכול לתובע שייכת לאחיו "המעסיק".

פסק דין בעניין אשקר בבית הדין האזורי

בפסק דין זה חייב בית הדין האזורי לעבודה את המוסד לביטוח לאומי להחזיר את כל דמי הביטוח ששילמה חברה בטעות במשך 11 שנים בעבור עובדת, שלטענת המוסד לביטוח לאומי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין החברה אלא תרומה כעזרה משפחתית בלבד [אשקר (חו"ל) עבודות עפר ותשתיות בע"מ ואשקר לור נ' המוסד לביטוח לאומי, ב"ל 45688-06-11 מיום 26.10.2015].

החברה העסיקה את אשתו של אחד מבעלי השליטה בחברה כמזכירת החברה מיום 1.10.1998 עד 31.12.2009. בחברה הועסקו בני משפחה נוספים.

בגיל 62 העובדת הפסיקה לעבוד ותבעה קצבת זקנה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה כיוון שלא היו לה מספיק חודשי ביטוח המזכים בקצבת זקנה בגיל 62 שהוא גיל הפרישה (בגיל מאוחר יותר המבוטחת יכולה לקבל קצבת זקנה כעקרת בית). המוסד לביטוח לאומי לא הביא בחשבון את חודשי העבודה בחברה כחודשי ביטוח כיוון שהוא ראה בתרומה של המבוטחת לחברה כעזרה משפחתית ולכן היא אינה עונה להגדרת "עובד שכיר".

המבוטחת לא ערערה על הקביעה הזאת (ההחלטה הפכה חלוטה) ודרשה את דמי הביטוח בחזרה.

המוסד לביטוח לאומי הפנה את המבוטחת לחוזר פנימי מספר 1363, והתנה את החזר דמי הביטוח בהמצאת אישור משלטונות המס לפיו הוצאות השכר הופחתו מהמעסיק, דרש להגיש דוחות מתוקנים למוסד לביטוח לאומי והסכים להחזיר את דמי הביטוח לא יותר משבע שנים.

המבוטחת הגישה תביעה לבית המשפט והועברה לבית הדין האזורי לעבודה.

בבית הדין האזורי חזר בו המוסד לביטוח לאומי מחלק מדרישותיו וטען שאת שכרה של המבוטחת יש לייחס לבעלה.

בית הדין מצא שזקיפת המשכורת של העובדת לבעלה נעשתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ללא בירור כלשהו, כיוון שהחברה איחרה את המועד לפנות לשלטונות המס. בית הדין קובע שלקביעה זאת אין כל בסיס וכל הצדקה והיא אינה כתובה בחוק ואף לא בחוזר הפנימי.

לעניין זקיפת המשכורת לאדם אחר קבע בית הדין כי המוסד לביטוח לאומי היה אמור לצרף את הבעל כצד להליך. משלא עשה כן – מדובר בפגם מהותי כיוון שטענותיו לא נשמעו כלל, ובכל מקרה ייתכן שיש לייחס את שכרה לבני משפחה אחרים שגם הם לא צורפו להליך.

לדעת בית הדין אין מדובר בהעסקה פיקטיבית. כלומר, בוצעה עבודה בהיקף כלשהו, אשר לא הגיעה כדי יחסי עובד ומעסיק (בית הדין מצא תקדימים שלפיהם המוסד לביטוח לאומי סוברני לקבוע את קביעותיו בהתאם לדינים החלים אצלו ואינו מחויב לקבל את קביעותי של פקיד השומה, למרות שראוי ורצוי שהקביעות יהיו אחידות וזוהי רק נקודת המוצא).

בית הדין מדגיש, כי אין במקרה הזה כוונת זדון או מרמה מטעם העובדת. לכן, בראש ובראשונה על המוסד לביטוח לאומי להשיב לחברה את דמי הביטוח ששולמו בעבור העובדת, ולאחר מכן, ככל שהמוסד לביטוח לאומי טוען שיש לייחס את המשכורת לעובד אחר, הוא יכול לנקוט בהליך המתאים.

אילו היה מדובר בתרמית או בכוונת זדון, היה היגיון בהתניית השבת כספי דמי הביטוח בתיקון הדוחות במס הכנסה באופן כזה שההכנסה תיזקף לזכות גורם אחר כלשהו בחברה.

בתי המשפט הכירו בסמכותו של המוסד לביטוח לאומי להתקין חוזרים פנימיים ולפעול על פיהם אך רק במסגרת הסמכויות הנתונות לו לפי החוק.

הוראות סעיף 362 לחוק מחייבות את המוסד לביטוח לאומי להשיב דמי ביטוח ששולמו ביתר, ללא התניה בהצגת אישור ממס הכנסה על זקיפת ההכנסה לאדם אחר. לדעת בית הדין התנאי אינו סביר ואינו מידתי במיוחד במקום שלא נמצאה כוונת זדון.

בית הדין קובע שלטעמו מתקיימות במקרה נשוא פסק הדין הנסיבות החריגות המצדיקות ביטול ההנחיה הפנימית והורה למוסד לביטוח לאומי להחזיר את כל הסכומים לרבות הצמדה (ללא ריבית) על פי החוק.

השלכות הקמת חברה על ידי שכיר או על ידי עצמאי

בטרם תתקבל החלטה אם לעבור ולפעול באמצעות חברה מומלץ לבחון את כל ההשלכות והעלויות. בתנאים מסוימים הקמת חברה לא רק שלא תשרת את אינטרס החיסכון של היחיד אלא אף תפעל נגדו.

בחינת התארגנות באמצעות חברה חייבת להיעשות בשיקול דעת מעמיק, תוך חישובי עלות-תועלת ונטילת הסיכונים שמקצתם מפורטים להלן:

1.    עצמאי, שכיר, או בעל שליטה - לכל אחד מאלו דרך התארגנות שונה והשלכות מיסוי שונות (לרבות חובת דיווח מפורט למע"מ).

2.    לעתים הסכום הנחסך בשל העברת הפעילות לחברה עולה על הוצאות תפעול החברה.

3.    קיימת חשיפה לטענות מצד פקיד השומה והמוסד לביטוח לאומי כדוגמת טענת המלאכותיות. 

בעניין קרן תל אביב (ע"מ 28320-05-12 קרן תל אביב נ' פ"ש ת"א 5 מיום 20.10.2014) התקיימו יחסי עבודה בין המעסיק למנהל שלא משך משכורת מחברת הניהול. לאור זאת קבע בית המשפט שמדובר בהסכם ניהול שכל מטרתו הימנעות לא נאותה ממס.

4.    העברת פעילות עסקית של עצמאי לחברה היא בבחינת אירוע מס. לפיכך, יש להעביר את הפעילות בצורה מסודרת בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה. בהקמת חברה והעברת פעילות מעסק של יחיד לחברה, יש להתחשב גם בהעברת נכסים לא מוחשיים, דוגמת מוניטין, ידע וכדומה.

5.    בדוח מבקר המדינה לשנת 2016 הנחה המבקר את המוסד לביטוח לאומי לבחון במסגרת ביקורת הניכויים, אם המעסיק מפריש כחוק את דמי הביטוח בעבור כל העובדים, לרבות נושאי תפקידים בכירים שהתגמול בעבור עבודתם משולם באמצעות חברת ארנק.

6.    בחוק ההסדרים לשנת 2017 מוקדש פרק שלם למיסוי רווחי חברה. החוק כולל שלושה תיקונים כדלקמן:

1.       נוסף סעיף 3(ט1) לפקודה שלפיו משיכות של בעלי מניות יחויבו במס.

2.       נוסף סעיף 62א לפקודה המחייב בתנאים מסויימים הכנסת חברות ארנק כאילו היו הכנסות היחיד.

3.       סעיף 77 לפקודה תוקן ולפיו רשאי פקיד השומה לחייב במס כדיווידנד הכנסות חברה שלא חולקו לבעלי המניות בתנאים מסויימים.

      המוסד לביטוח לאומי טרם פרסם את עמדתו בעניין השלכות התיקונים האמורים על החבות בדמי ביטוח ועל הזכאות לגמלאות.

7.    לפי סעיף 348 ולוח י"א בחוק הביטוח הלאומי כל עובד שכיר חייב לקבל משכורת לפחות לפי שכר מינימום (חודשי, חלקי, יומי או שעתי), ללא החרגת הסעיף לגבי בעלי שליטה. כלומר יש לשלם משכורת לבעל השליטה שעובד בחברה כשכיר לפחות לפי חוק שכר מינימום (שווי רכב אינו נכלל בתוך שכר המינימום).

8.    מומלץ לחברה לשלם משכורת ראויה לבעל השליטה כפוף ליכולתה מבחינת הכנסות וכפוף לקיום הכללים לפי פסק דין גרוסקופף, כדי לשמור על הכיסוי הביטוחי [וגם לחשיפה עתידית לפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודה (פסק דין יעקב בן גור נ' פקיד שומה פתח תקווה, בבית המשפט המחוזי, 40548-01-11 מיום 20.4.2016)].

הפחתת משכורת לצורך חישובים כלכליים בלבד עלולה לפגוע בזכאות לגמלאות מחליפות הכנסה כגון דמי פגיעה בעבודה, קצבת נכות מעבודה, קצבת תלויים (לאלמנה שבן זוגה מת כתוצאה מפגיעה בעבודה, ובתנאים מסוימים גם לאלמן), דמי לידה, דמי תאונה ותגמולי מילואים.

9.    בעל שליטה שמושך משכורת נמוכה, חייב לבדוק היטב את הכיסוי הביטוחי לאובדן כושר עבודה בחברת ביטוח. הגדלת כיסוי ביטוחי בעתיד כפופה להצהרת בריאות חדשה.

10.  בעל שליטה שמפקיד לקרן פנסיה חייב לבדוק את הכיסוי הביטוחי למצב של אובדן כושר עבודה.

11.  במעבר של שכיר לפעילות באמצעות חברה, צריך לתקן את הסכם העבודה. תוך כדי השינויים בהסכם העבודה הזכויות עלולות להיפגע, בין במודע או שלא במודע.

12.  עצמאי שמעסיק עובדים שמעביר את עיסוקיו לחברה חייב לשמור על רציפות זכויות העובדים בעת העברתם לחברה.

13.  בעל שליטה בחברת מעטים אינו זכאי לדמי אבטלה ואינו זכאי לזכויות מן המוסד לביטוח לאומי כעובד שכיר בעת פירוק החברה שבשליטתו, והוא אינו משלם דמי ביטוח לאומי בעד ענפי ביטוח אלה.

14.  חשיפה לשיבוב - בהתאם לסעיף 82(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968, כאשר עובד שנפגע בעבודה זכאי לפיצוי ממעסיקו (שאחראי לנזק אשר נגרם לעובד), יש לנכות מסכום הפיצוי את סכום הגמלה שהעובד מקבל מן המוסד לביטוח לאומי בשל אותה פגיעה בעבודה.

בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בשילוב סעיף 82 לפקודת הנזיקין, אין המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע "תביעת שיבוב" כנגד צד שלישי שהוא מעסיקו של האדם שניזוק, שדיווח על העובד למוסד לביטוח לאומי ושילם את דמי הביטוח כדין, אם רשלנותו גרמה נזק לעובדו.

כאשר השכיר נותן שירות למעסיק באמצעות חברה בבעלותו ודרכה משולמים תשלומי דמי הביטוח, נוצרת חשיפה למעסיק בפועל שאצלו מתקיימים יחסי עבודה לפי דיני העבודה, ושאינו מי שמשלם את דמי הביטוח.

החשיפה היא לכלל הגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי, שקשורות בקשר סיבתי לתאונה (רע"א 5123/10 מיום 21.8.2012 בבית המשפט העליון).

15.  שינוי מעמד - כאשר מבוטח משנה מעמד מעובד עצמאי לעובד שכיר הוא חייב להודיע למוסד לביטוח לאומי בכתב. כל עוד לא שונה המעמד במוסד לביטוח לאומי, ההכנסות לעניין דמי הביטוח מתחלקות באופן יחסי על פני כל התקופה שבה המבוטח "עובד עצמאי" (פסק דין ישע פרימס ואח' בבית הדין הארצי לעבודה מיום 18.12.2007 עב"ל 1353/04).

16.  דיני עבודה - בעל שליטה חייב לרשום את ימי המחלה וימי החופשה שצבורים לו על פי דיני עבודה, וכפוף לביקורת על יישום חוקי העבודה.

17.  זכאות לדמי תאונה - תנאי לזכאות לדמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי הוא שהנפגע אינו זכאי לדמי מחלה ממעסיקו, או לתשלום מכוח חיקוק או קופת גמל או חברת ביטוח מטעם המעסיק. בעל שליטה זכאי לדמי מחלה, לפחות על פי חוק.

הכנסות חברת LLC

המוסד לביטוח לאומי פרסם ביום 22.1.2017 הוראות לסניפים בעניין הכנסות מארצות הברית מתאגיד מסוג LLC.

בעקבות ישיבות שקיים המוסד לביטוח לאומי עם רשות המסים הגיע המוסד לביטוח לאומי למסקנה כי דין הכנסות מחברת LLC כדין הכנסות שמקורן מדיווידנד של חברה רגילה (ולא של חברה משפחתית) ולפיכך, הוראות סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי אינן חלות על הכנסות אלה ולכן הדיווידנד האמור אינו חייב בדמי ביטוח החל משנת 2008 ואילך.

חברת בית, חברה משפחתית וחברה שקופה

בחברת בית, בחברה משפחתית ובחברה שקופה, לפי סעיפים 64 עד 64א1 לפקודה, בהתאמה, רואים את הכנסתה החייבת של החברה כחייבת במס הכנסה בידי בעלי המניות (בחברה משפחתית – הנישום המייצג), ואילו רווחים שחולקו בפועל לבעלי המניות, רואים אותם כאילו לא חולקו לעניין החיוב במס, על פי פקודת מס הכנסה.

חבות בדמי ביטוח – עד שנת 2007

לעניין חבותם של בעלי המניות בדמי ביטוח, נקבעו הלכות בבית הדין הארצי לעבודה כי בעלי המניות יחויבו בדמי ביטוח בשנת חלוקת הדיווידנד בפועל בלבד, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ולתקנותיו.

הובהר בביטוח הלאומי שעם קבלת הדיווח כי הדיווידנדים חולקו בפועל, נוצרה הזכות החוקית למוסד לביטוח לאומי לבדוק את החיוב בדמי הביטוח.

הדיווח על דיווידנדים שחולקו בפועל נבחן במסגרת ביקורת הניכויים בחברות המשפחתיות ובחברות הבית. התעלמות מהדיווח האמור עלולה הייתה להיות למעשה אי דיווח על הכנסות החייבות בדמי הביטוח.

ביום 17 במאי 2010 נקבעה הלכה דומה בעניין הכנסות חברת LLC מארצות הברית שיוחסו למבוטח, שהוא החבר היחיד בחברה. כיוון שהתובע לא נהנה מהכנסות החברה בשנים 2003 ו-2004, קבע בית הדין האזורי לעבודה שאין לראות בהן את הכנסותיו לצורך חיובו בדמי ביטוח (אבשלום הורן נגד המוסד לביטוח לאומי, בל 3423/07).

הכנסות חברה משפחתית כהכנסות ממשלח יד – פסק דין בעניין מירה לובינסקי בבית הדין הארצי לעבודה

ביום 26 בפברואר 2014 דחה בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 53464-09-12) את ערעורה של מירה לובינסקי וקבע כי משיכת רווחי החברה המשפחתית שבבעלותה היא הכנסה ממשלח ידה כעובדת עצמאית.

המבוטחת עסקה עד שנת 1997 במתן שירותי גביית דמי שכירות מנכסים של אחרים תמורת עמלה במשך 8 שעות בממוצע בשבוע. על פי החוק כנוסחו אז היא סווגה כ"עצמאית שאינה עונה להגדרת עובד עצמאי", ובהיותה עקרת בית נשואה היא הייתה פטורה מדמי ביטוח.

בעקבות שינוי החוק בשנת 1998 לעניין הגדרת עובד עצמאי, הפכה המבוטחת לעובדת עצמאית ושילמה דמי ביטוח. לכן, בסוף שנת 1998 היא הקימה חברה משפחתית והייתה בעלת המניות היחידה בה. הכנסות החברה המשפחתית דווחו בדוח השנתי של המבוטחת למס הכנסה כהכנסות מעסק או ממשלח יד.

המבוטחת הייתה האורגן הפעיל בחברה, ולמרות זאת לא קבלה ממנה שכר (עמדת המוסד לביטוח לאומי היא כי בחברה שיש לה פעילות עסקית, מי שמסייע בהפקת ההכנסות בפועל חייב להיות עובד החברה או מבוטח כעצמאי).

הוכח כי בפועל המבוטחת משכה את רווחי החברה אליה, אולם היא הצהירה לאורך השנים כי רווחי החברה לא חולקו לה כדיווידנד (עד שנת 2007 הכנסת נישום בחברה משפחתית חויבה בדמי ביטוח רק אם חולקה בפועל).

המוסד לביטוח לאומי סיווג את המבוטחת כ"עובדת עצמאית" על פי שומות מס הכנסה. גם בית הדין הארצי השתכנע שהסיווג הנכון של המבוטחת הוא "עובדת עצמאית". את המונח "משלח יד" פירש בית הדין ככולל את "עיסוקו לצורכי מחייתו, במסגרת מקצועו או עסקו", והמבוטחת עסקה במסגרת פעילותה בחברה במשלח יד שאינו עיסוק צדדי.

מאחר שרווחי החברה נמשכו בפועל ומאחר שהוצהר במפורש שלא נמשך דיווידנד, מסיק בית הדין כי מדובר בתמורה שהמבוטחת קיבלה מהחברה בעבור עבודתה עבור החברה.

בעניין ההתיישנות קובע בית הדין כי זו לא חלה, כיוון שהמוסד לביטוח לאומי לא יכול היה לגלות נוכח הצהרות המבוטחת כי הלכה למעשה המבוטחת משכה את רווחי החברה.

בית הדין קבע שסכומים שמשכה המבוטחת מהחברה ושימשו לתשלום מס הכנסה בגין רווחי החברה המשפחתית שיוחסו לה, אינם בגדר הכנסתה ממשלח יד וינוכו מסך המשיכות לצורך חישוב החבות בדמי הביטוח.

הוספת סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי בשנת 2008

החל משנת 2008 נוסף סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי. על פי הסעיף האמור, כאשר חברה משפחתית, חברת בית או חברה שקופה מפיקות הכנסה חייבת לפי סעיף 1 לפקודה בשנת מס פלונית, רואים את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת המס לבעלי המניות. זאת גם אם ההכנסה טרם חולקה בפועל, והכול בהתאם לזכאותם היחסית ברווחי החברה (לרבות בחברה משפחתית).

על פי חוזר 1368 מחודש מארס 2008, הכנסות מדיווידנדים שמקורן בחברה משפחתית או בחברת בית או בחברה שקופה, חייבות בדמי ביטוח בסוף אותה שנה שבה הופקה ההכנסה, ולא במועד חלוקת הדיווידנד בפועל כפי שהיה עד 2007. רווחי החברה המשפחתית אמורים להיות מחולקים בין בעלי המניות בחברה לפי חלקם היחסי ברווחי החברה.

כלומר, על פי החוזר, התיקון התאים את מועד החיוב בדמי הביטוח למועד החיוב במס הכנסה, וההכנסה החייבת בדמי ביטוח הושוותה להכנסה החייבת במס הכנסה, למעט הכנסה הפטורה מדמי ביטוח עד לשיעור 25% מן השכר הממוצע במשק. על פי החוזר, שיעור דמי הביטוח הוא 12%.

