הסכם שומה ניתן לביטול תוך 90 ימים

הסכם שומה ניתן לביטול תוך 90 ימים

רמי אריה, עו"ד רו"ח

כמעט בכל הסכמי השומה שנערכים עם פקידי השומה, יש הערה לפיה קיימת סמכות לבטל את הסכם השומה בתוך 90 ימים ממועד חתימתו. בית המשפט מאשר כי יש תוקף לתנאי זה להסכם, ופקיד השומה רשאי ליישמו מכל סיבה שהיא. חשוב ליידע על כך את הנישומים שלא יסתמכו על הסכם שומה, כל עוד לא עברו 90 ימים מחתימתו. אך תנאי זה הוא הדדי לביטול גם על ידי הנישומים.

בעניין עמבר (ה"פ 21512-07-16, עמבר נ' פקיד השומה חיפה, ניתן ביום 7.4.2018), דן בית המשפט בעתירה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הסכם השומה שנחתם בין עמבר לבין פקיד השומה, הינו בתוקף ומחייב את הצדדים לכל דבר ועניין.

הסכם השומה נחתם בין המייצג של עמבר לבין מפקח מס הכנסה, לאחר משא ומתן ובאישור רכז החוליה בפקיד השומה והוא כלל סעיף המאפשר לפקיד השומה לבטל את ההסכם בתוך 90 ימים.

בחלוף חודשיים ממועד החתימה על הסכם השומה, ולאחר שעמבר כבר שילם סך של 26,000 ₪ על חשבון המס על פי הסכם השומה, התייצב הרכז ממשרד פקיד השומה במשרדו של המייצג של עמבר, ומסר לו הודעה על ביטול הסכם השומה. לפי ההודעה, פקיד השומה ביטל את הסכם השומה בהתאם לזכותו על פי ההסכם, לפיו "לפקיד השומה הזכות לבטל ההסכם תוך 90 יום מיום חתימת הנישום או בא כוחו".

עמבר השיב במכתב מפורט לפקיד השומה, בו הדגיש כי ההודעה על ביטול ההסכם נעדרת כל טעם ונימוק ומדובר בהפרה משוועת של חובת ההגינות ותום הלב המוגברת החלות על פקיד השומה כשרות ציבורית.

עמבר טען בתובענה, כי הסכם השומה הינו חוזה לכל דבר ועניין ודיני החוזים חלים עליו. הוא טען, כי ההסכם נחתם בגמירות דעת, זמן רב לאחר שכל המסמכים הרלבנטיים הונחו על שולחנו של פקיד השומה ולאחר שהנ"ל בחן את כל ממצאי החקירה בעניינו. עוד נטען, כי עמבר הסתמך על ההסכם ושינה את מצבו לרעה, עת נטל הלוואה לצורך תשלום על חשבון המס שהוסכם. עמבר בסס טיעוניו, בעיקרם, על פסק הדין שניתן בעניין איתמר מחלב (ע"א 7726/10 מדינת ישראל נגד איתמר מחלב - רו"ח ועו"ד, ניתן ביום 16.10.2012), שם נדונה סמכות מנהל רשות המסים לבטל שומה מכח סעיף 147 לפקודת מס הכנסה.

נזכיר, כי סעיף 147 בפקודת מס הכנסה מסמיך את מנהל רשות המסים, ביוזמתו או לפי בקשת נישום, לעיין מחדש ולשנות שומה שנעשתה לנישום וזאת במגבלות התקופות הנקובות בסעיף.

בית המשפט ציין כי ההלכה המחייבת בעניין היקף הסמכות לפתוח שומה בכלל, ושומה בהסכם בפרט, באה לידי ביטוי בפס"ד בעניין אייזינגר (ע"מ 20435-01-11 מנחם אורן נ' פקיד שומה כפר סבא, 2015). הוראות סעיף 147 חלות גם על שומה שנערכה בהסכם בין נישום לפקיד השומה, אולם הסתמכות נישום על הסכם שומה היא מוגברת ולכן נדרשת הצדקה מיוחדת כדי לפתוח שומה בהסכם ולפיכך, הדבר ייעשה במקרים חריגים.

