תאונת מס קטלנית

אלעד רוזנטל

ישנם משקיעים המחפשים השקעות בחברות בתחילת דרכם או בחברות ותיקות הנקלעות לקשיי מזומנים.

ביסודה, השקעה של משקיע פסיבי הינו מהלך של הנפקת הון עצמי לחברה תוך כדי דילול החזקתם של בעלי המניות הותיקים.

קיימים יתרונות וחסרונות רבים למהלך זה הן מצד בעלי המניות הקיימים, והן מצד בעלי המניות "החדשים"- המשקיעים.

במאמר זה אתמקד במשקיעים ורק מבחינת מיסוי ההשקעה, ללא פירוט היתרונות או החסרונות הכלכליים האחרים למהלך זה.

מבחינת המשקיעים, לאחר שהחליטו כי הם משקיעים בחברה מסוימת, כלומר מכניסים מזומנים לחברה תמורת מניות או זכויות אחרות בחברה, האופציות שעומדות בפניהם הן:

1) העברת מזומן "פרטי" מחשבונו של המשקיע לחברה.

במקרה זה הרוכש של הזכויות בחברה הינו המשקיע עצמו (אדם פרטי).

2) העברת מזומן מחשבון חברה בבעלותו של המשקיע לחברה המוחזקת.

במקרה זה הרוכש של הזכויות בחברה הינו תאגיד המאוגד כחברה.

מצב זה נקרא "שרשרת חברות" או חב' אם המחזיקה בחב' בת.

משקיעים רבים מעדיפים האופציה השנייה, מהסיבות הבאות:

1) לא צריכים להביא הון "מהבית" אלא משתמשים בהון של החברה.

2) לעיתים ההון להשקעה נלקח מהלוואה שבמקרים מסוימים הוצאות המימון בגינה מוכרות לצרכי מס בחברת האם (חברות השקעה).

3) פחות בירוקרטיה (אני מחזיק רק בחברה אחת ולא בכמה חברות).

4) יכולת משיכת דיבידנד מחב' הבת בפטור ממס לחברת האם ושימוש בכספים אלה בחב' האם (בפטור ממס כאמור).

5) לעיתים ישנה חב' אחת בהפסדים וחב' אחת ברווחים, למרות שמבחינת מס הכנסה כל חברה ממוסה בנפרד ישנם מקרים (בחוק עידוד תעשייה מיסים) שניתן לאחד את דוחות החברות ולמסות את חב' האם יחד עם חב' הבת, ולמעשה לנצל הפסדים של אחת מהחברות.

6) מי שמחזיק בחברת האם הינם מספר משקיעים (ולא אחד) ואין זה מעשי שכל אחד מהמשקיעים, לפי אחוז החזקתו, ירכוש מניות בחב' הבת.

מהסיבות שלעיל ומסיבות נוספות, קמו חברות החזקה וחברות השקעות רבות שכל פעילותן הינה בהחזקה ורכישה של מניות בחברות אחרות.

מוצע למשקיעים להחליט מראש בעת הרכישה של המניות מהי המטרה ברכישתם.

האם המטרה היא קבלת דיבידנד מהחברה או שמא המטרה היא מכירת החברה בסופו של תהליך תוך רווח הון מהמכירה.

ההחלטה הזו תהיה כפופה כמובן להתפתחויות עתידיות. שכן, ברור כי לא תמיד ידוע מראש מה יקרה ומה יהיה עדיף.

במקרה של העדפה לקבלת דיבידנד מההשקעה הרי מהסיבות שתיארנו לעיל, עדיף להחזיק בשרשרת חברות, כך שניתן יהיה למשוך את הדיבידנדים בפטור ממס ולהשתמש בכספים למטרות השקעה נוספות.

אך אם המטרה היא מכירת המניות בסופו של דבר, אזי במקרה של החזקה בשרשרת חברות הרי שיש כאן "תאונת מס קריטית".

ברפורמה במס הכנסה, תיקון 132, החל מ- 1.1.03, ירד שיעור המס על רווח הון לשיעור מס אחיד של 25%, הן ליחידים והן לחברות.

טרם הרפורמה הנ"ל, שיעור המס היה לפי שיעור המס השולי, כלומר, ליחיד עד 50% (המס השולי דאז), ולחברה 36% (מס החברות דאז).

בתיקון 147, הרפורמה האחרונה במס הכנסה, שונה שיעור המס על רווח הון, החל מ- 1.1.06, ל- 20% ליחידים, ואילו לחברות לפי מס החברות, כאשר מס זה אמור להגיע ליעדו בשנת 2010, ולעמוד על שיעור מס של 25%. לפי הוראות המעבר לתיקון 147, גם בשנים 2006-2009, יחול מס בשיעור של 25% על רווח הון בחברה.

שיעור מס זה על יחידים אינו חל במקרה של מכירת נייר-ערך בחבר-בני-אדם שבו המוכר הוא יחיד שהוא "בעל מניות מהותי". במקרה זה יחול שיעור מס של 25%.

"בעל מניות מהותי" מוגדר כמי שמחזיק במישרין או בעקיפין ב- 10% לפחות באחד מאמצעי השליטה בחבר-בני-אדם. במידה והוא מחזיק את הזכויות יחד עם קרובו או אדם שיש בניהם שיתוף פעולה דרך קבע, אז מסתכלים על זכויותיהם יחד לצורך חישוב שיעור ההחזקה.

לסיכומו של דבר, גם לאחר תיקון 147, נשאר שיעור מס אחיד של 25%, ברוב המקרים, הן ליחיד והן לחברה המוכרים מניות של תאגיד אחר.

במקרה בו חברת אם מחזיקה בחברת בת, כאשר חברת האם תמכור את המניות היא תמוסה בשיעור של 25% מס על רווח ההון הריאלי שנוצר לה. כאשר היחיד, בעל המניות בחב' האם, ירצה למשוך את הרווח הנ"ל הוא יאלץ למשוך זאת ע"י דיבידנד ולהיות מחוייב ב- 25% מס נוספים.

לעומת זאת, אם היחיד היה מחזיק ישירות בחב' הבת, אזי במכירה הוא היה ממוסה ב- 25% רווח הון ריאלי "עד הבית". כלומר, לא היה פה כפל מס.

בטבלה הבאה נדגים את "תאונת המס".

הנחות היסוד הן:

1) השקעה בחברה אפס (השקעה זניחה, למשל).

2) לאחר שנתיים מכרנו את ההשקעה במליון ש"ח.

3) אינפלציה אפס.

כלומר, המשקיע הפסיד סך של 187,500 ש"ח בגלל "תאונת מס" טיפשית שניתן היה למנוע אותה במחשבה אחת קדימה לפני ביצוע ההשקעה.

אין במאמר זה כדי להמליץ על דרך ביצוע השקעות או כל ייעוץ אחר.

אלעד רוזנטל