להלן דוגמה מן החוזר:

לחברה משפחתית ארבעה בעלי מניות, ולכל בעל מניות 25% מהרווחים.

רווחי החברה המשפחתית שיוחסו לבעל מניות אחד לצורך מס הכנסה היו 200,000 ש"ח.

לצורך ביטוח לאומי תיוחס הכנסה שנתית של 50,000 ש"ח לכל בעל מניות. החיוב בדמי ביטוח בשיעור 12% לכל בעל מניות יהיה כדלהלן:

החלק הפטור בשנת 2008 (25% מהשכר הממוצע במשק) - 22,980 ש"ח לשנה, והחלק החייב - 27,020 ש"ח לשנה.

פסק דין בעניין חברה משפחתית בבית הדין האזורי

ביום 2.8.2017 דחה בית הדין האזורי (19049-11-13) את תביעתו של שלמה דהוקי וקבע שאין לייחס באופן אישי את ההוצאות הרשומות במסגרת החברה משפחתית, לנישום המייצג בחברה המשפחתית.

הבהרות נוספות לחיוב בדמי ביטוח של הכנסות בחברה משפחתית

1.    כאמור לעיל, ההכנסה החייבת במס כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה מחולקת כהכנסה פסיבית בין כל בעלי המניות (ההפניה בסעיף 373א היא להכנסה לפי סעיף 1 לפקודה ולא לפי סעיף 2 לפקודה).

המהלך מתואם עם רשות המסים במטרה לבצע את החיוב עם קבלת המידע על השומה לפי ההוראות שנקבעו בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, שם אושרה העברת מידע בכל הקשור לאחזקות בעלי המניות בחברה המשפחתית מרשות המסים למוסד לביטוח לאומי.

בשנים האחרונות מעבירה רשות המסים את השומות של החברות המשפחתיות למוסד לביטוח לאומי (גם בגין שנים קודמות). החל ממועד קבלת המידע מרשות המסים, המוסד לביטוח לאומי מפצל את ההכנסות בין בעלי המניות לפי חלקם במניות, אמור לבטל את החיוב המקורי שבו חויב הנישום המייצג ולחייב את בעלי המניות לפי ההכנסות המעודכנות.

2.    בשנת 2008 נתן מר דני אלקיים, מנהל אגף ביטוח ובריאות בתקופה הזו במוסד לביטוח לאומי, הבטחה ללשכת רואי חשבון, שלא יחויבו בחברה משפחתית הכנסות פסיביות בשיעור מס מוגבל הפטורות מדמי ביטוח לפי סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי, בדומה ליחיד (וגם רווחי הון ושבח מקרקעין). המוסד לביטוח לאומי לא חייב הכנסות אלה בדמי ביטוח בחברה משפחתית עד שנת 2013.

        החל משנת 2013, המוסד לביטוח לאומי החל לחייב בדמי ביטוח את ההכנסות האמורות של החברות המשפחתיות, רטרואקטיבית משנת 2008.

לשכת רואי חשבון פנתה מיד למוסד לביטוח לאומי ונערכו דיונים והתכתבויות. ביום 27.4.2015 קיבל המוסד לביטוח לאומי את עמדת הלשכה שלא לחייב בדמי ביטוח הכנסות מסויימות בחברה משפחתית, החל משנת 2014 ואילך, מועד הוצאת חוות הדעת שלהם בעניין (אף על פי שהביטוח הלאומי סבורים כי החיוב מוצדק מבחינה חוקית).

הובהר בהודעה ללשכה כי הפטור משנת 2014 ואילך מתייחס להכנסה שאם הייתה מיוחסת ליחיד הייתה פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי החוק, ולכן אותה הכנסה פטורה גם לחברה המשפחתית. הכוונה גם לרווח הון.

ההתכתבות בין לשכת רואי חשבון למוסד לביטוח לאומי נמצאת במזכירות הלשכה ונשלחת במייל לכל רואה חשבון שפונה ללשכה.

החיוב האמור עד שנת 2013 נמצא בדיון נוסף בימים אלה במוסד לביטוח לאומי. מבוטחים רבים ערערו לבית הדין על דרישות התשלום שקיבלו בגין השנים 2008 ועד 2013.

3.    מי שרוצה לערער על החיוב שקיבל בשנים 2014 ואילך, לפי ההבטחה שנתן המוסד לביטוח לאומי ללשכת רואי חשבון, מתבקש להעביר לפקיד הגבייה במוסד לביטוח לאומי את דוח ההתאמה למס של החברה המשפחתית שכולל את חוות הדעת החתומה של רואה החשבון ואת הדוחות והשומות שלו ושל החברה לשנים הרלוונטיות. כאשר מדובר בשכר דירה, לעתים הפקיד מבקש לצרף גם את הסכמי שכר הדירה והפקדות שכר הדירה לבנק.

מיסוי רווחי חברה – השלכות על הביטוח הלאומי

חוק ההסדרים לשנת 2017 קובע כמה תיקונים בפקודת מס הכנסה במסגרת הפרק מיסוי רווחי חברה. נוספו לפקודת מס הכנסה סעיפים 3(ט1) ו-62א ותוקן סעיף 77 לפקודה. לתיקוני החקיקה האלה יש השלכות רבות על החבות בדמי ביטוח ועל זכאות מבוטחים לגמלאות.

חוק ההסדרים לשנת 2017 לא התייחס להשלכות של התיקונים האמורים על חוק הביטוח הלאומי.

לשכת רואי חשבון פנתה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל את עמדתם. המוסד לביטוח לאומי טרם פרסם את עמדתו וטרם קבע הנחיות בהקשר לתיקוני החקיקה הקשורים לסעיפי הפקודה החדשים.

חוק הביטוח הלאומי בהקשר למיסוי רווחי חברה

ככלל, חוק הביטוח הלאומי חל על הכנסות שמקורן בסעיפי 2 לפקודה (למעט בחברה משפחתית ובחברת בית). כלומר, רק אם מקור ההכנסות הוא בסעיף 2 לפקודה, ההכנסות האלה כפופות לחיוב בדמי ביטוח. לדוגמה, סעיף 3(ט) לפקודה כפוף לחוק הביטוח הלאומי כיוון שהוא אינו נחשב סעיף מקור. המקור לחיוב במס נמצא בסעיף 2 לפקודה.

·         כאשר ההכנסה של היחיד מסווגת בשומת המס כדיווידנד שחייב במס מוגבל לפי סעיף 125ב לפקודה, הדיווידנד אינו חייב בתשלום דמי ביטוח מכוח סעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי.

·         סיווג ההכנסה בשומת המס מעסק או ממשלח יד לפי סעיפים 2(1) או 2(8) לפקודה, יגרום לחיוב אוטומטי של דמי ביטוח כאשר תגיע למוסד לביטוח לאומי שומת המס של היחיד, כל עוד לא תצא הוראה מפורשת אחרת מטעם המוסד לביטוח לאומי.

·         לעניין חיוב בדמי ביטוח של הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, נקבע בסעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי שהמעסיק חייב בתשלום דמי ביטוח בעד העובד.

·         ההכנסות מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה מהווים בדרך כלל בסיס למבחני הכנסות בגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי ובגמלאות לפי חוקים אחרים.

·         הגדלת הכנסה של עובד עצמאי לאחר שהוא נפגע בעבודה אינה רלוונטית לעניין גמלאות דמי הפגיעה בשל כללי הגמלה החוסמת.

·         עובד עצמאי שאינו רשום במוסד לביטוח לאומי אינו מבוטח לענף פגיעה בעבודה.

·         פיגור בתשלום דמי ביטוח עלול לשלול זכאות לדמי לידה והורות ולגמלאות רבות אחרות.

חברות ארנק בדוח מבקר המדינה בהקשר לביטוח הלאומי

כאשר יחיד מבצע פעולות על ידי חברת מעטים שבשליטתו, הוא מחוייב באופן אישי במס רק אם משך דיווידנד, או משכורת, או דמי ניהול וכדומה. היחיד נהנה מהמיסוי ה-דו שלבי של החברה. חברות כאלה, בתנאים מסויימים, נקראות "חברות ארנק".

בלי קשר לחוק ההסדרים לשנת 2017, הנחה דוח מבקר המדינה לשנת 2016 את המוסד לביטוח לאומי לבחון במסגרת ביקורת הניכויים אם המעסיק מפריש כחוק את דמי הביטוח בעבור כל העובדים, כולל נושאי תפקידים בכירים שהתגמול בעבור עבודתם משולם באמצעות חברת ארנק.

1.       המוסד לביטוח לאומי אמור לבחון במסגרת ביקורת ניכויים אם מתקיימים יחסי עבודה בין החברה לבין נושאי המשרה שלה שפועלים במסגרת חברות ארנק, לפי המבחנים המסורתיים של יחסי עובד ומעסיק.

2.       המוסד לביטוח לאומי פונה, לדוגמה, לחברות ציבוריות שלגביהן המידע על נושאי המשרה מופיע בפרסום גלוי באינטרנט, ואמור לבחון קיום יחסי עבודה בין החברה לנושאי המשרה שפועלים באמצעות חברות ארנק.

חשוב להזכיר את תיקון סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי בהקשר לדיווח בחסר על המשכורת של נושא המשרה בחברת הארנק, למקרה של תביעה לגמלה של נושא המשרה.

סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי אינו כולל את סעיף 62א לפקודה

ככלל, חוק הביטוח הלאומי חל על הכנסות של יחידים ואינו חל על הכנסה של חברות. באופן חריג חל סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי על חברות שקופות הכלולות בסעיפים 64 עד 64א לפקודה. כלומר, סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי אינו חל על סעיף 62א לפקודה.

לעניין החיוב בדמי ביטוח של סכומים שנמשכו בפועל מחברות שקופות, קבעו פסקי דין לפני חקיקת סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי כי חל חיוב דמי ביטוח רק בעת חלוקת ההכנסה בפועל. אין חולק כי בהשקפת הכנסת החברה לפי סעיף 62א לפקודה הרווחים נמצאים בחברה ולא עברו ליחיד.

השפעת הגדלת ההכנסות של היחיד על הזכאות לגמלאות

ברוב הגמלאות של הביטוח הלאומי ואף בגמלאות לפי חוקים אחרים יש מבחני הכנסה לזכאות לגמלה. ההכנסות שמובאות בחשבון במבחן ההכנסות הן בדרך כלל ההכנסות מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה.

גם הכנסות הפטורות ממס, ו/או פטורות מדמי ביטוח, ו/או הכנסות מחו"ל שפטורות מדיווח לצורכי מס, מובאות בחשבון בקביעת גמלה. לדוגמה, סעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע שהכנסה מדיווידנד בחברה רגילה אינה חייבת בדמי ביטוח, אך לא קבע עמדה דומה לעניין הגמלאות.

חוק הביטוח הלאומי מטיל קנסות כבדים על מי שמעלים מידע מן המוסד לביטוח לאומי, על מי שתובע גמלאות שלא כדין ועל מי שאינו מדווח למוסד לביטוח לאומי על שינוי בתנאים המשפיעים על זכאותו לגמלאות.

הוספת סעיף קטן (ט1) לסעיף 3 לפקודה

הסעיף החדש מחייב במס את בעל המניות המהותי בגין משיכות שלו או של קרובו בחברה, או בגין העמדת נכס של חברה לשימושם במישרין או בעקיפין כמפורט בחוק, כהכנסה מדיווידנד, כאשר יש רווחים בחברה לפי סעיף 302(ב) לחוק החברות.

אם אין רווחים כאמור ומתקיימים יחסי עובד ומעסיק - החיוב יהיה כהכנסת עבודה, ואם לא מתקיימים התנאים שלעיל, החיוב יהיה כהכנסה מעסק או ממשלח יד. הסעיף אמנם אינו מפנה למקורות בסעיף 2 לפקודה אך כפי שעולה מעמדת מס הכנסה מדובר בהכנסות שמקורן בסעיפי 2 לפקודה.

מועד החיוב במס בגין משיכת כספים מהחברה יהיה בתום שנת המס שלאחר השנה שבה נמשכו הכספים, ומועד החיוב במס בהעמדת נכס לשימוש בעל המניות המהותי או קרובו יהיה בתום כל שנת מס עד למועד שבו הושב הנכס.

כאשר אין בחברה עודפים לסוף שנת המס ובעל השליטה שכיר, הביטוח הלאומי יקבל דיווח על המשכורת כשיקבל את השומה ממס הכנסה ותתעורר אי התאמה בנתונים בין המשכורת שמדווחת בשומה ובין המשכורת שדווחה בטופס 126.

לאור האמור לעיל, פתרון אפשרי הוא דיווח לקראת סוף השנה על בונוס שנתי תוך כדי פריסה לעניין תשלום דמי הביטוח בהתאם לתקנות פריסת שכר.

כאשר אין בחברה עודפים ולא מתקיימים יחסי עבודה בין החברה לבעל המניות המהותי שנמצא ביתרת חובה, מדובר בחיוב של דמי ניהול. אם ממילא בעל השליטה יחוייב בדמי ביטוח כעובד עצמאי, כדאי לעדכן מעמד כעובד עצמאי ולשלם את מקדמות דמי הביטוח עוד בתוך שנת המס, למקרה של פגיעה בעבודה (ולעניין הגמלה החוסמת).

הוספת סעיף 62א. לפקודה בעניין השקפת חברת ארנק לצורך מס

סעיף 62א.(א) קובע מצבים שבהם הכנסה חייבת של חברת מעטים תיחשב כהכנסה אישית של בעל המניות המהותי של החברה (להלן: "היחיד").

הסעיף אינו חל אם היחיד הוא בעל מניות מהותי במישרין ובעקיפין בחבר בני האדם האחר, או שותף בו [לעניין סעיף 62א.(א)(2)], ועל שותף בשותפות שנותן שירות לאותה השותפות.

סעיף 62א.(א)(1) – אם היחיד או חברת המעטים שבבעלותו הם נושאי משרה בחבר בני אדם אחר, תיחשב הכנסת חברת המעטים כהכנסת היחיד כאשר ההכנסה נובעת מפעילות היחיד כנושא משרה בחבר בני האדם האחר, או מעניק לו שירותי ניהול וכיוצא באלה, כמפורט בסעיף. ההכנסה תיחשב כהכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(1), 2(2) או 2(10) לפקודה.

דוגמה להכנסות שאינן ממשכורת - דמי ניהול ושכר דירקטורים.

סעיף 62א.(א)(2) – כאשר היחיד מעניק באמצעות חברת המעטים שבבעלותו שירותים לאדם אחר או לקרובו של האדם האחר, הכנסת חברת המעטים תיחשב כהכנסת היחיד מיגיעה אישית לפי סעיף 2(2) לפקודה, כאשר ההכנסה נובעת מפעולות היחיד שהן מסוג הפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו.

סעיף 62א.(א)(3) – הסעיף מרחיב את סעיף 62א.(א)(2) וקובע חזקות למצבים המפורטים בסעיף, שכאשר הם מתקיימים, יראו את פעולות היחיד כפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו, על אף כל דין או הסכם, גם אם לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק לפי דיני העבודה (כמו למשל בעל שליטה מהותי שהוא רופא שנותן שירות בעיקר לקופת חולים אחת, או בעל שליטה מהותי שהוא סוכן ביטוח שעובד בעיקר עם חברת ביטוח אחת).

לעניין חלופה זו נקבע בפירוש בסעיף 62א(א)(3) שהסעיף חל לצורך "דיני המס" בלבד.

מדובר בבעל מניות מהותי או עובדיו (כמפורט בסעיף), שנותנים שירות דרך חברת מעטים שבשליטת בעל המניות המהותי, לגוף אחד (במישרין או בעקיפין) במשך 30 חודשים לפחות מתוך 4 שנים רצופות, וההכנסה מהמקור הזה היא 70% לפחות מההכנסה הכוללת של החברה או ההכנסה החייבת של החברה, בשנת המס (למעט חריגים, כגון רווחי הון או דיווידנדים).

כיוון שמדובר בחזקות חלוטות לעניין הפיכת הכנסת חברה להכנסת היחיד ממשכורת, גם כאשר לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק - עצמאי יהפוך לשכיר מכוח הסעיף לעניין הפקודה באותו חלק ההכנסה שנובע מאותם יחסי עובד ומעסיק.

במקרה כזה, סיווג ההכנסה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה (ללא תשלום ה"משכורת" בפועל וכאשר אין מתקיימים יחסי עבודה) אינו יכול להטיל אחריות לדיווח ולתשלום דמי ביטוח על ה"מעסיק". החוק מחריג סעיף זה לעניין דיני המס בלבד.

לשכת רואי חשבון פנתה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל את עמדתם.

יש לשים לב כי בעת קליטת השומה ממס הכנסה קיים במוסד לביטוח לאומי מנגנון אוטומטי (כברירת מחדל) של הפיכת הכנסה שמגיעה בשומה כהכנסת עבודה להכנסה שאינה מעבודה, כשאין דיווח מקביל בטופס 126.

כאמור לעיל, בהקשר לבחינת יחסי העבודה, המוסד לביטוח לאומי אמור לבדוק קיום יחסי עובד ומעסיק בהקשר לחברות הארנק במסגרת ביקורת ניכויים ובפנייה למעסיקים שקיים לגביהם מידע במוסד לביטוח לאומי.

יישום טכני של סעיף 62א לפקודה

ההכנסות של היחיד, שמקורן בחברת הארנק, יופחתו מההכנסות בדוח ההתאמה בחברה לצורך העברתם לבעל השליטה לצורך דיווח למס הכנסה. שאר ההכנסות ממקורות אחרים יישארו בחברת המעטים.

בדוח האישי של היחיד לשנים 2017 ואילך אמור להיות שדה חדש אינפורמטיבי שיכלול את הסכום שעבר מדוח ההתאמה של חברת המעטים. סכום זה יפוצל בדוח בין השדות הרלוונטיים של יגיעה אישית, כמשלח יד או כמשכורת.

כאשר בעל השליטה משך משכורת או דמי ניהול בחברת הארנק ודיווח עליהם כדין למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי, רק ההפרש, אם קיים הפרש, אמור להיות מחוייב במס ובדמי ביטוח.

תיקון סעיף 77 לפקודה

עניינו של הסעיף בחיוב רווחי חברה מסוימים כדיווידנד, גם אם לא חולקו בפועל ליחיד.

לעניין החיוב בדמי ביטוח, דיווידנד שחייב במס לפי סעיף 125ב לפקודה בשיעור מס מוגבל (בין אם בשיעור 30% מס ובין בשיעור 25% מס לפי הוראת השעה), אינו חייב בתשלום דמי ביטוח, אך ההכנסה מהדיבידנד מובאת בחשבון בקביעת גמלאות.

התיישנות חובות והתיישנות החזרי דמי ביטוח במוסד לביטוח לאומי

ביום 1.1.2015 נכנס לתוקף תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "תיקון 159"), לפיו דרישות לתשלום חוב דמי ביטוח לאומי יתבצעו בתוך שבע שנים לכל היותר ממועד קיומו של החוב, בהתניות והוראות מעבר המפורטות בתיקון לחוק.

התיקון לחוק חל גם על דמי ביטוח בריאות בהתאם לסעיף 15 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שקובע שלעניין גביית דמי ביטוח בריאות ותשלום דמי ביטוח בריאות חלות הוראות חוק הביטוח הלאומי כאילו היו דמי ביטוח לאומי.