הסכם השומה עליו חתמו הצדדים, חוסה תחת הוראות חוק החוזים, התשל"ג - 1973 וחלות על הצדדים חובות שונות מכח החוק. על הרשות הציבורית, כצד להסכם, מוטלות חובות מוגברות של הגינות ותום לב.

אולם, ההסכם עצמו בין הצדדים כלל תניה מפורשת לפיה "לפקיד השומה הזכות לבטל ההסכם תוך 90 ימים מיום חתימת הנישום או בא כוחו". דהיינו, הסכם השומה בעצמו הקנה לפקיד השומה את הזכות לבטל את ההסכם תוך 90 ימים מיום חתימת בא כוחו של עמבר. לפיכך, הלכה למעשה, ההסכם בין הצדדים לא היה סופי טרם חלפו 90 ימים מאז חתימתו. סעיף זה מופיע ברוב ההסכמים שנחתמים עם אנשי משרד פקיד השומה.

פקיד השומה וסגנו הדגישו בתצהיריהם, כי אינם יכולים להיות מעורבים באופן אישי בכל הסכם והסכם שנחתם במשרדי פקיד השומה ולכן, ניתנת לפקיד השומה אפשרות, במסגרת ההסכמות החוזיות נשוא הסכם השומה, לבטל את ההסכם, אם הוא רואה צורך בכך, בתוך זמן סביר בן 90 ימים, שנקבע בהסכם.

זכות מוסכמת זו של פקיד השומה, לבטל את ההסכם בתוך 90 ימים, "מרככת" במידה רבה את אינטרס ההסתמכות של הנישום. ההסתמכות האקטיבית של עמבר, בדמות ההלוואה שנטל לתשלום על חשבון המס שהוסכם, לא נחשבה כמספיקה כדי לבסס את טענת הסתמכותו וכדי לאכוף את הסכם השומה.

בסיכומו של דבר, נפסק בעניין עמבר כי החלטת המשיב לבטל את ההסכם נעשתה בסמכות, מכח הוראות הסכם השומה עליו חתמו הצדדים, משיקולים ענייניים וסבירים וכי בנסיבות העניין מדובר בהחלטה סבירה ומידתית, אשר נעשתה לאחר בירור מתאים, מתוך שיקול דעת ובתום לב.

אנו מפנים את תשומת הלב לזכות הנגדית של נישום לבטל הסכם שומה שחתם עליו, תוך 90 ימים אפילו שאין התניה כזו בהסכם. ראו מאמרנו מיום 28.5.2014 בעניינה של נירוך (ע"א 22086-05-13 ודאד נירוך נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.5.2014). בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורה של נירוך ופסק על החזרת הדיון לבית משפט השלום כדי לבחון את טענותיה לביטול הסכם שומה עליו חתמה.

בעניין שפיר (ה"פ 177147/01 חיים שפיר נ' פקיד שומה תל אביב 3, ניתן ביום 13.5.2002), קיבל בית משפט השלום תל אביב את התובענה של שפיר ופסק כי הסכם הפשרה שחתם עם פקיד השומה בטל וכי השומות שהוצאו על סמך אותו הסכם הן בטלות. שפיר ביקש לתקן את הסכם השומה שחתם נוכח מסמך שגילה יום לאחר חתימת הסכם השומה.

צודקים בעיננו דברי בית המשפט בעניין שפיר: "... לא ברור ואף לא סביר מדוע הרשות יכולה לבטל הסכם זה חד צדדית תוך 90 יום ללא כל הנמקה ..."   ו- "יחסי הכוחות הלא שיוויוניים ... מביאים לכך שיש צורך להתערב... " וגם כי " ....יש להדגיש שלא מדובר בזכות ביטול כללית...".