עוד קובע תיקון 159 כי לאחר שעברה תקופת ההתיישנות והביטוח הלאומי אינו רשאי לגבות חוב בדמי ביטוח (וכל חוב הנצמח מהם) – אי תשלום החוב לא יפגע בזכויות לגמלאות, על אף הוראות כל דין אחר.

בעקבות תיקון 159 פרסם המוסד לביטוח לאומי שלושה חוזרים המפרטים את כללי ההתיישנות של חובות דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ושל החזרי דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, בהתאם להבנתו את התיקון לחוק: חוזר גבייה מלא שכירים שמספרו 1418, חוזר גבייה ממעסיקים שמספרו 1461 וחוזר ביקורת ניכויים שמספרו 7.

המוסד לביטוח לאומי החיל עליו עד כניסתו לתוקף של תיקון 159 את כללי ההתיישנות לפי החלטות מנהליות פנימיות, לפי הוראות ביצוע ובהתאם להלכות בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה וסבר במשך שנים רבות, על פי הלכה ישנה של בית הדין הארצי, כי הוא אינו כפוף לחוק ההתיישנות הכללי, למרות שהחיל עליו את כללי ההתיישנות לפי רצונו.

חיוב דמי ביטוח מינימליים רטרואקטיבית

בעקבות התיקון בחוק הביטוח הלאומי בעניין התיישנות בגביית חובות דמי ביטוח, שולח המוסד לביטוח לאומי הודעות חוב למבוטחים רבים במסגרת "הרחבת רשת המבוטחים". מדובר בעיקר במבוטחים שחסרות להם תקופות דיווח החל מ-30 חודשים אחורה והם מחויבים בדמי ביטוח מינימליים כמי שאינם עובדים.

תשלום הקרן במלואו במועד מבטל את הפרשי ההצמדה והקנסות באופן אוטומטי. לדרישה מצורף שובר תשלום וכן דף שעליו מודפס ברקוד מיוחד שמכיל את פרטי המבוטח.

בכל פנייה למוסד לביטוח לאומי בפקס או באינטרנט (לרבות משלוח תלושי משכורת או טופסי 106), יש לצרף את הדף עם הברקוד כדי לזרז את הטיפול. מומלץ לא לשלם מקדמה על חשבון החוב אלא להמתין שבועיים לפחות עד קבלת הודעת תשלום מעודכנת.

אפשר לשלם את הדרישה בשובר התשלום שמצורף להודעה, או בכרטיס אשראי בטלפון או באינטרנט, או בהסדר תשלומים (עד 48 תשלומים ללא ריבית) בהמחאות, או בהוראת קבע בבנק או בכרטיס אשראי.

לפי חוזר גל"ש/1418 בחודש ספטמבר 2015, באישור שרי האוצר והרווחה, החליטה מינהלת המוסד לביטוח לאומי משיקולים מנהליים להימנע ממשלוח הודעות חוב לשנים 1999 עד 2007 למינימליסטים שלא נכללו ב"רשת" הגבייה ושלא נמסרה להם מעולם הודעה על קיום החוב. אי תשלום דמי הביטוח לא יפגע בזכות לגמלה של מבוטחים אלה.

פסק דין לבנה חג'ג' ואחרים בבית הדין הארצי לעבודה

ביום 01/04/2015, לאחר שתיקון 159 כבר נכנס לתוקף, פרסם בית הדין הארצי לעבודה פסק דין שאיחד ארבעה ערעורים שנדונו בבית הדין האזורי וכולם בנושא חלות דיני ההתיישנות על חובות מסוגים שונים למוסד לביטוח לאומי:

1.       בפסק דין המוסד לביטוח לאומי נ. לבנה חג'ג' (עב"ל 1844-09-10) ביטל בית הדין האזורי חוב שנוצר בגין אי תשלום דמי ביטוח מינימליים בעבור תקופה שקדמה לשבע שנים שלפני שהמוסד לביטוח לאומי נקט הליכי גבייה.

2.       בפסק דין אלכאמל נ. המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 48308-01-11) נוצר לגב' אלכאמל חוב בדמי ביטוח לאחר שנשללה התושבות מבעלה בשנים 1995 עד 2006 באופן רטרואקטיבי ומעמדה תוקן ממעמד של עקרת בית נשואה לעקרת בית מבוטחת שחייבת בדמי ביטוח בעד עצמה. החוב נוצר כיוון שהמוסד לביטוח לאומי לא הסכים להחזיר לבעלה את דמי ביטוח הבריאות כיוון שיכול היה להשתמש בשירותי הקופה בכל עת. גב' אלכאמל הגישה תביעה ונדחתה.

3.       בפסק דין נעמי קסירר נ. המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 25466-03-12) דחה בית הדין האזורי את תביעתה של המבוטחת לביטול חוב בגין תשלום יתר של גמלת הבטחת הכנסה שנוצר כיוון שהמידע על משכורות של המבוטחת לא הגיע במועד למוסד לביטוח לאומי.

4.       פסק דין המוסד לביטוח לאומי נ. מאיר דהן (עב"ל 36059-03-11) דן בדחיית המוסד לביטוח לאומי את זכאותו של המבוטח לקצבת נכות כללית עד שיוסדר חוב ישן בדמי ביטוח, בהתאם לסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי.

בית הדין האזורי קבע כי לא עלה בידי המוסד לביטוח לאומי להוכיח קיום חוב וגם אם היו חובות, הם התיישנו (כפוף לחוק מיום 01/01/2015) וקבע ככלל, שחוק ההתיישנות אינו חל לגבי חוק הביטוח הלאומי, בדומה להלכה הפסוקה שקיימת כבר שנים רבות.

ההתקשרות בין המוסד לביטוח לאומי למבוטח היא מכוח חוק. החוק בנוי מיסודו על סולידריות ועזרה הדדית ולכן ללא גבייה אי אפשר לחלק כספים כגמלאות. במצב של אי תשלום חובות על המוסד לביטוח לאומי לגבות החוב במלואו, או שהמדינה תגדיל את דמי הביטוח לכל תושבי ישראל.

בית הדין הארצי מפרט את הסנקציות הקיימות על הפרת החובה החוקית למי שאינו משלם בזמן דמי ביטוח:

·         בסעיף 364 לחוק הביטוח הלאומי נקבעו קנסות פיגורים והצמדה על איחור בתשלום דמי ביטוח.

·         בסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי נקבעו סנקציות למעסיקים שלא דווחו במועד על העובדים ו/או לא שלמו במועד את דמי הביטוח וקרה לעובד אירוע המזכה בגמלה.

·         בסעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי נקבע שעובדת עצמאית שפיגרה בתשלום דמי ביטוח מאבדת את זכאותה לדמי לידה.

·         בסעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי נקבע כי עובד עצמאי מאבד את זכאותו לגמלה בענף נפגעי עבודה אם לא נרשם כחוק.

·         בסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי נקבעו התנאים לגבי פיגור בתשלום דמי ביטוח ששולל זכויות לגמלאות באופן מלא או באופן חלקי.

·         בסעיף 367(א) לחוק הביטוח הלאומי נקבע כי פקודת המסים (גביה) תחול על דמי ביטוח כאילו היו מס.

לאור האמור לעיל קובע בית הדין הארצי כי סעיפי הסנקציות נועדו לסייע בגביית חוב דמי ביטוח נוכח הקשר הישיר בין גביית דמי הביטוח וחלוקתם למבוטחים בגמלאות.

לעניין התיישנות חובות בגמלאות קובע בית הדין הארצי כי כל הגמלאות, ללא יוצא מן הכלל, נועדו לתת מענה למצוקת ההווה והעבר הקרוב של התובעים אותן ולא למצוקה היסטורית. כלומר, לתת מענה לצורכי קיום שוטף, ולכן נקבע בחוק שיש להגיש תביעה תוך שנה מהיום שבו נוצרה עילתה.

אפשר להגיש תביעה גם בחלוף שנים רבות, אלא שבסטייה מהחוק התשלום הרטרואקטיבי מוגבל בזמן (הלכת לוזון בבית הדין הארצי לעבודה עב"ל 57861-01-11 מיום 07/08/2012).

המחוקק קבע שיש להגיש תביעה בטופס שקבע המוסד כדי שהתובע יפרט את המסכת העובדתית הרלוונטית הידועה רק לו וההכרחית להחלטה בשאלת הזכאות לגמלה. גם אם המוסד יוזם את התביעה, על המבוטח להגיש למוסד לביטוח לאומי טופס כנדרש בחוק אחרת תשלום הגמלה יופסק, כיוון שהזכאות לגמלה קיימת רק אם הוגשה תביעה לגמלה כדין.

עיקרון חשוב שמוצג בפסק הדין הוא עיקרון השוויון בפני החוק. עיקרון זה משמעו כי השווים חבים בתשלום דמי ביטוח באופן שווה, והזכאים זכאים באותם תנאים לגמלה, הכול על פי החוק, לא יותר ולא פחות. כלומר, החלת חוק ההתיישנות כמבוקש היא העדפה שלא כדין את מי שאינו משלם דמי ביטוח.

לעמדת בית הדין הארצי החלת כללי ההתיישנות על הביטוח הלאומי לפי חוק ההתיישנות, כל עוד לא קיים חוק בעניין זה, היא אנטי סוציאלית ומנוגדת לעקרונות החוק הקושרים ישירות בין החבות בדמי ביטוח והזכאות האישית לגמלה.

על חוק הביטוח הלאומי חלים כללי השיהוי המנהלי וחוק ההתיישנות אינו חל עליו. השיהוי המנהלי חל כאשר המוסד לביטוח לאומי לא פעל כשורה ובמהירות הראויה למילוי חובתו. במקרים כאלה יש לדון בכל מקרה לגופו.

בית הדין מתייחס גם לתיקון החוק בעניין ההתיישנות וקובע כי עניינו של התיקון למקרים שבהם לא נשלחה דרישת חוב לחייב. בית הדין הארצי החזיר את כל התיקים לבתי הדין האזוריים לבחינה נוספת.

פסק דין בעניין יששכר דב פרידמן בבית הדין הארצי

ביום 19.9.2017 (עב"ל 43403-05-16) קיבלו בית הדין הארצי לעבודה (ובית הדין האזורי) באופן חלקי את תביעת יששכר דב פרידמן וקבעו כי כתוצאה משיהוי מנהלי בגביית חוב דמי ביטוח של המערער, יגבה המוסד לביטוח לאומי את חוב דמי הביטוח בערכו הנומינלי ליום הגשת התביעה, ללא הפרשי הצמדה וללא קנסות.

סעיפי החוק הרלוונטיים לסעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי

בתיקון 159 נוסף לחוק הביטוח הלאומי סעיף 363א שמאזכר סעיפי חוק נוספים, כדלקמן:

חובת דיווח

חובת הדיווח למוסד לביטוח לאומי מצויה בסעיף 355 לחוק. לפי סעיף זה נקבעו תקנות בדבר דין וחשבון שאדם חייב להגיש על הכנסתו, וכן על שכר עבודה ועל פנסיה מוקדמת שאדם שילם למי שבעדו הוא חייב בתשלום דמי ביטוח.

חובת רישום

חובת רישום מבוטחים ומעסיקים במוסד לביטוח לאומי ושינוי בפרטי הרישום מצויה בסעיף 379 לחוק. לפי סעיף זה נקבעו תקנות בדבר רישום המבוטחים והמעסיקים במוסד לביטוח לאומי, למעט אם הוכח כי אי הרישום נגרם על ידי מעשה שלא היה תלוי ברצונו של החייב ברישום [סעיף 380(ב) לחוק].

הגדרת המושג "דמי ביטוח"

סעיף 364(ב) לחוק מגדיר את המושג "דמי ביטוח" לעניין תשלומי פיגורים. סעיף 363א לחוק מפנה להגדרה בסעיף 364(ב) לחוק. לעניין זה "דמי ביטוח" - לרבות תשלומים שהמוסד לביטוח לאומי גובה לפי חיקוק אחר (כמו דמי ביטוח בריאות).

התיישנות על גביית חובות בדמי ביטוח - סעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי

סעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי קובע שדרישות לתשלום חוב דמי ביטוח כהגדרתם בסעיף 364(ב) לחוק, יתבצעו בתוך שבע שנים לכל היותר ממועד קיומו של החוב, בהתניות והוראות מעבר מסוימים.

על פי סעיף 363א.(א) לחוק, החל מיום 1.1.2015, אם המוסד לביטוח לאומי לא שלח לחייב דרישה לתשלום חוב דמי ביטוח בדואר, או שלא נקט הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה), או שלא ביצע קיזוז בתוך שבע שנים ממועד הדרישה, לא ייגבו מהחייב דמי הביטוח וכל חוב הנצמח מהם, לרבות בדרך של קיזוז. אי תשלום דמי הביטוח לא יפגע בזכויות המבוטח לקצבה או לגמלה.

על פי סעיף 363א.(ב) לחוק, אם חלה חובת דיווח לפי סעיף 355 לחוק או חובת רישום לפי סעיף 379 לחוק, שלא קוימה במועדה לגבי התקופה שבעדה נדרשים דמי הביטוח, למעט בנסיבות כאמור בסעיף 380(ב) לחוק, תתחיל התקופה האמורה בסעיף קטן (א), כלומר, תקופת ההתיישנות –

1.    "מהמועד שבו קוימה החובה או ממועד קבלת מידע לעניין החבות בדמי הביטוח לפי סעיף 384א, לפי המוקדם;"

2.    "לעניין מי שחלות לגביו הוראות בדבר שומה סופית של הכנסה וקביעת השומה הסופית חלה במועד מאוחר מהמועדים האמורים בפסקה (1) – ממועד קביעת השומה."

כלומר, הגבלת אפשרות הגבייה לתקופה של שבע שנים כאמור, לא תחול לגבי מבוטח או לגבי מעסיק שחלה עליו חובת רישום ולא נרשם, או שלא דיווח כחוק על ההכנסות או על המשכורות. לגביהם תחל תקופת שבע השנים לעניין ההתיישנות מהמועד שבו קוימה החובה, או ממועד קבלת מידע מרשות המסים, לפי המוקדם.

לגבי מבוטח שחבות דמי הביטוח שלו תלויה בשומה סופית של פקיד השומה, והשומה הסופית נקבעה לאחר המועד שבו קוימה החובה, או שהתקבל המידע - תחול ההתיישנות ממועד קביעת השומה הסופית.

הוראות מעבר

על פי תיקון 159, המוסד לביטוח לאומי היה רשאי לגבות חוב דמי ביטוח שביום 1.1.2015 חלפו שבע שנים מהיווצרותו ולא לפני יום 1.1.1999, אם המוסד לביטוח לאומי שלח לחייב דרישה בדואר עד יום 30.6.2016. 

החל מיום 1.7.2016 הוגבלה האפשרות של המוסד לביטוח לאומי לגבות חוב רק למשך שבע שנים כאמור לעיל.

חוזרי הביטוח הלאומי בדבר התיישנות חוב בדמי ביטוח החל מיום 1.7.2016 והחזר יתרת זכות

המוסד לביטוח לאומי פרסם באתר האינטרנט את חוזרי הגבייה ממבוטחים וממעסיקים שמסבירים את עמדתו בעניין תיקון 159 לגבי דרישת חובות בדמי ביטוח והחזרי דמי ביטוח בשל גביית יתר, ומפרט את המועד החוקי הקובע את תאריך תחילת תקופת ההתיישנות בכל מצב.

בעקבות פניית לשכת רואי חשבון נערכה במוסד לביטוח לאומי חשיבה חוזרת ובעקבות זאת תוקן המועד שבו מתחילה ההתיישנות כאשר דרישת דמי הביטוח תלויה בשומה סופית, למועד עריכת השומה במס הכנסה, ולא מועד קבלת השומה במוסד לביטוח לאומי כפי שפורסם בעבר.

המוסד לביטוח לאומי פרסם באתר האינטרנט ביום 6.9.2016 את חוזר גל"ש/1418 המעודכן במקום החוזר מיום 22.3.2016 בנושא התיישנות חוב בדמי ביטוח בתוך שבע שנים וגם חוזר גבייה ממעסיקים תוקן. הנושא נבחן בשנית בימים אלה גם לעניין ביקורת ניכויים.

החוזרים מבהירים כי רק בהתקיים התנאים המצטברים שלהלן, המוסד לביטוח לאומי רשאי לגבות חוב בדמי ביטוח לתקופה שעולה על שבע שנים:

1.    משלוח דרישה לתשלום חוב בתוך שבע שנים מהמועד החוקי לתשלום החוב.

2.    ביצוע הליכי גבייה אקטיביים במסגרת תקופת ההתיישנות, או קיזוז החוב.

כאשר לא מתקיים אפילו אחד מהתנאים האמורים, המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לגבות את דמי הביטוח וכל תוספת קנסות, פיגורים וכיוצא באלה, ואי התשלום לא יפגע בזכויות על פי החוק.

מובהר כי אין בתיקון החוק הגדרה לדרישה לתשלום חוב, ולכן כל פנייה של המוסד לביטוח לאומי שבה נדרש החוב, תיחשב ככזו.

אם הפנייה שבה נדרש החוב נשלחה בדואר רגיל לפי פרטי מען תקינים (שנמסרו למוסד לביטוח לאומי או למשרד הפנים), קיימת חזקה עובדתית שניתנת לסתירה כי הדואר הגיע למענו תוך פרק זמן סביר (גם אם דבר הדואר חזר כי לא נדרש). המבוטח או המעסיק רשאים להוכיח כי הייתה סיבה אובייקטיבית שמנעה מהם לקבל את הדואר.

מועד התחלת התיישנות חוב בדמי ביטוח של עצמאים או של הכנסות שאינן מעבודה לפי חוזר גל"ש

עובד עצמאי - הגבלת אפשרות דרישת חוב דמי ביטוח לתקופה של שבע שנים אינה חלה על מבוטח שלא נרשם או שלא דיווח כחוק על הכנסותיו. לגבי אלה תחול תקופת ההתיישנות מהמועד שבו קוימה החובה, או ממועד קבלת המידע לעניין חבות בדמי הביטוח, לפי המוקדם.

כאשר חבות דמי הביטוח תלויה בשומה סופית של פקיד השומה, תחול ההתיישנות ממועד "קביעת השומה", כלומר, מתאריך עריכת השומה.

הכנסות שאינן מעבודה - על פי התיקון מיום 1.1.2015, המוסד לביטוח לאומי רשאי לדרוש חובות בדמי ביטוח בגין הכנסות שאינן מעבודה כאשר טרם חלפו שבע שנים מהמועד הקבוע בחוק לתשלומם.

להלן דוגמה מהחוזר בעניין הכנסות שאינן מעבודה:

המוסד לביטוח לאומי דורש חוב בדמי ביטוח ביום 1.1.2016 שמקורו ברבעון 10-12.2008. המועד הקרוב לתשלום דמי ביטוח הוא ביום 25.2.2009 ולכן טרם עברו שבע שנים וניתן לגבות את החוב.

מועד התחלת תקופת התיישנות חוב בדמי ביטוח, לפי חוזר מעסיקים, החל מיום 1.7.2016

מועד תשלום דמי הביטוח בעד עובד בסעיף 353 לחוק הביטוח הלאומי הוא היום ה-15 בחודש שלאחר תקופת התשלום (כפוף לדחייה בשל ימי מנוחה).

על פי החוזר: "הכלל שנקבע בחוק הוא כי מועד תחילת תקופת ההתיישנות בחוב דמי ביטוח הוא מהיום שנודע לביטוח הלאומי על החוב. במקרה שהמוסד לביטוח לאומי ידע על חוב בדמי ביטוח, ובמשך 7 שנים לא פעל לתשלום החוב, כלומר: לא נשלחו הודעות חוב, ולא בוצעו פעולות אכיפה או קיזוז, חלה התיישנות על החוב ויש לבטלו ולראותו כאילו הוא שולם לעניין זכויות לגמלה כאמור."

"כמו כן, במקרה בו למוסד נודע על חוב ישן שמעבר ל-7 שנים, יספרו שנות ההתיישנות מיום בו נודע על דבר החוב, כך שבמקרים מסוג זה תקופת ההתיישנות יכולה להיות ארוכה מ-7 שנים. כגון: חובות שהתקבל לגביהם מידע מרשות המיסים."

החזרי דמי ביטוח לשכירים

ביום 18.2.2013 פרסם המוסד לביטוח לאומי לראשונה חוזר מעסיקים מספר 1451 בנושא התיישנות החזרי דמי ביטוח והחיל עליו את כללי חוק ההתיישנות של שבע שנות מס ועוד השנה השוטפת מהיום שבו נולדה עילת התביעה להחזר דמי הביטוח, לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

הכללים האלה קיבלו חיזוק בחוזר 1461 שהחליף את החוזר הקודם, כמפורט להלן:

מועד התחלת תקופת ההתיישנות להחזר דמי ביטוח הוא ביום שנולדה עילת התובענה. כלומר, מהיום שבו הוגשה התביעה להחזר דמי הביטוח, או מתום שנת המס לפי סוג ההחזר.

החוזר מזכיר את תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעסיקים שונים) מגבילה החזר דמי ביטוח שנוכו ביתר לעובד אצל מעסיקים שונים לשבע שנים מסוף שנת המס שבה נוכו דמי הביטוח ביתר.

מי שנוכו ממנו דמי ביטוח כעובד רגיל ובפועל קיבל קצבת נכות כללית מלאה לשנה לפחות או לצמיתות, או קצבת נכות מעבודה לצמיתות בשיעור של 100%, או קצבת אזרח ותיק – יוחזרו דמי הביטוח שנוכו ביתר לתקופה של שבע שנים מיום הבקשה להחזר.

כאשר תושבות המבוטח מבוטלת רטרואקטיבית, מונים את שבע שנות ההחזר מיום בקשת ההחזר. החוזר מדגיש כי בעד התקופה שהמבוטח היה רשום בקופת חולים יוחזרו רק דמי הביטוח הלאומי.

החוזר מפרט כמה מקרים נוספים שבהם מונים את שנות ההחזר לפי שבע שנות מס ועוד השנה השוטפת. בין היתר, אישה נשואה או ידועה בציבור שאינה עובדת המקבלת פנסיה מוקדמת, תושב חוץ שדווח כעובד תושב ישראל, ועוד.

מבוטח השוהה בחו"ל

הגדרת תושבות ושלילת תושבות

תושב ישראל שיוצא לחו"ל מבוטח בביטוח הלאומי ועל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל עוד הוא מוכר בביטוח הלאומי כ"תושב ישראל" וכל עוד יציאתו לחו"ל היא זמנית. בדרך כלל המוסד לביטוח לאומי ממשיך להכיר באדם כתושב ישראל בחמש השנים הראשונות שבהן הוא נמצא בחו"ל, ולאחר מכן מברר עמו היכן מרכז חייו.

סטודנט, למשל, יכול לחיות בחו"ל יותר מחמש שנים ולהיחשב תושב ישראל, אך לעתים הוא מבצע פעולות המצביעות על השתקעות בארץ אחרת. במצב זה סיבת השהייה הראשונית שהייתה זמנית הפכה לשולית והתושבות תישלל. 

ההחלטה בנושא תושבות (לרבות לעניין חוק ביטוח בריאות) מוטלת על פקיד הביטוח והגבייה במוסד לביטוח לאומי, על פי הלכות שנקבעו בבית הדין הארצי לעבודה. החלטה זו אינה תלויה בהחלטתם של גופים אחרים כגון מס הכנסה ומשרד הפנים.

אחד הגורמים שמשפיעים על קביעת התושבות של המבוטח בעודו בחו"ל הוא תשלום דמי הביטוח בארץ. כאשר אין בעובדות המוצגות בפני הפקיד המוסמך במוסד לביטוח לאומי כדי להכריע באופן חד וברור עד לאיזה תאריך נחשב המבוטח תושב ישראל, נקבע תאריך הפסקת התושבות במועד שבו הסתיימה תקופת הביטוח שבעדה שילם המבוטח דמי ביטוח, אך בדרך כלל לא מעבר לחמש שנים רצופות.

בחינת תושבות במהלך חמש השנים הראשונות נעשית בדרך כלל במצבים הבאים:

1)    המבוטח מבקש לדון בתושבותו.

2)    המבוטח תובע קצבה (לעניין קצבאות אזרח ותיק (זקנה) ושאירים קבע המוסד לביטוח לאומי שהתושבות תיבחן בכל מקרה שבו מוגשת תביעה לקצבת אזרח ותיק או לקצבת שאירים, ועולה שהתובע קצבת אזרח ותיק שוהה בחו"ל יותר משנה ממועד זכאותו לגמלה, או המנוח שמכוחו הוגשה תביעה לשאירים שהה בחו"ל יותר משנה).

3)    הגיע למוסד לביטוח לאומי מידע שמשפיע על ההחלטה (לדוגמה - המבוטח אינו משלם דמי ביטוח).

בני זוג וילדים עד גיל 18 השוהים עם המבוטח בחו"ל, ממשיכים להיות מבוטחים על פי חוק הביטוח הלאומי ועל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי כל עוד הם נחשבים תושבי ישראל, מכוח המבוטח כתושב ישראל.

פסק דין בעניין לימודים בחו"ל

ביום 30.6.2011 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי (ב"ל 2311-09) בעניין אזברגה רמזי להחזר דמי ביטוח ששולמו על ידו בשנת 2008 בעד השנים 2000 עד 2007, בטענה שבתקופה האמורה לא היה תושב ישראל.

המבוטח שהה בהונגריה בשנים 2000 עד 2007 לרגל לימודי רפואה. בחודש ספטמבר 2004 שלח לו המוסד לביטוח לאומי מכתב וקבע כי אינו תושב ישראל מיום 3.8.2000 בהיעדר תגובת המבוטח באשר למטרת נסיעתו לחו"ל.

משחזר המבוטח לארץ, התברר לו כי כדי לקבל שירותי בריאות עליו לשלם את חובות העבר ולשהות בארץ במשך תקופת המתנה.

לטענתו, לאחר הדרכת עובד במוסד לביטוח לאומי מילא שאלון ולפיו מרכז חייו היה כל העת בישראל. הוא חויב בתשלום דמי ביטוח ושילם את דרישת התשלום.

התברר למבוטח בדיעבד כי לו טען אחרת, לא היה מחויב בדמי ביטוח.

המבוטח טען בבית הדין כי לא היה בכוונתו לשוב ארצה, וכ"ראיה" - לאחר סיום לימודיו שהה ארבעה חודשים בנורבגיה. רק בשלב מאוחר יותר שינה דעתו וחזר לישראל.

בית הדין קבע כי משאין מחלוקת כי מטרת הנסיעה לחו"ל הייתה לימודים, הרי על אף פרק הזמן הארוך שבו נמשכו הלימודים, נותר התובע תושב הארץ, ולפיכך חויב בדין בדמי ביטוח.

שלילת תושבות

לאחר תקופה של חמש שנים שבהן לא שהה תושב ישראל בישראל רוב הזמן, המערכת אמורה לבצע בירור באופן אוטומטי, שבסופו עלול להתחיל לגביו הליך של שלילת תושבות. ניתן זמן קצוב לערעור שבו המבוטח עדיין זכאי לשירותי בריאות.

יש לצרף לערעור על ביטול התושבות שאלון לקביעת תושבות ממולא וחתום ומסמכים המעידים על מרכז החיים בישראל.

פקיד המוסד לביטוח לאומי רשאי לבחון מחדש בכל עת את התושבות של המבוטח ולהחליט בדיעבד על שלילתה.

מי שאינו מוגדר תושב ישראל על ידי המוסד לביטוח לאומי ואינו עובד בישראל, פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בישראל (גם על הכנסות פסיביות שהופקו או שנצמחו בישראל).

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין בני הזוג רובינשטיין

ביום 22.5.2017 קיבל בית הדין לעבודה (ב"ל 51264-08-16) את תביעתם של בני הזוג רובינשטיין והכיר בהם כתושבי ישראל במהלך שליחות בחו"ל במשך שש שנים, מטעם מעסיק ישראלי.

האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, שמרכזו בירושלים, שלח את המבוטחת כעובדת שכירה מטעמו, לשמש רבה בקהילה יהודית ליברלית בסנט-פטרסבורג ברוסיה לחיזוק הקהילה והקשר לישראל.

האיגוד לא הגיש במועד בקשה למוסד לביטוח לאומי, כמתחייב מסעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי, כדי להאריך את תקופת הביטוח מעבר לחמש שנים, והמוסד לביטוח לאומי שלל את התושבות לאחר 5 שנים.

בית הדין בוחן את התושבות לפי מבחן "מרכז החיים" הנבדק לפי "מרב הזיקות": מבחן כפול של היבט סובייקטיבי והיבט אובייקטיבי.

יש לבחון את כל הנסיבות העובדתיות: קיום נכסים בישראל, מקום מגורים פיזי, מקום מגורי המשפחה של האדם, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום אינטרסים כלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מטרות שהייה בחו"ל, וכן מצגים אישיים המצביעים על כוונתו של המבוטח.

"כאשר אין לישראלי מרכז חיים מחוץ לישראל, התוצאה היא שמרכז חייו הוא ישראל", קובע בית הדין, "אלא אם כל חייו הוא נע ונד".

לאחר שבית הדין בחן את הנסיבות, הוא הגיע למסקנה כי יש לבטל את החלטת המוסד לביטוח לאומי.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין עובדיה בן יחזקאל

בפסק דין 45066-02-15 מיום 13.7.2017, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של עובדיה בן יחזקאל וחייב אותו בתשלום דמי ביטוח בגין הכנסותיו כעובד שכיר בחו"ל, כיוון שלא נותקה תושבותו בביטוח הלאומי.

המבוטח, רואה חשבון במקצועו, עבד באירלנד בתקופה שבין 5/2007 עד 8/2009 בחברת בת זרה של חברה ישראלית. בתקופה האמורה ביקר המבוטח בישראל חמש פעמים, שהה בחו"ל יותר מ-200 ימים בכל שנה והצהיר ברשות המיסים על היותו תושב ישראל בכל השנים הנדונות.

המוסד לביטוח לאומי חייב את המבוטח בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות בגין הכנסותיו בחו"ל, ונוצר לו חוב. המבוטח הגיש תביעה לבית הדין, לביטול החיוב.

בית הדין בוחן באופן כללי את המבחנים לקביעת מרכז החיים:

נסיבות עובדתיות (היבט אובייקטיבי) - זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום שבו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או במוסדות ומטרת השהייה מחוץ לישראל (לימודים, טיפול רפואי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי).

היבט סובייקטיבי - מה הייתה כוונת האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו.

בית הדין קבע כי המבוטח היה ונותר תושב ישראל, והחיוב הוטל כדין.

אמנות לביטחון סוציאלי

האמנות לביטחון סוציאלי מסדירות את רציפות הביטחון הסוציאלי בין שתי המדינות. לכל אמנה תנאים המתאימים לה. מדינת ישראל אינה חתומה על אמנה לביטוח בריאות.

המדינות שישראל חתומה איתן על אמנות לביטחון סוציאלי, שכוללות גם גמלאות, הן: אוסטריה, אורוגוואי, איטליה (מתאריך 1.12.2015), בולגריה, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, נורבגיה, סלובקיה, פינלנד, צ'כיה, צרפת, רומניה, רוסיה (מתאריך 1.10.2017) שבדיה ושוויץ.

האמנה עם קנדה (ללא חבל קוויבק) מסדירה מניעת כפל דמי ביטוח לאומי בלבד.

רציפות הביטוח בישראל

בעקבות הרפורמה במס בשנת 2003 נקבע בסעיף 2 רישה לפקודה כי הכנסות של תושבי ישראל שהופקו או שנצמחו בישראל או מחוץ לישראל, חייבות במס. 

בנושא זה חופף בסיס המס לעניין מס הכנסה לבסיס החיוב בדמי ביטוח. כלומר, כל ההכנסות מהמקורות המנויים בסעיף 2 לפקודה המופקות בחו"ל בידי תושבי ישראל, נכנסות לבסיס החיוב בדמי ביטוח. החיוב בדמי הביטוח נעשה על פי כללי החיוב בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, לפי המעמד הביטוחי של המבוטח באותו המועד.

אם אין למבוטח הכנסות, הוא משלם דמי ביטוח מינימליים.

עובד שכיר של מעסיק ישראלי - כאשר מעסיק תושב ישראל שולח עובד תושב ישראל לחו"ל מטעמו, וחוזה העבודה נקשר בישראל - דינו של העובד כדין עובד שכיר בישראל המשלם דמי ביטוח על פי שיעורי דמי הביטוח הנהוגים בישראל. בתנאים מסוימים ניתן לראות גם עובדים שנשלחים מישראל לעבוד בחברות בנות בחו"ל, כשכירים של המעסיק הישראלי ששלח אותם לחו"ל.

המבוטח השכיר ובני משפחתו זכאים לטיפול רפואי בישראל מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כמו כן הם זכאים לזכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי. לדוגמה, המשך תשלום קצבאות ילדים מותנה בהמצאת אישור מתאים למוסד לביטוח לאומי. לעניין זכויות אלו, התקופה המרבית היא חמש שנים. עם זאת, ניתן לקבל אישור מיוחד להארכת התקופה מפעם לפעם, גם אם השהייה בחו"ל נמשכת יותר מחמש שנים.

ביום 2.6.2014 פרסם המוסד לביטוח לאומי הוראות בחוזר ביטוח/1419 המתייחס למצב שבו טוען עובד שכיר שתשלום אש"ל חו"ל הוא מסווה ל"שכר אמיתי" (למשל, לצורך תביעה לגמלאות לפי בסיס הכנסה גבוה יותר). בחינת הטענה תכלול העברת החומר לביקורת ניכויים במוסד לביטוח לאומי ובמס הכנסה. אם הבסיס יגדל המעסיק יחויב בהפרשים וגם עלול להיות מחויב בהחזר גמלאות לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי.

עובד עצמאי בחו"ל - מדווח למוסד לביטוח לאומי על עצמו והאחריות לדיווח ולתשלום דמי הביטוח מוטלת עליו. יש להבחין בין עובד עצמאי אשר מנהל את עסקיו בישראל ובחו"ל לסירוגין ומבוטח בארץ כעובד עצמאי, ובין מצב שבו עסקיו הם בחו"ל והכנסותיו הן בחו"ל.

במקרה הראשון הוא ימשיך להיות מבוטח כעובד עצמאי כאילו הוא עובד בישראל, והכנסותיו יחויבו בדמי ביטוח כמקור הכנסה של "עובד עצמאי". אדם ששוהה ברציפות בחו"ל מטעם עיסוקו בישראל, ביטוחו לענף נפגעי עבודה כעובד עצמאי מוגבל בדרך כלל לשנה אחת וכפוף לחובת הודעה מראש למוסד לביטוח לאומי.

במקרה השני יסווגו ההכנסות כפסיביות ויחויבו בהתאם בדמי ביטוח.

תושב ישראל השוהה בחו"ל באופן ארעי (לא כעובד של חברה ישראלית ולא כ"עובד עצמאי") - חייב לשלם דמי ביטוח לאומי וגם דמי ביטוח בריאות בעד עצמו כל עוד הוא נחשב ל"תושב ישראל השוהה בחו"ל", כמו מבוטח שאינו עובד שכיר ואינו עובד עצמאי, על פי הכנסתו החייבת בדמי ביטוח ועל פי הכללים הנהוגים בארץ.

כל עוד אין למבוטח הכנסות, הוא משלם דמי ביטוח מינימליים. אם מתברר שיש למבוטח הכנסות שלא שולמו בגינן דמי ביטוח, אזי הוא יחויב בהפרשים. כלומר, כל עוד המבוטח מוגדר כתושב ישראל במוסד לביטוח לאומי ויש לו הכנסות שמקורן בסעיף 2 לפקודה, תיבחן חבותו בדמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו. חיוב רטרואקטיבי של דמי ביטוח עלול לשלול זכאות לביטוח בריאות ממלכתי לפי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

המוסד לביטוח לאומי פרסם באתר הביטוח הלאומי בחודש מרץ 2014 את חוזר ביטוח/1417 המפרט את כללי החיוב של הכנסות שכיר בחו"ל.

תושב ישראל השוהה במדינת אמנה לביטחון סוציאלי באופן ארעי - אם המבוטח נמצא במדינה החתומה עם ישראל על אמנה המסדירה מניעת כפל דמי ביטוח לאומי ומשלם שם דמי ביטוח סוציאלי – הוא משלם למוסד לביטוח לאומי בישראל רק דמי ביטוח בריאות, בהתאם לכללי האמנה.

המוסד לביטוח לאומי נהג בעבר לגבות דמי ביטוח בריאות בסכום מינימום, אולם בחן בשנית את ההוראה הזאת וקבע שהחל משנת 2011 תחויב כל הכנסה שאינה חייבת בדמי ביטוח לאומי כיוון ששולמו בגינה דמי ביטוח סוציאלי במדינת אמנה, לפי שיעורי דמי ביטוח בריאות כחוק.

בעל שליטה - תושב ישראל שנותן שירותים בחו"ל לחברות זרות ומקבל את שכרו כבעל שליטה מחברה שהקים בישראל למטרה זו בלבד, דומה לעצמאי שנותן שירות אך ורק בחו"ל, ולכן אין ודאות שהוא יוכר במוסד לביטוח לאומי כמי שמעסיקו שלח אותו מטעמו לחו"ל.

עובד מקומי ישראלי (עמ"י) - אזרח ישראלי השוהה בחו"ל באורח זמני והתקבל לעבודה בנציגות ישראלית בחו"ל במעמד של עובד מקומי ומועסק באורח זמני על פי חוזה מיוחד. במקרה זה חלים חוקי העבודה הישראליים. המוסד לביטוח לאומי מתייחס לעמ"י כאל עובד שכיר בישראל כל עוד הוא נחשב לתושב ישראל במוסד לביטוח לאומי.

בת זוג - כאשר בת הזוג אינה עובדת, היא פטורה בדרך כלל מתשלום דמי ביטוח. מבוטחת בחופשה ללא תשלום מהמעסיק בישראל חייבת בתשלום דמי ביטוח בעד עצמה כי עמדת המוסד לביטוח לאומי היא כי מעמדה כעובדת שכירה הושעה ולא בוטל.

כדי שבני זוג יוכרו כידועים בציבור לעניין זכויות וחובות לפי חוק הביטוח הלאומי, עליהם להסדיר את המעמד במוסד לביטוח לאומי.

כאשר בת הזוג עובדת בחו"ל, מעמדה בביטוח הלאומי נבחן באופן עצמאי לפי עבודה שהיא מבצעת בחו"ל. לדוגמה: אם היא עובדת בנציגות רשמית של מדינת ישראל כעמ"י, מעמדה יהיה כשל עובדת ישראלית.

בן הזוג של עובדת בחו"ל שיוצא עמה לחו"ל - חייב לשלם דמי ביטוח בעד עצמו.

מבוטח בשנת שבתון - מעמדו בביטוח הלאומי הוא כשל עובד שכיר שמעסיקו חייב בתשלום דמי הביטוח בעבורו, לפחות לפי שכר המינימום במשק. השבתון בחו"ל נמשך בדרך כלל עד שנה ונועד לעבודת מחקר או להשתלמות מדעית, כפוף לאישור ועדת החופשות של המוסד שבו מועסק המבוטח.

מורה בשנת השתלמות - כאשר ההשתלמות היא בחו"ל, המעסיק מדווח למוסד לביטוח לאומי בחודשיים הראשונים כמקובל בחל"ת. חובת הדיווח ותשלום דמי הביטוח מוטלת על המורה בעבור יתרת התקופה.

מבוטחים שאינם מפורטים לעיל ופטורים מתשלום דמי הביטוח המינימליים

1.        מבוטח בחופשה ללא תשלום בחודשיים הראשונים שבהם המעסיק משלם את דמי הביטוח, כמקובל.

2.        מבוטח שמקבל פנסיה מוקדמת ומשלם הפנסיה מנכה את דמי הביטוח מהפנסיה.

3.        אסיר בחו"ל בתנאים מסוימים.

עמדת המוסד לביטוח הלאומי בקשר להכנסות מחו"ל

כאשר מתקבלת הכנסה שמקורה בחו"ל יש לפעול על פי הכללים המפורטים בטבלה שפורסמה בחוזר הביטוח הלאומי 153/2004 בחודש יולי 2004, בעניין ההכנסות בחו"ל.

הערות הכותבת לטבלה לעיל

המוסד לביטוח לאומי מפרט באמצעות הטבלה את כללי החיוב בדמי ביטוח:

1.       לכל עיסוק בחו"ל הטבלה מפרטת שלוש אפשרויות של עיסוקים בארץ בו זמנית, ואת ההתייחסות להכנסה בחו"ל במוסד לביטוח לאומי.

הכוונה למעמד המבוטח במוסד לביטוח לאומי, בו זמנית בחו"ל ובארץ, כל עוד המבוטח הוא תושב ישראל על פי קביעת הפקיד המוסמך במוסד לביטוח לאומי (בלי להתייחס לאמנות בין לאומיות לביטחון סוציאלי).

2.       הטבלה מפרטת רק את ההתייחסות להכנסות מחו"ל, על פי מעמדו של המבוטח בחו"ל. אין התייחסות להכנסות בארץ, אם קיימות הכנסות כאלה נוסף על ההכנסות בחו"ל.

3.       לעל"ע = לא עובד שכיר ולא עובד עצמאי = מבוטח שאינו עובד שכיר ושאינו עובד עצמאי, שאין לו הכנסות, או שיש לו הכנסות שאינן מעבודה (הל"ע).

4.       הכוונה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), התשי"ז-1957. תקנה 2 לתקנות אלה מפרטת את תנאי הזכאות לגמלה לעובד עצמאי, כאשר הפגיעה אירעה בחו"ל.

חיוב בדמי ביטוח של הכנסות מחו"ל

ככלל, מבוטח חייב לדווח למוסד לביטוח לאומי על עיסוקיו כדי שיחויב בדמי ביטוח בשלב ראשון כמקדמות, ולאחר שתתקבל שומת המס, יחייב אותו המוסד לביטוח לאומי בהפרשים.

החל משנת 2014 המוסד לביטוח לאומי עורך בדיקה אוטומטית בעת קבלת שומה של מבוטח שכוללת הכנסה ממשכורת, אם קיים דיווח במקביל על הכנסות שכיר ממקור חיצוני (כגון מטופס 126).

אם לא קיים עיסוק כשכיר במערכת, המבוטח מקבל מכתב לבירור. מבוטח שאינו שולח הסבר בצירוף מסמכים מחויב (בדרך כלל) כברירת מחדל על הכנסה שאינה מעבודה שמקורה ממשכורת בחו"ל.

במקביל, ובהדרגה, אמור המוסד לביטוח לאומי לשלוח מכתבים גם למבוטחים נוספים שקיימת אי התאמה בנתוניהם. 

כאמור לעיל ועל פי סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי, הכנסות מחו"ל חייבות בדמי ביטוח כאשר מקורן בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה בהתאם לכללים הנהוגים במוסד לביטוח לאומי. להלן דוגמאות לסוגי הכנסות מחו"ל:

1.    בסעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי נקבעו בין היתר הכנסות מחו"ל שאינן חייבות בדמי ביטוח (לדוגמה: ריבית מבנק בשיעור מס מוגבל).

2.    יש פטור מדמי ביטוח לאומי בלבד (ולא פטור מדמי ביטוח בריאות) על הכנסות מחו"ל בגין עבודה שבוצעה בחו"ל, אם מקור ההכנסה הוא במדינה שישראל חתומה עמה על אמנה לביטחון סוציאלי הכוללת מניעת כפל דמי ביטוח לאומי, ונוכו דמי הביטוח הלאומי במדינת האמנה על פי הכללים שבאמנה (עד שנת 2010 מבוטחים אלה חויבו בדמי ביטוח בריאות בסכום מינימום).

לדוגמה, האמנה עם איטליה כוללת מניעת כפל דמי ביטוח לתושב ישראל שעובד באיטליה אצל מעסיק זר, רק מחודש דצמבר 2015.

3.    כאשר מבוטח עובד כשכיר בעבור מעסיק זר, הוא מסווג במוסד לביטוח לאומי כעובד שחייב בדמי ביטוח בעד עצמו [תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח)] לפי ההכנסות בשומה:

א.   אם המבוטח עובד בארץ - הוא משלם דמי ביטוח כעובד עצמאי ומבוטח כעובד שכיר, לרבות לענף דמי אבטלה.

ב.    אם המבוטח עובד בחו"ל - הוא משלם דמי ביטוח כמבוטח בעל הכנסות שאינן מעבודה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין גביית דמי ביטוח רטרואקטיביים לשנים ישנות

בית הדין האזורי לעבודה קבע ביום 26.6.2017, ב"נסיבות היחודיות של התיק דנן", כי המוסד לביטוח לאומי לא יוכל לגבות את דמי הביטוח שהוטלו על התובע בשנת 2015 בגין שנות המס 2009 ו-2010, בשל הכנסותיו ממשכורת אצל מעסיק זר בגין עבודה שבוצעה בחו"ל (15956-05-15 אריה מיזל נ. המוסד לביטוח לאומי).

נמסר מהמוסד לביטוח לאומי כי מוגש ערעור על פסק דין זה.

התובע עבד בחו"ל אצל מעסיק זר בשנים 2009 ו-2010. הוא העביר למוסד לביטוח לאומי שאלון לקביעת תושבות כדי לשמר את מעמדו כתושב ישראל. בשאלון נרשם שהוא עובד אצל מעסיק זר בחו"ל (בלי ציון סכום ההכנסה החייבת במס).

המוסד לביטוח לאומי קבע את מעמדו בחודש מאי 2009 כמי שאינו עובד וחייב אותו לשלם דמי ביטוח מינימליים.

התובע הגיש דוחות למס הכנסה במועד. השומות הגיעו למוסד לביטוח לאומי, אך לא נערך חישוב הפרשי דמי ביטוח, כמקובל.

רק באוגוסט 2014 קיבל התובע לראשונה מכתב מהמוסד לביטוח לאומי לבירור מעמדו כשכיר בשנים 2009 ו-2010 ובחודש ינואר 2015 הוא חוייב בתשלום דמי ביטוח.

בית הדין בוחן שלוש שאלות:

1.       האם לפי הוראות החוק צודק המוסד לביטוח לאומי כי יש לראות בהכנסות המבוטח כשכיר בחו"ל אצל מעסיק זר, שחייבות במס, כהכנסות החייבות בתשלום דמי ביטוח?

בית הדין קובע חד משמעית כי הכנסות אלה חייבות בדמי ביטוח.

2.       האם צודק התובע בטענת ההסתמכות (על הודעת הביטוח הלאומי מחודש מאי 2009 שעליו לשלם דמי ביטוח מינימליים בלבד), ובהקשר זה בוחן בית הדין את מדיניות המוסד שלא לגבות דמי ביטוח מהכנסות מעבודה אצל מעסיק זר במועד הרלוונטי.

בית הדין קובע כי למוסד לביטוח לאומי היו נתונים בזמן אמת ולכן שוכנע כי התובע פעל במועד הרלוונטי מתוך ידיעה ברורה כי הוא מחוייב בדמי ביטוח מינימליים מתוך היכרות עם המדיניות באותה עת.

3.       האם יש מקום לקבוע כי המוסד לביטוח לאומי מנוע מלגבות את החיוב נוכח השיהוי הנטען מגבייתו?

בית הדין הגיע לכלל מסקנה כי דרישת התשלום הרטרואקטיבית שנשלחה לתובע בשיהוי רב היא בלתי סבירה, בלתי מידתית וגלומה בה פגיעה כלכלית ממשית בתובע ומשכך דינה להתבטל.

גמלאות לשוהים בחו"ל

סעיפים 324(א) ו-65(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובעים כי לתושב ישראל שנמצא מחוץ לישראל יותר משלושה חודשים, לא תשולם קצבה בתקופה שעולה על שלושת החודשים, אלא בהסכמת המוסד לביטוח לאומי.

על פי חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, החל בחודש אוגוסט 2009 קוצרה התקופה משישה חודשים לשלושה חודשים בלבד, מתוך התפיסה שאחריות המדינה לביטוח סוציאלי צריכה לחול רק על מי שמתגוררים בתחומה.

לאור האמור לעיל, מי שזכאי לקצבה ויוצא מישראל, רצוי שיודיע למוסד לביטוח לאומי על יציאתו מישראל. כאשר המבוטח אינו מודיע למוסד לביטוח לאומי שהוא יוצא מישראל לתקופה העולה על שלושה חודשים, הקצבה תופסק כברירת מחדל, גם אם המבוטח זכאי להמשיך ולקבל אותה כאשר הוא שוהה בחו"ל.

פסק דין בבית הדין האזורי בנושא קצבת אזרח ותיק ותושבות רטרואקטיבית

גב' רחל לאה שורץ יצאה לארצות הברית בגיל 55 במטרה להיעזר כלכלית בבנה שגר שם. היא עבדה בארצות הברית, גרה עם בן זוג והגיעה לארץ מדי שנה לתקופה של כחודש ימים לביקור משפחתי. דירתה בארץ לא הושכרה והיא שילמה דמי ביטוח מינימליים לשמירת הזכויות.

בחודש מאי 2009 נדחתה תביעתה לקצבת זקנה בשל שהות ממושכת בחו"ל. ביוני 2011 הודיע לה המוסד לביטוח לאומי כי תושבותה נשללה מינואר 2011 ואילך.

המבוטחת הגישה תביעה לבית הדין בפברואר 2012. לטענתה, היא הייתה תושבת במועד הגשת התביעה לקצבת הזקנה ולכן מגיעה לה קצבה עד סוף דצמבר 2010.

בעקבות הגשת התביעה לבית הדין נבחנה התושבות במוסד לביטוח לאומי. נקבע שהיא אינה תושבת משנת 2006 וכל דמי הביטוח ששילמה הוחזרו לה.

בית הדין האזורי (ב"ל 34758-02-12, מיום 26.2.2014) קיבל את טענת המוסד לביטוח לאומי וקבע שכשהמוסד לביטוח לאומי גילה את הטעות, הוא תיקן אותה והחזיר למבוטחת את כל דמי הביטוח רטרואקטיבית משנת 2006. בית הדין מצטט פסקי דין של בית הדין הארצי:

1.    המוסד לביטוח לאומי אינו בוחן בכל רגע נתון את תושבותו של כל אחד ממבוטחיו ואת זכאותו אלא בעת הגשת תביעה לגמלה, גם רטרואקטיבית.

2.    זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי ניתנות מכוח חוק בלבד ועל פי תנאי הזכאות.

3.    טעות של המוסד לביטוח לאומי אינה יכולה להקים למבוטח זכאות שאינה קיימת לו בחוק.

הוראות הביטוח הלאומי כאשר מוגשת תביעה לקצבת אזרח ותיק או לקצבת שאירים

בספטמבר 2012 פרסם המוסד לביטוח לאומי חוזר וקבע כללים אחידים לכל מקרה שבו מוגשת תביעה לקצבת אזרח ותיק או לקצבת שאירים. כאשר עולה שהתובע קצבת אזרח ותיק שוהה בחו"ל יותר משנה ממועד זכותו לגמלה (או שהמנוח שמכוחו הוגשה תביעה לשאירים שהה בחו"ל יותר משנה), יועבר התיק לבחינת תושבות. אם התושבות תישלל בדיעבד, יוחזרו דמי הביטוח במלואם.

החזרה לארץ

מי שחוזר לישראל לאחר שהות ארוכה בחו"ל חייב לפנות למוסד לביטוח לאומי. אם שהה בחו"ל פחות מחמש שנים והוא משלם באופן רצוף דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, אזי עליו לעדכן את תחום הגבייה בסניף הקרוב למקום מגוריו ולהודיע שחזר לארץ.

מבוטח שחוזר לארץ עם ילדים שזכאים לקצבת ילדים יקבל את הקצבה רק אם יגיש תביעה.

אם שהה בחו"ל יותר מחמש שנים, הוא יתבקש להצהיר שחזר לישראל למגורי קבע והפקיד המוסמך בביטוח הלאומי יבחן את תושבותו. לצורך הוכחת רציפות התושבות, על התושב החוזר להמציא למוסד לביטוח לאומי אסמכתאות המעידות על כך ששהותו בחו"ל הייתה ארעית ושמרכז חייו נותר בארץ.

במצב שבו נשללה תושבות ממבוטח ששהה בחו"ל והוא חוזר לישראל, הוא יהיה זכאי לזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי רק כאשר הוא יוכר במוסד לביטוח לאומי כתושב ישראל (הגדרות "תושב" במשרד הפנים, או תושב לעניין פקודת מס הכנסה, לדוגמה, אינן מקנות זכויות בביטוח הלאומי, אך לעתים המוסד מתייחס בהחלטתו לפעולות שעשה האדם מול משרדי הממשלה השונים כפי שיוסבר להלן בהקשר למשרד הקליטה), וכפוף להוראות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כמוסבר להלן.

שאלון לקביעת תושבות לתושב חוזר נמצא באתר הביטוח הלאומי ומי שאינו תושב בביטוח הלאומי יכול למלא שאלון מקוצר באופן מקוון בתוך 30 יום לפני שהוא חוזר לארץ.

כאשר מבוטח בגיל סמוך לגיל פרישה חוזר לארץ לאחר שהות ממושכת בחו"ל, ההחלטה בדבר תושבותו עלולה להימשך זמן רב, כדי לבחון את רצינות כוונתו לחזור לישראל ולבחון את ההוכחות שיש בהן כדי להוכיח שחזר להשתקע בישראל. זאת גם אם פדה את תקופת ההמתנה לביטוח בריאות ממלכתי (כמוסבר להלן) תמורת תשלום. לעתים מתבקש המבוטח להמתין שישה חודשים רצופים להוכחת החזרה למגורי קבע בארץ.

נוהל משותף עם משרד הקליטה

כדי להקל על התושבים החוזרים, קבע המוסד לביטוח לאומי נוהל מקוצר לקביעת תושבות בשיתוף עם האגף לתושבים חוזרים במשרד הקליטה, למי שחזרו לארץ למגורי קבע לאחר שנים רבות שגרו בחו"ל. הנוהל חל גם על תושבים חוזרים בגיל פרישה.

בזמן שהתושב החוזר מגיע ללשכה המחוזית של משרד הקליטה לקבלת אישור תושב חוזר, ממתינים לו טפסים של המוסד לביטוח לאומי והוא ממלא אותם שם, לרבות שאלון לקביעת תושבות שבו מצהיר התושב החוזר בין היתר גם על החזרה לארץ למגורי קבע.

הטפסים מועברים למוסד לביטוח לאומי לרישום בקופת חולים, לרישום התושבות במוסד לביטוח לאומי ולזכאות לקצבאות ילדים.

עולה חדש - עולה חדש מקבל מעמד של תושב ישראל בביטוח הלאומי עם העלייה לארץ. בשונה מתושב חוזר, לעולה החדש אין סייגים לעניין זכאותו לקופת חולים והוא זכאי לקבל שירות בקופת חולים מיד עם העלייה לארץ.

אי עמידה בהצהרה של מגורי קבע של העולה ושל התושב החוזר

העולה החדש והתושב החוזר מצהירים בהגיעם לארץ כי יגורו בישראל במגורי קבע ולאור זאת הם מקבלים מעמד של תושבי ישראל בביטוח הלאומי. אולם, אם מתברר לפקיד הביטוח הלאומי שמרכז החיים של המבוטח לא עבר לישראל אף על פי שהצהיר על כך, התושבות תתבטל רטרואקטיבית מיום הכניסה לארץ. יחד עם ביטול התושבות מבוטלות הזכויות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. יש להניח שהבדיקה בעניינו של אדם זה תתבצע בקפדנות יתר כשיחזור לארץ ויבקש לחדש את תושבותו.

מי שהגיש תביעה לקצבת אזרח ותיק (זקנה) ותושבותו נשללה בדיעבד, נדרש בדרך כלל להחזיר את הקצבה שקיבל.

קצבאות לתושב חוזר ותיק (או עולה חדש)

כאשר תושב חוזר ותיק ועולה חדש תובעים גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, הם מתבקשים לדווח על הכנסותיהם מכל המקורות, בארץ ובחו"ל, בהתאם לכללים שבכל גמלה.

חשוב מאוד לזכור כי ההכנסות המדווחות לצורך גמלאות כוללות בדרך כלל את ההכנסות מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה - גם אם הכנסות אלה פטורות ממס ו/או פטורות מדמי ביטוח, וגם אם אין צורך לדווח עליהן לשלטונות המס.

אי דיווח על ההכנסות עלול להוביל למצב שבו יקבל אדם גמלה שלא כדין והמוסד לביטוח לאומי ידרוש בחזרה את הגמלה בצירוף קנסות והצמדה. במקרים חריגים המוסד נוהג לבחון היבטים פליליים.  

ביטוח בריאות לשוהים בחו"ל ועם החזרה לארץ

על פי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי") תושב ישראל שחוזר לארץ לאחר שנעדר ממנה במשך שתי "שנות היעדרות" רצופות או יותר, שבהן לא שילם דמי ביטוח בריאות באופן רציף למוסד לביטוח לאומי בארץ, או שלא היה בתקופה הזו תושב ישראל על פי הגדרת המוסד לביטוח לאומי (גם אם שילם את דמי הביטוח והם הוחזרו לו), אינו זכאי לקבל שירותים רפואיים מקופות החולים בארץ במשך "תקופת המתנה" הקבועה בחוק.

כלומר, בשני מצבים מבוטח חייב בתקופת המתנה:

1.    תושב ישראל ששהה בחו"ל במשך שתי "שנות היעדרות" רצופות וצבר חוב בדמי ביטוח לתקופה של 12 חודשים לפחות;

2.    מי שנשללה ממנו התושבות במוסד לביטוח לאומי כיוון שהעתיק את מרכז חייו לחו"ל. כאשר אדם כזה יחזור לארץ ויוכר כתושב חוזר, תחול עליו תקופת ההמתנה על פי פרק הזמן שבו נשללה ממנו התושבות, כמוסבר בהמשך.

ל"שנת היעדרות" מן הארץ נחשבת שנה שבמהלכה התגורר אדם 182 ימים לפחות, גם אם לא היו רצופים, מחוץ לישראל (או שלא היה תושב על פי עמדת הביטוח הלאומי).

התקופה שבה נשללת הזכאות לקבלת שירותים רפואיים בארץ מחושבת כך: כנגד כל "שנת היעדרות" מן הארץ נשללת הזכאות לביטוח בריאות לחודש אחד.

חודש המתנה נספר לפי 25 ימים רצופים של שהייה בישראל למי שמוגדר תושב ישראל בביטוח הלאומי.

תקופת ההמתנה המרבית נמשכת שישה חודשים (כלומר, תקופת המתנה מרבית מחושבת לפי משך שהייה של 25 ימים רצופים בישראל, שש פעמים).

כמה קבוצות אוכלוסייה פטורות מתקופת המתנה, למשל, ילדים, עולים חדשים ועוד.

בתקופת ההמתנה חייב המבוטח לשלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות על פי הכנסותיו ועיסוקו, אף על פי שנשללו ממנו הזכויות לשירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

למי שיוצא לחו"ל לפני שהשלים 25 ימי שהייה רצופים בישראל - ימים אלה אינם מובאים בחשבון לצורך חישוב השלמת תקופת ההמתנה, למעט למי שיצא לחו"ל מסיבות רפואיות (טופס בל/111), או נשלח מטעם מעסיק ישראלי (טופס בל/109), או מתוך הכרח עסקי כעצמאי (טופס בל/110). במקרים אלה חודש ההמתנה ייחשב לחודש קלנדרי מלא.

אפשר לשלם תשלום מיוחד לפדיון תקופת ההמתנה בכמה תשלומים חודשיים שווים ורצופים (עד שישה), על פי בחירת המבוטח.

אפשר לפדות את תקופת ההמתנה בתשלום אחד (בסכום כולל של 11,190 ש"ח בשנת 2017). עם זאת, טיפולי פוריות וטיפולים בחו"ל יתקבלו רק בתום תקופת ההמתנה המקורית. מי ששילם את התשלום המיוחד בחו"ל חייב לחזור לארץ תוך זמן סביר, כדי שלא תיווצר תקופת המתנה חדשה.

מיד עם תום תקופת ההמתנה או מיד לאחר סיום התשלומים בשל פדיון תקופת ההמתנה (או לאחר התשלום החד-פעמי), ועם קבלת אישור התושבות מהביטוח הלאומי למי שתושבותו נשללה קודם לכן, המבוטח זכאי לקבל שירותי בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולהצטרף לאחת מקופות החולים.

החזר הוצאות רפואיות

מבוטח שפנה להסדיר את התושבות והמוסד לביטוח לאומי עיכב את התשובה בעניינו, רשאי לפנות לוועדה מיוחדת שתחזיר לו הוצאות רפואיות שהיו לו בתקופת העיכוב (בתקופה שלא הייתה תקופת המתנה).

הגשת תביעות לבית הדין לעבודה

לבית הדין האזורי לעבודה יש סמכות ייחודית לדון ולפסוק בתובענות כנגד המוסד לביטוח לאומי או בעד המוסד לביטוח לאומי, או על החלטת ועדה לעררים, כמפורט בסעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי.

החל מפברואר 2010 אפשר להגיש תובענה לבית הדין לעבודה בענייני ביטוח לאומי תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע (במקום תוך שישה חודשים קודם לכן), למעט חריגים.

לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה, לרבות בתובענה של מעסיק בשם עובד או התלוי בו, למעט בתובענה בנושא זכויות בפירוק חברה או פשיטת רגל של מעסיק, כאמור בפרק י"ח לחוק הביטוח הלאומי.

מושגים

תובענה - המסגרת הדיונית של הפעלת ביקורת שיפוטית על הפקיד בביטוח הלאומי נעשית בהליך של "תובענה". מועד הערעור לבית הדין של תובענה הוא 12 חודשים.

בקשה - סוגי פניות אחרות, לדוגמה, בקשה לביטול קנס על הפרשי דמי ביטוח, או החזר דמי ביטוח שנוכו ביתר. מועד הגשת פניות אלה למוסד לביטוח לאומי הוא שבע שנים.

מומלץ לבדוק כל מקרה לגופו שכן יש מקרים שבהם נקבעו מועדים מיוחדים, כגון ערעור לבית הדין על החלטה לגבות דמי ביטוח לפי סעיף 367א החדש בחוק הביטוח הלאומי אפשרי תוך 30 ימים בלבד מהיום שנמסרה ההחלטה לחייב.

הסיוע המשפטי

סעיף 397 בחוק הביטוח הלאומי קבע כי למבקש (שאינו חבר בני אדם) יינתן סיוע משפטי באמצעות הלשכות שהוקמו ופועלות על פי חוק הסיוע המשפטי ותקנותיו.

האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים מעניק סיוע משפטי, ללא תשלום (למעט אגרת השתתפות לעתים, בהתאם להכנסות). הסיוע ניתן בנושאים אזרחיים למבקשים הזכאים לכך, על ידי עורכי דין הממונים על ידי האגף.

חוב שבגינו הוגשה עתירה לבית הדין

לעמדת הביטוח הלאומי, עצם הגשת תביעה לבית הדין אינו מעכב אוטומטית פעולות גבייה ואכיפה ומתקיים דיון בעניין. כאשר ניתן צו מבית הדין להפסקת פעולות גבייה עד למתן פסק הדין, הביטוח הלאומי חייב לעכב את הפעולות כמבוקש.

ועדת תביעות אזורית

מי שהביטוח הלאומי דחה את תביעתו לקבלת קצבה, רשאי לבקש שההחלטה בעניינו תיבדק פעם נוספת על ידי ועדת תביעות אזורית.

חברי הוועדה הם אנשי ציבור שמונו על ידי מועצת הביטוח הלאומי. החלטת הוועדה היא בגדר המלצה לשיקול דעת של פקיד התביעות.

הוועדות מתקיימות בסניפי המוסד לביטוח לאומי בתל אביב, בירושלים, בחיפה ובבאר שבע פעם בחודש ללא נוכחות הפונה.

יש למלא טופס פנייה לוועדת תביעות (בל/910) ולהגיש הטופס לסניף שבמקום המגורים, או לשלוח בדואר לאגף חקיקה-גמלאות, המוסד לביטוח לאומי, שד' וייצמן 13, ירושלים 91909, לא יאוחר מ-6 חודשים מיום קבלת החלטת פקיד התביעות בתביעה. 

הזכות לערער על החלטת פקיד התביעות באמצעות תביעה לבית הדין לעבודה שמורה כבעבר.

הפנייה לוועדת התביעות אינה מאריכה את המועד הקבוע בחוק להגשת תביעה לבית הדין לעבודה, כאמור לעיל.

סוגיות בגמלאות אימהות והורות

הבסיס לחישוב דמי לידה והורות ולגמלה לשמירת היריון

כל האמור לגבי יולדת בעניין דמי הלידה נכון גם לדמי לידה לגברים, להורים מאמצים, להורים מיועדים (פונדקאות) ולמשפחות אומנה, כמפורט בחוק.

לפי סעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי, שכר העבודה הרגיל של יולדת לצורך חישוב דמי לידה הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסתה ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים (אך לא יותר מהסכום המרבי).

היום הקובע הוא היום שבו הפסיקה העובדת את עבודתה בהיותה בהיריון, כשמתקיימים התנאים שבגינם היא זכאית לדמי לידה.

רבע השנה לעניין חישוב שכר העבודה הרגיל בסעיף 54 לחוק, לפי תקנות הביטוח הלאומי (אימהות), תשי"ד-1954, הוא רבע השנה שקדם ל-1 לחודש שבו חל יום הפסקת העבודה.

היום הקובע לעניין גמלה לשמירת היריון הוא היום הראשון לשמירת ההיריון. הגמלה מוגבלת בתקרה שהיא הסכום הבסיסי.

עובדת עצמאית

הכנסת העובדת העצמאית לעניין חישוב דמי הלידה וגמלה לשמירת היריון לפני תיקון מספר 176 בחוק הביטוח הלאומי הייתה ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה שקדם ליום הקובע (להלן: "השנה הקובעת").

על פי תיקון מספר 176 לחוק, מחושבים דמי הלידה וגמלה לשמירת היריון של "עובדת עצמאית" שהיום הקובע שלה בתאריך 27.4.2016 ואילך, לפי בסיס ההכנסה בשומה הגבוהה יותר שבין השומה של השנה הקובעת לבין השנה שקדמה לה.

חישוב הבסיס לדמי הלידה ולגמלה לשמירת היריון של העובדת העצמאית בשנה הקובעת מביא בחשבון רק את מספר החודשים שבהם עבדה היולדת. לדוגמה, שנה שבה יצאה יולדת לחופשת לידה מלאה (15 שבועות), נחשבת לשנה של שמונה חודשים בלבד. במקרה כזה, חישוב הבסיס בשנה שקדמה לשנה הקובעת מביא בחשבון את כל השנה.

יישום התיקון האמור חל לראשונה על השומות לשנת 2016 בהשוואה לשומות לשנת 2015. הביטוח הלאומי ערוך לעשות את ההשוואה בין השומות באופן אוטומטי, כאשר יקבל את השומה לשנה הקובעת (שנת 2016) ממס הכנסה.

בעבר הביא בחשבון המוסד לביטוח לאומי על פי החוק את הכנסת העובדת העצמאית בשנה שקדמה לשנה הקובעת, רק כאשר בעיות בריאות הקשורות להיריון גרמו לצמצום עבודתה.

חשוב להדגיש, כי התיקון לחוק אינו שולל לחלוטין אפשרות של החזר דמי לידה, כיוון שדמי הלידה משולמים בשלב הראשון לפי הבסיס שלפיו משלמת העובדת העצמאית מקדמות דמי ביטוח. כאשר הבסיס הזה גבוה משתי שומות המס (של השנה הקובעת ושל השנה שקדמה לה), תתבקש המבוטחת להחזיר חלק מהגמלה למוסד לביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר מספר 1452 בנושא שינוי באופן חישוב גמלת אימהות לעובדת עצמאית בעקבות התיקון לחוק.

חשיבות תשלום דמי הביטוח של עובדת עצמאית לפני הלידה או האימוץ, או התחלת שמירת ההיריון

הגמלה של העצמאית מותנית בתשלום דמי ביטוח כעובדת עצמאית כמפורט בסעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי, לפני הלידה או שמירת ההיריון.

לאור זאת על עובדת עצמאית להסדיר את מעמדה הביטוחי במוסד לביטוח לאומי ולשלם את דמי הביטוח עוד לפני הלידה או שמירת ההיריון.

כיוון ששמירת היריון אינה מתוכננת – מומלץ שכל עצמאית בהיריון תבדוק מהו סיווגה הביטוחי במוסד לביטוח לאומי. אם היא רשומה כמי שאינה עונה להגדרת עובדת עצמאית, יש לבחון את סכום ההכנסה ואת מספר השעות ולהתאים את הסיווג הביטוחי בהתאם.

עובדת שכירה

עובדת שכירה שהכנסתה ברבעון שקדם ליום הקובע אינו משקף את המשכורת הרגילה שלה, יכולה להמציא לביטוח הלאומי אישורים ולהגדיל את הבסיס לדמי הלידה.

תיקון מספר 183 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי הבסיס לדמי הלידה של עובדת שכירה יהיה הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע ב-90, או בששת החודשים שקדמו ליום הקובע ב-180, לפי הגבוה. החוק יחול על לידה שאירעה ביום 1.3.2017 ואילך.

עובדת שכירה ועובדת עצמאית בו זמנית

לאור התיקונים בחוק הביטוח הלאומי שפורטו לעיל, יכול להיות מצב שבו הבסיס לדמי הלידה של מי שהיא גם עובדת שכירה וגם עובדת עצמאית בו זמנית יחושב לפי תקופות שונות לכל עיסוק. לדוגמה, הבסיס של הגמלה כשכירה יהיה לפי תקופה של 6 חודשים שלפני הלידה והבסיס כעובדת עצמאית יהיה לפי השומה של השנה הקודמת.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין היום הקובע לעובדת שכירה ועצמאית

ביום 14 באפריל 2016 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 342-01-14) את תביעתה של תמר יהודית יוסקוביץ וקבע כי על המוסד לביטוח לאומי לחשב את בסיס ההכנסה לעניין תשלום דמי הלידה על פי שני ימים קובעים: האחד - יום הפסקת העבודה כעצמאית, והאחר - יום הפסקת העבודה כשכירה.כלומר,המבוטחת תקבל את דמי הלידה לגבי הכנסותיה כעצמאית לתקופה 4-6/2012, ולגבי הכנסותיה כשכירה לתקופה 6-8/2012.

המבוטחת עבדה כשכירה וכעובדת עצמאית בתקופה שקדמה ללידת בתה, וצברה את תקופת האכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי לידה בכל עיסוק בנפרד.

המבוטחת סגרה את תיקה כעובדת עצמאית במוסד לביטוח לאומי ביום 30.6.2012 והחל ביום 1.7.2012 המשיכה לעבוד כשכירה בלבד, עד ליום 3.9.2012. ביום 4.9.2012 ילדה המבוטחת.

דמי הלידה שולמו לפי ההכנסה בשלושת החודשים המלאים שקדמו ליום הקובע שהוא 3.9.2012 (חודשים 6-8/2012). על כך הגישה המבוטחת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

בית הדין האזורי קבע כדלקמן:

כאשר מבוטחת עובדת גם כשכירה וגם כעובדת עצמאית, המוסד לביטוח לאומי בוחן את זכאותה לדמי לידה לגבי כל סוג עבודה בנפרד, ובכלל זה בוחן אם צברה את תקופת האכשרה הנדרשת ואם שולמו דמי ביטוח לגבי כל סוג עבודה בנפרד.

אין מניעה שהמוסד לביטוח לאומי יבחן גם את "היום הקובע" בנוגע לכל סוג עבודה בנפרד לצורך חישוב דמי הלידה, כשם שהוא בוחן עמידה בדרישות הכיסוי ואת ההכנסה בנפרד בנוגע לכל סוג עבודה.

חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי אשר בא להטיב עם המבוטחות, ועל כן במקום שבו מתעורר ספק באשר לזכאות מבוטח לזכויות שונות, יש לפרשו לטובת המבוטח.

בית הדין הניח כי מאחר שהמבוטחת הפסיקה לעבוד כעצמאית כחודשיים לפני הלידה, הפסקת העבודה הייתה קשורה (ולו בעקיפין) להיריון וללידה המתקרבת. אף אם מתעורר ספק באשר לסיבת הפסקת העבודה כעצמאית, יש להפעיל ספק זה לטובת המבוטחת.

עמדת המוסד לביטוח לאומי במקרים דומים

לפי סעיף 55 לחוק הביטוח הלאומי קבע הביטוח הלאומי הוראות משלימות המאפשרות להגדיל את הכנסת היולדת לעניין הבסיס לקביעת דמי לידה והורות ושמירת היריון, כאשר הכנסת היולדת בתקופה הקובעת שלפני ההיריון אינה משקפת את הכנסתה הרגילה.

בתקנות הביטוח הלאומי (אימהות), תשי"ד-1954 נקבעו הסיבות שבשלהן רשאי הביטוח הלאומי לשקול  שינוי בסיס לגמלה או חישוב של תוספת ימי היעדרות: מחלה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או כל סיבה אחרת שאינה תלויה במבוטחת (כמו למשל סיבות הקשורות בהיריון).

בית הדין הניח במקרה דנן (הנחה שאינה מתקיימת באופן אוטומטי) שהפסקת העבודה כעצמאית חודשיים לפני הלידה קשורה ללידה. למוסד לביטוח לאומי יש שיקול דעת.

המוסד לביטוח לאומי לא ערער על פסק הדין כיוון שבמקרה זה קיימת במוסד לביטוח לאומי חוות דעת משפטית שמאפשרת בתנאים מסוימים (בין היתר כאשר העיסוק נעשה במשך תקופה חופפת של 6 חודשים) לחשב דמי לידה משני עיסוקים (עובדת שכירה ועובדת עצמאית, או עובדת שכירה אצל שני מעסיקים) לפי הבסיס שנקבע ביום הקובע הראשון.

בפסק הדין לעיל היום הקובע הראשון הוא 30.6.2012 כך שחישוב דמי הלידה הוא לפי הבסיס כעובדת שכירה וגם כעובדת עצמאית (בחודשים 4-6/2012).

עבודה במשך חופשת הלידה

עובדת עצמאית יכולה בתנאים מסוימים לחזור לעיסוקה בהיקף מצומצם מאד בתקופת חופשת הלידה כדי לשמור על העסק הקיים, בלי פגיעה בדמי הלידה.

לעובדת שכירה יש הגבלות לפי חוק עבודת נשים על החזרה לעבודה בתקופת חופשת הלידה.

המוסד לביטוח לאומי מעדיף לקבל הודעה בכתב ומראש על שימור העסק של עובדת עצמאית כאמור כדי לקבל את אישורו. מעבר לשימור המצב הקיים, כאמור, עבודה בזמן חופשת הלידה של עובדת שכירה ושל עובדת עצמאית מקטינה את דמי הלידה באופן מלא או באופן חלקי. יש להודיע למוסד לביטוח לאומי על העבודה כאמור.

שיהוי בגמלאות דמי לידה והורות

עצמאים

עובדת עצמאית הרשומה כחוק במוסד לביטוח לאומי, מקבלת בדרך כלל את דמי הלידה באופן אוטומטי, ללא צורך בהגשת תביעה. ואולם, עצמאית שלא קיבלה הודעה על זכאותה לדמי הלידה בתוך כחודש ממועד הלידה, תגיש תביעה לדמי לידה כבעבר, כדי למנוע טענת שיהוי.

עובדת עצמאית שהיא גם עובדת שכירה (לרבות לפי צו סיווג מבוטחים) מקבלת באופן אוטומטי דמי לידה חלקיים, בהתחשב בהכנסותיה כעצמאית בלבד. על הכנסותיה כשכירה עליה להגיש תביעה (אלא אם המעסיק הגיש את התביעה בעבורה).

אי הגשת תביעה לדמי לידה כפופה לכללי השיהוי. כלומר, יש להגיש את התביעה לדמי הלידה בתוך 12 חודשים ממועד הלידה, או מהיום שבו המבוטחת הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון (היום הקובע).

לפי עמדת הביטוח הלאומי, השיהוי חל גם על השלמת דמי לידה של עצמאית על הכנסותיה כשכירה.

סוגית השיהוי עלתה בפסק דין ב"ל 29644-06-11 בבית הדין האזורי בעניינה של לוי חגית חיה. במקרה זה ובנסיבות המקרה, קבע בית הדין האזורי ביום 19.6.2013 כי יש לשלם למבוטחת דמי לידה למרות השיהוי בתביעה כשכירה ואף על פי ששולמו דמי הביטוח כעצמאית לאחר הלידה, בהתאם להכנסותיה משני המקורות. בית הדין הסתמך על נתונים שהיו כביכול ידועים למוסד לביטוח לאומי, בין היתר, מידע על משכורות המבוטחת. זאת, אף שמידע על משכורות יכול להגיע למוסד לביטוח לאומי כשנה ויותר לאחר מתן המשכורת לעובד.

החל מאפריל 2016 המוסד לביטוח לאומי עורך חישוב משולב של הפרשי שומה והפרשי גמלאות אימהות בעקבות קבלת שומה של עובדת עצמאית כפי שפורסם בחוזר מיום 25.5.2016. מומלץ לבדוק היטב את הבסיס לגמלאות בחישוב ההפרשים.

מעסיקים

מעסיקים רשאים להגיש תביעות לתשלום דמי לידה בעבור העובדות באמצעות לשכת השירות. חשוב לציין שרק חלק מלשכות השירות ומבתי התוכנה ערוכים לכך בשלב זה. במגזר הציבורי חלק מהעובדות מקבלות כבר את דמי הלידה בשיטה הזו.

המעסיק אמור לעדכן את המוסד לביטוח לאומי וגם את הנשים כאשר ההכנסה בחודשים שלפני היום הקובע אינה משקפת את ההכנסה הרגילה (כמתבקש בפסק דין בעניינה של דר' מיכל ברוורמן 7262-12-12 מיום 30/09/2015) וגם בעניין תשלומי בונוסים והפרשי שכר, לצורך מיצוי זכויות מירבי.

תגמולי מילואים

תגמולי מילואים לעובד עצמאי

עובד עצמאי תובע מן המוסד לביטוח לאומי את התגמול המגיע לו כעצמאי. בדרך כלל המוסד לביטוח לאומי משלם את תגמולי המילואים לעובדים עצמאיים על פי מידע המתקבל מצה"ל, מבלי שהגישו תביעה. התשלום מועבר ישירות לחשבון הבנק של העובדים העצמאיים, ששילמו באופן שוטף את מקדמות דמי הביטוח.

אם העובד העצמאי לא קיבל את התשלום בתום 3 שבועות מיום שסיים את שירות המילואים, אזי עליו לפנות אל סניף המוסד לביטוח לאומי ולהגיש תביעה אישית.

מומלץ לוודא מפעם לפעם שחשבון הבנק של המבוטח מעודכן, כדי שהקליטה האוטומטית של תגמולי המילואים תתבצע כראוי.

את טופס התביעה ניתן למלא באופן מונחה באתר האינטרנט, להדפיס אותו ולשלוח חתום למוסד לביטוח לאומי.

ההכנסה הסופית לחישוב הגמלה מתבררת עם חישוב הפרשי דמי הביטוח, בהתאם להכנסה בשומה של מס הכנסה. אם הבסיס לתגמולי המילואים היה גבוה מדי, אזי המבוטח מחזיר את התגמול העודף. אם ההכנסה לפי השומה גבוהה יותר, כי אז המבוטח מקבל תוספת לתגמול המילואים.

המוסד לביטוח לאומי שולח מדי שנה למבוטח אישור שנתי על התגמולים ועל המס שנוכה מן התגמול. אישור זה מרכז את תגמולי המילואים שהתקבלו בפועל בשנה האמורה. יש לשים לב שהאישור השנתי ניתן על בסיס התגמולים ששולמו בפועל במהלך השנה. האישור השנתי כולל בתוכו את כל התשלומים שבוצעו בין 1 בינואר ועד 31 בדצמבר באותה שנה, ובכלל זה הפרשי שומה ותשלומי מילואים לשנים קודמות.

האישור שנשלח למבוטח ממחלקת הגבייה על הפרשי דמי הביטוח בעקבות שומה כולל את תגמולי המילואים ששולמו על בסיס ההכנסה של אותה שנה, שהיא בבחינת הבסיס לגמלה, ללא קשר למועד התשלום. 

האישור על הפרשי השומה כולל את כל תגמולי המילואים ששולמו לתקופות השירות בין 1 בפברואר באותה השנה ועד 31 במארס בשנה שלאחר מכן.

תקופות שירות שחלו בחודשים פברואר ומארס יופיעו בשתי שומות מס (בשנה הקודמת ובשנה השוטפת), ולכן תקופות אלה יופיעו בהפרשים של שתי השומות.

בעקבות הסכם שנחתם בין צה"ל לביטוח הלאומי יקבל עצמאי המשרת במילואים פיצוי נוסף לתגמול המילואים שהוא זכאי לו, רטרואקטיבית מיום 1.1.2016, ובלבד שביום השירות העצמאי היה רשום במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי ושילם את דמי הביטוח באופן סדיר. הפיצוי הוא בשיעור 25% מהתגמול המחושב אך הפיצוי והתגמול ביחד לא יעלו על התגמול המרבי.

מענה קולי בעניין תגמולי מילואים

מענה קולי למשרתים במילואים ולמעסיקיהם: 02-6463010. פירוט באתר הביטוח הלאומי או באתר קצין מילואים ראשי (קמל"ר).

תגמולי מילואים לעובד שכיר

ביום 2 במרץ 2011 פורסם ברשומות תיקון מספר 127 לחוק הביטוח הלאומי המחייב את המעסיק בפעולות כדלקמן:

1.       בחודש השירות במילואים המעסיק ישלם לעובד את השכר שהיה משלם לו אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד. תשלום זה נחשב למקדמה על חשבון התגמול המגיע לעובד.

2.             המעסיק יתבע את התגמול מהמוסד לביטוח לאומי.

3.       המעסיק יעביר לעובד את יתרת התגמול לכל המאוחר במשכורת החודש שבו קיבל את התגמול מהביטוח הלאומי. כלומר, המעסיק יעביר לעובד את ההפרש שבין התגמול שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי (סעיף 2 לעיל) ובין התשלום ששילם לעובד בחודש שבו שירת במילואים (בסעיף 1 לעיל) במגבלות מסויימות:

       א.   אם העובד עבד במהלך השירות, אזי שכר זה לא יובא בחשבון בחישוב יתרת התגמול.

       ב.  כל סכום שהעובד היה מקבל גם אם נעדר מעבודתו (בהתאם להסכמי העבודה התקפים באותו מקום עבודה), לא יובא בחשבון בחישוב יתרת התגמול.

        המוסד לביטוח לאומי  פרסם הבהרה הקשורה להתחשבנות שבין המעסיק לעובד כדלקמן:

      בחישוב ההפרש, אין להביא בחשבון סכום ששולם לעובד עקב עבודתו וסכום שהיה משולם לעובד בין שהיה מוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו, כגון תשלומים בעד ימים כימי המנוחה השבועיים שבהם העובד אינו אמור לעבוד (שישי, שבת וחגים) או תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל, כגון תשלום בעבור דמי הבראה, החזקת רכב וכדומה.

דין תגמולי המילואים כדין שכר עבודה כאמור בחוק הביטוח הלאומי, וכך גם דין יתרת התגמול, שעל המעסיק להעבירו לעובד לכל המאוחר ביום שבו משתלם שכרו של העובד בעד החודש שבו הועבר התגמול למעסיק על ידי המוסד לביטוח לאומי.

התיקון לחוק יחול על תגמול מילואים המגיע לעניין תקופת שירות המילואים שחלה מיום תחילתו של החוק, אף אם החלה ערב תחילתו. החוק פורסם בספר החוקים ביום 2 במארס 2011.

נוסח סעיף 280 החדש בחוק הביטוח הלאומי, ממארס 2011:

"העברת תגמול באמצעות מעביד –

(א)  המוסד יעביר למעביד של עובד כאמור בסעיף 276(א), את סכום התגמול המגיע לעובד.

(ב)   המעביד יעביר לעובד את יתרת התגמול; בסעיף זה, "יתרת התגמול" – ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד לפי סעיף קטן (א) ובין התשלום ששילם מעביד לעובד על חשבון התגמול לפי סעיף 276(א), למעט סכום ששילם לעובד עקב עבודתו או סכום שהיה משלם לו בין שהוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו.

(ג)   דין יתרת התגמול כדין שכר עבודה, והמעביד יעבירו לעובד לכל המאוחר ביום שבו משתלם שכרו של העובד בעד החודש שבו הועבר התגמול למעביד כאמור בסעיף קטן (א)".

הבהרות נוספות חשובות לאור התיקון בחוק שפרסם המוסד לביטוח לאומי

1.    על פי תיקון חוק המילואים מאוגוסט 2008, מי שמשרת במילואים כחוק יהיה זכאי לתגמול אף אם הכנסתו לא נפגעה עקב השירות. יש לשלם לעובד הן שכר עבודה והן תגמולי מילואים. אם העובד הוא עובד חודשי, או יומי לפחות 75 ימים ברבע השנה שקדם לשרות, אזי המעסיק חייב לשלם את התגמול. המוסד יחזיר למעסיק את התגמול ששולם לעובד.

2.    סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי מחייב את המעסיק להמשיך ולשלם לעובד שיצא למילואים את התשלומים שנהג לשלם לקופת תגמולים או לקופת פנסיה כאילו לא שירת והמשיך לעבוד. על פי חוות דעת משפטית שהתקבלה במוסד, יש להפריש את אותן הפרשות סוציאליות אשר מופרשות בדרך כלל מהשכר הרגיל של העובד לאותה תקופה, ולא מסך כל התגמול לפי חוק המילואים החדש, אשר גבוה בדרך כלל מהשכר הרגיל.

נקודות חשובות בנושא תגמולי מילואים

1.    המעסיק משלם את התגמול למי ששכרו משתלם על בסיס של חודש או יותר, וכן למי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה עובד וברבע השנה שקדם לשירותו עבד לפחות 75 ימים אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד (סעיף 276 לחוק הביטוח הלאומי).

2.    עובד שכיר בשני מקומות מקבל את שכרו מהמעסיק העיקרי ותובע בעצמו את השלמת התגמול בגין עבודתו הנוספת.

3.    דין התגמול המגיע לעובד ממעסיקו כדין שכר עבודה וזכותו של העובד להגיש תובענה לפי חוק הגנת השכר נגד מעסיק המסרב לשלם התגמול או מעכב אותו. האחריות לאכיפת החוק, לרבות בנושא ההתחשבנות עם המעסיק, מוטלת על משרד הכלכלה (בעבר – משרד התמ"ת).

4.    עובד שתובע את התגמול בעצמו בתביעה אישית מתבקש להצהיר שלא קיבל את התגמול מהמעסיק ושאם המעסיק יתבע בעתיד את התגמול מהמוסד לביטוח לאומי, העובד יחזיר למוסד לביטוח לאומי את התגמול שקיבל באופן אישי.

5.    מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי זכאי לתגמול בסכום התגמול המזערי שהוא בשנים 2014 עד 2017 בסך 5,881 ש"ח לחודש או 196.02 ש"ח ליום.

6.    תשלום התגמול החל מאוגוסט 2008 בעבור שירות רצוף של עד 6 ימים, או שאירית של מספר ימי השירות הרצופים בניכוי כפולות של 7 הוא:

6.1  בגין עד חמישה ימי שירות רצופים משולם התגמול בתוספת 40%.

6.2  ככל שהיו בחישוב שישה ימים: משולם התגמול בתוספת יום אחד.

7.    התגמול משולם בעבור כל יום שירות, ללא הבחנה אם נפגעה הכנסתו של המשרת במילואים עקב השירות או לא. כלומר, אם המשרת במילואים עבד יום עבודה רגיל וביצע את השירות מעבר לשעות העבודה, או בימי המנוחה השבועיים שלו, או בחופשתו, ישולמו לו שכר העבודה וגם תגמולי המילואים.

8.    כאשר עובד מקבל בתקופה שבה הוא משרת במילואים תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל (כמו דמי הבראה וביגוד), המעסיק אינו מנכה אותם מהתגמול שהוא משלם לעובד.

9.    למען הסר ספק, חישוב תגמול מילואים בצו 8 זהה לחישוב תגמול מילואים בזמן רגיעה.

דוגמה: עובד חודשי יצא למילואים בימים חמישי עד שלישי בשבוע העוקב. המעסיק משלם לעובד שכר רגיל בשלב הראשון, תובע את המוסד לביטוח לאומי בשלב השני, ובאותו חודש שבו הוא מקבל את התשלום מהמוסד לביטוח לאומי, הוא עורך התחשבנות עם העובד ובדרך כלל משלים את התגמול. העובד מקבל את התגמול כולו בניכוי השכר הרגיל (ללא דמי הבראה, למשל) ששולם לו בימים חמישי, ראשון, שני ושלישי.

שינויים בטופסי התביעה לתגמולי מילואים

בטופס תביעת מעסיק להחזרת תגמולי מילואים בל/501 (01.2014) ובטופס תביעה אישית בל/502 (01.2014), כלולה הצהרה למילוי על ידי בעל שליטה או קרוב משפחה לבעל שליטה או לבעל מניות בחברה.

יש לצרף לטופס הוכחת תשלום משכורת ל-12 חודשים אחרונים ולפרט מידע שקשור לעבודה, כגון: היקף העבודה, תפקיד והיכן בוצעה העבודה.

כמו כן בטופס התביעה של המעסיק נוספה התחייבות המעסיק להעביר לעובד את הפרשי התגמול שמגיעים לו מיד עם קבלת התשלום מהמוסד לביטוח לאומי.

תביעה של בעל שליטה וקרובי משפחה שמתבקשת בה השלמה מעבר להכנסה שבסיסה הוא ההכנסה ברבעון שקדם לשירות המילואים – נבחנת בקפדנות יתרה.

הגשת תביעות באופן מקוון

המוסד לביטוח לאומי הוסיף ערוץ חדש להגשת תביעות מעסיקים לתגמולי מילואים באופן מקוון (WCF). בחודש יולי פורסם חוזר באתר הביטוח הלאומי.

ביטוח נכות כללית (תיקון לרון)

בחודש יולי 2008 פורסם ברשומות תיקון מספר 109 לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו קידום השתלבותם של אנשים בעלי מוגבלות בשוק העבודה.

מטרת התיקון לחוק היה לאפשר לנכים להשתלב בשוק העבודה בהתאם ליכולתם, תוך כדי מנגנון הדרגתי. המנגנון אמור להבטיח שסך ההכנסה מעבודה ומקצבה גם יחד יגדל בתקופה שנקבעה בחוק המתוקן. תחולת החוק מחודש אוגוסט 2009 ועד דצמבר 2016. החל מיום 1.1.2017 חלו שיפורים רבים בחוק במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2017.

"נכה" לפי החוק שעד 2016, היה מבוטח (בין גיל 18 לגיל פרישה) שעקב ליקוי רפואי פחת כושרו להשתכר מעבודה ב-50% לפחות, והכנסתו בפועל אינה עולה על ההכנסה המפורטת להלן, במשך 90 יום לפחות:

1.        בעל "ליקוי חמור" (70% נכות רפואית, או 40% בגין סעיף נפשי או פיגור שכלי) או מי שקיבל קצבה תקופה ממושכת (5 שנים לפחות לפני 2009) שהכנסתו אינה עולה על 60% מהשכר הממוצע במשק (5,678 ש"ח בחודש בשנת 2016). רק לבעלי ליקוי חמור הייתה אפשרות לקבל בתנאים מסויימים קצבה לפני תום 90 ימים מהתאריך הקובע (ממרץ 2016).

2.        כל מי שלא נכלל לעיל שהכנסתו אינה עולה על 45% מהשכר הממוצע במשק (4,259 ש"ח בחודש בשנת 2016) ושיעור הנכות הרפואית 60% או יותר ובתנאים מסוימים 40% או יותר.

התאריך הקובע לתחילת הנכות היה התאריך שבו עקב הליקוי נגרם למבוטח אי כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות ובלבד שלא נקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 חודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, ולא יובאו בחשבון אי כושר להשתכר אלא בתקופה של 15 החודשים האמורים. בהגדרת התאריך הקובע לא חל שינוי בחוק ההסדרים לשנת 2017.

החוק הטיל מגבלה למי שקיבל דמי מחלה לאחר התחלת הזכאות לקצבה, ולא ניתן היה לקבל קצבת נכות כללית כל עוד שולמו ימי מחלה לעובד, לרבות מקרן חיצונית.

לאחר שהנכה החל לקבל את הגמלה, הכנסה מעבודה או ממשלח יד הקטינה את הקצבה לפי שיעורים שנקבעו בחוק באופן מדורג, עד להפסקת תשלום הגמלה (לרבות זכאות לקצבת עידוד במקום קצבת נכות כללית לאחר 12 חודשי זכאות לקצבת נכות כללית).

במשך 36 חודשים יכול היה הנכה (כמוגדר בחוק) לחזור ולקבל קצבה אם הכנסתו פחתה.

בתקופה של 36 חודשים שלאחר הפסקת הזכאות הנכה קיבל את ההטבות הנלוות שהיה זכאי להן כנכה. הטבה זו ממשיכה גם לאחר התיקונים בחוק ההסדרים לשנת 2017.

התיקון בחוק ההסדרים לשנת 2017

בחוק ההסדרים לשנת 2017 יש פרק שלם המשפר את מצב הנכים המקבלים קצבאות נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי כדלקמן:

1.       חל שיפור מהותי בזכאות לקצבה של הנכים שיוצאים לעבוד לאחר שהחלו לקבל קצבת נכות כללית. 

2.       חל שינוי בהגדרת נכה.

3.       בוטלה שלילת תשלום קצבת נכות כללית בגלל תשלום דמי מחלה.

4.       הוגדל סכום הקצבה החודשית הנוספת (קח"ן) לכל הנכים.

התיקונים לחוק חלים על גמלאות נכות וקצבה חודשית נוספת המשתלמות בעד תקופה שמיום 1.1.2017 ואילך.

התיקונים שיושמו כבר מחודש ינואר 2017 לפי פרסום של הביטוח הלאומי:

1.       הגדלת שיעורי הקצבה החודשית הנוספת.

2.       ביטול שלילת תשלום קצבה בשל דמי מחלה, כולל בדיקה למי שנדחו בשנת 2016.

3.       ביטול הבדיקה מחדש של כושר ההשתכרות למי שהשתלב בעבודה.

תשלומים בשל החוק המתוקן שולמו החל מיום 1.7.2017 רטרואקטיבית כיוון שהמוסד קיבל 6 חודשי היערכות ליישום התיקונים.

להלן עיקרי הדברים בהקשר לנכים שיוצאים לעבוד

בוטלה ההגדרה של "בעל ליקוי חמור" ו"בעל זכאות ממושכת" (בוטלה ההבחנה בין שתי הקבוצות).

התנאי לברור התביעה לקצבת נכות כללית הוא כי מבוטח לא השתכר יותר מ-60% מהשכר הממוצע במשק במשך 90 ימים לפחות מהתאריך הקובע ללא קשר לצמצום ההכנסה.

הוגדל סכום השכר שאינו פוגע בזכאות לקצבה מ-21% מהשכר הממוצע במשק ל-29% מהשכר הממוצע במשק, כך שסכום הקצבה יחד עם המשכורת יהיה בגובה שכר המינימום לפחות (כ-5,000 ש"ח לחודש).

בוטלה המגבלה בעניין ימי המחלה, כך שהזכות לגמלה מתחילה בתום 90 הימים מהתאריך הקובע ולא נדחית בשל תשלום ימי המחלה. במקביל לכך ההכנסה מדמי מחלה מובאת בחשבון במסגרת מבחן ההכנסות (לפי תיקון לרון).

בחודש מרץ 2016 תוקן החוק לבעלי ליקוי חמור, ובתנאים מסויימים הם זכאים לקבל קצבה החל מהיום ה-31. לאור ביטול ההגדרה של בעל ליקוי חמור, יכול כל נכה שעומד בתנאים לקבל את הקצבה לאחר 31 ימים.

קצבת העידוד בוטלה ונקבע שהסכום המינימלי לתשלום קצבת נכות כללית (כולל תוספת בשל תלויים) לאחר כל ההפחתות לפי תיקון לרון, יהיה בשיעור של 2.68% מהסכום הבסיסי המתאים (8,757 כפול 2.68% =235 ש"ח לחודש בשנת 2017). כאשר הנכה יעבוד וירוויח באופן שלאחר שיופעל עליו תיקון לרון תישאר לו קצבת נכות כללית נמוכה מסך של 235 ש"ח לחודש, הוא לא יקבל קצבה (נקבעו סכומי מקסימום בהתאם להרכב המשפחה שמעבר להן הנכה יפסיק לקבל את הקצבה).

החל מיום 1.1.2017 בוטלה הגבלת הזמן של 36 חודשים, ומי שיש לו דרגת אי כושר בתוקף, יכול לחזור ולקבל קצבה ללא בדיקה מחדש (עד גיל פרישה).

כלומר, כל מי שהיה זכאי לקבל קצבת נכות כללית שהופסקה בשל הכנסות ששללו את הקצבה, והכנסתו פחתה מ-60% מהשכר הממוצע במשק, ישוב למעגל הזכאים לקצבת הנכות הכללית ויחזור לקבל את הקצבה המגיעה לו, בתנאי שגילו מתחת לגיל פרישה.

סיוע בשכר דירה למי שעובד וזכאי לקצבה לפי "חוק לרון"

נכים שזכאים לקבל קצבת נכות כללית ומשתכרים מעבודת הנכה עצמו, ייבחנו לקבלת סיוע בשכר דירה לפי מבחן הכנסות ללא מרכיב ההכנסה מעבודה בחישוב ההכנסה הקובעת של המשפחה, כמפורט בהוראות משרד הבינוי והשיכון מיום 20.3.2014.

עקרת בית נכה

לעניין ביטוח נכות כללית נחשבת עקרת בית לאישה שבן זוגה מבוטח כחוק לעניין זכאות לקצבת אזרח ותיק, והיא אינה עובדת שכירה ו/או עובדת עצמאית לפי ההגדרות בחוק הביטוח הלאומי, למעט אם מתקיימים בה אחד מאלה:

1.    היא עבדה כעובדת שכירה או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה לקצבת נכות כללית למוסד לביטוח לאומי.

2.    היא חיה בנפרד מבן זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24 חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה לקצבת נכות כללית למוסד לביטוח לאומי.

3.    היא הייתה זכאית בתכוף לפני נישואיה לקצבת נכות כללית לפי החוק, ובשל נישואיה בלבד לא הייתה זכאית עוד לקצבה.

לפי חוות דעת משפטית של המוסד לביטוח לאומי - נוסח תיקון זה חל על כל מקבלת קצבה "כמשתכרת" שנישאה ביום 1.3.2005 ואילך.

בן זוג – הכוונה לבן הזוג של אישה נשואה. "נישואין" כולל גם ידועים בציבור.

ככלל, אישה שבן זוגה מבוטח ושאינה עובדת שכירה ואינה עובדת עצמאית על פי ההגדרות בחוק הביטוח הלאומי, פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי ומתשלום דמי ביטוח בריאות. למרות זאת היא זכאית לקצבת נכות כללית לפי מבחני תפקוד במקום בחינת יכולת השתכרות.

תביעה לגמלאות באיחור

התקופה המרבית שבעדה ניתן לשלם גמלה, תוספת לגמלה והפרש גמלה המשתלמות בעד תקופה, בתביעה שמוגשת באיחור למוסד לביטוח לאומי (למעט יוצאים מן הכלל שלגביהם יש אפשרות לשיקול דעת של הפקיד), היא 12 חודשים ממועד העילה (או 18 חודשים בתביעה למענק). במהלך תקופה זו הגמלה משולמת כאשר היא צמודה.

יש גמלאות שבהן תקופת השיהוי שונה, ובדרך כלל היא נמוכה מ-12 החודשים האמורים. לדוגמה: דמי תאונה. תגמולי מילואים ניתן לתבוע משנת 1992 ואילך.

לא קיימת זכות לשיקול דעת של פקיד התביעות, אך יש מקרים שנוהגים בהם לפנים משורת הדין, בעיקר בעת טעות של פקיד המוסד לביטוח לאומי.

יש לשים לב למועד העילה. לדוגמה, מועד העילה לזכאות לדמי לידה למבוטחת שהפסיקה לעבוד לפני הלידה הוא מועד הפסקת העבודה (כמפורט בחוק) וממועד זה נספרת תקופת השיהוי.

בינואר 2012 פורסם תיקון לחוק הביטוח הלאומי המאריך את תקופת השיהוי של תביעה לקצבת אזרח ותיק המוגשת באיחור ל-48 חודשים, שמתוכם 12 חודשים לכל היותר בגיל פרישה המותנה בהכנסות, והיתר בגיל הזכאות. תחולת החוק על כל תביעה שהוגשה עד 48 חודשים לפני חודש פברואר 2012 (המוסד לביטוח לאומי הרחיב לאחרונה את תקופת השיהוי גם לקצבת שאירים בתנאים מסוימים).

לאור האמור לעיל, מומלץ למצות את הזכויות במוסד לביטוח לאומי תכוף ככל שאפשר למועד העילה לתביעה לגמלה, ולא להמתין בהגשת התביעה מעבר למועד הקבוע בחוק.

בית הדין הארצי לעבודה דחה ביום 7.8.2012 (עב"ל 57861-01-11) את תביעתה של אסתר לוזון לקבל קצבת שאירים רטרואקטיבית משנת 1997 (לטענתה, היא לא ידעה שצריך להגיש בקשה). בית הדין מדגיש כי היה עליה לברר את זכאותה במהלך השנים ומשבחרה שלא לברר - לא קמה לה זכאות מעבר למה שמקנה הדין.

בית הדין האזורי דחה ביום 14.12.2016 (ב"ל 48604-07-15) את תביעתו של יניב קורן לדמי אבטלה בשל שיהוי בהגשת התביעה. המבוטח ניהל במשך כשנתיים תביעה נגד המעסיק להוכחת פיטורין בשל הרעת תנאים והגיש את התביעה לדמי אבטלה רק לאחר שקיבל את הפסיקה. הביטוח הלאומי הדגיש כי כאשר חסרים מסמכים הקשורים במעסיק, על המבוטח להגיש את התביעה והביטוח הלאומי יבחן את עמדת המעסיק וימתין עד לפסיקה.

פסק דין בבית הדין האזורי בעניין השלמת פרטים בתביעה לגמלה

ביום 24.2.2013 אישר בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 4177-10-11) את זכאותה לדמי לידה של עידית לוי בתביעה שהוגשה במועד בחוסר פרטים, אשר הושלמו במועד שבו חל כבר שיהוי. במקרה זה היו נסיבות מקלות שאפשרו לבית הדין לסייע למבוטחת, אך מומלץ להכיר את כללי השיהוי לעניין תביעות שמוגשות ללא כל הפרטים הנחוצים.

1.    בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, לא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו לחודש הגשת התביעה.

2.    תקנות הביטוח הלאומי קובעות כי תביעה שמוגשת ללא חתימת המבוטח תוחזר לתובע בדואר רשום. אם התביעה תוגש כמתוקנת לאחר תום 30 ימים מהיום שהוחזרה, יום ההגשה השני ייחשב למועד הגשת התביעה.

3.    פרטים נוספים שנשמטו או חוסר מסמכים, יידרשו להגשה תוך 21 יום, ומשלא נענתה הדרישה תינתן ארכה נוספת של 15 יום. אי היענות עד מועד הארכה האחרון יביא לדחיית התביעה (למעט חוסר פרטים שמקורו במעסיק).

פסק דין בבית הדין הארצי - שיהוי של 12 חודשים בתביעה לתוספת גמלה

ביום 13.8.2014 דחה בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 45477-09-11 ו-45521-09-11) את ערעורם של שני עובדי חברת החשמל שנדונו במאוחד, וקבע שהטבות החשמל ייכללו בבסיס חישוב הגמלה שנה אחורנית בלבד ולא מיום הזכאות לגמלת הנכות.

התביעה לתוספת הגמלה הוגשה לפי תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998, שקובעת שאם מי שמשתלמת לו גמלה הודיע למוסד לביטוח לאומי כי נוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי להגדלת הגמלה - יראו בהודעה תביעה לגמלה, ומשכך הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי בדבר השיהוי חלות גם על תוספת הגמלה.

מיצוי זכויות לקצבת אזרח ותיק (זקנה)

מועד העילה לזכאות לקצבת אזרח ותיק בגיל פרישה (הגיל שמותנה בהכנסות) משלב בין גיל לסכום ההכנסה. לכן, נקבע בשלב זה במוסד לביטוח לאומי לעניין מבוטחים שהגישו תביעה לקצבת אזרח ותיק באיחור כדלקמן:

1.    מבוטח שהגיש תביעה לקצבת אזרח ותיק בהגיעו לגיל פרישה, והתביעה נדחתה בשל הכנסות בגיל הפרישה (בגיל המותנה בהכנסות), פונה למוסד לביטוח לאומי עם פרטי הדוח השנתי שהוגש למס הכנסה או עם השומה, והמוסד לביטוח לאומי לא יטען את טענת השיהוי אם יתברר שהמבוטח זכאי בדיעבד לגמלה.

2.    מבוטח עצמאי או בעל הכנסות שאינן מעבודה, שלא הגיש תביעה לקצבת זקנה בגיל פרישה - אם בתוך 12 חודשים ממועד הגשת הדוח השנתי למס הכנסה יגיש תביעה לקצבת אזרח ותיק, אזי התביעה תיבחן ללא טענת שיהוי.

מומלץ ורצוי להחתים את הדוח המוגש בחותמת בפקיד השומה כהוכחה למועד הגשת הדוח, כדי שהדוח החתום האמור יישלח למוסד לביטוח לאומי עם התביעה החדשה לקצבת הזקנה.

לצורך מיצוי זכויות מרבי שולח המוסד לביטוח לאומי הודעות למבוטחים תושבי ישראל שנמצאים בישראל, שהגיעו לגיל פרישה.

חודשיים לפני גיל הפרישה (הגיל המותנה בהכנסות) המבוטח, כאמור, מקבל טופס תביעה, ופעם בשנה מבוטח שאינו מקבל קצבה (לרבות מבוטח שתביעתו נדחתה בעבר) מקבל תזכורת.

במסגרת מהלך אוטומטי, המוסד לביטוח לאומי משלם תשלום ראשון של קצבת אזרח ותיק (בדרך כלל ללא תוספת דחיית קצבה) בגיל הזכאות המוחלט (לגבר - 70 ולאישה על פי הטבלאות בחוק גיל הפרישה). המבוטח מקבל טופס מן המוסד לביטוח לאומי להשלמת פרטים ואמור לענות עליו כנדרש בחוק.

התלויים במבוטח לעניין הגדלת ההכנסה המרבית המותרת לפי לוח ט'

התלויים הם בן זוג או בת זוג (לרבות ידועים בציבור) לפי מבחן הכנסות ו/או לפי גיל, וכן ילדים על פי ההגדרות בחוק הביטוח הלאומי.

כאשר יש למבוטח תלוי כאמור, סכום ההכנסה המרבית המותרת לפי לוח ט' מחושב לפי מספר התלויים.

זכאות לקצבה יחסית

אם בשנת המס עולות ההכנסות על ההכנסה המותרת, אזי ייתכן שהמבוטח זכאי לקצבת אזרח ותיק יחסית.

חשוב לבחון את הזכאות לקצבה יחסית כיוון שזכאות זאת מאפשרת מתן קצבה חלקית וגם הנחה בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

הכנסה

ההכנסה המפורטת בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, להוציא הכנסות מסוימות, לדוגמה: הכנסת עובד (שכיר) הפטורה ממס לפי פקודת מס הכנסה ולא משולמים ממנה דמי ביטוח, הפרשי הצמדה פטורים ממס, פנסיה וגמלאות מסוימות.

הכנסה מותרת בגיל הפרישה (המותנה בהכנסות)

להלן פירוט ההכנסה המותרת בגיל הפרישה (הגיל שבו הזכאות לקצבת זקנה תלויה בסכום ההכנסות). הפירוט מבוסס על טבלה מתוך חוזר הביטוח הלאומי, כללי 278/06 מחודש דצמבר 2006. הטבלה דנה במבוטח יחיד ללא תלויים, שהכנסתו מאפשרת זכאות לקצבת זקנה בגיל הפרישה (לוח ט, המוצג להלן, מפרט את סכומי ההכנסות כאשר יש תלויים). 

סכום ההכנסה החודשית המותרת מתעדכן בהתאם לשכר הממוצע במשק. החישוב לעובד עצמאי הוא לפי הכנסה מיטבית, כלומר: ההכנסה המשמשת בסיס לתשלום דמי הביטוח. החישוב של הכנסות מדמי שכירות נעשה בדרך כלל לפי המידע שבחוזה ההשכרה.

(*) ה.ל.ע – בעל הכנסה שאינה מעבודה.

הכנסה מרבית מותרת בגיל פרישה (לוח ט)

●        57% מהשכר הממוצע במשק ליחיד (4,368 ש"ח בחודש בשנת 2008, 4,519 ש"ח לחודש בשנת 2009, 4,569 ש"ח לחודש בשנת 2010, 4,735 ש"ח לחודש בשנת 2011, 4,913 ש"ח לחודש בשנת 2012, 5,032 ש"ח לחודש בשנת 2013, 5,181 ש"ח לחודש בשנת 2014, 5,278 ש"ח לחודש בשנת 2015,5,394 ש"ח לחודש בשנת 2016 ו-5,514 ש"ח לחודש בשנת 2017).

●        76% מהשכר הממוצע במשק למי שיש לו תלוי אחד (5,824 ש"ח בחודש בשנת 2008, 6,025 ש"ח לחודש בשנת 2009, 6,091 ש"ח לחודש בשנת 2010, 6,313 ש"ח לחודש בשנת 2011, 6,550 ש"ח לחודש בשנת 2012, 6,709 ש"ח לחודש בשנת 2013, 6,908 ש"ח לחודש בשנת 2014, 7,038 ש"ח בשנת 2015, 7,193 ש"ח לחודש בשנת 2016 ו-7,351 ש"ח לחודש בשנת 2017).

●        7% מן השכר הממוצע במשק בעד כל תלוי נוסף (536 ש"ח בחודש בשנת 2008, 555 ש"ח לחודש בשנת 2009, 561 ש"ח לחודש בשנת 2010, 581 ש"ח לחודש בשנת 2011, 603 ש"ח לחודש בשנת 2012, 618 ש"ח לחודש בשנת 2013, 636 ש"ח לחודש בשנת 2014, 648 ש"ח לחודש בשנת 2015,662 ש"ח לחודש בשנת 2016 ו-677 ש"ח לחודש בשנת 2017).

בהכנסה מעבודה, ההכנסה המותרת היא פעם אחת ההכנסה הרשומה לעיל ועוד פעמיים ההכנסה האמורה בעבור הכנסות שאינן מעבודה. בהכנסה שאינה מעבודה ההכנסה המותרת היא שלוש פעמים ההכנסה הרשומה לעיל .

חישוב ההכנסה המרבית הוא חודשי או שנתי (לטובת המבוטח).

ההכנסה המותרת בשנת 2017 להגדרת אלמן (שאין לו ילדים כאמור) היא 5,514 ש"ח לחודש מכל ההכנסות שמקורן בסעיף 2 לפקודה, ועוד 1,471 ש"ח לחודש מהכנסות ממשלח יד ו/או מעבודה ו/או מפנסיה.

הבהרות מתוך ההוראות של המוסד לביטוח לאומי

הכנסה מעבודה: כאשר מדובר בהכנסה מעבודה, הזכאות בגיל הפרישה נבדקת על פי מלוא ההכנסה מעבודה לעומת ההכנסה המרבית, לפי הרכב התלויים.

הכנסות שלא מעבודה המובאות בחשבון: מנכס, משכר דירה וכדומה. החל מיום 1.1.2003 הכנסה שמקורה בריבית על תוכניות חיסכון שאינה פטורה ממס הכנסה נחשבת להכנסה.

ההכנסות שלא מעבודה שאינן מובאות בחשבון: פנסיות למיניהן ורווחים מפיקדונות כספיים (קופות גמל, תוכניות חיסכון, מלוות מועדפים) כל עוד יש פטור ממס הכנסה על כל הרווחים או על חלקם. מיום 1.1.2003 בוטל הפטור ממס הכנסה על הכנסה מריבית, ועל כן הכנסה מריבית היא בגדר הכנסה. לעומת זאת, יש פטור ממס הכנסה על הכנסה שמקורה בהפרשי הצמדה, ועל כן הכנסה מהפרשי הצמדה אינה מובאת בחשבון.

על פי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), תשל"ז-1976, נקבע כי הכנסה שאינה מעסק וממשלח יד ושאינה מעבודה, בסכום השווה לכפליים הסכום הנקוב בלוח ט' לחוק, אינה נחשבת.

ההכנסה שאינה מעבודה המובאת בחשבון היא רק בסכום העולה על כפליים הסכום הנקוב בלוח ט', והסכום העולה יהיה כנגד פעם נוספת של ההכנסה המרבית לפי הרכב התלויים.

לפיכך, תובע שאין לו הכנסה מעבודה, הכנסתו המרבית היא הסכום השווה ל-3 פעמים הסכום הנקוב בלוח ט' לחוק לפי הרכב התלויים.

יש לשים לב:

כשההכנסה שאינה מעבודה, כשלעצמה, פחותה מכפליים ההכנסה לפי לוח ט', נבחנת הזכאות על פי ההכנסה מעבודה בלבד.

כשההכנסה שאינה מעבודה, כשלעצמה, עולה על כפליים ההכנסה לפי לוח ט', נבחנת הזכאות על פי ההכנסה שאינה מעבודה (ההכנסה העודפת) העולה על כפליים ההכנסה לפי לוח ט', בתוספת ההכנסה מעבודה.

חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004

מוצגות להלן טבלאות גיל פרישה בהתאם לחוק גיל פרישה בתוקף מיום 1 בינואר 2012.

גיל פרישה לגברים, לפי תאריך לידתם

חוק גיל פרישה לנשים לפי מועד לידתן, לפי הטבלה המעודכנת בחוק גיל פרישה מיום 3.8.2017

גיל זכאות לנשים, לפי תאריך לידתן

הכותבת - רואת חשבון, בעלת משרד לייעוץ בנושאי הביטוח הלאומי, מרצה על חוק הביטוח הלאומי ומנכ"ל חברת אורנה צח בע"מ לפתרונות בתחום הביטוח הלאומי. בין תפקידיה הציבוריים משמשת גם כיו"ר ועדת הקשר של לשכת רואי חשבון עם המוסד לביטוח לאומי ונציגת הלשכה בכנסת בנושא זה.

פקס: 03-6005452, מייל: [email protected].

נוסף על האמור לעיל, הכותבת היא בעלת תואר ד"ר לרפואה טבעית (Ph.D) מאוניברסיטת קליפורניה.

הנוסח המובא לעיל אינו מחליף את החקיקה, את התקדימים מפסקי הדין או את הנוסח המלא של פרסומי הביטוח הלאומי, אלא בא להסב את תשומת הלב לאמור בהם.

כל המידע המוצג במאמר הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת או המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. הכותבת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי קוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על המידע האמור.

כל הזכויות שמורות © ט.ל.ח.